מהר"צ חיות/מגילה/ז/ב
מהר"צ חיות 
מגילה ז ב
קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות ומתנות לאביונים. נ"ב עי' טורי אבן כאן שכ' דבפעם א' קיים שניהם משלוח מנות ומתנות לאביונים ואח"כ כ' דאו או קתני והביא דברי הירושלמי דנאמר דשלח לו שני פעמים. אולם במחכ"ת לא השגיח דברי רש"י כאן דכ' ה"ג קיימת ומשלוח מנות ורש"י בא להשמיענו דל"ג ומתנות לאביונים דבשליחות אחת אין יוצאים משום שתים. ואולם מ"ש רש"י כאן הדר שלח ליה איהו לא גרסינן הכא היינו דרק לקמן בעובדא דרבה למרי בר מר גרסינן כן.
והנה בשאילתות פ' ויקהל פיסקא שניה נאמר דר' יהודה שדר ליה לר' אושעיא ומבואר שמה ג"כ משליחות שני פעמים ומהר"י ברלין התעורר דהוספת גאון הוא, אולם מבואר כן בירושלמי פ"ק דמגילה סוף פיסקא ד' ורק החילוק דבירושלמי נאמר מקודם קיימת בנו ומתנות לאביונים ואח"כ נאמר לאחד ששלח לו קיימת בנו ומשלוח מנות. והנה הטעם בזה דבירושלמי נאמר דר"י נשיאה שדר ב' פעמים לר' הושעיא ור"י היה העשיר ונופל בפ"א המצוה דמתנות לאביונים ובפעם השנית אחר דכבר קיים מצוה זאת הדר קיים המצות[1] דמשלוח מנות. אולם לשיטת השאילתות דגרס ר"י שדר ליה ר' הושעיא היינו ר' הושעיא שדר ליה מקודם וקרא קיימת ומשלוח מנות ואח"כ שדר ליה ר' יהודה נשיאה והוא היה העשיר אמר דקיים ומתנות לאביונים.
אכן לא ידעתי לשיטת השאילתות מה משמיענו הש"ס כאן ולשיטת הירושלמי ניחא דבשלוח לאדם אחד יוכל לקיים שתי מצות וצ"ל דזה הוי כאילו מחלפי סעודתייהו וניחא ג"כ דבשאילתות שם נזכר דר"י נשיאה ואביי בר חנן ור"ח בר אביי הוי מחלפי סעודתייהו.
והנה בש"ס שלפנינו לא נזכר ר"י נשיאה כלל אולם לשיטת השאילתות דשלח זה לזה וזה לזה מוכח דיכולים לחלוף הסעודות דר' הושעיא עני הוי ושלח סעודתו להנשיא ובמאמר לקיים דברי אגרת הארכתי להסיר טענות הנרגן בהשגותיו על מאמר אגרת בקורת שלי.
ועי' עוד פרי חדש סי' תרצ"ה שכ' שם דעיקר הרבותא במה ששלח לו קיימת בנו ומשלוח מנות במה ששלח לו גרבי יין וגם בזה שתייה בכלל אכילה:
מחלפי סעודתייהו להדדי. נ"ב עי' (מו"ק כז ע"ב) רבה ור"י מחלפי סעודתייהו ועי' פי' הרא"ש והטור שם שאם אחד היה אבל השני האכילו ועי' יד המלך הל' אבל שהתעורר ע"ד הרא"ש מהך דהכא דמחלפי סעודתייהו משמע בזמן אחד ונעלם ממנו כי גם כאן פירש"י זה אכל עם זה בשנה זאת ובשניה סעד חבירו עמו. ועי' ר"ן וב"י וד"מ שהביאו חולקים על שיטת רש"י ומחלפי היינו ביום א' שלח זה לזה סעודתו ע"ש ועי' פרי חדש סי' תרצ"ה:
תנא מיניה ארבעים זמנין. נ"ב עי' תענית ח ע"א כי הא דר"ל הוי מסדר מתניתין ארבעים זמנין כנגד ארבעים יום שניתנה תורה. וע"ז דאמרינן ודמי ליה כמאן דמנח בכיסיה שמעתי בשם הגאון מהר"ז מווילנא היינו דאם מונח בכיסו שוב אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה לדעת אם עדיין נמצא שם. ומפ"ז תבין דלא נסתר ממה שאמרו (חגיגה י ע"ב) אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים למאה פעמים ואחד:
[רש"י] ד"ה [כל חייבי כריתות.] <נראה דחסר כאן>[2] [ובתוס' הקשו ...] ... [ובשבועות דף ח ע"א ד"ה גילוי עריות כו'] אי במזיד בר קטלא כו' דבהני דליכא מיתה אלא כרת ליכא לאוקמא דאכתי איכא למיפרך בר מלקות [הוא כדפרישית] ע"ש. הרי אע"ג דמלקות זה איתא מכלל כרת הוא ג"כ בכלל שאמרו חייבי מלקות שעבר עליהם יו"כ אין מכפר יו"כ וזה ראיה ברורה ומפורשת:
תוס' ד"ה דלא ידע. בירושלמי ארורה זרש ארורים כל ברוכים כל. נ"ב כן מובא ג"כ בטור וש"ע סי' תר"ץ אולם בירושלמי שלפנינו ס"פ בני העיר לא נמצא רק דצריך לומר ארורים המן ובניו ומסיים וגם חרבונה זכור לטוב. ואולם במס' סופרים פי"ג ה"ו נאמר ג"כ ומקלס לצדיקים ברוך מרדכי ברוכה אסתר ברוכים כל היהודים אולם ארורה זרש לא נמצא שמה ואולי נשתבשו הנוסחאות: