אליה רבה/אורח חיים/י

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אליה רבהTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png י

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
נתיב חיים
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
לבושי שרד



מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

[א] הרחוקות וכו'. בלבוש כתב מסתבר וכו' ובלחם חמודות דף ק"ד למד זה מקרא גופיה דכתיב על ארבע כנפות והמרוחקות זו מזו נופל עליהם שם כנפות, עד כאן. וכן נראה בפוסקים קמאי ונראה דאפילו בדיעבד מעכב ופסול שאין עושין במרוחקות. וכן משמע בתשובת מהר"ם מינץ סימן י"ג. כתב הב"ח דירא שמים לא ילבש אלא טלית בת ארבע כנפות כי ר"מ ממיץ פוטר אפילו בעלת חמישה:

ב[עריכה]

[ב] יש לה ארבע וכו'. כתב דרכי משה דהוא הדין אם היה לכתחילה ג' וחתך אחת לשנים נעשית בעלת ד', עד כאן. וכתב ט"ז אם שכח ועבד ה' ציצית בבעלת ה' יחתוך אחת וכשר:

ג[עריכה]

[ג] אף על פי כן וכו'. דהיינו אם תפרו באופן שיש כנף בהתחלת התפירה או בסופה עושה שם הציצית כמו בחתך ואם תפרו מעוגל עושה הציצית בכנף הראשון דסופו לחזור לתחילתן:

ד[עריכה]

[ד] וכנפיה וכו'. דאזלינן בתר עיקר הבגד ואם רוב הטלית של בגד והשאר של עור חייבת, והוא הדין איפכא דאזלינן בתר רובה. ואם הטלית עור ותחתיו תפור בבגד פטור, והוא הדין איפכא דחייבת דמה שתחתיו טפל לעיקר הבגד:

ה[עריכה]

[ה] משום תעשה וכו'. דכתיב גדילים תעשה לך על ד' כנפות משמע שיהא הכנפות עשויות קודם שנעשו הציצית ולאו דוקא שנעשו ג' ציצית אלא אפילו לא קשר אלא קשר אחד בפיסול ואחר כך השלים הד' כנפות נמי פסול וצריך להתיר הקשר או הציצית שנעשו בפיסול קודם שיעשה שאר הציצית, אבל אם השלים הטלית והציצית קודם שהתיר הקשר או הציצית ואחר כך התיר הפסול וחזר וקשרו פסול, לבוש. ומה שכתב מגן אברהם לחלוק עליו כבר כתבתי באליהו זוטא בשם לחם רב והסכמתי ללבוש עיין שם. ועיין סימן י"א סעיף י"ד:

ו[עריכה]

[ו] אבל צריך להטיל וכו'. מלבושי יום טוב תמה על שהשמיטו הלבוש. ונראה לי דסבירא ליה דאין צריך להטיל בפשוטים כיון דהוא בגד שאין ראוי ללבוש כמו שכתב הט"ז בשם נמוקי יוסף, והט"ז מחלק להלכה דנמוקי יוסף מיירי בטלית ארוך מאוד, ורש"י מיירי שכופלו מרצון לכך צריך להטיל בפשוטין. וקשה דהא רש"י פירש [מנחות] דף מ"א שהוא ארוך כשתים:

ז[עריכה]

[ז] וטוב וכו'. כתב עולת תמיד לעניות דעתי לא ידעינן טעם לפשרה זו דגם אם לא יברך מה תיקון כי אם אינו יוצא בציצית אלו. הרי הבגד בלא ציצית ואסור ללבשו משום ספק, עד כאן. וכהאי גוונא תמה מגן אברהם, וכבר יישבתי באליהו זוטא דרמ"א סבירא ליה דאם לבשו כשהוא מכופל ודאי אין צריך להטיל בפשוטים כיון שאין הפשוטים בכפל, אלא אם לבשו כשהם פשוטים צריך להטיל בפשוטים, וקא משמע לן דלא נימא כיון שהוא ארוך כל כך אין צריך להטיל כלל. ואם כן יפה כתב רמ"א דאם לובש מכופל יעשה ציצית בכפליו ולא יברך ובאליהו זוטא הארכתי עיין שם, ועדיין צריך עיון. וכתב ט"ז ונראה דהוא הדין אפילו בכופלו מחמת שהוא ארוך טוב שלא לברך, ולכתחילה יש ליזהר שלא לעשות כפולה כלל אלא אם כן תפרוהו:

ח[עריכה]

[ח] וכן עיקר וכו'. זה דעת הרא"ש, וכן הכריעו מלבושי יום טוב ולחם חמודות דף קי"ב ובאליהו זוטא פירשתי באריכות דהב"ח ולחם חמודות וט"ז לא הבינו דברי בית יוסף והעליתי להלכה להכשר בין כיוון לבטלו בין כיוון להוסיף רק צריך לחתוך או קמאי או בתראי ואי לא פסק כלל פסול, וכן פסק הב"ח, ואף שחתנו בעל ט"ז פסק דפסול בפיסוק קמאי היינו לפי מה שהבינו דעת בית יוסף לא רצה לפסוק נגד הבית יוסף אבל לפי דפרישתי דגם לבית יוסף כשר הכי נקטינן:

ט[עריכה]

[ט] רובו סתום וכו'. ואם עשה בו ציצית ואחר כך פתח רובו פסולים כמו שכתב סעיף ה'. ויש להסתפק אי מצרפינן נמי לרוב מה שפתוח בנקב שמכניסין הידים כשאין למלבוש בתי ידים, דלכאורה מדלמד בבית יוסף רוב זה מסעיף ד' ברוב בגד ושם משמע אף שיש בין בגד לבגד עור מצרפינן דגם בבית יוסף שס"ב סעיף ח' בפרוץ מרובה על העומד מצרפינן הפרוצים:

י[עריכה]

[י] ואין יוצאין וכו'. לרשות הרבים לבוש. משמע דמותר לכרמלית דספיקא דרבנן לקולא, וכן כתב עולת תמיד, אבל מגן אברהם חולק עליו וכתב דאסור לעשות ספק איסור דרבנן לכתחילה, עד כאן. ולי נראה אספיקא לא גזרו רבנן. כתב לבוש דאין מברכין. כתב מגן אברהם אם רוב הטלית של בגד והשאר של עור חייב והוא הדין איפכא דאזלינן בתר רובה. ואם הטלית עור ותחתיו תפור בבגד פטורה, והוא הדין איפכא דחייבת דמה שתחתיו הוא טפל לעיקר הבגד:

יא[עריכה]

[יא] רוב הנראה וכו'. גם לא יעשה בו קרסים קבועים עד למטה מחציו ואפילו אם הוא ארוך לא יעשה הקרסים למטה מהחגור משום מראית עין לבוש, ובשולחן ערוך לא נזכר מזה. גם צריך עיון ממה שכתב הלבוש גופיה ביורה דעה סימן שס"ג כתב זרועות של צמר שיש בהם קשרים או קרסים שקורין קנעפליך מותר לחבר אותם בבתי נפש של פשתן ויש בו נקבים ומכניס הקשרים או הקרסים תוך הנקבים הואיל והם רפויים יכול להוציאם משם באצבעו ואינו צריך לקרוע הנקבים אף על פי שמניחם כך מחובר תמיד ואין פורקין ממנה לא בלבישה לא בפשיטה, עד כאן. ומסתמא דין ציצית דמי לחיבור לכלאים, וכן כתב כנסת הגדולה בשם ספר זכרונות דחגורה וקרסים לא חשיב סתימה. ומה שכתב בית יוסף בשם מהרי"ק דקביעות אשטרינגא הוי כסתימה, נראה דהוי בענין שאי אפשר להוציאם משם באצבע וכן נראה קצת במהרי"ק שורש קמ"ט דמדמה לה לתפרם לגלימא, עיין שם, ואי מיירי הלבוש הכא בקרסים שקורין העקליך, ובזה נראה דפשיטא דלא הוי חיבור כיון דאפשר לפתחו באצבע. ומגן אברהם כתב אפשר דמכל מקום אסור מפני מראית העין. ואני אומר שאין לנו לחדש איסור מה שלא שיערו קדמונים. גם מכנסת הגדולה וספר הזכרונות משמע דאין איסור בזה כלל. מיהו אם עשויין בענין שלא ישמטו כלל אם לא על ידי מעשה כגון שהיו כופפים ראשי הקרסים לגמרי לצידן השניה כתב בתרומת הדשן בסימן רצ"ה דהוי חיבור:

יב[עריכה]

[יב] מרובעות וכו'. שאין עיגול נקרא כנף:

יג[עריכה]

[יג] אפילו של ארצות וכו'. באליהו זוטא נתבאר בארוכה לתרץ תמיהת מלבושי יום טוב ולחם חמודות עיין שם:

יד[עריכה]

[יד] דכסותך וכו'. לכך מנהג המדינות שאין עושין עטרה יפה להראות שאין עיקרה נעשה לראש, לבוש. ובלחם חמודות דף י"ב כתב שמעתי טעם על העטרה כדי שיהא היכר למקום המונח על הראש שלא להורידו פעם אחרת דמעלין בקודש ואין מורידין, וכן כתב של"ה דף קי"ב ולפי זה אין להקל ברצועה של תפילין ולהפך מה שלמעלה לצד הבתים למטה, ואפשר לחלק. ועיין לקמן סימן מ"ב ס"ק ג' ובספר כנסת הגדולה כתב לולי דאינהו בקיאי במעשיהם טפי מינן הייתי אומר דמה שנוהגין כן הוא. הוא מפני שהנחת הטלית בראש כולה מהרה נתנה דבר אחר על גבה שלא יתכלה מהרה וכיון שהוצרכו לכך מפני חיזוק לכבוד ולתפארת עושין העטרה מכלי מילת, עד כאן. משמע דעתו דמותר להפך הטלית, וכן משמע במגן אברהם סימן ח' ס"ק ה' לכן נראה להקל אם נקרע למעלה וכיוצא בזה:

טו[עריכה]

[טו] מלבושים הואיל וכו'. לבוש השמיט זה וכתב הטעם שכתב בית יוסף דמהרי"ק לא ידע בה פירוש נכון ולא ראו בדרכי משה שהביא ראיה לזה ממדרש והמים להם חומה שהכריז גבריאל למים שאחוריהם הזהרו באותן שמשליכין כנף של ציצית לאחוריהם, והבית יוסף כתב הטעם דגלימא אינו להגן מפני החום והקור אלא מפני הכבוד. ובדרכי יוסף הקשה על זה מכל טליתות שלנו שאינן עשויין להתחמם בהם ותירץ לחם חמודות דכיון שכל עצמו אם עושין לקיים בו מצות ציצית קרינן ביה כסותך להתחייב בציצית. עוד כתב הבית יוסף טעם דהוי ניפסקין הציצית בדריסת רגלים והארכתי בפלפולא באליהו זוטא עיין שם. כתב ט"ז מזה ראיה שיש להלביש הטלית באופן שישליכו כנף עם שני ציצית לאחוריהם. ואפשר שמזה נמשך לאיזה אנשים שמקפלין חלק אחד מן הטלית מאוד עד שנעשה דק ואינה מכסה כלל אלא הצוואר וכוונתם שיהיה שני ציצית לאחוריהם. ונראה לי שאין זה מן המובחר דאם כן אין כאן כיסוי גוף אלא כיסוי ראש ויותר הטוב כמנהג אותן שמתעטפין הטלית כמו שהוא סביב הראש והגוף והיד מפסקת בחצי הטלית מזה ומזה באופן שמשני הצדדים יהיה אחת מציצית לפניו ואחת לאחריו. וכן כתבו בתוס' סוף ערכין וזה לשונו יותן ציצית אחת מלפניו ואחת מלאחריו בימין וכן לשמאל, עד כאן לשונו, ולתשובת בית יעקב סימן צ"ב אשתמיט זה. ועיין בלבוש החור סימן ש"א סעיף ל' שכתב ובטליתות של מצוה שלנו אפילו אינו מניחו אלא על כתיפו סביב הצוואר שמניח צד הימין על כתיפו של שמאל מותר שכן דרך ללובשו ושרי, עד כאן וצריך עיון. ועיין לקמן סימן רס"ח. כתב בשולחן ערוך מהר"י לוריא טלית גדול צריך שיקיף האדם הראש וכל הגוף פנים ואחור עד החזה, עד כאן. וכתב בספר ר"ח (עיין בט"ז ס"ק י') דלא יפה עושים המשלשלים את טליתותיהם ומשפילים אותם מאוד:

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.