מגדל עוז/חמץ ומצה/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ חמץ ומצה ד

א

כתוב בתורה לא יראה עד שברשות העכו"ם הוא. פ"ק דפסחים ורמיזא בפ' כל שעה (דף ל"א):

ב

כתוב בתורה לא יראה עד שברשות העכו"ם הוא. פ"ק דפסחים ורמיזא בפ' כל שעה (דף ל"א):

ג

כתוב בתורה לא יראה עד שברשות העכו"ם הוא. פ"ק דפסחים ורמיזא בפ' כל שעה (דף ל"א):

ד

עכו"ם אנס שהפקיד עד שמחייבו האנס באחריותו: כתב הראב"ד ז"ל דבר זה הוציא ממאי דאמר להו רבא לבני מחוזא וכו': ואני אומר מאד נבהלתי אם אלו הדברים יצאו מפי רבינו הראב"ד ז"ל ואם יצאו לא ירדתי לסוף דעתו שהרי דברי ר"מ ז"ל ברורים ומבוארים בגמ' מסודרים זה אחר זה כסדורו ממש. והנני מוכיח וראה בעיניך דגרסינן ריש פ"ק דפסחים (דף ה') בההיא שמעתא גופא דבני חילא שזכר ז"ל אמר מר יכול יטמין ויקבל פקדונות מן העכו"ם ת"ל לא ימצא והא אמרת רישא שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה לא קשיא הא דקביל עליה אחריות הא דלא קביל עליה אחריות כי הא דאמר להו רבא וכו', ראה כי אם כשאבד או נגנב משלם הוא האחריות והוא המחייב לבער דהא מדמי להו אהדדי ולכך פסק ר"מ ז"ל דין הפקדון מן העכו"ם ואחריו כתב דין האנס כי כן הם בני חילא אנסין. ומה שכתוב בשם הראב"ד ז"ל שנדמה לו לר"מ ז"ל אדרבה ערוך שם בתרי לישני בלישנא קמא אקשינן הניחא למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי אלא למ"ד דבר הגורם לממון לאו כממון דמי מאי איכא למימר ת"ל לא ימצא איכא דאמרי הניחא למ"ד דבר הגורם לממון לאו כממון דמי היינו דכתיב לא ימצא כלומר היינו דאיצטריך למיכתב לא ימצא לחייבו אלא למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי לא ימצא למה לי כלומר למאי איצטריך למיכתב הא פשיטא דהיינו כממון דמי היינו אחריות ואפילו בלא קרא ומתרץ איצטריך כלומר אפ"ה איצטריך קרא דלא ימצא סד"א הואיל וכי איתיה לאו ברשותיה קאי ולאו כדידיה דמי כלומר ואינו חייב לבערו קמ"ל קרא דלא ימצא דכדידיה דמי וכן פירש"י ז"ל כזה וכן כתב ר"י אלפס ז"ל מסקנא זאת והוא דעת ר"מ ז"ל מפורש אות באות. ובזה מתורץ מה שהקשה הראב"ד ז"ל מדרב נחמן דאמר בפרק כל שעה פוקו אייתו חמירא דבני חילא ומהיכן נמצא והלא כבר נשרף שהרי עיניך רואות שאמר צאו והביאו מכלל שלא היה ברשותם. ועוד כי מלשון הגמרא נראה שלפעמים נגנב או נאבד ולפעמים נשאר ואינו חובה שהיו הם שומרים אותו חמץ בביתם ממש אלא אדרבה אורחא דמילתא לשמרו בבית אחר או עושים לו מחיצה בפני עצמו צרור וחתום ובמידי דצייר וחתים לית ליה רשותא וזה פשוט:

ה

ישראל שהרהין עד ואסור בהנאה לאחר הפסח: כתב הראב"ד ז"ל לא נהיר ולא צהיר וכו': ואני אומר רבינו אפרים ז"ל הסכים ופירש כן וכן נראה על נכון גמרא וסברא דהא התם פרק כל שעה גמרא מתניתין דעכו"ם שהלוה את ישראל על חמצו מייתי עלה לאלתר מימרא דבעל חוב אביי אמר למפרע הוא גובה ורבא אמר מכאן להבא הוא גובה ושקלינן וטרינן עלה ממתני' ואוקמינן בשהרהינו אצלו והדר אמרינן לימא כתנאי וכו' עד דמסיק ישראל מעכו"ם קני עכו"ם מישראל לא קני ומותבינן עלה ממתניתין עד דמסיק להדיא הלכה פסוקה אלא לאו ש"מ שאני היכא דא"ל מעכשיו להיכא דלא א"ל מעכשיו למדנו דלגבי עכו"ם בעינן מעכשיו כמ"ש ר"מ ז"ל וכן הביא אותה ר"י אלפס ז"ל וגם מסוגיין דלמפרע ולהבא שמעינן דמיירי ודאי כר"מ ז"ל בשהגיע הזמן שקבע לו קודם הפסח דמההיא שעתא הוא דקם ליה ברשותיה דאי לאו הכי למאי מייתי לה הא לא דמיין להדדי וסברא נמי איתא שאם לא הגיע עדיין הזמן שהרהינו אצלו במאי קני ליה ומעכשיו נמי דקאמר מאי קא מהני ליה אכתי לא מטא זימניה וכדמשמע מתוך פירש"י ע"כ:

ו

ישראל ועכו"ם שהיו באין בספינה כו' על בל יראה ובל ימצא. בתוספתא פרק כל שעה:

תערובת חמץ וכו' עד מדברים הנאכלים. לשון מכילתא כל מחמצת לא תאכלו לרבות כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי יכול יהו חייבין עליהן כרת ת"ל חמץ מה חמץ מין אחד שהוא מין גמור יצאו אלו שאינן מין גמור כזו לעבור עליהן בלא תעשה ע"כ:

ז

ישראל ועכו"ם שהיו באין בספינה כו' על בל יראה ובל ימצא. בתוספתא פרק כל שעה:

תערובת חמץ וכו' עד מדברים הנאכלים. לשון מכילתא כל מחמצת לא תאכלו לרבות כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי יכול יהו חייבין עליהן כרת ת"ל חמץ מה חמץ מין אחד שהוא מין גמור יצאו אלו שאינן מין גמור כזו לעבור עליהן בלא תעשה ע"כ:

ח

ישראל ועכו"ם שהיו באין בספינה כו' על בל יראה ובל ימצא. בתוספתא פרק כל שעה:

תערובת חמץ וכו' עד מדברים הנאכלים. לשון מכילתא כל מחמצת לא תאכלו לרבות כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי יכול יהו חייבין עליהן כרת ת"ל חמץ מה חמץ מין אחד שהוא מין גמור יצאו אלו שאינן מין גמור כזו לעבור עליהן בלא תעשה ע"כ:

י

וכן הקילור עד נפסדה צורת החמץ: כתב הראב"ד ז"ל זה שבוש וכו': ואני אומר מרבותיו קיבל ר"י אלפס ז"ל שהוא דקדק כך מתוך ההלכה פ"ק דפסחים ופרק ואלו עוברין גמרא מתני' דבצק שבסדקי ונסתייע מן התוספתא כראוי וכן כתב הר"ם ז"ל מקוצי בשכר אלא א"כ יש בו כזית בכדי אכילת פרס וכן חמץ נוקשה ואם הראב"ד יש לו טעמים אחרים אנכי לא ידעתי וזה דין ראוי וכמו שאכתוב בסמוך:

יא

הפת שעיפשה עד צריך לבער: כתב הראב"ד ז"ל בירושלמי מפרש בשנסרחה ולבסוף נתחמצה עכ"ל: ואני אומר ר"י אלפס כתב כדברי ר"מ ז"ל בהלכה הנזכרת ובתוספתא ולא חשש לזה הירושלמי והדין עמו. חדא דהא אנן לגבי עריבת העבדנין פסקינן כר' נתן להדיא שאם נתן לתוכן עורות אפילו שעה אחת אינו חייב לבער והא התם נתחמצת קודם ואח"כ נסרחה ועוד הפת שעפשה ונפסלה מלאכול לכלב חמץ היה תחלה ואח"כ נפסל ואסיקנא פ"ק דפסחים ופ' אלו עוברין דאינו צריך לבער מפני שנפסדה צורתו כמו שכתב ר"מ ז"ל דהיינו פי' שנפסלה מלאכול לכלב דברייתא ומתני' דפ' אלו עוברין וכמו שפירש"י ז"ל:

בגדים שכבסן עד צורת החמץ עומדת. פ' אלו עוברין ובתוספתא:
כתב הראב"ד אין זה טעם וכו': ואני אומר כבר כתבתי תשובה נצחת בזה פעמים שלש בס"ד:

דבר שנתערב עד סוף הפרק. פרק אלו עוברין:

יב

הפת שעיפשה עד צריך לבער: כתב הראב"ד ז"ל בירושלמי מפרש בשנסרחה ולבסוף נתחמצה עכ"ל: ואני אומר ר"י אלפס כתב כדברי ר"מ ז"ל בהלכה הנזכרת ובתוספתא ולא חשש לזה הירושלמי והדין עמו. חדא דהא אנן לגבי עריבת העבדנין פסקינן כר' נתן להדיא שאם נתן לתוכן עורות אפילו שעה אחת אינו חייב לבער והא התם נתחמצת קודם ואח"כ נסרחה ועוד הפת שעפשה ונפסלה מלאכול לכלב חמץ היה תחלה ואח"כ נפסל ואסיקנא פ"ק דפסחים ופ' אלו עוברין דאינו צריך לבער מפני שנפסדה צורתו כמו שכתב ר"מ ז"ל דהיינו פי' שנפסלה מלאכול לכלב דברייתא ומתני' דפ' אלו עוברין וכמו שפירש"י ז"ל:

בגדים שכבסן עד צורת החמץ עומדת. פ' אלו עוברין ובתוספתא:
כתב הראב"ד אין זה טעם וכו': ואני אומר כבר כתבתי תשובה נצחת בזה פעמים שלש בס"ד:

דבר שנתערב עד סוף הפרק. פרק אלו עוברין:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.