אליה רבה/אורח חיים/תקפו

אליה רבה ‏ אורח חיים תקפו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] של איל וכו'. והוא הדין כל מיני כבש הם זכר לעקידת יצחק כמו שכתב סימן תקפ"ג לאכול ראש כבש, ומכל מקום המהדרין תוקעין בשל איל וכן משמע בט"ז:

ב

[ב] [לבוש] עקידת יצחק וכו'. כתב מטה משה עקידה זו מראה לנו עקידת יצר הרע ויכוין עצמו כאילו עקוד ידיו ורגליו ונתבטל כל הרגשותיו ויתחרט במעשה ידיו ושליחות יד וברגל אשר הלך בעצת רשעים ועיניו ולבו לשמים וישוב בתשובה כל מה שבלבו על אוהביו ואויביו:

ג

[ג] [לבוש] שנכפוף וכו'. ושיירי כנסת הגדולה כתב עוד טעם בשם תלמיד הרשב"א כדי שיזכור שצריך עיניו למטה בשעת תפילתו כמו ששופר כפוף למטה, עד כאן. ועיין סימן תקפ"ה סעיף א' שיהפוך פי השופר למעלה, דעת שיירי כנסת הגדולה בפשיטות דראם בהמה טמאה הוא וכן נראה לי מר"ן ריש פרק ראוהו בית דין שכתב אותן שאינן חלולין כגון ראם וצבי וכו', אבל מגן אברהם כתב דהוא טהור דמתרגמינן ותאו ורימא:

ד

[ד] מבהמה וכו'. כן כתב הר"ן והקשה ר"מ רבקש דהא בהמה טמאה לית ליה קרנים כדאיתא במשנה פרק בא סימן, ותירץ מגן אברהם דהתם קאי אחיה, עד כאן. ולפי זה תיקשי על הלבוש שכתב נמי הדין כן בחיה. ואני הארכתי בספרי ליו"ד סימן פ' דטעו בתרתי, חדא דר"ן בחולין פירש דרבנן פליגי על מתניתין וכן פסקו הרשב"א ובית יוסף, ועוד הוכחתי שם דהרמב"ם והרא"ש פירשו המתניתין בסימן בין חיה לבהמה אבל טמאה יש לו קרניים, גם תוספות יום טוב בנדה לא דק בזה. גם מה שהניח בצריך עיון על רש"י שלא פירשו שם על קרניים כמו בחולין לא דק, דסבירא ליה כמו שכתבו תוס' לר"ת בחולין דף נ"ט דגם בבהמה טמאה אין קרניים כלל וכמו שכתב מהרש"א שם:

ה

[ה] פסול וכו'. צריך עיון דזה לשון דרכי משה, הר"ן הניח הדבר בצריך עיון וטוב להחמיר עד כאן לשונו. ואם כן משמע שיש להקל כשאין לו שופר אחר, ולמה חזר רמ"א וכתב סתם פסול. ונראה לי דעיקר ספק של הר"ן הוא דלא למדינן שופר מלא הכשירו למלאכת שמים וכו' מדקאמר בשבת דף כ"ח מאי הוי עלה דתחש שהיה בימי משה. ולעניות דעתי לתרץ דיש לומר דלא גמרינן שעה מדורות דהיינו תפילין, אבל שופר למדינן מיניה דנמי לדורות הוא. והנה בעולת שבת תמה על הוראה זו מדאיצטריך קרא בתפילין למען תהיה תורת ה' בפיך, אלמא דלא קיימא לן כהך מימרא דלא הוכשר וכו', עד כאן. ותימא לתמיהתו דאם כן תיקשי למה פריך בשבת שם למאי דמסיק דלא הוכשר קאי לתפילין תפילין בהדיא כתיב, הוה ליה למיפרך לעיל דסלקא דעתיה דקאי אשאר דברים דאי אפשר לומר כן מדאיצטריך בתפילין אלא פשוט דמימרא זו נלמד מהך קרא דתפילין וכדמשמע בלבוש:

ו

[ו] [לבוש] לא יתקע וכו'. משמע אף בנתייאשו וכן פסק הב"ח, ונראה דוקא בגזל שופר אבל גזל קרן ועשה שופר מותר כמו שכתב סימן תרמ"ט וצריך עיון דאפשר דמקודם נמי נקרא שופר, ודין ברכה עיין סימן תרמ"ט:

ז

[ז] יצא וכו'. ומכל מקום אין מברכין עליו. ונראה לי דמותר ליטול שופר חבירו בלא דעתו ולברך עליו כמו שכתב סימן י"ד (מגן אברהם), ועיין סוף סימן תנ"ד:

ח

[ח] [לבוש] לא יתקע וכו'. ובשעת הדחק מותר לתקוע בעצמו, כמו שכתב ביו"ד סימן רכ"א סעיף י"ג ב"ח, וזה לשון רבינו ירוחם אמר קונם שופר זה עלי תוקע בו ובזה מתורץ קושיית הר"ן למה אמר רבא [ראש השנה] בדף כ"ח נמי דין דמודר משופר כיון שכבר אמר דמודר הנאה מחבירו מותר, ולפי מה שכתבתי מתורץ דקא משמע לן דהוא בעצמו מותר ובאמת לגירסא דאוסר יש לומר דקא משמע לן דאוסר, ועוד דר"ן בנדרים דף ט"ז כתב דאם אמר קונם סוכה עלי כיון שלא הזכיר ישיבת סוכה הנאה קאמר ומותר, עד כאן, והוא הדין בשופר וצריך עיון ודו"ק, ועיין בספר בית הילל ליו"ד בסימן רכ"א שלא עיין בב"ח כאן הוא ובנו בהג"ה:

ט

[ט] [לבוש] קודם שופר וכו'. כן כתב בית יוסף מר"ן וכלבו, וכתב עלה וזה לשונו ותוס' ומרדכי והגהות אשירי כתבו שם בפרק ב' דנדרים מסיק רבא דאם אמר ישיבת סוכה עלי קונם או אפילו אמר קונם שלא אשב בסוכה אסור, ונראה דהוא הדין גבי שופר דאם אמר תקיעת שופר עלי קונם אסור לתקוע אם לא נחלק דגבי סוכה בלא מצוה יש הנאה בישיבה אבל שופר אי לאו מצוה אין הנאה בתקיעה עד כאן לשונו. ופשוט דמאי שכתב בית יוסף כתבו שם רצה לומר בפרק ראוהו בית דין דהזכיר למעלה ומה שכתב בפרק ב' דנדרים הוא לשון תוס' ומרדכי ולאפוקי מט"ז ועולת שבת שהבינו שתוס' ומרדכי כתבו כן בפרק ב' דנדרים ושגגה בידם. עוד הבינו דתוס' וסייעתו מודים לר"ן וכלבו דקונם שופר לתקיעתו עלי אסור, והר"ן מודה לתוס' באומר תקיעה שופר עלי קונם. ולעניות דעתי ברור למעיין בדבריהם דלר"ן וכלבו הכל אסור ולתוס' וסייעתו מסתפקין בכולם, ועוד דטעם דאי לאו מצוה אין הנאה הוא נמי באומר קונם שופר לתקיעתו, (וכן משמע באגודה), אלא דבית יוסף פסק כר"ן וכלבו בכולם לאסור דלא שבקינן מאי דפשיטא להו משום ספיקא דתוס' וסייעתו וכן עיקר שכן ראיתי שפסק רבינו ירוחם דף מ"ח וכן כתב כנסת הגדולה מהג"ה וכן מוכח בדרכי משה שהביא דברי ר"ן וכלבו וכתב עליהם זה לשונו, אבל תוס' ומרדכי והגהות אשירי מסתפקים בדבר עד כאן לשונו. הרי להדיא דמסופקים בדין דר"ן וכן נראה לי בכולם לאסור. כתב ט"ז אם אומר על אדם אחד שלא אשמע קול שופר ממנו או תקיעתו עלי נראה דחל אליבא דכולי עלמא דהא אפשר לשמוע מאחר, עד כאן. וצריך עיון הא באמר תקיעתו עלי כבר כתב רמ"א בסימן תקפ"ט סעיף י' ואף שאין אחר נראה דאסור דנדר חל על דבר מצוה ורישא שלא אשמע קול שופר נמי אסור בכל ענין כמו שמבאר הלבוש שמבטל בכלל:

י

[י] ונשתנה קולו וכו'. פירוש אפילו לא נשתייר בו שיעור תקיעה ט"ז בשם בית יוסף, ומיהו לכתחילה וכו' אפילו נשתייר בו שיעור תקיעה (כלבו מגן אברהם):

יא

[יא] [לבוש] אבל בדיעבד וכו'. בשולחן ערוך לא כתב כן אלא זה לשונו, ואם הוא שעת הדחק שאין שופר אחר וכו', ונראה דאם יש שופר אחר אף שכבר תקע בדיעבד לא יצא, ויש לתקוע אחר כך בשופר כשר, גם נראה דאם לא נשתייר רובא אף שנסתם במינו וחזר קולו לכמות שהיה קודם שניקב פסול אף בשעת הדחק וצריך עיון:

יב

[יב] [לבוש] אבל אם נסדק וכו'. כתב מלבושי יום טוב ונראה לי דכל שכן אם נפגם כדשנינו בפרק אלו מומין דנפגם הוא שיש בו חסרון ונסדק הוא שאין בו חסרון ולכך לא הוצרך לשנות הכא בשופר לכן צריך לדקדק שהרבה שופרות נמצא בהן במקום הנחת הפה פגימת כל דהו מפני הרוק והוא פסול, עד כאן. ולעניות דעתי אפשר דהכא גרע נסדק שאין בו חסרון מנקב שיש בו חסרון דביש בו חסרון לא חיישינן שיוסיף והולך אף שהוא באורך וכן מוכח בט"ז, ואף שכתב הלבוש היינו נקב עגול וכו' ואפשר דכוונתו באין בו חסרון גם בשולחן ערוך ליתא לשון זה וראיית מלבושי יום טוב ממומין ודאי ליתא דשם אסור בכל הנקבים:

יג

[יג] [לבוש] ויש מתירין וכו'. צריך עיון דמשמע בשולחן ערוך דכולי עלמא מודים לזה ואפשר משום דראה הלבוש שהרא"ש והטור לא הזכירו סבירא ליה דאסרו, ולעניות דעתי קל וחומר להיתר דמה הר"ן דסבירא ליה דאפילו דבקו אסור בכל שהוא ואפילו הכי מכשיר בחוט כל שכן הרא"ש והטור דמכשירין בדבוק כל שהוא:

יד

[יד] [לבוש] והוא שנשתייר וכו'. דוקא שמעכב התקיעה אבל אם אין הקול משתנה עבור זה לא בעי שיעור (ט"ז):

טו

[טו] [לבוש] ויש אומרים שאינו פסול וכו'. וכן נראה לי להקל בשעת הדחק כי משמע לי בתוס' דף כ"ז ומרדכי ואגודה וסמ"ק ורוקח סימן ש"ג דכשר אפילו יותר מרוב עד כולו:

טז

[טז] [לבוש] עד שנסדק רובו וכו'. הא לאו הכי אפילו לא נשתייר שיעור תקיעה כשר (בית יוסף מגן אברהם):

יז

[יז] [לבוש] אפילו הוא סדוק רובו וכו'. בנחלת צבי השיג על הלבוש דליש אומרים עד שנסדוק רובו שהוא המגיד פרק א' אסור אף בדבקו. ולעניות דעתי אינו מוכרח למעיין גם נראה לי דלבוש פסק בזה כתוס' והרא"ש ורבינו ירוחם ודו"ק וכן פסק מגן אברהם, אך קשה לי שלא הביא השולחן ערוך מה שכתב בבית יוסף דמשמע בר"ן דאף בדבקו פסול בכל שהוא ואפשר משום דאינו אלא משמעות, אך צריך עיון הא מפורש בהר"ן בשם רבינו יהונתן, לכן נראה לי דאם אפשר למצוא שופר אחר בריוח אין להקל בזה כלל:

יח

[יח] ויש אומרים שאינו וכו'. וסברא ראשונה נראה עיקר בפוסקים, אך לכתחילה יש להחמיר ואפילו להפוסקים דמכשירין עד רובו או כולו יש להחמיר לכתחילה דבדבקו שלא במינו נראה דגרע, ונראה דגם המחמיר לא יחמיר אלא כשנשתנה קולו אבל לא נשתנה קולו לא גרע מסתמו שלא במינו דכשר להרבה פוסקים:

יט

[יט] ברובה פסול וכו'. פירוש רוב הקיפה, דהוי כאילו נחתך שם. ונראה לי דהמתירין לעיל בנסדק רובו וארכו ודבקו, הוא הדין בנסדק לרחבו וכן משמע להדיא בספר אדם וחוה דף מ"ח:

כ

[כ] בארבע גודלים וכו'. מאדם בינוני ובמקום הרחב עיין סימן י"א סעיף ד':

כא

[כא] ויש מכשירין וכו'. וסברא ראשונה נראה לי עיקר שהרי כתב בית יוסף שרמב"ם ורא"ש ור"ן וסמ"ג והגהות אשירי פסקו הכי וכן בדרכי משה משמע דדיעה זו בטלה נגד הפוסקים הנזכרים לעיל, ועוד שכן ראיתי במרדכי ואגודה ורבינו ירוחם:

כב

[כב] והוסיף עליו כל שהוא וכו'. והא דכשר בנסדק לרחבו סעיף ט' כשנשאר שיעור שופר התם לא מיקרי הוספה כיון דבתחילה היה חתיכה אחת:

כג

[כג] [לבוש] אלא שתקע בצד הרחב וכו'. כן כתב בסוף סימן תק"צ, וגם על רמ"א צריך עיון מאי חידש הכא:

כד

[כד] [לבוש] הניחו בתוכו וכו'. ונקבו מתחילה ועד סוף (ר"ן), ואפילו לכתחילה מותר בית יוסף, ומצאתי בספר אמרכל אם הוציאו והחזירו פסול, ועיין ס"ק כ"ז:

כה

[כה] [לבוש] שהוא עדיף ממינו וכו'. וצריך עיון אם כן מנא ליה לש"ס [ראש השנה] דף כ"ז דסבירא ליה לאבוה דשמואל מין במינו אין חוצץ דילמא לעולם חוצץ אלא דזה עדיף, ועיין בהרא"ש ובאמת בכל הפוסקים לא כתבו שהוא עדיף:

כו

[כו] ציפהו זהב וכו'. דאין קטיגור של זהב שעשו ממנו העגל נעשה סניגור, והשופר נכנס לפני ולפנים כדרך כהן גדול ביום כיפור מהרי"ל, וצריך עיון ליישב כל חילוקי דינים לפי זה:

כז

[כז] [לבוש] ששופר אחד וכו'. והא דנקב בזכרותו סעיף ט"ו דכשר התם הזכרות מדובק בו היטב ורוח לא יבוא ביניהם, אבל שופר בתוך שופר אי אפשר לעשות כך (כלבו):

כח

[כח] [לבוש] ויש מכשירין וכו'. וכן הסכימו אחרונים, ומכל מקום לא יבלוט החיצון בצד הרחב דאז לעולם פסול. כתב דרכי משה כל הפסולים ביום ראשון פסולים בשני:

כט

[כט] [לבוש] אבל מותר וכו'. מדברי מהרש"ל בתשובת סימן ח' נראה דאפילו ביום טוב שני של ראש השנה מותר (כנסת הגדולה). וצריך עיון דהא אוסר שם ביום טוב שני באתרוג דמצותו אינו אלא דרבנן דמאי חזית דדחי הך שבות דאמירה לכותים משום שבות דאתרוג, ואם כן הוא הדין ביום טוב שני של ראש השנה שאינו דאורייתא אלא מתקנת חכמים. ובאמת תמיהני נמי על הרש"ל דודאי שבות דאמירה לכותים הוא שבות דשבות יהא נדחה משבות דאתרוג, וצריך לומר דסבירא ליה כיון דביום ראשון שהוא עשה דאורייתא עקרוה חכמים שלא לעבור שבות, הוא הדין ביום שני שהוא עשה דשבות עקרוה בשב ואל תעשה, שלא לעבור על שבות דשבות, ועיין סוף סימן תמ"ו ועיין סימן תקצ"ה. ויותר נראה דכיון דמעשה שם היה לשלוח על ארבע פרסאות הוי שבות דאורייתא דחוץ לשתים עשרה מילין הוא. עוד יש לומר דעיקר דינא היה שם לשלוח בשבת אחר אתרוג ובשבת איכא איסור דאורייתא משום הוצאה והעברה. אך קשה אם כן לרש"ל לטעם דאתרוג דרבנן, הא אף אם יהא דאורייתא אינו דוחה שבות דאיסור דאורייתא, ואין לומר דסבירא ליה כפוסקים שהביא רמ"א ולבוש סימן רע"ו דכיון שהוא לצורך מצוה מותר באמירה אף באיסור דאורייתא, דהא כתב רש"ל כן אליבא דרבינו יונה שהביא הטור, ורבינו יונה לא מתיר אלא בשבות דשבות, גם לא קיימא לן כאותן פוסקים כמו שכתבתי שם. ונראה לי דסבירא ליה כיון דיש אומרים בסימן שמ"ו דאין רשות הרבים לדידן אם כן לא מחייב משום הוצאה סמכינן עלייהו באמירה דהוי שבות דשבות, וראיה לזה נראה לי מתשובת משאת בנימין סימן צ"ב ודו"ק. ועוד נראה לי אפילו חוץ לשתים עשרה מילין נמי מותר בזה, דסמכינן בזה אפוסקים בסימן שצ"ו דכל תחומין דרבנן גם יש לצרף לזה דעת הפוסקים להתיר לדבר מצוה אף בדאורייתא, ועיין סימן שכ"ה סעיף י' וסימן של"ד סעיף י"ח וסימן תרנ"ה:

ל

[ל] מותר לתקוע וכו'. אפילו מי שהובא בשבילו ואפילו יש לו שופר אחר שאינו של איל, וזה שהובא הוא של איל כתב בדרכי משה דמותר ועיין סימן תרנ"ה:

לא

[לא] [לבוש] מותר לטלטלו וכו'. ועל כל פנים אסור לטלטלו חוץ לארבע אמות (מגן אברהם). והיינו כשאין עיר מוקף חומה כמו שכתב בסימן תקט"ו סעיף ה' ועיין שם בסוף הסימן אם ישראל אחר שלח:

לב

[לב] מי רגלים וכו'. כמשמעו או מעיין יש ששמו רגלים, כמו שכתב בסימן קל"ג. מפני הכבוד יש אומרים מפני כבודו של תוקע (שיירי כנסת הגדולה):

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.