מהר"צ חיות/מגילה/ב/א
מהר"צ חיות 
מגילה ב א
גמרא מנלן כדבעינן למימר לקמן. נ"ב עי' תוס' זבחים (פט ע"א) דהקשו דאיך שייך להקשות כדבעינן למימר לקמן אחרי שאין הטעם מפורש במשנה, ורמז לזה הרב מהרי"ב כאן ועי' ס' יד מלאכי (סי' תמ"ה).
ואולם שמעתי פירוש נכון בדברי הש"ס כאן דהנה ידוע לשון מנלן אינו נופל רק על ענין אשר נלמד מדברי תורה או מדברי קבלה אבל ענין דרבנן לגמרי שייך מאי טעמא. וכבר דברתי מזה בחי' לחגיגה וראש השנה ועתה מצאתי ג"כ עוד סמך מש"ס פ"ק דגיטין (ז.) דבעי כלילא מנלן דאסור אמר מדרבנן ע"ש. והנה כאן מקשה הש"ס מנלן משמע דהוא דברי קבלה עכ"פ והרי החכמים תקנו ומשני אנן הכי קאמרינן מכדי אנשי כנסת הגדולה תקנינהו ומדוקדק בדברי רש"י אנן דמיבעי לן מנלן וכן במ"ש ד"ה אלא פשיטא ודאי מיבעיא היכא רמיזא ומנלן ע"ש והיינו כאן דיש לו רמז בדברי המקרא נופל לשון מנלן וקושיית הגמרא היתה רק על תיבת מנלן:
שם זמן קהלה לכל הוא. נ"ב עי' רא"ש כאן שהביא בשם ר"ת דהפי' זמן קהלה לכל הוא שנתקבצין לתענית. והנה הדבר תמוה מאוד שלא התעורר כי כן בתנחומא פ' בראשית מבואר בהדיא כדבריו די"ג זמן קהלה מפני שמתאספין לתענית ור"ת כתב זאת מסברא דנפשיה וסיים עוד ומכאן סמך לתענית אסתר. אולם כבר הוכיח מורי הגאון מהר"ז מרגליות ז"ל סי' כ"ז[1] דבתנחומא יש הוספות האחרונים ובפרט בפרשיות הראשונות:
- ↑ ראש אפרים ח"ג סימן כז אות ב, דף מז סוף ע"ד מדפי הספר. ז"ל שם: אמנם לענ"ד הרבה מאמרים דתנחומא שהם מכונות לו ואינו כן ושם מובא שאלתות הרבה שהם מרב אחאי גאון וכמו שרשם מר (ה"ה הג"מ רבי ישעיה פיק ברלין זללה"ה) באיזה מקומן כמו כן נתחברו אליו מאמרי אגדה מהאחרונים ועיקר מדרש תנחומא הם הילמדנו וכן קראו שמו בתוספות ולפעמים מצינו שהביאו נוסחא בשמו שלא נמצא לפנינו. ע"כ. וראו גם מש"כ בבית אפרים אורח חיים (סימן יח ד"ה באות ל"ו), וזו לשונו: מסתמא נוסחאות של הראשונים מדויקות יותר בפרט באשר נראה בתנחומא שלנו חסרים הרבה מימרות וגם יש שם יתר איזה מאמרים מהשאילות. ע"כ. וכעי"ז כתב החיד"א במראית העין (מנחות מג.). עיי"ש.