מראי מקומות/אורח חיים/קנט

מראי מקומות אורח חיים קנט

נטילה לחצאין אי שרי לכתחילה

הקשה בביאור הלכה בסעיף א ד"ה והוא גדול, כיצד הכשירו סמ"ג וסמ"ק ליטול מתוך נקב שאינו כונס משקה, הא עביד טיף טיף וכה"ג אסור ליטול לכתחילה, כדכתב המג"א בסי' קסב ס"ק ה, ע"כ, והמג"א שם הוציא דין זה מחמת קושיה שהיתה לו על הגמ' בגיטין, דלמה שביק הש"ס מתני' ונקיט דברי אמורא, ולכך הסיק דמתני' לכתחילה והש"ס איירי רק בדיעבד, ולכתחילה אסור, ע"כ, והשתא קושיית הביאור הלכה בנויה על יסוד המג"א, ויסוד המג"א בנוי על קושיה, אולם כבר תי' את קושיית המג"א הר"ש משאנץ במס' ידיים א,א, דלא מייתי ממתני' כיון שיש בזה פלוגתא בתוספתא, לכך מייתי לאמורא שפסק הלכה בזה, ולפי"ז מוכרח שלמד הר"ש דאף הש"ס איירי בלכתחילה, ולפי"ז נפיק לן שאפשר דיהיה שרי לכתחילה, ונתרועע יסוד המג"א ונפלה ממילא קושיית הביאור הלכה, ועוד דגם קושיית הביאור הלכה מוכיחה דלא כהמג"א, וכן עיקר דשרי לכתחילה, ודלא כהמג"א והמשנ"ב.

כלי שתחילת עשייתו בגוונא שאינו יכול לעמוד בלא סמיכה, אם כשר ליטול בו

הטוש"ע והב"י בסעיף ה, הביאו מהרא"ש דשרי, ויש להעיר דמסמ"ק במצוה קעח אות קלז, משמע קצת דאינו כשר, מדכתב סתמא דכלי שאינו יושב אלא בסמיכה פסול.

הטבלת ידים בכלי אי מהני

הטוש"ע והב"י בסעיף ח, הביאו בזה מחלוקת, והב"י בסוף דבריו הביא שכתבו בשם גאון כדברי בה"ג, ע"כ, ויש להעיר דאפשר דהכוונה לשאילתות, דבשאילתא צ, דן בזה וניכר שם שחסר מדבריו, ובה"ג בהל' ברכות בעמוד עז, כתב את דבריו שם בשם רב אחאי, ומבואר דאף השאילתות סבר הכי, וכן האשכול בהל' נט"י ד"ה גרסי' (כא:), והמנהיג בהל' סעודה סי' א, הביאו את דברי בה"ג להלכה, דשרי, והשו"ע כתב דבשעת הדחק יכול לסמוך על המתירים, ע"כ, ולפי המבואר דהכי נמי סברי השאילתות והמנהיג והאשכול יותר יש להקל בזה.

הערה על דברי המנהיג שהביא הב"י

הב"י בסעיף יא-יג, בסופו, הביא מהמנהיג שאין ליטול ע"י גוי ועבד דאינם קרויים אדם, ע"כ, אמנם דבר זה שנוי במחלוקת ראשונים אי קי"ל שגוי לא נקרא אדם, ועי' במה שכתבתי בזה ביו"ד סי' שעב,ב. במנהיג לפנינו שם כתוב רק דבעי' אדם מישראל, ולא כתוב את הטעם דגויים אינם קרויים אדם.

הנמצא על גב הנהר לא יטול מים ביד אחת וישפוך על השניה אלא ישכשך ב' ידיו במים

כן הביא הב"י והדרכ"מ והשו"ע בסעיף יז, מהראשונים בשם בה"ג, ויש להוסיף דכו הביא להלכה המנהיג בהל' סעודה סי' א, בשם בה"ג.

המטביל ידיו מה מברך

הב"י והדרכ"מ בסעיף כ, הביאו בזה מחלוקת אם מברכים על שטיפת או טבילת ידיים, או דאין משנים הברכה ומברכים על נטילת ידים, והשו"ע כתב דמברכים על נטילת, והרמ"א כתב דמברך על טבילת או שטיפת, ויש להעיר דהמנהיג בהל' סעודה סי' א, כתב דהמטביל בכלי שאין בו מ' סאה מברך על רחיצת ידיים (הוא סבר כהסוברים דמהני להטביל בו), והמטביל במ' סאה יברך על טבילת ידיים, ע"כ, וזה כדעת הרמ"א.

אי שרי ליטול מכלי שרגילים להשתמש בו פעם אחת ולזורקו לאשפה

משמע קצת דשרי דהא תנן בידים א,ב, דכל הכלים כשרים ולא פסלי' התם רק כלים שלא נעשו לשם כלי, אמנם אפשר דלא חשיב ליה התם כיון דלא היה שכיח בזמנם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף