ביאור הגר"א/אורח חיים/תקפו

ביאור הגר"א ‏ אורח חיים תקפו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ס"א שופר כו'. ע' תוס' שם ד"ה של יעל כו' ומיהו נראה כו' ואף שכתבו שם ומיהו קשה קצת כו' לכך היה נ"ל כו' כבר דחאה הרא"ש שם והסכים לסברא ראשונה וכן ש"פ:

מצותו. ר"ה ט"ז:

וכפוף. נ"ו ב':

ובדיעבד. שם א' (ותוס' הנ"ל ד"ה של יעל):

ומצוה בכפופים. שם ב' דהא דאמרי' במתני' של זכרים ושל יעל ל"ד אלא בכפופים ופשוטים תליא וכמש"ש א"ר לוי מצוה בר"ה כו' הוא דאמר כר"י כו' כמה דכייף אינש כו':

ושל כו'. שם א':

וכן קרני כו'. שם וע' תוס' שם והטעם כיון שאינו חלול וכמו קדחו בזכרותו ועשה ממנו שופר. ר"ן:

וכן שופר. כמ"ש בשבת כ"ח ב' לא הוכשרו כו' והקשה הר"ן על זה דהא אמרינן שם מאי הוי עלה דתחש כו' אבל כבר פירש רב האי גאון בתשובה דס"ד למילף אהל דמשכן להיפך מאהל דמת להכשיר שם עור בהמה טמאה אחר שנלמד מת מק"ו וע"ש ברשב"א:

ב

ס"ב הגוזל כו'. ירושלמי רפ"ג דסוכה שופר של עו"ג ושל עיר הנדחת ר"א אומר כשר תני ר"ח כשר תני ר' הושעיא פסול הכל מודים בלולב שהוא פסול מה בין שופר ומה בין לולב אר' יוסי בלולב כתי' ולקחתם לכם משלכם לא באיסורי הנאה ברם הכא יום תרועה יהיה לכם מ"מ אר"א תמן בגופו הוא יוצא ברם הכא בקולו הוא יוצא ויש קול אסור בהנייה מה פליגין בשגזל משופה אבל אם גזל ושיפהו דמים הוא חייב לו וקי"ל כגמ' שלנו דבשופר של עו"ג יצא כמ"ש כ"ח א' ואף דבעיר הנדחת אמרינן שם דלא יצא מטעמא אחרינא הוא משום דכתית מיכתת שיעוריה ולאו משום איסור הנאה וא"כ ה"ה בגזול ודלא כהג"א סר"ה ד"ה שופר כו'. ב"י וכ"כ הרא"ש שם וש"פ:

אפי' לא כו'. ממש"ש מה בין לולב לשופר תמן כתי' ולקחתם לכם משלכם כו' וזהו דוקא לפני יאוש דלא בעי ייאוש אלא משום מה"ב:

ג

ס"ג תקע. ע' בה"ג וכמ"ש בשופר של עיר הנדחת ואשרה דמשה ללולב וסנדל של תקרובת ע"ג לחליצה שאין להם ביטול ועמ"ש בסי' תרמ"ט ס"ג:

וכן במשמשי. ר"ן ומ"מ מגמרא ע"א נ"ב:

ויש מחמירין. כתירוץ ר"ת בתוס' וכמ"ש בע"א מ"ז א' כי אתא ר"ד אמר באשרה כו' ולא איפשטא אבל הר"ן שם כת' דמ"מ איפשטא בסוכה ל"ג ב' ואין אסור אא"כ עבדו בי"ט דהוי נראה ונדחה דלא איפשטא שם ועמש"ל סי' תרמ"ו ס"ב דהרמב"ם ס"ל דאף בנראה ונדחה איפשטא הבעיא דלא הוי דיחוי. אבל תוס' אזלי לשיטתייהו דס"ל דלא איפשטא כלל ושם דוקא משום דבידו לתקן וע' תוס' שם א' ד"ה נקטם כו' ושם ל"ב א' סד"ה באשרה. וא"ת תפשוט כו' ולפי דברי תוס' בהא דסי' תרמ"ו ס"ב דוקא דאשחור מעיקרא וכ"ד הר"ן כנ"ל והרב לא הגיה שם כלום:

מעי"ט. שם מ"ו א' וע' תוס' שם:

ד

ס"ד שופר. ר"ן ומ"מ ע"א נ' א' ויבמות ק"ד א':

ה

ס"ה אדם אחר כו'. משום שקצת ב"א מתהנין מתקיעתם. כל בו וכגי' הרי"ף והמאור מותר לתקוע לו כו' אבל גי' הרא"ש וש"פ כגי' ספרים שלנו לתקוע בו כו':

אבל אם כו'. נדרים ט"ז ב' ע' בתוס' ר"ה וכמ"ש הר"ן ורא"ש שם דרבא ל"פ אאביי אלא באומר הנאת דמצות לאו ליהנות ניתנו אבל באומר ישיבת כו' דחול כיון שפירש לאסור על עצמו כמו שאוסר על עצמו לזרוק צרור לים אף שא"ל הנאה בו וכת' הר"ן הא אם אמר קונם סוכה עלי מותר לישב ישיבה של מצוה כיון שלא פירש כנ"ל וז"ש כאן קונם לתקיעתו כו' שפי' להדיא לתקיעתו ועוד כ' שם וא"ת הא נדרים אין חלין ע"ד שאין בו ממש וי"ל כגון שאמר קונם סוכה לישיבתה אבל בתוס' כת' שאפי' אמר קונם ישיבת סוכה עלי כיון שמזכיר החפץ ותליא במ"ש ספ"א י"ג באמר יאסר פי כו' וכ"כ הר"ן שם דנעשה כאומר קאמר וכ"פ בי"ד ר"ס רי"ג וע"ש בהג"ה האומר דבור כו' וכ"מ מדברי תוס' הנ"ל שהביא הר"ן ישיבת סוכה כו' וה"ה כאן צ"ל תקיעת שופר זה עלי וע' ב"י בסי' רל"ט שם ומ"מ מדרבנן אסור אף אם לא הזכיר החפץ כמש"ש י"ד א' וכן כת' הר"ן שם ספ"א:

ז

ס"ז אם לא כו'. ירושלמי שם ר' אבא בר זבידא בשם ר"ז והוא שסתמו אבל אם לא סתמו כשר שכל הקולות כשרין בשופר:

מיהו כו'. בפסיקתא רבתי ילמדנו רבינו שופר שניקב וסתמו מהו כך שנו רבותינו אה מעכב את התקיעה פסול וא"ל כשר מ"ט דכתי' וה' אלהים בשופר יתקע מה שופרו של הקב"ה הוא שלם אף שופר של ר"ה יהא שלם. רוקח ר"ס ר"ג ע"ש:

אין לתקוע. כי יש כמה פירושים על הירושלמי הנ"ל. תשובת הרא"ש:

לאחר סתימה כו'. ממש"ש והוא שנפחת כו' הא לא"ה כשר וכה"ג ודאי א"א שלא יעכב בעודו נקוב. תוס' שם בד"ה ניקב כו' ע"ש:

ואם סתמו כו'. כ"ה דעת הרמב"ם דר"נ אסיפא דמתני' קאי והש"פ פ' כדעת הרמב"ם ובשעת הדחק כתוס' וראיית הרמב"ם ממ"ש בירושלמי שם שופר שנסדק ודיבקו פסול למי נצרכה לר"נ דיבק שברי שופרות פסול עוד היא דר"נ ניקב וסתמו ר"ח בשם ר' יוחנן דר"נ היא דתניא ניקב וסתמי בין במינו בין שלא במינו אם היה מעכב את התקיעה פסול וא"ל כשר ר' נתן אומר במינו כשר שלא במינו פסול ומדהוצרך לדחוקי מתני' שלא במינו וכר' נתן ש"מ דאסיפא קאי ורבנן פסלי בכ"ע וכן דיבק כו' ג"כ שלא במינו הוא בדבק לפירש"י אבל תוס' הקשו ע"ז דהא במילתי' דת"ק מפורש בירושל' שם אם מעכב כו' וכ"ה בתוספתא להדיא כדבריהם וצ"ל דל"ג לה הרמב"ם אבל הם פירשו דר"נ ארישא קאי וכמו שמפורש בברייתא שם דת"ק אמר בין כו' ור"נ אמר במינו כו' ולפ"ז לעולם בעינן שנשתייר רובו דבלא"ה הוי כניטל והירושלמי הנ"ל ס"ל לתוס' דה"ק אף ר"נ היא וכ"ש לת"ק ומשום דברישא אמר למי נצרכה כו' ר"ל דלרבנן כיון דס"ל דמעכב את התקיעה פסול ל"ל למימר נסדק כו' דיבק שברי כו' אבל לר"נ צריכא כיון דמכשיר במינו אפי' מעכב נדבק במינו הוא כמ"ש הרא"ש וכ"ש לפי' הרמב"ן שדבקו באור עד שנדבקו קצותיו ופריך מסיפא ניקב וסתמו כו' דההיא דברי ת"ק דברייתא היא ואמר ר"ח בשם ר"י דגם זה דר"נ היא ואמר דתניא ניקב וסתמו בין כו' שלא במינו פסול ר"ח בשם ר' יוחנן ניני מתני' אם היה מעכב את התקיעה פסול וא"ל כשר ר"ל לא כדקס"ד דר"נ אין מחלק כלל בין מעכב או לא אלא ר"נ דפוסל שלא במינו הוא כמתני' אם מעכב וז"ש ר"ח כו' כיני מתני' כו' ואזיל לשיטתו דבעי לאוקמי מתני' כר"נ. ודבריהם עיקר:

ח

ס"ח י"א כו'. רא"ש בשם י"מ וכ"כ הר"ן בשם ר' יהונתן:

אא"כ הדקו. ר"ן בשם הראב"ד דהטעם משום שהולך ומתרחב הסדק משא"כ בהדקו:

ונשתייר. כל בו בשם הראב"ד דאז שוה לנסדק לרחבו כמו שהקשו תוס' ד"ה נסדק וע' ברא"ש:

לצד הפה. היא כסברא הראשונה בסעיף שלאחריו וכדעת רש"י:

וי"א. דרובו ככולו. מ"מ וכדעת תוס' ורא"ש ור"ן בשם הרשב"א דמשום הכי ל"ק ונשתייר כו' דוקא לכל ארכו אלא דס"ל דרובו ככולו וכמ"ש שם בניקב והוא שנשתייר רובו אבל דעת תוס' וש"פ דוקא כל ארכו ממש וכ"כ הרוקח וכת' וכמו גרגרת דפסיקתו לרחבו ברובה ולארכו אפי' לא נשאר אלא משהו למעלה ולמטה כשר:

ואם דבקו כו'. הרא"ש שם להי"מ וכ"ז שלא כו'. וטעמו מדתנן במתני' שופר שנסדק כו' דיבק כו' משמע דרישא ג"כ בנסדק כולו דוקא דומיא דשברי שופרות:

אפי' אם. כדעת רש"י וכ"מ בירושלמי הנ"ל דקאמר למי נצרכה לר"נ דזה נקרא במינו כנ"ל אלא דרמב"ן מפרש שחיממו באור ועיין ברא"ש:

ויש מי. כדעת רמב"ן שם דפליגי במתני' בנסדק כולו ונ"מ לנשתייר בברייתא:

אפי' חממו. כדעת רמב"ן ואפי' רש"י ל"פ עליה בזה:

ט

ס"ט במיעוטו. הרא"ש שם ויראה דמיירי כו' וכמו נקב לעיל בירושלמי:

לצד פיו. רש"י וכל הפוסקים:

דהיינו. נדה כ"ו א':

וכשנשתייר. כו'. ר"ל ולא סתמו וכנ"ל ס"ז:

אפי' אם. רא"ש שם ותוס' שם סוף ד"ה ניקב. ולא סתמו כלל כשר כו':

ויש מכשירין. ר"ן ומ"מ בשם בע"ה ורי"ג:

י

ס"י אפי' אם יש. מהוסיף עליו כ"ש כמ"ש למטה וכמ"ש בר"פ משום דשופר אחד כו' וזה הטעם ג"כ לשופר בתוך שופר כו':

יא

ס"יא אפי' היה. כמ"ש בפרה דפסול אע"ג דאית ביה השיעור וע' רא"ש שם אצל צפהו זהב וכ"כ התוס' שם:

יב

ס"יב בין הפכו. כפי' הרא"ש ור"ן ע"פ הירושלמי:

וה"ה אם. ירושלמי ופי' הר"ן אפי' בדיעבד:

יג

ס"יג אם נשאר. כ"מ בתוס' ד"ה ארוך ובגמ' שם בנסדק לרחבו כנ"ל וכ' הטעם דהוא כניטל:

טו

סט"ו אבל אם. כן משמע בגמ' שם מ"ד מין במינו כו':

יז

סי"ז המציירים. דלפעמים משתנה קולו בשביל זה:

אבל מותר. דאף אם ישתנה קולו ל"ל בה וכמ"ש בסי' י"ד גרדו כו':

יח

ס"יח אם נתן. תוס' שם ד"ה צפהו:

יט

ס"יט הרחיק. הרמב"ן כפירושו דבמקום הנחת פה פסול משום דמפסיק בין פה לשופר:

כא

סכ"א וע"י א"י. עירובין ס"ח א' וכפי' הרי"ף בפי"ט דשבת:

כב

ס"כב אם א"י. להג"א דוקא בכה"ג לפי שאינו מוקצה הואיל שמותר לישראל אחר ומותר בטלטול כמש"ל סי' תקט"ו ולכן מותר ג"כ לתקוע דמצות לאו ליהנות ניתנו לפי' רש"י דאוסר משום שלא יהנה ממלאכת י"ט וגם לפי' תוס' דאוסר משום שלא יאמר ליכא למיחש שיחטא ויעשה מצוה בעבירה אבל המרדכי מתיר אפי' במוקצה מהא דפ"ג דפסחים כמש"ש למטה:

וה"ה אם. דמוקצה מותר במצוה פסחים מ"ח א' יכול לא יביא כו' וכן אין פסול משום מצוה בעבירה כמו שופר גזול מרדכי פ"ג דסוכה ועמש"ל בסי' תרנ"ה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.