שער המלך/מאכלות אסורות/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ מאכלות אסורות ד

ב

אין איסור נבלה כו' אינו לוקה משום נבלה וטריפה כו'. כתב ה"ה מפורש בספרא חלב נבלה וחלב טריפה כו' או כלך לדרך זה טהר מכלל חלב וטהר מכלל נבלה מה מצינו שטהר מכלל נבלה בטמאה כו' ת"ל טריפה יצאת בהמה טמאה שאין לה טריפה כו' עיין בהרב ל"מ שתמה על דברי ה"ה הללו דמשמע דכונתו להביא ראיה ממ"ש שם טהר מכלל נבלה בטמאה משמע דאין איסור נבילה בטמאה וקשה על זה דבסוף פרק חטאת העוף אוקמוה להא בנבלת עוף טהור כו' ותו קשה מאי מייתי מטומאה לאיסור נבלה אע"ג דלענין טומאה טהור אבל לענין אכילה אפשר שיהיה לו לאו דנבלה דומיא דחלב נבלה ובס"ד כתב שה"ה לא ראה בריי' זו מקומה בגמרא כי אם ע"פ הספרא ולפיכך כתב מה שכתב את"ד יע"ש: ולע"ד דברי ה"ה מבוארים דודאי ס"ל לה"ה ז"ל דמ"ש בספרא טיהר מכלל נבלה בטמאה לענין טומאה מיירי ובנבלת עוף טהור אלא דכונתו להביא ראיה ממ"ש בסופו יצאת בהמה שאין לה טריפה והשתא אם איתא דבהמה טמאה אין במינו טריפה הא במינו טריפה מיקרי כיון דאי טריפה היא מחייב משום טריפה זה הנראה פשוט בכונת ה"ה ומתוך האמור ק"ל למ"ש התוס' פרק חטאת העוף ד"ע ע"א ד"ה וחד למעוטי עוף טמא וז"ל הא דלא נפ"ל לר"מ מהיכא דנפ"ל לר"י משום דר"מ לטעמיה דאית ליה איסור חל על איסור עכ"ל והדבר תמוה דאי ס"ל לר"מ דאיסור חל על איסור א"כ היכי ממעטינן לר"מ מטריפה למעוטי עוף טמא שאין במינו טריפה הא כיון דאיסור חל על איסור חל איסור טריפה אאיסור בהמה טמאה ובמינו טריפה מיקרי והיותר תימא דבהדיא אמרינן בכריתות פרק אמרו לו אמתני' דיש אוכל אכילה אחת כו' נימא אית ליה לר"מ איסור חל על איסור נהי דאיסור חל על איסור לית ליה איסור כולל ואיסור מוסיף אית ליה כו' יע"ש וא"כ לר"מ פשיטא ודאי דטריפה לא חייל אאיסור בהמה טמאה כיון דאין כאן לא איסור כולל ולא איסור מוסיף וכמו כן ק"ל למ"ש ה"ה בפ' זו הלכה י"ז וז"ל ובודאי הסוגיות שבגמרא מוכיחות שאין הלכה כדברי האומר איסור חל על איסור ומשמע דר"מ ור"י הוא דפליגי כו' יע"ש והוא תימא שהרי ר"מ ע"כ לית ליה איסור חל על איסור ממה שמיעט עוף טמא מטעמא דאין במינו טריפה וכמו שהכריח הוא מהספרא ובר מן דין מההיא דכריתות מבואר דלית ליה אחע"א וכעת צ"ע עוד בענין זה הוקשה אצלי אברייתא דספרא שהביא ה"ה והובאה בגמרא דידן בפרק הנז' ומסיים בה אוציא את הטמאה שאין במינה טריפה ולא אוציא את החיה שיש במינה טריפה ת"ל ואכל לא תאכלוהו מי שחלבו אסור ובשרו מותר יצא חלב חיה שחלבה ובשרה מותר ע"כ וק"ל טובא דא"כ למאי אצטריך טריפה להוציא חלב טמא הא כי היכי דממעטינן חלב חיה מטמאה דאין חלבו חלוק מבשרו ה"נ יש למעט בהמה טמאה מה"ט ובהדיא פרכי' התם לעיל מינה מ"ש טמאה דאין חלבה חלוק מבשרה חיה נמי אין חלבה חלוק מבשרה ואם כן ה"נ ניפרוך איפכא ל"ל קרא למעוטי טמאה מ"ש חיה דאין חלבה כו' וצריך יישוב: ודע דהמתבאר מסוגיא דפ' חטאת העוף דר"י ממעיט נבלת עוף טמא מקרא דכתיב נבלה וטריפה לא יאכל לטמאה בה מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה כו' וטריפה אצטריך להביא טריפה ששחטה שהיא מטמאה דר"מ דפליגי אר"י פרכינן התם האי טריפה מאי עביד ליה ומשני מבעי ליה למעוטי שחיטה שהי' לפנים ור"י טריפה אחרינא כתי' ור"מ חד למעוטי שחיטה שהיה לפנים וחד למעוטי עוף טמא ור"י מנבלה נפקא כו' יע"ש ויש לי מן התימ' על רש"י בפי' החומש דבס' אמור סי' כ"ב שנה משנתו אליבא דר"מ שכתב בד"ה נבלה וטריפה וז"ל וצריך לומר טריפה מי שיש במינו טריפה יצא נבלת עוף טמא שאין במינו טריפה ע"כ ואם כן ע"כ לומר דטריפה אחרינא דכתי' בס' אחרי סי' י"ז אצטריך למעוטי שחיטה שהיה לפנים ואלו רש"י שם ד"ה אשר כתב וז"ל וטריפה האמורה כאן לא נכתב אלא לדרוש וכן שנינו יכול תהא נבלת עוף טמא מטמאה בבית הבליע' ת"ל טריפה מי שיש במינו טריפה כו' יע"ש והוא תימא ששנה משנתו דלא כר"מ ודלא כר"י ותרי קראי למעוטי טריפה למה לי וצ"ע כעת:
טעם המלך

א) לחומר הנושא אמרתי לתרץ דהנה באמת הקשיתי לכאורה על ר' יהודה דאמר זבחים (ס"ט ב') וחולין (ק' ב') יכול תהא נבלת עוף טמא מטמא בגדים בבית הבליעה ת"ל נבלה וטרפה לא יאכל מי שאסורו משום בל תאכל נבלה כו' ומפרש הש"ס בחולין שם דהיינו טעמא דר' יהודה דלית ליה איסור חל על איסור וקשה לי הא אמרינן שם בחולין דאף דר"י לית ליה אחע"א בחמור על קל אית ליה אחע"א וא"כ קשה הא פי' תוס' ביבמות (ל"ג ב') סוף ד"ה אמר ר' יוסי דאיסור טומאה מקרי איסור חמור וא"כ קשיא אמאי לא יחול איסור נבלה על איסור טומאה הא יש לנבלה חומרא שמטמאה ושוב כיון שחל איסור נבלה לענין איסור אכילה משום חומרא שמטמא נבלה בעלמא שוב גם יטמא בעוף טמא ועיין בתוס' בזבחים שם ד"ה ר"י אומר מדברי רבינו המחבר בהלכות א"ב בקונטרס אחע"א מה שנ' בפי' דברי תוספת אלו ומה שהשיג על בעל צאן קדשים שם עייש"ה וע"כ צריכין למימר דרבי יהודה לית ליה הך סברא דחשיב טומאה איסור חמור לענין אכילה דטומאה לחוד ואכילה לחוד (ועיין מ"ש לעיל בקונטרס אחע"א כפי יד ה' הטובה עלינו בענין הזאת) ואינו נכנס כלל אפילו בסוג חמור וס"ל לר' יהודא דמכח קושי' תוספות ביבמות שם דהקשו איך יחול נבלה על חלב וטרפה על חלב הא הוי ליה כולל בקל על חמור לא מוכח דע"כ מהאי טעמא חל כיון דיש לנבלה חומרת הטומאה דס"ל כפרוקא הראשון שם בתוספת דהיינו טעמא דחל משום דחלב קיל דהותר מכללו והמתקתי הענין דלר' יהודא ודאי אמרינן כפרוק' של תוס' שם דהיינו טעמא דחל משום דהותר מכללו דהא דחזר שם תוספת מתירוץ הזה וכ' שם דהיינו טעמא דנבלה חל משום דמטמאה הוכרחו לומר כן דהקשו הא נבלה נמי הותר מכללו אצל כהנים לפי שהותרה מליקה וכתבו דזה לא מקרי הותר מכללו לפי שכהנים משולחן גבוה קא זכו ונ"ל לומר דודאי לר' יהודה דס"ל אם מלק ונמצאת טרפה מטמא בבית הבליעה הרי חזינן דמליקה זו לא נקראת שחיטה לשום דבר ואפ"ה אמרה התורה דכהנים יאכלו חטאת העוף ע"כ כהנים משלחן גבוה קא זכו ולפ"ז אין לכנוס בגדר הותר מכללו ולא מוכרחין אנו למימר הטעם דחל נבלה על חלב משום דמטמא אלא טומאה לא מקרי חמור כלל ולכך אי לא מקרי חמור כלל אינו חל נבלה על עוף טמא דהכא לא הוי לא כולל ולא חמור כל זאת אליבא דר' יהודה אבל לר"מ יכולין למימר איפכא דנבלה נמי מקרי הותר מכללו דכהנים לאו משולחן גבוה קא זכו אלא התורה אמרה זו היא שחיטתן וא"כ ליכא למימר דמהך טעמא חל נבלה על חלב לפי שחלב קיל שהותר מכללו הא נבלה נמי הוי הותר מכללו וע"כ דמשום הכי חל לפי שחלב אינה מטמאה ונבלה מטמאה ולפי יעוד הזה סלקא ליה כל התמיהות של רבינו ותוספת לשיטתייהו אזלי דפירשו בחולין (ק"א א') דמה שאמר הש"ס בכריתות פ' אמרו לו (י"ד א') ומגו דאתוסף ביה איסור הניי' היינו איסור חמור ולא איסור מוסיף הרי חזינן דס"ל לתוס' דלר"מ אית ליה איסור חל על איסור בחמור לחוד (ועיין במה שכתבנו לעיל באריכות בהל' א"ב ששלבנו דעת תוס' עם דעת תוס' בשבועות) ולפ"ז יבוא הכל על נכון דודאי שפיר מפרשי התוס' משום דר"מ לטעמיה דאית ליה אחע"א כלומר דאית ליה אחע"א בכה"ג דאיסור האחרון הוי א"ח והוא גבי נבלה שמטמא הוי חמור אבל מטרפה ממעטינן שפיר ואמרינן שאין במינו טרפה לפי שאינו חל איסור טרפה על איסור טמאה דהא אחע"א וטריפה אינו חמור לגבי טמאה ומסולקין כל הדקדוקים והעיונים של הרב ז"ל: ובחדושי אמרתי בזה גרגר אחד והוא שאמרינן בכריתות (י"ד ב') והא לית ליה לר"מ אחע"א וכ' רש"י שם וז"ל דהא לא בעינן לאוקמא לעיל אלא באיסור כולל ומוסיף ע"כ והדבר תמוה ערבך ערבא צריך והיכן ראה הש"ס לעיל דלית ליה לר"מ אחע"א ומתוך דברינו יבואר ממילא דהא נשמע הכי מר"מ דמיעט מטרפה לאפוקי עוף טמא שאין במינו טרפה שמע מינה דלית ליה אחע"א ועיין בזה כי נכון המה הדברים בעצמותן:

כב

נאמר בשור הנסקל כו'. פרק האיש מקדש דנ"ו ע"ב אמרינן ממשמע שנאמר סקול יסקל איני יודע שנבלה היא כו' מגיד לך שאם שחטו לאחר שנגמר דינו כו' וראיתי להתוס' ז"ל פרק שור שנגח ד' וה' דמ"א ע"א ד"ה איני יודע הקשו דנימא דקרא אצטריך לבן פקועה לרבנן דר"מ דלא בעי שחיטה יע"ש והריטב"א ז"ל תי' בשם יש מתרצים דהא אתיא דלא כהלכת' כר"מ דאמר בן פקועה בעי שחיטה ולדעתי קשה על תי' זה דא"כ משמע דלרבנן דר"מ דס"ל דבן פקועה אינו טעון שחיטה שחטו לאחר שנגמר דינו מותר דקרא דלא יאכל את בשרו איכא לאוקמי לבן פקועה דוקא וכיון שכן קשה שהרי רבנן דר"מ דס"ל בפ' בהמה המקשה דע"ד דבן פקועה אינו טעון שחיטה אינהו ס"ל בפ' כסוי הדם דפ"ה דשור הנסקל ששחטו לאחר שנגמר דינו אסור באכילה מדאמרינן התם חיה ועוף הנסקלין ר"מ מחייב וחכמים פוטרים גם בפרק מרובה דע"א מבואר ג"כ דס"ל דשחטו לאחר שנגמר דינו אסור וא"כ קשה דרבנן דר"מ ארבנן דר"מ ויש ליישב בדוחק תו ק"ל דלמאי אצטריך ולא יאכל לאסור היכא דשחטו לאחר שנגמר דינו ותפ"ל מקרא דלא תאכל כל תועבה כדאמרינן פ' כ"ה דקי"ד אמר רב אשי מנין לבשר בחלב שאסור באכילה שנאמר לא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וה"נ תעבתי לך הוא שהרי אסר הכתוב לשוחטו והזהיר לסוקלו ולפמ"ש הרא"ם בפ' משפטים דלתנא דבי ר' ישמעאל אצטריך תלת' קראי דלא תבשל גדי חד לאיסור הנאה כו' לחייב מלקות על אכילתו דאי מקרא דלא תאכל כל תועבה הו"ל לאו שבכללות ואין לוקין עליו יע"ש ניחא דהכא נמי אצטריך קרא דלא יאכל לחייבו מלקות ועוד י"ל דדוקא בלאו המפורש בתורה הוא דמקרי דבר שתעבתי לך כההיא דבשר בחלב אבל בלאו הבא מכלל עשה לא מקרי דבר שתעבתי לך וכן צ"ל ג"כ בההיא דאמרינן התם בפרק האיש מקדש דנ"ח גבי חולין שנשחטו בעזרה יכול לא ישחוט ואם שחט יהא מותר כו' וקשה דהא דבר שתעבתי לך הוא ות"ל מלא תאכל כל תועבה אכן אם נאמר דבלאו הבא מכלל עשה לא מקרי דבר שתעבתי לך ניחא כנ"ל. ודע דבגמ' פרכינן התם והשתא דנפ"ל איסור אכילה ואיסור הנאה מלא יאכל האי ובעל השור נקי למאי אתא כו' וראיתי בתוס' רי"ד שם שהקשה וז"ל ראיתי מקשים כיון דלא יאכל לכ"ע גם איסור הנאה במשמע א"כ גבי כסוי הדם דכתיב אשר יאכל נפרש אשר יהנה ונרבה גם חיה ועוף הטמאים בכסוי ולאו מילתא היא דהא אמרינן היכא דנפקי איסור אכילה ואיסור הנאה מקרא הוא דאמרינן דלא יהנה הוא והכא אם מרבינן טמאים א"כ האי לא יאכל הנאה משמע ולא אכילה והיכי עקרינן קרא מפשטיה דכתיב לשון אכילה ותו אי גם הטמאים טעונים כסוי לשתוק קרא מיניה ולכתוב חיה ועוף סתם והו"א אפי' טמאים כו' עכ"ל וראיתי להרב טירת כסף ז"ל ד"ט ע"ג הקשה על תי' הב' ממ"ש בתורת כהנים בפ' אחרי מות עוף יכול אף עוף טמא במשמע ת"ל חיה מה חיה שהיא מטמא בגדים אף עוף שהוא מטמא בגדים יצא עוף טמא שאינו מטמא בגדים אי מה חיה שאינה באם על הבנים אף עוף שאינו באם על הבנים יצא עוף טהור שהוא באם על הבנים ת"ל אשר יאכל ופירש הרב קרבן אהרן דאם לא נאמר אשר יאכל הייתי מוציא עוף טהור דלא ליבעי כסוי דהיינו עושין ההקש בהפך כמו חיה שאינה באם על הבנים כו' לכך כתיב אשר יאכל ללמדך שאינו מדבר רק בעוף טהור וא"כ איך כתבו תוס' רי"ד דאי גם הטמאים טעוני' כסוי לא לכתוב אשר יאכל הא אי לא הוה כתיב אשר יאכל הו"א דדוקא עוף טמא בעי כסוי אלו ת"ד יע"ש. ולדעתי לק"מ שהרי כתב קרבן אהרן שם דהיקש' דחיה ועוף ממלת עוף דריש לה שלא נאמר זה או זה אלא על דברים שהם ממין אחד אבל אי הוה כתיב כי יצוד ציד חיה ועוף ודאי דלא הוה דרשינן היקשה דמה חיה כו' שהרי קרא לגופא אתא לחייב כסוי על חיה ועוף ולא סגי בלאו הכי וא"כ דברי תוס' רי"ד מבוארים דאם איתא דגם הטמאים טעוני' כסוי לישתוק קרא מאשר יאכל וליכתוב חיה ועוף דמעתה ודאי לא הוה דרשינן היקשה דמה חיה כו' והוה מרבינן טהורים וטמאים בכלל וכן מדוקדק בלשונו שכתב ליכתוב חיה ועוף סתם ולא כתב חיה או עוף כלישנא דקרא אלא כונתו למ"ש כן נרא' לי פשוט אלא מיהו הא ק"ל לתי' ז"ל דאכתי נימא דאשר יאכל פי' אשר יהנה וכ"ת לישתוק קרא מאשר יאכל הא לא מכרעא דאי לא הוה כתיב אשר יאכל הוה מרבי' ג"כ חיה ועוף הנסקלים וצפורי עיר הנדחת דאע"ג דאיסורי הנאה הם טעונים כסוי להכי כתיב אשר יאכל למעוטי אסורים בהנאה. וכן ראיתי להתוס' ז"ל בפ' כיסוי הדם ד"פ ע"א ד"ה ור"ש שהקשו וז"ל הקשה ר"א ממיץ אימא דהאי אשר יאכל אתא למעוטי אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים כדדריש ר"ש מכל האוכל אשר יאכל בפ' המנחות והנסכים אלא שבמה שתי' שם די"ל דהתם כתיב מכל האוכל דמרבה כל אוכל אפי' האיסור בהנאה ואתא אשר יאכל למימר שיהא מותר בהנאה אבל הכא לא כתיב כל אשר יאכל משמע המותר לישראל ק' שהרי גבי חמץ ושור הנסקל דכתיב לא יאכל ולא כתיב שום רבויא ואפי"ה לכ"ע איסור הנאה במשמע וכקו' התוס' רי"ד ז"ל ואפשר דמנייהו לא ק"ל להתוספות ז"ל דס"ל דדוקא גבי חמץ ושור הנסקל מדהו"ל למיכתב לא יאכל וכתב לא יאכל בצירי הוא דנפ"ל דאיסור הנאה במשמע וה"ק לא יהיה בו היתר אכילה אמנם גבי כיסוי הדם דלא סגי דליכתוב יאכל בצרי דאי הוה כתיב אשר יאכל הוה משמע דדוקא בשוחטו כדי לאכלו טעון כסוי אבל אם שחטו למוכרו או לד"א אינו טעון כיסוי ליכא למישמע מינה דאשר יאכל פי' הנאה אמנם מההיא דכל האוכל אשר יאכל ק"ל שפיר דהתם נמי לא סגי דלכתוב יאכל בצירי דאי הוה כתיב יאכל היה משמע דדוקא לאוכלו הוא דמקבל טומאה ואפ"ה דריש ר"ש למעוטי אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים ואהא תי' דשאני התם דכתיב כל כנ"ל ולתי' הא' שתי' התוס' רי"ד דאי מרבינן א"כ האי לא יאכל הנאה במשמע ולא אכילה ולא עקרינן קרא מפשטיה קשה מההיא דכל האוכל אשר יאכל דמרבינן נמי איסור אכילה ועקרי' קרא מפשטיה ויש ליישב בדוחק:
מעשה חושב

(שכג) הקשו דנימא דקרא אצטריך לבפ"ק לרבנן דר"מ דלא בעי שחיטה יע"ש. והריטב"א ז"ל תי' כו'. דהא אתיא דלא כהלכתא כו'. בחידושי כתבתי דלכאורה קשה הא לר"מ מי ניחא דמה יענה למ"ד דאין שחיטה לעוף מן התורה דא"כ הא י"ל דקרא איירי בעוף הנסקל (דגם עוף קרוי שור כדילפינן שור שור מסיני) ומש"ה אצטריך קרא דולא יאכל את בשרו להיכא דאם האבן שהוא נסקל בו קרעו לסימנים דאין העוף נבילה ומותר באכילה ולהכי אתי קרא לאוסרו: הן אמת דבחולין דף כ"ח ריש ע"א משמע שם דר"מ ס"ל דיש שחיטה לעוף מן התורה ועיין בתוס' שם בד"ה תיהני כו' אלא דמאי דפריך הש"ס שם אדרב יהודה משום ר' יצחק בן פנחס דס"ל דאין שחיטה לעוף מן התורה מברייתא דמלק בסכין כו' היא פירכא קלישתא דהא אנן קיי"ל כר' יהודה לגבי ר"מ והא ס"ל דמלק ונמצא טריפה דאינו מטהר מידי נבילה וא"כ מאי קושיא היא נימא דהברייתא כר' יהודה וכהלכה אתיא: (ועיין חולין דף כ' ע"ב) ור"מ י"ל נמי דס"ל דאין שחיטה לעוף מן התורה ובאמת מלק בסכין מטהר מידי נבילה אלא דהברייתא אליבא דר' יהודה אתיא וא"כ הרי טפי הי"ל להש"ס להקשות מברייתא זו דקדושין דף נ"ו הנ"ל והיינו דאי נימא דאין שחיטה לעוף מן התורה א"כ מנ"ל להברייתא ללמוד מקרא דלא יאכל את בשרו דאם שחטו לאחר שנגמר דינו אסור והרי הקרא אצטריך למיסר עוף הנסקל באם נקרעו הסימנים שלו ע"י האבן שסקלוהו בו וכנ"ל ודוק:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.