כף החיים/אורח חיים/רד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כף החייםTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png רד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
נתיב חיים
שערי תשובה
גליוני תשובה מאהבה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
לבושי שרד



מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

א) [סעיף א'] על דבר שאין גדולו מן הארץ וכו'. האוכל חלמון ביצה כמות שהוא חי לצחצח הקול יברך כיון שהוא מזונו ואף שאינו נהנה בטעם אכילתו. אבל אם בירך על שקר בחושבו שהוא מתוק ונמצא מר אינו מועיל אם אוכלו שלא תהיה ברכתו לבטלה דאין נהנה. מחב"ר אות א' שע"ת אות י"ז ולענין ברכה אחרונה של חלמון כבר כתבתי בתשו' סבה"ק באר מים חיים דדינו כאכילה ושיעורו בכזית אבל בחלבון יש להסתפק אם שיעורו בכזית כאוכל או כרביעית כמשקה וע"כ כתבנו שם דיש לאכול פחות מכזית כדי שלא יתחייב בברכה אחרונה או ישתה שיעור רביעית בפעם אחת ויברך ברכה אחרונה ואם אכל שיעור כזית חלמון עם החלבון יש לאכול או לשתות דבר שברכתו אחרונה בנ"ר ויכוין לפוטרם יעו"ש:

ב[עריכה]

ב) שם. חלב גבינה. ואם בירך על גבינה בפה"א לא יצא הלק"ט ח"א סי' רל"ח. ומיהו עיין במס' עירובין דף כ"ז ע"ב דחשיב הכל גדולי קרקע חוץ ממים ומלח ודגים וכתב הרמב"ם פ"ז מה' מעשר שני דין ה' דה"ה הדבש והביצים והחלב הרי הם בכלל גדולי קרקע דגדולי גדוליה נינהו יעו"ש. וגם על כמהים ופטריות אמרו במס' ברכות דף מ' ע"ב דגדולי קרקע נינהו ופסקו בש"ע יוד סי' רי"ז סעי' כ"ג ועו"ש וע"כ נראה כיון דגדולי קרקע נינהו בדיעבד אם בירך בורא פה"א יצא. וכן אם בירך מיני מזונות על כל דבר יצא דבלשון תורה הכל נקרא מזון חוץ ממים ומלח. ח"א כלל נ"ח אות ג' ובנ"א שם. בן א"ח פ' בלק אות י"ג:

ג[עריכה]

ג) שם. ונתקלקל. והיינו דוקא בנתקלקל קצת דאילו בנתקלקל לגמרי כיון דלא חזי לאכילה אין מברכין עליו. ב"י ט"ז סק"ב. מ"א סק"א. וה"ה פת שעיפשה עדיין ראוי' קצת. א"א אות א' ח"א כלל מ"ט אות ג:

ד[עריכה]

ד) שם. ונובלות שהם תמרים וכו'. וב"ח פסק דה"ה אם נפלו מן האילן קודם גמר בישולן מ"א סק"ב ועיין לעיל אות ס"ה וס"ו:

ה[עריכה]

ה) שם. ועל הגובאי. הוא מין חגב טהור רש"י ברכות מ' ע"ב. דרישה אות ה':

ו[עריכה]

ו) שם. ועל המלח ועל מי המלח. וכגון שזה המלח ראוי לאכילה קצת שאינו מר ועפוץ ביותר וכן במי המלח כגון שנתן לתוכו מים הרבה בענין שראוי לשתיה דאי לאו הכי אין לברך עליו כלל:

ז[עריכה]

ז) שם. ועל המרק. הוא מרק של בשר דבמרק של פירות איכא פלוגתא כמ"ש לעיל סי' ר"ב סעי' יו"ד. ל"ח פ' כ"מ אות נ"ב. מ"א סק"ג. והשותה מרק עם מי לימוני"ס לרפואה שהכל. ואם עירב במרק מידי שאוכלו בדרך הנאתו לרפואה אף שהוא מועט והרוב מרק אותו דבר עיקר ומברך עליו ברכה הראויה לו ופוטר המרק שהיא טפלה. ברכ"י בשיו"ב אות א'. שע"ת אות י"ז:

ח[עריכה]

ח) שם. ועל כמהין ופטריות. כמהין נקראים אותן שנבראים תחת הקרקע ונבראין משומן הארץ. ופטריות הן מין אחר שגדלין לפעמים בעצים. ר' יונה דרישה אות ח'. א"ר אות ב'. א"א אות ד'. ובארץ בבל אין נוהגין לאכול פטריות ושמעתי הטעם מפני שיש בהם תולעים וע"כ במקום שאוכלים אותם צריך לחקור עליהם שמא יש בהם תולעים:

ט[עריכה]

ט) שם. ועל קורא. והוא הנתוסף בענפי הדקל ובשנה הראשונה הוא רך וראוי לאכילה ואח"כ מתקשה כעץ. טור. והטעם כתב ב"י משום דכיון דעיקר נטיעת הדקל אינו אלא מפני התמרים לא חשיב קורא פרי והלכך אינו מברך אלא שהכל:

י[עריכה]

י) ונראה דבשרביטין של קטנית שקורין ערבי"ס שוטי"ן יש חילוק דאותן שהן נזרעים בגנות ע"מ לאוכלן חיין בשרביטיהן יש לברך פה"א אפי' על השרביטין דע"מ כן נזרעו אבל אותם שזורעים בשדות להניח עד שיתקשו ויבשלו אותם אין לברך עליהם פה"א אפילו כשעוקרין אותם כשהם רטובים אלא שהכל עד אחר בישולם. ט"ז סק"ד. א"ר אות ב'. סו"ב אות א'. מיהו בתשו' פנים מאירות סי' פ"ה כתב דאין לחלק ועל כולם מברך פה"א יעו"ש. והביאו י"א בהגה"ט. וכ"כ באה"ע אבל על השרביטין כתב לברך שהכל משום דלאו עיקר פרי נינהו רק אם בירך פה"א על הקטניות א"צ לחזור ולברך על השרביטין שהכל יעו"ש ועיין שע"ת אות ה' שכתב דהגם שהיא"ף יישב דברי הט"ז מ"מ עמא דבר כהפמ"א ואה"ע שאין מחלקין. ואותן שרביטין שקורין צוקע"ר ארבי"ס שהרבה כוססין השרביטין עם הקטניות ביחד נראה דכ"ע מודו יעו"ש:

יא[עריכה]

יא) שם. ועל שקדים מתוקים וכו'. והטעם מפני כשהם רכים אוכלים קליפתן החיצונה ולא נטעי להו אדעתא דהכי למיכל להו כשהן רכים כ"א לאכול הגרעינים שלהם כשיתבשלו הלכך מברך עלייהו שהכל. ב"י בשם הרשב"א. ט"ז סק"ה. מ"א סק"י. ועיין לעיל סי' ר"ב סעי' ה' ובדברינו לשם אות מ"ט:

יב[עריכה]

יב) שם. ועל חזיז וכו'. תבואה שלא הביאה שליש. ומשום דלא גמר פירא מברכין שהכל דנחית חד דרגא. וא"כ ה"ה לכל פרי האדמה דלא גמר פרי שהכל. מ"א סק"ז. אבל פה"ע חשוב הוא ומשיוציא פרי מברכין עליו פה"ע. א"א אות ז'. והיינו כגון שאינו מר ועפוץ וגם נאכל בלא דחק כמ"ש לעיל סי' ר"ב סעיף ב' ובדברינו לשם אות ל"ד יעו"ש:

יג[עריכה]

יג) שם ועל חזיז וכו'. ודוקא חזיז הגדל בדברא אבל הגדל בגינה מברך עליו פה"א. תו' עירובין כ"ח ע"ב ד"ה והאי. עט"ז אות ג':

יד[עריכה]

יד) שם ועל קרא חיה. אבל כשהיא מבושלת מברך פה"א כמ"ש לקמן רסי' ר"ה:

טו[עריכה]

טו) שם ועל קימחא דשערי. וה"ה קימחא דחטי ואפי' קלוי מברך שהכל ולאחריו בנ"ר כמ"ש לקמן סימן ר"ח סעיף ה' והטעם כתב מ"א סק"ח משום דאית ליה עלוייא אחרינא בפת ועדיין לא בא לכלל אכילתו יעו"ש. ועיין לקמן סימן ר"ח אות ל"ג:

טז[עריכה]

טז) שם ועל מי שעורים וכו'. יש שעושים ממנו עבה שיוצא ממשן של שעורים וע"ז מברכין במ"מ אע"ג דאינו אוכל השעורים ויש שעושים רך כמו מים שאין המים קולטין אלא ריח וטעם השעורים וקרירותו ובזה מברכין שהכל. הרדב"ז סימן תר"ך יעו"ש. ער"ה אות א' ועיין לקמן סימן ר"ח סעיף ו':

יז[עריכה]

טוב) שם ועל עשבי דדברא וכו'. והאר"י ז"ל היה מברך פה"א כמ"ש לעיל סימן ר"ג אות ט"ו. וכ"כ המ"א בזה הסימן סק"י. בן א"ח פ' מטות אות ז':

יח[עריכה]

חי) שם ועל כמון וכסבר וכו'. על הפרישי"ל נראה דמברך פה"א שהוא ממין כרפס. או אפשר דגם הפרישי"ל לטעמא עביד ולא לאכילה ומברך שהכל. מצאתי בהגה כ"י לאחד קדוש. ברכ"י אות א':

יט[עריכה]

יט) שם ועל כמון וכסבר וכו'. עיין ב"ח שכתב דדוקא ברטיבותא או מרקחו בדבש מברך שהכל אבל ביבשים אינו מברך כלים כמו פלפל וזנגביל יעו"ש אבל המ"א ס"ק י"א כתב דדוקא הנך דלא חזו לאכילה בעינייהו אין מברכין דהא האוכלן ביוה"כ פטור משא"כ בכמון וכסבר דמתוקין לחיך מברכין שהכל ואע"ג דלטעמא עבידי יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר אות ג' ומ"ש הא"ר אות ה' דנראה עיקר כהב"ח כתב עליו המאמ"ר שם דאין דבריו נראין יעו"ש. וכ"נ דעת ה"ב אות ז' ור"ז אות ד':

כ[עריכה]

כ) שם ועל החומץ וכו'. ואעפ"י שעיקר כונתו לאכילת החומץ כגון שהשינים כואבין לו אפ"ה מברך שהכל דברכת החומץ שהכל. מ"א ס"ק י"ב:

כא[עריכה]

כא) שם מברך שהכל. כתב מ"א ס"ק י"ד בשם חכמת מנוח שי"ל שהכל נהיה בסגו"ל תחת היו"ד שהוא לשון בינוני ולא בקמ"ץ שהוא לשון עבר יעו"ש וכ"כ בסימן קס"ז סק"ח בשם הנז' אלא שדעתו נראה שצ"ל בקמ"ץ יעו"ש וכ"כ הריא"ז שצ"ל בקמץ היו"ד ולא בסיגל והב"ד השה"ג בס"פ כ"מ יעו"ש וכ"כ הברכ"י בסימן זה אות ב' יש מי שכתב שצ"ל נהיה בסגו"ל תחת היו"ד ואינו מחוור אלא העיקר כמנהג העולם וכ"כ בשאלת יעבץ סימן ק"ד וסימן ק"ה עכ"ד והביאו השע"ת אות כ' יעו"ש. וכ"כ הר"ז אות ח"י דצ"ל היו"ד בקמ"ץ. וכ"כ קיצור ש"ע סימן נ"ב אות ב'. ועיין לעיל סימן ר"ב אות ה':

כב[עריכה]

כב) [סעיף ב'] על החומץ לבדו אינו מברך וכו'. דוקא בחומץ חזק שמבעבע כשמשליכין אותו על הארץ וכמ"ש ביו"ד סי' קכ"ג סעי' ו' אבל בחומץ שאינו חזק כ"כ ודאי אית ליה הנאה מיני' ובעי ברוכי כמ"ש סעי' ד'. מ"א ס"ק י"ג. ר"ז אות ב'. וכ"פ השע"ת אות יו"ד. ודלא כהא"ר אות ט' יעו"ש. וכ"פ החס"ל אות ב'. קיצור ש"ע סי' נ"ב אות י"ג. בן א"ח פ' מטות אות ח':

כג[עריכה]

כג) שם. אינו מברך וכו'. ואפילו שותה הרבה אינו מברך כדפ' הרמב"ם וכן העלה הרב ראשון לציון בשיטתו דף ל"ה יעוש"ב. ער"ה אות ג'. אבל הר' יונה כתב לברך על חומץ לבדו. ולכן נראה שלא לשתות חומץ לבדו משום ספק ברכה. עו"ת אות ד'. א"ר אות ו'. ועיין סי' תרי"ב ב"י וב"ח:

כד[עריכה]

כד) שם. מפני שהוא מזיקו. וכן אם אוכל נאראנג"ש או לימוני"ש אין מברך עליהם כלל משום דמזיקי אבל אם אכלן עם סוקא"ר מברך עליהם שהכל. מהריק"ש. מיהו הלק"ט ח"א סי' צ"ג לחלק יצא דעל הנארנג"ש יש לברך ברכתם אבל על הלימוני"ש שהוא חמוץ הרבה אין לברך אבל הרב המני"ח שם כתב דעל שניהם אם שתה אותם בפ"ע אין מברך כלום דמזקי רק אם שתה אותם ע"י תערובת צוק"ר וכיוצא יברך שהכל ואם הם מתוקים מברך בפ"ע משום דנטעי להו אדעתא דהכי יעו"ש. והב"ד י"א בהגה"ט. וכ"פ הבי"מ אות א' כדברי מהריק"ש. ונראה דבזה הולכין כפי המקומות דאם הם חמוצין ביותר דאין נאכלין אפי' ע"י הדחק אין לברך עליהם כלל ואם נאכלין ע"י הדחק יש לברך שהכל ואם הם מתוקים פה"ע כמ"ש לעיל סי' ר"ב סעי' ב' ובדברינו לשם אות ל"ד יעו"ש:

כה[עריכה]

כה) [סעיף ג'] ריחיה חלא וכו'. אבל ריחיה חמרא וטעמיה חלא שהכל. טור וב"ד וכ"כ האחרונים. וסימניך זיל בתר טעמא. דרישה אות א':

כו[עריכה]

כו) [סעיף ד'] וכל שבני אדם נמנעים לשתותו וכו'. היינו שלא נעשה עדיין חומץ גמור. לבוש. ועיין בטור וב"י יו"ד סי' קכ"ג שכתבו בשם ר"ת שאין אנו בקיאין בטיב חומץ כי יש שקצת קורין אותו חומץ וקצת שותין אותו ומקדשין עליו. והביאו מ"א ס"ק י"ד וכתב ולכן מספק ישתה יין ויפטר מברכה ראשונה ואחרונה עכ"ד. וכ"כ ח"א כלל נ"ה. אות א':

כז[עריכה]

כז) שם. נמנעים לשתותו וכו'. ואע"ג דמשום דאין אנו בקיאים בשיעור חזקו מתי קרוי חומץ אסור בו מגע כותי לענין ברכה כיון דבני אדם נמנעים לשתות ממנו מחמת חומצו קרוי חומץ ואין מברכין עליו פה"ג. ב"י בשם שה"נ:

כח[עריכה]

כח) שם הגה. אלא שהכל. ואם טעה ובירך פה"ג יצא. חס"ל אות ג'. בן א"ח פ' מטות אות ט':

כט[עריכה]

כט) [סעיף ה'] שמרי יין וכו'. ומיירי דלא רמי בהו מייא. ב"י. לבוש. ט"ז סק"י:

ל[עריכה]

ל) שם. ואם מצא פחות וכו'. לרשב"א אף בפחות מד' כל שהוא יותר מתלתא ופלגא ראוי לברך פה"ג ולר"ן ארבעה דוקא וא"כ ספק ברכות להקל ומברך שהכל אבל לענין ברכה אחרונה יש לשתות כוס יין ולפטרו. הגרע"א. פת"ע אות י"ט. ואם א"א לו בכוס יין יש לברך אחריו בנ"ר כמ"ש לעיל סי' ר"ב אות ע"ט יעו"ש:

לא[עריכה]

לא) שם. ונראה שמשערין וכו'. כלומר שמשערין לפי מה שנוהגין שם למזוג אם המזיגה מדה יין במדה מים בשוה אין מברכין אלא אם נתן מדה אחת ומצא שתים אבל ביותר ממה שנוהגין אין מברכין ואם נוהגים למזוג יותר מחד תלת ודאי דאין מברכין עליו שהרי גם בימות הראשונים שהיו היינות חזקים לא היה שכיח חמרא דדרי יותר מחד תלת מיא ומכ"ש עכשיו וע"כ אין לברך עליו פה"ג. עו"ת אות ז'. ומ"ש מור"ם ז"ל בהגה בשם האגור ובלבד שלא יהא היין אחד מששה במים וכו' כתב עליו שם העו"ת היינו משום דלא ס"ל הא דכתב המחבר שמשערין לפי מה שנוהגין למזוג אלא ס"ל דכל שעדיין נרגש טעם היין היטב מברכין עליו פה"ג אטפ"י שנוהגין למוזגו בפחות אבל לדעת המחבר פשיטא שאין מברכין כשהיין הוא רק חלק ששית שלא מצינו מזיגה כזאת גם בימים קדמונים כ"א על חד תלת. וגם לדעת האגור צ"ל דבעי ג"כ שנוהגים בכך לשתות עד"ז אבל בלאו הכי אין מברכין עליו פה"ג יעו"ש:

לב[עריכה]

לב) וכתב עו"ש העו"ת נראה דעכשיו שאין נוהגין כלל למזוג היין במים כי היינות שלנו רפויים מאד אם נתערב מעט מים בו אפי' המים שנתערב בו הוא פחות מהיין אפ"ה אין מברכין עליו פה"ג ומיהו למעשה צ"ע עכ"ל. והביאו א"ר אות יו"ד וכתב ונראה דלהכי השמיט הלבוש דברי רמ"א ז"ל. והא"א או' ט"ז כתב דביינות שלנו שאינם חזקים כל שיש רוב מים ראוי לברך שהכל עכ"ל. ומשמע הא אם המים כמו היין מדה כנגד מדה יש לברך פה"ג ונראה כי כן יש לזהר ואין למזוג יותר אפי' בשעת הדחק שאין לו כי אם מעט יין:

לג[עריכה]

לג) שם הגה ובלבד שלא יהא יין אחד מששה וכו'. כתב הבכ"ש על מס' ב"ב דצ"ז דביין צמוקים צריך ליזהר שלא יתן כ"כ מים שיהו הצמוקים אחר שנתגדלו אחד מששה במים שאז ודאי הוה ברכה לבטלה יעיין שם והביאו שע"ת בריש סי' זה'. ולפי מ"ש לעיל או' ל"א דהיינו דוקא לדברי מורם ז"ל אבל לדברי מרן ז"ל אפי' יותר מחד תלת לא יתן א"כ ה"ה בצמוקין לא יתן מים יותר מחד תלת. ולפי מ"ש באות הקודם דיינות שלנו רפויים ואין ליתן יותר ממדה כנגד מדה א"כ ה"ה בצמוקים אין ליתן מים יותר מכנגד הצמוקים אחר שנתגדלו דכיון שהענבים נתכחשו ואין עושין יין חזק כ"ש הצמוקים ודוק ועיין לעיל סי' ר"ב או' פ"ה:

לד[עריכה]

לד) [סעיף ו'] והנ"מ כשנעצרו בקורה וכו'. כלומר קודם שנתן עליהם מים נעצרו בקורה ויצא מהם כל היין אז דינם כשמרים. עו"ת אות ח' ח"א כלל נ"ה אות ב':

לה[עריכה]

לה) שם בהגה. ואין לברך פה"ג. אלא שהכל. לבוש. מ"א ס"ק י"ז. א"ר אות י"א. ומ"ש הט"ז ס"ק י"א לברך פה"ע כתב עליו הא"ר שם דלא דק יעו"ש. וכן הסכים המאמ"ר אות ו' והשיג על הט"ז. וכ"פ מהרי"ע בס' לחם יהודה ח"א דכ"ה ע"א. נה"ש אות ד'. ר"ז אות י"ב:

לו[עריכה]

לו) ולענין ברכה אחרונה כתב המ"א שם דיש להסתפק וישתה יין ויברך על הגפן ויאכל פרי מז' המינין ויברך על העץ ועל פה"ע דמי התאנים לא פטר להו יין דפרי נינהו לדעת הרא"ש לכן צריך לברך עה"ט. ואפשר דהתמד הזה דין שכר תאנים יש לו ומברך שהכל אפי' להרא"ש ונפטר בברכת היין יעו"ש. וכן הסכים הר"ז שם כסברה אחרונה וכתב דאם שתה שיעור ורוצה לצאת ידי ספק ישתה יין ויפטור להתמד הזה מברכה אחרונה משום דיין פוטר כל מיני משקין בין מברכה א' בין מברכה אחרונה כמ"ש סי' ר"ח סעי' ט"ז יעו"ש. ועיין א"א אות י"ז. וע"כ אם א"א לו לפוטרו גם ביין יש לברך בנ"ר כמ"ש לעיל סי' ר"ב אות ע"ט יעו"ש:

לז[עריכה]

לז) [סעיף ז'] השותה מים לצמאו וכו'. וטוב לשפוך מן המים קודם שישתה כמ"ש לעיל סי' זק"ן אות יו"ד יעו"ש. ועוד עיין לעיל סי' ר"ב אות כ"ג מ"ש בענין כוונת ברכת המים יעו"ש:

לז) שם. מברך שהכל. ואם טעה ובירך בנ"ר יצא י"ח מברכה ראשונה ואין לברך עוד לאחריו ברכה אחרונה. ברכ"י אות ג'. וכ"כ בספרו מחב"ר אות ב' ודחה דברי המאמ"ר יעו"ש. ומ"מ טוב להרהר ברכת שהכל בלבו קודם שישתה אם נזכר או בכל עת שלא גמר השתייה וכן לאחר שתייה יש להרהר בלבו ברכת בנ"ר. ועיין לעיל סי' קפ"ה אות ה' ודוק:

לח[עריכה]

לח) שם מברך שהכל ולאחריו בנ"ר וכתב בספר הלקוטים פ' עקב דק"ז ע"ד. וז"ל בברכה ראשונה מפורש בה שהכל נהיה בדברו. בסוד על כל מוצא פי ה' יחיה האדם כי בדבר פי ה' הכל נעשה במעשה בראשית. כי כל דבר שהיה רוצה היה אומר יהיה כן ויהי כן וזה נקרא מוצא פי ה' והרוחניות של האמירה היה מתלבש בכל דבר ודבר ובכח זה הדיבור היו כל הברואים ובכח זה יחיה האדם והבהמה והצומח והדומם וזהו שתקנו בברכת הנהנין שהכל נהיה בדברו כי ק"ל על הכל אם אמר שהכל יצא. כי היא ברכה כוללת ובכח זאת הברכה עולה כל הרוחניות והקדושה למעלה למקומה ויתוקנו מקלקולם בחטאו של אדה"ר. ובברכה האחרונה שהיא בנ"ר וכו' רומז המין האחר לתיקון נפשות המגולגלים בצומח אי בעל חי או במינים האחרים בכח הברכה האומרה בנ"ר מברואיו ובחסרונן צריכין להתגלגל באחד מאלו המינין איש לפי חטאו ולכן צריכין אנחנו בכח זאת הברכה להחיות בהם נפש כל חי אשר ברא והוא שם מגולגל ובכח הברכה שהיא בא בזה התיקון בודאי שברוך הוא חי העולמים שמפליא לעשות דבר גדול כזה עכ"ל:

לח) ובשה"מ פ' הנז' כתב וז"ל וטעם היות בברכה זו כללות כל הנבראים כמ"ש בנ"ר וחסרונן וכן על כל מה שבראת וכו' הטעם הוא כנודע כי מן המים שהם בחסד הם נבראים כל הנפשות בסוד אברהם איש החסד שנאמר בו ואת הנפש אשר עשו בחרן וגם שאר הנבראים נמשכין משם ובפרט כל ענין חסרונן של הנפשות שהוא מזונם אינם נבראים אלא מן המים המגדילין הצמחים והזרעים והתבואות ואפילו הבעל חי צריכין להם כי הם אוכלים הצמחים. ונמצא כי שורש הכל הם המים ולכן כולם נכללו בברכת המים עכ"ל ועיין עוד מ"ש לעיל סימן ר"ב אות כ"ג:

לח) נמצא פי' הברכה לדברי האר"י ז"ל כך הוא. בורא נפשות רבות. וחסרונן ר"ל אם נמצאו חסרון וצריך לבא בגלגול. על כל מה שבראת ר"ל ויתגלגלו בכל מה שבראת ואז עי"ז הברכה להחיות בהם נפש כל חי ר"ל שיתוקנו. ברוך חי העולמים שעושה פלא להחיות העולמים. ולפי' השני שכתב בשה"מ כך הוא. בנ"ר ממדת החסד. וחסרונן על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי ג"כ מהמים שהוא בחי' החסד. וע"כ צריכים אנו לשבחך ברוך חי העולמים:

לט[עריכה]

טל) שם ולאחריו בנ"ר. ואם הטיל מים קודם שבירך בנ"ר יברך תחלה אשר יצר ואח"כ בנ"ר כמ"ש לעיל סימן ז' אות א' יעו"ש:

מ[עריכה]

מ) שם ולאחריו בנ"ר. ובענין שתיית הקאו"י אם שתה כדי רביעית כתב הפר"ח בשו"ת מים חיים סימן א' דאין לברך אחריה ברכת בנ"ר משום שהדרך לשתות אותה כשהיא חמה ושוהין מתחלת השתייה עד סופה יותר מכדי שתיית רביעית והשיג על השכנה"ג בהגה"ט אות ג' שכתב לברך יעו"ש. וכן הסכים משנה למלך פ"ג מה"ב ומהר"ח אבולעפיא בס' עץ חיים ומהר"ם בן חביב בחידושיו בפ' יוה"כ די"ב ע"ב ומהר"א יצחקי בס' זרע אברהם חא"ח סימן ב' וסימן ה' אבל מהר"י אשקאפה והרב החבי"ב ומהר"א הלוי בס' גו"ר חא"ח כלל א' סימן ט"ז וי"ז ומהר"ם גאלנטי הסכימו לברך. והב"ד י"א בהגה"ט. ומיהו עיין בשו"ת בית יהודה חא"ח סימן ז' דשקיל וטרי בהאי עניינא וסיים דנהגו העם שלא לברך ע"פ סברת המקילין וכתב דכן ראוי לעשות מפני חשש ברכה לבטלם יעו"ש. וכ"כ הברכ"י אות ה' דבכל גלילות טורקיא"ה וארץ מצרים וארץ הצבי נקבעה הלכה שלא לברך יעו"ש. וכ"פ ח"א כלל נו"ן אות ט"ו. קיצור ש"ע סימן נ"א אות ו' בן א"ח פ' מסעי אות ט' ועיין עוד מ"ש לעיל סימן ק"ץ אות ח"י ודוק. ומ"מ נראה כיון דאיכא פלוגתא אם אפשר יש לפוטרו בדבר אחר ואם לא אפשר יש להרהר הברכה בלבו:

מ) ומ"ש שם הי"א שראה לאנשי מעשה שמניחין אותה עד שתצטנן ואח"כ שותין אותה ומברכין כתב עליו הברכ"י אות ו' דאנשי מעשה הללו לא עשו כלום דעכ"פ לענין ברכה אמרינן כל כה"ג בטלה דעתם וזה ברור יעו"ש. ועיין מ"ש עליו השע"ת אות י"ב. ומיהו כבר כתבנו לעיל דיש לפוטרו בדבר אחר אם אפשר וא"כ כ"ש אם שתאו קר. אמנם מה שיש בני אדם שמניחין הט"ע עד שיתקרר ושותין אותו לרוות צמאונם במקום המים נראה דלכ"ע יש לברך אחריו בנ"ר אם שתה רביעית בפעם אחת:

מא[עריכה]

מא) שם. ולאחריו בנ"ר. ומי שבירך על המים בכוונה לצאת י"ח ברכת הקאו"י ואחר ששתה המים שכח ובירך בנ"ר אם צריך לחזור ולברך על הקאו"י כתבנו דינו לעיל סי' ק"ץ אות ח' יעו"ש:

מב[עריכה]

מב) אם אמרו לאדם אל תשתה עתה מים כי עתה התקופה נופלת ושמא עתה עת נפילתה וכבר בירך ימתין ואל ידבר עד שידע שעברה התקופה ואז ישתה ואל יברך פעם שנייה. ס"ח סי' תתנ"א. כנה"ג בהגה"ט. ועיין לקמן סי' ר"ו אות מ"ה:

מג[עריכה]

מג) הצמא לשתות מים ואוכל אם ידיו מלוכלכות יקנחם ואח"כ יברך וישתה. ס"ח סימן תתנ"ו וסס"י נ"ח. כנה"ג שם. ועיין לעיל סי' קנ"ח אות ג"ן:

מד[עריכה]

מד) שם. אבל אם חנקתיה אומצא וכו'. לאו דוקא חנקתיה אומצא אלא כל שאינו שותה לצמאו אינו מברך. הרמב"ם פ"ח מה"ב דין א'. וכ"כ בס' שנות אליהו במשנה השותה מים לצמאו וכו'. והב"ד היפ"ל אות יו"ד יעו"ש. וכ"כ בן א"ח פ' מטות אות י"ב:

מה[עריכה]

מה) שם. אינו מברך וכו'. לפי שאינו נהנה מן המים אבל בשותה משקה טוב דחיך נהנה ממנו חייב לברך גם בחנקתיה אומצא. תו' ברכות מ"ה ע"א. עו"ת אות ט'. מ"א ס"ק ח"י. סו"ב אות ו'. ר"ז אות י"ג בן א"ח שם:

מו[עריכה]

מו) שם. לא לפניו ילא לאחריו. ודלא כרב עמרם שכתב שמברך לאחריו. תו' שם. וטור וב"י. ומ"מ אם שתה שיעור טוב לפוטרו בדבר אחר אם אפשר כדי לצאת אליבא דכ"ע או להרהר הברכה בלבו:

מז[עריכה]

מז) [סעיף ח'] כל האוכלין והמשקין וכו'. ומי שאינו נזהר בברכת הנהנין תחלה וסוף פחדים באים עליו. ספר המדות ערך פחד אות י"ד. וכתב בספר החינוך פ' עקב מצוה ת"ל כי ביטל מצות חכמים ופורץ גדר ישכנו נחש. והזהיר בהם יתברך מדה כנגד מדה. יפ"ל אות י"א:

מח[עריכה]

מח) שם. אם טעמם טוב וכו'. ואם הם רעים לשתות דלית ליה הנאה מניה א"צ לברך. ב"י בשם התו'. מ"א ס"ק י"ט. ר"ז אות י"ד. ואם אינם טובים ולא רעים לגמרי יש מי שאומר שלעולם מברך עליהם שהכל. ר"ז שם:

מט[עריכה]

מט) שם הגה. אם אנסוהו לאכול וכו'. נראה ברור דהכא מיירי אפי' באנסוהו לאכול דברים המותרים ומיירי כגון שהאכילוהו בעל כרחו. מאמ"ר אות ח':

נ[עריכה]

נ) שם בהגה. אע"ג דהחיך נהנה ממנו וכו'. דהרי הוא כדין אשה שנאנסה דאעפ"י שסופה ברצון חשבינן לה אונס. ב"ו בשם אוהל מועד. מ"א סק"כ. מיהו דעת הט"ז ס"ק י"ב נראה דיש לברך וכ"נ דעת המ"א שם. וכן הסכים הפר"ח דיש לברך יעו"ש. וכן הסכים המט"י וכתב דכן הוא דעת הש"ע לברך יעו"ש. ונראה כיון דאיכא פלוגתא בזה אם יברך והוא יש לו הנאה מן המאכל ההוא יש לו להתרצות בדעתו באכילה ההיא כדי שיוכל לברך אליבא דכ"ע:

נא[עריכה]

נא) [סעיף ט'] אכל מאכל של איסור וכו'. וכ"כ בש"ע לעיל סי' קצ"ו סעי' ב'. ועיין בדברינו לשם אות ח' מ"ש לענין דינא:

נב[עריכה]

נב) [סעיף יוד'] דבש דבורים וכו'. לפי שהוא בכלל דבר שאין גידולי מן הארץ. ב"י. ואעפ"י דלא מימצצי מגופייהו אלא מכניסין לתוכן מי פירות מ"מ אין טעם הפירות נרגשין באכילת הדבש אלא טעם אחר ולכן מברכין עליו שהכל. ב"ח. עו"ת אות י"א:

נג[עריכה]

נג) שם. הרי הוא כשאר דבש וכו'. עיין לעיל סי' ר"ב סעי' ח' ובדברינו לשם אות נ"ט ואות ס':

נד[עריכה]

נד) [סעיף יא'] אפילו הם כתושים ביותר. משמע דאפי' הם כתושים ביותר ואין צורתן ותאורן ניכרת מברך עליהם ברכה הראויה להם משום דהפירות והעשבים הם עיקר והדבש טפל וכ"מ בב"י יעו"ש. וכ"פ השכנה"ג בהגב"י אות ב' יעו"ש. אמנם השל"ה בשער האותיות דצ"ד ע"ב כלל ו' אות ב' כתב דדוקא אם ניכר מהותו ותוארו אבל אם הוא כתוש ושחוק בענין שהפסיד צורתו העצמית ברכתו שהכל יעו"ש. והביאו מ"א ס"ק כ"ב. י"א בהגב"י. וכן המנהג כשל"ה משום דחוששין לספק ברכות. מיהו בדיעבד אם בירך עליו ברכה הראויה לו עץ או אדמה יצא כיון דאיכא דסברי דאפי' לכתחלה מברך עליו ברכה הראויה לו אלא דאנן חיישינן לספק ברכות ומברכין לכתחלה שהכל אבל בדיעבד יצא. ועיין לעיל סי' ר"ב אות ז"ן ודוק:

נה[עריכה]

נה) השקדים שמחפין אותם בצוק"ר וסולת קלוי אעפ"י שהפרי חפוי מכל וכל ואינו נראה מברכין עליו בפה"ע. שכנה"ג שם אות ג'. א"ר אות י"ז. וכתב א"א אות כ"ה דאף שהצוק"ר הרבה מהפרי כה"ג הפרי עיקר יעו"ש. וכ"כ קיצור הש"ע סי' נ"ב אות י"א. מיהו יש נוהיין להפריד הצוק"ר מהשקדים ולברך שהכל על הצוק"ר ואח"כ עץ על השקדים כדי לצאת מידי ספק. וכ"כ בן א"ח פ' פנחס אות ט"ו. ועיין לעיל סי' ר"ב אות ק"ו:

נו[עריכה]

נו) שם בפה"ע. ואם אינו אוכל הפירות אלא הצוק"ר לבדו מברך שהכל אבל אם בירך על הפרי א"צ לברך על הצוק"ר כי נפטר בברכת הפרי ואפי' אם אוכל אח"כ צוק"ר לבדו:

נז[עריכה]

נז) שם ועל של ורדים פה"א. ואעפ"י שגדילין על האילן מפני שהזרע שלו עיקר הפרי והעלים הם הפרחים. ב"י בשם הכלבו. מ"א ס"ק כ"ג. אמנם הברכ"י אות ז' כתב בשם מהר"י מולכו בתשו' כ"י סימן ס"ב לברך על מרקחת ורדים שהכל וכ"כ בשם ס' דת ודין סימן ב' דכמה גדולים מברכין על סוק"ר רוזאד"ו שהכל וכ"כ בספרו מחב"ר אות ד' בשם הרשב"ץ יעו"ש. וכן הסכים בס' סמא דחיי חא"ח סימן ד' לברך שהכל יעו"ש. והב"ד י"א מ"ב בהגה"ט אות ד' עיקרי הד"ט סימן יו"ד אות מ"ב. וכתב החס"ל אות ח' דכן נוהגין:

נח[עריכה]

נח) שם בפה"א. וכן הלונדר"א מברך פה"א דעיקר הפרי הם הגדגדניות השחורות. של"ה דצ"ד ע"ב. עו"ת אות י"ב. מ"א שם. א"ר אות ט"ו:

נט[עריכה]

נט) שם בהגה. אלא לרפואה וכו'. ואע"ג דבסעיף ח' כתב דהאוכל לרפואה אם טעמם טוב מברך עליהם ברכה הראויה להם י"ל דהכא מיירי דאינם טובים לגמרי ולא רעים וע"כ מברך עליהם שהכל וכמ"ש לעיל אות מ"ח יעו"ש:

ס[עריכה]

ס) [סעיף יב'] וכל דבר שמערבין אותו וכו'. כל סעיף זה הוא לשון הרמב"ם פ"ג מה"ב ומשמע בב"י דלאו דוקא בה' מיני דגן אלא בכל דבר הדין כן אם ניתן בו להטעים מברך עליו ואע"ג דהוא המועט אבל המ"א ס"ק כ"ה כתב דמיירי דוקא בה מינים דבהכי איירי כל הפרק אבל בשאר מינים פשוט דאזלינן אחר הרוב דאטו מי שיתן בצלים או חומץ לתוך התבשיל יברך על הבצלים יעו"ש. והביאו א"ר אות י"ז. והא דאזלינן בתר רובא דוקא בענין שאין ניכר אבל אם כ"א ניכר לעצמו ואינו נעשה לטפל מברך ע"כ אחד ברכתו הראוי לו. ח"א כלל נ"א אות י"ג. קיצור ש"ע סימן נ"ד אות ה' בן א"ח פ' פנחס אות י"ז ועיין לקמן סימן רי"ב בכל דין עיקר וטפל:

סא[עריכה]

סא) שם מפני שהדבש הוא העיקר. שאין כוונתם לאכול חלב חטה. אבל קדרה של תבשיל שנותנים בה דבש או סוק"ר או פלפל לתת טעם כוונתם לאכול התבשיל והעיקר הוא התבשיל. וכן המלב"ן שעושין מקמח ודבש של ענבים הקמח עיקר שאינו לדבק אלא לאכילה ומברכין עליו במ"מ וברכה מעין ג'. ברכ"י אות ח' מיהו בס' בית יהודה סימן ס"א כתב דהקמח טפל ויין עיקר יעו"ש. וכבר הארכנו בזה לעיל סימן קס"ח אות קכ"ב קחנו משם. ומ"מ נראה באלו הענינים שהם משתנים לפי המקומות והזמנים אך הכלל העולה דכל שהוא דבר מועט ואינו עיקר נעשה טפל ומברך על העיקר ופוטר את הטפל ובזה ידין לכל דבר המתערב וא"צ להאריך בזה:

סב[עריכה]

סב) כתב הב"ח דדוקא במרקחים פירות בדבש ונותנים בתוכו בשמים כתושים ליתן טעם במרקחת התם הוא דהפירות הם עיקר אפילו כתושים וכ"ש כשהם שלמים אבל לפעמים מבשלים הדבש עם מיני בשמים כתושים ואין משימים בתוכו פירות ולא שום דבר אלא בשמים כתושים בלחוד כמנהג סוחרים והולכי דרכים שאוכלים הדבש המטוגנים בבשמים עם לחם לבד לשם הדבש הוא העיקר וכשאוכל ממנו קצת בתחלה בלא לחם מברך שהכל עכ"ל. והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ה' עו"ת אות י"ג. א"ר אות י"ז. מש"ז אות י"ד:

סג[עריכה]

סג) כתב מהר"י קולגן בשורש מ"ג על אודות הענבים שמבשלים אותם עד שיעשו עבים וקורין אותו קונפעט"י דמברכין עליו שהכל ולא דמי לאגוז המטוגן בדבש דשאני התם שהאגוז ניכר במהותו ותוארו אבל בזה שאין עליו שום תואר ענבים ראוי לברך עליו שהכל לכ"ע כיון דאין זה דרך אכילתו וגם דלא נטעי להו אינשי אדעתא דהכי עכ"ל. והביאו ב"י. וכן הסכים העו"ת שם. ועיין לעיל סימן ר"ב אות ט"ז:

סד[עריכה]

סד) כתב הרד"א השומשמין מברכין עליהם פה"א טחנן מברכין עליהם שהכל על שמנן ופסולת שלהם מברכין פה"א. והביאו ב"י וכתב עליו ואינו יודע מה טעם יש בפסולת לברך עליו פה"א עכ"ל ומיהו יש לתמוה דלמה על שמנן מברכין פה"א והא הלכתא פסוקא לעיל סימן ר"ב סעיף ח' דע"כ משקין שהכל חוץ מזיתים וענבים יעו"ש. וע"כ נ"ל דט"ס הוא וצ"ל על שמנן ופסולת שלהם מברכין שהכל ואח"כ ראיתי באה"ע סימן ר"ח שגם היא כתב ע"ז ט"ס אלא דמ"ש על אם טחנן ג"כ ט"ס וצ"ל פה"א לא ק"ל הכי כמ"ש לעיל סימן ר"ב אות ז"ן יעו"ש. וכ"כ בן א"ח פ' פנחס אות י"ב דעל פסולת שומשמין ועל שומשמין טחונין מברכין שהכל יעו"ש:

סה[עריכה]

סה) [סעיף יג'] יברך שהכל. ואפילו לכתחלה. ואע"ג דאם בירך משמע דיעבד כיון שמסופק כדיעבד דמי. ב"י בשם הגמ"י. ומ"מ אם היא דבר שיכול לפוטרו בתוך הסעודה עדיף טפי דאז אין ספק כלל. מ"א ס"ק כ"ו:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון