מגדל עוז/ערכין וחרמין/ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ ערכין וחרמין ה

א

המקדיש שדה אחוזתו וכו' בד"א בזמן שהיובל נוהג כו' אבל בזמן שבטלו היובלות כו' עד ויתן מה שאמר: כתב הראב"ד ז"ל לא מצאתי שום הפרש בין זה לזה וכו': ואני אומר גם זו לא יצא מפיו כי זה מפורש סוף פ"ק דבכורות (דף י"ג) ובערכין ר"פ המקדיש (דף כ"ז) ובת"כ אלא שקיצר בלשונו בחכמתו כדרך חכמי המחברים אבל פירשו בפירוש המשניות שלו וז"ל וכתוב בספרא וקראתם דרור בארץ לכל יושביה בזמן שיושביה עליה לא בזמן שגלו מתוכה היו מעורבבין שבט יהודה בבנימין ושבט בנימין ביהודה יכול יהא יובל נוהג ת"ל יושביה לכל יושביה נמצאת אומר כיון שגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה בטלו יובלות לפיכך בזמן שאין שם יובל למה פודין שדה זו הואיל ואין שם יובל שתצא בו לכהנים לפיכך מכריחין את בעליה ומטריחין אותו לתת בו דמים ושיהא הוא פותח ראשון מפני טעמים הרבה האחד שהוא נותן חומש והשני שמצות גאולה באדון והשלישי שהוא חפץ ורוצה בה יותר מזולתו עכ"ל. וגם רש"י ורבותינו בעלי התוס' ז"ל כן פירשוה ואין שלשת הטעמים מפורשים בגמרא אלא טעם החומש בלבד:

ב

רצה האדון למכור שדות אחרות כו' עד בהדיוט מבהקדש. פרק בתרא דערכין (דף ל' ל"א)  :

ג

המקדיש את ביתו או בהמה טמאה כו' עד חוזר לבעליה ביובל. בספרא ובמנחות פ' המנחות (דף ק"א) ובתמורה פרק אלו קדשים (דף כ') ופ"ק דתמורה (דף ז')  :

ד

המקדיש את ביתו או בהמה טמאה כו' עד חוזר לבעליה ביובל. בספרא ובמנחות פ' המנחות (דף ק"א) ובתמורה פרק אלו קדשים (דף כ') ופ"ק דתמורה (דף ז')  :

ה

המקדיש בהמה טהורה תמימה לבדק הבית עד ונפדית כשהיא תמימה. פרק קמא דתמורה (דף ו')  :

ומעריך אותם עד לבדק הבית. פ' כסוי הדם (דף פ"ד)  :

ואין פודה אותם עד מידי מזבח לעולם. סוף תמורה (דף ל"ב)  :

ו

ומניין שאסור להקדיש עד מכלל עשה עשה הוא. פ"ק דתמורה (דף ז') ופ' בתרא (דף ל"ב)  :

ז

המקדיש בהמתו סתם כו' עד למזבח יקרב. פ' בתרא דתמורה (דף ל"ב) ומייתי לה פרק אלו קדשים (דף ה')  :

ח

הקדיש נכסיו סתם והיו בהם יינות שמנים וכו' ומפני מה יקרבו דמים אלו וכו' עד העמדה והערכה אין לו פדיון: כתב הראב"ד ז"ל לא ידעתי היאך מספיק זה הטעם לסברתו וכו': ואני אומר גם זה לא יצא מפיו כי זה הטעם שכתב ר"מ ז"ל מפורש הוא בירושלמי דשקלים פרק התרומה והוא טעם מופלג ומספיק כי מה שיש לו פדיון חלה קדושת גופו על פדיונו ואח"כ יקרב ממנו קרבנו אבל כשאין לו פדיון על מה יחול קדושתו וגם מה שפסק ר"מ ז"ל למעלה כר' אליעזר הדין עמו שהרי ר' עקיבא ראה דבריו דתנן א"ר עקיבא רואה אני את דברי ר"א שר' אליעזר השוה מדתו ור' יהושע לא ע"כ. וקי"ל בכולי תלמודא הלכה כר"ע מחבירו וטעמא דר"א משום דסתם הקדשות לבדק הבית וכן פירש ר"מ ז"ל בפי' המשנה דפ' התרומה והכי סתם תלמודא ריש פ' בתרא דמס' תמורה ובמס' זבחים פ' טבול יום ובירושלמי דפ' התרומה בשקלים הכי מסיק ובכ"מ:

ט

הקדיש נכסיו סתם והיו בהם יינות שמנים וכו' ומפני מה יקרבו דמים אלו וכו' עד העמדה והערכה אין לו פדיון: כתב הראב"ד ז"ל לא ידעתי היאך מספיק זה הטעם לסברתו וכו': ואני אומר גם זה לא יצא מפיו כי זה הטעם שכתב ר"מ ז"ל מפורש הוא בירושלמי דשקלים פרק התרומה והוא טעם מופלג ומספיק כי מה שיש לו פדיון חלה קדושת גופו על פדיונו ואח"כ יקרב ממנו קרבנו אבל כשאין לו פדיון על מה יחול קדושתו וגם מה שפסק ר"מ ז"ל למעלה כר' אליעזר הדין עמו שהרי ר' עקיבא ראה דבריו דתנן א"ר עקיבא רואה אני את דברי ר"א שר' אליעזר השוה מדתו ור' יהושע לא ע"כ. וקי"ל בכולי תלמודא הלכה כר"ע מחבירו וטעמא דר"א משום דסתם הקדשות לבדק הבית וכן פירש ר"מ ז"ל בפי' המשנה דפ' התרומה והכי סתם תלמודא ריש פ' בתרא דמס' תמורה ובמס' זבחים פ' טבול יום ובירושלמי דפ' התרומה בשקלים הכי מסיק ובכ"מ:

י

הקדיש נכסיו סתם עד אחד מסמני הקטרת. במס' שקלים פ' התרומה (דף ו') היא נשנית ופ' בתרא דתמורה מייתי לה:

יא

המקדיש בהמה תמימה עד קרבן אחר כמוהו. פ"ק דערכין (דף ד') ופרק בתרא דתמורה:

יב

כל המקדיש בהמה בחייה עד אלא תקבר. פרק כל פסולי המוקדשים ופ' בתרא דתמורה (דף ל"ב) ופ"ב דבכורות (דף י"ד)  :

אבל אם הקדיש שחוטה עד תפדה: כתב הראב"ד ז"ל ואפי' למזבח וכו': ואני אומר איני יורד לסוף דעתו והלא פרק בתרא דתמורה הוא משנה וגמ'. משנה דתנן יש בקדשי בדק הבית שאין בקדשי מזבח שסתם הקדשות לבדק הבית הקדש בדק הבית חל על הכל כו' מה שאין כן בקדשי מזבח דאהכי מיתניא, וגמרא נמי דילה סוגיא גדולה מסקנא הכי אסיקנא דבקדשי מזבח בעי העמדה והערכה מה שאין בקדשי בדק הבית. ועוד דפ' ב' דמס' חולין (דף ל') נמי הכי פשיטא ליה לתלמודא שילהי גמרא מתני' קמייתא דפירקא דאמר להדיא וכי תימא בעיא העמדה והערכה והתנן שחט בה שנים או רוב שנים היא כחיה לכל דבריה והכי סלקא. ועוד דהא פ' ב' בבכורות (דף י"ד ט"ו) גמ' כל הקדשים כו' מסקינן לה אמרי אם כן ניתני אם נעשו טרפה יקברו ופ"ק דשבועות ופ"ק דערכין (דף ו') נמי גמ' מתני' דגוסס פריך תלמודא להדיא הכי ובשמעתא דחרש כו' נמי אמרינן להדיא אוציא את המת ולא אוציא הגוסס תלמוד לומר והעמיד והעריך ואקשינן מת נמי תיפוק ליה מוהעמיד והעריך ומהדרינן אפ"ה נמי ובכמה מקומות בתלמוד הוא כן ועוד דהא אמרינן בההיא שמעתא מאן חכמים תנא דבי לוי היא דתנא דבי לוי הכל הוי בכלל העמדה והערכה ואפילו בעל מום מעיקרו וקי"ל כותיה ואע"ג דסליק בקושיא לא איתותב מיהא מעתה היאך יפדו קדשי מזבח לאחר שמתו או נשחט אלא ודאי דברי ר"מ ז"ל הלכה קבועה הן וכן ראיתיה בספרא. שוב מצאתי לרבינו משה ז"ל מקוצי אות באות מדברי רבותינו בעלי התוס' ז"ל:

יג

שחט בה שנים כו' עד שתמות. כבר הבאתיה בסמוך מפ"ב דמס' חולין (דף ל')  :

יד

המקדיש בהמה תמימה עד והקדש שותפין בה. בערכין פ"ק (דף ה') ובתמורה פ"ק (דף ד' ה') ופרק ואלו קדשים (דף י"ט)  :

טו

המקדיש בהמה תמימה עד והקדש שותפין בה. בערכין פ"ק (דף ה') ובתמורה פ"ק (דף ד' ה') ופרק ואלו קדשים (דף י"ט)  :

טז

המקדיש בהמה תמימה עד והקדש שותפין בה. בערכין פ"ק (דף ה') ובתמורה פ"ק (דף ד' ה') ופרק ואלו קדשים (דף י"ט)  :

יז

וכן האומר ראש עבד זה או לב חמור זה הקדש למזבח אינו חייב אלא בדמי ראשו ורואין אותו כמה שוה אותו אבר וכו' עד קדושת דמים הוא: כתב הראב"ד ז"ל כאשר עיינתי בדבריו וכו': ואני אומר מריה דאברהם אטו דידיה היא גמרא היא פ"ק דערכין (דף ד') דגרסינן ערכך לרבות טומטום ואנדרוגינוס לדמים ומתמהינן למה לי קרא לא יהא אלא דמי דיקלא אילו אמר דמי דיקלא מי לא יהיב ומהדרינן אמר רב לומר שנדון בכבודו פירש"י ז"ל שנדון כלו אחר אבר אחד שכבודו תלוי בו שאם אמר דמי ראשי עלי נותן דמי כלו עכ"ל. וגורס סד"א נדר בערכך נפשות כתיב כל שישנו בערכין נדון בכבודו כל שאינו בערכין אינו נדון בכבודו (קמ"ל) אמר ליה אביי ודלא איתיה בערכין מי נדון בכבודו והתניא ראש עבד זה יהא הקדש הוא והקדש שותפין בו ראש חמור זה מכור לך משמנין ביניהן ראש פרה זו מכור לך לא מכר אלא ראשה (של פרה) ולא עוד אלא אפילו (אמר) ראש פרה זו הקדש אין לו להקדש אלא ראשה ואמר רבא דהא מזדבן רישא דתורא בי טבחא פירוש אבל ראש עבד וחמור אין דרכן לימכר הילכך לפלגא זבניה לפלגא אקדשיה והדר לאקשויי והא חמור ופרה ליתנהו בערכין ואין נדון בכבודו פי' דקתני הוא והקדש שותפים בו ולא הוי כוליה דהקדש ומהדר ליה רבא ולטעמיך תקשי לך עבד דאיתיה בערכין ואין נדון בכבודו פי' דקתני בריש הך ברייתא נמי הוא ואחר שותפים בו אלא לא קשיא הא בקדשי מזבח הא בקדשי בדק הבית פי' ברייתא בקדשי מזבח דלא חזי להקרבה ואינו נדון בכבודו ומתניתין דטומטום בקדשי בדק הבית דכיון דחזיא ליה פשטה קדושה בכולה וכדאסיקא לקמן ופ"ק דתמורה שאם הקדיש דבר שהנשמה תלויה בו נותן דמי כולו דהיינו נדון בכבודו והכי הילכתא כהך מסקנא וקי"ל כרבא לגבי אביי. הנה עיניך רואות כי פסק רבינו משה גמרא הוא וכמו שכתבתי כמה פעמים כי לכך קראו משנה תורה שלימד ארוכה בקצרה ולא חשש למקשים על לשונו, כי על התלמוד עינו, ועל מה שהשיב הארי, אמינא עני מארי, מכדי שותפי נינהו ורישא דהקדש הוא ושאר גופא דהדיוט ואם ניתן לידון לסרדיוט וחתך וקטע גופו אשר לא הקדישו מה שוה ראשו וכי נעדר גופו היכן הוא שותפו אלא ודאי רואין קאמר כמה שוה אם נמכר וכן עיקר וכמו שהוא פירש לעצמו וכן ר"מ ז"ל תלה הדבר ברואין לפי דעתו מפני שהן נערכים. תדע דקתני לגבי מכירה משמנין ולא קתני להדיא חולקין מכלל שאין דמיו קצובין ולא פשיטא לתלמודא בגויה מילתא פסיקתא והכי אזלא כולה סוגיין דבדמים תליא ויפה דקדק רבינו משה ז"ל:

יט

האומר ערכי עלי למזבח כו' עד סוף הפרק. הכל פ"ק דערכין (דף ה')  :

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.