רש"ש/מגילה/ז/ב
[גמרא קריבו לי שיתין צעי כו'. נראה דל"ד נקיט. עי' ב"מ (קז ב) תוד"ה שיתין וברש"י שבת (סג ב) ד"ה גושפנקי]:
שם עד דלא ידע בין ארור המן כו'. נ"ל שהיה בימיהם פיוט לפורים ע"פ א"ב מא' ועד ת' וראשיתו היה ארור כו' ור"ל עד דלא יוכל לומר כל הפיוט הזה בלי טעות[1] ועי' ר"ן:
שם מ"ט ימי משתה ושמחה כתיב. ק"ל דתיפוק ליה מקרא דוהימים האלה נזכרים ונעשים דילפינן מיניה לקמן (כ) לקריאת המגילה דאינה אלא ביום ועשיה היינו משתה ויו"ט כדפרש"י בר"מ ויותר קשה על ר"כ דס"ד דיוצאין בלילה:
רש"י ד"ה מחלפי סעודתייהו. עיין מה שכתבתי בקונטרס אחרון להטורי אבן בס"ד:
תד"ה דלא. בירושלמי ארורה כו'. ר"ל דצריך לומר כן וכ"ה בירושלמי ופוסקים ובסדורים השמיטו ארורים כו':
גמרא מתניתין דלא כר"י כו'. ק"ל לפי' ריב"א בפסחים (ה ב) בתד"ה לחלק דלר' יוסי דאמר הבערה ללאו יצאה שרי ביו"ט ה"ל להש"ס לומר ג"כ דמתניתין דלא כוותיה ואולי משום דמדרבנן אסור גם לדידיה כמש"כ שם לכן לא תני לה. ועי' בביצה (כג) בתד"ה ע"ג חרס. עי"ל דמתניתין לא איירי אלא במלאכות שחייבין עליהן בשבת כרת וסקילה אבל לפ"ז אכתי קשה לרבה שם (יב) דלב"ה אין עירוב והוצאה ליו"ט לימא מתני' דלא כותייהו וע"ש (לז) בגמרא ותד"ה ורמינהו וברש"א:
שם רנב"ה היה עושה יוה"כ כשבת כו'. עיין טורי אבן ובקונטרס אחרון הביא בשם חכם א' שנעלם ממנו הירושלמי ע"ש אבל הגמרא שלנו ע"כ ל"ל הא דירושלמי דבכתובות (למ"ד) איתא אר"ח הכל מודים (וקאי על שמעון התימני ור"ש בן מנסיא) בבא על הנדה דמשלם קנס והירושלמי אומר דלר"ש ב"מ פטור ועו"ש ולאפוקי מדר"נ כו' ופי' התוס' דקאי על הא דר"ח הרי דלר"נ פטור גם בבא על הנדה ודלא כהירושלמי וכבר העיר בזה השיירי קרבן בירושלמי דכתובות ובתוספתא פ"ג איתא להדיא רנב"ה אומר הבא כו' ועל אחות אשתו כו' ועל הנדה אין להן קנס:
שם אר"נ הא מני רי"צ היא כו'. לע"ד נל"פ דבא לומר דאפי' את"ל דחלוקין עליו חביריו מתניתין לא מצי אתיא כוותייהו אלא כרי"צ דל"ל מלקות כלל בח"כ דלדידהו מ"מ זדונו ביד"א הוא ואהא אתא ר"א לומר דכרבנן מצי אתיא דעיקר זדונו בהיכרת דאפי' אחר המלקות נשאר עליו עדיין עונש כרת אבל כרחב"ג ודאי לא אתיא דלדידי' עיקר זדונו ביד"א כיון דנפטר ע"י המלקות מכרת. בינה זאת ודלא כפרש"י:
תד"ה ח"כ. עמ"ש בס"ד ביבמות (נה):
- ↑ כעין זה באופן אחר, כתב האבודרהם בשם מעל המנהגות שפיוט היה שעל בית אחד עונין ארור המן ועל הבית האחר עונין ברוך מרדכי לסירוגין, וצריך צילותא, שפעמים שאין אדם מתכוון וטועה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |