מזרחי/שמות/ז

מזרחי שמות ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

והוא מגזרת ניב שפתים. החכם ר' אברהם בן עזרא ז"ל טען עליו שאיננו נכון כי שורש ניב מהשניים לפי דעת חכמי צרפת ומעלומי העי"ן לפי דעת חכמי ספרד ושרש נביא שלש אותיות והעד נביאים ויתנבאו כי האל"ף שורש. ואינה טענה כי מצאנו צואר שהוא מעלומי העי"ן ונוסף בו האל"ף תמיד בין במקום המשך בין שלא במקום המשך. וכתב החכם ר' אברהם בן עזרא צואר ימצא לשון יחיד ורבים עם תוספת נו"ן לכן האל"ף לא נעדר. גם מה שטען עוד מה טעם השב אשת האיש כי נביא הוא אם פירושו דברן אינה טענה כי י"ל שנקרא שם המדבר דברי השם אל העם תמיד דברן בעבור היותו מזומן לדבר דברי השם אל העם תמיד ויהיה טעם השב אשת האיש כי נביא הוא כי הוא דבק עם השם להיותו מדבר דברי השם תמיד והדבק עמו תמיד ראוי לירא ממנו פן יתפלל להמיתך וזהו שכתב אחר זה כל לשון נבואה אדם המכריז ומשמיע לעם דברי תוכחות:

ב

אתה תדבר פעם אחת כל שליחות ושליחות כפי מה ששמעת מפי ואהרן אחיך ימליצנו ויטעימנו באזני פרעה. שההפרש שבין משה לאהרן הוא שמשה אומר דברי השם לפרעה פעם אחת ובדבור קצר כפי מה ששמען מפי השם ואהרן חוזר ואומרן פעם אחר פעם עד שיטעימם באזניו דאל"כ קשו קראי אהדדו כתיב אתה תדבר דמשמע אתה לבדך ולא אהרן עמך וכתיב ואהרן אחיך יהיה נביאך. אבל הרמב"ן ז"ל כתב ואין זה נכון כלל רק פירושו אתה תדבר אל אהרן ולא ישמע פרעה דבריך ואהרן בשליחותיך ישמיענו דבריך. ולא ידעתי איך יפרש הבריתא של מכילתא דתניא דברו אל כל עדת ישראל וכי אהרן מדבר והלא כבר נאמר אתה תדבר דמשמע דס"ל להאי תנא דקרא דאתה תדבר ולא אהרן עמך לישראל ולפרעה קמיירי שמשה לבדו היה מדבר דברי השם להם ומה פריך גבי דברו אל כל עדת ישראל וכי אהרן מדבר עמו והלא כבר נאמר אתה תדבר אתה לבדך ולא אהרן עמך ואי כדפירש הרמב"ן ז"ל דקרא דאתה תדבר לאהרן קמיירי ולא ישמע פרעה את דברי משה ולא לישראל דאין הפרש בין פרעה לישראל בזה מאי קושיא דילמא הא דכתיב אתה תדבר דמשמע שמשה לבדו היה המדבר במדבר אל אהרן קמיירי אבל במדבר אל פרעה או לישראל הוא ואהרן היו מדברי' משה כמו מלך ואהרן כמו מתרגם כדי להבינם להם אלא עכ"ל שפי' אתה תדבר לפרעה ולישראל קמיירי ומשום הכי פריך מקרא דדברו אל כל עדת ישראל דמשמע ששניהם יחד היו מדברים אבל בקצת נוסחאות כתיב בהן והלא כבר נאמר ואתה דבר אל בני ישראל והוא האמור בכי תשא בפרשת שבת ואינו מחוור דאם כן מאי קושיא דוקא במצות שבת אתה תדבר ולא אהרן אבל בשאר מצות שניהם יחד:

ג

מאחר שהרשיע והתריס כנגדי וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות לתת לב שלם לשוב טוב לי שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי ותכירו אתם גבורתי. פי' אל יקשה עליך אחר שהשם הקשה את רוחו מה חטא פרעה ליסרו כי מאחר שהרשיע והתריס כננד הבור' יתברך ועשה עצמו אלוה כדכתיב לי יאורי ואני עשיתיני וגלוי לפניו יתברך שלא ישוב להכיר את בוראו אלא שמפני כובד המכות ירך לבו לשלוח את העם ולא לעשו' רצון בוראו לפיכך הקשה הש"י את לבו שלא ירך לבו מהמכות ולא ילאה מהם לשלות את העם מכיון שאין השילוח ההוא כדי לעשות רצון בוראו וכשלא ירך לבו ולא ילאה לשלוח את העם יהיה סבה שירבה בו אותותיו ומופתיו ויכירו ישראל את גבורתו יתבר' ופי' והרבתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים והרבתי את אותותי ואת מופתי בו בתוך ארץ מצרים שיראו אותם המצרים ויכירו כל ישראל היושבים שם את גבורתי:

ואעפ"כ בה' מכות הראשונות לא נאמר ויחזק יי' את לב פרעה אלא ויחזק לב פרעה. פי אע"פ שלפ"ז היה ראוי שיקשה השם את לבו גם בחמש מכות הראשונות עכ"ז רצה שיפרסם רשעותו להודיע שאף בלתי החזוק של הב"ה מתחזק מעצמו לפי' לא חזק השם את לבו אלא אחר החמש מכות הראשונות ואע"פ שגם במכת הברד שהיתה אחר הה' מכות הראשונות כתיב ויחזק לב פרעה כיון שכתוב אחר זה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו הודיענו בזה שהחזוק הנזכר לא היה רק מן השם ומצאתי בקצת נוסחאו' שכתוב פה בלכתך לשוב מצרימה דע שעל מנת כן תלך שתהי' גבור בשליחותך עד כבר שמתי בידיך והוא אות באות כפי מה שכתוב בנוסחאות האחרות בפרש' אלה שמות בפסוק ובלכתך לשוב מצרימה ולא ידעתי מה עניין זה לכאן ולמה לא נכתב זה בפרש' ואלה שמות אשר שם מקומו. ושמא י"ל שכונת הרב בזה להודיע שהפרשה הזאת של ואני אקשה את לב פרעה והרבתי את אותותי ואת מופתי כו' עם פרש' ויאמ' יי' אל משה ואל אהרן לאמר כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת כו' היא דבקה עם מאמר בלכתך לשוב מצרימה ראה כל המופתים אשר שמתי בידיך ועשיתם לפני פרעה הכתוב בפרשת ואלה שמות שאז היתה תחלת דבורו עמו ואם יבקש מופת לא יבקשנו רק בפעם ההיא לא בפעם הזאת ויהיה פירוש אשר שמתי אשר אשים אחר שתדברו עמו ויאמר תנו לכם מופת וכן נר' גם מדברי הרב שאמר בפרשת אלה שמות גבי ראה כל המופתים אשר שמתי בידך שאני עתיד לשים בידך במצרי כמו כי ידבר אליכם ופסוק כי ידבר אליכם הוא בפרשה וארא ופסוק ראה כל המופתים וגו' הוא בפרשה ואלה שמות וזאת ראיה גמורה על שפרשת כי ידב' דבקה עם פרש' בלכתך לשוב מצרי':

ח

ידי יד ממש להכות בהם. ודברה תורה כלשון בני אדם:

ט

מופת אות להודיע שיש צורך במי ששולח אתכם. פי' צריך כח ויכולת כדמתרגמי' יזבחו לשדי' לא אלוה דלית בהון צרוך כלומר אם יבקש מהם אות שיודיענו שיש יכולת באותו ששולח אתכם לשנו' את הטבע ורוב הנוסחאות נשתבשו וכתבו צורך במקום צריך כי לא ידעו מהו והפסידו הכונה ולפי שהמופת בכ"מ מורה לאמתת הדבר והאות כבר מצאנוהו גם על הסומן והיה לאות על ידך והיתה לאות ברית איש על דגלו באותו' וכן פי' אותו הרד"ק בשרש פת הוכרח הרב לפרש המופת האמור פה שהוא במקום אות מפני שהפוך המטה לנחש אינו מורה לאמתת הדבר רק להודיעו שיש יכולת באותו השולח אותו לשנות הטבע שזה הפועל לא יחדש מופת רק אות ומפני שמלת אות שבפסו' ונתן אליך אות או מופת מורה לאמיתת הדבר הוכרח הרב לתת שם הפרש שהאחד אות שמימיי והאחר אות ארציי:

לתנין לנחש. כי שם התנין ביבשה הוא נחש ובמים הוא דג וכן פי' אותו הרד"ק בשורש תנן:

יב

לאחר שחזר ונעשה מטה בלע את כולן. בשבת פר' הזורק ובש"ר דאל"כ ויבלע תנין אהרן אח תניניהם מיבעי ליה ולפי זה צ"ל לאחר שחזרו כולן ונעשו מטות בלע מטה אהרן את כולן דאל"כ ויבלע תנין אהרן את תניניהם מיבעי ליה לא מטה אהרן את מטותם:

יד

כבד ותרגומו יקיר ולא אתייקר מפני שהוא שם דבר כמו כי כבד ממך הדבר. לא ידעתי מי הגיד לו למתרגם שהוא שם ולא פועל עבר לגזר' פעל כמו ויהי כי זקן יצחק אם מפני שמצא כי כבד ממך הדבר שהוא שם הנה מצאנו ג"כ נער וזקן שהוא שם ועכ"ז בא ויהי כי זקן יצחק פועל עבר וכן כי לא חמץ ולא תאכל עליו חמץ האחד שם והאחר פועל עבר ועוד שמלת מאן הבא אחריו שהוא פועל עבר יכרית להיות כבד פועל עבר בהכרח כי לא יתכן להיות כבד שם ומאן פועל עבר כי מאן שהוא פועל עבר יורה שכבר נהיה לבו כבד מזמן שעבר:

טו

הנה יוצא המימה לנקביו. בשמות רבה למה יוצא המימה לפי שהיה אותו רשע משתבח ואומר שהוא אלוה ואינו צריך לנקביו לפיכך היה יוצא בבוקר בשעה שהיה נצרך:

טז

ומדרשו עד שתשמע ממנו מכת בכורות שאפתח בה כה אמר יי' כחצות הלילה. פירו' במכה עצמה אבל בשאר המכות אינו כתוב בהן כה אמר יי' רק בהתראה כה אמר יי' שלח את עמי ומה שדרשו זה אינו אלא מייתורא שלא היה לו לומר רק ואם מאן אתה לשלח כה אמר יי' כו' כמו בכל המכות:

יח

ונלאו מצרים לבקש רפואה למי היאור שיהיו ראויין לשתות. תקן בזה מלת ונלאו שאינה נופלת אלא על היגיעה כי תרגום עייף ויגע משלהי ולאי ופה מורה על העדר היכולת כאילו אמ' ולא יוכלו מצרים לשתות מים מן היאור כי אינו נופל לומ' ויגעו מצרים לשתות מים מן היאור אבל עם תוספת לבקש רפואה למי היאור שהוסיף אחר מלת ונלאו תתפרש מלשון יגיעה כמשפטה גם פירו' מלת לשתות שיהיו ראויין לשתות מפני שהרפוא' אינה נופלת אלא לשמור הבריאו' עומדת ולהחזירה כשתסור וחזרת המים אל בריאותן הוא שיחזירם להיו' ראויין לשתי' כבתחלה:

יט

לפי שהגן היאור על משה לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים. וכן במכת הכנים לפי שהגן עליו כשהרג את המצרי כדלקמן דאל"כ למה נשתנו אלו השלש מכות מכל שאר המכות שכלם על ידי משה ואלו על ידי אהרן:

מים שבכלי עץ ובכלי אבן. שהמכה לא היתה רק במים לא בעצים ובאבנים ופי' בעצים ובאבנים הכלים הנעשים מהם מפני שאין המים תוך העצים והאבנים עצמם:

כב

בלטיה' לחש שאומרים בלט ובחשאי וכן תרגם אנקלוס בלחשיהון ויש לו דמיון במקר' דברו אל דוד בלט ותבא בלט אבל מלת בלהטיהם שתרגם אותה ג"כ בלחשיהון. אולי הוא מפני שאינן נשמעין בחוש השמע כמו שהלהט אינה מושגת בחוש הראי' לרוב התהפכותה ואע"פ של דעת רז"ל בלטיהם הוא מעשה שדי' ובלהטיהם הוא מעשה כשפים וכדאית' בסנהדרין פ"ד מיתות מ"מ מאחר ששניהם נעשים ע"י דבורים של לחש נקראו בשם לחש כי בלטיהם מגזרת בלט בלהטיהם מגזרת להט החרב המתהפכת שדומה שהוא מתהפכת ע"י לחש כדפי' הרב ולכן תרגם שניהם בלחשיהון ולא שהוא חולק על דברי רז"ל שאמרו בלטיהם מעשה שדים ובלהטיהם מעשה כשפים. והרמב"ן ז"ל כתב שמה שארז"ל בלטיהם מעשה שדים ובלהטיהם מעש' כשפי' הוא מפנ' שפי' בלטיהם לחש מגזרת בלט והשדי' ג"כ בלט כי הם בעלי גופות מאויר שאינו נרגש ופי' בלהטיהם לה מגזרת אש לוהט להבה תלהט והכשפים ג"כ נעשים ע"י לוהטים מלאכי אש מלהטות כמו שאמרו בש"ר בלהטיהם אלו מעשה כשפים וכן הוא אומ' ואת להט החרב המתהפכ' לפי שמעשה כשפי' ע"י מלאכי חבלה הם נעשים והנה המתרגם אע"פ שאינו חולק עליהם בעניין השדים והכשפים הוא חולק עליה' בפי' מלת בלטיהם ובפירוש מלת בלהטיהם כי רז"ל פי' שמלת בלטיהם מורה על השדים הנראים בלחש והמתרגום פירוש אותו על הדברים הנאמרים עליהם בלחש ומלת בלהטיהם תורה על הכשפים הנעשים על ידי לוהטים והמתרגם פי' אותה על הדבורים הנאמרים בלחש כדמות החרב המתהפכת שדומה מתהפכת ע"י לחש:

ויחזק לב פרעה לומר ע"י מכשפות אתם עושין כן כו'. אבל במופת המטה דכתיב ביה ויחזק לב פרעה לא כתב הרב זה מפני שאע"פ שעשו גם חרטומי מצרים בלהטיהם כן מ"מ כשראו שבלע מטה אהרן את כלם לאחר שחזר ונעשהמטה נשתוממו כלם אלא שעם כל זה נתחזק לבו שחשב שהו' מכשף גדול יותר ממכשפיו אבל במכת הדם שעשו גם חרטומי מצרים דם בלטיהם יש לו לומר תבן אתם מכניסים לעפריים:

כה

מניין ז' ימים. דאל"כ וימלאו מבעי ליה:

שלא שב היאור לקדמותו. דאל"כ המלוי של ז' ימי' באי זה עניין היה:

שהיתה המכה משמשת רביע חדש ושלשה חלקים היה מעיד ומתרה בהם. בש"ר נחלקו ר' יהודה ור' נחמי' חד אמר כ"ד ימי' היה מתרה בהן וז' ימים המכה משמשת בהן וחד אמר ז' ימי' היה מתרה בהן וכ"ד ימי' המכה משמשת בהן על דעתיה דמ"ד כ"ד ימים היה מתרה בהן וז' ימי' המכה משמשת בהן וימלא ז' ימים להכאה ועל דעתיה דמ"ד ז' ימי' היה מתרה בהן וכ"ד ימי' היתה המכה משמש' בהן וימלא ז' ימי' אחרי הכות יי' את היאור ואמר יי' אל משה בא אל פרעה ואחרת אליו להתרות בו על מכה אחרת:

כו

ואם מאן אתה ואם סרבן אתה. כי מאן תואר השם על משקל זקן רק שהוא יוצא שלא כמשפע התואר וכמוהו ושבח אני את המתים וכ"כ החכם בן עזרא ולא ידעתי מי הכריחו לומר שהוא יוצא כי גבי ושבח אני את המתי' מלת את מורה על הפעול וצריך להיות בו פועל בהכרח אבל פה שאין בו מלה מורה על הפעול למה לא יהיה עומד והלא מלת אתה ככה תבא עם התואר כמו עם הבינוני ועם בעבור לשלח הבא אחריו שלא יפול על התואר הנה המחויי' ממנו שיהי' תואר כמו בינוני אף אם יהיה עומד לא שהוא יוצא:

כח

ועלו מן היאור. שהיבש' גבוהה ממימי היאור והיוצא מן היאור ליבשה יקרא עולה:

בבתיך ואח"כ בבית עבדיך. דאל"כ ובאו בבתי כל מצרים מיבעי ליה.

כט

בתוך מעיהם נכנסים ומקרקרים. דאי בבתיהם ובחדרי משכבם ובתנורם הרי כבר אמור:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.