אור שמח/ערכין וחרמין/ו

אור שמח ‏ ערכין וחרמין ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אם אמר חרם סתם ה"א לכהנים.

עיין לח"מ ומשל"מ. וכן פשט הכתוב ביחזקאל מ"ד כל חרם בישראל להם יהי' ולא כתב ולכהנים כמו שכתוב בתרומה וחלה, משום דכיון שנתנן לכהן הן חולין גמורים לכל דבר וישראל וכהן שוין בה, וזה מכוון נאות בפשט הכתוב, וכן מבואר באגדת תהלים סימן א' על פסוק דמושב לצים וכו' הרי עלי חרם א"ל תנה לי שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה:

ט

האומר שור זה הקדש לאחר שלשים יום כו'.

נ"ב תוספתא תמורה פ"ג באורך ושם איתא ושחטו בתוך ל' ה"ז מותר באכילה ורבינו כתב שחטו מותר בהניי' משום דלוקה משום בל יחל והוי מומר לעבירה כמו גנב וצריך בדיקת סכין לשיטת רבינו בהלכות שחיטה ודוק:

יז

המחרים חצי עבדו.

נ"ב תוספתא ושם המקדיש והוא ט"ס:

כולו קודש כמו שבארנו.

נ"ב לעיל פרק ה' הלכה י"ח:

יח

ואין הגזברין כו'.

עיין מש"כ רבינו סוף הלכות נחלות ובראב"ד ולח"מ באורך, ותימה על כל תשובתו שהובא במגדל עוז יעו"ש:

יט

וכיצד הוא מתפרנס עבד זה לוה ואוכל ועושה ופורע והוא שיעשה פחות פחות מש"פ כו'.

הנה הא דנהנה פחות מפרוטה ואף אם נימא דחצי שיעור לא אסור רק מדרבנן הא מצטרף המעילה לזמן מרובה ובפרט דבקודש דמרבי מקרא דאשר חטא מן הקודש ישלם לרבות פחות מש"פ ודאי אסור דבר תורה, ועיין לקמן הלכות מעילה פ"ז, ופרש"י דלא חייל הקדש על פחות משוה פרוטה, אך ק"ל מגמרא ערוכה כריתות (דף י') דאמר רבא דחס עליה בדלי דלות כו' רבעא דפרוטה הוי אלא דלאו אורח ארעא לאתויי פחות מפרוטה למקום, הרי מפורש דהקדש חייל אפחות מפרוטה דאל"ה הוי חולין ולא איתקריא חטאת. אמנם נראה לדעתי דדוקא בהקדש דמים דלפדייה קיימא ואי לא חזייא לפדייה לא חיילא עלה שם הקדש וכמו שנתעוררו רבותינו בתוס' מעילה (דף ט"ו) בהא דפריך בקדשים שמתו אילימא בקדשי בדק הבית אפילו כי מתו נמי לא יהא אלא דאקדיש אשפה מי לא מעל דמאי קושיא דאשפה בר פדייה משא"כ כאן אינם ראוים לפדות דלאו בני העמדה והערכה נינהו יעו"ש דבגוונא דבר פדייה הוי. ויותר מזה מצאנו להירושלמי פסחים פ"ק ה"ד הקדישו אינו מוקדש [בשעה חמישית לר' יהודה דחמץ אסור באכילה] שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים וכיון דאינו ראוי לפדייה תו לא חיילא הקדש, ופחות מש"פ אינו ראוי לפדות דאף מע"ש אינו נתפס פחות מפרוטה פדיונו, משא"כ בקדושת הגוף דלאו לפדייה קיימא ובפרט עשירית האיפה דמשנתקדשה בכלי אינה נפדית ואפילו נטמאת דמכלי שרת לא אשכחן דמיפרק כדאמרו בפרק המנחות והנסכים (דף ק"א) לכן חיילא על פחות מפרוטה נמי וז"ב. ובאמת להחולקים על רש"י צריך לחלק דפחות מפרוטה חזי לאצטרופי משא"כ הנך וכמו דמחלק הגמ' פ"ב דגיטין גבי כתבו על עלה של זית כו' יעו"ש, וכן אמרו בפרק כ"ש בירושלמי שמש"ה צריך לשלם פחות מפרוטה להקדש ולא דמיא לאיסורי הנאה משום שהכא ראוי להשלים יעו"ש פ"ב ה"ג, אמנם סברת רש"י כאן דלא לחלק. ולפ"ז מתורץ מה שהקשו בתוס' על רש"י מהא דלא חשיב במשנה דחמש פרוטות הן פרוטה דהקדש, משום דלפום מה שפירשתי תלוי זה בפדייה ותמן מקשה בגמ' דנחשוב פדיון מעשר בפרוטה ומשני כמאן דאמר אין בחומשו פרוטה וא"כ למאן דאמר אין בחומשו צריך שיהא בהקדש יותר מפרוטה כי היכי דיהא ראוי לפדייה:

אמנם מסתפקא לי הא דאמרו בערכין (דף כ"ז) דתנא קמא סבר איסר דאיכא בחומשו ש"פ פרקינין, אם הפירוש דלא חיילא הקדש על פחות מדבר שאין בחומשו שו"פ כיון דאחר פודה הקדש שלא מדעת המקדיש ודוקא במעשר אמרו פרק הזהב דלא תפסה פדיונו משום דאחר אינו פודה מעשר שלא מדעת בעלים כמבואר בסוגיא דצנועין יעו"ש. אבל בהקדש דהבעלים אינו עיקר לפדייתו לכן אף כי ליכא לאוספי ביה חומש הוי כפודאו אחר שא"צ להוסיף חומש. ויש לאמר כיון דאומרין לו פדה ראשון ולכן אמר בירושלמי ב"ק פרק מרובה אף מידי בעלים לא יצא ובפרט לרבנן דתוס' שפירשו במנחות (דף ע"א) דדוקא בעלים שחילל שוה מנה על ש"פ מחולל יעו"ש, א"כ תליא רחמנא הפדיון באופן שיהא בחומשו פרוטה, ולפ"ז לא חיילא הקדש ג"כ אם אין בחומשו פרוטה דלא חזייא לפדייה ולכן לא תני במשנתינו והבן. אבל קריאת שם מעשר חיילא אפחות מפרוטה דכיון דטובל חיילא ההפרשה ולא דמי להקדש, ועיין בהלכות מע"ש פ"ב ה"ט ובמש"כ שם בס"ד ודוק. ובל"ז מהך דעשירית האיפה אין רומיא לרש"י כיון דחובה היא וכופין אותו עליו ועיין בתוס' פ"ק דרה"ש (דף ו') הוי כמועל פחות מפרוטה שב"ד מוציאין הימנו יעו"ש, ודוקא שמקדיש בלא חובה וכמו כאן ויש לפקפק בזה ודוק:

כ

המקדיש את עצמו כו' בדמי עצמו.

נראה דרבינו מדמה זה לאומר הריני נזיר מן הגרוגרות וכר' נתן אליבא דבית הלל דנדור הוי מן הגרוגרות דכיון דמוכחא טובא על זה אמרינן דאין אדם מוציא דבריו לבטלה יעוין בנזיר (דף ט') ורבינו פסק שם כר' נתן, כן מדמה רבינו כאן דקדוש לדמיו ואכמ"ל:

ל

המשכיר בית כו'.

יעויין מה שביארתי בהלכות זכייה ומתנה פרק י"ב הי"ג:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.