מגדל עוז/מאכלות אסורות/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ מאכלות אסורות ד

א

האוכל כזית מבשר בהמה שמתה עד ושאינה כראוי. בזבחים פרק חטאת העוף (דף ס"ט) ופ' שני דמס' חולין (דף ל"ב) ופ' הלוקין (דף י"ז) והרבה מקומות:

ב

אין אסור משום נבלה וכו' עד בשר טמאה נבלה וטרפה. בתורת כהנים ופ' העור והרוטב (דף קכ"ט) :

ג

האוכל עוף טהור חי וכו' עד חייב משום נבלה. ס"פ גיד הנשה (דף ק"ב) :

ד

האוכל כזית מבשר נפל וכו' עד אוכל נבלה. פרק ר' אליעזר דמילה (דף קל"ו) :

ואסור לאכול מן הבהמה שנולדה עד ואחר כך נולד. שם פ"ק דראש השנה (דף ו' ז') :

שהן ט' חדשים וכו' עד ביום שנולד. פ"ק דבכורות (דף ח') :

ה

השליא שיצאה עם הולד עד שאינה בשר. פ"ק דר"ה ופרק ר"א דמילה ופרק בהמה המקשה (דף ע"ז) ובכמה מקומות:

ו

האוכל כזית מבהמה עד תשליכון אותו. בת"כ ובסוף פרק גיד הנשה (דף ק"ב) :

טריפה האמורה כו' עד הראויה לכלב. פ' א"ט (דף מ"ד) :

הא למדת שהטריפה האמורה עד אותה טריפה. הכל פא"ט ובספרא:

ז

האוכל כזית מבהמה עד תשליכון אותו. בת"כ ובסוף פרק גיד הנשה (דף ק"ב) :

טריפה האמורה כו' עד הראויה לכלב. פ' א"ט (דף מ"ד) :

הא למדת שהטריפה האמורה עד אותה טריפה. הכל פא"ט ובספרא:

ח

האוכל כזית מבהמה עד תשליכון אותו. בת"כ ובסוף פרק גיד הנשה (דף ק"ב) :

טריפה האמורה כו' עד הראויה לכלב. פ' א"ט (דף מ"ד) :

הא למדת שהטריפה האמורה עד אותה טריפה. הכל פא"ט ובספרא:

ט

האוכל כזית מבהמה עד תשליכון אותו. בת"כ ובסוף פרק גיד הנשה (דף ק"ב) :

טריפה האמורה כו' עד הראויה לכלב. פ' א"ט (דף מ"ד) :

הא למדת שהטריפה האמורה עד אותה טריפה. הכל פא"ט ובספרא:

י

וכן החותך בשר מן החי כו' עד הרי היא טריפה. סוף פרק גיד הנשה (דף ק"ב) ובספרא:

יא

בהמה שהיא חולה עד הרי זה משובח. פ"ב דחולין (דף ל"ז) :

יב

בהמה שהיא חולה עד הרי זה משובח. פ"ב דחולין (דף ל"ז) :

יג

השוחט בהמה חיה ועוף עד הרי זה פירכוס. הכל פ"ב דחולין (דף ל"ג) ובספרא ופ"ק דע"ז (דף י"ז) :

יד

השוחט בהמה חיה ועוף עד הרי זה פירכוס. הכל פ"ב דחולין (דף ל"ג) ובספרא ופ"ק דע"ז (דף י"ז) :

טו

השוחט את המסוכנת כו' עד ספק נבלה ואסורה. פ"ב דחולין (דף ל"ח) :

טז

כל איסורין שבתורה כו' עד וכן כל כיוצא בזה. פ"ד דמעילה (דף ט"ז) ופרק אלו עוברין (דף מ"ג) ובירושלמי פרק ג' מינין:
כתב הראב"ד ז"ל פלוגתא היא במעילה וכו': ואני אומר דבר זה או נשתקע ולא נאמר מפי ראב"ד או מהופכת היתה גרסתו אבל לפי הגירסא שלנו יפה פסק ר"מ ז"ל כלוי וכההיא ברייתא דמסייעא ליה. והנני כותב לשון הגמרא לפניך וראה בעיניך. שנינו במעילה פרק קדשי מזבח מצטרפין (דף ט"ז) כל הנבלות מצטרפות זו עם זו ואמרינן עלה בגמ' אמר רב לא שנו אלא לענין טומאה אבל לענין אכילה טהורין בפני עצמן וטמאין בפ"ע ולוי אמר אפי' לאכילה נמי מצטרפין ורב אסי אמר טהורים לעצמן וטמאין לעצמן א"ד פליגא אדרב וא"ד לא פליגא מתיבי מיתת פרה וחיי גמל אין מצטרפים זה עם זה הא מיתת שניהם מצטרפים וקשיא לרב ויס"ג ולרב אסי לל"ב ודחי אימא הא חיי שניהן מצטרפים ומני רבי יהודה היא ויס"ג ר"מ היא וכו' ושקלינן וטרינן עלה טובא למידק דיוקא דההיא ברייתא דאקשינן מינה לרב ומיהו ברייתא גופא כלוי מיתניא בפירוש דהא מיתת פרה וחיי גמל ר"ל פרה במותה דהיינו נבלתה וחיי גמל ר"ל בשר גמל בחייו אין מצטרפין והוא לשון ר"מ ז"ל לא פחות ולא יותר וזו אינה צריכה לפנים ועיקר הדינין פרק ג' מינין (דף ל"ח) ובירושלמי ר' אבהו בשם ר' יוחנן ודלא כר' יוחנן בשם ר' מאיר פרק בתרא דע"ז:

וכן בהמה טמאה עד תחלת נבלה היא. במס' מעילה פ' קדשי מזבח (דף ט"ז) :

יז

כל איסורין שבתורה כו' עד וכן כל כיוצא בזה. פ"ד דמעילה (דף ט"ז) ופרק אלו עוברין (דף מ"ג) ובירושלמי פרק ג' מינין:
כתב הראב"ד ז"ל פלוגתא היא במעילה וכו': ואני אומר דבר זה או נשתקע ולא נאמר מפי ראב"ד או מהופכת היתה גרסתו אבל לפי הגירסא שלנו יפה פסק ר"מ ז"ל כלוי וכההיא ברייתא דמסייעא ליה. והנני כותב לשון הגמרא לפניך וראה בעיניך. שנינו במעילה פרק קדשי מזבח מצטרפין (דף ט"ז) כל הנבלות מצטרפות זו עם זו ואמרינן עלה בגמ' אמר רב לא שנו אלא לענין טומאה אבל לענין אכילה טהורין בפני עצמן וטמאין בפ"ע ולוי אמר אפי' לאכילה נמי מצטרפין ורב אסי אמר טהורים לעצמן וטמאין לעצמן א"ד פליגא אדרב וא"ד לא פליגא מתיבי מיתת פרה וחיי גמל אין מצטרפים זה עם זה הא מיתת שניהם מצטרפים וקשיא לרב ויס"ג ולרב אסי לל"ב ודחי אימא הא חיי שניהן מצטרפים ומני רבי יהודה היא ויס"ג ר"מ היא וכו' ושקלינן וטרינן עלה טובא למידק דיוקא דההיא ברייתא דאקשינן מינה לרב ומיהו ברייתא גופא כלוי מיתניא בפירוש דהא מיתת פרה וחיי גמל ר"ל פרה במותה דהיינו נבלתה וחיי גמל ר"ל בשר גמל בחייו אין מצטרפין והוא לשון ר"מ ז"ל לא פחות ולא יותר וזו אינה צריכה לפנים ועיקר הדינין פרק ג' מינין (דף ל"ח) ובירושלמי ר' אבהו בשם ר' יוחנן ודלא כר' יוחנן בשם ר' מאיר פרק בתרא דע"ז:

וכן בהמה טמאה עד תחלת נבלה היא. במס' מעילה פ' קדשי מזבח (דף ט"ז) :

יח

האוכל מנבילה וטריפה עד עם הבשר לכזית. במסכת מעילה פ' קדשי מזבח (דף ט"ז) ובירושלמי דפ' ג' מינים (דף נ"ד) ובמס' חולין פרק כ"ה (דף קי"ד) ובספרא:

יט

קיבת הנבילה וקיבת כו' עד כשאר המעים ואסור. פרק אין מעמידין (דף ל"ה) :

כ

עור הבא כנגד פניו של חמור עד שהן מותרין. כתב הראב"ד ז"ל רב ששת פשט להו לאיסורא במס' בכורות ממתני' עכ"ל: ואני אומר אם על העור אמר נבהלתי אם יצא מפי רבינו הראב"ד ז"ל כי אותה דפסק רב ששת בבכורות (דף ז') ממתני' אינה אלא לגבי מי רגלים של חמור גמרא מתניתין דהיוצא מן הטמא כו' אבל זאת שכתב ר"מ ז"ל נאמרה אחריה וה"ג לה התם אמר רב הונא עור הבא כנגד פניו של חמור מותר מ"ט פירשא בעלמא הוא אמר ליה ר"ח תניא דמסייעא לך כו' קיימא לן כרב הונא וכדמסייע ליה רב חסדא כדברי ר"מ ז"ל. ואם יעלה על דעת לסייע הסופר ולהתלות באילן גדול ולומר כי לפי שהקיש ר"מ ז"ל העור למי רגלים כתבו והשיגו. גם בזה יש להשיב מגמ' ומסברא איבעית אימא גמ' שהרי הוקשה רב ששת מברייתא מפני מה אמרו דבש דבורים כו' ואע"ג דאוקימנא רב יעקב קי"ל כרבנן דרבים נינהו וכן כתבו מקצת הגאונים ז"ל ואם חלקו אחרים על דעת ר"מ ז"ל והעומדים בשטתו נכונים הם. ואיבעית אימא סברא דהא ודאי לא עדיפי מי רגלים מן הקיבה דאסיקנא פירשא בעלמא היא ובזה נכונו דברי ר"מ ז"ל וסדרו:

יש עורות שהן כבשר עד בין לטומאה. פרק העור והרוטב (דף קכ"ב) :

כא

עור הבא כנגד פניו של חמור עד שהן מותרין. כתב הראב"ד ז"ל רב ששת פשט להו לאיסורא במס' בכורות ממתני' עכ"ל: ואני אומר אם על העור אמר נבהלתי אם יצא מפי רבינו הראב"ד ז"ל כי אותה דפסק רב ששת בבכורות (דף ז') ממתני' אינה אלא לגבי מי רגלים של חמור גמרא מתניתין דהיוצא מן הטמא כו' אבל זאת שכתב ר"מ ז"ל נאמרה אחריה וה"ג לה התם אמר רב הונא עור הבא כנגד פניו של חמור מותר מ"ט פירשא בעלמא הוא אמר ליה ר"ח תניא דמסייעא לך כו' קיימא לן כרב הונא וכדמסייע ליה רב חסדא כדברי ר"מ ז"ל. ואם יעלה על דעת לסייע הסופר ולהתלות באילן גדול ולומר כי לפי שהקיש ר"מ ז"ל העור למי רגלים כתבו והשיגו. גם בזה יש להשיב מגמ' ומסברא איבעית אימא גמ' שהרי הוקשה רב ששת מברייתא מפני מה אמרו דבש דבורים כו' ואע"ג דאוקימנא רב יעקב קי"ל כרבנן דרבים נינהו וכן כתבו מקצת הגאונים ז"ל ואם חלקו אחרים על דעת ר"מ ז"ל והעומדים בשטתו נכונים הם. ואיבעית אימא סברא דהא ודאי לא עדיפי מי רגלים מן הקיבה דאסיקנא פירשא בעלמא היא ובזה נכונו דברי ר"מ ז"ל וסדרו:

יש עורות שהן כבשר עד בין לטומאה. פרק העור והרוטב (דף קכ"ב) :

כב

נאמר בשור הנסקל כו' עד סוף הפרק. פרק שור שנגח ד' וה' (דף מ"א) ופ' האיש מקדש (דף נ"ו) ולשון מכילתא שור שיצא ליסקל וקדמו הבעלים ושחטוהו בשרו אסור באכילה לכך נאמר ולא יאכל את בשרו ע"כ:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.