שער המלך/ערכין וחרמין/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ ערכין וחרמין ו

כח

וכן

המקדיש מע"י אשתו כו' ואם אמר לה יקדשו ידיך כו' כל מעשה ידיה קדש. ע"כ. הנה הר"ן ז"ל בפ' אע"פ תמה על רבינו וז"ל ולא ידעתי למה דלדידן דקי"ל יכולה אשה לומר איני ניזונית ואיני עושה אפי' כי אמר יקדשו ידיך לא מהני כיון דלאו דידיה וכיון שהיא יכולה להפקיע משעבודו ולא מצי אמרת דכי צריכי לטעמא דיכולה כו' היינו לומר דנעשה כו' אבל אי אמר לה בפי' אפי' בלאו האי טעמא מהני כו' דבגמרא אמרינן דהא דרב הונא פליגא אדר"ל דאמר לא תימא טעמא דר"מ כו' משום דאדם מקדיש דשלב"ל אלא טעמא דר"מ משום שיכול לכופה כו' משמע דדוקא מתוך שיכול לכופה דס"ל דאינה יכולה לומר איני נזונית כו' הוא דאם אמר יקדשו ידיך מהני אבל לדידן דקי"ל יכולה לומר איני ניזונית כו' אפילו אמר יקדשו ידיך לא מהני דלאו דידיה נינהו כיון שיכולה להפקיע משעבודו כו' עכ"ל יע"ש:
וכתב הרב נתיבות משפט ז"ל בדר"ו ע"ב שדעת הר"ן כדעת יש מן הגדולים שכתב רי"ו דאפי' בניזוני' והולכת מן הבעל אין מע"י קדוש משום דכיון דבידה בכל שעה לומר איני ניזונית אע"פ שכעת היא ניזונית לא מקרי מעשה ידיה שלו להקדישן כיון דבשעת הקדש לא מקרי מע"י שלו דאי בעי אמרה איני ניזונית כו' ומשו"ה תמה על רבינו ז"ל אמנם דעת רבינו ז"ל דאה"נ דברוצה לזונה והיא אינה רוצה אינו יכול להקדיש אי אמר יקדשו ידיך לעושיהן לדידן דקי"ל יכולה אשה שתאמר איני ניזונית והיינו דאמרינן ופליגא דר"ל וכדברי הר"ן אבל דברי רבינו ז"ל הם בניזונית ממש מן הבעל ולכך כתב שאם אמר יקדשו ידיך מהני וס"ל כדעת רש"י והתוס' שכתבו בד"ה מאי לאו כו' וז"ל לאו בשהוא זן אותה קאמר דא"כ יקדשו מע"י ואמאי עושה ואוכלת כו' אלא כשהוא רוצה לזונה והיא אינה רוצה יע"ש וכ"כ הלח"מ ז"ל במ"ב יע"ש גם הרב בית שמואל סי' פ"א סק"ד כתב שהר"ן מפרש מ"ש בגמ' מאי לאו בניזוני' בניזוני' ממש שלא כדעת התוספת ואפילו אליבא דר"מ אינו קדוש משום דכל שעה יכולה לומר איני ניזונית כו' יע"ש וכן הוא דעת הרשב"א והטור כמ"ש הרב נ"מ ז"ל שם יע"ש: וראיתי לו שהקשה לפי שיטתם דאפי' בניזונית והולכת אין הקדשו הקדש ממאי דפריך שם בגמ' הוי בה ר"פ במאי אי במעלה לה מזונות ומעה כסף מ"ט דמ"ד לאחר מיתה קדוש מחיי' נמי קדוש כו' ואמאי כיון שבידה לומר איני נוטלת מעה כסף ואיני נותנת מותר שכן דעת הר"ן שם וכן דעת הרשב"א וא"כ אין בידה להקדישו מחיים יע"ש שהניח הדבר בצ"ע: ולדעתי עדיפא מיניה הי"ל להקשות מדברי הר"ן ז"ל עצמו שכתב במתני' דהמקדיש מע"י אשתו וז"ל וקי"ל כוותיה דרב הונא שה"ק המקדיש מע"י אשתו אפי' שהוא רוצה להעלות לה מזונות אם רצתה מפקעת הקדשו דתאמר לו איני ניזונית והר"ז עושה ואוכלת וכ"כ עוד שם בסמוך וז"ל איכא למימר דת"ק ה"ק דמחיים דידה לא מצי מקדיש מע"י אשתו אע"ג דשכיחי ואע"פ שהוא רוצה להעלות לה מזונות כל שהיא אינה רוצה כו' יע"ש הנה מבואר בהדיא מדבריו דדוקא כשהיא אינה רוצה הוא דאין מע"י קדוש מחיים אבל אם היא ניזונית והולכת מחיים נמי קדוש וכדעת התוס' ורש"י ז"ל ונמצא הר"ן ז"ל סותר את עצמו ממ"ש אח"כ והיותר תימה על הרב בית שמואל שכתב שהר"ן מפרש מ"ש בגמ' מאי לאו בניזונית בניזונית ממש ואיך לא השגיח בדברי הר"ן הללו שנראה בהדיא שהוא מפרש כדעת רש"י והתוספות ז"ל ועוד יש להקשות על דברי הר"ן שלפי הנראה מדבריו דסבירא ליה דבאומר יקדשו ידיך לעושיהן אפי' לאחר מיתה אינו קדוש משום דהו"ל מקדיש דבר שאינו שלו כיון שבידה לומר איני ניזו' והדבר קשה דהרי בגמ' אמרי לרב ושמואל דאפי' באינו מעלה לה מעה כסף דמותר מע"י קדושין לאחר מיתה לר"מ אע"ג דבשעת הקדש הוי מקדיש דבר שאינו שלו כיון שאינו מעלה לה מעה כסף וא"כ לדידן באומר יקדשו ידיך הוי כמקדיש מע"י לר"מ דס"ל דלאחר מיתה קדוש וא"כ הו"ל להר"ן לפרש דלאחר מיתה קדוש אמנם לעד"נ שדעת הר"ן והרשב"א והטור שוים ולא פליגי כמ"ש בתוספות ורש"י ז"ל והן שפה אחת ודברים אחדים כמ"ש הר"ן דלדידן דקי"ל דיכולה לומר איני ניזונית אפילו בניזונית והולכת לא חייל ההקדש היינו לפום מאי דקי"ל כר"י הסנדלר דאין אדם מקדיש דבר שלב"ל וכמו כן קי"ל דאין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו ואפילו באומר לחבירו שדה זו לכשאקחנה ממך תקדוש אמרינן בגמרא שם בסמוך דאינה מקודשת אפי' בשקנאה אח"כ ובא לרשותו ומשום הכי כתב הר"ן ז"ל הלכך לדידן דקי"ל יכולה לומר איני ניזונית אפילו באומר יקדשו ידיך לעושיהן ניזונית והולכת משל בעל אין מע"י קדוש כיון דכל שעה בידה לומר איני ניזונית א"כ בשעת הקדש הו"ל מקדיש דבר שאינו שלו ומש"ה אע"ג דכשניזוני' אח"כ כבר קנה הבעל מע"י שעשתה באותו זמן אינו חל עליהן שם הקדש משום דהוי מ"ד שאינו ברשותו דאינו חל אפי' כשבא לרשותו וכההיא דשדה זו לכשאקחנה ממך תקדוש דאינה מקו' אמנם לר"מ דס"ל אדם מקדיש דשלב"ל וכמו כן דס"ל אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו לכשיבא לרשותו וכדאיתא ביבמות דצ"ג ופ"ק דמציעא די"ו אליבא דרב דס"ל כר"מ דהאומר לחבירו שדה זו שאני לוקח ממך קנויה לך מעכשיו דקנה מש"ה פריך בגמ' שפיר הוי בה ר"פ אי במעלה לה מזונות ומעלה לה מעה כסף מ"ט דמ"ד לאחר מיתה קדוש אליבא דר"מ הא כיון דלר"מ אדם מקדיש דשלב"ל ודבר שאינו ברשותו לכשיבא לרשותו א"כ ה"נ נהי דבשעת הקדש הו"ל מקדיש דבר שאינו שלו כיון שבידה לומר איני ניזונית מ"מ כשזן אותה כל מע"י שעשתה באותו זמן הרי זכה בהם הבעל ובאו לרשותו ואם כן יהיו הקדש לר"מ מחיים ג"כ שהרי זכה בהן כההיא דשדה זו לכשאקחנה ממך דקנה אח"כ כשבא לרשותו והיינו טעמא דלא כתב הר"ן ז"ל באומר יקדשו ידיך לעושיהן דקדשו לאחר מיתה משום דדוקא לר"מ דס"ל אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו הוא דאמרינן בגמ' דלאחר מיתה קדוש כיון שבאו לרשותו אח"כ אמנם לדידן דקי"ל כר"י הסנדלר דא"א מקדיש דשלב"ל וכמו כן א"א מקדיש דבר שאינו ברשותו הלכך אפי' לאחר מיתה אינו קדוש כיון דבשעת הקדש הוי מקדיש דש"ש משום דבאותה שעה יכולה לומר איני ניזונית אינו הקדש אפי' כשבא לרשותו ומעתה אתו דברי הר"ן ז"ל כהוגן שמ"ש דמתני' דהמקדיש מע"י אשתו דקתני עושה ואוכלת מיירי ברוצה להעלות לה מזונות והיא אינה רוצה וכמ"ש לעיל דמשמע דברוצה היא גם כן הוי הקדש היינו משום דרישא דמתני' דהמקדיש מע"י אשתו הוי כר"מ דהא במותר קתני אליבא דר"מ דקדוש מינה דרישא אליבא דר"מ אתמר והילכך מש"ה כתב דת"ק ה"ק דמחיים דידה לא מצי מקדיש מע"י כל שהיא אינה רוצה אבל בניזונית ממש קדוש לר"מ מחיים גם כן כשעשתה אותן וזכה בהן הבעל משום דאדם מקדיש דבר שאינו ברשותו לכשיבא לרשותו: ועל פי האמור אפשר שהתוס' ורש"י ז"ל ג"כ ס"ל כדעת הר"ן ז"ל דלדידן דקי"ל יכולה לומר איני ניזונית אפילו באומר יקדשו ידיך וניזונית והולכת אינן קדושין משום דהו"ל מקדיש דש"ש כמ"ש הר"ן ומ"ש ז"ל בד"ה מאי כו' לא כשזן אותה קאמר דאם כן יקדשו מע"י היינו למאי דמוקי בגמ' מתני' דהמקדיש דאיתמר אליבא דר"מ בניזוני' אהא כתבו דאם זן אותה יקדשו מע"י לר"מ כשעשתה אותן וזכה בהן הבעל ואהא מייתי ראיה שפיר ממאי דפריך בגמרא אי במעלה לה מזונות מ"ט דמ"ד לאחר מיתה קדוש דהתם לר"מ פריך וכדכתיבנא אמנם לדידן דא"א מקדיש דבר שאינו ברשותו מודו התוס' ז"ל דאפי' ניזונית והולכת מן הבעל אינו הקדש כיון דבשעת שהקדישו היה בידה לומר איני ניזונית הוי מקדיש דבר ש"ש דאינו הקדש ואנן בעינן דבשעת הקדש שיהי' שלו כבר: ודע דבמ"ש התוס' לא כשהוא זן אותה קאמר כו' הרב נ"מ והלח"מ ז"ל חלוקים בכונת דבריהם שהרב נ"מ ז"ל הבין הדברים כפשטן דכונת' לאפוקי סברת הר"ן ז"ל דלא תימא דאפי' ניזונית והולכת מן הבעל אין מע"י הקדש ואהא כתבו דאי כשהוא זן אותה קאמר יקדשו מע"י כל זמן שהיא ניזונית אמנם אה"נ דמודו התוספות דאם רוצה היא אחר הקדש לומר איני ניזונית דיכולה לומר והיינו מ"ש אלא שהוא רוצה כו' וזה מבואר בדברי הרב הנז' במ"ש כללן של דברים כו' אבל בניזונית ממע"י הקדשו הקדש דכל זמן שניזונית כו' יע"ש וכן ממ"ש אדברי רבינו דהוה ליה לפרש דמיירי כשהיא ניזוני' והולכת יע"ש אמנם מדברי הלח"מ ז"ל נראה שהבין בדבריהם במ"ש דאי זן אותה יקדשו מע"י כונתם לומר דכל שהוא מעלה לה מזונות לאו כל כמינה לומר אחר ההקדש איני ניזונית כו' יע"ש והנראה שהכריחו לפרש כן משום דאי כונתם לשלול דלא תימא דאפי' בניזונית והולכת דמע"י של בעל קאמר דלא חייל ההקדש כיון שיכולה לומר איני ניזונית אמאי הוצרכו לסתור פי' זה ממאי דפריך בגמרא ממתני' גופה הוה ליה לדחויי דאם כן אמאי קתני הר"ז עושה ואוכלת וכ"כ מוהר"ב ז"ל בשיטה מקובצת בכונת דבריהם וכתב שרש"י ז"ל וכל המפרשים חלוקים עליהם יע"ש: ולדעתי העיקר כמ"ש הרב נ"מ ז"ל ומה שהקשה דאם כן אמאי לא דחו פי' זה מגופ' דמתני' איכא למימר דהא לא איריא דכיון דטעמא דאמרינן דאפילו בניזונית והולכת מן הבעל לא חייל ההקדש היינו משום דכיון דיכולה לומר בכל שעה איני ניזוני' הוי מקדיש שאינו שלו איכא למימר דמתני' טעמא אשמועינן דהמקדיש מע"י אשתו הר"ז עושה ואוכלת דיכולה לומר איני ניזונית אפילו אחר שהקדיש וממילא משתמע דאפי' בניזוני' כדכתיבנא ובהא ניחא דהתוס' ז"ל לא פליגי ארש"י ושאר המפרשים ז"ל כנ"ל עוד הקשה הרב הנז' וז"ל וקו' זו ג"כ קשה לדברי הר"ן ז"ל שהוא מפרש במעלה לה מזונות שהוא רוצה להעלות לה מזונות ממש נראה מדבריו שאינו מפרש במעלה לה מזונות כמ"ש התוספות ז"ל ולפי פי' זה קשה יותר דמאי פריך מחיים נמי יהא קדוש כיון שהיא אינה רוצה אע"פ שהוא רוצה להעלות לה לא קדשי מחיים משום שיכולה לומר כו' יעיין שם שהניחה בצ"ע והנה מ"ש שהר"ן ז"ל מפרש מ"ש במעלה לה מזונות שהוא רוצה להעלות לה נראה דהיינו ממאי דכתב הר"ן אמתני' וז"ל המותר כו' רב ושמואל מוקמי למתני' ברוצה להעלות לה מזונות ואינו רוצה להעלות לה מעה כסף כו' ובגמרא אמרינן לעולם במעלה לה מזונות ואין מעלה לה מעה כסף רב ושמואל כו' משמע שהוא מפרש מ"ש במעלה לה מזונות שרוצה להעלות לה ולדעתי נראה שכונת הר"ן ז"ל אינו כמו שהבין הוא ז"ל אלא כונתו למ"ש התוספות בד"ה במעלה וז"ל אליבא דרב אדא מוקמינן לה הכי אבל רב ושמואל לא מצי מוקמי לה במעלה לה מזונות דכיון דסברי דתקנו מזונות תחת מע"י ה"נ אמאי עושה ואוכלת אלא רב ושמואל מוקמי למתניתין באין מעלה לה מזונות ולא מעה כסף (כלו' שרוצה להעלות לה והיא אינה רוצה כמ"ש לעיל בד"ה מאי ועיין בהרב ח"ה ז"ל ע"כ) ואם כן לזה כוון הר"ן ז"ל במ"ש רב ושמואל מוקמי למתני' ברוצה להעלות לה מזונות כלומר דמ"ש בגמ' לעולם במעלה לה מזונות דהיינו מעלה לה מזונות ממש היינו אליבא דרב אדא אמנם לרב ושמואל דקי"ל כוותייהו מוקמינן למתני' ברוצה להעלות משום דס"ל דמזונות תקנו תחת מע"י כמ"ש התוספות ומש"ה פריך שפיר בגמ' אי במעלה לה מזונות מחיים נמי קדוש ומ"ש הר"ן ואינו רוצה להעלות לה מעה כסף לאו למימרא דאי מעלה לה מעה כסף דקדוש מחיים אלא רבותא קאמר דאפי' באינו רוצה להעלות לה קאמר ר"מ דקדוש ומשום דרישא לא איירי לרבא אלא ברוצה להעלות לה דאי בשאינו רוצה פשיטא כדפריך בגמ' קאמר דסיפא מצי מתוקמא נמי אפי' באינו רוצה ואשמועינן רבותא דאפי' הכי קדוש לר"מ ועיין בהר"ן פי"א דנדרים דפ"ה ע"ב ד"ה והמותר יע"ש:
והטור ז"ל בסימן פ' כתב משם הרב יונה דדוקא בעיקר מע"י יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה אבל המותר על ה' סלעים שהוא שלו כנגד מעה כסף אינ' יכולה לומר איני נוטלת מעה כסף ואיני נותנת מותר יע"ש וכן נ"ל שהוא דעת רש"י ממ"ש בפרק אע"פ דף נ"ט ע"ב ד"ה לעולם במעלה לה כו' וז"ל וה"ה דמצי לאוקמה בשאין מעלה לה מזונות ומעלה לה מעה כסף אלא משום רב דאית ליה יכולה אשה שתאמר כו' ואוקי רישא בניזונית להכי אוקי סיפא בניזונית ע"כ ויש לדקדק טובא בדברי רש"י הללו דאיך כתב דמשום דאוקי רישא בניזונית להכי אוקי סיפא בניזונית הא אדרבא אי הוה מוקמינן לה בשאין מעלה לה מזונות ומעלה לה מעה כסף ורב סבר דתקנו מזונות תחת מותר ומעה כסף תחת מע"י הוה אתי סיפא דומיא דרישא ממש לפי מ"ש רש"י לעיל בד"ה מאי לאו בנזוני' שיש לה נכסים ומבקש לזונה משמע דאי מעלה לה מזונות ממש אפילו לרב קדשי מע"י ואם כן סיפא נמי מוקמינן לה בהכי ברוצה להעלות לה מזונות והיא אינה רוצה ומעלה לה מעה כסף ממש ומשום הכי קאמרי רב ושמואל דלאחר מיתה קדשי כיון שהיא אינה רוצה ויכולה לומר איני ניזונית כו' ואדרבא השתא דמוקמינן לה במעלה לה מזונות ואינו מעלה לה מעה כסף לא הוי דומיא דרישא דרישא לא איירי אלא ברוצה לזונה והיא אינה רוצה כמ"ש רש"י ז"ל לעיל וסיפא מצי איירי נמי בניזונית ממש ואפי"ה אינו קדוש מחיים כיון שאינו מעלה לה מעה כסף וכמו שהקשה הרמב"ן ז"ל והביאו מוהר"ב ז"ל יע"ש: אמנם אם נאמר שדעת רש"י ז"ל דבמותר אינה יכולה לומר איני נוטלת ואיני עושה כו' משום דמותר תקנו משום חינה אתו כהוגן דברי רש"י ז"ל משום דאי מוקמינן לה אפכא באינו מעלה לה מזונות ומעלה לה מעה כסף וס"ל לרב דמזונות תקנו תחת מותר אם כן ע"כ סיפא איירי באינו רוצה להעלות לה מזונות דאי רוצה להעלות לה מזונות מחיים נמי קדוש כיון שיכול לכופה ליתן לו המותר כנגד מזונותיה ולא הוי דומייא דרישא משום דסיפא מצי איירי לרב אפילו ברוצה לזונה (וזהו ניזונית שכתב רש"י ז"ל ודלא כהרב ח"ה ז"ל) ורישא לא מתוקמא אלא בשאינו רוצה לזונה דוקא ברם השתא דמוקמינן לה במעלה לה מזונות וס"ל לרב דמזונות תקנו תחת מע"י הוי שפיר סיפא דומיא דרישא דרישא איירי ברוצה לזונה וסיפא נמי איירי בהכי ואע"ג דסיפא איירי נמי אפי' בניזונית ממש כמו שהקשה הרמב"ן ז"ל מ"מ הא מיהא בהא מילתא הוי סיפא דומיי' דרישא דתרווייהו מיירי ברוצה לזונה משא"כ אי מוקמינן לה איפכא לא הוי רישא דומייא דסיפא כלל וכן ראיתי בשיט' כ"י למוהר"י קורקוס שתי' כן לקו' הרמב"ן: עוד ראיתי לו ז"ל שם שהקשה לדברי רש"י אלו דהא אם נאמר דרב ס"ל דמזונות תקנו תחת מותר ומעה כסף תחת מע"י א"כ לרב רישא דמתני' מתוקמא ברוצה להעלות לה מעה כסף ואפילו הכי אשמועינן מתני' דהר"ז עושה ואוכלת משום דיכולה לומר איני נוטלת ואיני עושה ואפי' דנימא דרישא מיירי באינו רוצה להעלות לה מזונות מסתייעא שפיר סברת רב כיון דאיירי ברוצה להעלות לה מעה כסף ומ"ש בגמרא מאי לאו בניזונית היינו לפי האמת דקאמר בגמ' דס"ל לרב דתקנו מזונות תחת מע"י צריך לאוקמה בניזונית אמנם לפי מ"ש רש"י דהוה מצי לאוקמי איפכא דרב ס"ל דמעה כסף תקנו תחת מע"י מתני' מתוקמה ברוצה להעלות לה מעה כסף וא"כ איך כתב רש"י דאוקי רישא בניזונית כו' הא אם נאמר ג"כ דסיפא מיירי באין מעלה לה מזונות וס"ל דתקנו מזונות תחת מותר הוי שפיר סיפא דומיא דרישא דרישא נמי מצי איירי ברוצה להעלות לה מעה כסף ואינו רוצה להעלות לה מזונות ואפי"ה אשמועינן מתניתין שפיר דהר"ז עושה ואוכלת אלו דבריו ז"ל ולע"ד הא לא קשיא דכונת רש"י לומר דאם נאמר איפכא דרב ס"ל דמזונות תקנו תחת מותר אם כן הך סיפא לא הוי דומיא דרישא משום דסיפא לא מצי איירי אלא בשאינו רוצה להעלות לה מזונות אבל ברוצה להעלות לה מזונות לא הוי מצי מתוקמ' דכיון דתקנו מזונות תחת מותר מחיי' נמי קדוש דיכול לכופ' כמ"ש הר' יונה ז"ל ורישא דקתני הר"ז עושה ואוכלת מתוקמא נמי אפי' בניזוני' ממש ואפי"ה קתני דהר"ז עושה ואוכלת כיון שהיא אינה רוצה ליטול מעה כסף ונהי דמצי לאוקומה נמי באינה ניזונית מ"מ לא הוי דומיא דרישא משום דדינא דרישא איתיה נמי אפי' בניזונית ודינא דסיפא לא משכחת לה אלא בשאינה ניזונית אמנם לפום מאי דקאמר השתא תלמודא דינא דרישא ודינא דסיפא שוים הן דכולה מילתא דרישא ודסיפא איתיה בניזונית ושאינה ניזונית כנ"ל ודוק וראיתי לו עוד שפי' פי' מחודש בדברי רש"י ולע"ד איננו מחוור מכמה אנפי ולכך לא כתבתיו יע"ש ומ"מ אכתי יש מן הקושי' בדברי רש"י דמדלא תי' לקושייתו כמו שתי' בתוס' למה שהקשו דמאי דוחקיה לאוקמא בלאחר מיתה לוקמה מחיים וכגון דמעלה לה מעה כסף משום דאין רגילות שיעלה לה מעה כסף ולא יעלה לה מזונות משמע דהא לא איכפת ליה לרש"י וכיון שכן קשה דלמאי דלא קאמר תלמודא איפכא שפיר תריץ יתיב רש"י משום דלא הוי דומיא דרישא אבל מ"מ לרב גופיה תקשי ליה דאמאי לא קאמר דמתני' איירי ברוצה להעלות לה מזונות ומעלה לה מעה כסף ומחיים קדוש דומיא דרישא וצ"ע שוב ראיתי למוהר"ב בדי"ג ע"ב שכתב דאפשר שדעת רש"י כדעת הר"י ן' מיגאש שהוא דעת הר' יונה שכתב הטור אלא שלא הכריע הדבר כמו שהכרענו ולדעתי היא ראיה מוכרחת ודוק:

ל

וכן

המשכיר בית בנוי כו'. עיין מ"ש פ"ג מה' אישות הלכה ג':

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.