לבושי שרד/אורח חיים/י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לבושי שרד ‏ אורח חיים י

ט"ז סק"ג נמי אם היו. הוא רבותא אע"ג שחתך מדבר הפטור מועיל החתך להיות חייב עתה וזה לא מוכח מדין הש"ע:

(מג"א סק"ג) נעשית בעלת וא"ו. הוא רבותא דל"ת כיון שחתך ב' כנפות באלכסון נעשית כקרן עגול ופטור מציצית:

ט"ז סק"ד דסופה לחזור. ר"ל דודאי לא יניחנ' כך אלא סופו להתיר את התפירה הלכך נעשית נחשב כאלו כבר התיר התפירות:

(מג"א סק"ד) הקרן והטיל. ולא אמרי' דסופו להתיר התפיר' ונחשב כאלו הותר ואז הציצית יותר מג' אצבעות לשפת הבגד ל"א כך אלא כיון שכפל בענין שנשאר בו הקרנות אמרינן דיניחה כך:

סק"ה דאם תפר על הכנף ר"ל אם תפר עור על הכנף שרי אפי' למ"ד בתר כנף אזלינן וע"כ היינו טעמא שתחתיו טפל לעיקר:

ט"ז ס"ק ו' ללמוד מהטיל. עיין ט"ז ס"ק א'. ובדבורנו שם:

מג"א סק"ט שניות כמו הראשונות דלא כהט"ז בסק"ט ואע"ג דבחתך שניות ליכא טעמא להכשיר ומה"ט פוסל הט"ז כמו שביארתי בט"ז ע"ש אך המג"א ס"ל דתולמ"ה לא פסל אלא שמתחלת עשיותה היה בפסול אבל אם תחלה היה כשר ונפסל חוזר להכשירו ולכן באמת ממ"נ כשר דאם חתך ראשונות כשר משום דשניות לא הוי מעשה כיון שעבר בב"ת ובחתך השניות כשר כיון דראשונות היה תחלת עשייתן בהכשר. והט"ז לכאורה ס"ל דאפילו בתחלת עשייתן בהכשר שייך תולמ"ה ועיין סימן ט"ו ובמשכ"ש:

(שם). וכ"כ ב"י בהדיא. הט"ז בסק"ט כתב בשם הב"י בהיפך ובאמת דלשטת הרא"ש כ' עב"י להכשיר וכמ"ש המג"א רק לשיטת הרמב"ם כ' הב"י לפסול וא"כ מבואר בב"י כהמ"א. ובחיבורי נאות דשא בתשובה סי' ס"ג ביארתי בארוכה מה שחולקים הט"ז ומ"א בביאור דברי הב"י אין כאן מקומו וע"ש:

(ש"ע סעיף ח') אשטרינגה. הוא דברי המחבר צדדי הבגד אחת אל אחת ואינו קבוע אלא נוטלן ומחזירן:

ט"ז ס"ק ט' ונראה טעם שהראשונות נתבטלות זהו לא כהמג"א סק"ט והטעם דבשלמא באחרונות אמרינן דמעת שעשאן איכא בל תוסיף והויא כאלו אינם עשויות כלל עד החתיכה שאז נעשין מחדש מה שאין כן הראשונות כבר היו עשיות בהכשר ואח"כ נפסלו משום ב"ת ממילא הוי אחר כך תולמ"ה. ומה שכתוב ט"ז בסק"י לחתוך אחד וכן יש ללמוד כו' ק"ק דהתם דמי לנשארו ראשונות שהרי היו עשויות תחלה בהכשר ונפסלו בעשיית החמישית א"כ כשחתך החמישית כולם פסולים אפילו חתך א' מד' עכ"פ שלשה פסולים רק החמשית כשרה מחמת שהיתה בעת עשיית' בב"ת וצ"ל דהתם שאני דלא נעשה בפסול רק החמישית אבל האחרים ליכא בהו פסול ב"ת כלל והכא שאני שהשניות הם אצל הראשונות בכל כנף משא"כ התם דהאחרים לא נעשו בפסול כמ"ש הט"ז שם. ומ"מ מ"ש הט"ז שם וכן יש ללמוד כו' אינו מובן דהא ליכא למילף מהכא אלא להכשר החמישית אם נשארה כיון דמתחלה נעשית בב"ת משא"כ שאר הציצית אם נשארו אם באנו ללמוד מכאן יהיה פסול רק דמוכרחים לחלק כנ"ל ועכ"פ אין ללמוד מכאן. ודברי המ"א סק"ב שכתב ג"כ כדברי הט"ז א"ש שהולך לשיטתיה בס"ק ט' אבל דברי הט"ז צ"ע כדאמרי' ועיין:

(בט"ז סק"י) אנשים שמקפלין. הם רוצים שיהיה ב' ציצית לאחוריהם ממש דהיינו על כתפיהם לכן הטלית רק על כתפיהם. ומסיק דא"צ דוקא על כתפיהם. אלא צדדים דלפניו וצדדים דלאחריו מיקרי נמי לפניו ולאחריו ולכן די בהפסק היד וק"ל:

מ"א ס"ק י"ג שהרי אין חוגרין. דאם היו חוגרין הוי מה שלמעלה מן החגור סתומין כ"כ הב"י וצ"ע בדין זה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.