טור/אורח חיים/רד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

טורTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png רד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
נתיב חיים
שערי תשובה
גליוני תשובה מאהבה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
לבושי שרד



מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


סימן רד
[הלכות שאר ברכות]


על כל דבר שאין גידולו מן הארץ כגון בשר בהמה וחיה ועוף ודגים, ביצים חלב וגבינה, מברכין עליו שהכל.

ופת שעפשה ויין שהחמיץ וריחיה [חמרא][1] וטעמיה חלא, שהכל. אבל אם ריחיה חלא וטעמיה חמרא, חמרא הוא.

ועל תבשיל שנשתנה צורתו ונתקלקל, ועל החומץ שערבו במים עד שראוי לשתותו, שהכל. אבל אם הוא לבדו אין מברכין עליו כלל, שהוא מזיק.

ועל הנובלות, והן מין תמרים שאין מתבשלין באילן, ועל הגובאי ועל המלח ועל הזומין[2], פירוש מי מלח, שהכל. ורבינו האי ז"ל פירש זומית שהוא הקצף העולה על רתיחת הקדירה.

על כמהין ופטריות שהכל. וקורא, והוא הניתוסף בענפי הדקל, ובשנה הראשונה הוא רך וראוי לאכילה, ואחר כך מתקשה כעץ, מברכים עליו שהכל. כיון דלא נטעי אינשי לאילן אדעתא למיכליה כשהוא רך, לאו פרי הוא. וכן כל כיוצא בזה, כגון לולבי גפנים, ושקדים שאוכלים אותם כשהן רכים בקליפיהן, כיון דלא נטעי להו אינשי אדעתא דהכי מברכין עליהן שהכל.

חזיז, והוא שחת, מברכין עליו שהכל.

קרא חייא, וקמחא דשערי או דחיטי, שהכל.

שכר תמרים ושכר שעורים, שמרי יין אפילו יש בהם טעם יין, שהכל. אבל אם נתן בהם ג' מדות של מים ומצא ד' הוה ליה כיין מזוג ומברכין עליו בורא פרי הגפן.

וכתב הראב"ד עשבא דדברי שאין נזרעין, מברך עליהם שהכל, כיון דלא זרעי להו אינשי לא חשיבי פרי.

וכתב עוד, וכמדומה לי שבתא ושבללתא וכמונא וכוסברתא, שהכל. והכי קאמר בה"ג וטעמא דידיה דכל הני לטעמא עבידי ולא לאכילה. שבתא הוא שאנו קורין אניש בלע"ז ובערבי שבית[3]. שבללתא הוא שאנו קורין פני"ג[4]. כמונא כמשמעו. כוסברתא אליינדר"י בלע"ז. ע"כ.

וכל המשקין של כל מיני פירות, שהכל. כדלעיל.

השותה מים לצמאו מברך עליהם שהכל, ולאחריו בורא נפשות רבות. ודוקא לצמאו אבל חנקתיה אומצא ושותה לרפואה אין מברך לא לפניו ולא לאחריו, דלא כרב עמרם שכתב שמברך לאחריו. ופירש ר"י דוקא שותה מים לרפואה אינו מברך עליהן לפניהן לפי שאינו נהנה מן המים אבל שאר משקין נהנין בשתייתן ובטעמן הלכך אם שותה אותן לרפואה צריך לברך עליהם.

דבש דבורים מברך עליו שהכל.

ועל המורבא המרוקח בדבש, היה נראה לי לברך עליו שהכל, בין אם עשוי מחבושים או מוורדים או ממיני עשבים, מפני שהדבש עיקר. אע"ג דכתיבנא לעיל על אגוז המטוגן בדבש בורא פרי העץ, שאני התם שהאגוז שלם וממשו קיים[5]. ולא דמי להומלתא[6] שהיא מרוקחת בבשמים ומברכין עליה בורא פרי האדמה, דשאני התם דלטעמא עבידא ולא בטיל [כדאמרינן גבי שאור (חולין ו:) הואיל ולטעמא עביד לא בטל][7]. אבל הכא שהוא למאכל והדבש עיקר, מברך על העיקר ופוטר הטפלה. וכ"ש לפי מה שראיתי במקצת הגירסא הומלתא מברך שהכל. כך היא סברתי. אלא שחבירי חלוקים עלי ואומרים שהדבש הוא טפל שאינו אלא לקיים הדבר המרוקח בו. ולדבריהם יש לברך על של ורדים בורא פרי האדמה שאינו[8] עיקר הפרי כדבעינן למכתב לקמן[9]. והנני מבטל דעתי מפני דעתם:



שולי הגליון


  1. בדפוס נאפולי ר"נ אינו.
  2. ס"א: הזמית וכעי"ז להלן בסמוך בשם רבנו האי.
  3. ס"א: שבתא.
  4. ס"א:פטינ"א.
  5. בדפוס נאפולי ר"נ: וממש וקיים. והמכוון אחד. ואפשר שרק טעות הדפוס היא בחילוף מקום הו'.
  6. אם הוא הומלתא דבי הינדואי הנזכרת בסימן הקודם קצ"ע ששם לא הזכיר הגרסאות דברכתה שהכל וסתם לברך בורא פרי האדמה. ובדפוס נאפולי ר"נ הגירסא: ולא דמי להו מילתא שהוא מרוקח בבשמים ומברכים עליו כו' דלטעמא עביד. ע"כ. הכל לשון זכר. ומיירי בדבר המרוקח בבשמים ולא בהומלתא.
  7. כל זה ליתא בדפוס נאפולי ר"נ.
  8. כ"ה בדפוס נאפולי ר"נ: שאינו אלא עיקר הפרי. ולכאורה אין לו מובן.
  9. כוונתו להא דכתב בסי' רטז גבי ברכת הריח. בית יוסף
מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >