מחצית השקל/אורח חיים/רג

מחצית השקל ‏ אורח חיים רג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א') דכלה עליו כו' (בס' א"ר כתב בשם ספר א"ח דתותי' היינו שקורין מוי"ל בע"ר ומאליני"ס אבל יש בקצת מדינות מיני מוי"ל בע"ר כגון במדינות עסטרייך שגדילין באילן ואז מברכין בורא פרי העץ עכ"ל) וא"כ ה"ה בפרי שקורין ברוימ"בער כו' ואגודה כ' ברוימ"בערן כו' שכן הענף מתקיים כו' נסתפקתי בכוונתו דאמרי' דף מ"ם היכי מברכים בפה"ע היכי דאי שקלית לפירי אי' בגווזא והדר מפיק כו' ונחלקו אבות עולם בפי' גווזא. די"מ שר"ל הענף מתקיים משנה לשנה הוא דמברכים בפה"ע. אבל אם אין הענף מתקיים אע"פ שהשורש מתקיים בארץ ובשנה הבאה מוציא שוב פירי וענפים משורשו מ"מ מברכים בורא פה"א:

וי"מ דגווזא ר"ל השורש דאם רק השורש מתקיים מברכים בפה"ע אבל אם גם השורש אינו מתקיים וצריך לזורעו כל שנה מברכים בפה"א ובש"ע פסק כדעה קמייתא:

ולכן כתב לברך על תותי' בפה"א וכמ"ש רמ"א. וע"ז הביא מ"א בשם הב"ח דה"ה ברוימ"בער וער"פירט מברכים בפ"הא דגם הם אין עצם מתקיים אלא השורש ואח"כ הביא מ"א בשם אגודה לברך עליהם בפה"ע שכן הענף מתקיים כו' אי כוונתו דגם האגודה ס"ל דבעינן דוקא עצו מתקיים ול"מ קיום השורש:

אלא דס"ל דברוימבער וער"פורט עצם מתקיים:

הענין קשה בעיני שיחלקו במציאות דלברכת מהר"ם אין עצם מתקיים ולהאגודה עצם מתקיים ואי נאמר דגם האגודה ס"ל דברוימ"בער וער"פורט אין עצם מתקיים אלא דפוסק כהפוסקים דסגי אם השורש מתקיים וא"כ גם בתותי' פליג וס"ל דמברך עלייהו בפ"הע. ולפ"ז לשון אגודה דחוק שכן הענף מתקיים והל"ל שכן השורש מתקיים. ועיין בב"י. ראוי לברך שהכל כמ"ש סי' ר"ב סעיף ח' וסעיף ט"ו דעל כל המשקין היוצאים מפירות חוץ מזיתים וענבים מברכים שהכל:

(ב) (ס"ק ב) אילני כו' דעץ בעלמא הוא: ר"ל דגם הפרי עד הוא ולא פרי מצד גריעותו וכמ"ש ס"ק א':

(ג) (ס"ק ג') אלא כו' אילני סרק. וכ' הרב"י בשם ש"ל וז"ל דתניא ד' מינים שבלולב שנים עושים פירות ושנים אין עושי' פירות. וכיון דאמרי' הדס וערבה אינם עושים פירות ש"מ דבפירות בני אסא לאו פרי נינהו עכ"ל:

ועסי' ר"ב סעיף וי"ו שכ' דעל תמרות של צלף מברכים בפ"הא ש"מ דצלף אילן העושה פירי ומברכי' על פירותיו בפה"ע אלא דתמרי' דאין עיקר הפרי נחתינן דרגא ומברכים בפה"א:

(ד) (ס"ק ד) הזנ"גביל כו' וע' סי' ר"ד סס"א דמבואר כן בעני"ס וכמון וכסבר:

הב"ח כ' כו' וכ"כ רש"י ביומא דף פ"א ע"ב אמר רבא כס זנגבילא ביומא דכפורי פטור א"ל רבינא למרימר והאמר ר"נ האי הומליתא דאתי מבי הנודאי שריא ומברכים עליה בפ"הא לא קשיא הא ברטיבתא הא ביבשתא. וכ' רש"י הומליתא שמפטמי' בשמים כתושים בדבש שריא:

ואין בה משום בישולי נכרים שנאכל כמות שהוא חי ולא משום גיעולי נכרים דנטל"פ (ר"ל סתם כלי גוים אין בני יומן) ומדקאמר אין בו משום בישולי נכרים ש"מ דרך אכילתו כשהוא חי עכ"ל ר"ל דקי"ל דבר שנאכל חי אם בשלו עכו"ם אין בו משום בישולי נכרים:

ולא ניחא לרש"י לפ' דהקישיא מדאמר דמברכי' עליה בפה"א דא"כ מאי קושיא רבא מיירי שאכלו כמות שהוא בלי ריקוח ואז אינו ראוי לאכיל' ולכך פטור ביה"כ וה"ה דאין מברכי' עליו ור"נ דאמר דמברכי' עליה הלא מבואר דמיירי כשהוא מרוקח דאז טוב למאכל וכה"ג באמת מודה רבא דאי אכלו בי"הכ חייב. ולכן כ' רש"י דדייק מדאמר דאין בו משום בשולי נכרי' ועכצ"ל דנאכל כמות שהוא אפי' קודם ריקוח וכיון דראוי לאכילה קודם ריקוח מקשה שפיר לרבא למה בכס ביה"כ בלי ריקוח פטור הא ראוי לאכילה. וע"ז משני הא ברטיבתא הא ביבשתא. ר"ל כשהוא רטוב ראוי לאוכלו חי אבל כשהוא יבש אין ראוי לאכלו חי ורבא דפוטר מיירי דכס יבש והומליתא דר"נ מיירי שמרקחי' אותו כשהוא רטוב דאז נאכל כשהוא חי ולפ"ז אי בשלו עובדי כוכבים ורקחו כשהוא יבש יש בו משום בישולי נכרי' דהא אינו נאכל כמות שהוא חי:

אבל דעת הטור והתוס' כו' דעת הטור כמ"ש הב"ח גופיה מדסתם הטור וכ' הומליתא דאתו מבי הנודאי בפה"א ולא כ' דדוקא אם בשלו כשהיה רטוב א"ו דס"ל דבכל ענין שרי וע"ש בב"ח מ"ש והתוס' שכ' בברכות דף ל"ו ע"ב דאי' שם ג"כ האי סוגיא וכתבו התוס' ד"ה ברטיבתא כגון ליטוארי"ן בלע"ז מברכי' עלייהו בפה"א כו' עכ"ל ולפי פירש"י ביומא העיקר חסר מדברי התוס' שכתבו כגון ליטואר"י דהוי לי' למימר ליטואר"י שבשלו ורקחו כשהי' רטוב א"ו דס"ל אפי' בשלו כשהוא יבש מותר ופירש הסוגיא כמ"ש להבא:

ובגמ' קאי הקושי' ר"ל כיון דס"ל למ"א דאפי' בישלו כשהי' יבש דאינו ראוי לאכילה מ"מ אין בו משום בישולי נכרים ומטעם שיכתוב מ"א אחר זה א"כ מאי מקשה לרבא מהאי דהומליתא ולכן כ' דהקושיא היא מברכה דהאמר ר"נ דמברכים עליו בפה"א עכצ"ל דחזי לאכילה וכי תאמר שאני הומליתא דמרוקח וע"י זה ראוי לאכילה זה באמת כוונת המתרץ הא ברטיבתא. ר"ל כיון דהוא מרוקח ה"ל כאלו הוא רטוב ראוי לאכילה ולכן מברכים עליו בורא פרי האדמה. ובזה א"ש דברי התוס' שכתבו ברטיבתא כגון ליטאר"י. ור"ל שהוא מרוקח ועל ידי זה דינו כרטוב דראוי לאכילה:

דאל"כ דג מליח. דקי"ל בי"ד סי' קי"ג סעיף י"ב דאם בשלו עובדי כוכבים אין בו משום בשולי נכרים דנאכל כמו שהוא חי אע"ג דדג מליח אינו ראוי לאכלה לבד בלי לחם וכן חומץ ושמן דקי"ל אין בהם משום ב"ג אע"ג דחי אין ראוי לבד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.