כף החיים/אורח חיים/תקפז

כף החיים ‏ אורח חיים תקפז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] התוקע בתוך הבור וכו'. משנה ר"ה כ"ז ע"ב וכתב שם הר"ן בשם ר' האי גאון שדברים הללו היו צריכין להם בימי הגזירה והמלכיות שהיו מתייראין מהן מלתקוע בגלוי עכ"ל. וכ"כ הריטב"א.

ב

ב) שם. התוקע בתוך הבור. או לתוך הדות. משנה ר"ה שם. ופרש"י שם על הרי"פ והרמב"ם בפי' המשניות דבור הוא חפירה בגוף הקרקע ודות מקום גבוה על הארץ מוקף כתלים. וכן פי' הרע"מ על המשנה שם. וכן פירשו הרמב"ם והרע"מ פ"ה דכלים משנה ו' ופ"ד דב"ב משנה ב' יעו"ש. אבל הרשב"ם שם במס' ב"ב (דף ס"ד ע"א) פי' בור בחפירה בקרקע קשה שמחזיק מים בלא בנין. ודות בבנין שחופרין בור בעפר תיחוח ובונין לו כותל אבנים עכ"ל וכתב תיו"ט על המשנה שם בב"ב שכ"מ דעת הרמב"ם בחבורו פכ"ה מה' מכירה יעו"ש. וכ"ה דעת מ"א סק"א דדות הוא בבנין תחת הקרקע כגון מרתף יעו"ש וכתב המחה"ש וכ"ה דעת הש"ע וכ"מ דעת הרא"ש יעו"ש, וכתב שם המ"א דאם רובו בנוי למעלה מן הקרקע אעפ"י שמקצתו תוך הקרקע שרי. וכ"פ הר"ז או' א' מט"א או' א' מ"ב או' ב' מיהו הא"ר או' א' כתב דיש להחמיר בשופר ככל הסברות דאיסור דאו' הוא ור"ל דיש להחמיר אף לדעת הסוברים שהוא בבנין למעלה על הארץ. ונראה אף לסברא זו ה"ד אם הוא עשוי כמו בור ומערה דאל"ה לכ"ע אין לו דין דות.

ג

ג) שם. אותם העומדים בתוך הבור והמערה יצאו. דכל שהם בתוך הבור הם שומעים קול שופר. ב"י. לבוש. ר"ז או' ב' ח"א כלל קמ"א או' ה' ולאו דוקא אם כל גופם בבור אלא אפי' הכניסו רק ראשם לבור סגי. ריטב"א. מ"ב או' ג'.

ד

ד) שם. והעומדים בחוץ וכו'. ובהיה כולו בתוך הבור רק שראשו חוץ לבור כעומד מבחוץ דמי. גמ' כ"ח ע"א. מ"ב או' ד'

ה

ה) שם. אם קול שופר שמעו וכו'. זהו דעת הרמב"ם בפ"א מה' שופר וכתב ב"י שכ"מ מפירש"י וכן עיקר ועפ"ז פסק כן בש"ע. אבל דעת הרא"ש אותם העומדים על שפת הבור לעולם אינם שומעים אלא קול הברה וכ"ה דעת הטור כמ"ש בב"י יעו"ש. וכתב הט"ז סק"א אעפ"י שהכריע ב"י דלא כהרא"ש מ"מ כיון דבהרבה דוכתי מצינו שבדבר הבקיאות אין אנחנו סומכים על עצמינו וק"ו כאן שהרא"ש ס"ל שאין לברר דבר זה בבקיאות הלכך אם התוקע הוא בתוך הבור יש להעומדים על שפת הבור חיוב לשמוע שנית בכ"ג ומיהו בלא ברכה שנית עד שיבורר לו היטב שלא שמע רק הברה ואז יברך שנית יעו"ש. והב"ד א"ר או' ב' וכ"כ הר"ז או' א' דטוב להחמיר כדברי הט"ז. וכ"כ מט"א או' א' מ"ב או' ז'.

ו

ו) וכתב שם הט"ז דגם בתוקע בבהכ"נ ויש עומדים בחוץ קצת רחוק מבהכ"נ יש ג"כ בזה שייכות הבחנה לפי הריחוק מבהכ"נ אך בזה יש לסמוך על קירוב המקום אם נראה לו ברור שקול שופר שמע יצא יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' ה' ח"א כלל קמ"א או' ה' מט"א שם.

ז

ז) וכתב בב"י דה"ה אם התוקע חוץ לבור והשומע עומד בבור דלדעת הרא"ש אינו שומע אלא קול הברה ולדעת הרמב"ם אם קול שופר שמע יצא והב"ח חלק עליו וס"ל דבכ"ג יצא שאין הקול מתבלבל בבואו לבור וכתב וכ"מ מלשון המשנה שלא שנאה רק בתוקע לתוך הבור וכן מורין דברי הרא"ש יעו"ש והב"ד הפר"ח וכתב וכ"נ עיקר אבל המט"י בסעי' ב' כתב להשיג על דברי הב"ח הנז' והסכים לדברי ב"י יעו"ש. וכ"ה דעת הט"ז סק"ג. וכ"כ הלבוש סעי' ב' דאף העומדים בפנים והשופר בחוץ תלוי בהבחנה אם קול שופר שמעו יצאו ואם קול הברה שמעו לא יצאו יטו"ש ולקמן או' י"ד.

ח

ח) ואם התוקע הכניס שופר לבור העומדים בבור יצאו והוא עצמו לא יצא ומ"מ שמע מפי מחוייב בשופר ומשו"ה תני התוקע לתוך הבור הוא לא יצא הא העומדים בבור יצאו. מש"ז או' א' ומיהו מ"ש הוא לא יצא היינו לדעת המחמירין שכתבנו לעיל או' ה' בעומד חוץ לבור יעו"ש.

ט

ט) שם. אם קול שופר שמעו יצאו. והוא שנתכוונו לצאת וגם שנתכוין התוקע להוציאם או בש"ץ שדעתו מן הסתם להוציא לכ"ע. ר"ה כ"ט ע"א. ועיין לעיל סי' רי"ג סעי' ג' ולקמן סי' תקפ"ט סעי' ח' וסעי' ט' ובדברינו לשם בס"ד.

י

י) שם. וכן התוקע לתוך חבית גדולה. של חרס. הרמב"ם בפי' המשנה. א"ר או' ג'.

יא

יא) שם. וכן התוקע לתוך חבית גדולה וכו'. כתב הר"ן מסתברא כי היכי דמפלגינן בבור ה"נ מפלגינן בפטם דאותם העומדים בתוך הפטם יצאו אבל הרמב"ם בפ"א מה' שופר חילק בבור ודות אבל בפטם לא חילק ואפשר שדעתו מפני שהברתו גדולה אפי' העומדים בתוכה אם קול הברה שמעו לא יצאו עכ"ל והב"ד ב"י יעו"ש. מיהו בכ"מ פ"א מה' שופר כתב בשם רבי' טודרוס הלוי דלא יש חילוק בין בור ודות לפטם יעו"ש. וכ"פ מעגלי צדק. וכ"פ הפר"ח. וכתב השו"ג או' ב' דגם מהרי"פ והרא"ש ורי"ו ושאר פו' דלא נתנו חילוק זה בין חבית לבור ודות משמע דלא שנא יעו"ש. אבל מדברי הש"ע שלא כתב לחלק בפטם בין העומדים בתוכו לעומדים בחוץ כמו שחילק בבור ודות משמע דס"ל כדברי הר"ן. וכ"פ הלבוש. עט"ז. מ"א סק"ב ר"ז או' ב' מ"ב או' ח' והמט"א או' ב' כתב דאף העומד בתוך החבית לא יצא וצריך לתקוע שנית בלא ברכה ואצ"ל העומד בחוץ ואם ברור לו ששמע קול הברה יברך ג"כ עכ"ל והיינו שמחמיר בתרתי כדעת הר"ן שאפשר שגם העומד בפנים ישמע קול הברה וגם כדעת המחמירים שכתבנו לעיל או' ה' שאין לסמוך על בקיאותינו יעו"ש ומ"מ נראה דהולכין בזה אחר הראות דאין כל החביות שוות.

יב

יב) [סעיף ב'] אם התחיל לתקוע בבור ועלה וכו'. ומיירי שביחד הוציא ראשו והשופר מן הבור ומילתא דפשיטא היא דיצא אלא דקמ"ל דלא חיישינן למיגזר דילמא מפיק רישיה תחלה מן הבור ואח"כ השופר ואפשר שישמע קול הברה. כ"ה משמעות הגמ' ר"ה כ"ח ע"א יעו"ש, וכ"כ מ"ב או' ט'.

יג

יג) שם. ועלה חוץ לבור וגמרה יצא וכו'. ואם הוציא ראשו קודם לשופר לא יצא לכן צריך שיוציא השופר תחלה דאז יצא אבל אין לומר שצריך שיוציא השופר והאזנים כאחד דא"א לצמצם. מ"א סק"ג. ומיהו מ"ש ואם הוציא ראשו קודם לשופר לא יצא הוא ע"פ סברת הרא"ש שכתבנו לעיל או' ה' דאם השופר בבור אותם העומדים על שפת הבור שומעים קול הברה ואין יוצאין אבל לדעת הרמב"ם והש"ע תלוי בהבחנה ואם שמעו קול שופר יצאו יעו"ש. ומ"ש לכן צריך שיוציא השופר תחלה דאז יצא הוא ע"פ מ"ש לעיל אות ז' בשם הב"ח דאם השופר חוץ לבור אותם העומדים בבור בכ"ג יצאו יעו"ש ובאו' שאח"ז.

יד

יד) שם הגה. וכן אותם שהיו בבור בתחלת התקיעה. אפי' לא יצאו לחוץ יצאו י"ח דכשאדם בבור והשופר בחוץ שומע קול שופר כמש"ל וכ"כ הב"ח. מ"א סק"ד. וכ"פ הר"ז או' ג' מט"א או' ג' מיהו כבר כתבנו לעיל או' ז' דיש חולקין על דברי הב"ח יעו"ש וכן הח"א כלל קמ"א או' ה' הביא גם דעת החולקים ונראה דעתו להחמיר יעו"ש וכ"כ מ"ב או' יו"ד דלמעשה יש להחמיר דאם לא יצאו עמו אותם העומדים בפנים יש לתקוע שנית בלא ברכה אם אינו ברור להם ששמעו קול שופר יעו"ש. ולפז מ"ש בהגה וכן אותם שהיו בבור וכו' היינו שעלו עם התוקע ביחד ושמעו גמר התקיעות בחוץ ויצאו י"ח ג"כ מטעם הנז' דכל מה ששמעו היה קול שופר. וכ"כ המט"י ומ"ב שם.

טו

טו) [סעיף ג'] השומע מקצת תקיעה שלא בחיוב וכו'. כגון קודם שעלה ע"ה. ט"ז סק"ב. באה"ג. והגם שזה כתבו הש"ע לקמן סי' תקפ"ח זהו נקט לדוגמא בעלמא דה"ה אם לא נתכוין השומע לצאת י"ח עד לאחר שהתחיל התוקע לתקוע וכן אם לא כיון התוקע להוציאו עד לאחר שהתחיל לתקוע וכיוצא בזה הוי נמי שומע מקצת תקיעה שלא בחיוב. ועיין לקמן או' ח"י.

טז

טז) שם. או שאמר לתקוע במתעסק. כגון להתלמד או לשם שיר בעלמא כמ"ש לקמן סי' תקפ"ט סטי' ח' יעו"ש. וה"ה לענין התוקע בעצמו שאם תקע התחלת התקיעה כמתעסק ואח"כ התבונן וגמר התקיעה לשם מצוה ג"כ לא יצא. מ"ב בשה"צ או' י"ט.

יז

טוב) שם. ותקע ומשך בה וכו'. ר"ל שהאריך תקיעתו בשבילו.

יח

חי) שם. לא יצא. שהרי עכ"פ חסר לו התחלת התקיעה. וה"ה אם התחיל לתקוע בחיוב ובא אחר ואמר תקע להוציאני ומשך עוד שיעור תקיעה לא יצא דפסוקי תקיעה לא פסקינן והו"ל שמע מקצת תקיעה. פר"ח. מט"י מש"ז סי' תקפ"ח או' ד' וה"ה נמי אם כל התקיעה היה בחיוב אלא שהוא נכנס באמצע התקיעה או שיצא מבהכ"נ באמצע התקיעה ושוב לא שמע לא יצא אעפ"י שהיה שיעור תקיעה במה ששמע וכמאן דשמע חצי שיעור תקיעה דמי. מ"ב או' י"ד. ועיין לקמן סי' תקפ"ח או' כ"ז:

יט

יט) שם. לא יצא. ומה"ט כתב בד"מ (סי' תקפ"ט או' ג') בשם מהרי"ל שיזהרו כל העם שלא להקיא בשעת התקיעה וכן בנחירנא שקורין אושפור"ן למען ישמעו קול שלם. א"ר או' ו' ולכן יזהר מלאכול דברים המביאים לידי כיחה וניעה ולכן היה מהרי"ל נזהר שלא לאכול אגוזים בר"ה. ד"מ שם. ועיין לעיל סי' תקפ"ג או' כ"ח. ונכון שיניחו התינוקות בבית ואם א"א יחזיקם האשה בבהכ"נ נשים שלא יבטלום משמיעת קול השופר כמ"ש לקמן סי' תקפ"ט או' ה':

כ

ך) שם. וי"א שיצא וכו'. וסברא הראשונה עיקר. וכ"פ הלבוש. מ"א סק"ה. פר"ח. ר"ז או' ד' ביאורי הגר"א. מ"ב או' ט"ו. ומיהועוק מחה"ש וא"א או' ה' שהקשו על דברי מ"א הנז' דמה בא להשמיענו הא כי כן דרכו של הרב"י בכ"מ דדעה קמא שכותב בסתם היא עיקר בעיניו יעו"ש. ואפשר לומר דבא להשמיענו דאפי' בדיעבד אין לסמוך על דעה שנייה וצריך לשמוע תקיעה פעם שנית אבל לא יברך משום סב"ל. וכ"כ מ"ב שם. שלא לחזור לברך משום סב"ל אלא שיותר טוב שישמע הברכה מאחר שלא יצא עדיין:

כא

כא) שם הגה. וה"ה אם שמע מקצת התקיעה קול הברה וכו'. ר"ל ואח"כ משך התוקע שיעור תקיעה דלדיעה ראשונה לא יצא:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---