לחם משנה/עבדים/ב

לחם משנה ‏ עבדים ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

שנאמר עד שנת היובל יעבוד עמך וכו'. קשה דבפ"ק דקידושין (דף ט"ו) לא דרשו זה הפסוק דבשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו אלא בנרצע דאמרו איזהו דבר שנוהג באיש ואינו נוהג באשה זו רציעה ומכרוהו ב"ד נפקא ליה מושב אל משפחתו ומוכר עצמו מעד שנת היובל יעבוד עמך וא"כ קשה על רבינו ז"ל דאיך הביא להא דמכרוהו ב"ד קרא דרציעה איש אל אחוזתו. ואולי רבינו אינו מדקדק בפסוקים כי כן דרכו בקצת מקומות:

ג

הרי זה יוצא ביובל וכו'. רבינו פסק כרבנן דמוכר עצמו נמכר ליותר משש ומ"מ קרא דעד שנת היובל אתא לומר דאם פגע יובל בתוך שש דיוצא והיכא דלא פגע נמכר ליותר משש ואינו יוצא בשביעית ועל כן יש לתמוה על הרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בפרשת בהר סיני שכתב דד' קראי כתיבי חד עד שנת היובל יעבוד עמך ואוקמוה במוכר עצמו שפגע יובל קודם שש למ"ד מוכר עצמו אינו נמכר אלא לשש ע"כ דהא רבינו ז"ל פסק דנמכר ליותר משש ודריש מקרא דעד שנת היובל דיוצא אם פגע יובל בשש דאין זה חולק על זה:

ד

ואם פגע בו יובל יוצא לחירות וכו'. תמה הרב בעל כ"מ על סמ"ג ז"ל שסמך על הירושלמי בקידושין דקאמר דברח אין היובל מוציאו ושביק גמרא דידן דאמר דהיובל מוציאו ואפשר לתרץ דסמ"ג ז"ל כדי להסכים גמרא דידן עם ירושלמי מפרש כך אמר רב ששת כגון שברח ופגע בו יובל מהו דתימא הואיל ואפיק ליה יובל שלוחו מעמך קרינן ליה קמ"ל דלא אפיק ליה יובל דודאי אי הוה מפיק ליה יובל הוה קרינן ליה שלוחו מעמך. ואע"ג דלישנא דגמרא לא משמע הכי אלא דהקמ"ל הוי פירושו קמ"ל דלא קרינן ביה שלוחו מעמך אבל מכל מקום מפיק ליה יובל דהא משמע דזה פשיטא ליה מדקאמר הואיל וכו' משמע דהוא דבר פשוט מ"מ פירש כן להסכים דברי הגמרא דידן עם הירושלמי:

ז

וקרוב קרוב קודם וכו'. פשוט הוא בפסוק דקאמר או דודו או בן דודו דמשמע דודו קודם לבן דודו והא דאמרינן בפ"ה דקידושין דאיצטריך קרא לקרוב קרוב קודם היינו גבי בתי החצרים ושדה אחוזה וטעמא כדפרש"י ז"ל התם דגבי שדה אחוזה כתיב גואלו הקרוב אליו ולא פירש הקרוב קרוב קודם כי הכא דפריש דודו ברישא וכו' וא"כ יש לתמוה על רבינו דבהלכות שמיטה ויובל לא הזכיר בדין שדה אחוזה ובתי החצרים דקרוב קרוב קודם והא ודאי צריך לאודועי משום דלא פריש בקרא אלא מפקינן מקרא יתירא כדכתיבנא:

ויש לו ללוות ולגאול וכו'. זולת מה שתמה הרב בכ"מ דרב ששת פשט הבעיא בפ"ק דקידושין דאינו גואל לחצאין ואינו כדאי לדחות דברי רב ששת משום מאי דקאמר אביי את"ל נגאל לחצאין וכו' דאביי לא בא אלא לפרש מאי דקאמר הבעיין לקולא אמרינן לחומרא לא אמרינן היכי משכחת לה קולא וחומרא אבל לפי פי' רבינו ז"ל נמצא אביי חולק על הבעיין ועל רב ששת שאפילו הבעיין לא משמע ליה דאמרינן נגאל לחצאין אלא להקל עליו אבל שיהיה נגאל לחצאין לגמרי בין להקל בין להחמיר לא עלה אפילו על דעת הבעיין כ"ש לדעת רב ששת שפשט דאינו נגאל לחצאין לגמרי ולפי דברי רבינו ז"ל צ"ל דאביי פליג אבעיין ואפשטן ואית ליה דלא ילפינן משדה אחוזה דהיכא דגלי גלי היכא דלא גלי לא גלי וכמו שאמרו לקמן בגמרא גבי בעיא דבית בבתי ערי חומה וכל זה דוחק. ועוד דהא קי"ל כרבנן דאית להו דבית בבתי ערי חומה אינו לוה וגואל לחצאין וכדפסק רבינו ז"ל בהלכות שמיטה ויובל א"כ מאי שנא דהתם לא אמרינן היכא דגלי גלי וכאן פסקינן כאביי דאמרינן היכא דגלי גלי. ועוד קשה על רבינו ז"ל דמשמע דהבעיא לא הוי אלא לגאולת חצאין אי ילפינן משדה אחוזה אבל לוה וגואל ודאי דלית ליה דהא בגופיה כתיב או השיגה ידו ונגאל וכדכתב רש"י ז"ל שם גבי עבד עברי הנמכר לעכו"ם יוכיח שיפה כחו ליגאל וכו' פירש"י ז"ל כדאמרינן לעיל ונגאל כולו ולא חציו ואינו לוה וגואל דהא או השיגה כתיב וכו' א"כ משמע דלהא לא ילפינן דבדידיה כתיב דמהאי טעמא אמרינן בשדה אחוזה דאינו לוה וגואל משום דכתיב והשיגה ידו וכדכתב רבינו ז"ל בהלכות שמיטה ויובל פי"א. וקצת יש לתמוה ג"כ על הסמ"ג ז"ל שכתב ומסיק שם רב ששת שאינו לוה וגואל משמע דבהא נמי נסתפק הבעיין ואינו דבהא ודאי אין ספק כיון דכתיב ביה או השיגה ידו כמו בשדה אחוזה באופן שדברי רבינו ז"ל נתעלמו מעיני ואולי גירסא אחרת היה לו בגמרא וצ"ע. וא"ת כיון דרב הונא בר חיננא דבעי הך בעיא בפ"ק דקידושין גבי עבד עברי הנמכר לעכו"ם איהו גופיה בעי כי האי גוונא שם בבית בבתי ערי חומה ובעי שם דדילמא לא ילפינן כלל דהיכא דגלי גלי אמאי לא בעי כי האי גוונא גבי עבד עברי הנמכר לעכו"ם אלא דבעי אי אמרינן אין נגאל לחצאין וילפינן לגמרי מהתם או דילמא לא ילפינן לגמרי מהתם אלא להקל ולא להחמיר אבל דלא ילפינן כלל משדה אחוזה לא משמע ליה י"ל דהא תיקן רש"י ז"ל במ"ש כדאמר קרא גבי השביח והכסיף דאזלינן לקולא כלומר דאמרינן לעיל נתרבה כספו מכסף מקנתו נתמעט כספו כפי שניו וכיון דאזיל ביה קרא לקולא ודאי דילפינן להקל ולא להחמיר ומשום הכי פשיטא ליה דילפינן ג"ש להקל גבי עבד עברי הנמכר לעכו"ם משדה אחוזה:

אבל הנמכר לישראל אין הקרובים פודים אותו. בעיא היא בפ"ק דקידושין אליבא דרבנן ולא איפשיטא אבל אליבא דרבי אמרו שם דליכא בעיא דודאי דאינו נגאל בקרובים דכן אמרו שם אליבא דרבי לא תיבעי לך דאמר וכו' וכיון דרבינו ז"ל פסק לעיל דנמכר לעכו"ם אינו יוצא בשש ממילא ודאי פשוט לדעתו דאינו נגאל ועל כן יש לתמוה על הסמ"ג דבמצות ל"ת סי' ער"ה כתב דהוא בעיא דלא איפשיטא אם נגאל בקרובים או לא דהא כיון דבמ"ע סי' פ"ב פסק כרבי וכתב שם כלשון רבינו ז"ל המוכר עצמו לעכו"ם אם לא נפדה אינו יוצא אלא ביובל והיינו כרבי וכדברי רבינו ז"ל א"כ ודאי נפשטה אליבא דרבי וכמו שאמרו שם אליבא דרבי לא תיבעי לך וצ"ע. ולפי דעת רבינו ז"ל קרא דבכל אתי לרבויי ע"ע הנמכר לעכו"ם ולא עבד עברי הנמכר לישראל וקרא אתי לקובעו חובה דב"ד כופין את קרוביו לפדותו. וכן בתים דאמרו בברייתא לרבות בתים וע"ע הוו בתי החצרים ולקובעו חובה אליבא דר"א דאי בתי ערי חומה הא פשיט שם רב ששת דאינו נגאל בקרובים ועל כן יש לתמוה על הרב מהר"ר אליהו מזרחי ז"ל בפרשת בהר סיני שכתב כפירוש ר' הלל בת"כ דהוי בעבד עברי הנמכר לישראל ובבתי ערי חומה דאיך אפשר לומר כן דהא רב ששת פשיט דבתי ערי חומה אינו נגאל בקרובים וכן ע"ע הנמכר לישראל אליבא דרבי דקי"ל כוותיה אינו נגאל בקרובים כדכתיבנא א"כ ודאי דהוי בע"ע הנמכר לעכו"ם ובבתי החצרים ולקובעו חובה כדפירש הסמ"ג ז"ל ומה שתמה על רבינו ז"ל דאיך פסק בהלכות שמיטה ויובל דבתי ערי חומה אינו נגאל דא"כ לדידיה אתי בכל לבתי החצרים ובגמרא אמרו דלמ"ד כן קשיא. זו אינה קושיא אדרבה יש לתמוה עליו איך רוצה לפסוק היפך רב ששת דפשט כן כדכתיבנא ואע"ג דאסיק בקשיא לא אסיק בתיובתא ובכמה מקומות הוי הלכתא בקשיא ויש לתרץ הקושיא עם מה שהקשו שם התוספות ז"ל דנימא דאתי לרבות ע"ע ואע"ג דתירצו דמשמע ליה דאתי לרבויי מידי דגואל קרקע אין זו קושיא אלימתא כל כך והיינו קושיא ולא תיובתא והכי הלכתא:

ח

שנאמר כסף ממכרו וכו'. דברי רבינו ז"ל מתמיהין דבפ"ק דקידושין (דף ח') בפלוגתא דרבה ורב יוסף דשיראי מייתי רב יוסף לסייע לדבריו מברייתא דתניא מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים ואמרו שם האי תבואה וכלים היכי דמי אילימא דלא מיקני בהו כלל ישיב גאולתו אמר רחמנא לרבות שוה כסף ככסף כו' אלא לאו דלית ביה שוה פרוטה וכיון דלא קייצי לא ותירץ רבא לפי המסקנא דקי"ל כר"נ דפירי לא עבדי חליפין דלית ביה שוה פרוטה וברייתא. לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא כסף דאי אית ביה שוה פרוטה אין אי לית ביה שוה פרוטה לא אבל תבואה וכלים אימא מקרבא הנאתייהו גמרה ומקניא נפשה קמ"ל משמע דאליבא דכולהו פשיטא להו דנפדה בשוה כסף אפילו בעבד עברי הנמכר לעכו"ם דהא קרא דמכסף מקנתו בע"ע הנמכר לעכו"ם כתיב וא"כ איך כתב רבינו ז"ל דבע"ע הנמכר לעכו"ם אינו נפדה בשוה כסף אבל נמכר לישראל הוי בשוה כסף דהא בגמרא לא משמע הכי כדכתיבנא ועוד מנ"ל לחלק בכך דקרא דישיב דמרבה שוה כסף בנמכר לעכו"ם כתיב וכן כסף ממכרו ומכסף מקנתו ביה כתיב ומנין לו לאוקמי חד בנמכר לישראל וחד בנמכר לעכו"ם. וראיתי לסמ"ג עשין סימן פ"ד שכתב כמו שכתבתי וז"ל אחר שכתב שנאמר כסף ממכרו בכסף הוא נגאל ואינו נגאל בתבואה וכלים ומעמידו רבה שהלכה כמותו לגבי רב יוסף בדלית ליה שוה פרוטה והוצרך לטעם מפני שהנאתן מזומנת הייתי סבור שיחשבוה כשוה פרוטה ע"כ. הרי מבואר כמו שכתבתי וא"כ יש תימה על רבינו ז"ל. ומ"מ יש לתמוה על סמ"ג ג"כ דלמה הניח קרא דמכסף מקנתו האמור בברייתא בגמ' דידן והביא קרא דכסף ממכרו האמור בירושלמי. מיהו הא ודאי אינה קושיא כל כך אבל דברי רבינו ז"ל צריכים עיון:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף