מחצית השקל/אורח חיים/קנט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מחצית השקלTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png קנט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
לבושי שרד


חיי אדם


מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(ב) (ס"ק ב') אפי' כלי כו' דל"ח כלי. מ"מ לענין נט"י הקילו וכלי אדמה פי' עשוי מטיט אלא שאין מצרפן בכבשן מעשה ידי יוצר דנהוי קרוי כלי חרס עכ"ל התוס' ר"פ י' דכלים בשם רש"י:

(ג) (ס"ק ג') וה"מ כו' כתב בתה"א כו' ר"ל דהרב"י בש"ע לא חילק בין הכלים ובין גודל הנקב ובכל הכלים הדין אם הנקב ככונס משקה או גדול ממנו כמוציא זית או רמון אסור ליטול דרך פיו אבל מותר ליטול דרך הנקב וה"ט דס"ל מדסתם רבא בחולין פ' כ"ה דף ק' כלי שניקב ככונס משקה אין נוטלין ממנו לידים ע"כ בכל הכלים שיעור א' להם והיינו שיעור היותר קטן לטהר כלי מטומאתו והיינו כלי חרס דאם מיוחד למשקין שיעור לטהר ככונס משקה (ואע"ג דבגסטרא השיעור כמוציא משקין ה"ט לפי שאינו כלי אבל בכלי לא מצינו שיעור קטן מכונס משקה) והיינו לפי הבנת הרב"י בדברי רשב"א ופוסקי' ולכן כתב מ"א דאינו כן דעת רשב"א ושאר פוסקים:

ואין מחלקים הכלי לשנים. ר"ל שיהי' מותר ליטול דרך נקב אבל לא דרך פיו ויהי' עד הנקב כשר ולמעלה מן הנקב פסול אפי' דרך פיו:

הם דברי המ"א ממ"ש הרשב"א לעיל דאין מחלקים הכלי לשנים עכצ"ל דכה"ג מתיר אפי' דרך פיו:

ולזה כיון בקצר כו' דז"ל ת"ה הקצר שהביא הרב"י כלי שניקב נקב גדול עד שהוא מכניס משקין כו' ה"ז פסול בד"א כו' שאינו מקבל רביעית מן הנקב ולמט' אבל אם מקבל רביעית מן הנקב ולמטה כשר בד"א בכלי שאין שבירה זו מעלה אותו מטומאתו אבל כלי שניקב כו' המעלה אותו מטומאתו פסול לפי שאין זה כלי אלא שברי כלי עכ"ל ולפי שהרב"י ס"ל דניקב ככונס משק' או אפי' נקב יותר גדול עכ"פ מותר ליטול דרך הנקב לכן א"א לו' דהאי בד"א בתרא קאי אדסמיך לי' בנקב ככ"מ אם הוא בכלי שמעל' אותו מטומאתו פסול אפי' ליטול דרך הנקב דלמה לא לכן הביא דקאי אדיוקא דרישא שכ' אם נקב עד שהוא מכניס משקין פסול אא"כ מקבל רביעית מן הנקב ולמט' דאז כשר דרך הנקב ומשמע אם הוא פחות מכונס משקה מותר אפי' אינו מקבל רביעית מן הנקב ולמטה ואפי' דרך פיו עז"א בד"א דכשר הוא בנקב כהאי דוקא שאין נקב זו מעלה אותו מטומאתו אבל אם מעלה אותו מטומאתו אפי' כמוציא משקה פסול ולכן כ' הרב"י וז"ל נראה דמשכחת לה כלי העול' מטומאתו בנקב פחות מכונס משק' כגון שהיא גיסטרא (דהיינו שהי' תחלה שברי כלי אפי' נקב כמוציא משקה פוסלו) וכדאמרינן בס"פ המצניע עכ"ל והדוחק מבואר דהא בד"א בתרא קאי אדיוקא דרישא:

וה"פ בד"א כו' ר"ל שכוונת בד"א בתרא קאי אדסמיך ליה וכמ"ש בתה"א:

אפי' דרך הנקב. דהא לרשב"א אין חולקים כלי לשנים וא"כ הרשב"א מחולק עם סה"ת וש"ע בתרתי דבכלי המיוחד לאוכלים דאין שיעור נקב ככונס משקה מעלהו מטומאתו לכן אם ניקב ככ"מ מותר ליטול אפי' דרך פיו וכשהוא מיוחד למשקין אפי' דרך נקב אסור ליטול:

וזהו דעת הרמב"ם כו' וזהו דעת הטור כו' ר"ל דהטור כ' תחלה כמ"ש בש"ע דאם ניקב ככ"מ אין ליטול ממנו אא"כ מחזיק רביעית מן הנקב ולמטה אז מותר ליטול דוקא דרך הנקב ואח"כ הפסיק בדינים אחרים ואח"כ כתב וז"ל כתב הרמב"ם ז"ל כלי שנשבר שבירה המטהרו מידי טומאה אין נוטלים ממנה לידים מפני שהוא שבר כלי עכ"ל והמובן הפשוט מדברי הרמב"ם דאפי' מחזיק רביעית מן הנקב ולמטה אפי' הכי אין נוטלין ממנו אפי' דרך הנקב דהא סתם דבריו ואמר אין נוטלין משמע כלל לא וזהו היפך מתחלת דברי הטור ולכן תמה הרב"י איך כ' הטור תחלה ההיתר סתם ואח"כ הביא דברי הרמב"ם סתם כאלו אינו חולק על מ"ש תחלה ולכן מסיק הרב"י דהטור היה מפרש דברי הרמב"ם מדכתב כלי שנשבר שביר' כו' ולא כ' כלי שניקב אלא ע"כ מיירי דאינו מחזיק רביעית מן הנקב ולמטה והוי כאלו נשבר ובכה"ג מודה הטור דאין נוטלים בו כלל וא"ש עכת"ד הרב"י אלא דעדיין צריך ביאור לאיזה צורך הביא הטור דברי הרמב"ם ומה נתחדש בדברי הרמב"ם יותר ממ"ש הטור תחלה לכן כ' מ"א דהרמב"ם ס"ל כהרשב"א דשיעור הנקב לפי ענין הכלי ולכן לא הזכיר שיעור כונס משקה ומה"ט הביא דברי רמב"ם לפ' דבריו הראשונים שכ' שניקב בכונס משק' (והיינו משום דהעתיק לשון הש"ס דכן אמר רבא כנ"ל) דלא תימא שבכל הכלים שיעורו ככונס משקה אלא כל כלי לפי ענינו ואינו כשר ליטול דרך הנקב אלא א"כ אין שיעור הנקב כדי לטהר אותו מטומאתו וא"כ ע"כ מ"ש הטור תחלה שיעור כונס משקה מיירי בכ"ח המיוחד לאוכלים:

כזיתים כו' כרימונים. ר"ל זית אחד או רימון א' והיינו בינוני לא גדול ולא קטן:

והא דכתב הטור דל"מ ייחוד לזיתים כו' דהטור הביא דברי סמ"ק שכתב שאם ניקב ככונס משקה ויחדו לזתים כו' מותר ליטול ממנו עד שינקב כמוצא זית וכ' ע"ז הטור וז"ל ואפשר דוקא לענין טומאה מועיל ייחוד לזיתים אבל לענין נטילה ששיעורו ככונס משקה כיון שניקב בזה השיעור אינו חשוב עוד כלי עכ"ל והא לדברי מ"א אם מיוחד לאוכלים מודה הטור דבעינן כמוציא זית ומה לי אם מיוחד מתחלה לאוכלים או מייחדו אחר שניקב וכ"מ מלשון הטור דאין חילוק דהא כ' אבל לענין נטילה ששיערו בכונס משקה כו':

היינו ליטול דרך פיו ר"ל דהטור הבין דברי סמ"ק דמתיר ליטול דרך פיו מדסתם וכ' מותר ליטול ממנו (וכ"כ הרב ב"י לחד פי' ע"ש) וע"ז חלק דניהו דלענין טומא' אם ייחדו לזתים והי' בו נקב ככונס משקה עדיין שם כלי עליו ואפי' נגעה הטומא' בכלי למעל' מן הנקב טמא דעל כלו שם כלי אבל לענין נטילה בעינן שיטול מן הנקב וכן כשאינו מחזיק רביעית אע"ג דמ"מ לענין טומא' שם כלי עליו אבל לא לענין נטילה ולפ"ז בין להרשב"א ורי"ו ורמב"ם וטור בכלי חרס המיוחד למשקין אם ניקב ככונס משקה (כ"ש נקב גדול מזה ) כיון דמטהרו מטומאתו אין ליטול ממנו אפי' דרך נקב דלא כמ"ש בש"ע (אלא דבזה לא קי"ל כהרשב"א דאם ניקב נקב שאינו מטהרו שמותר ליטול דרך פיו) אלא שנסתפקתי דאפשר לדעת מ"א דהולכי' בכלי אחר שיעור המטהרו א"כ בכלי מתכת שהשבר אינו מטהר כל זמן שהכלי עדיין עושה מעין מלאכתו וכמ"ש הרמב"ם רפי"א מהל' כלים והוא ממשנה דכלים א"כ בכלי מתכת אפי' הנקב גדול כ"ז שעוש' מעין מלאכתו אפשר דמותר ליטול דרך הנקב אם מחזיק מן הנקב ולמט' רביעי' ועבעט"ז ובט"ז הביא בשם הב"ח שכ' לפ' דברי הרמב"ם שכ' כלי שנשבר שבירה המטהרתו דאינו ר"ל שניקב אלא שנתבקע ואע"ג דבמקום הבקע אינו כונס משקה אלא מוציא משקה אפי' הכי אסור ליטול דאותו בקוע גרע מניקב ומטהרתו מטומאתו והט"ז חלק עליו דהביקוע אינו מטהרתו מטומאתו ואינו מבטלו מתורת כלי לענין נטילה וע' בס' א"ר:

והר"ש הביא תוספתא כו' אע"פ שפחותי' כו' הוא דין בפ"ע ואין לו שייכות לדלעיל. ופשטא דמתני' משמע אפי' מחזיקי' רביעית אין נוטלים מהם אפי' דרך מקום השביר' דשביר' גרע מנקב והוא מטהרתו מטומאתו ולפ"ז צ"ל הא דקתני בתוספתא חמת כו' אע"פ שפחותין נוטלי' כמ"ש הט"ז ס"ק ח' וז"ל דחמת וכפישה הם כלים עדיין אלא שיש בהן פחות ממה שהי' כבר דהיינו שנפחתו למעל' כו' והכלי נשאר כבראשונה אלא שהקטין אבל שבר כלי כגון דופני הכלי אע"פ שיוכל להחזיק רביעית מ"מ שם שבר כלי עליו כו' עכ"ל ע"ש:

שהרי פסול לקדש והא דצריך כלי לנט"י אסמכוה על דין מי חטאת כמ"ש מ"א ס"ק א':

והרב"י כ' דוקא כו' והוציא המשנה הנ"ל מפשט' כדי ליישב' עם התוספתא הנ"ל דחמת וכפישה אע"פ שפחותים כו' וס"ל דפחותי' יש לו דין שבר דלא כמ"ש הט"ז:

ופליאה בעיני כו' ר"ל דהרב"י לשיטתיה דס"ל דמותר ליטול מכלי שבור המחזיק רביעית שלא מסומך והקשה הרב"י לנפשי' מהתוספתא דשולי כלי עצים כו' ודחק עצמו בפירושו והוא ללא צורך דהתוספתא לא מיירי כלל מענין כלי שבור וכמ"ש מ"א אח"ז:

דתנן שולי הקערה כו' ופי' הר"ש שולי היינו בית קבול שמצד התחתון כו' וז"ל הר"ע מברטנורה כשנשבר מקום תשמישן נשאר הבית קבול קטן והופכו ומשתמש בו עכ"ל אלא שכ' טעם אחר ממ"ש אח"ז:

והטעם שלא נעשה לקבלה טעם זה כתב מ"א מסברא דנפשי' וכמ"ש ס"ק ד' דכן דעת הרא"ש והרשב"א ובעי' דוקא שעשה בו מעשה שיהיו ראוי' לקבל' ולכן בעינן דוקא שיהי' קרסמן ושיפן דלא כמ"ש הב"ח בס"ק ד' דיחוד גרידא מהני וא"כ כיון דמתני' מיירי שולי הקערה כה"ג ה"ה די"ל דגם התוספתא דקתני שולי כלי עצים כו' מיירי כה"ג שרוצה להשתמש בצד השני שיש שם בית קבול אבל לא נעשה לקבלה לכך בעי קרסמן ושיפן אבל מצד שהוא שבר כלי יש להכשיר כדעת הרב"י אם י"ל בית קיבול רביעית שלא מסומך:

וע' בתוס' שבת דף ט"ז ע"א ד"ה ה"ג רש"י כו' ורפ"ב דכלים דמבואר דכ"ח מטמאים מאחוריהם דהיינו אותו בית קבול קטן שבצד השני דנעשה קצת לקבלה אבל לא לקבלה גמור' וע"ש בתוס' ובר"ע מברטנור' עכ"פ כיון דנעשה קצת לקבלה עדיף משק ודומה למגופ' דמהני תיקון וכמ"ש מ"א ס"ק ה':

ובטור משמע שאף שבר כלי שמקבל רביעית כו' כצ"ל והוא מדכ' שבר כלי או כלי שלם אפי' הוא מחזיק רביעית אם אינו יכול לעמוד כו' בלי שיסמכוהו אינו כלי עכ"ל משמע דאם מקבל רביעית שלא מסומך אפי' שבר כלי מקרי בדעת הרב"י דהא כ' הטור אם א"י לעמוד כו' מסתמא גם על שבר כלי קאי:

וכ"מ בתוס' היינו בחולין דף ק"ז שכ' ראיה לפירושם דטעמא דפסול מגופ' משום שאינו יכול לישב שלא מסומך וז"ל וכ"מ במס' ידים דחשיב מגופת חבית בהדי דפנות הכלי דאין מחוסרי' חקיק' אלא שאין יושבים שלא מסומכי' עכ"ל משמע דאם דפנות הכלים מקבלים רביעית שלא מסומך נוטלים ממנו ידים:

י"ל כפשטא דמתני' ר"ל דמס' ידים אין נוטלים לא בדפנות כו' שהביא מ"א לעיל:

(ד) (ס"ק ד) מגופ' כו' עמ"ש ס"ק ג' דזה טעם שולי קערה:

וע' פ"ל דכלים והוא המשנ' שהביא ס"ק ג' שולי קערה ושולי אסקוטלא דפסול דידהו הוי משום שלא נעשה לקבלה ובעינן דוקא קרסמן או שיפן דהוי מעשה אבל התקינה לתשמיש דהיינו יחוד ל"מ:

כ' בשל"ה כו' דרך הדד כו' אף ששם מיירי שבולט למעל' ע"ש אות קו"ף מ"מ לדינא ס"ל למ"א כיון דלא נעשה לקבלה וע' בס' א"ר:

כמין שפופרת ר"ל שהיא שלימה מכל הצדדים וגם בנקב שהיו המים יוצאים הי' לו ברזא וכה"ג כשר וכמ"ש רמ"א בסעיף שאחר זה ודע דאפי' נעשה כה"ג כעין שפופרת דוקא שהברזא תחוב' בפי השפופרת ובשעת נטילה מוציא הברזא מפי השפופרת ויוצאים מים על ידו מפי השפופרת וא"כ באים מים מכלי (ואעפ"כ צריך שהברזא תהי' מהודקת ואי אינה מהודקת ומנטפת שם א"כ לא עדיף מאלו לא הי' שם ברזא דאם נקוב עד שהוא ככונס משקה פסול ניהו דלדעת הרב"י מותר ליטול דרך הנקב מ"מ לדעת מ"א שהסכים עם הרשב"א דאם נקוב נקב המטהרו אפי' דרך הנקב אסור אם לא כיון שהם של מתכת וכה"ג אין הנקב מטהרו כיון שעושין מעין מלאכתן כמ"ש לעיל) או שהברזא תחובה באמצע השפופרת וכשנוטל ידיו מוציא הברזא לגמרי ויוצאים המים על ידו דרך מקום שהיתה הברזא תחובה דג"כ באים מכלי אבל אותן שהברזא תחוב' באמצע השפופרת ויש גם בברזא נקב נגד נקב השפופרת אלא שכל היום צד השלם של הברזא נגד נקב השפופרת ואין המים יוצאים ובשעת נטילה מגלגל הברזא ובא נקב הברזא נגד נקב השפופרת ויוצאים המים דרך הברזא הנקוב' לתוך חתיכת שפופרת שלמעל' מן הברזא ויוצאי' המים על ידיו מפי השפופר' כה"ג אין ליטול ידיו מכלי זה דהא אותו חתיכ' שפופרת שלמעלה מן הברזא אין לה בית קבול ואין המים יוצאים על ידו כלל. וע' עוד לקמן סעיף ט' ובסי' קס"ב סעיף ד' במ"א סק"י:

אבל כשעשוי' כמין צינור כו' אפי' תחוב בו ברזא. מ"מ כשמוציא הברזא המים עוברים תחלה על הצנור ומשם באים על ידו א"כ לא באו ע"י מכלי דהא הצנור אינו כלי. בשם תוס' והרא"ש דצנור ל"מ כלי ועס"ק ח' וכמ"ש שם:

(ו) (ס"ק ו) ברזא כו' ותחב בו דבר כו'. עט"ז סס"ק א' שכ' בשם הראב"ד דסתימת טיט אינו מועיל בשום כלי וזפת מועיל לכ"ח דוקא ולא לשאר כלים. מ"ד איחדו כו' להסמ"ק הובא לעיל בס"ק ג'. והטור לא חלק עליו כ"א דס"ל דסמ"ק מתיר אפילו אינו מחזיק רביעית מן הנקב ולמטה. או ליטול מפי הכלי וכמ"ש מ"א ס"ק ג' אבל מה שיחדו לזיתים אחר שניקב בזה לא גרע כחו מאלו נעשה כן מתחלה ובזה גם הטור מודה:

(ז) (ס"ק ז) טהורה ות"ה כ' כו' ר"ל דר"ת דמתיר אם נטל ידו א' מכלי ושפך ממנה לידו אחרת כ"ה דלא תיקשי הא קי"ל לקמן סי' קס"ב סעיף ד' וה' דאם נטל ידו אחת ושפשפה בחברתה נטמאה גם הראשונה שנטל. לכן כתבו דבעי' דוקא שנטל ידי הראשונה מרביעית דהמי' טהורי' (ומ"מ ע' בט"ז ששפוך הרביעית על כל היד דנטהרה יד הראשונה אבל לקח בידו הראשונ' אפי' היו רביעית מ"מ כיון דגב היד נטמא נטמאו גם המים) אבל ת"ה כתב דאפי' לא נתן ע"י הראשונה אלא בפחות מרביעית מכל מקום ס"ל לר"ת דמותר ליטול ממנה ע"י השני' ול"ד לסי' קס"ב דאם נטל ידו א' אסור לשפשפ' באחר' קודם שנטל השני' דשאני בסי' קס"ב דלא נתכוין ליטול ע"י שפיכה ראשונה כ"א ידו אחת משא"כ בדין ר"ת שנתכוין ע"י שפיכ' ליטול שתי ידיו דהיינו שיתן מים שבחפניו על ידו שניה:

שתלמיד טועה כתבו כו'. דאין סברא לחלק:

(ח) (ס"ק ח) מפני כו' והכלי מחובר כו' וא"א מחובר עס"ח. ר"ל דהא בסעיף ח' כ' דאם הכניס ידו לתוך כלי י"א שעלת' נטיל' (והוא דעת בה"ג) ולדידי' למה הטביל ידיו תוך הצנור לא עלתה לו ניהו דלא חשיב טבילה כיון שהם שאובים מ"מ יעלה לו לשם נטילה דהא אפי' הכניס ידו לתוך כלי יוצא ידי נטילה להי"א לכן כ' מ"א דהא כ' הרב"י שם בסעיף ח' דוקא אם הכלי אינו מחובר לקרקע והצנור דהכא מחובר לקרקע ובטל לענין זה מתורת כלי והוא תי' הרמב"ן אבל התוס' והרא"ש כתבו תי' אחר דשאני צנור דאינ' כלי ולדינא שניהם אמת. ולכן העתיק פה תי' הרמב"ן וכ"כ בש"ע סעיף ח' ולעיל בס"ק ד' גבי שפופרת העתיק מ"א לתי' התוס' והרא"ש:

(ט) (ס"ק ט) כשרה כו' ולענין מקוה עבי"ד כו' דבעינן דדוקא השאובים שהמשיך הם המעט לרוב בעי' שיהי' המים כשרים וגם בעינן שימשוך ע"ג קרקע עכ"פ משך ג' טפחים והכא בנט"י הקילו:

(י) (ס"ק י) בכונס כו' וה"ה כו' בשפינה כו' עסי' ק"ס ס"ט ר"ל מדהוצרך להאי תקנתא ולא כתב שיטול כלי שלם ויטול ידיו ע"כ ס"ל דאין נוטלים לידים ממי הים דאין ראוי לשתיית בהמה כי הם מרים אבל בתורת טבילה ש"ד דבטבילה אין זה פוסל אולם המ"א כ' שם בשם הרדב"ז דמותר ליטול ידיו ממי הים כיון שע"י רתיח' ראוי' לשתיית הכלב וא"כ לא צריך להאי תקנתא שיקח כלי נקוב כו':

(יא) (ס"ק יא) לענין טבילה כו' כשפופרת הנוד והיינו שני אצבעות שאצל אגודל דהיינו אצבע ואמה חוזרות בנקב:

אא"כ עמדו ר"ל אבל לא כשהן זוחלין בא מג"א לישב בזה קושית ש"ך בי"ד סי' ר"א ס"ק פ' שהניח בצ"ע ולכן כ' מ"א דהטעם משום דניצוק אינו חיבור אא"כ עמדו ודו"ק:

(יד) (ס"ק יד) י"א שעלת' וי"א דוקא כשיש בכלי מ"ם סאה הג"א והט"ז ס"ק י' כ' שט"ס הוא בהג"ה וצ"ל אפי' אין בהם מ' סאה דהא דעת בה"ג שהן י"א שעלת' לו נטילה ראייתו מדאיצטריך קרא בקידוש ידים ורגלים מן הכיור ורחצו ממנו ממנו ולא בתוכו משמע דבעלמא אפי' הכניס ידו לתוך כלי שרי מזה משמע דאפי' בפחות ממ"ם סאה שרי דהא בכיור לא היו מ"ם סאה ואפ"ה איצטריך קרא ממנו ולא בתוכו משמע דבעלמא אפי' ליכא מ"ם סאה שרי לבה"ג ומל' מ"א משמע ודאי לבה"ג שרי אפילו ליכא מ' סאה אבל הג"א הוא דעה שלישית ולא יליף מכיור אלא מסבר' ס"ל כן. ניהו דכלי בעינן אבל לא בעי' שיבואו מכח כלי אלא בין ששופך מכלי על ידו ובין שתוחב ידו לתוך כלי שרי אלא דמ"מ בעינן שיהיה מ' סאה שיהי' דומה קצת לטבילה (וע' ב"ח) וא"כ לק"מ קושית הט"ז:

(טו) (ס"ק טו) בלא ברכה כו'. ממ"נ או לראשונ' כו' דהא מבואר לעיל סי' קנ"ח סעיף י"א דאם שכח לברך אפי' נזכר אחר הניגוב מברך וא"כ ה"ה דיכול לברך על נטילה ראשונה אף שהפסיק לאחר נטילה ראשונה. ומ"ש בס' א"ר דמיירי שכבר אכל המוציא דאינו יכול לברך על נטילה ראשונה כמש"ל סי' קנ"א בשם מהרש"ל ואין זה מספיק חדא מדסתם פה בש"ע משמע דמיירי אפי' נזדמן לו ליטול דרך נטילה קודם שאכל המוציא ועוד דדין זה כשאכל המוציא שאינו מברך אין זה נזכר בש"ע אלא מ"א הביאו בשם מהרש"ל וא"כ א"א ליישבו דהכא מיירי שכבר אכל המוציא דאין זה מספיק דהא אינו מבואר להדיא בש"ע האי דינא דאם אכל המוציא דאינו מברך ואיך נאמר דנתכוין הש"ע להאי דינא:

(טז) (ס"ק טז) מניחה כו' ומנענע כו' עמ"ש בס"ק שאח"ז:

(יז) (ס"ק יז) מוטה בארץ פי' שנתגלגלה מאלי' ועסי' יו"ד וי"א. ר"ל שכ' שם דאם הטה חבית כו' והלך כו' עלתה לו נטילה ע"כ משום דכה"ג מקרי כח נותן או כח גברא כמ"ש מ"א ס"ק כ"ג וא"כ ע"כ מ"ש פה דאם היתה מוטה דלא עלתה לו נטילה מיירי שנתגלגלה מאליה ואפי' תחלה לא היה כח נותן ולפ"ז מ"ש מ"א בס"ק ט"ז מניחה כו' ומנענע בברכיו כל פעם כו' ע"כ אין זה תנאי דדוקא כשמנענע כל פעם אבל לא נענע כל פעם לא עלתה לו נטילה דמי גרע מהטה בחבית שבסעיף יו"ד אלא דהמ"א האמת נקיט שכשהחבית מונח' בין ברכיו דרכו שמנענע כל פעם ובאמת דין כשהחביות מונחת בין ברכיו הוא כ"ש מדין הטה חבית שבסעיף יו"ד ולא הוצרך הרב"י לאשמעי' דין מונחת בין ברכיו. אלא נקט לשון המשנה דקתני תחלה מונח' בין ברכיו דכ"ע מודים שעלת' לו נטילה ואח"כ קתני דין חביות מוטה וקוף דפליגי רבנן ור"י להרמב"ם וטור לכל חד לפי שיטתו. וכמ"ש ס"ק כ"ג:

(יח) (ס"ק יח) דרך כו' שנפל כו' דל"ל שהיה בו ברזא והסירו הוא דהא כה"ג כ' אח"ז דכשר אע"כ שנפל' ממילא ול"ל שלא היה בו ברזא מעולם א"כ כיון שעומדת ומ"מ שופך דרך הנקב בלא"ה אין ליטול מכלי זה כמ"ש סעיף א' וסעיף ב':

(יט) (ס"ק יט) ברזא כו' וראיה כו' ועס"ק ד':

(כ) (ס"ק כ) שפיכ' כו' וביש"ש פ' כ"ה סי' כ"ג כ' מאחר שתחלת הנטילה הית' בכח גברא תו לא חיישי' והכל נקרא כח גברא כו' אכן אחר שבא ליטול ידיו צריך לחזור הברזא משום דהוי לגבי אחר כמו חבית המוטה עכ"ל:

והוא תלמוד ערוך בחולין דט"ז ע"א דרמי אהדדי תניא שחט במוכני (דהיינו שסכין קבוע בגלגל) שחיטתו כשרה. אלמא מקרי כח גברא ותניא אידך פסול' ומשני כאן בסרנא דפחרא (היינו גלגל של היוצר) שמגלגלו היוצר בידו הוי כח גברא וכשר והא דקתני פסול' בסרנא דמי' דהיינו גלגל שהמים מוליכים אותו והיינו כל זמן שהמים נופלים על הגלגל אלא שבמקום יציאת המים סתום בדף ועי"ז א"א למים לצאת וכשמסיר הדף המים יוצאים על הגלגל ומוליכים אותו ומשני תו ואב"א הא והא בסרנא דמיא הא בכח ראשון והא בכח שני הא דקתני כשרה מיירי בכח ראשון דהיינו מיד כשנטל הדף ויצאו המים וגלגלו גלגל הסכין ושחט כשרה דהא בא מכח גברא והא דקתני פסול' מיירי לאחר שגלגלו המים פעם ראשונה שבפעם שניה כבר פסק כח גברא (כ"ה בש"ע י"ד) ופסולה וסרנ' דמי' דומה לנדון דהכא בברזא דגם הברזא מונע יציאת המים דומי' דדף:

וגם כאן בכח שני לא מקרי כח גברא דלא כמהרש"ל ועס"ק שאח"ז. ועס"י קס"ב סעיף ג' לענין נטל מקצת ידו והוסיף דהא ע"י יציאת המים מנקב א"א ליטול כל היד בפעם א' וע"ש במ"א ס"ק ט' ויו"ד בענין נגיעת ידו הלחה בברזא:

(כא) (ס"ק כא) אם הטה כו' שעשה מעשה בגוף המים ר"ל ע"י הטייתו החביות הטה כל המים שבתוכו ועי"ז כולן שופכין לחוץ:

ול"ד כו' כחו כששופכן בצנור כצ"ל דלא מקרי כחו אלא בכלי א' דהיינו המים היוצאים סמוך לפי הדלי דבסרנ' דפחרא אפי' בסביבה שניה מקרי כח גבר' הבאתי הגמ' בס"ק כ' ודוקא בסרנ' דמיא מחלק בין כח אחד לכח שני משמע אבל בדפחרי אפי' בכח שני מקרי כח גברא. מדלא מוקו תרוייהו בסרנא דפחרי והא בכח אחד והא בכח שני ול"ל דבסרני דפחרי דרך היוצר לגלגל כל עת בידו מ"מ למה לא מוקי לה כשהתחיל לגלגל ופסק היוצר מלגלגל ולחלק בין כח א' ושני וגם בלא"ה ל"ל הא דמוקי בסרני דפחרי מיירי שמגלגל היוצר בידו כל עת דא"כ מלתא דפשיעא אע"כ דוקא בסרני דמי' דלא הוי כח גברא בגוף המים כ"א במה שמסיר הדף המונע יציאת המים לכן יש לחלק בין כח א' לשני. משא"כ בסרני דפחרי שעוש' מעשה בגוף הגלגל אפי' כח שני מקרי כח גברא וה"ה הכא במים כשהטה החביות:

(כב) (ס"ק כב) חש"ו. ורש"ל כ' כו' מצויין בטעות דבחש"ו גם מהרש"ל מודה ע"ש ואינו מחמיר אלא בגוי' ונדה דיש פוסלים דהגוי' כיון שגזרו עליהם חז"ל שיהיו כזבים וכן הנדה מטמאים המים אלא שהמכשירים ס"ל דלא חיישי' להאי דהא בלא"ה אנחנו טמאי מתי' וגם נדה גופה איך תיטול ידי' לאכיל' והאוסרי' ס"ל דבמאי דלא אפשר שאני. ונ"ל דוקא כשיוצק כו' דמהרש"ל שם מחמיר אפי' בשאיב' שלא ישאבו גויה ונדה ומ"א חלק עליו בזה ודי להחמיר ביציקת מים וכ' בעט"ז דלפ"ז צ"ל דוקא בתו נדה אבל אשתו או אשה אחרת נדה בלי טומאת נדה אסור ליצק מים ע"י משום הרגל עבירה וכן בגויה ע"ש:

(כג) (ס"ק כג) אם הקוף כו' דפליגי ת"ק ור"י ר"ל דבפ"ק דמס' ידים פליגי ת"ק ור"י בהני תרתי בחביות מוט' על צדה וקוף דלת"ק בתרווייהו עלתה לו הנטילה ור"י פליג אתרוייהו ופסק הרמב"ם כת"ק והטור כר"י וכן היש פוסלים וי"מ שכ' כאן. ולכאורה לדעת הטור דפסק כר"י ופוסל קוף ה"ה דפוסל בחביות שהטה דהא חד טעמא לתרווייהו. ואם כן למה סתם המחבר בחביות שהטה להכשיר:

ס"ל דהא דמטה חביות כו' שהקשה עליו מההיא דצנור דסעיף ז' דפסול כדאי' בחולין דף ק"ז והרמב"ם גופיה פסקו אלמא בעי כח גברא:

דבעינן כח נותן ר"ל אע"ג דלא בעי' כח גברא ומה"ט מכשיר בקוף מ"מ כח נותן בעי' ואפי' ליכא כח גברא והאי דהטה חביות את"ל דלא מקרי כח גברא עכ"פ הוי כח נותן:

דבעינן כח נותן ומוט' מאלי' אפי' כח נותן ליכא. והטור כו' מפרש כו' דודאי גם להטור אפשר לפרש המשנה כמ"ש הרמב"ם. אבל מבואר להדי' בטור דמפרש המשנה מסברא בלי הכרח דמיירי במוט' מאלי' וא"כ אין הכרח להטור אף דפסק כר"י דבהטה חביות שיהיה פסול ואפשר דמודה דכשר אע"ג דלהטור לא מהני כח נותן ובעי' כח גברא ומה"ט פוסל בקוף:

אפשר הטור חשיב הטה חבית כח גברא וכדי למעט במחלוקת בין רמב"ם והטור ס"ל להרב"י דגם להטור בהט' חביות נוטל לידים. וסעי' ז' גבי צנור פסול לכ"ע אפי' לרמב"ם וכמ"ש לעיל:

(כד) (ס"ק כד) יש כו' דשחיטה דאוריי' ר"ל גוף דין שחיטה דאורייתא אבל שחיטת קוף כ' הכ"מ בפ"ב מהל' אבות הטומא' דאינו אלא דרבנן וע"ש ביו"ד באחרונים מ"ש עליו: ועס"ח וסי' ק"ס סעיף י"א ר"ל דגם כאן אם יזדמנו לו אח"כ מים שיכול ליטול בעצמו בהכשר יטול שנית בלא ברכה כמו בס"ח ובסי' ק"ס כיון דיש חולקים:

(כה) (ס"ק כה) לכתחלה כו' דהרשב"א כ' דבעי כוונה דכן מבואר בתוספתא דבעי' כוונת נותן או כוונת נוטל אלא שהרב"י כ' דע"כ התוספתא מיירי לענין תרומה אבל לחולין מבו' במס' חגיג' דלא בעי כוונה כלל נטילה לשם קדושה והא לא גרע נטילתו לשם דבר שטבולו במשקה מאלו לא היה לו כוונה כלל א"ו דבעינן כוונה:

(כו) (ס"ק כו) במי כו' מי גשמים לאפוקי שאובים:

(כז) (ס"ק כז) יש כו' פי' להמקילים כו' דבמעיין כיון דדעת הרמב"ם דמעיין אפי' אין בו מ"ם סאה אדם טובל בו אם כל גופו מתכסה בו בפ"א כ"ש דכשר לנט"י ואף ע"ג דלענין טבילת אדם חלקו על הרמב"ם בזה מ"מ לענין נט"י דרבנן מודים אבל במי מקוה שאין בו מ"ם סאה אפי' להרמב"ם אין אדם טובל בהם ולכן ס"ל דאפי' לנט"י פסול והרר"י חולק וס"ל כיון דמה"ת מותר לטבול כלים במקוה שאין בו מ' סאה אם מתכסה בו וניהו דמדרבנן אסור מ"מ בנט"י הקילו ויש לו דין כלים מן התורה וכ"ז במקוה באשבורן דהיינו שהמים עומדים במקום אחד אבל כשהן זוחלין דהיינו שמושכים דאינו כשר כה"ג אלא במעיין אבל במקוה אפי' יש בו מ"ם סאה כה"ג אין מטבילין בו מן התורה אפי' כלים. ולכן י"ל דגם לענין נטילת ידים החמירו או דלמא אפי' כה"ג הקילו בנט"י. אבל לדעת המחמירים היינו הרמב"ם במקוה שאין בו מ"ם סאה והן עומדים דכשר מן התורה לכלים ואפ"ה פסול לנט"י כ"ש בזוחלין אפי' יש בהן מ"ם סאה וכן מבואר בהרב"י ומה שמקיל הראב"ד במ"ם סאה מים שאובין כמ"ש בסעיף ט"ז היינו משום דכשר לבעל קרי:

(ל) (ס"ק ל) בנטילה כו' ומברך על ענ"י לכ"ע ר"ל ניהו דבסעיף כ' במטביל שתי ידיו יש מחלוקת אי לברך על טבילת ידים ולא ענ"י דהא טבל ידיו או לברך ענ"י דא"א לו' וצונו על טבילת ידים דהא לא נצטוינו כ"א על ענ"י. לכן מברך על נט"י. ואע"ג שטבל ידיו מ"מ יש בכלל מאתים מנה דנצטווה על הנטיל' והוא עשה יותר וטבל ידיו מ"מ בנדון דהכא שנטל ידו אחת כ"ע מודים לברך ענ"י דהא כ"ע מודי' דעדיף לו' ענ"י דע"ז נצטוינו אלא דמ"ד שיברך על טביל' ידים ס"ל כשיאמר ענ"י דובר שקרים דהא טבל וכשנטל עכ"פ ידו אחת אין בברכתו שקר:

(לא) (ס"ק לא) המטביל כו' מצויין בטעות ושייך לסעיף כ':


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.