שאילתות דרב אחאי/סז
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
לפורים
שאילתא דמחייבין דבית ישראל למיכל ומשתי בפוריא (א) ואורויי ושבוחי קמי שמיא על כל ניסייא דעבד לן (ב) ואסור במלאכה דתני רב יוסף ועשה אותו יום משתה ושמחה ויום טוב (עג)שאפי' יום משתה שאסור בהספד ושמחה מלמד שאסור בתענית ויום טוב מלמד שאסור בעשיית מלאכה ואמר רבא בר בריה דרבא משתה ושמחה קבילו עילוייהו י"ט לא קבילו עלייהו דאילו בצוואה כתיב משתה ושמחה ויום טוב ואילו כי עביד אינון משתה ושמחה כתיב ביה יום טוב לא כתיב ביה:
ברם צריך מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בפוריא והלך אחד ועשה מלאכה מאי מי אמרינן כיון דלא קבילו עליהו ומנהגא הוא דנהוג מנהגא הוא לא מילתא הוא או דילמא כיון דאמר מר דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אין אתה רשאי להתירם בפניהם אי עביד עבדינן ביה דינא אי לא ת"ש דרב חזייה לההוא גברא דהוה קא שרי כיתנא בפוריא לטייה משום דקא עביד בפוריא ולא צמח כיתניה ואמאי עבד רב הכי והא אמר מר לא קבילו י"ט עילוייהו אמר רב כהנא אתרא דנהיג שלא לעשות מלאכה (ג) אי הכי לשמותיה שמותיה אמרי (ד) כיון דלא צמח כיתניה היינו שמתא (עד)ומנלן דמנהגא מילתא (ה) היא אמר רבא בר אבא אמר רבי יוחנן אמר רב דכתיב שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך:
שאילתא דמחייבין דבית ישראל למיכל ולמשתי בפוריא ואודויי ושבוחי קמי שמיא על כל ניסיא דעביד להון קב"ה דכתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה (ו) ועדיף יומא דפורייא כיום שניתנה בו תורה כי הא דמר בריה דרבינא הוה יתיב בתעניתא כולה שתא (ז) לבר מן תרי יומי דעצרתא יום שניתנה בו תורה (ח) ולבר מן תרי יומי דפורייא משום ניסא ומיחייב לשדורי חד לחבריה מתנתא דתני רב יוסף ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים ומשלוח מנות איש לרעהו (ט) שתי מתנות לאדם אחד ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם (י) רבי יהודה שדר ליה רבי הושעיא אטמא דעגלא תילתא וגרבא דחמרא שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו הדר שלח ליה עגלא תילתא ותלתא גרבי חמרא שלח ליה קיימת בנו רבינו ומתנות לאביונים (יא) ר' יהודה נשיאה ואביי בר חנן ור' חנינא בר אביי מחלפין סעודתיהו להדדי ואמר רבא מיחייב איניש (יב) למיכל ולמישתי ולאיבסומי בפורייא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי רבא ורבי זירא עבדו סעודת פוריא בהדי הדדי קם רבא ושחטיה לרבי זירא בעי רחמי עילויה ואחייה לשתא אחרינא אמר ליה ליתיה מר ליעביד סעודת פורים אמר ליה לא כל שעתא מתרחיש ניסא:
ברם צריך סעודת פורים מהו למיכליה בליליא מי אמרינן הואיל ומשום אודויי הוא ושפיר דמי או דילמא כיון דכתיב ביה ימי משתה ושמחה ביממא אין בליליא לא ת"ש דאמר רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא מאי טעמא ימי משתה ושמחה כתיב ביה רב אשי הוה יתיב קמיה דאמימר נגה ולא הוה קא אתו רבנן אמר ליה אמאי לא אתו רבנן למתיבתא אמר ליה דילמא קא טרחין בסעודת פורים אמר ליה ולא איפשר למיכליה מאורתא אמר ליה ולא מדכר לה מר להאי דרבא דאמר רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא אמר ליה לא שמיע לי תנא מיניה הילכתא ארבעין זימנין ודמי ליה כמא דמנח ליה בכיסיה וכן הילכתא:
שאילתא (יג) דמחייבין דבית ישראל למקרא מגילה באורתא דתליסר יומי לירח אדר נגהי ארביסר ואע"ג דקרי לה מן אורתא מיחייב למתנייה בצפרא דאמר רבי יהושע בן לוי מצוה לקרותה בלילה ולשנותה ביום שנאמר למען יזמרך כבוד ולא ידום וכו' לעולם אודך כגון דאמרי אינשי עביד פרשתא ואתנייה ואמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס קראה למפרע קראה על פה קראה בכל לשון לא יצא דתנן הקורא את המגילה למפרע לא יצא קראה על פה קראה תרגום לא יצא אבל קורין אותה ללועזות בלעז והלועז ששמע אשורית יצא ואילו מאן דקא אזיל לבי כנישתא ושמע דקרו לה לא לימא אשמע מהכא לסופא והדר אשמע הדין דלא שמעית ואי עביד הכי לא נפיק ידי חובתיה ואילו מאן דקא קרי את המגילה ושהא בה (יד) אם שהא כשיעור מיקרייה מרישא לסיפא לא יצא (טו) ואילו בהדי דקא קרי אשמיט ליה פסוקא וקרי בתריה לא לימא אקרא לסיפא והדר אקרייה לההוא פסוקא דהוה ליה כמאן דקא קראה למפרע אלא ליקריה לפסוקא וליקרי מן פסוקא לסופה:
ברם צריך השמיט בה סופר פסוק אחד מהו למיקרייה על פה מי אמרינן מידי דהוה כמאן דאשמיט ליה ההוא בהדי דקא קרי ליה או דילמא התם טעמא דלא קרי ליה בדוכתיה אבל הכא כיון דקא קרי ליה בדוכתיה שפיר דמי ונפיק ידי חובתיה ת"ש דתניא השמיט בה סופר פסוק אחד וקראו על פה הקורא כמתרגם המתרגם יצא וכן הילכתא:
שאילתא דמחייבין דבית ישראל למיקרי בליליא מגלתא בארבעה עשר ובחמשה עשר באדר מנלן אמר רבא דאמר קרא על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר מדפרזים בארביסר מוקפות חומה בחמיסר אימ' פרזים בארביסר מוקפות חומה כלל לא ליקרו אטו מוקפין חומה לאו ישראל הוא ועוד מהודו ועד כוש כתיב ואימא פרזים בארביסר ומוקפין חומה אי בעו בארביסר אי בעו בחמיסר דכתי' את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר אי הוה כתי' את יום ארבעה עשר וחמש' עשר כדקא אמרת השתא דכתי' את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר אתא את (את) והפסיק האי לחודיה והאי לחודיה והילכתא כפרים ועיירות גדולות קורין בארבע' עשר ומוקפין חומה מימות יהושע קורין בחמשה עשר (טז) ודוקא דאית ביה עשרה בטלנים שהיו יושבין בדברי תורה ביום ובלילה (יז) ואסור לכפרים ולעיירות גדולות ולכרכים שאין מוקפין חומה מימות יהושע לקרוא מגלה ולקרא בספר תורה בויבא עמלק (יח) ולהזכיר על הניסים במודים אלא יום ארביסר בלבד וכרכין מוקפין חומה מימות יהושע קורין בחמיסר בלבד אבל תענית בין כרכים בין כפרים בין עיירות כולן מתענין בשלשה עשר באדר דאמר שמואל בר רב יצחק שלשה עשר זמן קהילה לכל היא שנאמר ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על נפשם ביום שלשה עשר לחדש אדר (יט) מאי קהילה יום תענית ומאי יום כניסה שמתכנסים בו ויושבין בתענית ומבקשים רחמים (כ) וכשחל שלשה עשר להיות בשבת מקדימין ויושבין בחמישי בשבת בתענית שהוא יום אחד עשר באדר מפני שאסור להתענות בערב שבת מפני טורח שבת וכשחל י"ג להיות בחמישי בשבת מתענין בו ביום שהוא זמנו אבל מקרא מגילה אין קורין אלא בארביסר בלבד (כא) וחייבים לקרוא את המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר למען יזמרך כבוד ולא ידום ואסור לקרות את המגלה בשבת מאי טעמא אמר רבא הכל חייבין במקרא מגילה ואין הכל בקיאין במקרא מגילה גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ארבע אמות דרך רשות הרבים והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דלולב תנן אי זו היא עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנים פחות מיכן הרי זה כפר באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין אבל זמן כהנים ותשעה באב וחגיגה והקהל מאחרין ולא מקדימין ובזמן שחל שלשה עשר באדר להיות בערב שבת או בשבת מקדימין ומתענין בחמישי בשבת מפני שהוא נס ונס מקדימין ולא מאחרין אבל תשעה באב בזמן שחל להיות בשבת מאחרין ומתענין לאחר שבת מפני שהיה בו פורענות ופורענות מאחרין ולא מקדימין ואסור להתענות בשבת מפני כבוד השבת ולא בערב שבת מפני טורח שבת (עה)וזה ששנו חכמים חל להיות בשבת כפרים מקדימין ליום הכניסה (כב) בזמן חכמי' הראשוני' שהיו בקיאין בחשבון מולד לבנה ובדיקדוקי סוד העיבור היה יום ערבה בא בשבת ופורים בשבת (כג) ומקרא מגילה בשבת (כד) ומוציאין לולב בשבת ותוקעין שופר בשבת שחל ראש השנה להיות בו אבל היום שאין חכמים בקיאין בחשבון תולדות לבנה ובדיקדוקי סוד העיבור גזרו חכמים שלא להוציא לולב לברך בו בשבת ואפילו בבית וכן במגילה אמר רבא גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים וזה ששנו חכמים מגלה נקראת באחד עשר בי"ב בי"ג בי"ד לא פחות ולא יתר כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר כפרים ועיירות גדולות קורין בי"ד אלא שהכפרים מקדימים ליום הכניסה ופירשו חכמי' וכי מאחר שמוקפין חומה קורין בט"ו כפרים ועיירות גדולות קורין בארבעה עשר בי"ג מי קורא כך פירשו חכמים ממשנה זו אתה למד אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה וכי מאחר שהכפרים ועיירות גדולות קורין מגילה בי"ד באי זה צד חזר ושנה אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה כך פירשו חכמים יום כניסה יום תענית הוא שהקהל מתכנסין ומתענין בו בי"ג באדר שכך כתוב נקהלו היהודים ועמד על נפשם ביום שלשה עשר לחדש אדר מיכאן את למד שי"ג תענית ובי"ד שמחה ומשתה אלא כך תיקנו חכמים לכפרים בזמן שבית המקדש קיים היו קורין מגילה ביום הכניסה בזמן שתענית בא בה' בשבת שהוא יום י"א כפרים היו קורין מגילה בתענית בי"א (כה) ובזמן שתענית בא בי"ג בחמישי בשבת כפרים ועיירות גדולות קורין מגילה בו מפני שהיו הכפרים מספקים מים ומזון לאחיהם שבכרכים היתה כתובה בסם ובסקרא בקומוס ובקנקנתום על הנייר ועל הדיפתרא לא יצא עד שתהא כתובה אשורית על הספר בדיו סם סמא סיקרא רבה בר רב חנא א"ר יוחנן סקרתא קומוס קומא קנקנתום אמר רבא בר שמואל חדתא דאושכפי דיפתרא קמיח מליח ולא עפיץ נייר מחקא (כו) מאי נייר מחקא גויל דהוה כתוב ומחיק והדר כתיב ביה את המגילה. עד שתהא כתובה אשורית על הספר בדיו מנהני מילי אמר רבא (כז) אתייא כתיבה כתיבה כתיב הכא ותכתוב אסתר וכתיב התם ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו למדנו קדושת מגילה מקדושת כתובים וקדושת כתובים מקדושת נביאים קדושת נביאים מקדושת ספר תורה (כח) וספר תורה מנלן גמירי ספר ספר כתיב הכא ואני כותב על הספר וכתיב לקח את ספר התורה הזה (כט) מיכן שספר תורה אסור לכתוב אותו אלא בעורות מעובדים (ל) שעובדין בעפץ לשום תורה (לא) ועל גבי ספר מאי גבי ספר מקום שיער שהוא למעלן ואסור לכתוב אותו אלא בדיו (לב) ואסור לתפור אותו בפשתן אלא בגידים (לג) ואף נביאים והתורה אסור לכתוב אותן כי אם בספר תורה (לד) וכן מגילה שאע"פ שאין כתוב בה הזכרת השם ואע"פ שנקראת איגרת אסור לכתוב אותה אלא בנביאים:
סליק לה ספר ואלה שמות ברוך היוצר נשמות
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |