מחצית השקל/אורח חיים/י

מחצית השקל ‏ אורח חיים י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(ב) (ס"ק ב) בארבע כו' עס"ו אם חתכן. ר"ל אם עשה ה' ציצית ואח"ז חתך א' מן הה' ציצית ונשארו רק ד' תניא במחלוק' רב"י ורמ"א בס"ו בהטיל ציצית על ציצית וחתכן:

(ג) (ס"ק ג) א' ה"ה הב' כו' עב"ח. רוצה לו' דבמרדכי נסתפק אי דוקא נקט הש"ע בעל' ה' חייב. אבל בעל' ו' דהיינו חתך שני כנפות פטור או אין חילוק ושאל פי רבו והשיבו דאין חילוק בין בת ה' לבת ו'. ואף דהרב"י כ' שהן דברי תימא דמה"ת ס"ד לחלק אבל הב"ח באר מקום הספק דס"ד דוקא חתך כנף א' אז חייב אף דמקום החתך דומה קצת לעיגול מ"מ יגידו עליו ריעיו ג' כנפי' האחרים דגם כנף החתוך כנף הוא אבל אי חותך שני כנפות ס"ד כיון דדומיא לעגולים ל"מ כנף ול"ל יגידו עליהם ריעיהם השני כנפים האחרים דמאי אולמא דהני שני כנפים מהני שני כנפים שאלו יעידו על אלו ולכן נסתפק ובאמת דעת הב"ח קצת נוטה לפטור בחתך שני כנפות ע"ש:

(ד) (ס"ק ד') כפל כו' משמע בתו' פ' הקומץ דף ל"ד ע"ב דאם כפל כו' שנשאר בו הקרן כו' אהא דאמרי' התם א"ר דימי האי מאן דחייטי' לגלימיה לא עביד כלום דא"א דלא מבעיא ליה הכנפות לפסקי ולשדיא. וכ' תו' וז"ל פי' הקונ' בל"א שנכפל טליתו ותפרה שלא תשוב לאיתנה אפ"הלא עביד כלום ולא הו"ל לפ' כן דלקמן פ"ה תני' כו' ושוין שאם כפלה ותפרה חייב (כמבואר סעיף ו) אלמא שחייבת במקום הכפולות להטיל שם ציצית כו' ויועיל הציצית שבקרנותיה עכ"ל. והקשו כן על פי' ראשון של רש"י שהיה מפ' חייטי' לגלימי' שתפרה בענין שעדיין אחר התפירה נשאר הקרן מרובע אלא שהוא כפול והטיל הציצית על הכפל דלא עביד כלום וע"ז הקשו התוס' והוכיחו מסעיף ו' דכה"ג מהני אם מטיל ציצית על הכפל ולא כתבו יותר ובלי ספק דעתם להסכים מהכרח קושיא זו לפי' שני שפירש"י דחייטי' לגלימי' שתפר וקצע הקרנות עד שנראים עגולים ורצ' לפטור מה"ט הגלימא מן הציצית ועז"א דלא עביד כלום דמ"מ חייב' ופי' זה הביא הרב"י פה בש"ע. עכ"פ נראה מל' התו' דאם כפל ותפר הקרנות ועדיין נשארי' מרובעים אם מטיל הציציות על הכפל יצא. אמת שגם רש"י גופיה דחה פ' ראשון הנ"ל כמו שדחאו התי' מהאי דסעיף ו' וע"כ לא היה לפני התוס' כן בגרס' רש"י. מ"מ המ"א הביא דברי התו' שבלשונם יותר מבואר דמטיל הציצית על הכפל מהני. אבל ברש"י אינו מבואר כ"כ אף דגם רש"י ע"כ נתכוין כן אבל במרדכי בהל' קטנות כ' דהכא אינו דומה להאי דסעיף ו' וז"ל האי דסעי' ו' מיירי שכפלה כולה להכי חייבת דכן דרך מלבוש עכ"ל. וא"כ הדבר במחלוקת שנוי':

(ה) (ס"ק ה) חייבת כו' ומשמע בסעיף ז' כו' דאזלי' בתר רובא. באמת הרב"י כת' בשם מהרי"ק דפשיט' דאינה פטורה אא"כ רובה של עור. ולקמן בסעיף ז' דאינה נפטרת אלא ברובה סתום יליף מהכא דכמו דבעור בעי' שיהיה הרוב פטור כן לענין סתימה דהסתום פטור בעי' שיהי' הרוב אלא שבש"ע מבואר הדבר לענין סתימה דבעי' רוב בסעיף ז' ולענין עור דבעי' רוב אינו מבואר להדיא הוצרך מ"א למילף עוד מסתום דסעיף זה:

ועבב"י ס"ס זה. זה קאי אהא דסתימה ועור שווין לענין דבעי' רוב וס"ס י"א דאם תפר עור על הכנף שרי כו' שכתב הרב"י שיש מכשירי' לתת על הכנף חתיכות עור לחזק הכנף וכ"ה בש"ע שם וכ' שם הרב"י דאפי' למ"ד בגמ' דאזלינן בתר הכנף. ואם הכנף של עור אף שהטלית של צמר פטורה אבל לא קי"ל הכי מ"מ כה"ג חייב כיון שאינו עשוי כ"א לחזק ות"ל שתחתיו צמר דהא כ' הרב"י שנותנים על הכנף עור משמע שחתיכות העור למעל' ותחתיו בגד אע"כ דאזלינן בתר העליון:

(ו) (ס"ק ו) ג' ציציות כו'. ולא ידעתי למה דהא האחרים נעשו בכשרות ר"ל דהא בשעת עשיי' האחרונים היה הטלית כבר בר חיובא שהיה לו ד' כנפות אלא שהיה בו ציצית א' פסולה משום תולמ"ה. וע"ז כתב המ"א דאטו משום דציצית א' פסולה כו' וא"כ אי יפסיל בטלית ציצית א' ע"י שנפסקו חוטיו יהיו גם הציצית השלשה הנשארים בכשרות פסולים אתמהה. ומה לי שנפסלה ציצית א' משום שנפסקו חוטיו או שנפסלה ציצית א' משום תולמ"ה:

וכ"מ סי' ט"ו סעיף ד' כצ"ל שכתב שם וי"א דלר"ע לא נפסל (בנקרע הטלית תוך ג' אצבעות סמוך לשפת הכנף) אלא הציצית שהיו בו בעת שתפרו והטעם דהציצית שהי' בחתיכה שנקרע היה פסולה קודם שתפרה דלא היה מקרי בגד וכשתפרו לבגד עם הציצית דאז חל על החתיכה הקרועה שם בגד ה"ל תולמ"ה ע"ש במ"א:

ומלשון זה משמע דלא היתה נפסל' כה"ג אלא אותה ציצית לבדה ולא שאר הציצית אמנם אין זה דיוק גמור:

(ז) (ס"ק ז) וטוב וצ"ע כו' דבדף מ"א תניא טלית כפולה חייבת בציצית ורבי שמעון פוטר ופסקי הרמב"ם כר"ש והוא גם דעת הרב"י פה בש"ע אלא שהרב"י כתב דהא דפוטר ר"ש היינו להטיל ציצית על הכפל אבל עכ"פ צריך להטיל ציצית בפשוטים כמ"ש רמ"א בהג"ה. אבל הרא"ש פסק כת"ק דחייבת דהיינו להטיל הציצית על הכפל והן הי"א שהביא רמ"א. ולזה הקשה מ"א על מ"ש רמ"א וטוב כו' משמע דבזה יוצא ידי שניהם וזה אינו. ובאמת בד"מ חלק כו' לגמרי. ואפי' בפשוטין א"צ להטיל. ולפ"ד הד"מ גם דעת הרמב"ם דפוסק כר"ש כן הוא דפוטר לגמרי. ולפ"ז א"ש מ"ש רמ"א וטוב לעשות כו' דהיינו על הכפל. ובזה לדעת רמ"א בד"מ בכוונת הרמב"ם יוצא ידי שניהם דהיינו הרמב"ם והרא"ש דלהרמב"ם פטור נגמרי ולהרא"ש חייב' להטיל ציצית על הכפל ולכן אי מטיל ציצית על הכפל ואינו מברך עליו יוצא ידי שניהם דברכות אין מעכבות. ולפי זה מ"ש רמ"א אבל צריך להטיל בד' כנפים הפשוטים לא דס"ל לרמ"א כן לדעת הרמב"ם אלא בא לפרש דעת הרב"י שפוסק כהרמב"ם גופא והרב"י ס"ל כן לדעת הרמב"ם כמ"ש בחבורו הארוך דעכ"פ צריך להטיל בד' כנפים הפשוטים ולכן מפ' רמ"א גם דעת הרב"י בש"ע כן. ומ"ש רמ"א כאן וטוב כו' היינו לפי הבנת רמ"א בדברי הרמב"ם ונראה לרמ"א עיקר בכוונתו דפוטר לגמרי וכנ"ל:

אך המרדכי כ' כו' ר"ל דאפי' לפי הבנת רמ"א דברי הרמב"ם דפוטר לגמרי מ"מ לא יצא אליבא דכ"ע במטיל בד' כנפות הכפולים. דהא עכ"פ לא יצא ידי המרדכי שכ' שצריך להטיל בפשוטין:

ונ"י פי' כו' פ"ש כקומ' איש כו' דלאו בגד הוא. וכה"ג כ' בט"ז דודאי פטור לגמרי מלהטיל בו ציצית כיון דאינו ראוי ללבישה:

(ח) (ס"ק ח) הראשונה. אפש' כו' דעת הרב"י הוא כדעת הרמב"ם דס"ל דוקא אם נתכוין לבטל הראשונות כשיר' דליכ' למיפסל משום תעשה ולמ"ה דהא עשה מעשה רבה כשעשה השני' דהיתה כוונתו לבטל הראשונות. והטלית בת חיובא דהא יש לה. ד' כנפות והראשונות ביטל והוי כמו שאין לה רק ד' ציצית ולכן כ' מ"א דאי חתך השניות פסול דהראשונות כבר ביטל ונפסלו וה"ל עכשיו תולמ"ה אבל אי נתכוין להוסיף על הראשונים ולא נבטל ס"ל להרמב"ם דשתיהן פסולות משום תולמ"ה. וס"ל לפ' כן דברי הש"ס אבל הרא"ש לפי פירושו בש"ס מכשיר בכל ענין וס"ל הסברא להיפוך ולא מבעיא אי נתכוין כשעשה השניות להוסיף ולא לבטל ודאי דליכא לפסול משום תולמ"ה דהא כשעשה השניות נא מקרי מעש' כלל דהא עי"ז עבר על בל תוסיף ואיך יקרא מעשה לענין הכשר ציצית ע"כ כשחתך אח"כ אח' מן הציצית אז מיקרי מעשה דעד עתה לא מקרי מעשה אלא אפי' אם כשעש' השניות נתכוין לבטל את הראשונות דלא עבר על בל תוסיף אפ"ה ל"מ מעשה. ובחתיכות א' מהציצית מתכשרי דאז מקרי מעשה:

והטעם כתב הרב"י כיון דאלו היה מתכוין להוסיף לא היה נקרא מעשה כי לא מתכוין להוסיף ג"כ ל"מ מעשה. וסיים בעצמו שהוא דוחק והב"ח כ' כיון דקי"ל לעבור בזמנו לא בעי כוונה ואפי' בלי מתכוין עבר על בל תוסיף. ולכן אפי' לא נתכוין להוסיף כ"א לבטל הראשונות מ"מ עבר על בל תוסיף ולכן ל"מ מעשה עד שחתך א' מהציציות ואז מקרי מעשה (אך לפי מ"ש מגן אברהם סי' תרנ"א ס"ק כ"ז בשם רי"ו דלדידן דקיי"לן מצות צריכות כוונה כדאיתא סי' ס' סעיף ד'. גם לעבור על ב"ת בעי כוונה. וכ"ה ר"פ יו"ד דעירובין א"כ ליתא לדברי הב"ח ועסי' ל"ד. גם בלא"ה לא הבנתי ניהו דל"ב כוונה לעבור היינו מן הסתם. אבל אי מתכוין בפי' שלא להוסיף שגם כה"ג עובר על ב"ת זה לא שמענו) והוא דעת הי"מ בשלחן ערוך שכתב רמ"א וזו היא טעם מחלוקתם. ובזה יובנו גם דברי מ"א ס"ק ט':

(ט) (ס"ק ט') הראשונות כו' אבל באמת להרא"ש (והוא דעת הי"מ שהביא רמ"א) אפי' חתך השניות כשר כמו בראשונות ל' אפי' לאו דוקא דמבואר בהרב"י דאדרבא אי חתך שניות יותר מסתבר להכשיר ע"י הראשונות כיון דתחלת עשייתן היו בהכשר מלהכשיר אי חתך הראשונות ע"י שניות דתחלת עשייתן היו בפסול מ"מ לדינא כ' בין חתך ראשונות או שניות כשרה. ודברי הב"ח צ"ע שהבין לרמ"א וכן דברי הרב"י בחבורו הארוך דלהרא"ש דוקא בחתך הראשונות כשרה ולא בחתך השניות דמבואר להדיא בהרב"י להיפוך:

(י) (ס"ק י) רובו כו' פסולים כמ"ש סעיף ה' משום תולמ"ה:

(יב) (ס"ק יב) כסתומה כו' ובת"ה כו' ל"ח חיבור. וראייתו מחליצה דמהדקי' המנעל ע"י קרסים ולולאות שיש בצד אחד מן המנעל ובצד השני יש אימרתא וקשרים ומכניסין הקשרים תוך הלואות שכנגדן ואעפ"כ אמרי' בש"ס דבעי' עוד לכרוך רצוע' סביב הרגל לקשור הרצוע'. וכ' הרא"ש דלא סגי בעניבת הרצועה דקי"ל עניבה לאו קשירה היא. ותיקשי ת"ל שכבר הכניס' הקשרים תוך הלולאות אלא ע"כ דזה לא מהני סתימה. ולכך בעינן קשירות הרצועה והוא הדין לענין כלאים ל"מ סתימה. אלא מדמצינו במשכן כתב והבאת את הקרסים בלולאות וחברת את האהל כו' הרי דע"י קרסים מקרי חיבור וע"כ צריך לחלק אי נכפפים מאד שא"י להתירן אלא ע"י מעש' בלי חיבור וכן היה במשכן אבל זולתו דאין נכפפים מאד ל"מ חיבור ועבי"ד סי' שי"ן דשם פסק רמ"א כדברי ת"ה הנ"ל:

ואפשר דמ"מ כו' ר"ל ניהו דיש לדמות לענין סתימה וחיבור ציצית לכלאים וא"כ מצד הדין מותר לעשות בטלי' קטן למטה מהחגור קרסים שאין נכפפים הרב' מ"מ אפשר בציצי' חששו למראי' עין והחמירו יותר מבכלאים:

וז"ל תשובת מהר"ם כו' זה אין לו שייכות לדעיל והוא ענין בפ"ע וכמדומה שצריך לציינו עמ"ש בש"ע סעיף י"ד:

(יג) (ס"ק י"ג) פטורים כו' וכ' עוד יש לו' במלבושים כו' שהרי אין חוגרים אותו בחגור ר"ל דאי היו חוגרים אותו בחגור הוי ניחא וכמ"ש הרב"י וז"ל דהוי כסתומים מחגור ולמעלה כו' ועוד סיים וז"ל שבין שתי קרנות שלמעלה לשתי קרנות שלמט' מפסיק הסתימה שכנגד הטבור ונמצא שאין בצד מעלה אלא שתי קרנות לבד וכן בצד מטה עכ"ל עמ"ש ס"ס כ"א אין זה מלשון הרב"י אלא הוא מדברי מ"א שרמז לע"ש ובמה שהקשה משם לכאן כדאיתא במדרש הובא בט"ז ס"ק י':

שקורין קאלנ"ר ובמדינתנו נקרא לעטני"ק:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.