דרישה/אורח חיים/קנט

דרישה ‏ אורח חיים קנט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אם ניקב בכונס משקה ז"ל ב"י וכתב מהרי"ק בשורה כ"ה דכונס משקה הוא נקב רחב כמו עדשה אחת ונ"ל דדוקא לענין מקוה כתב כן וכדי לחוש למה שכתבו התוס' בפ' בא סימן דהא דאמרינן אי בזיע דולא בכונס משקה מילף לייפי ומטבילין בו איירי שהנקב גדול עד שהמים מקלחים ע"כ אבל לפסול כלי לנטילת ידים בכונס משקה הוי ודאי שיעורא בציר מהכי טובא ועיין בב"י בי"ד סימן ר"א ששם הביא דברי מהרי"ק הנ"ל וכתב עליו ולא ידעתי מנין לו הא:

ב

וה"מ שנוטל דרך פיו למעלה וכו' ראיתי ונתתי אל לבי לבאר דברי רבינו במקום זה בענין השוואת נטילה לדיני טומאה רק שאעתיקו על דברי הרמב"ם כיון שהוא יסוד לפירוש הדברים האלה וכתב רבינו וז"ל כתב הרמב"ם ז"ל כלי שנשבר שבירה המטהרתו מידי טומאתו אין נוטלין ממנו לידים מפני שהוא שבר כלי עכ"ל קשה בכאן כמה דקדוקים הא' שאין כאן מקום דברי הרמב"ם רק למעלה אצל דברי הסמ"ק שכתב ג"כ השוואת נטילה לטומאה שם היה להקדים לדברי הרמב"ם ולסמוך אחריו דברי הסמ"ק ובפרט מאחר שרבינו גילה דעתו שאין דין טומאה כדין נט"י למה חזר וסתם בהבאת דברי הרמב"ם להשוות דינם יחד. השני קשה קושיית הב"י דמשמע מהרמב"ם דאפילו במחזיק רביעית מן השבר ולמטה מיירי שאל"כ מאי איריא נשבר אפילו לא נשבר נמי ומשמע דאפילו ליטול ממנו דרך נקב לא מהני שהרי נקב שבר כלי הוא ואין שם כלי עליו וא"כ כלי חרס שניקב בכונס משקה כיון שעולה מטומאתו בכך א"כ אין נוטלין ממנו לדעת הסמ"ק. וזהו הפך ממ"ש רבינו דכל כלי שניקב בכונס משקה אפי' שנפסל מליטול דרך פיו מ"מ כשר הוא ליטול דרך הנקב. וא"כ תמוה למה כתב רבינו למעלה הדין סתם ואח"כ כתב בכאן דברי הרמב"ם סתם והאמת כי ידברו את אויבים בשער. השלישי מה שהביא הב"י הרשב"א פי' דבריו לדברי הרמב"ם ודייק ליה ממה שמסיים הרשב"א בד"א בכלי שאין שבירה זו מעלה מטומאתו וכו' עד ונראה דמשכחת לה כלי העולה מטומאתו בניקב פחות מכונס משקה לומר שכך צריך לפרש דברי הרשב"א שכתב בד"א ומפרשו שקאי אדלעיל אניקב בכונס משקה. כלומר שאמר דוקא בכונס משקה נפסל ולא בפחות בד"א בכלי וכו' זהו דוחק. הרביעי בדברי הגמרא שאמר רבא כלי שניקב בכונס משקה אין נוטלים ממנו לידים למה אמר סתם בכונס משקה לפי זה שמשוינן נטילת ידים לטומאה לגמרי דהיכא שעולה מטומאתו לא הוי כלי הוי ליה למימר לישנא דפסיקא וכולל לא כונס משקה לבד שהרי כלי שמיוחד לרימונים וזיתים וכן לשאר אוכלים אינם בכונס משקה וכן גיסטרא הוא בפחות מכונס משקה. החמישי מאחר שרבינו חולק עם הסמ"ק והסמ"ג בנטילה דרך הנקיבה שרבינו מכשירו והם פוסלים הכלי א"כ ה"ל לרבינו להביא הפלוגתא הזאת ונראה ליישב כל אלו הדקדוקים ולומר שרבינו אפשר ס"ל דמה שאמר רבא שיעור נקב בכונס משקה היינו באינו מעלה את הכלי מטומאתו איירי כגון כלי אוכלים וכדומה אין הכלים מתבטל משמו ונשאר כלי רק שמהנקב ולמעלה מאחר שהמים יוצאים ממנו לחוץ נחשב כאילו נשבר עד הנקב ונסתלק הכלי בראשו עד הנקב אבל בכלי שעולה מטומאתו ע"י הנקב דהיינו בגיסטרא ביוצא משקין ובכלי שאיבה ושאר כלי משקין בכונס משקין ובכלי אוכלין כגון כלי זיתים אה"נ שהכלי נתבטל לגמרי ואפילו דרך הנקב אין נוטלין מש"ה אמר רבא בגמרא כלי שניקב בכונס משקים אין נוטלים ממנו להורות שאפילו אינו עולה בו מטומאתו הוי נקב זה דכונס משקה מילתא דפסיקא שאין נוטלין מפי הכלי דאע"ג דאינו עולה בו מטומאה וסד"א שיטלו ממנו אפי' דרך פי הכלי קמל"ן רבא דאפ"ה אין נוטלין ממנו אבל אי מיוחד למשקה אז אין נוטלים ממנו לגמרי אפילו דרך פי הכלי וא"כ השוו דעת רבינו וסמ"ק והרמב"ם דכל כלי העולה מטומאתו שאין נוטלין ממנו אפילו דרך הנקב. ולכן אין מביא רבינו לדברי הרמב"ם ולדברי הסמ"ק בפלוגתא אם פסק רבינו והרא"ש בנטילת ידים אפילו הנקב נקוב בכונס משקה כמו שעלה על דעת ב"י וגם משמע כן בת"ה סי' רס"א דפליגי בהא וכן ג"כ מתורץ למה אינו מביא לדברי הרמב"ם לעיל ואסמכינהו לדברי הסמ"ק דהרמב"ם מדבר דוקא בכלי העולה מטומאתו. ורבינו מדבר בכלי שאינו עולה מטומאתו אבל בעולה מטומאתו יכול להיות שרבינו סובר כהסמ"ק וסמ"ג שאין נוטלין ממנו אפילו דרך נקב הכלי ולכן בודאי שהרמב"ם איירי אפי' נשאר רביעית מן הנקב ולמטה אין נוטלין מפרש דרך הנקב ולכן נקט נשבר וכן דעת הרשב"א ויצדקו סוף דברי הרשב"א שכתב בד"א בכלי שאין שבירה זו מעלה אותו מטומאתו כלומר בד"א שדוקא בשולי הכלי פסול ולא כשנשאר רביעית וכו' ורבינו משוה דעתו להרמב"ם והרשב"א וסמ"ג וסמ"ק רק שחולק עם הסמ"ק בזה שלמס"ק אם יחדו לזיתים כונס משקה אינו פוסל את הכלי אפילו דרך פיו לסברת הרא"ש וכמ"ש בפרישה. ורבינו ס"ל דגם לדעת הרא"ש דרך פיו אסור:

ג

ואי מקרב ידיה לגבי דוולא כו' עיין מה שכתבתי בפרישה ולפי זה נראה דלפי מנהג שלנו שנוטלין הידים מתוך כלי שיש בו ברזל הנקרא תרנגולת צריך לפתחו ולסוגרו הרבה פעמים בכל נטילה כדי להיות כח גברא המים שיצאו ממנו ומאוד צריך דקדוק בברזות הקטנים ופיהם צר. ומ"מ יוצאים בהם כשפותחין וסוגרין הרבה פעמים אע"פ שבכל שפיכה ושפיכה אינו יוצא כ"א מעט מים ותנן מוסיפין על השניים ואין מוסיפין על הראשונים וכמ"ש רבינו לקמן בסימן קס"ב אין לפרשו דר"ל אם כשנטל ידיו בשפיכה ראשונה לא נטל עד הפרק אינו יכול ליתן פעם שנית על המקום שאין נטל תחלה כדי שתעלה לו בשביל שפיכה א' שאין נטילה לחצאין אלא מה שנטל תחלה חשוב כמאן דליתא וצריך ליתן שפיכה א' עד הפרק הא כתב ב"י בשם הרמב"ם ושאר גאונים דהיינו דוקא אם אין היד טופח מהמים שכבר יצק על ידו. ועוד דנטילה דידן שאנו מקבלים המים בשני ידים מהברזא ומשפשפין הידים זא"ז בשפיכה מועטת נתפשט המים ללחלח הידים. ועוד דבודאי בעוד כלי המים לפנינו ודעתו ליטול ולשפוך מהכלי על יד ואינו סוגרו אלא מכח ההיתר להיות כח גברא ודאי שאין זה בכלל אין נטילה לחצאין וק"ל. ולה"ג צ"ל מ"ש בגמרא באריתא דדלאי דאסור שאני התם שהוא בקרקע והוא דרך טבילה וטבילה בשאובין ליכא כ"כ הרמב"ן ור"ל הצינור הוא חריץ בקרקע ששופכין לתוכו וממשיך ממנו לתוך השדות. גם הרא"ש והתוספות תירצו לה"ג שלא תקשי להו מההיא דאריתא הנ"ל וק"ל. ועי"ל דס"ל דעכ"פ צריך נטילה מתוך הכלי ובין נוטל ידיו בתוך הכלי ובין שופך מן הכלי על ידיו יש כאן נטילה מן הכלי משא"כ באריתא דידיו חוץ להכלי שהצינור אינו כלי והא דקאמר בגמרא דלא אתו מכח גברא לאו דוקא קאמר א"נ ההיא דאריתא אתיא כר' יוסי וה"ג פסק כת"ק דלא בעי כח גברא ורבינו שמביא ראייה מההיא דאריתא משום דלתירוץ האחרון קשה מיניה על ה"ג שפסק נגד סוגיא דשמעתא דאריתא ולתירוצא קמא צ"ל אליבא דה"ג דל"ד קאמר הגמרא כח גברא והוא דוחק וק"ל:

ד

ואי בזיע דוולא כו' ופשוט הוא בעיני דבבזיע דוולא אף שאין בצינור ארבעים סאה כשר מטעם דנצוק מחברו למימי היאור שיש בו שיעור מקוה וכן כתב ב"י אלא שמסיק ב"י וכתב ז"ל אלא שרבינו ירוחם כתב פי' ואם יש באריתא מ' סאה טובלין בה את הידים כו' עכ"ל ולענ"ד דודאי לא עלתה על דעת ר' ירוחם להצריך מ' סאה בצינור ומ"ש אם יש באריתא מ' סאה לק"מ דאריתא לאו היינו צינור אלא אריתא היא היאור שדולין מתוכו לצינור וכ"כ התוס' בהדיא שם בכ"ה ריש דף ק"ז ז"ל האי אריתא דדלאי פי' הקונטרס צינור ששופכין לו מים מן היאור בדלי והוא מוליך מים בשדה ואין ר"ל שיהא הצינור קרוי אריתא דהא יאורים מתרגמינן אריתאי ובפרק הפרה אמרינן ההוא תורא דנפל לאריתא ומשמע שם שהוא עמוק עשרה טפחים עכ"ל ש"מ שהם ס"ל פשוט גם לפירש"י דאריתא הוא היאור שדולין ממנו לתוך הצינור ומש"ה דקדק רש"י ג"כ בלשונו וכתב ששופכין לו מים מיאור דקשה למה נקט יאור ודוחק לומר שס"ל שע"ש המקום שדולים ממנו הוא היאור נקרא גם הצינור יאור אלא ודאי ס"ל שאריתא הוא מקום שדולין מתוכו ולא מקום ששופכין לתוכו וזהו ג"כ כוונת רבינו ירוחם ולק"מ ושוב מצאתי שכתב ר' ירוחם בספרו תא"ו בנתיב ט"ו חלק ו' ז"ל אריתא דדלאי פי' שדולה מן הבור ונותן עם הדלי בצינור ומהצינור לשדה אריתא קרויה צינור כו' ש"מ דלא ס"ל כפי' התוספות וס"ל דהצינור עצמו נקרא אריתא אלא שקשה מאי דוחקו דר' ירוחם לפרש נגד הוכחת התוספות שהוכיחו שא"א לפרש כן ובודאי לא נעלמו ממנו דברי התוספות ואילו היה כותב ג"כ כלשון רש"י שדולין מן היאור לתוכו החרשתי ואמרתי שס"ל שהצינור נקרא אריתא ע"ש שדולין מתוכו מן היאור אבל הוא כתב שדולין מן הבור לתוכו וא"כ קשה למה קראו צינור אריתא ולולי דמסתפינא הייתי שולח יד למחקו ולהגיהו אין הצינור נקרא אריתא וכמ"ש התוס' אלא שקשה ג"כ א"כ אמאי קרוי אריתא כיון שאינו מזכיר לשון יאור מתוך דבריו וצ"ל שמש"ה פי' דצינור נקרא אריתא דאל"כ אלא אריתא הוא היאור שדולים ממנו א"כ לא א"ש הא דקאמר האי אריתא דדלאי אין נוטלין ממנו ר"ל ממנו דמשמע דקאי אמקום הנזכר אמאי קאי גם דעת התוס' ורש"י נראה שהם ג"כ סוברים שאריתא ר"ל הצינור אלא שכתבו שהאי שנקרא הצינור אריתא לא נקרא כן ע"ש עצמה אלא ע"ש היאור שדולין מתוכה וק"ל:

ה

היתה מוטה בארץ על צדה הלשון משמע שהיתה מוטה לא ע"י אדם שהטה אותה אלא ע"י שום סיבה דומה למ"ש או שעומדת והמים יוצאים דרך נקב שבשני הנדונים אין לאדם התחלה בו פסולים מיהו דחוק מאחר שפוסק כר' יוסי דפוסל אפילו כשהטה אדם מתחלה ואחר כך הלך לו וישב ונטלה אחר כך ממנו אדם שפסול א"כ ה"ל לרבינו לנקוט רבותא ודוחק לומר שסמך אמ"ש אח"כ דצריך להחזירו בכל שפיכה ושפיכה דמינה נשמע דצריך כח גברא הא דלא נקט ברישא רבותא משום דבפלוגתא לא קמיירי ונקט ברישא מילתא דפסיקא לכ"ע להכשר שזהו דוחק לומר בפסק וגם לא היה לו לזוז מלשון המשנה דנקט הטה את החבית וכו' לכן יותר נראה לומר שדייק רבינו לכתוב היתה מוטה כלומר שאחר שהטה אותם האדם היתה כך מוטה ומונחת בהטייתה ולא צריך לכתוב שאדם הטה אותה שסתם הטייה היא ע"י האדם ולא מעצמה. וא"ת לפי זה למה נקט אח"כ או שעומדת וכו' הא הוי זו ואצ"ל זו זהו ל"ק דהא אף לפי' קמא קשה למה צריך לכתוב או שהיתה עומדת מה לי מוטה מה לי עומדת אלא ע"כ צ"ל דנקט עומדת משום שכתב אח"כ בברזא שמהני אפי' בעומדת וק"ל. וזהו קצת דחוק שבודאי שבברזא שהוא ממש כח גברא פשיטא דמהני אפילו בעומדת וי"ל דה"א דאין הוצאת ברזא נחשב כח גברא אלא בשקדמה לו כח גברא אחר כגון ההטייה ומוכרח לחלק כך דאל"כ היה קשה שבש"ע פסק כת"ק בהטה את החבית ולאחר שעה נטל ידיו ממנה משום דחשביה שפיר כח גברא וכמו שפי' הר"ר שמשון בפ"ק שהוא כח גברא ולכן פסק בזה כת"ק משום שזהו כח גברא אע"ג דר' יוסי לא חשביה ככח גברא ולא הוצרך להטה את החבית כל שעה ובהוצאת ברזא הצריך להוציאה ולהחזירה בכל שפיכה אלא ודאי שאני ההטייה שהמים עצמן נאחדים ומתנועעים מכח גברא לכן א"צ להחזיר ולהטות אבל בהוצאת הברזא אינו רק גרם הקילוח בעלמא ולכן צריך לחזור ולהוציאה וא"כ ה"א שאם עמדה החבית מתחלה שלא מהני הוצאת הברזא קמ"ל דמהני. עוד יש לדקדק בש"ע שם סעיף י"ב דכתב אם הקוף נתן מים לידים יש פוסלין ויש מכשירין ונראין דבריהן עכ"ל. למה הזכיר דעת הפוסלין בקוף יותר מבהטיית החבית לעיל בסעיף יו"ד הלא שניהן פלוגתת ת"ק ור"י ודעת הפוסלין פוסקים כר"י בקוף כן עצמם הפוסלים בהטייה ופוסקים כר"י ודעת המכשירין הן בשניהם טעמייהו שפוסקין כת"ק. ובאשר כתבתי ג"כ נתיישב דאף דת"ק מכשיר בשניהן לאו חדא מילתא היא לשניהן דבהטיית החבית יש סברא יותר להתיר דדמי קצת לכח גברא משא"כ בקוף שאין שום כח גברא אלא דהיתר מטעם דמיקרי כח נותן ור' יוסי לא מיבעיא שפוסל בקוף דליכא שם כח גברא כלל אלא אפילו בהטייה דלא מיקרי כח גברא כיון שכבר פסק כחו. ומש"ה הזכיר בש"ע בקוף דעת הפוסלין לומר שירצה אדם להחמיר אלא שנראה להכשירו להלכה. עוד יש לדקדק מ"ש ב"י בשם ת"ה דהרמב"ם פליג על ר"ת שמתיר להטיל מים מידו הא' שקיבל בה מהכלי לידו האחרת שהרי כתב הרמב"ם בפ"ו מהלכות ברכות ז"ל או נוטל ידו אחת וצק בזו על זו וחוזר וצק בראשונה על השנייה ע"כ כלומר שצריך נטילה ע"ז וע"ז עכ"ל. ונ"ל שס"ל דה"פ בדברי הרמב"ם נוטל ידו א' קאי אדלעיל מיניה דשם מיירי כשירצה ליטול שתי ידיו יחד ואח"כ קאמר תיקון אם ירצה ליטול כל יד בפני עצמו וקאמר דנוטל בדרך זה דהיינו שנוטל כלי בידו א' וצק ממנו על יד השניה ואח"כ אוחז הכלי באותו יד שכבר נטלה ונתכשרה וצק בה על השניה הראשונה ששפך בה תחלה וקרא כאן ראשונה לשניה ע"ש שנטלה ונשפך עליה ראשונה. שם בש"ע סעיף ז' ח' דרמ"א כתב בהגהתו והיא מחידושי אגודה דאין ליטול ידיו מאותן אבנים הקבועים בכותל ועשה להן בית קיבול וברזא אא"כ היו כלי תחלה וחברו ש"מ דס"ל תלוש ולבסוף חברו דינו כתלוש ומיקרי כלי וקצת קשה אהא דכתב אחר כך בפנים אם הכניס ידו לתוך הכלי מחובר לקרקע לא עלתה לו נטילה דמשמע אפילו היתה כבר תלוש ונתחברה לקרקע אפ"ה אסור. ואם אינו מחובר י"א דמותר ש"מ דבתלוש ולבסוף מחובר מחשב ליה כמחובר מיהו המדקדק בדברי הרשב"א שכתב אליבא דה"ג שהם הי"א שכתב הש"ע בשמם שמכשירין לשפשף בתוך כלי התלוש דה"ט דמחובר פסול משום דכל שבקרקע כעין טבילה היא וטבילה בשאובין ליכא וא"כ לק"מ דה"ט דפסול במחובר משום דנראה כטבילה ולא כנטילה משא"כ בנוטל מכלי אבן הקבוע בקרקע וצק ממנו על ידיו. ולעולם בתרווייהו תלוש ולבסוף חברו דינו כתלוש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.