שבות יעקב/א/מ
|
< הקודם · הבא > |
בן כרך שהלך לעיר ודעתו לחזור בזמן קריאת המגילה דהיינו יום ט"ו שלו שאינו חייב לקרות המגילה בי"ד כמבואר בא"ח סי' תרפ"ח והוא מתפלל בב"ה עם הצבור מהו שיהא עולה למנין הקרואים בפ' ויבא עמלק כיון שהוא אינו מחויב לקרוא הפ' באותו יום:
לכאורה נראה דאינו עולה כיון דהוא אינו בר חיובא אינו מוציא הצבור ידי חובת קריאת י"ד וגדולה מזו מצינו בתשובת מהרי"ק שורש ט' והובא בש"ע א"ח סי' קל"ה סעי' ה' בהג"ה ובסי' תקט"ו סעי' וי"ו יש מי שאומר שאין עומד לקרות בתורה בתענית צבור מי שלא התענה ואם הכהן אינו מתענה יצא הכהן מבהכ"נ ועומד לקרות בתורה ישראל המתענה וכדומה לזו השאלה מצאתי בתשובת הל' קטנות חלק א' סי' ד' בבן א"י שדעתו לחזור שאינו עולה בי"ט שני של גליות בחוצה לארץ ממנין הקרואים והאריך שם המני"ח בדבר בשם תשובת גדול אחד ועיקר ראייתו וסמיכתו בכל כחו על האי דתשובת מהרי"ק ע"ש דבריו באריכות אכן אחר העיון הוטב נראה פשוט דעולה למנין הקרואים וראי' ברורה לזה מהא דאית' במגיל' פ"ג דף ך"ג ע"א הכל עולין למנין ז' אפי' קטן ואפי' אשה אע"ג דאשה וקטן לאו בר חיובא אפ"ה עולין למנין הקרואים וא"כ ה"ה בנדון דידן וכ"כ התוספ' בראש השנה דף ל"ג ע"א ד"ה הא ר' יהודא וכו' בסופו יע"ש. ולא נעלם ממני שבכ"ג בא"ח סי' רפ"ב כתב דעיקר כדעת הפוסקים דדוקא למנין שבעה עולה ולא למנין שלשה ע"ש דבריו באריכות אין מזו סתירה כלל חדא לענין גוף הדין לא נראה כדבריו דמ"ש לשלשה או לשבעה וכן משמעות סתימות לשון הרמב"ם פי"ג מה' תפלה וכ"כ בתשובת מהרי"ט חלק א' סי' קמ"ה להלכה וכן נוטין דברי הב"י בא"ח סי' קל"ה במ"ש דהרוקח שכתב שאינו עולה למנין שלשה ה"ה למנין שבעה רק לנוספין מות' לקרו' ע"ש (ושאר רוב הפוסקי' חולקים על הרוקח בזה) הרי מבואר מדבריו דאין לחלק בין מנין שלשה או שבעה בזה והא דקאמ' בש"ס עולה למנין שבע' לאו דוקא אלא שדבר בהווה שתוך שבעה קורין לפעמים קטן משא"כ תוך מספר קטן שהיא שלשה אין הדבר מצוי לקרות קטן ועוד דאף אי נימא טעמא כדעת הסוברים שתוך שלשה אינו עולה אשה וקטן היינו דוקא באשה וקטן שאינם בר חיובא כלל משא"כ בנדון שלפנינו שהוא בר חיובא ביומו וראוי לקרות אף ביום זה אם יתן דעתו שלא לחזור וכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו. ובפרטות לסברת התוס' בברכו' דף מ"ח ע"א ד"ה עד שיאכל כזית דגן ע"ש שכתבו וז"ל אבל גדול שהוא בר חיובא מן התורה כי אכיל כדי שביעה מחויב בדבר קרינן ביה אפי' לא אכל ומוציא אחרים ע"ש וכן משמע מפרשי' ריש פ"ק דמגילה דבני עיר יקראו לבני הכפרי' אך הר"ן חולק בזה וכן משמע בירושלמי עיין בפר"ח לא"ח סי' תפ"ט ס"ק ח' מ"מ למנין הקרואים נראה דכ"ע מודו ע"ש ומתשובת מהרי"ק שם בשורש ט' אין ראי' כלל שכתב וז"ל ועוד יש להביא ראי' ממנהג שנהגו בכל קהלו' צרפ' להתענו' בו בה"ב אחר פסח ואחר סוכת ואין זה אלא מנהג בעלמא ואפ"ה מעשים בכל יום שדוחין כבוד הכהני' כדי לקיי' המנהג זה כשאין הכהן מתענה באותן תענית יצא הכהן מבי' הכנס' ועומד לקרות בתורה ישראל המתענה ואע"ג דפשיטא דאי לאו משום התענית לא היה הכהן רשאי למחול על כבודו אפי' בב"ה כדפי' ר"ת מיהו פשט המנהג שכהן יוצא מבית הכנסת ולא ראיתי כהן מפקפק בדבר מעולם לומר לא אצא מבית הכנסת אלא אקרא בתורה ובודאי שאם היו הכהנים יכולין למחות שהי' מוחים אלא שאין בידם כח לבטל המנהג עכ"ל מהרי"ק ועתה פקח עינך וראה כי אדרבה מדברי מהרי"ק יש להביא ראי' ותוקף לדברינו דאם איתא דמדינא אינו עולה למנין הקרואים כיון שאינו מחויב בקריאת הס' לפי שאינו מתענה וכדעת התשובה בה"ל קטנות א"כ מנלן למהרי"ק ללמוד שאינו יכול לבטל המנהג לפי שלא ראה כהן מפקפק בדבר הא כיון דמדינא אינו עולה למנין הקרואים לכך אי אפשר לפקפק ולעלו' לפי שאינו עולה במנין הקרואי' אלא ודאי מדינא עולה במנין וכמ"ש אלא שמצד המנהג נהגו כן בב' וה' וב' הואיל שהוא פורש עצמו מן הציבור ואינו תופס מנהגי' להתענה עמהם לא יזכה לעלות עמהם לס"ת כי זו תורה וזו שכרה למי שמתענה עמהם ולא שיהא פקפוק איסו' בדבר רק איהו דאפסיד אנפשי' משא"כ בנדון שלפנינו שהוא אינו בר חיוב לפי שהוא בן כרך וט"ו זמניה ודאי ברור שעולה למנין הקרואים ביום י"ד לבני הכפרים וכן נ"ל הדין בבן ארץ ישראל שדעתו לחזור שעולה למנין הקרואים ביום טוב שני של גליות ודלא כדעת הלכו' קטנו' שם בתשובה כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |