כף החיים/אורח חיים/י

כף החיים ‏ אורח חיים י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] טלית שאין לה ד' כנפות פטורה יש לה יותר מארבע חייבת. ברייתא בפ' התכלת וכן פסק הרי"ף והרמב"ם והרא"ש אבל הר"א ממי"ץ ורבינו שמחה פסקו דבעלת ה' נמי פטורה כברייתא דספרי ופ"ב דזבחים והביאם ב"י עי"ש, וכתב ב"ח ולכן ירא שמים לא ילבש אלא טלית בת ד' כנפות, מ"א ס"ק א' וכתב דבברה"ז פ"ב דזבחים נוטה ג"כ לדעת זה, א"ר סק"א, עט"ז, ר"ז אות ה' וכ"כ פני יצחק נר"ו מע' הטי"ת אות קכ"ו בשם לב חיים סי' ע"ח. וכ"כ הרב בן א"ח נר"ו פ' נח אות ו' וכתב שם פני יצחק נר"ו דלא יברך על טלית בת חמש כנפות משום סב"ל, ועיין לקמן אות ז':

ב

ב) שם טלית שאין לה ד' כנפות פטורה, ואם נתקו חוטי זוית הכנף עד שנעשה הכנף עגול ואנן מרובע בעינן כדאיתא בספרי לית לן בה דאנן אשעת עשייה קפדינן כמו גבי מלא קשר גודל (עיין סי' י"א סעי' יו"ד) כן מ"כ מכ"י כמהר"א נחום ז"ל, דברי מנחם או' א' בהגה"ט:

ג

ג) שם ועושה לה ד' ציציות וכו'. ואם. עשה ה' עובר משום בל תוסיף, מ"א סק"ב בשם רש"י פרשת ואתחנן. וכ"כ ר"ז אות ב' נה"ש אות א' עיקרי הד"ט סי' ב' אות ב' בשם שדה הארץ ח"ג סי' א', בן א"ח שם. ומ"ש הלבוש אבל אין צריך לעשות בה' כנפות משמע דאי בעי רשאי ל"ד הוא. פרמ"ג א"א או' ב' ועיין ישי"ע או' ב':

ג) עוד כתב שם המ"א ועס"ו אם חתכן אח"כ, ופי' מחה"ש דר"ל אם עשה ה' ציציות ואח"כ חתך א' מן הה' ציציות ונשארו רק ד' תליא במחלוקת הרב"י והרמ"א בסעי' ו' בהטיל ציצית על ציצית וחתכן עכ"ל, וכ"כ מאמ"ר אות ד' דלדעת מרן הוי כמוסיף ופסול באיזה מהם שחותך הן ראשון הן אחרון אבל הפרמ"ג א"א כתב על דברי מ"א הנ"ל וז"ל ומה שמדמה זה לס"ו בהטיל ציצית על ציצית י"ל דכאן אפילו למאן דפוסל שם בהטיל בקרן א' ב' משא"כ כאן לכ"ע ד' ראשונות שעשה בהכשר מתכשרי כשחתך אח"כ ציצית קרן אחת ועט"ז ו' משמע כן עכ"ל, וכ"כ ישי"ע שם, א"ר סק"ב. ומ"מ כדי לצאת מפלוגתא יש להתיר כל הציציות ולחזור ולקושרם מחדש:

ד

ד) שם המרוחקות זו מזו יותר. ואפילו בדיעבד מעכב ופסול כשאין עושין במרוחקות, א"ר סק"א, וכתב שכ"מ בתשו' מהר"ם מינ"ץ סי' י"ג וכ"כ ישי"ע שם מש"ז סק"ב:

ה

ה) [סעיף ב'] יש לה ארבע וחתך א' באלכסון וכו'. ה"ה נמי אם היה לה תחלה ג' וחתך א' לשנים נעשית בעלת ד' וחייבת, ד"מ אות א' ט"ז סק"ג, א"ר סק"ב מש"ז סק"ג, ודוקא אם חתך קצת חתיכה ועשה מבת ג' ארבעה אבל אם לא חתך כלום רק פגימה בסכין קרע בקרן חתך באלכסון לא נעשית בת ד' עד שיהא רוב פחות כדלקמן סעי' ז' מש"ז שם. עוד כתב שם המש"ז מכאן נראה טליתות שלנו שחוטי השתי יוצאין מחתכין רק אצל הכנפים וא"צ לחתוך כל האורך עי"ש:

ו

ו) שם יש לה ארבע וחתך א' באלכסון וכו' וה"ה אם חתך ב' נעשית בת ו', מ"א סק"ג. ר"ז סק"ד ופי' לב"ש דרבותא הוא דל"ת כיון שחתך ב' כנפות באלכסון נעשית כקרן עגול ופטור מציצית עכ"ל, אמנם דעת הב"ח נוטה לפטור בחתך ב' כנפות עי"ש, וכ"כ מחה"ש:

ז

ז) אם נקרע טליתו יזהר לתופרו תיכף שלא יהא בת ששה כנפות דאיכא מאן דאמר דפטורה מן הציצית כמ"ש לעיל אות א', וזה בנקרע ברובא וצריך להתיר הציציות ולחזור ולטילם, חס"ל אות ד'. וכ"כ בן א"ח נר"ו או' ח'.

ח

ח) [סעיף ג'] כפל קרנות טליתו וכו'. כתב מ"א סק"ד משמע בתו' פ' הקומץ דאם כפל הקרנות ותפרם בעניין שנשאר בו הקרן והטיל ציצית על הכפל שרי כמ"ש סעי' ו' וכ"כ ר"ז אות ו' וכ"מ בלבוש, אבל במרדכי בהל' קטנות כת' דהכא אינו דומה להאי דסעי' ו' וז"ל האי דסעי' ו' מיירי שכפלה כולה להכי חייבת דכן דרך מלבוש עכ"ל, והביאו מחה"ש סק"ד וכתב וז"ל וא"כ הדבר במחלוקת שנויה עכ"ל ור"ל דלדעת מ"א יניח הציצית על הכפל, ולדעת המרדכי יניח הציצית על קרן העיקרית שהיתה קודם הכפל, ועיין פרמ"ג א"א סק"ד שכתב דלכאורה נראה דעת מרן ז"ל שהשוה קשרן לתפרן כמו קשרן אפילו יש קרן שקשר באלכסון וודאי אינו מטיל בכפל אם הוא יותר משלש אצבעות כמו כן תפרן עי"ש, ולכן צריך ליזהר שלא לכפול כנפות הטלית אפילו בעניין שיעשה קרן במקום התפירה כדי להנצל מפלוגתא אבל אם כופל מעט כמו שעושין אימרא בשפת הבגד אין בכך כלום אבל צריך ליזהר שיהא הנקב שמניחים בו הציצית בתוך ג' אצבעות לשפת הבגד שיהה מתחלה שהוא עתה כפול ולמעלה מקושר גודל ממקום הכפל, עיין סי' י"א סעי' ט':

ט

ט) שם אעפ"כ לא נפטרה, ע"כ צריך להשגיח בקצת בגדים שיש לכם ד' כנפות לחתוך קרן א' דוקא שיהא עגול דאם יתפור קרן א' לעשותו עגול לא מהני דכל כמה דלא חתכו עדיין מכלל בגד הוא. וכ"כ קי' ש"ע סי' ט' אות כ"א, ועל כן פה ירושלם עיה"ק ת"ו אשר יש אנשים מניחים בגד מרובע וכפול על כתפיהם וגופם צריך לחתוך קרן אחת בעיגול משני צדדין ר"ל אחר שכפל הבגד לשנים יחתוך קרן אחת עם הכפל שתחתיה כדי להנצל מפלוגתא עיין לעיל או' ח' ולקמן אות ט"ו:

י

י) [סעיף ד'] טלית של בגד וכו'. זהו סברת רבא בפ' התכלת (מנחות דף מ' ע"ב) דעיקר בגד בעינן וכ"פ הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ומרן כותייהו מיהו רב אחאי פליג וסבר דבתר כנף אזלינן ויש מן הגאו' שחששו לדבריו עיין ב"י ואע"ג דכתב מרן ז"ל בב"י אין לנו לחוש לדברי החוששין להחמיר היינו לפום דינא אבל כל יר"ש יחמיר לעצמו לכתחלה אם נקרע הכנף או נתבלה שלא לעשות כנף אלא ממין הבגד כדי לצאת אליבא דכ"ע אבל מה שמשימין על הכנף חתיכת עור או בגד כדי לחזק שרי אפי' למאן דאמר בתר כנף אזלינן עיין ב"י בזה הסי' ובססי' י"א. והגם דיש מחמירין מ"מ כבר נהגו להקל כסברת המתירין כמ"ש מרן שם בש"ע:

יא

יא) שם טלית של בגד וכו'. ואם רוב הטלית של בגד והשאר של עור חייבת וה"ה איפכא דאזלינן בתר רובא. מ"א סק"ה. עט"ז. א"ר סק"ד. ר"ז או' ח', ח"א כלל י"א או' ו':

יב

יב) שם טלית של בגד וכו'. ואם הטלית של עור ותחתיו תפור בבגד פטורה, וה"ה איפכא חייבת דמה שתחתיו טפל לעיקר הבגד, מ"א שם. א"ר שם. ר"ז אות ט' ח"א שם, אמנם המו"ק מסתפק בזה עי"ש וכתב וז"ל ואלו היה בא מעשה לידי בשניהם הייתי מטיל ציצית בין בבגד תפור מתחתיו עור או איפכא ולא יברך עליהם גם יחד עכ"ל, ועיין פרמ"ג א"א סק"ה:

יג

יג) [סעיף ה'] היו לה ג' כנפות ועשה בהם ג' ציציות וכו', לא דוקא שעשה ג' ציציות קודם שנעשה הטלית בת ד' כנפות שהוא פסול מפני שהרוב נעשה בפיסול אלא אפי' לא קשר אלא קשר בפיסול ואח"כ השלים ד' כנפות והשלים הציצית הוי נמי בכלל תעשה ולא מן העשוי וצריך להתיר ממנו אותו הקשר או הציצית שעשה בפסול קודם שיעשה שאר הציצית ולחזור ולקשור ולהשלימם, אבל אם השלים הטלית והציצית קודם שהתיר הקשר הראשון ואח"כ התיר הקשר וחזר וקשרו לא נתכשר בכך שהרי כל הציצית נעשו בעוד הטלית היה פסול ונשארו בפסול תעשה ולא מן העשוי' לבוש, והביאו מ"א סק"ו וכתב וז"ל ולא ידעתי למה דהא האחרים נעשו בכשרות דאטו משום דציצית א' פסולה יפסלו כלם וכ"כ בס' לחם רב וכ"מ סי' ט"ו ס"ד עכ"ל. וכ"כ עט"ז בשם לחם רב להכשיר, ר"ז אות י"ב. אמנם הא"ר סק"ה הסכים לדברי הלבוש. וכן המחה"ש כתב על דברי מ"א הנ"ל דאין זה דיוק גמור עי"ש. ועיין פרמ"ג א"א סק"ו. ולכן יש להחמיר כדברי הלבוש:

יד

יד) [סעיף ו'] בהגה. וי"א דחייבין אפי' בלא תפירם וכו'. אבל לא לברך עליה. וה"ה אפי' בכופלו מחמת שהוא ארוך טוב שלא לברך. ט"ז סק"ח א"ר סק"ז:

טו

טו) יש ליזהר שלא לעשות טלית כפולה כלל אלא א"כ תפרה כדי להינצל מפלוגתא דאם כפלה בלא תפירה י"א דצריך להטיל הציצית בד' כנפות הפשוטים וי"א דצריך להטיל הציצית על הכפל וי"א דפטורה לגמרי עיין מ"א סק"ז ובמחת"ש שם. ע"כ אין לעשות טלית כפולה אלא א"כ יתפור כדי שתהיה חייבת אליבא דכ"ע וכ"כ מ"א שם. א"ר שם ר"ז אות י"ג:

טז

טז) שם הטיל ציצית על ציצית וכו'. חותך הראשונה וכשרה. אבל אם חתך אחרונה פסול כיון שנתכוין לפסול הראשונה. עו"ת אות ו'. מ"א סק"ח. פרמ"ג א"א הק"ח וכתב ודלא כעט"ז, מחה"ש סק"ח. ועי"ש שדחה דברי הב"ח:

יז

יז) שם ואם נתכוין להוסיף וכו' פסולה. הגה ויש מכשירין וכו' ולעניין הלכה אנן אתכא דמרן סמכינן ובפרט דכאן מרן לחומרא ויש ס"ב:

יח

יח) [סעיף ז'] מלבושים שהם פתוחים מן הצדדים למטה וכו'. ואם רובו פתיח חייב. ועיון א"ר סק"ט שנסתפק אי מצרפינן נמי לרוב מה שפתוח בנקב שמכניסים הידים כשאין למלבוש בתי ידים. וכתב וז"ל לכאורה מדלמד בב"י רוב זה מסע' ד' ברוב בגד ושם משמע אף שיש בין בגד לבגד עור מצרפינן, וגם בב"י סי' שס"ב סעי' ח' בפרוץ מרובה על העומד מצרפינן הפרוצים עכ"ל והביאו נשמת אדם כלל י"א אוח א' וכתב וז"ל והנה אף לדבריו אסור לברך מספק ואסור לצאת בו בשבת לחומרא כדאיתא שם סעי' ז'. ולדעתי יותר קרוב הדבר שאין מצטרף. עי"ש שדחה ראיותיו וסיים עכ"פ אזלינן בו לחומרא דחייב בציצית ואין מברכין עליו ואסור לצאת בו בשבת וכ"כ בספרו ח"א אות ט' וא"כ אותם בני אדם שמטילים ציצית במלבוש קטן שיש להם למעלה מן החלוק והוא מן הצואר עד סוף החזה ועושין זה תמורת טלית קטן צריך להיות רובו פחות חוץ מן הנקב שמכניסין בו הידים והנקב שמכניסין בו הידים חשוב כסתום וצריך למדוד להיות רובו פתוח כנגד מה שתפור וכנגד הנקב שמכניסין בו הידים כמ"ש ח"א שם. ועיין בדברינו לקמן סי' ט"ז אות ד':

יט

יט) שם ואם רובו פתוח חייב. ואם עשה בו ציצית ואח"כ פתח בו רובו פסולים כמ"ש סעי' ה' מ"א סק"י. א"ר סק"ט. א"א סק"י. מחה"ש סק"י ח"א כלל י"א אות ט':

כ

כ) שם ואם חציו סתום וחציו פתוח וכו' וחייב בציצית ואין יוצאין בו בשבת, וה"ה דאין מברכין עליו. לבוש עו"ת אות ח'. מ"א ס"ק י"א. א"ר סק"י. ר"ז אות ט"ז. ח"א כלל י"א אות ט':

כא

כא) שם ואין יוצאין בה בשבת. כתב הלבוש לר"ה, משמע דמותר לכרמלית דספקא דרבנן לקולא וכ"כ עו"ת שם א"ר שם. אבל המ"א שם חלק על העו"ת וכתב דאפילו לכרמלית דאסור לעשות ספק איסור דרבנן לכתחלה. וכ"כ ר"ז שם. ועיין א"א ס"ק י"א:

כב

כב) [סעיף ח'] קאפ"ה שהיא פתוחה וכו'. מה שנוהגים האשכנזים לעשות קרסים בטלית קטן עד שנעשה כעין מלבוש י"א דהוי ברכתו לבטלה דהוי כסתומה וכטלית שאין לה ד' כנפות דפטורה וצריך רוב הנראה לעינים פתוח מב' צדדין ושלא יעשה הקרסים למטה מהחגורה ואם היה סתום ובא לפותחו עד רובו צריך להתיר הציציות תחלה ואחרי שיפתחנו יטיל הציציות מחדש משום תעשה ולא מן העשוי. חס"ל אות א' ועיין לבוש סעי' ח' ומ"א ס"ק י"ב. וא"ר ס"ק י"א. ר"ז אות י"ח:

כג

כג) [סעיף יב'] מלבושים שבמצרים וכו'. אע"פ שיש להם ד' כנפים פטורים. כתב ב"י יש לדקדק במלבושים שלנו שהם פתוחים מלפניהם מלמעלה למטה שהרי יש להם ד' כנפות שנים סמוך לצואר ושנים למטה סמוך לארץ למה אין מטילין בהם ציצית ומיהו במלבושים שלמטה יש לדחוק ולומר דכיון שאנחנו חוגרים אותם הו"ל כסתומים משם למעלה וכו' אבל הני גלימות שלנו שאנחנו לובשים למעלה מכל הבגדים שהם פתוחים מלמעלה למטה ונמצא שיש להם ד' כנפות למה אנחנו פוטרים אותם מציצית ושמעתי שקצת מזקני ספרד היו עושין בה שתי קרנות עגולים דכל שאינם מרובעים לא חשיב כנפות כמ"ש בשם העיטור ותימא גדול הוא בעיני שכל העולם לובשים אותם בקרנות מרובעות ולא ראיתי מי שפקפק בדבר מעולם וכו' וראיתי כתוב בשם הר' חסדאי ז"ל שהיה פוטר אותם משום דלא מחייבי בציצית אלא חתיכה מרובעת כעין טלית שלנו ולא הביא טעם וראיה לדבריו וכו'. ול"נ שהטעם שלא נהגו להטיל בהם ציצית משום דלא מיקרי כסות אלא הבא להגין על האדם מפני החום והקור זכר לדבר ואין כסות בקרה והגלימא אין לובשים אותה להגין אלא מפני הכבוד שהרי אפילו יש לאדם כמה מלבושים אינו יוצא לחוץ בלא גלימה ואע"פ שלפעמים נהנה בחומה היינו כיון שתחלת עשייתה אינו להתחמם בה לא חשיב כסות ופטור. א"נ כיון שאם היינו מחייבים אותם בציצית היו נפסקים בכל עת הציצית התחתונים בדריסת הרגלים והיה צריך בכל עת לתקנם איכא למימר דלא חייבת תורה בכך דכל דרכיה דרכי נועם וכל מקום שהלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג עכ"ל וכתב עליו ד"מ וז"ל וכל זה איננו שוה לי דעל תירוץ הא' קשה לי דרוב טליתות שלנו שאנחנו לובשים בשעת התפילה שאינן להגן כלל רק לובשין אותן כדי לצאת בהן ידי ציצית ומברכין ברכה לבטלה. ועל תירוץ השני קשה לי מציצית הכסת שדרשו (גיטין נ"ו ע"א) שנקרא כן על שם שציציותיו היו נגררין אחריו ולא חששו למה שהוצרך לתקנם בכל עת ול"נ ליישב המנהג כי מאחר שמצות ציצית הוא שיחזיר שנים לפניו ושנים לאחריו כמו שנתבאר לעיל סי' ח' וכ"כ הרוקח דאיתא במדרש בפסוק והמים להם חומה שהכריז גבריאל למים שאחריהם הזהרו שעתידים להשליך כנף ציצית לאחריהם לכן ס"ל לאינשי דלא חייבה תורה אלא בכה"ג שב' כנפות לאחריו וב' כנפות לפניו שאז ב' ציצית מאחריו וב' ציצית לפניו ומעוטף בציצית אבל במלבושים שלנו שכל הד' כנפות לפניו וא"א להלבישן בענין אחר אין זה חיוב הציצית ולכן נהגו להקל עכ"ל, וכתב מ"א ס"ק י"ג ויען שהלכה זו רופפת ביד הגאונים ולא מצאו טעם נכון ירא שמים יעשה הקרן אחד עגול כמ"ש ב"י בשם זקני הקדמונים, וכ"כ ר"ז אות כ"ב, ח"א כלל י"א אות יו"ד, חס"ל אות ב', בן א"ח נר"ו פ' נח אות ט':

כד

כד) אותן מלבושים שיש להם ב' קרנות לצד מטה ולצד מעלה אין לו קרנות אלא מחובר עליהן חתיכת בגד ומונח לו על כתיפו מאחריו וקורין לו קולני"ר בלשון אשכנז, כזה פשוט שהוא פטור דהרי לצד מעלה אין לו כנפות רק כנפות הקולני"ר המונחין לו קצת מאחריו ואין זה קרנות הואיל ואין הב' קרנות שמאחריו מכוונים כנגד הכנפות שלפניו. ד"מ אות ו' ועי"ש. וכ"כ ר"ז אות כ"ג:

כה

כה) אותם אנשים שמקפלים חלק א' מן הטלית מאד עד שאחר הקיפול הוא דק מאד ואינו מכסה כלל אלא הצואר וכונתם שיהיו ב' ציצית לאחריהם (הם רוצים שיהי' ב' ציצית לאחוריה' ממש דהיינו על כתפיהם לכן הטלית רק על כתפיהם ומסיק דא"צ דוקא על כתפיהם, אלא צדדין דלפניו וצדדין דלאחריו מקרי נמי לפניו ולאחריו ולכן די בהפסק היד, לב"ש מש"ז) נ"ל שאין זה מן המובחר דא"כ אין כאן כיסוי גוף אלא כיסוי הרא"ש, ויותר טוב כמנהג התוגרמים שמעטפים הטלית כמו שהוא סביב הראש והגוף והיד מפסקת בחצי הטלית מזה ומזה באופן שמב' הצדדין יהיה אחד מהציצית לפניו וחלק לאחריו, אח"ז מ"כ בתו' ערכין ד"ב ד"ה היודע וז"ל שם ומצאתי בסיליק שעשה הר"י טוב עולם שנותן ציצית אחד מלפניו ואחד לאחריו מימין וכן לשמאל עכ"ל ט"ז ס"ק יו"ד, א"ר ס"ק ט"ו:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---