מגדל עוז/ערכין וחרמין/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ ערכין וחרמין ו

א

אחד האומר הרי זה הקדש כו' עד יפלו לבדק הבית. בערכין פרק המקדיש (דף כ"ח)  :

אבל אם אמר חרם סתם כו' לך יהיה. פ' המקדיש ופ"ד דמסכת חלה:

ב

מחרים אדם מצאנו ומבקרו כו' עד לבדק הבית. פרק המקדיש (דף כ"ח)  :

ג

וכל מי שהחרים כו' עד הנכסים לחולין. פרק שום היתומים (דף כ"ד) ומייתי לה פ' הגוזל עצים (דף ק"ב)  :

וחרמי כהנים כו' עד ולא יגאל לבעלים. פ"ק דתמורה (דף ה') ולשון ספרא לא ימכר לגזבר ולא יגאל לבעלים מה יעשה לו בשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו יכול אע"פ שלא פירש משם ת"ל קדש קדשים הוא לה' ע"כ:

ד

וכל מי שהחרים כו' עד הנכסים לחולין. פרק שום היתומים (דף כ"ד) ומייתי לה פ' הגוזל עצים (דף ק"ב)  :

וחרמי כהנים כו' עד ולא יגאל לבעלים. פ"ק דתמורה (דף ה') ולשון ספרא לא ימכר לגזבר ולא יגאל לבעלים מה יעשה לו בשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו יכול אע"פ שלא פירש משם ת"ל קדש קדשים הוא לה' ע"כ:

ה

ואחד המחרים קרקע כו' עד לך יהיה. פ' המקדיש (דף כ"ט)  :

ו

כהן שהיתה לו כו' עד מוחרמת. סוף ערכין (דף ל"ד)  :

ז

מכר הכהן כו' עד ומשדה אחוזתו. פרק המקדיש (דף כ"ח)  :

ח

המקדיש קדשי מזבח עד דבר שאינו שלו. פ' יש בקדשי מזבח:

ט

האומר שור זה הקדש עד שלשים יום עד למזבח אינו מוקדש. המקדיש עולה לבדק הבית כו' עד הרי זו כשרה. הכל פרק יש בקדשי מזבח:

י

האומר שור זה הקדש עד שלשים יום עד למזבח אינו מוקדש. המקדיש עולה לבדק הבית כו' עד הרי זו כשרה. הכל פרק יש בקדשי מזבח:

יד

והחרמין כיצד פודין אותן כו' עד ויפלו הדמים לבדק הבית. הכל פ' המקדיש (דף כ"ח)  :

יז

וכל המקדיש עבדו ושפחתו עד רשאין ליקח דמיהן כו' עד לא נתקדש גופו כעבד: כתב הראב"ד ז"ל זהו דלא כרבי כו': ואני אומר כבר נשאל ר"מ בימיו על דבר זה מחכמי לוני"ל ואין לי להוסיף על דבריו רק להעתיק תשובתו אליהם בלשונו וזהו אות באות:
שאלה מצאנו בהלכות ערכין וחרמין פרק ששי וכל המקדיש עבדו ושפחתו כו' ואין הגזברין רשאין ליקח דמיהן, זו הפיסקא בעינינו נפלאה הרבה דהא נותן דמי עצמו ויוצא דאמר רבי אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא מפני שהוא כמוכרו לו דקסבר כסף גומר בו הכי פסיק להדיא פ' השולח ואין הלכה כר"ש דאמר אין כסף גומר בו. השיבה לנו ששון ישעך ובאורך נראה אור: תשובה כשם שנפלאה פיסקא זו שלנו בעיניכם כך נפלאה קושיא זו בעיני הרבה, כי שתי מחלוקות הן רבי ות"ק במקדיש נכסיו והיו בהן עבדים דקאמר ת"ק שאין הגיזברים משחררין אע"פ שלקחו דמי העבדים אלא האחרים שימכרו להם הם שמשחררין וחלק רבי לבדו בזה ואמר שהעבד שהוקדש אם נתן העבד דמיו לגזברים יצא לחירות וכאילו מכרו אותן הגזברים לאחר ואינו צריך גט שחרור ולא אפסיקא הלכתא בהאי מחלוקת ולפיכך פסקנו הלכה כת"ק דאמר שאין הגזברים רשאין להוציא אותן לחירות כמ"ש באפטרופסין שאין רשאים להוציא עבדים לחירות וכן הלכה וגם רבי שחלק ואמר אומר אני אף הוא נותן דמי עצמו אין הלכה כמותו אלא כת"ק זה מחלוקת השניה מחלוקת רבי ור"ש במי שהפקיר עבדו וזהו פירושה אמרו לפני רבי נתייאשתי מפלוני עבדי מהו אמר להם אומר אני אין לו תקנה אלא בשטר פירוש שכיון שנפקע שעבוד רבו ביאוש אין לו שישתחרר אלא בגט חירות שיכתוב לו רבו והקשינו על רבי ואמרנו היאך אמר רבי אין לו תקנה אלא בשטר ורבי הוא דאמר במקדיש עבדו שאם יתן העבד דמיו לגזברין יצא לחירות בלא שטר ואע"פ שפקע ממנו שעבוד רבו בהקדש הנה יש לו תקנה בכסף ופרקינן ה"ק או בכסף או בשטר פירוש העבד דפקע שעבוד רבו מעליו בין בהקדש בין ביאוש יש לו תקנה או בגט שחרור שיכתוב לו רבו או בכסף שיפדה בו וזה שנתייאש מעבדו כבר פקע ליה כספיה ולא נשאר בו תקנה אלא בשטר שיכתוב רבו גט שחרור ועל זה אמר רבי אומר אני שאין לו תקנה אלא בשטר שיכתוב לו רבו גט חירות ואם תאמר א"כ מאי אתא לאשמועינן והלא דברים ידועים שכל עבד כנעני שבעולם קונה עצמו בשתי דרכים בכסף ובשטר לא בא רבי אלא לאפוקי מהאי תנא דתניא ר"ש אומר משום ר"ע יכול יהא כסף גומר בה וכו' עד שטר גומר בה ולא כסף גומר בה פי' בשפחה חרופה שאם נותנה דמי חציה לא תצא לחירות אלא בשטר בלבד ודברי רבי כסף גומר בה ואם נתנה דמי חציה יוצאה לחירות ואיפסקא הלכתא להדיא שאין הלכה כר"ש שאמר שאין גומר שטר ומדאיפסקא הלכתא שאין הלכה כר"ש אתה למד שהלכתא כרבי שאמר בשפחה חרופה גומר בה בין כסף בין שטר וכן כל עבד שפקע שעבוד רבו גומר בו בין כסף בין שטר כמו שלמדנו מדברי רבי שאמר אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא וכו' ולא איפסקא הלכתא כרבי שיקחו הגזברין דמי העבד שהוא הקדש מידו ויצא מתחת ידו אלא אחרים מוציאין אותו כת"ק הרי הרווחנו בפירוש הלכה זו הרבה ואע"פ שהיא פשוטה מפני הפליאה שנולדה בה עכ"ל:

יח

וכל המקדיש עבדו ושפחתו עד רשאין ליקח דמיהן כו' עד לא נתקדש גופו כעבד: כתב הראב"ד ז"ל זהו דלא כרבי כו': ואני אומר כבר נשאל ר"מ בימיו על דבר זה מחכמי לוני"ל ואין לי להוסיף על דבריו רק להעתיק תשובתו אליהם בלשונו וזהו אות באות:
שאלה מצאנו בהלכות ערכין וחרמין פרק ששי וכל המקדיש עבדו ושפחתו כו' ואין הגזברין רשאין ליקח דמיהן, זו הפיסקא בעינינו נפלאה הרבה דהא נותן דמי עצמו ויוצא דאמר רבי אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא מפני שהוא כמוכרו לו דקסבר כסף גומר בו הכי פסיק להדיא פ' השולח ואין הלכה כר"ש דאמר אין כסף גומר בו. השיבה לנו ששון ישעך ובאורך נראה אור: תשובה כשם שנפלאה פיסקא זו שלנו בעיניכם כך נפלאה קושיא זו בעיני הרבה, כי שתי מחלוקות הן רבי ות"ק במקדיש נכסיו והיו בהן עבדים דקאמר ת"ק שאין הגיזברים משחררין אע"פ שלקחו דמי העבדים אלא האחרים שימכרו להם הם שמשחררין וחלק רבי לבדו בזה ואמר שהעבד שהוקדש אם נתן העבד דמיו לגזברים יצא לחירות וכאילו מכרו אותן הגזברים לאחר ואינו צריך גט שחרור ולא אפסיקא הלכתא בהאי מחלוקת ולפיכך פסקנו הלכה כת"ק דאמר שאין הגזברים רשאין להוציא אותן לחירות כמ"ש באפטרופסין שאין רשאים להוציא עבדים לחירות וכן הלכה וגם רבי שחלק ואמר אומר אני אף הוא נותן דמי עצמו אין הלכה כמותו אלא כת"ק זה מחלוקת השניה מחלוקת רבי ור"ש במי שהפקיר עבדו וזהו פירושה אמרו לפני רבי נתייאשתי מפלוני עבדי מהו אמר להם אומר אני אין לו תקנה אלא בשטר פירוש שכיון שנפקע שעבוד רבו ביאוש אין לו שישתחרר אלא בגט חירות שיכתוב לו רבו והקשינו על רבי ואמרנו היאך אמר רבי אין לו תקנה אלא בשטר ורבי הוא דאמר במקדיש עבדו שאם יתן העבד דמיו לגזברין יצא לחירות בלא שטר ואע"פ שפקע ממנו שעבוד רבו בהקדש הנה יש לו תקנה בכסף ופרקינן ה"ק או בכסף או בשטר פירוש העבד דפקע שעבוד רבו מעליו בין בהקדש בין ביאוש יש לו תקנה או בגט שחרור שיכתוב לו רבו או בכסף שיפדה בו וזה שנתייאש מעבדו כבר פקע ליה כספיה ולא נשאר בו תקנה אלא בשטר שיכתוב רבו גט שחרור ועל זה אמר רבי אומר אני שאין לו תקנה אלא בשטר שיכתוב לו רבו גט חירות ואם תאמר א"כ מאי אתא לאשמועינן והלא דברים ידועים שכל עבד כנעני שבעולם קונה עצמו בשתי דרכים בכסף ובשטר לא בא רבי אלא לאפוקי מהאי תנא דתניא ר"ש אומר משום ר"ע יכול יהא כסף גומר בה וכו' עד שטר גומר בה ולא כסף גומר בה פי' בשפחה חרופה שאם נותנה דמי חציה לא תצא לחירות אלא בשטר בלבד ודברי רבי כסף גומר בה ואם נתנה דמי חציה יוצאה לחירות ואיפסקא הלכתא להדיא שאין הלכה כר"ש שאמר שאין גומר שטר ומדאיפסקא הלכתא שאין הלכה כר"ש אתה למד שהלכתא כרבי שאמר בשפחה חרופה גומר בה בין כסף בין שטר וכן כל עבד שפקע שעבוד רבו גומר בו בין כסף בין שטר כמו שלמדנו מדברי רבי שאמר אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא וכו' ולא איפסקא הלכתא כרבי שיקחו הגזברין דמי העבד שהוא הקדש מידו ויצא מתחת ידו אלא אחרים מוציאין אותו כת"ק הרי הרווחנו בפירוש הלכה זו הרבה ואע"פ שהיא פשוטה מפני הפליאה שנולדה בה עכ"ל:

יט

וכל המקדיש עבדו ושפחתו עד רשאין ליקח דמיהן כו' עד לא נתקדש גופו כעבד: כתב הראב"ד ז"ל זהו דלא כרבי כו': ואני אומר כבר נשאל ר"מ בימיו על דבר זה מחכמי לוני"ל ואין לי להוסיף על דבריו רק להעתיק תשובתו אליהם בלשונו וזהו אות באות:
שאלה מצאנו בהלכות ערכין וחרמין פרק ששי וכל המקדיש עבדו ושפחתו כו' ואין הגזברין רשאין ליקח דמיהן, זו הפיסקא בעינינו נפלאה הרבה דהא נותן דמי עצמו ויוצא דאמר רבי אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא מפני שהוא כמוכרו לו דקסבר כסף גומר בו הכי פסיק להדיא פ' השולח ואין הלכה כר"ש דאמר אין כסף גומר בו. השיבה לנו ששון ישעך ובאורך נראה אור: תשובה כשם שנפלאה פיסקא זו שלנו בעיניכם כך נפלאה קושיא זו בעיני הרבה, כי שתי מחלוקות הן רבי ות"ק במקדיש נכסיו והיו בהן עבדים דקאמר ת"ק שאין הגיזברים משחררין אע"פ שלקחו דמי העבדים אלא האחרים שימכרו להם הם שמשחררין וחלק רבי לבדו בזה ואמר שהעבד שהוקדש אם נתן העבד דמיו לגזברים יצא לחירות וכאילו מכרו אותן הגזברים לאחר ואינו צריך גט שחרור ולא אפסיקא הלכתא בהאי מחלוקת ולפיכך פסקנו הלכה כת"ק דאמר שאין הגזברים רשאין להוציא אותן לחירות כמ"ש באפטרופסין שאין רשאים להוציא עבדים לחירות וכן הלכה וגם רבי שחלק ואמר אומר אני אף הוא נותן דמי עצמו אין הלכה כמותו אלא כת"ק זה מחלוקת השניה מחלוקת רבי ור"ש במי שהפקיר עבדו וזהו פירושה אמרו לפני רבי נתייאשתי מפלוני עבדי מהו אמר להם אומר אני אין לו תקנה אלא בשטר פירוש שכיון שנפקע שעבוד רבו ביאוש אין לו שישתחרר אלא בגט חירות שיכתוב לו רבו והקשינו על רבי ואמרנו היאך אמר רבי אין לו תקנה אלא בשטר ורבי הוא דאמר במקדיש עבדו שאם יתן העבד דמיו לגזברין יצא לחירות בלא שטר ואע"פ שפקע ממנו שעבוד רבו בהקדש הנה יש לו תקנה בכסף ופרקינן ה"ק או בכסף או בשטר פירוש העבד דפקע שעבוד רבו מעליו בין בהקדש בין ביאוש יש לו תקנה או בגט שחרור שיכתוב לו רבו או בכסף שיפדה בו וזה שנתייאש מעבדו כבר פקע ליה כספיה ולא נשאר בו תקנה אלא בשטר שיכתוב רבו גט שחרור ועל זה אמר רבי אומר אני שאין לו תקנה אלא בשטר שיכתוב לו רבו גט חירות ואם תאמר א"כ מאי אתא לאשמועינן והלא דברים ידועים שכל עבד כנעני שבעולם קונה עצמו בשתי דרכים בכסף ובשטר לא בא רבי אלא לאפוקי מהאי תנא דתניא ר"ש אומר משום ר"ע יכול יהא כסף גומר בה וכו' עד שטר גומר בה ולא כסף גומר בה פי' בשפחה חרופה שאם נותנה דמי חציה לא תצא לחירות אלא בשטר בלבד ודברי רבי כסף גומר בה ואם נתנה דמי חציה יוצאה לחירות ואיפסקא הלכתא להדיא שאין הלכה כר"ש שאמר שאין גומר שטר ומדאיפסקא הלכתא שאין הלכה כר"ש אתה למד שהלכתא כרבי שאמר בשפחה חרופה גומר בה בין כסף בין שטר וכן כל עבד שפקע שעבוד רבו גומר בו בין כסף בין שטר כמו שלמדנו מדברי רבי שאמר אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא וכו' ולא איפסקא הלכתא כרבי שיקחו הגזברין דמי העבד שהוא הקדש מידו ויצא מתחת ידו אלא אחרים מוציאין אותו כת"ק הרי הרווחנו בפירוש הלכה זו הרבה ואע"פ שהיא פשוטה מפני הפליאה שנולדה בה עכ"ל:

כ

וכל המקדיש עבדו ושפחתו עד רשאין ליקח דמיהן כו' עד לא נתקדש גופו כעבד: כתב הראב"ד ז"ל זהו דלא כרבי כו': ואני אומר כבר נשאל ר"מ בימיו על דבר זה מחכמי לוני"ל ואין לי להוסיף על דבריו רק להעתיק תשובתו אליהם בלשונו וזהו אות באות:
שאלה מצאנו בהלכות ערכין וחרמין פרק ששי וכל המקדיש עבדו ושפחתו כו' ואין הגזברין רשאין ליקח דמיהן, זו הפיסקא בעינינו נפלאה הרבה דהא נותן דמי עצמו ויוצא דאמר רבי אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא מפני שהוא כמוכרו לו דקסבר כסף גומר בו הכי פסיק להדיא פ' השולח ואין הלכה כר"ש דאמר אין כסף גומר בו. השיבה לנו ששון ישעך ובאורך נראה אור: תשובה כשם שנפלאה פיסקא זו שלנו בעיניכם כך נפלאה קושיא זו בעיני הרבה, כי שתי מחלוקות הן רבי ות"ק במקדיש נכסיו והיו בהן עבדים דקאמר ת"ק שאין הגיזברים משחררין אע"פ שלקחו דמי העבדים אלא האחרים שימכרו להם הם שמשחררין וחלק רבי לבדו בזה ואמר שהעבד שהוקדש אם נתן העבד דמיו לגזברים יצא לחירות וכאילו מכרו אותן הגזברים לאחר ואינו צריך גט שחרור ולא אפסיקא הלכתא בהאי מחלוקת ולפיכך פסקנו הלכה כת"ק דאמר שאין הגזברים רשאין להוציא אותן לחירות כמ"ש באפטרופסין שאין רשאים להוציא עבדים לחירות וכן הלכה וגם רבי שחלק ואמר אומר אני אף הוא נותן דמי עצמו אין הלכה כמותו אלא כת"ק זה מחלוקת השניה מחלוקת רבי ור"ש במי שהפקיר עבדו וזהו פירושה אמרו לפני רבי נתייאשתי מפלוני עבדי מהו אמר להם אומר אני אין לו תקנה אלא בשטר פירוש שכיון שנפקע שעבוד רבו ביאוש אין לו שישתחרר אלא בגט חירות שיכתוב לו רבו והקשינו על רבי ואמרנו היאך אמר רבי אין לו תקנה אלא בשטר ורבי הוא דאמר במקדיש עבדו שאם יתן העבד דמיו לגזברין יצא לחירות בלא שטר ואע"פ שפקע ממנו שעבוד רבו בהקדש הנה יש לו תקנה בכסף ופרקינן ה"ק או בכסף או בשטר פירוש העבד דפקע שעבוד רבו מעליו בין בהקדש בין ביאוש יש לו תקנה או בגט שחרור שיכתוב לו רבו או בכסף שיפדה בו וזה שנתייאש מעבדו כבר פקע ליה כספיה ולא נשאר בו תקנה אלא בשטר שיכתוב רבו גט שחרור ועל זה אמר רבי אומר אני שאין לו תקנה אלא בשטר שיכתוב לו רבו גט חירות ואם תאמר א"כ מאי אתא לאשמועינן והלא דברים ידועים שכל עבד כנעני שבעולם קונה עצמו בשתי דרכים בכסף ובשטר לא בא רבי אלא לאפוקי מהאי תנא דתניא ר"ש אומר משום ר"ע יכול יהא כסף גומר בה וכו' עד שטר גומר בה ולא כסף גומר בה פי' בשפחה חרופה שאם נותנה דמי חציה לא תצא לחירות אלא בשטר בלבד ודברי רבי כסף גומר בה ואם נתנה דמי חציה יוצאה לחירות ואיפסקא הלכתא להדיא שאין הלכה כר"ש שאמר שאין גומר שטר ומדאיפסקא הלכתא שאין הלכה כר"ש אתה למד שהלכתא כרבי שאמר בשפחה חרופה גומר בה בין כסף בין שטר וכן כל עבד שפקע שעבוד רבו גומר בו בין כסף בין שטר כמו שלמדנו מדברי רבי שאמר אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא וכו' ולא איפסקא הלכתא כרבי שיקחו הגזברין דמי העבד שהוא הקדש מידו ויצא מתחת ידו אלא אחרים מוציאין אותו כת"ק הרי הרווחנו בפירוש הלכה זו הרבה ואע"פ שהיא פשוטה מפני הפליאה שנולדה בה עכ"ל:

כא

אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו עד שאין גופו שלו. במסכת ערכין פ' המקדיש (דף כ"ח)  :

כב

אין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו כו' עד ברשות בעלים. פ"ק דמציעא (דף ו') ופ"ק דערכין (דף ח') ובהרבה מקומות:

כג

אין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו כו' עד ברשות בעלים. פ"ק דמציעא (דף ו') ופ"ק דערכין (דף ח') ובהרבה מקומות:

כד

הגוזל את חבירו ולא נתייאשו כו' עד וכן כל כיוצא בזה. פרק מרובה:

כה

מי שהיה מוכר דלועין כו' עד וכן כל כיוצא בזה. ובפרק המוכר את הספינה (דף פ"ח)  :

כו

אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם כו' עד לא אמר כלום. בערכין פרק האומר משקלי עלי (דף כ"א) ובכתובות פ' אע"פ (דף נ"ט) ובנדרים פרק ואלו נדרים (דף פ"ה) ובהרבה מקומות:

כז

האומר לחבירו שדה זו עד לפדותה אחר הזמן. בכתובות פ' אע"פ (דף נ"ח) ובס"פ ואלו נדרים (דף פ"ה)  :

כח

האומר לחבירו שדה זו עד לפדותה אחר הזמן. בכתובות פ' אע"פ (דף נ"ח) ובס"פ ואלו נדרים (דף פ"ה)  :

כט

האומר לחבירו שדה זו עד לפדותה אחר הזמן. בכתובות פ' אע"פ (דף נ"ח) ובס"פ ואלו נדרים (דף פ"ה)  :

ל

המשכיר בית לחבירו עד השוכר מעל. פרק האומר משקלי עלי (דף כ"א)  :

לא

יראה לי שאע"פ שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם עד ראיה לדבר כו' והרי האומר לא אפטר כו' עד וכזה ראוי לדון: כתב הראב"ד ז"ל הראיה מיעקב היא ראיה וכו': ואני אומר אף לדידי הוה קשיא לי וכי עייני בה שפיר חזינא דשפיר קאמר והראיה של יעקב הביא כי אע"פ שעדיין לא בא לעולם הממון שנדר עליו קרייה רחמנא נדר דכתיב אשר נדרת לי שם נדר והראיה של נזיר הביא אותה להוכיח כי הוא חשוב נדר אע"פ שאין דעת הנודר שיחול מיד וקי"ל דבעינן פיו ולבו שוין וזה נכון. שוב מצאתי לר"מ ז"ל מקוצי שהסכים מדעת רבותינו בעלי התוספות ז"ל כר"מ ז"ל:

לב

יראה לי שאע"פ שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם עד ראיה לדבר כו' והרי האומר לא אפטר כו' עד וכזה ראוי לדון: כתב הראב"ד ז"ל הראיה מיעקב היא ראיה וכו': ואני אומר אף לדידי הוה קשיא לי וכי עייני בה שפיר חזינא דשפיר קאמר והראיה של יעקב הביא כי אע"פ שעדיין לא בא לעולם הממון שנדר עליו קרייה רחמנא נדר דכתיב אשר נדרת לי שם נדר והראיה של נזיר הביא אותה להוכיח כי הוא חשוב נדר אע"פ שאין דעת הנודר שיחול מיד וקי"ל דבעינן פיו ולבו שוין וזה נכון. שוב מצאתי לר"מ ז"ל מקוצי שהסכים מדעת רבותינו בעלי התוספות ז"ל כר"מ ז"ל:

לג

יראה לי שאע"פ שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם עד ראיה לדבר כו' והרי האומר לא אפטר כו' עד וכזה ראוי לדון: כתב הראב"ד ז"ל הראיה מיעקב היא ראיה וכו': ואני אומר אף לדידי הוה קשיא לי וכי עייני בה שפיר חזינא דשפיר קאמר והראיה של יעקב הביא כי אע"פ שעדיין לא בא לעולם הממון שנדר עליו קרייה רחמנא נדר דכתיב אשר נדרת לי שם נדר והראיה של נזיר הביא אותה להוכיח כי הוא חשוב נדר אע"פ שאין דעת הנודר שיחול מיד וקי"ל דבעינן פיו ולבו שוין וזה נכון. שוב מצאתי לר"מ ז"ל מקוצי שהסכים מדעת רבותינו בעלי התוספות ז"ל כר"מ ז"ל:

לד

הקדש טעות אינו הקדש עד סוף הפרק. בערכין פ' שום היתומים (דף כ"ג) ובנזיר פ' בית שמאי (דף ל"א)  :

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.