חידושי הר"ן/מגילה/ז/ב
מחליפין סעודתייהו. שלא היה לאחד מהם כדי שיוכל לשלח לחבירו ולהשאיר לעצמו והיו שולחין כל סעודתן זה לזה כדי לאכול סעודת פורים ולקיים משלוח מתנות.
כתב הר"ר אפרים תוספת על הלכות הרי"ף ז"ל הא דתנן התם כל הכתוב במגלת תענית דלא למספד וכו' כדכתיב בתוספת הלכות וזו הנוסחא תנן התם כל הכתוב במגלת תענית דלא למספד לפניו אסור לאחריו מותר. ר' יוסי אומר לפניו ולאחריו אסור. דלא להתענאה לפניו ולאחריו מותר. ר' יוסי אומר לפניו אסור לאחריו מותר. והאידנא בטלה מגלת תעני' לבד מחנוכה ופורי' ותרויהו דלא למספד כתיב בהו במגלת תענית הילכך לפניה' ולאחריה' [נמי] אסור [בתענית ו] בהספד כר' יוסי. ואע"ג דאמר ר' חייא בר אבא [א"ר יוחנן] הלכה כר' יוסי בדלא להתענאה מכלל דבלא למספד כת"ק ס"ל דאמר לפניו אסור לאחריו מותר אפ"ה כר' יוסי עבדינן דהא רב אשי קאמר (הכי) כל שלאחריו אסור **(עיין הגי' באלפסי)** בהספד בתענית מותר והא כר' יוסי אתא דאי ת"ק לית ליה לאחריו אסור כלל הלכך חנוכה בין לפני' בין לאחרי' אסור בהספד ולגבי פורי' בני ארביסר אסורין [נמי] בחמיסר בהספד ובתענית ובתליסר אסור בהספד לחודה ובני חמיסר אסירין בתרויהו בהספד ובתענית [ובי"ו אסור בהספד] ע"כ דברי ה"ר אפרים. ומה שכתב בכלל דבריו דמימרא דרב אשי כל שאחריו בהספד. אסור בתענית מותר אין הגירסא נכונה כך אלא בתענית אסור בהספד מותר לפי שהתענית יותר חמורה מן ההספד כדתנן אילין יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתהון דלא למספד בהון אלמא תענית חמורה. ומה שהביא ראיה מדברי רב אשי לדחוייה לר' יוחנן ליתא דרב אשי לא הילכתא קאמר אלא פירושי הוא דמפרש למתניתין דמגלת תענית דאתיא כר' יוסי דאמר בין לפניו בין לאחריו אסור ולתירוצה למתניתין הוא דאתא. ואף התם נמי אסיקא בתירוצה אחרינא השתא דאתית להכי עשרים ותשעה נמי אי מיקלע ליה מלתא ובטליניה לעשרים ותמניא עשרים ותשעה גופיה י"ט הוא ואסיר הילכך לא אלימא דרב אשי לדחויה לדר' יוחנן דקא פסק הילכתא בהדיא כר' יוסי בדלא להתענאה מכלל דבדלא למספד כת"ק ס"ל הילכך כולן אסורין לפניהם ומותרין לאחריהן והאידנא בטלה מגלת תענית לבר מחנוכה ופורים והן עצמן אסורים בין בהספד בין בתענית וה"ה לבני חמיסר בארביסר ובני ארביסר בחמיסר כרבא דאמר לא נצרכה אלא לאסור של זה בזה ולאחריהן מותרין בין בהספד בין בתענית כר' יוחנן ולפניהם אסורים בתענית ומותרין בהספד כרב אשי דאמר כל שלאחריו בתענית אסור בהספד מותר וה"ה שלפניו ואע"ג דלא ק"ל כותיה בשלאחריו בשלפניו מיהת נקטינן כותיה. ואם תשאל מאחר שאסור בתענית לפניהם על מה נהגו העם להתענות בי"ג יש להשיב אתיא כההוא דאמר רב אשי גדליה בן אחיקם דברי קבלה הוא ודברי קבלה כדברי תורה ואין צריכין חיזוק. הכא נמי בני ארביסר דברי קבלה נינהו ומותרין לפניהם שהוא יום י"ג ולא נאסר יום י"ג בתענית אלא לבני כרכין שאין אסורין בארביסר מן הכתוב במגלת אסתר אלא מן הכתוב במגלת תענית כדרבא דאמר רבא לא נצרכה אלא לאסור של זה בזה והוו להו דברי סופרים שצריכין חיזוק ולפיכך בני חמיסר אסורים בשלושה עשר ובני ארביסר מותרים ואלו ואלו מותרים באחד עשר ובשנים עשר כדתנן אף על פי שאמרו מקדימין ולא מאחרין מותרין בהספד ובתענית ויש שסוברים לומר דהאידנא בטלה מגלה בר מחניכה ופורים שלא בטלו הם עצמם אבל לפניה' ולאחריהם הכל בטלו אפי חנוכה ופורי' וא"א להעמידה דהא רב הוא דאמר בטלה ור' יוסי נמי אית ליה בטלה מגילת תענית כדגרסינן בפ' ד' ראשי שנים הם. ורב גופיה קא פסיק במסכת תענית הלכה כר' יוסי לפניו ולאחריו הא אין עליך לומר כלשון האחרון אלא כלשון ראשון. ופורים מותר בעשיית מלאכה והיכא דנהגו בו איסור אסור ומשמתינן ליה כעובדא דרב דלטייה לההוא דזרע כיתנא ואם נטיעה של שמחה היא מותרת בכל מקום זה כתב הר"ז. ורבינו ש"צ כתב הבו דלא להוסיף עלה דק"ל כרשב"ג דאמר מה ת"ל בהון בהון שני פעמים לומר הם אסורי' לפניה' ולאחריהם מותרין ואמר שמואל הלכה כרשב"ג ואע"ג דפליגי עליה רב ור' יוחנן כיון דהשת' לבטולה למגילת תענית מימנו רבנן בדין עלינו לומר שאעפ"י שלא בטלו חנוכה ופורים לפניהם ולאחריהם בטלו והלכה כדברי המיקל דלקולא אזלינן בכל הכתוב במגילת תענית. ומה שנהגו להתענות בי"ג מותר הוא על פי מה שאמרנו ואפילו למאן דאמר לפניהם אסור בזה מותר משום די"ג יום ניקנור הוא ולא נאסר בב"ד של ראשונים משום פורים אלא משום יום ניקנור כיון שעמדו ב"ד של אחריה' ובטלו מגלת תעני' ובטל יום ניקנור אין אנו אוסרים אותו בשביל יום שלפני פורים וזה מפורש בהדיא במסכת תענית יום טריינוס בטולי בטלוה ואקשינן ותיפוק לי' דהוה לי' יום שלפני ניקנור כו' ניקום ונגזור עליה אבל בימי רבותינו לא היו מתענים בי"ג כדאמרינן בפ"ב דתענית שהוא יום ניקנור עוד ראיתי במסכת סופרים פרק י"ז לפוריד ג' ימי הצום. אין מתענין רצופין אלא פרודי שני וחמישי ושני. ורבותינו שבארץ ישראל נהג להתענו' [אחר] הפורי' מפני ניקנו' וחביריו ועת שמאחרין בפורעניות ואין מקדימין. ובירושלמי הקשו על י"ג למה אסרוהו משום יום ניקנור שהרי הוא עצמו היה דינו שיהא אסור משום י"ד וכן על י"ו שהוא יום שור ירושלים הקשו שהרי הוא עצמו אסור מפני ט"ו:
מחייב אינש לבסומי בפוריא. כתב הר' אפרים מההוא עובדא דקם רבה ושחטיה לר' זירא אידחי ליה מימרא דרבא ולא שפיר דמי למעבד הכי:
סעודת פורים שאכלה בלילה. ליל י"ד:
מלאכה לא קבילו עלייהו. ובמקום שנהגו בו איסור אסור ונטיעה של שמחה מותרת בכל מקום:
שמחה. מלמד שאסור בהספד ומספקא לן אי אסור באבלות או לא מי אמרינן דהוה ליה כרגל ואין אבל נוהג אבלות ברגל הכא נמי לא שנא או לא מיום הראשון לא קא מיבעיא דכיון דיום ראשון דאבלו' דאורית' היא ודאי דחי עשה דפורים שהוא מדרבנן אלא מיום ראשון ואילך קא מיבעיא לן שהן מדרבנן. מי דחי עשה דרבנן דרבים מי אמרינן כי היכי דאמרינן במועד קטן לא אתי עשה דיחיד דאוריתא ודחי עשה דרבים [ה"נ] בדרבנן או לא דכיון שהוא מדרבנן קיל לדחות וצ"ע.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |