לבושי שרד/אורח חיים/קנט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לבושי שרד ‏ אורח חיים קנט

ט"ז סק"א המיוחדים למשקין. דע דהדין לענין טומאה כך הוא דבכ"ח ביחוד תליא מלתא דאם מיוחד למשקה טהור בכונס משקה ובמיוחד לאוכל עדיין הוי כלי דהא ראוי לזיתים ובעינן כמוציא זית משא"כ כלי שטף שחשובין יותר מכלי חרס לכן אפי' מיוחד למשקין אין כונס משקה מטהרו שדרך להצניעו לאוכלין ולפ"ז לכאורה אינו מובן דברי הב"י מה שעשה ב' תירוצים הרי הכל אחד דרבא מיירי בכ"ח המיוחד למשקין. ונלע"ד כוונת הב"י דלתירוץ א' תלוי ביחוד דבמיוחד למשקין הוי שיעורו לנטילה בכונס משקה אף בכלי שטף דנהי דלטומאה הוי עדיין כלי היינו משום דדרך להצניעו לאוכלין משא"כ לנטילה דאינו שייך רק במשקים לכן כיון שיש כונס שוב אינו ראוי לקרותו כלי לכן כל שמיוחד למשקין הוי שיעורו לנטילה בכונס אף בכלי שטף משא"כ במיוחד בהדיא לאוכלין אז לא פסלו כונס אף בכ"ח משום דעדיין כלי הוא כיון דבהדיא ייחדוהו לאוכלין הוי כלי אף לענין נטילה אף על גב דנטילה אינו שייך רק במשקין נמצא לתירוץ א' הכל תלוי ביחוד ולתי' הב' לא תלו לענין נטילה ביחוד כלל רק יש חילוק בין כ"ח דבכ"ח אפילו יחוד לאוכלין לא מהני כיון דעכ"פ נטילה אין ענינה רק במים מה מועיל מה שמיוחד לאוכלין לעשותה כלי לנטילה רק בכלי שטף שבהם אין כונס משקה מוציאן מתורת כלי אף במיוחדי' למשקה מש"ה גם בנטילה כשר ובעינן כמוציא זית. ודוק:

שם וק"ל דאם יש עוד קושיא זו. היא בין לתי' א' בין לתי' ב':

שם על כלי עץ נמי קאמר. קושיא זו היא רק על תירוץ הב' דאילו לתירוץ הא' דבאמת גם בכלי עץ שיעורו בכונס היכא דמיוחד למשקה ודוולא היא מיוחד למשקה:

שם והתירוץ הב' ודאי דחוק. המשך לשונו כאלו אמר ובלא"ה ג"כ דחוק תי' הב' כו' וכוונתו משום דמתחלה הקשה על תי' הב' מהא דבהדיא מיירי רבא בשל עץ וקאמר עתה דבלא"ה אפילו לא ראינו דמיירי רבא בשל עץ אפ"ה דחוק למה לא אמר רבא רק דין כ"ח ולא דין עץ. דבשלמא לתי' הא' דתלי ביחוד א"ש כמ"ש הב"י משום דמסתמא נוטלין בכלי המיוחד למשקה משא"כ כפי תירוץ ב' דלא תלי ביחוד רק יש חילוק בין כ"ח לכלי שטף קשה אטו אין דרך ליטול רק בכלי חרס ולא בכלי עץ וק"ל:

שם הרמב"ם דשבר כלי. ר"ל דהאי לישנא משמע דכל הכלי בכללה נקרא שבר כלי אפי' מה שלמטה מן הנקב:

שם אין מחזיק. וכן קרא הרמב"ם לכול' שברי כלי שאף מה שלמטה מן הנקב אין בו שיעור כלי כלל משא"כ כשלמטה מחזיק רביעית אזי מה שלמטה מקרי כלי:

שם וקשה ע"ז דא"כ. ממילא מקשה הט"ז על הטור ממ"נ אם מפרש דברי הרמב"ם דאפילו מחזי' רביעית אסור אפילו דרך הנקב. קשה קושית הב"י דדבריו סותרים זא"ז ואם מפרש דאין הרמב"ם פוסל אלא באין מחזיק רביעית למטה אם כן מה חידוש יש בדברי רמב"ם ולמה מביא הטור:

שם ודברי הרמב"ם עצמם. ר"ל דלכאורה יש לתרץ הממ"נ הנ"ל דבאמת הרמב"ם לא מיירי רק באין מחזיק רביעית למטה ומ"מ חידוש דין יש ברמב"ם והיינו מדהוצרך הרמב"ם לפרש הטעם מפני שהן שברי כלים דקשה הא הטעם פשוט בלא"ה משום שאין בכלי זה מחזיק רביעית בין למטה מהנקב בין למעלה כיון שהמים זבין מתוכו ולאיזה ענין הוצרך להוסיף טעם מפני שהן שברי כלים. אע"כ בא להשמיענו אף אם יכול להיות בכאן במחזי' רביעית כגון אם יניח כלי זו על צדה ויחזיק רביעית בלי סמיכה דאז ה"א דשרי ליטול אפי' דרך פי הכלי קמ"ל הרמב"ם דאסור כיון דנקוב ככונס משקה הוי שברי כלי ובשברי כלי לא מהני מחזיק רביעית ואפילו בלא סמיכה כגון דופני כלי שנשברו ה"נ בזה אע"פ שכל הכלי שלם מ"מ כיון שיש בו נקב המטהרו הוה כאלו נשברה. ומשום חידוש דין זה הביא הטור את דברי הרמב"ם זהו כוונת הט"ז ליישב הקושיא. רק משום שאין התחלה לדברים אלו לפי מ"ש הב"י בתירוץ הא' הנ"ל דגיסטרא כשר לנטילה הרי דשבר כלי המחזי' רביעית כשר לנטילה להרמב"ם לכן הציע הט"ז תיכף דמ"ש הב"י שגם גיסטרא כו' וסתר דברי הב"י והוכיח דשברי כלי אין מועיל מה שמחזיק רביעית ונמשך זה עד ע"ב וכשסיים סתירת הב"י מסיק שם התי' וכ' וא"כ גם הרמב"ם אפשר דס"ל כן וכו' ע"ש ובזה תבין כל המשך דברי הט"ז. והארכתי בזה לפי שראיתי הרב פ"מ נתקשה בדברי הט"ז אלו ע"ש ולמ"ש ניחא הכל:

שם מכדי סיכת קטן. ר"ל אם כל הכלי בתחלה לא היה מחזיק רק רביעית אז השבר מקבל טומאה אפילו אינו מחזיק רק סיכת קטן ואם היה הכלי יותר גדול אזי גם השבר צריך להיות גדול והשיעור היותר גדול בשבר הוא לוג וזהו דקאמרי מכדי סיכת קטן בעד לוג ועיין פ' אלו טריפות:

שם אין לו תקנה. ואפ"ה מקבלין טומאה כ"ש בשאר כלים דין הוא ששברים שלהם יקבלו טומאה דהא עדיין יכולים הם להיות כלי כשיתקנו אותם:

שם ואם כן גם הרמב"ם עד כאן נמשך סתירתו את דברי הב"י בהכשר שבר כלי לנטילה ועתה מתחיל בישוב הקושיא על הטור וכמו שפירשתי באות ח' ט':

שם אלא שלדעת הטור. עתה סתר תירוצו דניהו דדברי רמב"ם עצמו יש לפרש כן מ"מ קשיא על הטור דכ' בהדיא כהב"י דשבר כלי כשר לנטילה אם כן אף אם יהיה דברי הרמב"ם כנ"ל מ"מ דברי הטור סותרים זא"ז:

שם ונלע"ד דלהרמב"ם. מחמת הקושיות שהקשה עד עתה לפי' הב"י לכן חולק עתה על פירושו ודרך בכ"ז בדרך אחר ומיישב בדבריו אלו ג' קושיות הראשונות והוא מבואר למעיין:

שם וכמ"ש ב"י. זה נמשך לדבריו הראשוני' שפי' דהרמב"ם מיירי בטהרה היותר קטנה דהיינו בכונס וקשה הא יש עוד קטנה מזה דהיינו מוציא משקה כגון בגיסטרא וכמ"ש הב"י לכן סתר דברי הב"י דגם בגיסטר' שיעורו בכונס:

שם ראוי להעמיד ר"ל דבשלמא לענין טומאה דטעמא דגיסטרא מקבל טומאה הוא משום שראוי להעמיד תחת הנוטפין מש"ה שיעורו במוציא משקה משום דאין מעמידין גיסטרא לגיסטרא משא"כ בנט"י דטעמא דהכשר גיסטרא לנט"י אינו משום שראוי להעמיד תחת הנוטפין רק משום דחז"ל לא הוצרכו בנט"י דוקא כלי שלם שלא הקפידו רק על קיבול רביעית אפי' בשבר א"כ כלי שלם ושברן שוי ושיעורן בכונס:

שם ופי' רש"י שם. נ"ל המשך דבריו אלו לחזק בראיה שיש חילוק בזה בין טומאה לנט"י דבטומאה קפדינן אכלי שלם וטומאת שבר אינו רק ביחדו לקבל נוטפין מש"ה כל שניקב במ"מ שוב אינו ראוי לזה דאין מעמידין גיסטר' לגיסטרא משא"כ בנט"י לא בעינן כלל יחוד כדמסיק הט"ז אחר כך והייני ע"כ דבנט"י לא הקפידו חז"ל רק אקבלת רביעית ולא הקפידו אכלי שלם ולכן אין פסול אלא בכ"מ כמו כלי שלם:

שם כמו תקנו מגופה. קצת אין מובן הדמיון זה למגופה וקצת י"ל שכוונתו ע"פ פי' הב"ח הובא במ"א סק"ד שע"י היחוד נעשה כלי ה"נ גיסטר' או ע"י שייחדוהו לנט"י נעשה כלי כמעיקרא:

שם אף על גב דלענין טומא' לכאורה אין לה המשך לדבריו הראשונים ונ"ל דבא ג"כ להביא ראיה דחלוק דין טומא' בזה מנט"י דשם שיעור השבר לפי גודל הכלי וכאן תמיד השיעור ברביעית והיינו נמי משום דבטומאה קפדינן אשלימות הכלי מש"ה אף אם ראוי לקבל נוטפין מ"מ היכא שהכלי היא גדול והשבר קטן בטל שם כלי ממנו משא"כ בנט"י לא בעינן שם כלי כלל נמצא מוכח דבנט"י טוב שברי כלי כמו כלי אין תלוי רק בקבלת רביעית ולכן השיעור בכונס וק"ל:

שם ואפי' בלא יחדו עד השתא כתב לא מבעיא ביחדו לנט"י דנעשה כלי כמו מגופה ושיעורו בכונס ולא שייך לומר אין מעמידין גיסטר' לגיסטר' דהא יחוד זה לתשמיש בפ"ע לנט"י ולא לקבל נוטפין וא"כ שפיר מעמידין גיסטרא תחתיו והשתא מסיק דאפילו בלא יחוד הוי שיעור בכונס משום דאף דאין מעמידין גיסטרא תחתיה ואינו נקרא כלי מ"מ הא לנט"י לא בעינן כלי ודמי לגמרי כלי ושבר כלי כמו שביארתי תחלה:

שם רביעית למטה. אבל אם מחזיק רביעית כשר ודעתו לומר דכשר אפילו דרך פיו כן מוכרח דעת הב"י כמו שאבאר אח"כ אם כן ק"ק דא"כ מה תירץ הב"י על מה שהביא הטור דברי הרמב"ם דאכתי דברי הטור סותרים זא"ז דלעיל כ' אפילו במחזיק רביעית למטה אינו כשר רק דרך הנקב וצ"ע:

שם בד"א בכלי. הנה הב"י לשיטתיה דס"ל דנט"י וטומאה שוים לגמרי ואין פוסל לנט"י רק נקב המטהר מטומאה ורבא דאמר שיעור כונס אורחא דמלתא נקט מש"ה הוקשה לב"י על מ"ש הרשב"א כאן בד"א בכלי כו' הא כה"ג שאין מעלה מטומאה הוי כלא ניקב כלל וכשר אפי' אין מחזיק רביעית למטה לכן פי' הב"י דהאי בד"א קאי אריש דבריו דכ' שיעור כונס משמע דמוציא כשר ע"ז כ' דהיינו דוקא בכלי שאינו מוציא משקה מטהרו מש"ה אינו פוסל משא"כ בגיסטר' אף מוציא משקה פוסלו משום דטומאה ונט"י חדא אינון עי' בב"י תראה שפי' כך ממילא עכ"פ מבואר מרשב"א דכל נקב המטהר ופוסל אינו פוסל ביש רביעית למטה. ופי' הב"י הטעם משום דגם מטומאה אינו מטהר בכה"ג וזהו שכ' הב"י ומדברי הרמב"ם נראה שסובר כרשב"א וכו'. וא"כ מתקנת הב"י דביש רביעית למטה כשר אפילו דרך פיו דהא אינו פוסל לנט"י אלא נקב המטהר וביש רביעית אינו מטהר וע"ז השיג הט"ז דדוחק לומר דהאי בד"א קאי אריש דבריו אלא בד"א בתרא קאי אבד"א קמא כי הט"ז לשיטתי' דנטילת ידים אינו תלוי בטומאה ושיעור דנטילת ידים היא בכונס בכל הכלים אף על פי שאינו מטהר וקאמר הרשב"א דהיכא שהנקב אינו מטהר אינו פוסל ביש רביעית למטה אפי' דרך פיו אבל נקב המטהר פסול דרך פיו אפי' ביש רביעית ודלא כהב"י:

שם דרך פיו אם אין רביעית. ה"ה דרך הנקב כיון שאין רביעית ומה דנקט דרך פיו משום סיפא דביש רביעית שרי אפילו דרך פיו:

שם אבל בארוך כ'. ר"ל דבארוך מבואר כאשר פי' הט"ז דברי הרשב"א דלענין מחזיק רביעית יש חילוק בין נקב המטהר ובין אינו מטהר וא"כ גם בקצר כוונתו כך ולא כהב"י וכן המ"א סק"ג הביא ראיה שכוונת הקצר דלא כהב"י מדברי הארוך ע"ש:

שם כמ"ש דבריו בקצר. ר"ל לדינא דדברי ארוך וקצר חדא הם דביש רביעית למטה יש חילוק בין נקב המטהר רק דבקצר מיירי הכל רק בכונס ואופן החלוק הוא בין כ"ח דכונס מטהר ובין שאר כלים דאין כונס מטהר ובארוך מיירי הכל בכ"ח ואופן החילוק הוא בין כונס דמטהר ובין מוציא שאין מטהר ועיין מ"ש אח"כ:

שם אבל נקב כמ"מ. קשה הא במוציא משקה אינו נקב כלל וכשר דרך פיו אפי' באין רביעית למטה ולמה לא התיר הרשב"א אלא היכא דמקבל רביעית ואי מיירי בגיסטר' דמוציא משקה פוסלו קשה דבגיסטרא הוי זה נקב המטהרו ולמה שרי דרך פיו וקצת י"ל דאף על גב דמטהרו מ"מ כיון שהנקב פחות מכונס שרי אפילו דרך פיו ביש רביעית ודוחק גם בלא"ה א"א לפרש בגיסטרא דהא הט"ז פסק לעיל דמוציא משקה אין פוסל אפילו בגיסטרא וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה דאפילו באין רביעית למטה שרי דרך פיו. וכ"ת דמ"ש הרשב"א וכל שמקבל רביעית ר"ל כל הכלי מקבל רביעית ולא מיירי בלמטה מהנקב והכוונה כיון דבכולו יש רביעית והנקב אינו רק כמוציא משקה שרי לנט"י אם כן אין ענין דברי הארוך לדברי הקצר כלל. ולכן דברי הט"ז אלו צע"ג ודוק:

שם דבסתם כלים דנקב כונס משקה מעלה אותם כצ"ל:

שם אז אין נוטלין ממנה. נ"ל דלדברי הט"ז בכ"ז נתיישב קושית הב"י מה שהביא הטור דברי הרמב"ם והיינו דמעיקרא כ' הטור סתמא דבכונס פסול דרך פיו אפי' יש רביעי' למטה לכן הביא דברי הרמב"ם עתה דזהו דווקא בכלי שניקב בכונס טיהרו אבל בשאר כלים אם יש רביעית למטה שרי אפי' דרך פיו וק"ל. וקשה לי דלדברי הט"ז בכאן למה הוצרך הט"ז לעיל לדחוק דמ"ש הרמב"ם שבירה המטהרתו לאו כל כלי לפי דינו קאמר אלא ר"ל שיש בו שייכות טהרה ע"ש הא אפשר לפרש כפשוטו דבעינן בכל כלי נקב המטהר דאז פוסל אפי' דרך פיו אפילו ביש רביעית ועד"ז פי' המ"א ע"פ שיטתו ע"ש וצ"ע:

שם אינו כלי כלל. ר"ל דמה שלמעלה אינו מחזיק רביעית דזה לא נקרא כלי לענין נט"י וק"ל:

מג"א סק"ג וסיים ומסתברא רמ"א מפרש דסיום זה הוא דברי הרשב"א וחולק על סה"ת והמשך דבריהם כך היא דבין הרשב"א ובין סה"ת דבנקב המטהר אפי' יש רביעית למטה נתבטל כל הכלי ופסול אפילו דרך נקב ולכן מה שהתיר סה"ת דרך הנקב היינו בנקב שאין מטהרו ע"ז חולק הרשב"א ואמר ומסתברא כיון שאינו הנקב מטהרו אין חולקין הכלי ואפי' דרך פיו שרי כל שיש רביעית למטה ועיין מ"ש אחר כך:

שם ופי' בדוחק. דברי הקצר הובא בט"ז ומה שפי' בו הב"י ביארתי לעיל בט"ז וביארתי שם ג"כ שפי' הב"י דחוק ולכן פי' המ"א שכוונת הקצר כמסקנתו בארוך שחולק על סה"ת ואין חלוק בשום פעם בין דרך פיו לדרך הנקב דבנקב שאינו מטהר אף דרך פיו שרי ובמטהר אף דרך הנקב אסור:

שם וכ"כ רי"ו בשמו. ר"ל בשם הרשב"א רק שחולק רי"ו על מה שמתיר הרשב"א דרך פיו בנקב שאין מטהר ואם כן הוי דינא הכי דבנקב המטהר פסול אפי' דרך נקב ובאין מטהר שרי דרך הנקב דוקא וכ' המ"א שדעת הרמב"ם ג"כ כרי"ו מש"ה כ' כלי המטהר כו' ר"ל דאז אפי' דרך הנקב אין נוטלין משא"כ באין מטהר דשרי דרך הנקב ביש רביעי' למטה ובא המ"א בס"ק זה ליישב כל קושיות הב"י שהביא בט"ז דמה שהקשה דרבא אומר שיעור כונס והר"מ נקט נקב המטהר נתיישב בדברים אלו דבאמת שיעור כונס היא בכל הכלים לפסול דרך פיו ומיהו הר"מ בא לפסול אפי' דרך הנקב מש"ה בעי נקב המטהר ועמ"ש אח"כ ליישב קושיא השניה:

שם וזהו דעת הטור רוצה לתרץ קושית הב"י הובא בט"ז במה שהביא הטור דברי הר"מ דמשמע דפוסל אפי' דרך הנקב וא"כ דברי הטור סותרין ולפ"ד מ"א מיושב דמעיקרא כ' הטור דין דרבא דהיינו כונס פוסל בכל הכלים דרך פיו ואחר כך הביא דין מחודש מהרמב"ם דלענין דרך הנקב ביש רביעית תלוי בטהרת טומאתו וכנ"ל א"ש הכל ועכ"פ עיקר כוונת המ"א בס"ק זה לחלוק לדינא על הש"ע שמתיר סתם דרך הנקב ובאמת אין זה כ"א בנקב שאינו מטהר:

שם והא דכ' הטור. הובא בט"ז סק"ג:

שם אע"פ שפחותין. לכאורה זה סותר דבריו הראשונים דמאחר שהן פחותין ומשמע שנפחת הרבה וכה"ג פסול אפי' דרך הנקב אפי' מחזיק מיהו י"ל כמ"ש הט"ז בס"ק דחמת וכפישה הם כלים עדיין כו' ע"ש. ודע דיש להסתפק בכלים שאין מקבלין טומאה כלל כגון כלי גללים כמה שיעור שבירתן לענין שיפסול דרך הנקב במחזיק רביעית. דבשלמא בשאר כלים תלוי בכל כלי כפי שיעור טהרתו משא"כ באלו. ונ"ל סברא דשיעורו כאלו היו מקבלין טומאה ולכן במיוחד למשקין שיעורן בכונס ובזיתים כמוציא זית וברימונים כמוציא רימון וק"ל. זה מצד הסברא דהא מה דתלוי דין זה בטהרה מטומאתו לאו גזירת הכתוב היא אלא משום דאותו הנקב כבר בטלו מתורת כלי. מיהו ק"ק למה שביארתי באות א' בט"ז שני תירוצי הב"י דלתי' הא' לא תלי רק בכלי וסוף סוף לשני התירוצים אין שוה לגמרי נט"י לטומאה. (כאן חסר) ביטלו וקלקלו מתשמישו שהיה ראוי ועומד אליו עד שמש"ה נטהר וא"כ גם בכלי גללים כל שהנקב בטלו מתשמישו שראוי ועומד אליו פסלו לנט"י אפי' דרך הנקב כנ"ל ועדיין י"ל דהספק במקומו אם לדמותו לכלי שטף ששיעורו במוציא רימון או לכלי מתכות שדינם במעין מלאכתם או לכ"ח וכמ"ש הט"ז סק"א בזה ונלע"ד דלהרמב"ם וכו' ע"ש ודו"ק:

שם וכלי עץ אין נוטלין מהם לידים. ר"ל דמשמע דטעמא משום דהוי שברי כלים וכשקינקסו היינו שהחליקן נעשה כעין כלי שלם:

ט"ז סק"ג רק דרך הנקב. ר"ל דהא סמ"ק פסק דהא דאמר רבא כונס פסול היינו אפילו דרך הנקב. כמוציא משקה אינו כשר אלא דרך הנקב א"כ הא דמתיר הסמ"ק בכונס ביחדו וע"כ מיירי דרך הנקב דלא עדיף ממוציא משקה ואם כן מה השיג הטור עליו הא להטור שרי דרך הנקב אפי' בלא יחדו:

מג"א סק"ג ועי' בתוספות. זהו תירוץ על הקושיא:

שם שאף שבר כלי אם מקבל רביעית כצ"ל:

שם דוקא שיחדו לתשמיש. זהו דלא כט"ז סק"א ד"ה וכמ"ש ב"י דנ"ל כו' ע"ש:

ט"ז סק"ד ולהכי זכר גם כלי שלם. ר"ל ואשמעינן דאפי' בכלי שלם כיון שלא נעשה תחלה לישב ע"י סמיכ' פסול בכדי דלא נטעה מהאי דס"ה ולימא דמש"ה שרי שם משום שהוא כלי שלם כנ"ל המשך דברי הט"ז וק"ל:

סק"ה שלא נעשה מתחלה. ר"ל וא"כ לא נעשה כלל מעיקרא אדעתא דסמיכה דהא נעשה מתחלה לכסוי זה לא צריך סמיכה לכסוי וק"ל:

שם שעשויה ג"כ לקבל מים. ר"ל מש"ה לא דמי לשק וקופה משום שע"פ המיעוט עשוי לקבלה ג"כ מש"ה הוצרך לטעמא דסמיכה דעכ"פ לא מיקרי כה"ג נעשה מעיקרא אדעתא דסמיכה כיון דעיקר עשייתה מעיקרא היה אדעתא דכיסוי ובכיסוי לא בעי סמיכ' דלענין היתר סמיכה לא מועיל מה שנעשה מתחלה אדעתא דהכי אא"כ עיקר עשיותה מעיקרא אדעתא דסמיכה אבל הפסול מחמת שלא נעשה מתחלה לקבלה לזה מועיל להכשיר אפי' אם על צד המועט נעשה מתחלה לקבלה לזה וק"ל:

שם בכובע של לבדין לכאורה מהך דינא גופה ה"ל להקשות דאם איתא דהיכא דעיקרה באו לקבלה אף דמיעוט לקבלה פסול אלא בעינן דוקא שיהיה רק לקבלה א"כ הדרא קושיא לדוכתא למה לי טעם סמיכה הא בלא"ה פסול כיון דעיקרו לכיסוי ועמ"ש באות הקודם ויש ליישב ודו"ק:

מג"א סק"ד שקורין גיסקא"ן אין זה כהגיסקא"ן שהזכיר הט"ז דהט"ז מיירי שיש נקב בדופני הכלי מש"ה לא אסר אלא דרך פיו דאלו דרך הנקב שרי. והמ"א מיירי בשפת הכלי והיינו מה שקורין בל"א פיסקי"ל. מיהו מיירי שאותו הדד גבוה שפתו משפת כל שאר הכלי דאם שוה לשאר הכלי רק שבולט לחוץ נראה דשרי דבודאי זה נעשה לקבל ככל הכלי:
ודע דבגיסקא"ן של הט"ז אפשר דלהמ"א לשיטתיה אסור אפילו דרך הנקב דהא פסק בס"ק ג' דנקב כשיעור המטהרו אסור אפילו דרך הנקב ודלא כט"ז בסק"א. מיהו י"ל דאע"ג דנקב הגיסקא"ן גדול כשיעור לטהר מ"מ באמת אינו מטהר כיון דעשוי כך מתחלה להכי שרי דרך הנקב ויש להסתפק בזה וכדרך שנסתפקנו בכלי גללים באות ל"ה ע"ש מיהו לדברי הט"ז אותו גיסקא"ן גם מטומאה טהור כיון שאין המים מתכנסי' כמבואר בדבריו ואם כן ודאי לשיטת המ"א גם דרך הנקב פסול וליכא ספיקא רק מקום ספק בכ"ח שאין בו נקב רק בכונס לדעת רש"ל שהביא הט"ז סק"ז דבטומאה טמא כיון שהנקב נעשה תחלה כך ואפ"ה פסול לנטילה אם כן יש ספק דרך הנקב איך דינו אי אזלינן בתר שיעור המטהר או בעינן דוקא שיטהר עתה לענין לפסול דרך הנקב. ועמ"ש באות ל"ה לענין כלי גללים תראה שיש לפשוט ספק הזה ואין להאריך ודו"ק:

שם היה לו דדים. ואותם דדים היה ג"כ בולטים מגובה הכלי ע"ד שביארתי באות הקודם:

ט"ז סק"ך הא תחלת עשייתה שלא לישב וכו' כצ"ל:

שם ורש"ל פכ"ה. כאן צריך להיות ציון על סעיף ה' חשוב שפיר כלי ורש"ל פכ"ה כ' וכו' והוא סק"ז בט"ז:

סק"ז ומ"מ אם עושין. ר"ל דעל דין כלי שהוא מלא נקבים חולק רש"ל דלא מהני מה שנעשה מעיקרא אדעתא דהכי אבל לענין סמיכה מודה דמהני מה שנעשה מעיקרא אדעתא דסמיכה:

שם ובזה מודה הרא"ש. הם המכשירים כלי מלא נקבים אפ"ה מודים בזה ודוקא בנקבים דקים מכשירים:

מג"א סק"ו וניקב ותחב בו ר"ל שביטלו שם שלא יקחנו משם וחולק על הט"ז לעיל סק"א בד"ה ולענין ע"ש:

שם ואם יחד לו ברזא. ר"ל שלא ביטלו שם רק נתנו שם להיות ברזא והיתר ברזא כ' רמ"א כאן משום דנעשה מעיקרא וזה לא נעשה מעיקרא ולכן כ' המ"א דזה הוי ג"כ כאלו נעשה מעיקר' משום דעכשיו תחלת תיקונו דהא עד עתה לא היה כלי כלל ומביא ראיה מהסמ"ק הובא בט"ז סק"ג ע"ש:

ט"ז סק"ז אלא שופך. הא דמתיר ר"ת היינו אם נטל ידו הראשונה מרביעית ואחר כך שפך לתוכה מים מהכלי ונתן לידו השניה א"נ ששפך רביעית על כל ידו הראשונה ונשאר מרביעית הזה מקצת תוך פיסת היד ושפכן על יד השני' ומשמעות ל' הט"ז כפי' השני משא"כ אם לא שפך מים לידו הראשונה רק תוך פיסת היד דאז יד הראשונה לא נטהרה כלל:

מג"א סק"ז כיון שנתכוין. שמחלקים בין זה ובין זה ה"א דלא תגע יד לחברתה בנתיים שהביא הט"ז דהתם לא נתכוין מתחילה רק ליטול ידו אחת משא"כ כשנתכוין מתחילה לשניהם שרי אפילו פחות מרביעית:

ש"ע ס"ז לתוך החריץ עצמו. ר"ל החריץ של הצינור:

ט"ז סק"א האיצטרובל. הוא תלוש ולבסוף חיברו ומבעיא ליה אי חשוב תלוש לענין הכשר דקי"ל אם חושב על המים להדיח את התלוש ונפל על הפירות אף על גב דלא ניחא ליה שיפלו על הפירות מ"מ הוכשרו אבל אם חישב להדיח את המחובר ונפלו על הפירות לא הוכשרו:

שם לרבנן דמכתשת דס"ל לרבנן המוכר את הבית לא מכר את המכתשת שקבעה בכותל דלא בטיל לגבי בית. ובאיצטרובל מודו דמכר משום דבטל לגבי בית. וע"ש בש"ס דמ"ה:

שם דוקא בקבעו. אבל חקקו ואחר כך קבעו הוי כלי:

שם דשאיבה הואיל שהיא דרבנן כצ"ל:

מ"א ס"ק י"ב על ברכיו ונוטל. ומנענע בברכיו בכל פעם מש"ה מודה ר' יוסי משא"כ במטה חבית והלך וישב לו דסעיף שאח"ז:

שם והקשה הראב"ד דהא רב פפא פוסל וכו' כצ"ל:

ס"ק י"ג בהתחלה לחוד כההיא דמטה חבית כצ"ל:

שם המים הסמוכים. יש לעיין בזה ממ"ש התוספות בע"א דנ"ט ע"ב ד"ה אמר ר"פ שכתבו שם שמיד שנפתח הנקב מתנענע כל היין שעד הברזא כו' וע"ש באורך תראה שיש לפלפל ואין להאריך:

מ"א ס"ק כ"א ול"ד למ"ש ס"ז דהתם כבר פסק כחו כשזבין בצינור כצ"ל:

שם דבסרנא דפחרא. פי' גלגל שאדם מסבבו אף שע"י דחיפתו בידו מסבב סיבוב ב' מעצמו אפ"ה הוי כחו:

ס"ק כ"ג במוטה מאליה ע"ש. מדכתב הטור היתה מוטה וכו' הובא בט"ז סקי"ג וחולק המ"א על מה שכתב הט"ז שם:

ס"ק כ"ד עס"ח וסי' ק"ס סי"א כצ"ל ור"ל דבמקומות אלו נתבאר דמקילין בספק בנט"י וזה ספק פלוגתא ת"ק ור' יוסי משא"כ בשחיטה מחמירין כר' יוסי:

ס"ק כ"ה וכ"מ בגמר' כמש"ל. היינו במ"א סימן קנ"ח סקי"ב:

ס"ק כ"ו המכונסין בבור. דאלו אין מכונסין נתבאר דינו בסעיף שאח"ז ועיין בי"ד סימן ר"א באורך מהו מעיין ומהו מקוה ע"ש:

ט"ז ס"ק יט לדעת הרר"י כוונתו ככל דברי המ"א סקכ"ז:

מ"א ס"ק כ"ח כמ"ש ס"ז: ע"ש במ"א סק"ח:

ש"ע סי"ז בידו אחת ואפי' לר"ת בסעיף ז' דמתיר בכה"ג היינו דוקא בנטל בידו אחת מהכלי בהא ס"ל לר"ת דכיון דתחלת נטילתו הוא מהכלי מחשב נמי נטילה לגבי היד השניה משא"כ בהא דידו הראשונה הוא בטבילה ובודאי דא"א למחשבי' נמי טבילה לגבי יד השניה דטבילה לא מיקרי אלא כשמטביל ידו ולא ע"י שפיכה א"כ אין ביד השניה לא טבילה ולא נטילה אבל בהך דר"ת כששופך מידו חשבינן כשופך מכלי דתחלת נטילתו הוי מהכלי ואם כן הוי נטילה גם גבי יד הב' וק"ל:

מ"א ס"ק ל"א המטביל. נ"ל הציון על סעיף כ' המטביל ידיו אינו מברך על טבילת ידים וכו':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.