מגדל עוז/לולב/ז

מגדל עוז ‏ לולב ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א - ב

כפות תמרים עד נקרא הדס שוטה. כתב הראב"ד ז"ל וצריך להיות כן כל השיעור או רובו עכ"ל: ואני אומר טעמו פירש אותו בשיטתו ז"ל סוף גמרא מתניתין קמייתא דפרק לולב הגזול דפסקינן הלכה כר' טרפון דאמר בת חמשה טפחים בתר דשקלינן וטרינן עלה ואסקינן מלתיה אליבא דהלכתא וז"ל מיהו בעינן כוליה שיעוריה דהדס שיהא עבות למצוה או כוליה לעכובא ממאי דאקשינן בגמ' לר"ט דאמר הדס בת חמשה השתא עבות בת תלתא לא משכחינן בת חמשה מבעיא אלמא בעינן כוליה שיעוריה דהדס עבות דאי לא מה קושיא יש בעבות בין מוצאה שלשה לחמשה ועוד מי לא משכחינן הדס בת ג' טובא אלא ודאי בעבות קאמר דלא משכחינן שיהו כל הג' טפחים עבות בת ה' טפחים מיבעיא ועוד הדס דומיא דלולב וערבה מה התם בעינן רוב עלין שלהן בהכשר כדבעינן למימר קמן אף הדס נמי בעינן רוב עלין בהכשר ואין הכשרו של הדס אלא בעבות כדכתיב וענף עץ עבות ותו לא מידי. הילכך למצוה ודאי בעינן כל ג' טפחים עבות ואם אין אלא הרוב עבות כשר כדבעינן למימר קמן מדנשרו מקצת עליו כשר ברובו ה"נ אי הוה מיעוט שאינו עבות כשר דלא גרע מהיכא דנשרו. יש מי שאומר ובלבד שתהא עבותו בראשו כדאמרינן לקמן בהדס שיבשו עליו ונשתיירו בו שלשה בדי עלים לחין דבעינן שיהא בראש כל אחד ואחד. ול"נ דלא בעינן עבות בראשו ולא דמי להדס שיבשו עליו דהתם משום הדר הוא וכיון דכולן יבשין אם לא נשתיירו שלשה בדי לחין בראשו לא הוי הדר אבל הכא משום עבות ובעינן רובו עבות וכיון דרובו עבות אע"פ שאין ראשו עבות הא מקיים ביה עבות בכוליה עכ"ל. והרמב"ן ז"ל כתב בספר המלחמות להעמיד דברי ר"י אלפס ומה שאמרו עבות ג' לא משכחינן לא מפני הקטומין שלא מצינו לר"ט שאסר בהם לכתחלה אלא מפני שאין הדס שכולו עבות מצוי להם במקומן באורך ג' טפחים שרוב הארוך שוטה והיינו דקאמרינן בהדיא עבות שלשה אלמא משום עבות הוא שאינו מצוי ותלתא קטימי שכיחי להו טפי מחד ולא קטים שדרך ההדס ליבש ראשו ולהשיר עליו העליונים ולהיותו קטום עכ"ל, ואמר שכל הגאונים כך אמרו ולא ערער אדם מן הראשונים בדבר וקבלתם תכריע. ולדעתי עוד יראה לי לומר על קושיא ראשונה שהביא ממנה הראב"ד ז"ל כי מ"ש רב הונא שרא ליה מריה לר"ט השתא עבות ג' לא משכחינן וכו' לא היה מבין דבריו תחלה וכדמוכח סוגיין דשקיל וטרי לאוקומה בכמה אנפי וכיון דתמה עליה דלא קאי אדעתיה היכי דייקינן מפירקיה לפרושי מלתיה אליבא דהילכתא הא קמן דלאו דעתיה דייק ולאו קושייתיה דייקא ומזה תתורץ קושיא שניה כי היה סבור דלר"ט בעינן כולה עבות וליתא לסברתיה לפום הלכתא אלא כאמימר דאמר בר בריה משמיה דההוא הדס שוטה קרי ליה וכדאסיקנא סוף גמרא מתני' דר' ישמעאל אומר ג' הדסים בהאי פירקא דלולב הגזול דחד דלא קטים לא שכיח ומידי דלא שכיח לא אצרוך וכדומה לדברי הרמב"ן ז"ל. ומה שהקשה שלישית באקושי הדס ללולב וערבה נתרץ לה שפיר דבלולב וערבה בעינן הדר לר"ט אבל הדס לא בעינן הדר אלא בענף עץ עבות תלא רחמנא וכן מוכח בירושלמי להדיא דלרבנן בעינן ביה הדר ולר"ט לא בעינן ביה הדר הלכך לית לן לאקושינהו אהדדי מסברא דילן וכ"ש לאורויי מינה הלכה למעשה וע"כ הסכים יפה ר"י אלפס והשמיט כל אותה הסוגיא מן ההלכות מאחר שלא היו כהלכה כמ"ש בתירוץ הראשונה ובזה עלו דברי ר"מ ז"ל על נכון וכדעת הגאונים הראשונים כלם ז"ל:

ג - ד - ה - ו

ערבי נחל עד ממשה רבינו נתפרשה. פ' לולב הגזול:

ארבעה מינין אלו עד הדומה לו. במס' מנחות פ' הקומץ רבה ובמס' סוכה פרק לולב הגזול:

מצוה מן המובחר עד סומכין לו. פרק הקומץ רבה במנחות ופ"ק דמס' סוכה ופרק לולב הגזול:

ואח"כ נוטל האגודה וכו' עד שימצא השאר. במס' מנחות פ' הקומץ רבה ובמס' סוכה פ' לולב הגזול:

ז

כמה נוטל מהן לולב אחד עד אם הוסיף או גרע פסול: כתב הראב"ד ז"ל לא שמעתי מעולם וכו'. והאי לחודיה קאי עכ"ל: ואני אומר כבר נהייתי ונחליתי ימים על רזא דנא ושאלתי לכל רבותי נ"ע ולא אמרו לי דבר. רק מורי הרשב"א ז"ל אמר לי שגם הוא שאל את פי הרב ר' יונה זצ"ל מגירונדה ואמר שלא שמע בו טעם אלא שההדס הידור מצוה מסברא. ואחר בואי מארץ הצבי יגעתי ומצאתי אשר כתב ר"י בן גיאת ז"ל תשובה לרב פלטוי גאון ז"ל שהסכים כן והעיד בו שכך היו נוהגין בשתי ישיבות וגם כי רב נטרונאי גאון ורבינו סעדיה גאון כן השיבו ור"י בן גיאת ז"ל כתב בהלכותיו אחר תשובותיהן שאמרו שאם הוסיף הדס כשר הוא הידור מצוה מן המובחר ואם בהדס שוטה מ"מ שפיר דמי ודבריהן הן בלא טעם ונקבלם ונתן הוא ז"ל טעם מדעתו וז"ל וכדבריהם אנו סוברין דכיון דהדס שוטה או שאר מיני הדס שאינן כשרין למצוה מין הדס הן ולא מין אחר אין פוסלין באגודה דהא סיב ועיקרא דדיקלא לרבי יהודה דאמר אין אוגדין הלולב אלא במינו כשרין לאגודה הואיל ומינא דלולב נינהו ולא פסלי ואע"ג דקסבר לולב צריך אגד אבל לרבנן דסברי לולב אין צריך אגד כ"ש דכשר עכ"ל:

ח - ט - י - יא - יב

כמה שיעור אורך עד פחות משלשה טפחים: כתב הראב"ד ז"ל שלשה טפחים קטנים שהם עשר אצבעות בגודל כר"ט עכ"ל: ואני אומר כן פירש ר"י בן גיאת ז"ל בהלכותיו והוסיף לבאר כי ד' טפחים של לולב הם שלש אצבעות ושליש עכ"ל. והיינו כדאסיקו רב דימי ורבין אליביה והלך לפי שיטתו שהעתקתי בסמוך לגבי הדס. אבל ר"מ ז"ל רוח אחרת עמו והלך גם הוא לפי שיטת רבותיו נ"ע כמו שכתבתי שם שהשמיטו כל אותה סוגיא להשמיענו שאינה הלכה וסמכו על ההלכה הפסוקה השנויה במס' מנחות פ' התכלת גמ' מתניתין קמייתא דגרסינן אמר רב פפא טפח דאורייתא ארבע בגודל שית בקטנה חמש ותילתא באצבע וקבעה ר"י אלפס בהלכות ציצית ופסק כאן בשמעתין דלולב הגזול כסתם מתני' ומסקנא דתלמודא דמייתי לה נמי התם בפ' התכלת וכדרב יהודה אמר שמואל דפסק תלמודא כוותיה שיעור הדס וערבה ג' טפחים ולולב ארבעה כדי שיהא לולב יוצא מן ההדס טפח וכן פסקו רבותינו בעלי התוס' ופירשו ג' טפחים שהם שתים עשרה אצבעות בגודל ובלולב שש עשרה בגודל ועל זה סמך ר"מ ז"ל שכתב כאן טפחים סתם ולא פירש האצבעות כמו שסתמו כאן רבותיו על דרך כמנהגו. אבל פירשו סוף פ' י"ז דהלכות שבת לכל דינין שבתורה כדרב דפ' התכלת שנסחתי וזה נכון כי לא נניח תלמוד ערוך בכמה מקומות והלכות מרווחות למעשה משום שנויי דחיקי דלא דייקי דהא קמן מסיק תלמודא דלא דק ולחומרא לא דק ושיעורא דידן דייק שפיר ועוד דאנן לחומרא אנן דהא בשיעור דידהו אנן לא נפקינן ובשיעורא דידן נפקי אינהו וכדתניא התם להדיא בפרק התכלת יש להם שיעור למטה ואין להם שיעור למעלה ולא היה מי שיערער על זה לעולם וכן כתב ר"מ ז"ל ואם היו ארוכין כל שהן כשרין כד"ן:

ואפילו אין בכל בד ובד עד ואין אגודתו מעכבת. פ' לולב הגזול:

יג - יד - טו - טז - יז - יח

מצות לולב להנטל עד שבעת הימים. פרק יו"ט של ר"ה (דף ל'):

חל יום השבת וכו' עד שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים. הכל מפורש פרק לולב הגזול (דף מ"ג):

יט - כ - כא - כב - כג

כל שחייב בשופר עד מנטילת לולב. ריש מס' ערכין (דף ב') ופ"ק דקדושין (דף ל"ד):

קטן היודע לנענע וכו'. ס"פ לולב הגזול (דף מ"ב):

הלכה למשה מסיני עד זכר למקדש. הכל פ' לולב וערבה (דף מ"ה):

כד - כה - כו - כז

כך היה המנהג עד מחליפין המים. סוף פרק לולב הגזול (דף מ"א):

הדס שבלולב אסור להריח בו עד מאכילה. פרק לולב הגזול (דף ל"א):

ואסור לאכול אתרוג כו' עד סוף הפרק. פרק לולב וערבה (דף מ"ז) ובמס' ביצה פרק המביא (דף ל'):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >

מעבר לתחילת הדף