קרית ספר/ערכין וחרמין/ו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרית ספרTriangleArrow-Left.png ערכין וחרמין TriangleArrow-Left.png ו

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
חידושי רבנו חיים הלוי
יצחק ירנן
מעשה רקח
ציוני מהר"ן
קרית ספר
שער המלך
תשובה מיראה


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

מצות עג לדון בדין מחרים נכסיו דכתיב אך כל חרם אשר יחרם וגו' כל המקדיש או מחרים לבדק הבית או לשמים הרי אלו יפלו לבדק הבית דאפילו חרמים כיון שפירש לבדק הבית או לשמים הוו לבדק הבית דחרם סתם לחוד הוא דילפינן מדכתיב כשדה החרם לכהן וגו' דהוו לכהנים אבל אי מפריש לבדק הבית או לשמים הוו הקדש לבדק הבית דכתיב קדש קדשים הוא לה' אבל חרם סתם הוי לכהנים כדילפינן וכתיב נמי כל חרם בישראל לך יהיה דמשמע דכל חרם סתם אפילו אינה שדה הוי לכהן דלך יהיה לאהרן קאמר וכל זרעו בכלל.

ב[עריכה]

מחרים אדם מכל מין דבר שיש לו ולא כל המין דכתיב מכל אשר לו דהיינו מטלטלין ולא כל אשר לו מאדם דהיינו עבדיו הכנעניים ולא כל אדם מבהמה ולא כל בהמה משדה אחוזה ולא כל שדה אחוזה יכול לא יחרים ואם החרים לא יהא מוחרם תלמוד לומר כל חרם וגו' בין לכהנים בין לבדק הבית דכולהו בכלל חרם הוו כדאמרינן. וכל מי שהחרים או הקדיש כל נכסיו לוקחין ממנו אפילו תפלין שבראשו שהכל הקדש או חרם כיון שהם בכלל נכסיו דבערכין שהוא דבר קצוב הוא דקאמר קרא החייהו מערכך אבל הקדיש או החרים כל נכסיו לא. חרמי שמים נפדין בשוייהן ויפלו הדמים לבדק הבית והנכסים לחולין וחרמי כהנים אין להם פדיון לעולם אלא ניתנים לכהנים כתרומה:

ד[עריכה]

אזהרת קנט שלא למכור שדה שהחרימו בעליו ואפילו לגזבר דכתיב לא ימכר ועל חרמים הנתנים לכהנים הוא דכתיב לא ימכר ולא יגאל לא ימכר לאחר ולא יגאל לבעלים דאי בחרמי בדק הבית פשיטא דנפדין הם כדי לעשות מהם צרכי בדק הבית:

אזהרת קס שלא לפדות חרמי כהנים דכתיב לא יגאל לבעלים מה יעשה לו כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו יכול אף על פי שפירש לה' תלמוד לומר קדש קדשים הוא לה' ואחד שהחרים קרקע או מטלטלין ניתנים לכהן שבאותו משמר בשעה שהחרים דכתיב בשדה אחוזה כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו כדילפינן לעיל פרק ד' ואיתקוש מטלטלין דחרם לקרקע דחרם דכתיב מכל אשר לו ומשדה אחוזתו מה קרקע ניתן לכהן שבאותו משמר וכדילפינן אף מטלטלין דחרם ניתנין לכהן שבאותו משמר. חרמי כהנים כל זמן שהם בבית הבעלים הרי הן הקדש לכל דבר דכתיב כל חרם קדש קדשים הוא לה' נתנו לכהן הרי הן כחולין דכתיב כל חרם בישראל לך יהיה הרי הוא כשאר ממונו של כהן.

ו[עריכה]

כהן שהיתה לו שדה שהחרים ישראל והגיעה לחלקו או שזכה בה אחר היובל כשלא פדאה המקדיש אלא אחר דיוצאה לכהנים ביובל כדגמרינן לעיל והחרימה הרי היא מוחרמת ויוצאה לאחיו הכהנים דכתי' במקדיש שדה אחוזתו כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו מה בא שדה חרם ללמד על שדה היוצאה לכהנים ביובל אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש שדה חרמו לשדה אחוזה של ישראל מה שדה אחוזה של ישראל אם גאלה כהן מיד הקדש יוצאה מתחת ידו ביובל ומתחלקת לאחיו הכהנים אף שדה חרמו יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לכל אחיו הכהנים.

ז[עריכה]

מכר הכהן שדה שהחרים ישראל והגיעה לחלקו והקדישה לוקח אפילו היה מי שהחרימה הרי זו כשדה מקנה וחוזרת לכהן שמכרה ביובל דלגבי כהן הויא שדה שהגיעה לו לחלקו שהחרימה ישראל כשדה אחוזה כדכתיב כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו ויוצאה ביובל. קרקע או מטלטלין של כהנים ולוים אינם מחרימים אותם דחרם הוי מוחלט מן הבעלים שאינו חוזר לעולם ובקרקעות הלוים כתיב כי אחוזת עולם הוא להם שאינם נפקעים מהם לעולם ומטלטלים הוקשו לקרקעות דכתיב מכל אשר לו ומשדה אחוזתו.

ח[עריכה]

המקדיש קדשי מזבח לבדק הבית הקדש חל עליהם ותפדה הבהמה והדמים לבדק הבית והבהמה עצמה תקרב כמו שהיתה דאף על גב דכבר היתה קדושה חל עליה קדושת דמים והוי כמי שאמר הרי עלי מנה לבדק הבית דחייב דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט אבל קדשי מזבח אינו חל על קדשי בדק הבית דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו דכתיב ואיש כי יקדיש את ביתו מה ביתו ברשותו וכו'.

ט[עריכה]

האומר שור זה הקדש לאחר שלשים יום ושחטו תוך שלשים מותר בהנאה הקדישו למזבח הרי זה הקדש למזבח דאכתי לא חל עליו קדושת בדק הבית אבל אמר מעכשיו אסור בהנאה אם שחטו תוך שלשים ואם הקדישו למזבח אינו מקודש דאין קדשי מזבח חל על קדשי בדק הבית שאינו ברשותו כדאמרינן.

י[עריכה]

המקדיש עולה לבדק הבית אין בה אלא עיכוב גזברים בלבד שאינה קריבה עד שיבאו גזברים לעמוד על גבה דאין קרבנו של אדם קרב אלא אם כן עומד על גביו ולהא מילתא הוו גזברים בעלים לא שתפדה אלא מדרבנן לפיכך אם עבר ושחטה כשרה.

יא[עריכה]

מחרים אדם כל קדשים ככל חרמים דכתיב כל חרם קדש קדשים הוא לה' דמשמע כל חרם בין חרמי כהנים בין חרמי בדק הבית חל על כל קדושה בין קדשים קלים בין קדשי קדשים ואם היו קדשים שחייב באחריותן נותן את דמיהן בין לבדק הבית בין לכהנים דאף על גב דחרמי כהנים אין להם פדיון הכא רבי קרא כל לאיתויי חרמי כהנים ויקרבו אותן הקדשים למה שהן ואם היו נדבה והחרימן נותן את טובתה. ישראל שהחרים בכור בהמה לשמים ואין צריך לומר כהן אחר שבא לידו הרי הוא מוחרם כדילפינן מדכתיב כל חרם קדש קדשים הוא וגו' ופודין אותו בטובתו והדמים לבדק הבית. ומחרים מעשר הוי כשלמי נדבה. מקדיש שקלו הוי קדש ובכורים אינם קדש אלא אם כן הקדישם כהן אחר שבאו לידו.

יז[עריכה]

המחרים חצי עבדו ושפחתו הוא והכהנים שותפין בו אבל הקדיש או החרים לשמים כלו קדש דכתיב נפשות בערכין דהוו לבדק הבית לאבר שהנשמה תלויה בו כדאמרינן לעיל וגוף העבדים או שפחות שהקדיש קדש ואסור להנות בהם עד שיפדו והא דאין הגזברין רשאים לשחררן נראה דהוו מדרבנן משום דנראה כמזלזל בנכסי הקדש אבל מדאוריתא כיון שגופן קדוש יכול לשחררן הגזבר. המקדיש ידי עבדו כל היתר על פרנסתו הוי קדש וכיצד הוא מתפרנס [לוה כו']. המקדיש את עצמו לא הקדיש אלא דמיו וחייב בדמי עצמו דלא נתקדש גופו כעבד לאסור הנאתו.

כא[עריכה]

אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו כבנו ובתו ועבדו ושפחתו העברי' או שדה מקנתו ואם הקדיש או החרים אינם מוחרמים דכתיב ובהמה יתירא דאי משום שלא יחרים כל מה שיש לו הא כתיב מאדם ומה תלמוד לומר בהמה לומר לך מה בהמה יש לו רשות למוכרה לעולם אף כל שיש לו רשות למוכרו לעולם יצאת אפילו בתו קטנה ושדה מקנתו שאין לו רשות למוכרם לעולם.

כב[עריכה]

אין אדם יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו שכפר בו מי שהוא אצלו וקרקע אפילו כפר בה אם יכול להוציאה בדיינים יכול להקדישה דקרקע אינה נגזלת והוי ברשותו. גזל את חברו ולא נתיאשו בעלים זה אינו יכול להקדיש לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו כדאמרינן. מי שהיה מוכר דבר שדמיו קצובין ובא לוקח ונטל והלך לו אין המוכר יכול להקדיש דאינה ברשותו ואם אין דמיו קצובין והקדישה מקודשת דברשותו היא ואע"ג דאמרן דבמטלטלין שאינם ברשותו אפילו היה יכול להוציאו בדיינים אם הקדישו אינה מקודשת היינו כשהיה גזולה בידו אבל כי הכא דאינה דרך גזלה לא.

כו[עריכה]

אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם דהא אינה ברשותו ובעי דליהוי ברשותו כדאמרינן וכן כל שאינו עדין ברשותו אינו קדוש. אמר לאשתו יקדשו ידיך לעושיהן הואיל והן משועבדין לו הרי כל מעשה ידיה קדש כמי שאומר אילן זה קדש ונראה דאף על גב דמעשה ידיה לו תקנת חכמים היא אפילו הכי הוי קדש דאוריתא דהא מוחלת היא במעשה ידיה בתקנת חכמים והוי כמי שהקנה ידיו למעשיהן.

כט[עריכה]

המקדיש דבר שהיא עתה ברשותו לכשיחזור ויקחנה ממי שמוכרה לו עתה הויא מקודשת כיון שהיא ברשותו עתה וכן מה שבידו לפדותו והקדש מפקיע השכירות ואם דר בה השוכר מעל כיון שלאחר זמן השכירות תחזור לו בחנם יכול להקדישה.

לא[עריכה]

אמר הרי עלי להקדיש על דבר שלא בא לעולם הרי זה חייב להקדישו כשיבא לעולם משום נדרו ואם לא הקדיש עובר משום בל תאחר ובל יחל דברו ומשום ככל היוצא מפיו יעשה כשאר נדרים כמו שמצינו ביעקב אבינו וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך וכתיב אשר נדרתי לי שם נדר.

לד[עריכה]

הקדש טעות אינו הקדש כדילפינן בה' נדרים התפיס בה אחרת ואמר הרי זו כזו השנייה קדש דהא אף על גב דסבר בטעות דראשונה קדש אפילו הכי השתא מיהא הא מקדש להא אחריתי מדעתו שלא בטעות ואי הוה ידע דראשונה אינה קדש היה מתפיס זו על בהמה שהיתה קדש ודאי או היה מקדישה היא עצמה בלא התפסה:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.