סדר משנה/חמץ ומצה/ד

סדר משנה חמץ ומצה ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ה

לשון השגות הראב"ד פה.
ישראל שהרהין חמצו אצל העכו"ם אם אמר לו אם לא הבאתי לך מעות וכו' יום פלוני קנה חמץ זה מעכשיו וכו' ואותו החמץ מותר לאחר הפסח, והוא שיהיה אותו הזמן וכו' קודם הפסח וכו'. עכ"ל. והראב"ד השיגו וז"ל לא נהיר ולא צהיר אלא אפילו לא הגיע זמנו עד לאחר הפסח אינו עובר עליו, ואם הגיע זמנו קודם וכו' עכ"ל השגות.

וזאת תורת העולה היא העולה, דרבינו הוא דס"ל דעכו"ם אינו קונה משכונו של ישראל כלל אפילו הגיע זמן הפרעון ולא פרעו, אם לא שאמר ליה מעכשיו, ולפיכך פסק רבינו ז"ל דאפילו אם הגיע זמן הפרעון קודם הפסח דוקא אם אמר הישראל להעכו"ם קנה זה המשכון של חמץ מעכשיו הוא שאינו עובר עליו, אבל אם לא אמר ליה מעכשיו הרי הוא עובר עליו בב"י ובבי"מ והחמץ הזה הוא אסור בהנאה כדין חמצו של ישראל שעבר עליו הפסח, אבל דעת הראב"ד לא כן הוא ולבבו לא כן ידמה, אלא הוא ז"ל סובר דהא דאמרינן בסוגיא דפסחים ל"א דעכו"ם אינו קונה משכון היינו דוקא לענין דבר זה שיהיה העכו"ם קונה את המשכון מיד ולאלתר בשעת הלואתו, ואע"פ שלא אמר לו הלוה להעכו"ם אם לא אפרע לך לזמן פלוני קנה משכון זה עכשיו ועל דבר זה הוא דקאמר הגמרא התם דאין העכו"ם קונה את המשכון אבל לענין זה אם הגיע זמן הפרעון קודם הפסח, והישראל לא פרעו אז בזמן ההוא אפילו לא אמר ליה הישראל קנה מעכשיו נמי העכו"ם קונה את המשכון, זהו תוכן פלוגתתן של רבינו והראב"ד בדין האמור, ועיין במגיד משנה ובלחם משנה מה שכתבו בזה.

קושית הרה"מ מפסחים דף ל"א ע"א.
אמנם אני בעניי אחזה אנכי ואשית לבי לדבריהם ולטעם פלוגתתן מה ראו על ככה דמר אמר הכי ומר אמר הכי, ואנכי הרואה בס"ד כי שניהם אהני להו שיטתייהו, רבינו לשיטתיה הוא דשייט, וגם הראב"ד לשיטתיה הוא דשייט, ואמינא מילתא ואמינא בה טעמא דידי בס"ד, והוא בהקדים דהרה"מ פה הקשה לפי דעת הראב"ד האמור לעיל תקשה עליה מהך סוגיא דפסחים דף ל"א דפריך הגמרא התם עליה דרבא דקאמר התם דבעל חוב מכאן ולהבא הוא גובה, ופריך שם וז"ל תנן עכו"ם שהלוה את ישראל על חמצו, אחר הפסח מותר בהנאה אי אמרת בשלמא למפרע הוא גובה, אמטו להכי מותר בהנאה. אלא א"א מכאן ולהבא הוא גובה אמאי מותר בהנאה ברשותי' דישראל הוה קאי. הכי במאי עסקינן וכו' יע"ש הסוגיא באריכות, ולפי דעת הראב"ד הנ"ל האי מאי קושיא, דלמא המשנה מיירי כשהגיע זמן הפרעון קודם הפסח עיין שם במגיד משנה מה שמתרץ ומריסי דברי עצמו ניכר שהרגיש בתירוצו שהוא דוחק ואשינויא דחיקא ניקו ונסמוך דברי גדול אדונינו הראב"ד, ולדידי חזי לי בס"ד ליישב קושית הרה"מ האמורה.

קושיא על השגות הראב"ד הנ"ל.
דלכאורה בלאו הכי קשיא לענ"ד טובא על הך דינא דהראב"ד האמור לעיל, במה שהוא ז"ל סובר דכשהגיע זמן הפרעון ולא פרעו הישראל להעכו"ם, דמיד ולאלתר קונה המשכון מאז והלאה אפילו העכו"ם, דהיאך אפשר לומר כן כלל, דהא בבבא מציעא מ"ז אמרינן התם דריש לקיש ס"ל דדבר תורה משיכה קונה בישראל, ומה טעם אמרו וכו' יע"ש הסוגיא באריכות, וכבר הדבר מבואר בש"ס ובספרי הפוסקים כולם שפה אחת ודברים אחדים, דזה כלל גדול בדיני קנין, דכל דבר קנין מה שדבר תורה הוא קונה ומקני אצל הישראל איש באחיו, הנה הוא גבי עכו"ם בהיפוך דהקנין ההוא אינו קונה בעכו"ם, דהא גבי הקנין הנאמר בתורה לכל מר כדאית ליה, המקרא צווח ואומר לעמיתך, דהוא אתיא למעט עכו"ם מהקנין ההוא שלא יהיה קונה אצלו, ואם כן צא ולמד כיון דבישראל מדאורייתא אינו קונה אלא משיכה לא מעות, ממילא גבי עכו"ם משיכה אינו קונה אלא דוקא מעות הוא דקונהו אפס זולתו.

וכבר הוא מבואר בש"ע ח"מ סימן ר"ד סעיף י' בשם יש מי שאומר והוא דעת הראב"ד ז"ל בהשגות לקמן בהלכות מכירה פרק שביעי הלכה ד' דמי שרוצה לקנות איזה דבר במעות והוא לא נתן להמוכר אז בעת ההיא מעות בשביל החפץ שהוא רוצה לקנות, אלא שהוא קונה אותו בדמי החוב, שיש לו אצל המוכר החפץ ההוא כבר מימים ימימה, שאין החפץ ההוא נקנה בדמי אותו החוב, דזה לא מיקרי קנין מעות, דמעות אין כאן דהחוב ההוא להוצאה ניתנה, דמלוה להוצאה נתנה וכיון שמעות אין כאן קנין נמי אין כאן דמה יקנה החפץ ההוא יע"ש בש"ע ח"מ ובהשגות הראב"ד הנ"ל, ועיין במגיד משנה שם מש"כ בזה.

ואחרי כי כן קשה לענ"ד על הראב"ד לשיטתיה, היאך יוכל העכו"ם הזה לקנות המשכון הזה מהישראל כשהגיע זמן הפרעון ולא פרעו הא מצד קנין משיכה או הגבהה אין העכו"ם יכול לקנות המשכון ההוא ולא שום דבר מישראל אליבא דר"ל וכדלעיל, רק שהעכו"ם יקנה המשכון מכח החוב ההוא שהלוה לישראל על המשכון ההוא. והיאך יהיה העכו"ם קונה המשכון ההוא בדמי החוב שעליו, דמי עדיף העכו"ם הזה מישראל דגבי ישראל אמרינן שאינו קונה שום דבר בדמי חוב דמעות אין כאן קנין אין כאן דהא מלוה להוצאה וכדלעיל, הראב"ד ומכ"ש דאמרינן כן גבי עכו"ם דמעות אין כאן קנין אין כאן.

ישוב הקושיא על הראב"ד הנ"ל.
ברם קושיא זו ליתא, דהא כל זה אינו אלא אליבא דר"ל דאמר בבבא מציעא התם דדבר תורה בישראל קונה משיכה, ממילא לדידיה בעכו"ם אינו קונה אלא מעות וכאמור לעיל, ושפיר אמרינן לפי שיטתו של הראב"ד דאין העכו"ם יכול לקנות המשכון לכשיגיע זמן הפרעון אבל אנן הא קיימא לן כר' יוחנן התם דאמר דבר תורה בישראל מעות קונה ומפני מה אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמרו נשרפו חטיך בעליה וכו' יע"ש הסוגיא, ממילא לר' יוחנן ולדידן, הנה בעכו"ם דין הקניה הוא איפכא דאין מעות קונה אלא דוקא במשיכה או בהגבהה הוא דקונה, ואיפו זאת שפיר קונה העכו"ם את המשכון כשהגיע זמן הפרעון ולא פרעו, דקנאו בהגבהה או במשיכה אף אם לא אמר לו הלוה קנה בשעת ההלואה קנה מעכשיו, (או מטעם שחצרו קונה לו אע"פ שחצר מטעם שליחות אתרבי ואין שליחות לעכו"ם, מכל מקום שפיר קונה החצר להעכו"ם עיין בתשובת דודי זקני הגאון בעל עבודת הגרשוני בסוף סימן ק"ה וכעת כי נתגלה אור עולם ספרו של אאמ"ו זצ"ל מחצית השקל בסי' תמ"ח ראיתי שהאריך בזה).

ישוב קושית הרה"מ הנ"ל מפסחים דף הנ"ל.
ומעתה הנה כי כן אזדא לה קושית הרה"מ הנ"ל מה שהקשה על הראב"ד דלדידיה מאי פריך בפסחים עליה דרבא מהך משנה דהתם דדלמא מיירי המשנה דשם בשהגיע זמן הפרעון כבר קודם פסח וכדלעיל, דלפי האמור בס"ד זה ליתא דהא הגמרא התם הוא דפריך כן על רבא וכמבואר שם דהוא מרא דשמעתא דבעל חוב מכאן ולהבא הוא גובה, ועל רבא לשיטתיה שפיר קא מותיב הגמרא מהך משנה דהתם, דהא רבא הוא דסבירא ליה להדיא בבבא מציעא דף מ"ח כר"ל דדבר תורה משיכה קונה בישראל, שהרי הוא אמר התם קרא ומתניתא מסייע ליה לר"ל וכו' יע"ש בגמרא ובתוספות שם בד"ה נתנה לסיטון וכו' ובתוספות דמסכ' עכו"ם דף ע' ע"א בד"ה רב אשי אמר משיכה וכו' מש"כ בשם רש"י, (ואף לפי דעת החולקים שם על רש"י הא מיהא הך משנה דפסחים מסייע ליה לר"י אליבא דרבא דאמר בע"ח מכאן ולהבא וכו' וא"כ למה אמר רבא בבב"מ שם דמתניתא מסייע לי' לריש לקיש ולמה לא אמר ג"כ דהך משנה דפסחים מסייע ליה לר' יוחנן וכאמור), ואם כן לרבא לשיטתיה אינו קונה בעכו"ם שום קנין שבעולם, רק מעות לחוד דוקא הוא דקונה, ומאי אהני לן רבנן בתירוצייהו אם היו מתרצים לקושית הגמרא מן המשנה דפסחים הנ"ל כקושיתו של הרה"מ הנ"ל והוא דהך משנה מיירי שהגיע כבר זמן הפרעון קודם הפסח וכנ"ל דהא לרבא לשיטתיה הנ"ל אפי' הכי לא קנה העכו"ם את המשכון ההוא דהא לרבא אין שום קנין מועיל בעכו"ם, (והשליח לא עדיף מהמשלח ואם המשלח אינו קונה אלא במעות דוקא היאך יקנה השליח בלא מעות), ובדמי החוב שיש לו להעכו"ם אצל הישראל אין העכו"ם קונה את המשכון דמי עדיף העכו"ם מישראל מעות אין כאן קנין אין כאן דמלוה להוצאה וכנאמר לעיל, והנה זה ניחא לרבא לשיטתיה דס"ל כר"ל אבל הראב"ד לשיטתיה שפיר הוכיח במישור דינו הנ"ל, ודו"ק.

ישוב השגות הראב"ד פה.
ומתוך דבר הלכה האמור בס"ד כי רבינו אהני ליה ג"כ שיטתיה, והוא שרבינו פסק לקמן בהלכות מכירה פרק והלכה הנ"ל והובא גם כן בש"ע ח"מ בסימן וסעיף הנ"ל, בשם יש מי שאומר, דהקונה בדמי החוב שיש לו אצל המוכר החפץ ההוא דנקרא שפיר קנין במעות וקונה בו יע"ש ובש"ע שם, ואם כן הוכיח רבינו שפיר דעל כרחין צ"ל דאם לא אמר ליה מעכשיו אפי' הגיע זמן הפרעון קודם הפסח, דאפילו הכי אין העכו"ם קונה המשכון ההוא ודינו כחמצו של ישראל שעבר עליו הפסח שהוא אסור בהנאה, דאל"כ אלא דנאמר דכשהגיע זמן הפרעון קודם הפסח דשפיר קונה העכו"ם את המשכון וכפי דעתו של הראב"ד בהשגות הנ"ל, תקשה קושיתו של הרה"מ דלעיל מה שהקשה על הראב"ד דאם כן מאי פריך הגמרא דפסחים הנ"ל על רבא מהך משנה דהתם דלמא המשנה ההיא דהתם מיירי שהגיע זמן הפרעון קודם הפסח וכאמור לעיל, ותירוצינו שכתבנו בס"ד לעיל, לרבינו ז"ל לשיטתיה לא שייך ולא מידי דאף דרבא סבירא ליה כר"ל דגבי עכו"ם אינו קונה לא משיכה ולא הגבהה ולא שום דבר כי אם מעות לחוד הוא דקונה גבי עכו"ם בכ"מ ואין עוד שום קנין וכמש"כ לעיל, אבל סוף סוף הרי גם הכא גבי ישראל שהרהין חמצו אצל העכו"ם יכול העכו"ם לקנות המשכון של חמץ במעות דהיינו בדמי החוב שיש לו אצל הישראל, דלרבינו ז"ל לשיטתיה נקרא זה שפיר קנין מעות וכאמור לעיל מזה, ודו"ק היטב.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.