רש"י/מגילה/ז/ב
ה"ג קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות. דהא תרי מנות איכא:
הדר שלח ליה איהו לא גרסינן ליה הכא:
טסקא דקשבא. שק מלא תמרים:
דאבשונא. שנתייבשו החטים בתנור בעודן כרמל וקמח שלהן מתוק לעולם:
א"ל אביי. לרבה:
השתא אמר מרי. עכשיו יאמר מרי עליך:
אי חקלאה מלכא ליהוי דיקולא מצואריה לא נחית. הסל שהיה רגיל להוליך בעודנו בן כפר ומאכיל לבהמתו לא יוריד עתה מראשו כך אתה נעשית מלך וראש בפומבדיתא ואינך שולח לו אלא דברים המצויין לכל:
חוליא. מתיקא:
כי נפקי מבי מר. כשיצאתי מבית אדוני רבה לילך לבית אבא מרי בר מר הייתי שבע:
צעי. קערות של מיני מאכל:
דאיכסייא לצעא בתראי. הייתי חפץ לכוס הקערה אחריו כל אכילה שלא כדרכה נקרא כוסס:
רווחא לבסימא שכיח. ריוח מצוי לדבר המתוק בתוך המעיים:
מחלפי סעודתייהו. זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשניה סועד חברו עמו:
לאבסומי. להשתכר ביין:
ואיבסום. נשתכרו:
נגה ולא אתו רבנן. איחר היום ולא באו התלמידים לבית המדרש:
מתני' אין בין יום טוב לשבת. להיות מותר לכתחלה ביום טוב מה שאסור בשבת אבל לענין עונשין יש הרבה שזה בסקילה ובכרת וזה בלאו גרידא:
גמ' זה וזה שוין. אסורין ביום טוב כשבת:
שאפשר. כגון סכין שנפגם מערב יום טוב:
שאי אפשר. כגון סכין שנפגמה ביום טוב:
מתני' בידי אדם. יש בה מיתת ב"ד:
גמ' אף יום הכפורים מתחייב בנפשו. דאיסור כרת כמיתת בית דין דמי:
ופטורים מלשלם. אם הדליק גדישו של חבירו ביום הכפורים שאין תשלומין אצל חיוב מיתה שנאמר ולא יהיה אסון ענש יענש (שמות כא) הא אם יהיה אסון לא יענש:
כל חייבי כריתות שלקו. שהתרו בהן עדים על לאו שעמו כרת ולקו בבית דין:
נפטרו מידי כריתתן. שוב אין בית דין של מעלה נפרעין:
תנינא. דחלוקין:
ואם איתא. דנפטרו אידי ואידי בידי אדם הוא אף ביום הכפורים יש מלקות על לאו שבו ובית דין פוטרין אותו מכרת:
אמר רב נחמן. לעולם אינן חלוקין עליו חביריו והא דקתני דאין זדונו בידי אדם:
הא מני ר' יצחק היא. דאמר במסכת מכות דאין מלקין בלאו הניתן לאזהרת כרת אפילו התרו בו למלקות ויליף טעמיה מהאי קרא:
כל חייבי כריתות. של עריות היו בכלל ונכרתו הנפשות העושות וגו' שכתוב בפרשת עריות (ויקרא יח):
למה יצאת כרת באחותו. דכתיב בקדושים תהיו ואיש כי יקח את אחותו וגו':
לדונה בכרת ולא במלקות. אם התרו בהן ואף על גב דנדה נמי נשנית באותה פרשה לדבר שנתחדש בה נשנית להעראה:
אפילו תימא רבנן היא. דאמרי מלקות אצל כרת ואפילו הכא ליכא למילף מינה שחלוקין על רבי חנניה והכי קאמר מתניתין שבת עיקר חומר זדונו בידי אדם וזה עיקר חומר זדונו בהכרת ומיהו אם התרו בו ולקה מיפטר:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).
אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.