כף החיים/אורח חיים/תקפו

כף החיים ‏ אורח חיים תקפו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] שופר של ר"ה וכו'. לאפוקי בתענית שתוקעין ג"כ בשופר לא בעינן של איל וכפוף. מ"ב או' א' א"נ לאפוקי יוה"כ דיובל דאיכא למ"ד צריך שיהיה פשוט כמבואר בב"י.

ב

ב) שם. מצותו בשל איל וכפוף. בשל איל כדי שיזכור לנו עקידתו של יצחק (שהיה תמורתו איל) וכפוף כדי שיכפפו לבם בתפלה. טור מן הגמ' מ"א סק"א. ואיל הוא מן י"ג חודש ויום א' ומעלה אבל קודם זמן זה לא נקרא איל כמ"ש פ"א דמס' פרה יעו"ש.

ג

ג) שם. מצותו בשל איל וכפוף. וה"ה כל מיני כבש (ר"ל אפי' נקבה) הם נכללים בכלל זה להזכיר עקידת יצחק שהרי בסי' תקע"ג כתב ואוכלין ראש כבש והיינו לזכר עקידת יצחק אלא שהמהדרין נוהגין לחזר אחר של איל דוקא שהוא זכר טפי לאילו של יצחק. ט"ז סק"א. א"ר או' א' מט"א או' א' מ"ב או' ב'.

ד

ד) שם. מצותו בשל איל וכפוף. אע"ג דנקט הש"ע הני תרתי בחדא מחתי מ"מ אינם שוים דכפוף הוא עיקר המצוה לכתחלה ולא יצא י"ח לכתחלה בפשוט אבל בשל איל אינו מקרי לכתחלה אלא מצוה מן המובחר. ט"ז שם. מיהו המאמ"ר או' א' כתב הגם שמדברי מרן בב"י בביאור דברי הטור והפו' מבואר דהא דבעינן של איל אינו אלא למצוה מן המובחר ואינו מעכב אפי' לכתחלה כל שהוא כפוף אמנם מסתמיות דבריו כאן בש"ע משמע דכל שאר השופרות אינם כשרים אלא בדיעבד יעו"ש. וכ"ה דעת הב"ח דשאר שופרות שאינם של איל אפי' הם כפופים אינם כשרים אלא בדיעבד יעו"ש. ונ"מ דאם יש שופר של איל ואינו כפוף ושופר שאינו של איל וכפוף לדעת הט"ז כפוף שאינו של איל הוא יותר מוקדם כיון דשל איל אינו אלא למצוה מן המובחר ושאינו כפוף בדיעבד ולדעת הב"ח והמאמ"ר של איל ואינו כפוף ושאינו של איל וכפוף הם שוים כיון שזה בדיעבד וזה בדיעבד. וכ"מ ממ"ש לעיל או' ב' דכל חד אית ביה חדא לטיבותא אבל כיון דלהב"ח והמאמ"ר הם שוים ולהט"ז כפוף שאינו של איל כשר אפי' לכתחלה יש להקדים הכפוף דהוי אליבא דכ"ע. וכ"כ מ"ב או' ה' דמסקנת רוב הפו' כפוף עדיף יעו"ש.

ה

ה) וכל זה אינו אלא בר"ם עצמו כשהגיע זמן לתקוע ונושאין ונותנין איזהו שופר כשר טפי לתקוע בו אבל קודם ר"ה דעדיין לא חל עליו חיוב תקיעה יכול לקנות שופר של עזים אעפ"י שיש לפניו ג"כ של איל אלא שצריך לקנותו בדמים יקרים ויודע שלא יהא בעירו שופר של איל בר"ה אפ"ה אין חיוב לקנות של איל בדמים יקרים אלא יש לו דין סידור מצוה עד שליש ולא יותר כדלקמן גבי לולב. ב"ח עט"ז. מט"א או' א' מ"ב או' ה' ועיין לקמן סי' תררו ובדברינו לשם בס"ד.

ו

ו) שם. ובדיעבד כל השופרות כשרים. כגון של יעלים ועזים. טור לבוש. ויעל הוא מין חיה כמ"ש בפ' ראה ואקו ודישון וכו' ותרגם אונקלוס ואקו ויעלא. וכן הסכים הר"ן פ' ראוהו ב"ד דלא כערוך שפי' כבשה נקבה יעו"ש. וכן מוכח בהדיא פ"א דכלאים משנה ו' דלא כערוך יעו"ש. ומ"מ אם יש לו שופר של תיש ועז יקדימו לשופר של יעלים ושאר חיות דהוא קרוב למין שם יותר כדכתיב שה כשבים ושה עזים ואיכא זכר קצת לעקידת יצחק. מ"ב או' ד' ועוד י"ל משום דעזים כשרים להקרבה ע"ג המזבח משא"כ חיות.

ז

ז) שם. ובדיעבד כל השופרות כשרים. והרמב"ם (ריש פ"א דשופר) כתב כל השופרות פסולים חוץ מקרן הכבשים והכל תפשו עליו בזה. טור. מיהו באו"ח כתב אפשר שדעת הרמב"ם אינו אלא למעט של פרה אבל של עז ותיש בכלל כבש הם וכן של יעלים עכ"ל והב"ד ב"י. וכ"כ בכ"מ שם אלא שכתב שאין זה במשמעות דברי הרמב"ם והב"ד הט"ז סק"א יעו"ש. וכתב בס' נחפה בכסף דף קפ"ד דבמקום שקבלו עליהם הוראות הרמב"ם אם אין להם שופר של כבש כפוף אין להם לברך בשאר שופרות יעו"ש. והב"ד הברכ"י או' א' וכתב דיש לפקפק דכיון דאיכא דמאן דמפרש בדברי הרמב"ם דשאר שופרות כשרים יכולין לברך דהגם דפירוש מרן ודעמיה בדעת הרמב"ם נראה נכון מ"מ מידי ספיקא לא נפיק וכיון דשאר פו' פשיטא להו דיברך ויש להסתפק קצת שדעת הרמב"ם כן כמו שפירשו שאר מפרשים אינו בכלל קבלתם לסמוך על הרמב"ם עכ"ל.

ח

ח) שם. ומצוה בכפופים יותר מבפשוטים. ר"ל דלאו דוקא בשל איל אלא גם בשאר בהמות וחיות מצוה בכפופים יותר מבפשוטים והוא מטעם שכתבנו לעיל או' ב' דהכפוף יש לו מעלה יעו"ש.

ט

ט) שם. ושל פרה פסול וכו'. וטעמא מפורש במתני' מפני שהוא קרן. ואע"ג דכל השופרות נקראו קרן דכתיב והיה במשוך בקרן היובל בשמעכם את קול השופר אמרינן בגמ' דכל השופרות איקרו קרן ואיקרו שופר דפרה קרן איקרי שופר לא איקרי. ב"י. לבוש.

י

י) שם. ושל פרה פסול וכו'. וה"ה של שור. לבוש. עו"ש או' א' מ"א סק"ב. א"א או' ב' ר"ז או' א' ח"א כלל ק"מ או' ב' מט"א או' א' מ"ב או' ו'.

יא

יא) שם. ושל פרה פסול וכו'. וקרני הבופלו הם פסולים לשופר דבופלו שאנו קורין הוא שור הבר דק"ל שהוא בהמה עיין ביו"ד סי' ף' וא"כ פשיטא דפסול. שאלת יעב"ץ ח"א סי' ן' שע"ת או' ג' והוא מין שקורין בערבי ג'מוס כ"כ הראב"ע בתרי עשר בעמוס סי' ה' פסוק כ"ב יעו"ש. והב"ד בס' זבחי צדק על יו"ד סי' כ"ח או' ט"ז ועי"ש שהביא עוד סמוכות לזה יעו"ש.

יב

יב) שם. ושל פרה פסיל בכל גוונא. אפי' בדיעבד או שאין לו שופר אחר ואין צ"ל בקרני רוב החיות שאינם חלולים אלא הם עצם אחד שאינו יוצא בהם אפי' בדיעבד או שאין לו אחר. לבוש. ועיין לקמן או' ח"י.

יג

יג) תוקע דאתא ואייתי בידיה שופר כפוף לתקוע ותקן אותו כדרך התוקעים והיה מוכן בידו לברך ולתקוע אדהכי והכי נפק איש ישראל ובידו שופר של איל הזמנה שהזמין השופר הראשון ותקנו לאו מילתא היא ויתקע בשל איל וכן בכל מצוה מן המובחר שנזדמנה לידו בטרם תחול. ברכ"י או' ב'.

יד

יד) שם. וכן קרני רוב החיות וכו'. כגון של ראם וצבי. ב"י בשם הר"ן. מ"ב או' ז' ואי הראם הוא מין טהור עיין פר"ח ומט"י שכתבו שהוא מין חיה טהורה דלא כשכנה"ג בהגב"י שכתב בפשיטות שהוא מין טמא יעו"ש. וכ"כ מ"א סק"ג וכן השכנה"ג בעצמו חזר בו כמ"ש ברמזי תשובותיו ליו"ד אשר נדפסו בסוף ס' קול בן לוי סי' קע"ט יעו"ש. והביאו המחב"ר או' ב'.

טו

טו) שם. וכן קרני רוב החיות וכו'. ואין שמם בלה"ק שופר שאין נקרא שופר אלא מקרנים החלולים שיש להם זכרות בפנים ונקלף גלדן מן הזכרות ופסולים כמו פרה. טור. ר"ז או' א' ואפי' קרני בן תיישה שבא עליה צבי פסול ואצ"ל של צבי שבא מן תיש אבל של כלאים ממינין הכשרים כגון הבא מן היעלים והרחלים כשר. סידור עמודי שמים פת"ע או' ד'

טז

טז) שם הגה. וכן שופר מבהמה טמאה פסול. אע"ג דתנינן בנידה פ"ו דכל שיש לו קרנים יש לו טלפים אלמא דבהמה טמאה אין לה קרנים והיכי משכחת לה שופר מבהמה טמאה. כבר כתב הפר"ח בסי' זה ויו"ד סי' ף' דאשכחן פלוגתא בפ' אלו טרפות (חולין דף נ"ט ע"ב) דרבנן ור' דוסא ולרבנן איכא בהמה וחיה טמאה דיש לה קרנים ומתני' דנידה וסוגיא דפ' ב"מ אתיא כר' דוסא ואנן ק"ל כרבנן יעו"ש והב"ד המט"י. וכ"כ העו"ש או' א' ועיין מ"א סק"ג. ובאה"ג כתב דמיירי שילדתו בהמה טמאה והיוצא מן הטמא טמא כדתנן בפ"ק דבכורות. והב"ד העו"ש שם.

יז

טוב) שם הגה. וכן שופר מבהמה טמאה פסול. משום שנאמר למען תהיה תורת ה' בפיך כל שבתורת ה' יהיה מן המותר בפיך ואע"ג שהוא של נבלה או איסור אחר בפיך קרינן ביה דמין מותר בפיך הוא כדאמרינן גבי תפילין וס"ת וה"ה לכל מלאכת שמים שהוא מותר בפיך. לבוש. עט"ז. מ"א סק"ג. ומיהו הר"ן פ' ראוהו ב"ד כתב דהא דאמרינן פ' ב"מ (דף כ"ח) לא הוכשרו למלאכת שמים אלא של בהמה טהורה בלבד ושופר נמי מלאכת שמים הוא כיון דלזכרון קאתי לאו ראיה גמורה הוא ולפיכך הדבר צ"ע יעו"ש והב"ד ב"י והעו"ש או' א' וע"כ כתב שם העו"ש דאי ליכא שופר אחר דיש לתקוע בשופר כזה בלא ברכה. וכ"כ המט"א או' ג' מ"ב או' ח'.

יח

חי) ואם נזדמן לו אח"כ שופר כשר ג"כ יתקע בו בלא ברכה לפי שאין פיסול שופר מבהמה טמאה ברור כ"כ ושמא כבר יצא במה שתקע בשופר מבהמה טמאה אבל אם תקע בשופר של שור ופרה או בקרני החיות שאין להם זכרות ונזדמן לו אח"כ שופר כשר תוקע בברכה לפי שפסולין ודאי לפיכך אפי' אין לו שופר אחר כ"א של שור ופרה או קרני החיות אין לו לתקוע בהם כלל. מט"א שם. מ"ב שם. ועיין לעיל או' י"ב

יט

יט) [סעיף ב'] הגוזל שופר ותוקע בו יצא וכו'. דאיתא בירושלמי מה בין לולב לשופר א"ר אסי בלולב כתיב ולקחתם לכם משלכם ברם הכא יום תרועה יהיה לכם מ"מ. והרמב"ם כתב בפ"א שאין המצוה אלא בשמיעת הקול ואין בקול דין גזל. והב"ד ב"י יעו"ש.

כ

ך) שם. הגוזל שופר ותקע בו יצא וכו'. ומיהו איכא למ"ד שופר הגזול פסול והיינו כגון שגזל שופר משופה הוא דאסור אבל גזל קרן ושיפהו דמים הוא חייב לו וכשר כמבואר בב"י יעו"ש. והב"ד העט"ז. ונ"מ דאם נתמנה לו אח"כ שופר אחר או שלקח רשות מבעל השיפר שגזל ממנו דיחזור ויתקע כדי לצאת אליבא דכ"ע אבל לא יברך כיון דק"ל דבדיעבד יצא בגזול ואעפ"י שלא בירך בתחלה על שופר גזול כמ"ש באו' שאח"ז ועיין לקמן או' כ"ד.

כא

כא) שם. הגוזל שופר ותקע בו יצא וכו'. ומ"מ אין מברכין עליו. מ"א סק"ד. א"ר או' ז' חמ"מ סי' תרצ"א או' ב' ר"ז או' ד' ח"א כלל ק"מ או' ח"י מט"א או' ד' מ"ב או' ט' ואפי' קנה ביאוש ושינוי רשות י"ל דלא יברך א"א או' ד' וכ"כ מהריק"ש דכי היכי דאמרינן לקמן רס"י תרמ"ט גבי לולב גזול אפי' קנאו בשינוי לא יברך עליו ה"ה הכא. מיהו הפר"ח חולק וכתב דשאני הכא דהברכה אינה אלא על השמיעה ובשמיעה לא שייכא גזל שפיר דמי לברוכי עליה בכל גווגא יעו"ש. וכ"ה דעת המט"א שם. אבל המט"י הביא דברי מהריק"ש והפר"ח הנז' וכתב דהעיקר שלא לברך יעו"ש. וכ"כ הנה"ש או' ב' על דברי הפר"ח הנז' דאינו מוכרח וסיים ומ"מ לענין הלכה לא יהא אלא ספק ברכות יש להקל יעו"ש. וכ"כ מ"ב שם דאפי' היה יאוש ושינוי רשות או שינוי מעשה ג"כ אין כדאי לברך. ועיין לעיל סי' כ"ה או' פ"ו ולקמן רסי' תרמ"ט.

כב

כב) ומיהו הדבר ברור דאף בקונה שופר גזול שלא יתקע בו אם יש לו אחר ראוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו כדאמרינן גבי לולב בירושלמי דר"פ לולב הגזול. פר"ח. מ"ב בשה"צ או' י"ט. ולענין ברכה נראה דעת הפר"ח לברך וכ"כ המט"א שם. אבל דעת שאר האחרונים דאין לברך כמ"ש באו' הקודם.

כג

כג) ונראה דמותר ליטול שופר חבירו בלא דעתו ולברך עליו כמ"ש סי' תרמ"ט סעי' ה' ואע"ג דשופר מתקלקל קצת בתקיעתו הלא טלית מתקלקל ג"כ קצת ואפ"ה שרי כמ"ש לעיל סי' י"ד וליכא למיחש שיתקע בו הרבה כמו בספרים (לעיל סי' י"ד או' ל"א) דלמה יתקע יותר מכדי חיובו. מ"א שם. א"ר שם. ר"ז או' ה' ח"א שם. ומ"מ מאה קולות יכול לתקוע בו כיון שנהגו לתקוע בשיעור זה. מט"א או' ה' מ"ב שם. ומשמע אבל להתלמד אסור ליקח שלא מדעת הבעלים אם לא שיודע שחבירו אינו מקפיד בזה. ח"א שם. והא דמותר ליקח שופר חבירו וכו' ה"ד לתקוע בו באותו מקום שהוא מונח שם אבל להוציאו מביתו לבהכ"נ או אפכא אסור דאפשר שמקפיד עליו והוי גזל כמ"ש לעיל סי' י"ד סעי' ד' ובדברינו לשם או' י"ט ואו' כ"ב יעו"ש. וכ"כ מ"א סי' תרמ"ט ס"ק ט"ז לגבי לולב יעו"ש וכ"כ מ"ב בסי' זה בשה"צ או' ך'.

כד

כד) שם. אפי' לא נתיאשו וכו'. ואף בנתיאשו לכתחלה לא יתקע בו דמשמעות הפו' שכתבו בסתם בדיעבד יצא אבל לכתחלה לא משמע דאין לחלק בין נתיאשו ללא נתיאשו. ב"ח. עט"ז. שכנה"ג בהגה"ט או' ג' א"ר או' ו' שו"ג או' ח' מט"א או' ד' מ"ב או' ט' ונראה דוקא בגזל שופר אבל גזל קרן ועשהו שופר מותר כמ"ש סי' תרמ"ט וצ"ע דאפשר דמקודם נמי נקרא שופר. ודין ברכה עיין סי' תרמ"ט. א"ר שם. ומיהו מ"ש דאפשר דמקודם נמי וכו' עיין לעיל או' ך' ומ"ש ודין ברכה וכו' עיין לעיל או' כ"א שכתבנו דדעת האחרונים דגם בגזל קרן ועשהו שופר דאין לברך יעו"ש.

כה

כה) התוקע בשופר חבירו ונסדק בתקיעה אם תקע שלא ברשות חייב לשלם דהוי שואל שלא מדעת ויצא י"ח דק"ל גזל שופר ותקע יצא ואם לקחו ברשות פטיר לשלם דהו"ל מתה מחמת מלאכה והתקיעה עצמה שנסדק בה אם כשנסדק מיד שתק יצא ואם סיים התקיעה באותו שופר לפום גמ' דידן יצא ולפום הירושלמי לא יצא דתחילתה בעי סיפה. מהר"י מולכו בתשו' כ"י סי' צ"ח. ברכ"י או' יו"ד. שע"ת או' ד' ומיהו עיין בהלק"ט ח"א סי' ע"ט דמשמע דגם אם לקחו שלא ברשות ונסדק פטור משום דניחא ליה לאיניש וכו' ויורד ברשות מיקרי והו"ל כמתה מחמת מלאכה יעו"ש והב"ד השו"ג או' ח' ועיין לעיל סי' י"ד או' ח"י דג"כ הבאני פלוגתא בעניין כזה יעו"ש.

כו

כו) [סעיף ג'] תקע בשופר של ע"ז של ישראל וכו'. כגון שהשתחוה לשופר. ריטב"א ר"ה דף כ"ח. מט"י. ר"ז או' ו' מ"ב או' יו"ד. וה"ה למשמשי ע"ז של ישראל שתקע בו לפניה שהרי אין להם ביטול דומיא דע"ז עצמם כמ"ש ב"י ביו"ד סי' קמ"ו בשם הר"ן. וכ"כ הפר"ח בסי' זה. עו"ש או' ג' מ"ב שם. וה"ה המשתחוה לבהמה קרניה פסילין לשופר. פר"ח. ומיהו עיין מ"א סק"ו שכתב ע"ז דהמשתחוה לבהמה קרניה פסולים היינו לכתחלה אבל בדיעבד יצא יעו"ש. והיא בעיא דלא אפשיטא במס' ע"ז דף מ"ז ע"א יעו"ש ובדברינו לקמן או' ל"ד.

כז

כז) שם. שאינה בטילה עולמית וכתותי וכו'. דכיון דשופר בעי שיעור כדי שיראה לכאן ולכאן והכא כתותי מיכתת שיעוריה כיון דאין לו ביטול כאילו אין כאן שיעור דמי אבל בשל עו"ג אע"ג דלא ביטלה עו"ג כיון דיכול לבטלה ע"י עו"ג כל שעה שירצה יש לה שיעור מיקרי. ב"ח. ועיין לקמן או' ל'.

כח

כח) שם. אבל בשל ע"ז של עכו"ם וכו'. לא יתקע. בו לכתחלה משום דאמאיס לגבוה. לבוש. ב"ח. עו"ש או' ג' מ"א סק"ו.

כט

כט) שם. ואם תקע בו יצא. דמצות לא ליהנות ניתנו לישראל להיות קיומם הנאה אלא לעול על צואריהם ניתנו גמ' ר"ה כ"ח ע"א ופירש"י שם. ב"י לבוש. וכתב עוד הלבוש הטעם משום דמצות שופר אין בד אלא שמיעת קול ובקול אין בו איסור הנאה.

ל

ל) שם. ואם תקע בו יצא. דכיון דראוי להתבטל לא מיכתת שיעוריה. ב"י בשם הרא"ש והר"ן. לבוש. שו"ג או' ט' ואו' יו"ד. ועיין לעיל או' כ"ז.

לא

לא) שם. והוא שלא נתכוין לזכות בו. דוקא ע"ז עצמה אבל משמשיה יש להם ביטול אף לאחר שבאו ליד ישראל כמ"ש ביו"ד סי' קמ"ו סעי' ב' יעו"ש. עו"ש או' ג' דג"מ. ומיהו דעת הב"ח והש"כ שם סק"א דאם זכה בהם הישראל אפי' משמשים אין להם ביטול רק אם לא זכה בהן כגון שמצא קודם יאוש או גזלה בזה יש חילוק בין ע"ז עצמה בין משמשיה יעו"ש.

לב

לב) שם. אבל אם נתכוין לזכות בו לא יצא וכו'. ודע דהב"ח פירש דמ"ש הפו' חילוק זה דנתכוון לזכות או לא נתכוון מיירי בשל הפקר אבל ביש להם בעלים אפי' נתכוון לזכות לא קנאו ואינו שלו יעו"ש ולזה הסכים הפר"ח בעיקר הדין אעפ"י שחלוק עליו בהבנת כוונת הטור אבל המ"א סק"ה הבין הדברים ככתבם דגם בשל בעלים אם נתכוון לזכות בו אינו יוצא דאעפ"י שלא קנאו מיקרי ע"ז של ישראל כיון שהישראל חייב באחריותו מקרי שלו וכדאשכחן גבי חמץ יעו"ש ונראה דדברי הפר"ח עיקר לענין דינא. מט"י. וכ"ה דעת החמ"מ או' ו' והשש"א. אבל דעת הנה"ש כדברי מ"א וכתב כי כן הבין הט"ז וכ"כ בס' שמות בארץ יעו"ש וכ"ה דעת המאמ"ר או' ב' דלא כהב"ח יעו"ש. נמצא דדבר זה בפלוגתא שנייא ועוד איכא פלוגתא דאפי' בשל עכו"ם אינו יוצא אלא בנתבטל מעיו"ט כמ"ש בהגה וע"כ נראה דבכה"ג דאיכא פלוגתא ולא אפשר באחר יש לתקוע בו בלא ברכה כדי לצאת למ"ד ואח"כ אם יזדמן לו שופר כשר אליבא דכ"ע חוזר לתקוע פ"ב אבל לא יברך כי שמא כבר יצא וק"ל סב"ל.

לג

לג) שם. דהו"ל ע"ז של ישראל. שאין לא ביטול וכתותי וכו'. כנז' ואע"ג דישראל לא עבדה מ"מ אין לה ביטול כיון דעכשיו היא של ישראל. ועיין בנוב"י מה"ת סי' קי"א באם מכר ע"ז וקנה שופר בדמיה אין לתקוע בו ואם בשעה שמכר משך הקונה תחלה את הע"ז ואח"כ נתן המעות עיין ביו"ד סי' קמ"ד בט"ז סק"ג ובש"כ סק"ד ועכ"פ היה מקום להקל בחליפי חליפין בזה יעו"ש. והב"ד השע"ת או' ה'.

לד

לד) שם הגה. ויש מחמירין דאפי' בשל עכו"ם וכו'. כ"כ המרדכי בשם ר"ת דאפי' בע"ז דעו"ג לא יצא אלא דוקא לאחר ביטול ואפי' לאחר ביטול לכתחלה לא יטול ואם נטל יצא וכגון שנתבטל מעיו"ט אבל ביו"ט בעיא היא במס' ע"ז (דף מ"ז ע"א) אם יש דיחוי אצל מצות ולא איפשיטא עכ"ד. והב"ד ב"י. ועיין מ"א סק"ו שכתב דדעת הטור והרב"י והפו' כמ"ש התו' בע"ז שם דבעיא דר"ל אינו אלא לכתחלה ובזה מתורצים כל הקושיות שהקשו התו' בסוכה (דף ל"א ע"ב ד"ה אשרה) יעו"ש. והפר"ח ביו"ד סי' כ"ח או' י"ז כתב דהא דמספקא לן אי איכא דיחוי אצל מצות או לא לחומרא אמרינן לקולא לא אמרינן יעו"ש. וכתב שם הער"ה או' י"ב דנראה ברור דלא נתכוין המ"א לתרץ הקו' אלא לענין דינא קאמר דהטור ומרן לא ס"ל כרמ"א יעו"ש נמצא דדבר זה לא נפיק מפלוגתא ולענין דינא כבר כתבנו לעיל או' ל"ב יעו"ש.

לה

לה) שם בהגה. אלא בנתבטל בערב יו"ט. אבל כשנתבטל ביו"ט א"כ נדחה כשנכנס יו"ט ושוב אינו נראה כיון שאין בידו לתקן דהא אין ישראל יכול לבטלו אבל בדבר שיש בידו לתקן אפי' נראה ונדחה לא הוי דיחוי כמ"ש סי' תרמ"ו סעי' ב' דאע"ג דאסור למעטן ביו"ט מ"מ הא בידו למעט. מ"א שם. מאמ"ר או' ד' וכ"כ התו' בע"ז שם ד"ה אשרה יעו"ש. וית' עוד מזה לקמן סי' תרמ"ו סעי' ב' וסי' תרמ"ט סעי' ג' יעו"ש.

לו

לו) [סעיף ד'] שופר של תקרובת ע"ז וכו'. פי' בהמה שהקריבוה לקרבן לפני ע"ז ועשו מקרניה שופר. הרמב"ן והרשב"א והריטב"א ביבמות ק"ב ובריטב"א ר"ה כ"ז. אבל בהקריב השופר לע"ז אינו נאסר דדוקא בכעין ד' עבודות שבפנים נאסר אם לא שהיה דרך עבודתה בכך יעו"ש. והב"ד מ"ב או' י"ט ובשה"צ או' ל"ו.

לז

לז) שם. משום דאינה בטלה עולמית. וכתותי מכתת שיעוריה וכל העומד לכתת ככתות דמי וא"כ אין בו שיעור שופר. לבוש. ושופר בעי שיעור כמ"ש לקמן סעי' ט'.

לח

לח) [סעיף ה'] המודר הנאה משופר. כגון שאמר קונם הנאת שופר עלי. מט"י. מט"א או' ז' מ"ב או' כ"א. ועיין לקמן או' מ"ג.

לט

טל) שם. אדם אחר תוקע בו וכו'. אבל הוא עצמו אמר הגאון אסור לתקוע בו אפי' תקיעה של מצוה מפני שיש הרבה בני אדם נהנין כשהן עצמן תוקעים וכל מידי דאיכא הנאה לגוף ליכא לשרויי בשביל טעמא דמצות לא ליהנות ניתנו. ב"י בשם הכלבו. לבוש. ט"ז סק"ד.

מ

מ) שם. אדם אחר תוקע בו וכו'. וכ"ה לדעת הרי"ף ובעל המאור אבל דעת הרמב"ם פ"א מה' שופר דין ג' דהוא בעצמו מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה משום דמצות לא ליהנות ניתנו. וכ"ה דעת הרא"ש והטור ורי"ו והאגודה. והב"ד הב"ח וכתב דלמעשה נקטינן לחומרא אבל כשאין שם אחר שיכול לתקוע לו כדאי הם הרמב"ם והרא"ש לסמוך עליהם בשעת הדחק יעו"ש. והב"ד שכנה"ג בהגב"י או' ה' עט"ז. מ"א סק"ז. א"ר או' ח' בגדי ישע סק"ז. מט"א או' ז' מ"ב או' כ"ב. מיהו הפר"ח הסכים כדעת רוב הפו' דאפי' לכתחלה יכול לתקוע הוא בעצמו דלא כמ"ש כאן בש"ע יעו"ש אבל דעת האחרונים אינו כן אלא דוקא בשעת הדחק כנז' וכתב שם המט"א ומ"מ אין לו לתקוע יותר מעשרה קולית תשר"ת תש"ת תר"ת לצאת ידי ספק חיוב התקיעות שהם מה"ת עכ"ל והב"ד מ"ב שם. ור"ל ג"פ תשר"ת וג"פ תש"ת וכו' שבזה יוצא ספק חיוב התקיעות מה"ת כמ"ש לקמן סי' תק"ץ סעי' ב' יעו"ש. וע"כ נראה דהיותר נכון לעשות התרה אם אפשר להתיר הנדר כדי לצאת מחששות.

מא

מא) וכתב המט"י דאפשר דמודה הגאון (שכתבנו לעיל או' ט"ל) דבדיעבד יוצא גם במודר אם תקע הוא עצמו. וכ"כ י"א בהגה"ט. ברכ"י או' ז' נה"ש או' ה' מט"א או' ז' ובס' כפת תמרים כתב דהכל לפי האדם אם מרגיש שבטבעו אינו נהנה מתקיעתו מותר לתקוע בו לכתחלה. והב"ד מ"ב בשה"צ או' ל"ח.

מב

מב) שם. אבל אם אמר קונם שופר לתקיעתו עלי. כצ"ל וכ"ה בב"י בשם הר"ן. וכ"ה הגירסא בש"ע הישן משנת שכ"ז. וכ"ה הגירסא בש"ע הנדפס עם העו"ש. וכ"ה בלבוש ובעט"ז. דאם לא הזכיר שם שופר הלא הוא דבר שאין בו ממש ואין איסורו אלא מדרבנן כמ"ש ביו"ד סי' רי"ג יעו"ש.

מג

מג) שם. אבל אם אמר קונם שופר לתקיעתו עלי. ר"ל שלא הזכיר לשון הנאה. דכי אמרינן נמי דשרי דוקא במודר הנאה משום דמצות לאו ליהנות ניתנו אבל באומר קונם שופר לתקיעתו עלי אסור לתקוע אפי' תקיעה של מצוה שהנדרים חלים על דבר מצוה כדבר הרשות אבל אמר שבועה שלא אשמע קול שופר של מצוה לוקה ושומע קול שופר של מציה שאין השבועה חלה לבטל המציה אלא בכולל באומר שבועה שלא אשמע קול שופר. ב"י בשם הר"ן. לבוש. עט"ז. ועיין לעיל סי' תפ"ה ובדברינו לשם בס"ד.

מד

מד) ואם אמר תקיעת שופר עלי קונם עיין ב"י שהביא דעת התו' והג"א והמרדכי שנסתפקו בזה אם מותר לתקוע תקיעת מצוה או לא. וכתב העו"ש או' ד' ולכן יש ליזהר שיתיר הנדר תחלה. ועיין לקמן או' מ"ו.

מה

מה) ואם אמר על אדם אחד שלא אשמע קול שופר ממנו או תקיעתו עלי קונם נראה פשוט דחל אליבא דכ"ע דהא אפשר לשמוע מאחר. ט"ז סק"ה. מש"ז או' ה' מט"א או' ז' מ"ב או' כ"ד. ואפי' ליכא אחר אסור לשמוע מאיש זה דנדר חל על דבר מצוה. א"ר או' ט' מט"א שם. מ"ב שם. ואפי' אמר שבועה שלא אשמע קול שופר של מצוה מאיש פלוני אסור לשמוע ממנו ואפי' דליכא אחר כיון שבשעה שנשבע חלה השבועה כדין שאין נשבע לבטל את המצוה כיון שאין מצוה לשמוע מאיש זה דוקא. מט"א שם. מ"ב שם. וע"כ אם לא אפשר באחר יש לעשות התרה ואח"כ ישמע ממנו. ועיין לקמן סי' תקפ"ט סעי' ז' בהגה.

מו

מו) ואם אמר קונם קול השופר עלי לא הוי כלים דקול לית בית ממש ואין הנדר חל אלא בדבר שיש בו ממש. פר"ח. וכ"כ בס' או"ח דף צ"ז ע"א דאם אמר קונם תקיעת שופר עלי משמע דעל הקול נדר ואין הנדר חל על דבר שאין בו ממש. והב"ד הכס"א או' ד' וכתב דהוראה זו תמוהא דמלבד שהוא היפך דברי התו' דסברד שאם הזכיר החפץ הו"ל דבר שיש בו ממש עוד בה דמלשונם משמע דאינו כלום ומותר בשופר ואין הדבר כן דהא ק"ל דאיכא בל יחל מדרבנן יעו"ש. ואפשר דכוונתם על דין תורה אבל אין ה"נ מדרבנן אסור לתקוע עד שיעשה התרהוכמ"ש ביו"ד סי' רי"ג יעו"ש. ועיין לעיל או' מ"ד.

מז

מז) שם. אסור לתקוע בו וכו'. ואפי' אדם אחר אסור לתקוע לו. מאמר או' ז'.

מח

מח) [סעיף ו'] היה קולו עב וכו'. וה"ה צרוד ויבש. גמ' ר"ה כ"ז ע"ב ופירש"י שם.

מט

מט) שם. או דק מאד וכו'. או באיזה ענין שיהיה. טור. או אפי' קול השופר הוא טוב ונעים אלא שהתוקע תקע בו בנחת ולא השמיע הקול יפה כשר דלא הקפידה התורה אקול אלא אתרועה. לבוש.

נ

נ) [סעיף ז'] אם ניקב אם לא סתמו וכו'. יש בזה חילוק דיעות בין הרמב"ם להרא"ש דאיתא בגמ' (ר"ה כ"ז ע"ב) ת"ר ניקב וסתמו בין במינו בין שלא במינו פסול ר' נתן אומר במינו כשר שלא במינו פסול וק"ל כר"נ ואמרינן אליביה דהא דמכשר במיני ה"ד שנשתייר רובו והרמב"ם מפרש דר"נ קאי אאם אינו מעכב התקיעה דהיינו אחר התימה חזר קולו לכמות שהיה תחלה ואפ"ה אין כשר אלא במינו נמצא בעינן ג' למעליותא אינו מעכב התקיעה ובמינו ונשתייר רובו אבל אם חסר א' מאלו אסור וזוהי הדיעה הראשונה שמביא בכאן. והרא"ש ס"ל דר"נ קאי אמעכב התקיעה ואפ"ה כשר במינו ממילא הוה לקולא דלא בעינן אלא תרתי דהיינו מינו ורובו ואפי' מעכב או רובו ואינו מעכב ואפי' אינו מינו וזהו שסיים כאן ואם הוא שעת הדחק וכו' שיש לסמוך על הרא"ש. ט"ז סק"ו והוא מבואר בדברי הטור וב"י. ועיין לקמן או' נ"ט.

נא

נא) שם. אעפ"י שנשתנה קולו כשר. שכל הקולות כשרים בשופר. כ"כ הטור. והוא מדברי הירושלמי כמ"ש ב"י. ועיין באו' שאח"ז.

נב

בנ) שם. אעפ"י שנשתנה קולו כשר. פי' אפי' לא נשתייר בו שיעור תקיעה. כ"כ הרא"ם הביאו ב"י בדין נסדק לארכו. ט"ז סק"ז. א"ר או' יו"ד. פר"ח. ומיהו כל שלא נשתייר רובו (היינו בניקב לארכו) פסול אפי' נשתייר שיעור שופר ממקום הנקב דמה בכך הרי רובו ככולו ובעינן שופר וליכא ואם ניקב לרחבו כיון דלא נסתם אפי' ניקב רוב רחבו אם נשתייר שיעור שופר כשר כי היכי דאמרינן גבי נסדק. פר"ח. וכ"כ הב"ח. שכנה"ג בהגב"י או' ו' והריטב"א כתב דאם לא סתמו כלל לדברי הירושלמי כשר ואפי' נפחת רובו ויש בו שיעור שופר שכל הקולות כשירין בשופר אבל לפי גמ' דילן יש להחמיר ולדון כשלא סתמו כלל לפסיל אם מעכב התקיעה שלא אמרו בגמ' דילן שכל הקולות כשרין בשופר אלא כשהוא בעצמו שלא מחמת ריעותא יעו"ש. ועיין בב"ח שמצדד ג"כ בזה בניקב ולא סתמו ונשתנה קולו לדברי הירוש' או כשר לכ"ע או פסול למ"ד יעו"ש. נמצא בדין זה דניקב ולא סתמו ונשתנה קולו איכא פלוגתא ועוד איכא פלוגתא דאין לתקוע בשופר נקוב ולא סתמו כלל אפי' לא נשתנה קולו כמ"ש באו' שאח"ז וע"כ יש להחמיר וכמ"ש מור"ם ז"ל בהגה.

נג

גנ) שם בהגה. כי י"א שאין לתקוע בשופר נקוב. כ"כ בתשו' הרא"ש כלל כ"ד סי' ח' שופר נקוב אין תוקעין בו עד שיסתם הנקב ואיני מעכב התקיעה כי רבו פירושים בשופר נקוב ע"פ הירושלמי והבבלי והכי עבדינן כמו שכתבתי עכ"ל והב"ד ב"י וכתב ודברים אלו סתומים דמשמע דאין תוקעין בו בעודו נקוב עד שיסתם ושלא כדברי הירושלמי דמכשר וכתב עוד ב"י פי' אחר אלא שכתב שזה נראה יותר יעו"ש והכלבו כתב בשם י"מ דאם אינו מעכב שאין נקיבתו ניכרת בקול כשתוקעין בו כשר אפי' לא סתמו ומ"מ ראוי לסתמו שלא יראה פגום יעו"ש והב"ד ב"י. וזהו שציין בהגה על הכלבו ותשו' הרא"ש. ומשמע דבכל גוונא אין לתקוע השופר נקוב ולא סתמו ואפי' לא נשתנה קולו. וכבר כתבנו באו' הקודם דיש להחמיר כדברי ההגה ועוד דכיון שהוא מ"ע דאו' צריך ליזהר לצאת בה י"ח לכל הדיעות בלי פקפוק.

נד

דנ) שם בהגה. שאין לתקוע בשופר נקוב. אפי' נשתייר בו שיעור תקיעה משום שקולו פגום. כ"מ בכלבו. מ"א סק"ח. א"ר או' יו"ד. ח"א כלל ק"מ או' י"א. מט"א או' יו"ד. ומשמע דאם אין קולו פגום כשר ומיהו זהו דוקא לפי הי"מ בתרא שהביא הכלבו אבל לפי הי"מ קמא ומדברי הרא"ש שכתבנו באו' הקודם משמע דאפי' לא נפגם קולו אין לתקוע בשופר נקוב כלל אפי' נשאר בו שיעור תקיעה מן הנקב עד מקום הנחת פה וכבר כתבנו באו' הקודם דמ"ע דאו' צריך ליזהר בה לצאת י"ח לכל הדיעות בלי פקפוק יעו"ש ובאו' שאח"ז.

נה

הנ) שם בהגה. שאין לתקוע בשופר נקוב. והטעם איתא בפסיקתא והובא בס' ילקוט ראובני פ' אמור וה' אלהים בשופר ותקע מה שופר של הקב"ה שלם אף שופר שבר"ה יהא שלם וכו' יעו"ש. יפ"ל ח"ב או' א'.

נו

ונ) שם בהגה. שאין לתקוע בשופר נקוב. אבל נסדק אינו בכלל זה ודינו מבואר אח"כ. ט"ז סק"ח.

נז

זנ) שם. אעפ"י שאינו מעכב את התקיעה וכו'. ופירוש מעכב התקיעה שנחלש הקול ויוצא משם. כך פירש הרמב"ן. והב"ד מ"מ פ"א מה' שופר דין ה' ב"ח. פר"ח. וכתב שם הפר"ח ודלא כתו' שכתבו דהיינו דנשתנה קולו ממה שהיה דליתא.

נח

חנ) שם. אם נשתייר רובו שלם וכו'. היינו שנשתייר רוב אורך השופר שלא ניקב בין שהשופר גדול או קטן והטעם דכל שלא נשתייר רובו הו"ל כאלו דבק שברי שופרות ואפי' יש שיעור שופר מן הנקב פסול אבל נשתייר רובו רובו ככולו וכאלו לא ניקב ואז אפי' לא נשתייר שיעור שופר ממקום הנקב עד הנחת פה כשר היכא דאיכא תלתא למעליותא. ב"ח. ט"ז סק"ט. מט"י. וכתב שם המט"י וכ"נ דעת הש"ע דהכל תלוי בשיור רוב השופר יהיה קטן או גדול ולזה הסכים הפר"ח ודלא כבעל העיטור שמכשיר בנשתייר שיעור השופר אפי' לא היה רוב השופר יעו"ש. וכ"פ מט"א או' י"א. וכ"נ דעת ח"א כלל ק"מ או' י"ב. מ"ב או' ל"א ובשה"צ או' ס"ג.

נט

טנ) שם. ואם הוא שעת הדחק וכו'. והפר"ח מחמת קושיא שהוקשה לו בדברי הר"ן כתב דיותר נוח לו שיטה זו ושהוא העיקר בלי שום דוחק יעו"ש והב"ד הנה"ש או' ח' וכתב עליו דכמה רב חיליה להקל בדאורייתא בלי דוחק נגד רוב מנין ובנין של הפו' כי בעלי הסברא הראשונה הם הגאונים ורש"י והרמב"ם והר"ן והרשב"א וקושייתו כבר כתב תירוצה וגם הלח"מ הקדימו בקושיא זו ותירץ יעו"ש. וכ"ה דעת האחרונים דאין להתיר אלא דוקא בשעת הדחק שאין לו שופר אחר כשר.

ס

ס) שם. ואם הוא שעת הדחק וכו'. והלבוש כתב דוקא לכתחלה ויש לו שופר אחר אבל בדיעבד או שאין לו שופר אחר יוצאין יעו"ש אבל הא"ר או' י"א כתב דמלשון הש"ע נראה דאם יש שופר אחר אף שכבר תקע בדיעבד לא יצא ויש לתקוע אח"כ בשופר כשר יעו"ש. וכ"כ א"א או' ט' דוקא כשאין שופר אחר הא יש שופר אחר אף שכבר תקע בזה יתקע באחר בלא ברכה עכ"ל וכ"כ מ"ב או' ל"ד. ועיין לעיל או' ל"ב.

סא

סא) שם. ואם הוא שעת הדחק וכו'. ונראה דאם הדק הסתימה אסור ליטלה ביו"ט דאל"כ יטלנה משם. מ"א סק"ט. ור"ל דאם היה מותר להסיר את הסתימה היה מסירה והיה מותר לדברי הש"ע אפי' בלא דחק ואפי' אם נשתנה קולו כמ"ש בראש הסעי' ומ"מ משמע מדברי המ"א הנז' דאם אינה מהודקת מותר להסירה ביו"ט כדי שיהיה כשר לדברי הש"ע אפי' בלא שעת הדחק ומיהו כבר כתבנו לעיל או' ג"ן דגם בזה איכא פלוגתא יעו"ש.

סב

סב) שם. אם נשתייר רובו וכו'. ואם לא נשתייר רובו אף שנסתם במינו וחזר קולו לכמות שהיה קודם שניקב פסול אף בשעת הדחק וצ"ע. א"ר או' י"א. מש"ז או' ו'.

סג

סג) שם. וחזר קולו לכמות שהיה וכו'. ואם מספקא ליה אם נשתנה קולו פסול וכן אם נשתנה אפי' למעליותא פסול. הריטב"א. והמט"י כתב כל זמן דלא ידעינן בודאי שנשתנה קולו אמרינן דמסתמא חזר קולו לכמות שהיה דכך דרך כל דבר שנסתם אם הוא מהודק יפה שיחזור לבריאותו הראשון והכי אורחיה ובכה"ג שפיר מוקמינן ליה אחזקתיה יעו"ש. וכ"כ הער"ה או' ו'

סד

סד) ואם יש לפניו ב' שופרות אחד נקוב ולא סתום ואחד סתום ויש לו שתי מעלות יש לתקוע במה שנסתם ויש לו ב' מעלות. ה"ע. פת"ע או' כ"ט.

סה

סה) [סעיף ח'] י"א אפי' בכל שהוא פסול. מפני שמחמת רוח וחוזק התקיעות הסדק הולך ומוסיף עד שיסדק כולו וכשנסדק כולו פסול וכסדוק כולו דמי הואיל ועומד ליסדק לבוש.

סו

סו) שם. י"א אפי' בכל שהוא פסול. ודוקא בנסדק מעבר לעבר. מ"ב או' ל"ח.

סז

סז) שם. אפי' בכל שהוא פסול. ואעפ"י שאין בו חסרון וגם לא נשתנה קולו. ריטב"א. מ"ב שם.

סח

סח) שם. אפי' בכל שהוא פסול. כתב המי"ט נראה דכ"ש אם נפגם כדשנינו בפ' אלו מומין דנפגם הוא שיש בו חסרון ונסדק הוא שאין בו חסרון וכו' והביאו א"ר או' י"ב וכתב אפשר דהכא בנהדק גרע שאין בו חסרון מנקב שיש בו חסרון דביש בו חסרון לא חיישינן שיוסיף והולך יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל ק"מ או' ט"ו דדוקא בסדק כל שהוא מחמירין המחמירין אבל בפגימה כשר לכ"ע דדוקא בסדק הולך ומוסיף יעו"ש. והמט"א או' י"ז כתב דאם נמצא פגימה קטנה במקום הנחת פה מפני הרוק יש לתקנו קודם ר"ה שלא יהיה נראה פגום ואם לא תיקנו כשר כשאין אחר מצוי בריוח או שזה שופר של איל והאחר אינו של איל או שזה קל לתקוע בו מן האחר עכ"ל ומשמע דה"ה אם נפגם הפה שבמקום הרחב של השופר לכתחלה צריך לתקני קודם ר"ה.

סט

סט) שם. אלא א"כ הדקו וכו'. ומשמע דזה לכ"ע שרי אלא דהלבוש כתב ויש מתירין לכרוך סביב הסדק חוט וכו' משמע דס"ל דאין היתר זה אליבא דכ"ע וטעמו כתב א"ר או' י"ג משום דראה שהרא"ש והטור לא הזכירו היתר זה ס"ל דאסרו אלא שהא"ר שם חלק על דברי הלבוש הנז' וכתב ומה הר"ן דפוסל בדיבוק (כמ"ש לקמן או' ע"א) מכשיר בחוט כ"ש להרא"ש והטור דמכשירין בדיבוק יעו"ש אמנם אפשר לימר דס"ל ללבוש לאידך גיסא דלדעת הרא"ש והטור לא מהני חוט דהדבק הוא יותר טוב. וכ"כ ח"א כלל מ' או' י"ד. מט"א או' ט"ו. ועוד י"ל דס"ל ללבוש דלדיעה האחרונה שמביא הש"ע שאינו כשר אלא כשדבקו בעצמו וכו' ה"ה לנסדק במשהו. ועוד י"ל דס"ל ללבוש דלדעת הרמב"ם דלא תני תקנתא דלא מהני לנסדק אפי' כל שהוא לא דבק ולא חוט. ועיין לקמן או' ע"ח ודוק.

ע

ע) שם. אלא א"כ הדקו הרבה בחוט וכו'. ומיהו אם מחמת המשיחה נשתנה קולו מכמות שהיה פסול דהו"ל שופר ודבר אחר. פר"ח. ועיין לקמן או' ע"ג.

עא

עא) שם. אלא א"כ הדקו הרבה בחוט וכו'. שהרי החוט מעמידו שלא יתבקע. ב"י בשם הר"ן. לבוש. והיינו דווקא בקשירה ולא בדבק. שו"ג סוף או' כ"ב. ועיין לקמן או ע"ח.

עב

עב) שם הגה. ונשתייר שיעור תקיעה וכו'. כ"כ ב"י בשם הכלבו וכ"כ הלבוש

עג

עג) שם הגה. ונשתייר שיעור תקיעה וכו'. ואם אין שיעור שופר ממקום קשירת החוט ולמעלה פסול שכיון שהחוט הוא שגורם לשופר זה שלא יסדק יותר הוי כאלו בא הקול ע" החוט ואין זה קול שופר. לבוש. והט"ז ס"ק י"ב כתב דזה מיירי שמעכב התקיעה ומשו"ה בעינן שיעור אבל אם אין הקול משתנה בעבור זה לא ידעתי טעם או ריח דבעינן שיעור עכ"ל והב"ד א"ר י"ד. משמע דאם לא נשתנה קולו אפי' אם לא נשאר שיעור ממקום קשירת החוט ולמעלה לצד הפה כשר אבל הנה"ש תמה על דברי הט"ז הנז' דכל שמעכב התקיעה כי נמי נשתייר שיעור תקיעה פסול דהו"ל שופר ודבר אחר וכמ"ש הפר"ח. ועוד דמסתמיות דברי הרמ"א לא משמע כן יעו"ש ור"ל אלא בכל ענין אפי' לא נשתנה קולו בעינן שנשתיייר שיעור תקיעה. ומ"ש הט"ז לא ידעתי טעם וכו' כבר כתבנו טעם בשם הלבוש וגם המ"א ס"ק י"א כתב קצת טעם יעו"ש ומ"מ הא כתבנו לעיל סוף או' ג"ן דמ"ע דאו' צריך ליזהר לצאת בה י"ח לכל הדיעות בלי פקפוק.

עד

עד) שם בהגה. לצד הפה. והיינו כדיעה הראשונה שמביא הש"ע לקמן בסעי' ט' יעו"ש.

עה

עה) שם. וי"א דוקא ברובו. הא לא"ה אפי' לא נשאר שיעור תקיעה כשר. ב"י בשם הרא"ם. מ"א ס"ק י"ב. א"ר או' ט"ז. א"א או' י"ב. ואפי' לא דבקו בדבק כשר לדיעה זו אם לא נסדק ברובו כמ"ש לקמן או' ע"ח יעו"ש.

עו

עו) שם. וי"א ברובו. בס' נחפה בכסף דף קפ"ו ע"ב הקשה דאמאי מייתי מרן סברא זו בי"א בתרא דמסורת בידינו שכך דעתו מאחר שהפשט כהרא"ש וגם דברי הרמב"ם והרי"ף אפשר להשוותם והעלה דאם תקע בשיפר שנסדק במיעוטו יחזור לתקוע בשופר כשר ולא יברך יעו"ש. ברכ"י או' י"א. ועיין לקמן או' ע"ח.

עז

עז) שם. ואם דבקו כשר. משמע מלשונו אפי' נסדק רובו. וכ"ה ברא"ש ותו' ורי"ו דכ"ז שנשתייר כל שהוא כשר אם דבקו. וכ"כ הב"ח ולבוש דלא כמ"מ. מ"א ס"ק י"ג. ועיין באו' שאח"ז.

עח

עח) שם. אפי' אם דבקו בדבק. ואין זה נקרא שלא במינו דאין הדבק ניכר בין הסדקים. טור בשם הרא"ש. לבוש. מ"א ס"ק י"ד. אבל אם הסדק רחב וניכר הדבק בין הסדקים דינו כסותם נקב בדבר שאינו ממין השופר שנת' לעיל סעי' ז' ר"ז או' ז' ומשמע לדיעה זו דדוקא אם נסדק ברובו צריך דבק אבל אם נסדק במיעוטו כשר אפי' לא דבקו כמ"ש המט"י וכ"כ המאמ"ר או' י"ב ח"א כלל מ' או' י"ד. אלא שכתב ב"י שנראה מדברי הר"ן שלדעת הפוסלים בנהדק כל שהוא אפי' אם דבקו נמי פסלי יעו"ש. והב"ד המאמ"ר או' י"ג. יעו"ש. וכ"פ הפר"ח דלא מהני דבק אפי' בנסדק כל שהוא יעו"ש. וכ"מ ממ"ש לעיל או' ע"ו. וכ"כ החמ"מ או' י"א דלדעת הרמב"ם משמע דלא מהני דיבוק כלל וכפשטא דמתניתין יעו"ש. ובלא"ה איכא עוד פלוגתא בזה כמ"ש אח"כ בש"ע די"א שאינו כשר אלא כשדבקו בעצמו יעו"ש ומ"ש הר"ן להכשיר בנסדק כל שהוא לקושרו בחוט וכו' והכא נראה דפסול אם דבקו בדבק כתב שם המאמ"ר דע"כ צריך לחלק ביניהם ולומר דס"ל שאין הדבק מעמידו כ"כ כמו הידוק החוט יעו"ש. ולענין דינא כבר כתבנו לעיל דלא יתקע בשופר שיש בו פלוגתא אלא א"כ לא אפשר באחר כדי לצאת למ"ד ויתקע בלא ברכה משום סב"ל ואח"כ אם יזדמן לי שופר כשר חוזר לתקוע ג"כ כדי לצאת אליבא דכ"ע אבל בלא ברכה כי שמא יצא י"ח באותו שופר.

עט

עט) שם. ויש מי שאומר שאינו כשר אלא כשדבקו בעצמו וכו'. אבל בדבק הו"ל שלא במינו ודינו כמ"ש בסעי' ז' מ"א ס"ק ט"ו. ור"ל כמו ניקב וסתמו שלא במינו המבואר בסעי' ז' שיש בו חילוקים.

פ

פ) שם. ואם נסדק כולו אפי' מצד אחד פסול וכו'. דשוב אין שם שופר עליו. ב"י. לבוש. ומ"ש המ"א ס"ק ט"ז משום דהו"ל ב' שופרות כבר הקשה עליו הברכ"י או' י"ב דזה שנסדק מצד א' ולא נחלק לגמרי לא שייך טעמא דב' שופרות אך הטעם משום דאין שם שופר עליו יעו"ש. וכן הקשה עליו א"א או' ט"ז.

פא

פא) [סעיף ט'] נסדק לרחבו. פי' סביב הקיפו. ט"ז ס"ק י"ג. ר"ז או' ט' מ"ב או' מ"ט.

פב

פב) שם. במיעוטו כשר. דהו"ל נקב בעלמא. טור וב"י. לבוש. וא"כ הוי דינו ככל דיני ניקב הכתוב לעיל סעי' ז' יעו"ש.

פג

פג) שם. במיעוטו כשר. אפי' אם נשתנה קולו מכמות שהיה קודם בנסדק שכל הקולות כשירים בשופר. ר"ז שם. והוא ממ"ש לעיל סעי' ז' גבי ניקב יעו"ש.

פד

פד) שם. במיעוטו כשר. ואפי' לא נשתייר בו שיעור תקיעה. פר"ח. מט"א או' ט"ז. ועיין לעיל או' ב"ן.

פה

פה) שם. במועוטו כשר. ואפי' למאן דפוסל בנסדק כל דהו ה"מ לאורכו לפי שהסדק מוסיף והילך אבל ברחבו אין הסדק הולך ומוסיף. פר"ח. מט"י. ואפי' אין בסדק חסרון מגוף השופר שאין שם מקום לרוח לצאת לפי שאין הרוח מסדיק יותר אלא א"כ נסדק לאורכו. ר"ז שם.

פו

פו) שם. ברובו פסול. וטעמא משום דכיון שנסדק רובו לרחבו הוי אותו חתיכה שלמעלה כאלו נחתך לגמרי והרי אין בו שיעור שופר. לבוש. ט"ז ס"ק י"ד. מ"א ס"ק י"ז וע"כ אם נשתייר שיעור תקיעה כשר. ט"ז שם. א"א או' י"ז.

פז

פז) שם. ברובו פסול. ונראה דהמתירין לעיל בנסדק רובו לארכו ודבקו ה"ה בנסדק לרחבו וכ"מ להדיא בס' אדם וחוה דף מ"א. א"ר או' י"ט. מש"ז או' י"ד. מ"ב או' נ"ב. ועיין לעיל או' ע"ז ואו' ע"ח לענין דינא.

פח

חפ) שם. אלא א"כ נשאר מהסדק לצד פיו וכו'. היינו שנשאר מהסדק עד מקום הנחת פה שיעור תקיעה. וכ"כ הר"ז או' ט' וכ"ת כיון דחשיב ממקום הסדק ולמעלה כמאן דליתיה א"כ יהיה היתר כאלו נוסף ולקמן סעי' י"א אמרינן הוסיף כל שהוא אפי' במיני פסול ליתא חדא דדווקא כשמוסיף מחתיכה אחרת שלא נבראת עמו הוא דמקרי הוסיף משא"כ זה שגדל עמו והוא גוף אחד מתחלת ברייתו לא מקרי הוספה וכ"כ הט"ז ס"ק י"ד יעו"ש. ועוד דלא מקרי תוספת אלא דבר שהוא קיים ועומד משא"כ זה שנסדק ברוב רחבו עומד לינטל וסופו ליפול וכמאן דנפול דמי וזה פשוט. מט"י.

פט

טפ) שם. דהיינו ד' גודלים. כדי שיאחזנו התוקע בד' אצבעות בינוניות ויראה לכאן ולכאן ולא יאמרו לתוך ידו הוא תוקע כמ"ש ב"י בשם הרא"ש והר"ן יעו"ש. וכ"כ הלבוש. וכ"כ המט"י. ר"ז או' י"ג. ועי"ש בלבוש שכתב דשיעור זה אינו אלא מדרבנן דמה"ת שופר רל דהוא כשר דשופר סתם אמר רחמנא. וכ"כ הפר"ח דשיעור זה הוא מדרבנן. ועיין לקמן או' צ"ב.

צ

צ) שם. דהיינו ד' גודלים. באדם בינוני. ובעינן שימדוד במקום הרחב של גודל ולא במקום הקצר. מ"א ס"ק י"ח ומחה"ש. א"ר או' ך' א"א או' י"ח. ר"ז שם. מ"ב או' נ"ד. ועיין לעיל סי' י"א אד' י"ד.

צא

צא) ושיעור זה דטפח הוא בסתם אדם בינוני ואפי' יהיה התוקע אגרופו של בין בטוח וכן לא בעינן טפח שוחק כמבואר כ"ז בטור וב"י יעו"ש. מט"י. וכ"פ הר"ז שם.

צב

צב) וכתב שם המט"י ומשמע לי דאם היה פחות משיעור טפח ותקע בו אפי' בדיעבד לא יצא ואפי' לא יהא שיעור זה דטפח אלא מדרבנן לא יצא יעו"ש. מיהו הא"א או' ח"י כתב כיון דשיעור ד' גודלים מדרבנן ומה"ת אין לו שיעור כשאין שופר אחר י"ל לא העמידו דבריהם יעו"ש. ומשמע דיכול לברך עליו ג"כ וכ"כ בשו"ת בנין ציון סי' ל"ג והב"ד היפ"ל ח"ב או' ב' יעו"ש. והיא"ף על מ"א ס"ק י"ח כתב דאם אין בו ד' גודלים במקום הרחב של הגודל רק במקום הקצר יש לתקוע בו כשאין שופר אחר אלא שאין לברך עליו יעו"ש. וכ"כ בספרו מט"א או' ט' וכ"ה דעת הפ"ת דאם הוא פחות משיעור טפח יתקע בו בלא ברכה יעו"ש. וכבר כתבנו לעיל או' ע"ח דאין לתקוע בשופר שיש בו פלוגתא רק דאם א"א באחר יש לתקוע בו בלא ברכם כדי לצאת למ"ד ואח"כ אם יזדמן לו שופר אחר יחזור לתקוע כדי לצאת אליבא דכ"ע אבל לא יברך כי שמא כבר יצא וסב"ל.

צג

צג) שם. ויש מכשירין וכו'. זוהי סברת בעל העיטור והרי"ץ גיאת וסברא הראשונה היא דעת הרא"ש והר"ן והגמ"י וסמ"ג וסמ"ק כמ"ש בב"י יעו"ש. וכתב הפר"ח דסברת היש מכשירין נראה לו עיקר אבל הא"ר או' כ"א כתב דסברא ראשונה נראה לו עיקר כי כ"ה דעת כמה פו' יעו"ש. וכ"כ הנה"ש או' י"ב על דברי הפר"ח. הנז' דאין שומעין לו להקל בשל תורה נגד כל הפו' הנז' יעו"ש. וכ"נ דעת הגר"א שכתב על סברא ראשונה דכ"ה דעת רש"י וכל הפו' וכן סתם הר"ז כסברא ראשונה. וכבר כתבנו באו' הקודם דכל היכא דאיכא פלוגתא אין לתקוע בו כ"א היכא דלא אפשר באחר יעו"ש.

צד

צד) [סעיף יוד'] דבק שברי שופרות וכו'. היינו אפי' לקח שברי שופרות שלימות בעגולן ודבקן. ריטב"א וכלבו. מ"ב או' נ"ז. ואפי' דבקן ע"י עצמן וכדלעיל סעי' ח' ח"א כלל מ' או' ח' מ"ב שם. ואפי' אינו מעכב התקיעה. ריטב"א מ"ב שם.

צה

צה) שם. ואפי' אם יש בשבר וכו'. והוסיף עליו לנאותו שיהיה ארוך או כדי שיתן קולו גדול מכמות שהיה אעפ"י כן פסול. כלבו. מ"ב או' נ"ח. והטעם כתב ב"י משום דשופר אחד אמר רחמנא ולא שני שופרות. וכ"כ הלבוש. ט"ז ס"ק ט"ו.

צו

צו) שופר שברייתו הוא כעין שתי שופרות פסול וכן פסלינן בפ' ראוהו ב"ד קרן פרה דקאי גלדי גלדי ומתחזי כב' וג' שופרות. פר"ח. מיהו המט"י כתב להשיב על דברי הפר"ח הנז' דאין לפסול אלא המין שדרך מינו להיות כך לא כן בתיש ועז וע"כ הניח דברי הפר"ח הנז' בצ"ע יעו"ש.

צז

צז) שם. ואפי' אם יש בשבר שכנגד פיו וכו'. כ"כ הטור וכ"ה הסכמת האחרונים. אבל הר' מנוח על הרמב"ם כתב דכל שיש בשבר אחד שיעור שופר כשר ומבואר שם דאפי' אינו בצד שכנגד פ"ו נמי כשר ולטעמיה אזיל שהכשיר בנסדק לרחבו כל שנשאר שיעור שופר אפי' שלא לצד פיו יעו"ש מאמ"ר או' י"ז. ונ"מ אעפ"י דלא ק"ל כן לענין דינא היכא דלא אפשר באחר ולא אפשר להסיר התוספת דיתקע בו כדי לצאת י"ח למ"ד ולא תתבטל התקיעה לגמרי כמ"ש לעיל סוף או' צ"ב יעו"ש. ועיין לקמן או' ק'

צח

צח) [סעיף יא'] הוסיף עליו כל שהוא וכו'. בין שהוסיף בצד הקצר בין בצד הרחב. ר"ז או' י"א. מ"ב או' נ"ט. ועיין לקמן או' קכ"ה.

צט

צט) שם. אפי' היה בו מתחלה שיעור שופר. דשופר אחד אמר רחמנא ולא שתי שופרות. ב"י בשם הרא"ש. ט"ז ס"ק ט"ו.

ק

ק) שם. אפי' היה בו מתחלה וכו'. ויש פו' שאם היה בו שיעור והוסיף עליו כשר. כלבו והב"ד ב"י. וכ"כ לעיל או' צ"ז בשם הר"מ וכבר כתבנו שם דאע"ג דלא ק"ל הכי מ"מ נ"מ היכא דלא אפשר באחר יעו"ש.

קא

קא) [סעיף יב'] הפכו ותקע בו לא יצא וכו'. והטעם איתא בגמ' (ר"ה כ"ז ע"ב) משום דכתיב והעברת שופר תרועה דרך העברתו בעינן ופרש"י כדרך שהאיל מעבירו בראשו בבהמה מחיים עכ"ל והב"ד ב"י. ט"ז ס"ק ט"ז.

קב

קב) שם. הפכו ותקע בו לא יצא וכו'. בין אם תקע בצד הרחב בין אם תקע בצד הקצר. פר"ח. מט"י. ר"ז או' י"ב.

קג

קג) שם. בין הפכו כדרך שהופכין וכו'. ברותחין. רש"י שם.

קד

קד) שם. וקוצר את הרחב. לאו דוקא שעשה להיפף דה"ה נמי אם הניח הרחב כמות שהוא אלא שהרחיב את הקצר כיון ששינה את הקצר מכמות שהיה וכן להיפך שקצר את הרחב והניח הקצר כמות שהוא פסול דגם זה לא מקרי דרך העברתו וכן ראיתי בס' נחפה בכסף שכ"כ משם מהר"ם ן' חביב ז"ל יעו"ש. מט"י. וכ"כ המש"ז או' ט"ז בשם ס' יום תרועה יעו"ש. נה"ש או' י"ג. בגדי ישע.

קה

קה) שם הגה. וה"ה אם תקע במקום הרחב פסול. כ"כ הר"ן בפ' ראוהו ב"ד בשם הירושלמי. ויהיב סימנא מן המצר קראתי יה. והב"ד ב"י ססי' תק"צ ופסקו בש"ע שם סעי' ט' ועיין בדברינו לשם או' ע"ג. ומה שכתבו כאן בהגה כתב הבגדי ישע שכן דרכו לכתוב כמה דינים כפולים.

קו

קו) [סעיף יג'] היה ארוך וקצרו וכו'. ואין נפקותא באיזה צד שקצרו ואפי' נשתנה קולו מכמו שהיה. סידור עמודי שמים. פת"ע או' נ"א. מ"ב או' ס"ג.

קז

קז) שם. היה ארוך וקצרו וכו'. ואשמעינן דלא תימא דפסול משים דכתיב והעברת. תו' ר"ה כ"ז ע"ב.

קח

קח) שם. היה ארוך וקצרו וכו'. ואעפ"י שקצרו משום איזה פיסול חוזר להכשירו. כ"מ פ"א דשופר דין ז' מ"ב או' ס"ד.

קט

קט) [סעיף יד'] גררו מבפנים או מבחוץ וכו'. שופר שגלדו דק ועשו לו חשוקים של ברזל אפי' למ"ד אזלינן בתר המעמיד ה"מ היכא דאיכא כבר רעותא והוצרך למעמיד אבל הכא לאו מידי עביד. הלק"ט ח"א סי' ע"ו. י"א בהגה"ט. שו"ג או' מ'.

קי

קי) שם. עד שעשאו דק מאד וכו'. ואפי' נשתנה קולו מכמות שהיה כיון שאין השינוי בא מחמת דבר אחר אלא מצד עצמו של שופר כל הקולות כשרין. פר"ח. מ"ב או' ס"ה.

קיא

קיא) [סעיף טו'] לא הוציא זכרותו וכו'. דכשהוא מחובר בבהמה עצם בולט מן הראש ונכנס לתוכו ומוציאין אותו (העצם) מתוכו וזה לא הוציאו אלא נקב את הזכרות. רש"י ר"ה כ"ז ע"ב. ב"י. לבוש. ט"ז ס"ק י"ז.

קיב

קיב) שם. אלא נקב בו כשר. דמין במינו אינו חוצץ. גמ' שם. ב"י. ולא דמי לסעי' י"א דשופר א' אמר רחמנא ולא ב' שופרות והוסיף עליו כל שהוא אפי' במינו פסול זה שאני שהיה דבוק בו מתחלה ממש ואין ה"נ אם הוציא הזכרות ונקב והחזירו לתוכו דפסול. מש"ז או' י"ז. מ"ב או' ס"ז. ועיין לקמן או' קי"ד.

קיג

קיג) שם. אלא נקב בו כשר. ואפי' לכתחלה נמי תוקעין בו. ב"י. מ"א סק"ך. א"ר או' כ"ד. פר"ח. מט"י ר"ז או' ט"ו. מט"א או' כ"ג. מ"ב או' ס"ז. וגם בהנך דלעיל דסעי' י"ג וי"ד כשר גם לכתחלה. פר"ח. מט"י.

קיד

קיד) אבל אם הוציאו והחזירו פסול. א"ר שם בשם ס' אמרכל. א"א או' ך' ח"א כלל ק"מ או' ד' מט"א שם.

קטו

קטו) שם. אבל אם הוציא הזכרות ועשה ממנו שופר וכו' פסול. שאותו העצם אין שם שופר עליו שהרי אינו חלול כשפופרת בעודו בבהמה. ואין נקרא שופר אלא כמשמעות לשונו שהוא דבר שנברא חלול כשפופרת בעודו בבהמה. לבוש. ר"ז או' ט"ו.

קטז

קטז) [סעיף טז'] צפהו זהב וכו'. והיינו טעמא דאין קטיגור של זהב שעשו ממנו העגל נעשה סניגור והשופר נכנס לפני ולפנים כדרך כ"ג ביוה"כ. דרשות מהרי"ל ה' שופר. ולפי טעם זה נראה דאין להניח זהב בשופר כלל אפי' היכא דמותר לפום דינא. ועיין א"ר או' כ"ו.

קיז

קיז) שם. צפהו זהב וכו'. זהו לשון הברייתא (ר"ה כ"ז ע"ב) עד יש מפרשים.

קיח

קיח) שם. צפהו זהב מבפנים פסול. לפי שאין קול שופר אלא קול זהב וכן מבחוץ כיון דנשתנה קולו. תו' שם. וכ"כ הלבוש סעי' ט"ז.

קיט

קיט) שם. מבחוץ אם נשתנה קולו וכו'. היינו שצפהו זהב מבחוץ ממקום הרחב עד מקום הנחת פה ולא עד בכלל.

קכ

קך) שם. יש מפרשים מקום הנחת פה היינו עובי השופר לצד פנימי וכו'. כ"כ ב"י בשם הר"ן. ופירוש לפירושו העובי החיצון של השופר מתחלק לשני חלקים והחלק שהוא לצד פנימי מקרי הנחת פה והחלק שהוא לצד חיצון מקרי שלא במקום הנחת פה דאי פירוש הנחת פה הוא בפנימיות השופר היינו צפהו זהב מבפנים ואי פירוש שלא במקים הנחת פה הוא מחוץ לעובי השופר היינו צפהו זהב מבחוץ. פר"ח. וכ"כ המט"י. שו"ג או' מ"ה. וכתב שם המט"י דהיינו אם היה דרך משל רחב העובי שתי שעורות שעורה שלצד פנים קרי הנחת פה והשעורה האחרת קרי שלא במקום הנחת פה יעו"ש.

קכא

קכא) שם. ויש מפרשים דעביו במקום הקצר וכו'. זהו סברת הרא"ש שהביא הטור. ופירוש לפירושו כתב הלב"ש דהיינו דכל עובי דפנות השופר אפי' בצד החיצין הכל קרוי מקום הנחת פה יעו"ש. וכ"כ המט"י. והלבוש סעי' י"ז כתב דגם אם צפהו בזהב באורך השופר מבחוץ ומתחיל הזהב מיד סמוך לראשו בצד הקצר פסול אעפ"י שלא נשתנה קול השופר מחמת הזהב לפי שהתוקע מכניס קצתו בפיו ושפתו מכסה עליו ונמצא הזהב חוצץ בין שפתו לשופר עכ"ל. וכ"כ הר"ז או' ט"ז. והוא מדברי הטור שכתב בשם י"מ יעו"ש. וכתב שם המט"י דדטת הש"ע להחמיר כיש מפרשים בתרא שהביא בש"ע יעו"ש. ומדברי ח"א כלל ק"מ או' ט' משמע דדעתו להחמיר בכל חומרות של מקום הנחת פה יעו"ש. ועיין לעיל סוף או' צ"ב.

קכב

קכב) [סעיף יז'] המציירים בשופר וכו'. לא יפה הם עושים. שמא נשתנה קולו מחמת הציורים ואעפ"י שאין כולו מצופה במיני הציורין לפעמים הקול משתנה בהן. טור בשם הרמב"ן. ודברי הרמב"ן הנז' הביאו ג"כ המ"מ פ"א מה' שופר כמ"ש בב"י. וכתב ב"י ומבואר הוא שצורות אלו דקאמר הייני שמציירים במיני צבעונים דהוי כמו צפהו זהב מבחוץ אבל אם אין שם מיני צבעונים כלל אלא שחקק בו צורות כדי לנאותו פשיטא דכשר דהיינו גרדו דאמרינן בזה דאפי' העמידו על גלדו כשר עכ"ל וזהו שכתב בהגה אבל מותר לחקיק בשופר. וכו' ומבואר מזה דאם חקק בשופר עצמו בלי צבע אפי' אם נשתנה קולו כשר וכמ"ש לעיל או' ק"י גבי גרדו יעו"ש. וכ"כ. הלבוש סעי' י"ט. ר"ז או' י"ח. ביאורי הגר"א. לב"ש. מט"א או' כ"ו. מ"ב או' ע"ג. והמנהג שלא לצייר שום ציור בשופר אפי' בחקוקי. שו"ג או' מ"ו.

קכג

קכג) [סעיף חי'] אם נתן זהב וכו'. ולאו דוקא זהב אלא ה"ה כל מיני מתכות נמי פסיל אלא אגב דקתני בברייתא צפהו זהב נקט הכא נמי זהב. שו"ג או' מ"ז.

קכד

קכד) שם. בצד הרחב וכו'. וה"ה בצד הקצר. לבוש סעי' י"ז. פר"ח. והש"ע שכתב בצד הרחב לא בא' למעט צד הקצר אלא משום דצד הקצר הוא מקום הנחת פה וכבר כתבו לעיל סעי' ט"ז יעו"ש.

קכה

קכה) שם. היינו הוסיף עליו וכו'. ור"ל דפסול בכל גוונא אפי' לא נשתנה קולו. וכ"כ הטור. ר"ז או' י"ז. מ"ב או' ע"ד.

קכו

קכו) [סעיף יט'] הרחיק את השופר וכו'. כיון שאין השופר נוגע בפיו. טור. לבוש סטי' ח"י. ר"ז או' י"ט ביאורי הגר"א. ח"א כלל ק"מ או' י"ז. ומ"ש הפר"ח לפקפק בזה כתב עליו המט"י דליתא יעו"ש. ועיין באו' שאח"ז.

קכז

קכז) שם. ונפח בו ותקע בו פסול וגם בדיעבד לא יצא וחוזר ותוקע בברכה ודלא כס' נחפה בכסף שכתב דאינו חוזר ומברך דברכות אינן מעכבות דליתא. מט"י. אבל המט"א או' כ"ה כתב דיחזיר ויתקע שנית בלא ברכה. וכ"כ מ"ב או' ע"ד

קכח

קכח) [סעיף ך'] נתן שופר לתוך שופר וכו'. ואם נתן ב' שופרות בפיו ותקע אם כיון לצאת בשניהם נראה דלא יצא דשופר א' אמר רחמנא ולא ב' וג' שופרות מיהו אם נותן דעתו לא' מהם בלבד אפשר דיצא. הלק"ט ח"ב סי' ער"ה. ומיהו ממה שית' לקמן משמע דלאו בדעתיה תליא מילתא אלא כל שהוא ב' שופרות לא יצא משים דשופר א' אמר רחמנא.

קכט

קכט) שם. אם הפנימי עודף וכו'. ואם אינו עודף אז א"א שלא ישמע אלא קול שניהם ולא יצא דשופר אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' שופרות. טור. לבוש. ואפי' לא נשתנה קולו מחמת שהוא נתון בתוך האחר לא יצא. לבוש. והא דנקב בזכרותו סעי' ט"ו דכשר התם הזכרות מדובק בו היטב ורוח לא יבא ביניהם אבל שופר בתוך שופר א"א לעשות כך. כלבו. א"ר או' כ"ז. ועיון לעיל או' קי"ב.

קל

קל) שם. הגה. ולי נראה דאפי' אינו בולט בצד הרחב וכו'. והט"ז ס"ק י"ט כתב דגם הש"ע ס"ל כן אלא דנקט עודף משום דא"א לצמצם יעו"ש וכ"כ הפר"ח. מש"ז או' י"ט. אבל המט"י כתב דדעת הש"ע משמע דתרווייהו בעינן לעיכובא וחלק עליו ההגה ודלא כהט"ז והפר"ח שכתבו דגם הש"ע מודה בסברת ההגה יעו"ש. וכ"מ מדברי הלבוש דהגה חולק על הש"ע. וכ"מ מדברי השי"ג או' מ"ט. ח"א כלל מ' או' ז' וכ"כ החמ"מ או' י"ג דדברי הרב"י נכונים דבעינן שיעדיף גם פי הרחב של הפנימי על החיצון יעו"ש.

קלא

קלא) שם הגה. ולי נראה דאפי' אינו בולט בצד הרחב וכו'. וכ"פ הר"ז או' ך' מע"א או' כ"ח אלא שכתב שם המט"א דמ"מ יהיה עכ"פ גם בצד הרחב הפנימי בולט קצת דאם הוא שוה ממש א"א לצמצם ויש לחוש שמא החיצון בולט כל שהוא והוסיף כל שהוא פסול אף במינו כנז"ל עכ"ל.

קלב

קלב) שם בהגה. רק שוה לחיצון וכו'. ומ"מ לא יבלוט החיצון בצד הרחב דאז לכ"ע פסול. א"ר או' כ"ח. ח"א שם. מ"ב או' ע"ח.

קלג

קלג) שם בהגה. הואיל ובולט לצד הפה וכו'. ואף בולט הפנימי בצד הקצר לא יניח בתוך פיו כ"א הבליטה לחוד. מש"ז או' י"ט.

קלד

קלד) שם. והוא שלא ישנה קולו וכו'. דאם נשתנה קולו מחמת החיצון נמצא הקול בא מכח שני שופרות. ב"י בשם הרא"ש. מט"י.

קלה

קלה) שם. ואם לאו פסול. קאי אראש הסעי' ור"ל אם אין הפנימי עודף פסול משום דרוח פיו דוחק בשניהם והוי קול של שני שופרות ושופר אחד אמר רחמנא. מ"ב או' פ"א. ועיין לעיל או' קכ"ט.

קלו

קלו) שם. ואם לאו פסול. ואפי' להמכשירים בסתמו במינו כמ"ש סעי' ז' הא פסול דהוי ב' שופרות. מ"א ס"ק כ"ב.

קלז

קלז) וכל הפוסל בשופר ביום ראשון פסול ביום שני. הרשב"א בתשו' סי' כ"ג וסי' תר"ל. ד"מ או' ג' כנה"ג בהגה"ט. מ"א ס"ק כ"ה. א"ר או' כ"ח. ער"ה או' יו"ד. ר"ז או' כ"א. מט"א או' ל"ד. מ"ב או' פ"ח.

קלח

קלח) [סעיף כא'] אפי' בדבר שיש בו משום שבות. משום דיו"ט עשה ול"ת הוא ואין עשה דשופר דחי לא תעשה ועשה. וחכמים השוו דבריהם (ר"ל אע"ג דתקיעה מ"ע מה"ת וזה שבות דרבנן ואיך לא ידחה לזה אמר וחכמים השוו וכו') לשל תורה והעמידו דבריהם במקום עשה. מ"א ס"ק כ"ג. והוא מגמ' ר"ה ל"ב ע"ב ופי' הר"ן שם. וכתב שם הר"ן הא דקא יהבינן טעמא משום דהו"ל יו"ט עשה ול"ת קושטא דמלתא קאמר ומיהו לא צריכינן להכי דאפי' הוי יו"ט ל"ת גרידא לא אתי מכשירי שופר ודחי לה דהא בעידנא דקא מעקר לאו לא מקיים עשה עכ"ל. וכ"כ המט"י יעו"ש. ועיין מחב"ר או' ג' מ"ש להאריך בזה די"א דעשה דצבור דחי ל"ת הגם דלא הוי בעידנא דקא מקיים עשה יעו"ש.

קלט

קלט) ואם נפל עליו גל וא"א ליטלו בלא טלטול אבנים אסור ותדחה התקיעה. ר"ה שם. טור. לבוש. מ"א שם. ר"ז או' כ"ג.

קמ

קמ) אם. השופר בתוך חבית נ"ל דשובר אותה ומוציא ממנה כדין גרוגרות. הרשב"ץ בחי' ר"ה. מחב"ר או ד'.

קמא

קמא) שם כיצד היה השופר בראש האילן וכו'. וכן אין מעבירין עליו את התחום. ר"ה שם. ופירש"י לילך חוץ לתחום לשמוע תקיעם. וכן פי' הר"ן. והטור פי' אין מוציאין אותו חוץ לתחום וכתב ב"י ותרווייהו איתניהו דבין זה ובין זה אסור. וכ"כ הלבוש. ר"ז שם מ"ב או' פ"ד.

קמב

קמב) ואין חותכין אותו לתקנו אפי' בדבר שאין בו אלא איסור דרבנן כגון מגל שאין דרך לתקנו בו והוי כלאחר יד. וכתב הר' יונה דוקא ישראל אסור לעשותו אבל מותר לומר לעכו"ם לעשותו בדבר שאין בו אלא איסור דרבנן כיון שאין בו אלא משום שבות ואמירה לעכו"ם הוי שבות דשבות ושבות דשבות במקום מצוה שרי. טור. וכ"כ הלבוש. פרישה או' י"ח. ומיהו מ"ש הטור דבמגל הוי איסור דרבנן כ"ה גירסת רש"י בגמ' (ר"ה ל"ג ע"א) אבל הרי"פ והרא"ש והר"ן ותו' והרמב"ן גורסין איפכא בגמ' דסכין אין בו אלא משום שבות ובמגל יש בו חיוב לאו. פרישה. או' י"ז וכתב חפר"ח דהכי נקטינן ונ"מ לדעת הש"ע שמתיר שבות דשבות במקום מצוה מותר לומר לעכו"ם לחתוך שופר בסכין אבל לא במגל אלא שכתב דמ"מ אסור אפי' בסכין משום מוקצה יעו"ש וה"ד אם השופר של ישראל אבל אם הוא של גוי שרי כמ"ש לקמן או' קנ"ג יעו"ש.

קמג

קמג) בדיעבד אם עבר הישראל וחתכו בדבר שהוא משום שבות מותר לתקוע בו משא"כ אם חתכו בדבר שהוא משום ל"ת גם בדיעבד אסור לתקוע בו. פורת יוסף הגהות על הש"ס. פת"ע או' ס"ו.

קמד

קמד) שם. ואינו שט על פני המים וכו'. ולעבור במעברא שקורין פראם או בספינה קטנה כתב ח"א כלל ק"מ או' י"ט דאם א"א בלא"ה יש לסמוך על המתירין יעו"ש ומיהו עיין לעיל סי' של"ט או' ע"ג ואו' ע"ד דיש כמה פו' דאוסרים בזה אפי' לדבר מצוה יעו"ש ועוד ית' לקמן בס"ד סי' תרי"ג סעי' ו' ורסי' תרל"ט יעו"ש.

קמה

קמה) שם. וע"י עכו"ם מותר דהוי שבות וכו'. מתוך דברי רש"ל בתשו' סי' ח' נראה דאפי' ביו"ט שני של ר"ה מותר. כנה"ג בהגה"ט מיהו הרואה יראה בתשו' רש"ל הנז' דלא התיר אלא דוקא ביו"ט ראשון דמצוה דאו' היא אבל ביו"ט ב' לא וכתב דמאי אולמיה דהאי שבות מהאי שבות יעו"ש וכן הבין השש"א דברי רש"ל הנז' וכתב עליו דאין נראה כן ממ"ש הג"א בפ' משילין דמותר לומר לגוי לנגן בכלי שיר בבית החופה וכו' ומרן בש"ע סי' של"ח הזכיר סברא זו עי"ש הרי אפי' בשביל מצוה דרבנן שהיא לשמח חתן וכלה שרי שבית דשבות וכ"כ המ"א והט"ז סי' תרנ"ה וכ"נ מסתמיות דברי הפו' ואפי' חוץ לי"ב מיל די"א שהיא מדאו' התירו האחרונים עכ"ל ועיין לקמן או' קמ"ח ובדברינו לסי' תררה בס"ד. ומיהו בענין אם מותר לומר לגוי לנגן וכו' עיין לעיל סי' של"ח או' י"ד ואו' ט"ו שהבאנו פלוגתא בזה יעו"ש.

קמו

קמו) ואם הדבר ספק אם יביא הנכרי שופר אפי' ביו"ט הראשון אסור לומר לנכרי שילך חוץ לתחום. רש"ל בתשו' הנז' כנה"ג שם. עו"ש או' ו' ועיין לקמן סי' תרנ"ה או' י"ד.

קמז

קמז) שם הגה. ועיין לעיל סי' ש"ז. סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד.

קמח

קמח) [סעיף כב'] אם העכו"ם הביא שופר מחוץ לתחום וכו'. אפי' מחוץ לתחום דאו' לבוש. ור"ל אפי' למ"ד חוץ לי"ב מיל איסור תחומין דאו' כמ"ש לעיל סי' תצ"ז או' א' יעו"ש אפ"ה אם הביאו העכו"ם מעצמו מותר לתקוע בו. וכ"כ הר"ז או' כ"ו. ח"א כלל ק"מ או' י"ט. מט"א או' ל' מ"ב או' פ"ז. אבל לא יאמר הוא לעכו"ם להביאו מחוץ לי"ב מיל. ובשעת הדחק שאין לו שופר אחר יש להתיר אף בזה מט"א שם. וכ"כ מ"ב בשה"צ או' קכ"ב. תו' חיים על ח"א שם או' ח"י ועיין עוד לקמן סי' תרנ"ה או' ה'.

קמט

קמט) שם. תוקעין בו. דלאו מוקצה הוא דהא חזי לישראל אחר דהבא לישראל זה מותר לישראל אחר וכיון דשרי לטלטולי אפי' לאותו ישראל שרי לצאת בו דלא מצינו דאסרו חכמים הבא מחוץ לתחום אלא או אכילה או הנאה ומצות לא ליהנות ניתנו וגם אין שייך לגזור שמא יאמר לעכו"ם להביא לו כדי לצאת בו דלא שייך שיעשה מצוה הבאה בעבירה ולכך שרי לכ"ע. ב"י בשם הג"א פ' בתרא דר"ה וכתב שכ"ה דעת כמה פו' יעו"ש וכ"כ הלבוש. מ"א ס"ק כ"ד. וכתב שם המ"א ועכ"פ אסור לטלטלו חוץ לד"א כמ"ש סי' תקט"ו סעי' ה' והיינו כשאין העיר מוקף חומה אבל עיר המוקפת חומה חשיבא כולה כד"א כמ"ש שם בסי' תקט"ו סעי' ה' יעו"ש וכ"כ א"ר או' ל"א ומחה"ש. מט"א או' ל"א.

קנ

קנ) ומ"מ אף שישראל שהובא בשבילו יוצא בו לכתחלה מ"מ אין לתקוע בעצמו מטעם שכתבנו במודר הנאה שנהנה כשתוקע בעצמו רק אחר תוקע והוא יוצא בו שמצות לא ליהנות ניתנו. ואם אין שם אחר שיתקע לו מותר לתקוע בעצמו ג"כ. ואם הובא ביום ראשון מותר לתקוע בו בשני בכל ענין. מט"א או' ל' ועיין לעיל או' מ'.

קנא

קנא) ישראל ששלח שופר לעיר אחרת ע"י עכו"ם קודם ר"ה ונתעכב העכו"ם בדרך והביאו בר"ה מחוץ לתחום אם ידעו בני העיר שישלחו להם שופר מותרים לטלטלו ולתקוע בו אף אם הובא בר"ה מחוץ לי"ב מיל ואם לא ידעו מזה והובא להם מחוץ לתחום אין לטלטל שופר זה ואף לתקוע בו אם אפשר למצוא שופר אחר. ואם הוא שעת הדחק שאין להם שופר אחר יש להתיר בכל ענין מט"א או' ל"ב. מ"ב או' פ"ז. ועיין לעיל סי' תקט"ו סעי' ט, ובדברינו לשם בס"ד.

קנב

קנב) שם. תוקעים בו. ואפי' אם יש לו שופר אחר שאינו של איל וזה שמובא הוא של איל מותר לתקוע בו. ד"מ או' ו' א"ר או' ל' בגדי ישע. ואפשר דאפי' להביא ע"י עכו"ם שופר של איל שרי משום דמצוה בשל איל. מ"ב או' פ"ו. והיינו אם הוא חוץ לתחום דרבנן דהו"ל שבות דשבות במקום מצוה. ועיין לעיל או' קמ"ח.

קנג

קנג) שם. וה"ה אם עשה עכו"ם שופר וכו'. ומיירי כשעשה עכו"ם שופר מקרן שלו דלא הוי נולד וכמ"ש סי' רנ"ב (ובדברינו לשם או' מ"ז) אבל משל ישראל אסור. מ"א ס"ק כ"ה. וכ"כ המט"י. ער"ה או' ט' בית מאיר. ר"ז או' כ"ה. ח"א כלל ק"מ או' י"ט. מט"א או' ל"ג. מ"ב או' פ"ח. ולפ"ז אין להקל אלא כשאין לו אחר לצאת בו כדק"ל סי' שכ"ה סעי' ד' דסמכינן אמתירין נולד דגמרו בידי אדם בשעת הדחק או לצורך מצוה יעו"ש. ער"ה שם. וכ"כ המט"י. ועיין לעיל סי' תק"א או' ל"ו ובאו' שאח"ז.

קנד

קנד) וכתב שם המ"א דמשמע בטור סי' תרנ"ה דאי אסור לטלטלו אסור אפי' לצאת בו יעו"ש וכתב שם הער"ה שכן מוכח מהרשב"א וא"ז ור' שמשון דמוקצה אסור לצאת בו וכ"כ בהדיא הרשב"א סי' רצ"ו וכן הוכיח הרשב"ש סי' קמ"ה מההיא דאין מפקחין עליו את הגל יעו"ש אבל הרשד"ם סי' כ"ב התיר אם אין אחר לצאת בו ודקדק כן ממ"ש הרשב"א כיצד וכו' דדוקא שבות שהוא מעשה גדול אסור אבל טלטול בעלמא מותר וכ"נ דעת הר"א במרדכי דמוקצה אסור ביו"ט ואפ"ה יוצא בו דאין איסורו בגופו אלא ד"א גרם לו יעו"ש עכ"ל הער"ה. וכ"כ הר"ז שם דאם אין שם שופר אחר אלא הוא מותר לתקוע בו דיש לסמוך על המתירין נולד ביו"ט כדי שלא לבטל מ"ע של תורה עכ"ל ובין ביום א' ובין ביום ב' אעפ"י שאין חיובו רק מד"ס יש לסמוך על דעת המתירין נולד גם ביו"ט ומ"מ אם תקע בו תקיעות תשר"ת תש"ת תר"ת שהם עיקר החיוב והניחו מידו שוב אין לו לטלטלו וכ"ז שאוחזו בידו יכול לתקוע בו כל התקיעות שהוא צריך לתקוע בו על הסדר עד מאה קולות. מט"א שם. נרב שם. תו' חיים על ח"א שם או' כ"א.

קנה

קנה) [סעיף כג'] יכול ליתן בתוכו מים וכו'. פי' אף ביו"ט ולא אמרינן קא מתקן מנא. רש"י ר"ה ל"ב ע"ב. ב"י לבוש. מט"י. ר"ז או' כ"ז. מט"א או' ל"ה. וה"ד לצורך אותו יום אבל לצורך יו"ט ב' אסור כמ"ש לקמן סי' תקצ"ו או' ה' יעו"ש.

קנו

קנו) שם. אבל מי רגלים וכו'. אפי' למאן דמפרש שם (סי' קל"ב או' כ"א) בפיטום הקטורת מעיין אחד יש ששמו רגלים הכא מי רגלים ממש קאמר וא"נ אף בכאן אין מכניסין מאותו מעיין בקהל שהוא מקדש מעט מפני הכבוד שלא להזכיר מי רגלים. שכנה"ג בהגה"ט או' ו' א"ר או' ל"ב שו"ג או' נ"ד. והברכ"י או' ט"ו כתב להוכיח כפי' ראשון דהכא הוא מי רגלים ממש יעו"ש.

קנז

קנז) שם. מפני הכבוד. י"מ מפני כבודו של תוקע. שכנה"ג שם. וכפ"ז יכול למחול על כבודו. ואין זה מחוור כלל אלא היינו כבודו של מקום כדי שלא יהיו המצות בזויות עליו וכ"כ הרמב"ם. פר"ח. מט"י ברכ"י או' ט"ז. מט"א שם. מ"ב או' פ"ט.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---