כפות תמרים/סוכה/מא/א

כפות תמרים סוכה מא א

דף מא ע"א

גמ' א"ר אשי מחלוקת בפרי א' כו'. איכא למידק מנ"ל לרב אשי לומר כן ומי הכריחו לזה ותו מ"ש רש"י מחלוקת דר"א ור"י ע"כ ק"ק מה בא ללמדנו ויר' דהכריחו לרב אשי לומר כן משום דכלל גדול יש לנו אפושי פלוגתא לא מפשי' וא"כ דיינו שנאמר דפלוגתא דהנך אמוראי הוי דוקא בפרי א' ועוד מרויח בזה דלא פליגי תנאי לדעת ר"א דברייתא דקתני לקח הוי בפרי ראשון וברייתא דקתני דרך חילול הוי בפרי ב' ולא פליגי תנאי בהך מלתא וזש"א רש"י מחלוקת דר"א ור"י לאפוקי התנאים דאפשר לומר דלא פליגי וליכא תניא כותיה דר"י דההיא מיירי בפרי ב' דהוי בין דרך מקח בין דרך חלול ונ"מ לפי זה דכיון דלר"א יש סייעתא מתנא דתני לקח ולר' יוחנן איכא סייעתא מברייתא דקתני דרך חלול דמצינן לאוקמה בפרי ב' א"כ ראוי לפסוק כר"א לגבי רבי יוחנן כיון דתניא מסייע ליה לר"א זו היא כונת רב אשי לפי הס"ד ודוק:

איתיביה רבינא לרב אשי כו'. מדקאמר איתיביה משמע דפנים בפנים אותביה רבינא לרב אשי דאל"כ הל"ל מתיבי ומדקאמר בתר הכי אלא אמר רב אשי מחלוקת בפרי שני כו' ופרש"י אלא אי אתמר דרב אשי הכי אתמר משמע דלא היה מדבר רבינא עם רב אשי אלא עם בני הישיבה דאמר משמיה דרב אשי לישנא קמא ומכח התיובתא תירץ אלא אי אתמר דרב אשי וכו' ואלו לא היה פרש"י הו"א דרב אשי גופיה חזר בו מכח התיובת' אבל מדברי רש"י לא משמע דחזר בו רב אשי אלא הטעות היה לבני הישיבה דאמרו לישנא קמא משמיה דרב אשי ויראה דרש"י ס"ל דתרי רב אשי הוו דמ"ס בתחלת הסוגיא אמר רב אשי זה הוא רבי אשי קדמון דיש רב אשי קדמון כמ"ש בס' יוחסין בע' האמוראים ומאי דקאמר אתיבה רבינא לרב אשי היינו רב אשי חברו של רבינא והקשה לו עמ"ש בישיבה משמיה דר' אשי הקדמון ותירץ ר' אשי האחרון אלא אי אתמר כרבי אשי קדמון הכי אתמר כו' ודוק:

תוס' ד"ה פירות הללו כו' בהדיא קתני בירוש' דז' והחנוני אומר לו הרי סלע כו'. עכ"ל. כתב בחדושי הלכות בתוספתא דז' פ"ה ליתא הך סיפא והוא א"ל הילך סלע זו כו' ואפשר שכן היה נוסחת הגמ' שלהם ולהכי הוצרכו להביאו מדברי הירוש' עכ"ל וק"ק אפי' תימא דלא היה בגירסתם הך סיפא דזהו א"ל הילך סלע זו במתנה כו' ס"ס מצינן למידק דדרך חילול אינו דאי הוה סגי בדרך חלול למה ילך אצל חנוני יקח פירות חולין שיש לו בביתו שוה סלע ויחללנו עליהם ויאכלם בתורת ז' כדפרש"י ויראה דהתוס' מאנו בזה דאפשר דנקט הכי משום דמיירי דהבע"ה אין לו פירות ולכך השמיענו התנא דאם אין לו פירות ילך אצל החנוני הרגיל אצלו ויאמר לו תן לי בסלע פירות ונותן לו ואלו לא גרסי' הסיפא הו"א דה"פ דכשיקח הבע"ה הפירות מהחנוני אז יחלל בע"ה הסלע שבידו בפירות שלקח מהחנוני וחוזר הבע"ה וא"ל הרי הפירות נתונים לך במתנה ונמצא דבע"ה חילל הסלע שבידו דרך חלול ולא דרך מקח שלא נתן הסלע לחנוני אבל השתא דקתני סיפא והחנוני א"ל הרי סלע זו נתון לך במתנה משמע דהוי דוקא דרך מקח שכבר נתן הסלע לחנוני בעד הפירות והחנוני מחזיר לו הסלע שנתחלל דרך מקח. ובכן ק"ל במ"ש התוס' בסוף דבריהם ודייק דדרך חלול אינו מדלא חילל החנוני לכתחל' סלע של בע"ה על פירותיו שלא בדרך מקח וממכר עכ"ל דלמה להו למימר דדייק הכי לימא דהכי דייק דדרך חלול אינו מדלא חילל הבע"ה הסלע שבידו על הפירות שלקח מהחנוני דנמצא דהוא דרך חלול ולא בדרך מקח דהסלע לא נתנו לחנוני ומדהוצרך לתת הסלע לחנוני בעד הפירות וחנוני מחזיר לו הסלע אלמא דאינו מתחלל אלא דרך מקח ותו ק"ל אהא דכתבו התוס' ודייק דדרך חילול אינו מדלא חילל החנוני לכתחלה סלע של בע"ה על פירותיו כו' דזה ודאי אינו יכול לעשות כן דוכי האדם יכול לחלל סלע חברו או פירות חברו ואפשר דהא לא קשיא דכשנותן לו רשות בעל הסלע לחנוני שיחלל סלע שלו על פירותיו מצי למעבד הכי וא"כ הדיוק והוא זה ל"ל שיקח בע"ה פירות מחנוני כו' יאמר בע"ה לחנוני חלל קדושת סלע שלי על פירותיך ומדלא עביד הכי משמע דדרך חלול אינו מחלל אלא דרך מקח אמנם קו' קמייתא ק' וצ"ע ומ"ש בחדושי הלכות בזה דבריו מגומגמים אצלי ודוק. מאי שביעית דמי ז'. דאלת"ה מעשר מעשר ממש והכתיב וצרת הכסף בידיך אלא דמי מעשר ה"נ דמי ז'. מהכא מוכח בהדיא דפירות מ"ש אין מתחללין אלא על המטבע ומשמע דאין מתחלל פירות מ"ש על פירות אחרות ומכאן השיג הראב"ד על הרמב"ם דכתב רפ"ד דמ"ש דין ב' וכן אם רצה לחלל פירות המעשר על פירות אחרות יעלו הפירות ויאכלו בירוש' ולא יחלל ממין על שאינו מינו כו' וכתב עליו הראב"ד וז"ל והראשוני' לא יצאו לחולין ויעלו גם הם ולעולם פירות הראשונים כו' יע"ש ומרן בכ"מ הליץ בעד הרמב"ם וז"ל ומ"ש בס"פ לולב הגזול כו' יע"ש כונת דבריו דמ"ש בגמ' דמעשר דברייתא לא ס"ד דהוי מעשר ממש מדכתי' וצרת הכסף היינו מפני שהבריית' מיירי דהוא מחלל מ"ש מדגן תירוש ויצהר על בהמה חיה ועוף דהוא מין בשאינו מינו בזה הוא דאמרו דאי אפשר דהברייתא מיירי במעשר ממש דכיון דהפדיון הוא בשאינו מינו בעי' וצרת הכסף אבל כשבא לפדות מין במינו כגון חטים בחטים זה יכול לעשות לדעת הרמב"ם אבל הראב"ד תפס פשט השמוע' דלעולם אינו מתחלל פירות מ"ש אלא בכסף וק"ל לדעת הראב"ד דנהי דס"ל בפשט השמועה דאין מתחלל מ"ש אלא בכסף מ"מ מנ"ל להראב"ד לו' דאם חלל פירות בפירות דשניהם צריך להעלותם לירושלי' כדמשמע מלשונו והראשונים לא יצאו לחולין ויעלו גם הם כו' לימא דהפירות ראשונים לא יצאו לחולין ויעלו אותם לירוש' והפירות השניים הרי הם חולין כשהיו וצ"ע:

עוד כתב שם מרן בכ"מ על דברי הרמב"ם והא דבפ' הזהב מוכח כו' י"ל כו' ודברי מרן הללו תמוהים בעיני דהא דריש הזהב לא מיירי במחלל פרי ראשון על דינרי זהב כי היכי דתקשי להרמב"ם אלא התם איירי בהא דתנן לא יעשה אדם סלעים דינרי זהב בהא שקלינן וטרינן אי דהבא פירא הוי טבעא אפירא לא מחללין וכ"פ רמב"ם שם דין ז' אין מחללין מעות מעשר על הפירות אבל במחלל פירות מ"ש דהם פרי א' של פירות אחרות בזה לא איירי בריש הזהב ותו ק"ל דאפילו תימא דיש בקיאות בפר' הזהב שאמרו שם דלא יחלל פירות מ"ש על הזהב דפירא אפירא לא מחללין אינו סות' לדברי הרמב"ם דהרמב"ם לא התיר לחלל פירות בפירות אלא מין במינו כגון חטים בחטים אבל מין בשאינו מינו בהדיא אמר הרמב"ם דאינו יכול לחלל ופירות מ"ש בזהב גרע ממין בשאינו מינו ולקושי' זו י"ל בדוחק דזה נכלל בתירוץ מרן הכ"מ אמנם כל הישר הולך לבבו יבין דהוא רוצה לחלק בענין אחר דהרמב"ם אינו מתיר לחלל אלא אוכל באוכל ולא אוכל במידי דלאו אוכל וחילוק זה ליתא דאפילו אוכל באוכל אם הוא מין בשאינו מינו אינו יכול לחלל וע"כ דברי מרן ז"ל בקו' זו ותירוצם צ"ע ודוק:

תוס' ד"ה דאשתקד כו'. ואפילו לר' יהושע דאמר שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית המקדש כשיש מזבח בנוי כדמוכח פ' קדשי קדשים דף נ"ט ותי' יע"ש וכ"פ הרמב"ם ספ"ג דהל' פסולי המוקדשין וכעין זה כתבתי לעיל אמתני' דאתרוג של מע"ש בירוש' לא יטול יעו"ש פלפול גדול:

תוס' ד"ה א"נ סמוך לשקיעת החמה כו'. כתב בס' מע"ח וז"ל ויש לדקדק עפ"ז הא בהדיא פריך המקשן אלא דאבני בחמיסר מחצות היום ולהלן תשתרי ש"מ דאין פרכא כלל מהא דאין בנין ב"ה דוחה י"ט וצ"ל לפי דבריהם באת"ל פריך כלומר אפילו את"ל דבנין ב"ה דוחה י"ט מ"מ מחצות היום ולהלן תשתרי וק"ל עכ"ל. ומכאן סעד למ"ש בחדושי הלכות בפ' בתרא דר"ה דדעת היש מפרשים דהתלמוד ספוקי מספקא ליה אם יש לחלק בין בנין בידי אדם לבנין בידי שמים ולפי הצד דאין לחלק תירצו דאבני סמוך לשקיעת החמה כלו' בעי"ט דאין בנין ב"ה דוחה י"ט אפילו דהוא בידי שמים ולפי הצד דיש לחלק תירצו דאבני בלילי דאע"ג דאין בנין ב"ה בלילה בנין בידי שמים שאני ודוק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף