כף החיים/אורח חיים/תקפה

כף החיים ‏ אורח חיים תקפה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] צריך לתקוע מעומד. דכתיב יום תרועה יהיה לכם וילפינן מלכם דכתיב גבי עומר וספירת העומר מעומד דכתיב מהחל חרמש בקמה אל תקרי בקמה אלא בקימם טור. וכ"כ הגמ"י בפ"ג בשם סמ"ק והב"ד ב"י. ועיין בכ"מ ה' תמידין ומוספין דין כ"ג שכתב בשם הר"י בן גיאת שזה קבלה מפי רביתינו ואסמכוה אקרא יעו"ש והב"ד לעיל סי' תפ"ט או' ט"ו. וכן הב"ד הברכ"י בסי' זה או' א' וכתב והכי אשכחן במדרש פסיקתא פ' לך לך ופ' אמור כדכתיבנא לעיל סי' ח' יעו"ש. ועי"ש בסי' ח' או' ב' שכתב בשם הפסיקתא דאנו למדין מהעומר על כל מצוה שנאמר בה לכם כגון מילה וציצית ולולב המול לכם כל זכר והיה לכם לציצית ולקחתם לכם שכולם מצותה מעומד יעו"ש. ולפ"ז משמע שגם הברכה צ"ל מעומד כמו עומר וציצית וכו' וכ"כ היא"פ על מ"א סק"א. וכ"כ בספרו מט"א או' ג' וכ"כ הר"ז או' ד' מ"ב או' א' ומשמע דגם השומע הברכה מש"ץ כדי לצאת י"ח צריך לעמוד כיון דשומע הוי כעונה וכ"כ המחה"ש רסי' תר"ץ יעו"ש. מיהו הרב בן א"ח פ' נצבים או' ט"ו כתב דיש מקומות נוהגין לעמוד בעת הברכה של תקיעת שופר ויש מקימות שלא נהגו לעמוד ופה עירנו לא נהגו לעמוד עכ"ד.

ב

ב) ודע דג"ש דגמרינן לכם דשופר מנכם דעומר הוא גם לשומעים ולפי שעיקר התקיעות הם של מוסף א"צ לעמוד אלא בהם ולכך קרינן להו תקיעות דמעומד אבל של מיושב אינם אלא כדי לערבב השטן והצריכו לתוקע שיעמוד כדין המצות שהיא מעומד א"נ משים כבוד צבור. הרדב"ז ח"א סי' כ"ה יעו"ש. וכ"כ המו"ק. א"ר או' ב' מט"י. מחב"ר או' א' ער"ה או' א' אלא שכתב שם הער"ה דבפסקי ר' ישעיה הא' כ"י ס"ל דתקיעות דמיושב הם עיקר יעו"ש אבל בספרו חקת הפסח בסופו שיירי ער"ה על סי' זה הסכים לדברי הרדב"ז יעו"ש. וכ"כ האחרונים.

ג

ג) ומי שלא שמע תקיעות על הדר הברכות ובא לשמוע תקיעות צריך לעמוד השומע. הרדב"ז שם. מ"א סק"א. שו"ג או' ג' ברכ"י או' ג' שע"ת או' א' וכן אם יחיד שומע התקיעות לצאת בהם ואינו עתיד לשמוע על סדר הברכות גם הוא צריך לעמוד ואם שמע מיושב יצא. מט"א או' ה' מ"ב או' ב' ועיין לקמן או' ה'.

ד

ד) שם. צריך לתקוע מעומד. ואין לסמוך על דבר שאם ינטל אותו דבר יפול. דרשות מהרי"ל ה' שופר. ד"מ. מ"א שם. פר"ח. א"ר או' א' ברכ"י או' ד' שע"ת שם. ר"ז או' א' ח"א כלל קמ"א או' ו' מט"א שם. מ"ב שם.

ה

ה) שם. צריך לתקוע מעומד. ואם תקע מיושב יצא דהא שופר ילפינן מעומר ובעומר גופא יצא כמ"ש סי' תפ"ט. מ"א שם. פר"ח. א"ר או' ג' ברכ"י או' ב' ר"ז שם. ח"א שם. מט"א שם. מ"ב שם. ועיין לעיל סי' תפ"ט או' ט"ז. ואם התוקע יצא ותוקע לאחר ביחיד יכול לתקוע אפי' בישיבה והשומע צריך לעמוד. סידור עמודי שמים. פת"ע או' ב'.

ו

ו) שם. צריך לתקוע מעומד. ולא יתקע אלא ברשות הקהל הרשב"א בתשו' סי' ת"ן ותרצ"א. כנה"ג בהגה"ט. זכ"ל או' ר' ולכן יש נוהגין לומר התוקע קודם שיברך ברשות מורי ורבותי. וגם כי ע"י זה יזכרו שצריך לכוין לצאת י"ח בברכתו ובתיעותיו. ועיין לקמן או' י"ב.

ז

ז) אם יש יש בעיר שנים צדיק ושאינו צדיק הגון ושאינו הגון שיודעין לתקוע בשופר יתנו להגון לתקוע ובלבד שלא יהיה מחלוקת בדבר. ס"ח סי' תשס"א. כנה"ג שם. עט"ז. ר"ז או' ג' מ"ב אוי ג' ועיין לעיל סו' תקפ"א או' ט"ל.

ח

ח) שם הגה. ונוהגין לתקוע על הבימה וכו'. מפנו כבוד צבור. לבוש. והיפ"ל ח"ב או' א' כתב הטעם כדי לזכור שבשופר ניתנה התורה לישראל שנאמר ויהי קול השופר הולך וחזק מאד וכו' יעו"ש. ומ"ב או' ג' כתב כדי שזכות התורה יגן עלינו לעלות זכרונינו לפניו לטובה. ועוד י"ל מפני שהשכינה אצל התורה כמ"ש לעיל סי' תקפ"ד או' כ"ז יעו"ש ועוד י"ל כדי שיזכור לנו השי"ת מעמד הר סיני שקבלנו את התורה ולא קבלוה עם אחר ובזה יצדקו ויתהללו כל זרע בית ישראל.

ט

ט) וכתב הרמב"ם פ"ג מה' שופר דין יו"ד דמחזירין הס"ת למקומו ואח"כ תוקעין אבל הטור לקמן רסי' תקצ"א כתב דאחר התקיעות מחזירין הס"ת למקומו יעו"ש. וכ"כ שם הלבוש והאחרונים וכ"ה בהגה לקמן ססי' תק"ץ וכ"ה המנהג. ועיין לקמן סי' תקפ"ח או' ה'.

י

י) ואחר קריאת התורה אם יש שם חכם בעל מדות טובות אומר לפני הצבור דברים כבושים ואין לומר ענינים דרך דרוש אף אם הם מתוקים לחיך אין זה ענינו של יום ומה גם להמוני עם אשר לא ידעו ולא יבינו טוביים ויפיים רק יאמר לפניהם דברים הכובשים את הלבבות ומכניעים אותם לשוב בתשו' ע"ד שאמרו בש"ס (תענית ט"ז ע"א) אחינו ב"י לא שק ולא תענית גורמים אלא תשו' וכו' ואותם פסוקים שיאמר יהיה מענינו של יום בענין שופר או ענין יום הדין יפרש אותם בדרך קרוב לפשט או בדרך רמז על תוכחות מוסר למען ישמע העם בדברו. ובפרט אם הוא שום בעל בכי יתן את קולו בבכי וישמעו אחיו העברים ויתנו לב בהרהורי תשו' ובזה יהיה זוכה ומזכה את אחיו עמו ותעל שועתם ותקיעתם השמימה. מט"א או' א' ועיין בקשל"ה מס' ר"ה הפסוקים והיה"ר ששייך לומר קודם ברכות השופר וכבר הם מודפסים בסידורים.

יא

יא) וזה נוסח הלשם יחוד הכתובה בסידור הכוו' של הרש"ש ז"ל שנוהנין לאומרה חסידי בית אל יכב"ץ אשר בעיר קדשנו ירושת"ו קודם ברכות השופר בשני הימים של ר"ה והיא מסודרת מדברי שער הכוו' ופע"ח שבדרושי ר"ה ומשאר דברי הרב.

יא) לשם יחוד קבה"ו (יאהדונה"י) בדחילו ורחימו (יאההויה"ה) ורחימו ודחילו (איההיוה"ה) ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים (יהו"ה) בשם כל ישראל ובשם כל הנפשות והרוחות והנשמות המתיחסים אל שורשי נר"ן המלובשים והקרובים להם שמכללות אצילות בריאה יצירה עשיה ומכל פרטי אבי"ע דכל פרציף וספירה דפרטי אבי"ע. הנה אנחנו באים לקיים מ"ע זו שהיא מצות תקיעת שופר לתקן את שורשה במקום עליון בשיעור קומה לעשות את כונת יוצרילו שציונו לעשות מצוה זו להשלים אילן (גי' יאהדונה"י) העליון ולהשלים אדם (גי' יו"ד ה"א וא"ו ה"א) העליון ולהקים סוכת דוד הנופלת ולהחזיר העטרה ליושנה. לברר ולתקן ולהעלות כל הנר"ן וניצוצי הקדושה שנפלו בקליפה ע"י אדה"ר ועל ידינו בגלגולים אלו ובגלגולים אחרים ושארית הרפ"ח ניצוצין ולהשלים שלימות תיקון נר"ן שמכללות אבי"ע ומכל פרטי אבי"ע דכל פרצוף וספירה דפרטי אבי"ע המתיחהים אלתיקון מצוה זאת וגם להשלים שלימות תיקין איברי נר"ן דכל ישראל החיים והמתים החסרים משלימות תיקון מצוה זאת. ויהר מלפניך ה' או"א שיהיה עתה עת רצון לפניך להיות עולה מצוה זו לתקן את כל פגמינו ופגמי' אדה"ר אשר פגמנו בכללות אבי"ע ובכל צלמי לבושי נרנח"י דאבי"ע ולצרף ולברר ולהסיר הסיגים מצלמי לבושי נרנח"י דכללות ופרטות דאבי"ע ולברר חלקי הנפש שנפגמו ונפלו בנוגה דאבי"ע ונוגה כאור תהיה אל מקים הקודש. אנא ה' הפרד נא מעלינו צד הרע שביצה"ר ותזכנו ותלבננו בכח היצה"ט. וע"י מעשה המצוה הזאת יתוקן כל בחי' ו"ק וכל צלמי לבושי ה' אחרונה דהוי"ה נפש של כל כללות אבי"ע ושל כל פרטי אבי"ע דכל פרצוף וספירה דפרטי אבי"ע. וע"י הדיבור של המצוה הזאת יום תרועה יהיה לכם יתוקן כל בחי' דעת צלמי לבושו ו' דהוי"ה רוח של כל כללות אבי"ע ושל כל פרטי אבי"ע דכל פרצוף וספירה דפרטי אבי"ע. וע"י הכוונה של המצוה הזאת יתוקן כל בחי' בינה וכל צלמי לבושי ה' ראשונה דהוי"ה נשמה של כללות אבי"ע ושל כל פרטי אבי"ע דכל פרצוף וספירה דפרטי אבי"ע וע"י המחשבה של המצוה הזאת יתוקן כל בחי' חכמה וכל צלמי לבושי י' דהוי"ה חיה של כל כללית אבי"ע ושל כל פרטי אבי"ע דכל פרצוף וספירה דפרטי אבי"ע. וע"י רעותא דלבא יתוקן כל בחי' כתר וכל צלמי לבושי קיץ היו"ד דהוי"ה יחידה של כל אבי"ע ושל כל פרטי אבי"ע דכל פרצוף וספירה דפרטי אבי"ע ויתיחדו ד' אותיות הוי"ה הזו נרנח"י דכללות ופרטות אבי"ע ביחודא שלים והיו כסא שלם אשר בהם יתפשט האור אין סוף ויתיחדו אבא ואמא (י"ה) ביחודא שלים ויתיחדו ויזדווגו זו"ן (ו"ה) זווג שלים (יאהדונה"י) ומשם ימשך שפע רב וברכה רבה בכל העולמות לזכך נר"ן שיהיו ראוים לעורר מ"ן ולהמשיך מ"ד ואל יעכב שום חטא ועון והרהור רע את המצוה הזאת ותעלה לרצון לריח ניחוח לפניך (וזה הלשם יחוד הנז' שייכה לכל מצוה כנודע. ומכאן ואילך כוונת השופר) ויהי נועם וכו'.

יא) ויה"ר מלפניך ה' או"א שתהיה שעה זו שעת רצון לפניך ויהיו עולים תקיעותינו לפניך למתק את הדינים הקשים והרפים הרמוזים באותיות שופר אשר הש' שבו עולה למספר אלהי"ם במילוי יודי"ן אלף למ"ד הי יוד מם. וה ו' וה פ' שבו עולה למספר אלהי"ם וה ר' עולה למספר רבוע אלהי"ם א אל אלה אלהי אלהים. ואף גם ה ש' ו ו' משופר עם י"ד פרקי היד האוחזים בו המה יעלו למס' ש"ך ניצוצין דבוצינא דקרדינותא וה פ' וה ר' יעלו למס' מנצפ"ך אשר עם ה' אצבעות האוחזים בו אשר המה שורש ה' גבורות עולים למש' פר"ה. ותמונת השופר גם יצדק בסתריו אשר צד העליון שבו צר לעומת תבנית תיקון הא' דדיקנא קדישא מן המצר קראתי יה כתר. והטפח אשר בידו אוחז לעומת תמונת החכמה והשופר עצמו לעומת הבינה והתחתון הרחב לעומת תיקון הששי דדיקנא קדישא ענני במרחב יה דעת. ותמונת השופר גם הוא מקיף הז' תחתונות דאימא חג"ת נהי"ם ומעשה ידינו כוננה עלינו. וימשך ב' שמות י"ה י"ה דב' אלהים שבמצר ומרחב דדיקנא קדישא דא"א לשופר שהוא ז' תחתונות דאימא לכפות את הדינים ומעשה ידינו כוננה עלינו בסתר עליון וכמו פי את קולי בשופר לכלול הב' תיקוני דיקנא קדישא עלאה הרמוזים בתמונת השופר מצרו ומרחבו עם תיקון הז' ואמת העולה כמס' ז"פ ס"ג (ויוד הי ואו הי. יוד הי ואו הי. יוד הי ואו הי. יוד הי ואו הי. יוד הי ואו הי. יוד הי ואו הי. יוד הי ואו הי). אשר מהם יורדים ז' מילוייהם סוד ז' הבלים היורדים בכח הבל אשר בשופר עד אימא ופנימיותם יצאו דרך הגרון וימתקו ב ב' זווגים שבפה וראשונה מתוק לחכי זווג הראשון דחיך שבו גיכ"ק חכמה. וגרון שבו אחה"ע בינה. והיו גיכ"ק ואחה"ע גי' רי"ו והכולל למתק הדינים דרך עוברם בשופר. וגם יומתקו ויכפו הדינים במ"ב דע"ב ומ"ב דס"ג (יהוה. יוד הי ויו הי. יוד ויו דלת הי יוד ויו יוד ויו הי יוד. יהוה. יוד הי ואו הי. יוד ויו דלת הי יוד ואו אלף ואו הי יוד) שבהם פ"ד אותיות כמס' אחה"ע שבגרון וגם יומתקו ויכופו הדינים בשם ע"ב דאבא שבחיך (יוד הי ויו הי) ובשם ס"ג דאימא שבגרון (יוד הי ואו הי) העולים ע"ה גי' קול ובעבור הקול שהוא ז' יודי"ן דע"ב וס"ג דרך חניכים כדבש למתוק יומתק מתוק ב' כל חיך סוד ר' מס' רוח אלהי"ם שבחניך עליון שבלחי ועם ששה עשר שיניים עולים רי"ו ולעומתם בלחי התחתון רי"ו שחקים ממעל ישחקו ויטחנו ויפרדו כל כוחות הדינים שהם ז' יודי"ן דע"ב ס"ג בל"ב שיניים הרמיזים באות ?א חלוקה לשתים בציור ב' יודי"ן וב' ווי"ן העולים ל"ב ויתחברו הז' יודי"ן דע"ב ס"ג עם הב' יודי"ן דאלף והיו ט' כמס' מ"ן דמנצפ"ך הרמוזים במס' פ"ר דשופר ויתמתקו ויחזור טעמו כדבש כמס' ש"ו דשופר. ובעבור הקול דרך השפתיים ששם הם אותיות בומ"ף העולים ב"פ די"ן דש"ך ופ"ר יתמתקו מיתוק ג' במס' ד' מילויי ע"ס מ"ב (וד י יו י. וד י או י. וד א או א. וד ה ו ה) העולים כמס' בומ"ף. ואף גם צפ"ך דמנצפ"ך ימתקו במס' ג' הייו"ת דעס"מ עם עשר אותיות השם העולים כמס' צפ"ך דמנצפ"ך ובהוסיף על מס' צפ"ו כמס' הוי"ה יהיו כמס' רי"ו. ובצאת הקול חוצה יצאו הז' הבלים שהם הז' מילוי ס"ג שעם הכולל עולים למאתים וששים מפה הבינה אשר בה סוג עם כ"ב אותיות התורה דה' מוצאות הפה אחה"ע גיכ"ק דטלנ"ת זהשר"ץ בומ"ף העולים פה. ויחולק מאתים וששים ההם ק"ל לז"א וק"ל לנוק' אשר עם ה ו' דז"א נעשה קול לז"א ועם ה ה' דנוק' עולה קלה. ובהאדים פני בתוקעי (פני התוקע בתוקעו) התקיעות האלה יתעוררו המקורות ושרשי הקולות העליונים ויצאו ויתגלו ויאירו אור גדול בפנים העליונים דעתיק בז' שמות דס"ג שבפנים דעתיק ויומכוש ש"ע נהורין ממנו אלף למד אלף למד אר"ך אורות לא"א וק"ן לז"א וממנו לנוק' יהיו לרצון וכו' עכ"ל. וכבר נודע מ"ש מהרח"ו ז"ל בשער הקד' ריש שער א' כי אין למעלה לא גוף ולא דמות הגוף חלילה ולא אות ולא נקודה אלא הכל דרך משל וציור לשכך את האוזן יעו"ש.

יא) ואם חל ר"ה בשבת נוהגין לומר חסידי בית אל יכב"ץ מזמור מ"ז ז"פ ואח"כ זה היה"ר הכתוב בסידור הכוו' של הרש"ש ז"ל.

יא) יה"ר מלפניך ה' או"א שבזכות המזמור הזה אשר קרינו ובזכות פסוקיו ובזכות תיבותיו ובזכות אותיותיו ונקודותיו וטעמיו וכל שמותיך הקדושים היוצאים ממנו שיעלה הבל קריאתינו לבער ולבטל ולהכרית כל המקטרגים והמשטינים ולקרוע כל המסכים המבדילים בינינו לבינך ולהמתיק כל הדינים הקשים והרפים וכמו כן ימתקו כל הדינים שהגברנו במעללינו אבל גלוי וידוע לפניך כי עז יצרנו הרע דמיונו כאריה יכסוף לטרוף וככפיר יושב במסתרים. ועתה הנה שבנו אליך בבושת פנים ונתחרטנו חרטה גמורה על כל מה שהרשענו ועשינו און ומרמה. והרי אנחנו מקבלים עלינו עתה לשוב בתשו' שלימה בלב שלם ובנפש חפצה עד מקום שידינו מגעת. וכמו כן יה"ר מלפניך ה' או"א שיהא חשוב ומקובל ומרוצה לפניך מחשבתינו זאת כאלו תקענו כל המאה קולות הראויים ליום זה וכאלו כווננו כל הכוו' הראויות והמתיחסים אליהם. וכאילו עשינו כל מה שמוטל עלינו. ובכן יגולו רחמיך העליונים על מדותיך וישתלשלו בסלסולים עד יגיעו ויגיהו בנוגה רב הסהר ותעלה למעלה ראש עטרת זכות אבותינו בעלי בריתך להקנות להם כח יפה במעמד שלשתן להתפלל ולחלות פני חנך ויהיו חקוקים בכסאך אברהם בראש יצחק בינתיים יעקב כנגד לכבוש עבד תחת רבו ושפחה תחת גבירתה. ויתבסמו ויתמתקו כל הדינים ויכבשו רחמיך את כעסך ויגילו רחמיך על מדותיך ותתנהג עמנו במדת החסד וכו' עד את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור.

יב

יב) וצריך התוקע לכוין להוציא י"ח את כל מי שישמע תקיעתו וכן השומע צריך לכוין שהוא יוצא י"ח בתקיעות של תוקע זה כמ"ש לקמן סי' תקפ"ט סעי' ט' ולעיל סי' רי"ג סעי' ג' יעו"ש. וטוב שיאמר התוקע בפי' בלחש קודם שיברך על השופר הריני מכוין בברכת שופר ושהחיינו ובתקיעות אלו שאני תוקע מיושב ובעמידה להוציא את כל השומע ידי חובתו. וכ"כ המט"א או' ג' בן א"ח פ' נצבים או' י"ד.

יב) וגם כל יחיד ויחיד אם אינו יכול לומר הלשם יחוד שכתבנו לעיל בארוכה מאיזה סיבה י"ל בקיצור לשם יחוד קבה"ו וכו' הריני בא לקיים מצות עשה דאו' לשמוע קול שופר כמ"ש יום תרועה יהיה לכם לתקן את שורש מצוה זו במקום עליון וכל מצוות התלויות בה במקום עליון. ויהי נועם וכו'.

יג

יג) ואם יש אדם יושב רחוק מן התוקע וחוש השמע שלו חלוש דודאי אינו שומע הברכות היטב אז יברך לעצמו כשמברך התוקע וישמע התקיעות. בן א"ח שם או' ט"ו. והיוצא י"ח בברכת התוקע אם יש לענות ברוך הוא וברוך שמו עיין לעיל סי' רי"ג או' יו"ד.

יד

יד) [סעיף ב'] קודם שיתקע יברך וכו'. וצריך לכסות השופר בשעת ברכות. א"ר או' ח' בשם הגמ"נ. קסל"ה מס' ר"ה. דה"ח או' ג' מט"א או' ג' בן א"ח שם. וצריך שיאחזנו בידו בשעת ברכה כשהוא מכוסה משום דכל דבר שמברך עליו צריך לאחזו בימינו בשעת ברכה כמ"ש לעיל סי' ר"ו סעי' ד' ובדברינו לשם יעו"ש וכ"כ בן א"ח שם. וכן צריך לכסות השופר בין כל סימן והימן. קשל"ה שם. ולפ"ז צריך לכסות בכ"ז שאין תוקע בו כגון באמירת אשרי ובעמידה וכו'.

טו

טו) שם. קודם שיתקע יברך וכו'. אם נטלו השופר אחר שבירך והביאו שופר אחר אם היה באמצע התקיעות א"צ לברך שנית אבל בין הברכה לתחילת התקיעה צריך לחזור ולברך. שוית בנין עולם סי' ל"א. פ"ת. מ"ב או' ד' ומיהו עיין לעיל סי' ח' או' נ"ה שכתבנו כעין זה בין הברכה לעשיית המצוה דאיכא מחלוקת הפו' ודעת האחרונים שלא לברך משום סב"ל יעו"ש.

טז

טז) שם. לשמוע קול שופר. ולא לתקוע דלאו בתקיעה תליא מילתא אלא בשומע כדתנן התוקע לתוך הבור וכו' לא יצא. טור. וכ"כ בה"ג הא דמברכין לשמוע קול שופר ולא מברכין לתקוע בשופר או על תקיעת שופר כמו על מקרא מגילה משום דבשמיעת קול שופר הוא יוצא ולא בתקיעת שופר כדתנן התוקע לתוך הבור וכו' פעמים שהתוקע בעצמו לא יצא כגון שהיה עומד על שפת הבור והכנים פיו לתוך הבור ותקע עכ"ל והב"ד ב"י יעו"ש. וכתב הב"ח דכ"ה הסכמת הפו' וכך נוהגין דלא כהסמ"ג שפסק כר"ת לברך לתקוע בשופר ומיהו בדיעבד אם בירך לתקוע בשופר יצא וא"צ לחזור לברך לשמוע עכ"ל. וכ"כ שכנה"ג בהגב"י או' א' דבדיעבד אם בירך לתקוע בשופר יצא. וכ"כ מ"א סק"ב. א"ר או' ד' נה"ש או' ב' ר"ז או' ד' ח"א כלל קמ"א או' ז' מט"א או' ג' מ"ב או' ד' והגם דהפר"ח והמט"י כתבו דצריך לחזור מ"מ הא ק"ל הלכה כרבים ועוד הא ק"ל סב"ל.

יז

טוב) שם. לשמוע קול שופר. ואין לומר לשמוע בקול שופר דמשמע לעשות ציויו ולשמוע בקולו. ב"ח בשם אגודה ושכל טוב. וכ"כ הלבוש. ט"ז הק"ב. מ"א שם. ובדיעבד אם בירך לשמוע בקול יצא. א"ר שם. א"א או' ב' ר"ז שם. ח"א שם. מט"א שם. מ"ב שם. וכן אם בירך על תקיעת שופר בדיעבד יצא. ר"ז שם. ח"א שם. מ"ב שם.

יח

חי) שם. ויברך שהחיינו. ואעפ"י שבירך אותו בלילה אינו עולה לשופר כ"א ליו"ט בלבד לפי שמצות שופר אינה בלילה כ"א ביום. או"ח דף צ"ט ע"ד. עו"ש או' א' כס"א או' ג' והיינו טעמא נמי ללולב. ואע"פ שאמרו העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו אע"ג דלא מטא זימניה סוף סוף עשיית הסוכה בה שעתה זימניה הוא. כס"א שם ועי"ש. ועיין ב"ח ולקמן סי' תרנ"א סעי' ו' ובדברינו לשם בס"ד.

יט

יט) שם. ויברך שהחיינו. דהאי קאתי מזמן לזמן. לבוש. ועיין לעיל סי' כ"ב או' ב'.

כ

ך) כפר שיש י"ג בעלי בתים וצריך שכר הרבה להביא תוקע מרחוק וששה רוצים ושבעה מעכבים אין לומר בזה ניזיל בתר רובא והמיעוט כופין ואם המעכבים טעמם משום שהם עניים אין כופין אותם דביכול הכתוב מדבר והששה יתנו כל הצריך. מהרי"ע בס' בני יהודה דף ס"ז דלא כהרב חו"י סי' קפ"ו שצידד בזה. ברכ"י או' ו' זכ"ל או' ר' שע"ת או' ה' ועי"ש בשע"ת מ"ש עוד בדברי חו"י הנז' יעו"ש.

כא

כא) שם הגה. ואין חילוק בין אם יברך לעצמו או שכבר יצא ומברך להוציא אחרים וכו'. בתה"ד סי' ק"מ כתב דמי שכבר יצא י"ח תקיעת שופר ובא לתקוע כדי להוציא את חבירו מן הדין לא יברך התוקע אלא השומע מברך אבל אין נוהגין כן יעו"ש והב"ד ב"י. ועיין ער"ה או' ג' שכתב דמוכח מדברי התו' והרא"ש דברכת המצות אפי' יצא מוציא אף לבקי וכן דעת רי"ו והרד"א אבל בה"ג והכלבו בשם רי"ץ גיאת ס"ל דאינו מוציא אלא לשאינו בקי כמ"ש הטור והב"י סי' רע"ג וכ"כ או"ח דף ס"ג בשם ר' אשר עי"ש וכן פי' הב"ח כאן דברי הטור יעו"ש. וכ"כ המ"א סק"ג שמנהג זה הוא לאנשים (וכ"כ כמה אחרונים שצ"ל לאנשים ומ"ש הא"ר והבאה"ט לנשים כבר כתב עליהם המאמ"ר או' ב' שלא דקדקו היטב יעו"ש.) שאין יודעים אבל מי שיודע יברך לעצמו ב' ברכות ויוצא אליבא דכ"ע יעו"ש. וכ"כ המחה"ש וא"א או' ג' וכ"פ הר"ז או' ה' דה"ח או' ב' מט"א או' ו' וכ"ה דעת הש"ע כמ"ש לעיל סי' רע"ג סעי' ד' ובדברינו לשם או' ל"ה יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל קמ"א או' ז' דאם כבר יצא התוקע נכון שיברך השומע לעצמו ולא התוקע אלא שכתב ואין נוהגין כן ור"נ שיש להם על מה לסמוך מאחר דאיכא פלוגתא בזה כנז' אבל מ"ש מ"ב או' ה' דאין למחות בהם כי כן הוא עיקר מדינא וכו' צ"ע דאיך יכתוב כן נגד פסק הש"ע ודברי האחרונים הנז' ואם מותר לנשים לברך ברכות השופר וכן אם יצא התוקע י"ח אם מותר לברך לנשים עיין לקמן סי' תקפ"ט סעי' ו' ובדברינו לשם בס"ד.

כב

כב) ואם האחרים יודעים בעצמם לברך והם פחות מעשרה יש להם לברך בעצמם שתי הברכות ואם הם עשרה אף אם כולם יודעים לברך נוהגין שאחד מברך והשאר יוצא שלא לחלק בין צבור לצבור דסתם צבור נמצאו אנשים שאינם בקיאים בטוב ברכות. מט"א שם. ומיהו לא ידענא למה צריך עשרה דהא בכל הברכות ק"ל דיכול אחד לברך ולהוציא את חבירו אפי' ביודע לברך ורק הכא החשש מפני שכבר בירך התוקע ויצא י"ח וע"כ לכתחלה הבא להוציא אחרים אם יודע הוא יברך אבל אם עדיין לא יצא ובא לברך פשיטא דיכול להוציא את חבירו אפי' אם הוא יודע ואפשר דכוונתו להשמיענו דוקא על עשרה שנוהגין אחד מברך והשאר שומעין אבל אם הם פחות אין ה"נ דאז הוא ברצונם רצו כל אחד מברך רצו אחד מברך ומוציא את כולם

כג

כג) אין למנות אבל תוך למ"ד או תוך י"ב חודש על אביו ואמו אם לא שכבר החזיק כמה שנים או שהוא הגון ביותר וכמ"ש בשי' תקפ"א לענין ש"ץ. מנרא או' ז'. ועיין בדברינו לשם או' ל"ג. ולקמן סי' תקפ"ט או' ד'.

כד

כד) מי שמסופק לו אם שמע קול שופר או לא חוזר ותוקע ואינו מברך. המ"מ פ"ז מה' שופר. אבל מדברי הריב"ש סי' רכ"א נראה ברור דצריך לברך ומחלוקתם תלוי במה שנחלקו הפו' אם מברכין על ספק מצוה דאו' ולדברי כולם ביו"ט ב' אינו חוזר לתקוע או ליטול לולב ואם רוצה לתקוע או ליטול לולב א"צ לחזור ולברך וכ"כ הריב"ש סי' רכ"א. כנה"ג בהגה"ט. ומיהו עי"ש בריב"ש במסקנתו שכתב דא"צ לברך אף שהוא ספק דאו' דמ"מ הברכות דרבנן יעו"ש. וכ"כ מ"א סק"ג. א"ר או' ה'. מ"ב או' ה' ומ"ש הפר"ח בסי' תקפ"ט סעי' ד' דיש לברך כבר כתב עליו הנה"ש בסי' זה או' ג' דרבים חולקים עליו יעו"ש. ועיין לעיל סי' ס"ז או' א' ודוק.

כה

כה) תוקע לרבים שהוצרך לתקוע לחולה דא"א לו להתענות עד אחר תקיעות דבהכ"נ אף אם החולה יברך לעצמו איכא ספיקא דדינא דלמ"ד מצות א"צ כוונה כבר יצא בתקיעות להחולה וע"כ מוטב שיאכל החולה קודם שמיעת התקיעות וישמע התקיעות אחר יציאתם מבהכ"נ. עולת שמואל סי' פ"ב ועי"ש עוד מזה סי' פ"ג וסי' פ"ז. והב"ד הפ"ת. פת"ע או' ו'. ועיין לעיל סי' ס' סעי' ד' וסי' תע"ה או' נ"ט ולקמן סי' תקפ"ט סעי' ח' ודוק.

כו

כו) ולענין שאר אדם אם מותר לאכול אכילת עראי קודם תקיעת שופר עיין לקמן סי' תרנ"ב סעי' ב' לגבי לולב שכתב דאסור לאכול קודם שיטלנו ומדלא כתב כן לגבי תקיעת שופר משמע דשרי. ועוד דגם לגבי לולב כתב שם המ"א דטעימא בעלמא שרי יעו"ש. ושם יבואר עוד דעת האחרונים בזה כי יש מתירין טעימא דוקא בחלש יעו"ש. וע"כ הכא נמי נוהגין קצת להקל מי שהוא תש כח ואינו יכול להיות בתענית עד צאת בהכ"נ. ועיין לעיל סי' רפ"ו סעי' ג' וברברינו לשם בס"ד. ועוד עיין לקמן סי' תקפ"ח או' י"א.

כז

כז) שם. ויתקע תשר"ת ג' פעמים וכו'. לפי שנסתפק לנו בתרועה האמורה בתורם כמ"ש לקמן סי' תק"ץ סעי' ב' יעו"ש.

כח

כח) שם. ויתקע תשר"ת ג' פעמים וכו'. וכן יתקע ל' קולות בלחש דמוסף ול' קולות בחזרה דמוסף ועשרה קולות בקדיש של תתקבל סך הכל מאה קולות כמבואר בשער הכוו' דף צ"ט ע"ד יעו"ש. וכ"ה בפע"ח שער כ"ו פ"ג. וכ"כ השל"ה דף רי"ז ע"א בסופו בשם האר"י ז"ל יעו"ש. וכללות כוונת התקיעות תשר"ת הם בבחי' חב"ד ותש"ת הם בבחי' חג"ת ותר"ת הם בבחי' נה"י ומה שתוקעין מיושב ג"פ תשר"ת וכו' הם לתקן ג' בחי' כי תשר"ת הראשין הוא בבחי' פנימיות דפנימיות. ותשר"ת השני הוא בבחי' חיציניות דפנימיות ותשר"ת השלישי הוא בבחי' פנימיות דחיציניות. וכן ג"פ תש"ת הם בבחי' חג"ת דג' בחי' הנז' וכן ג"פ תר"ת הם בבחי' נה"י דג' בחי' הנז' וכ"ז הוא לבח" בינה וחכמה דלחש וחזרה דשחרית. ואח"כ חוזרין לתקן בבחי' תפלת מוסף ולפי שהוא יותר מקום גבוה מתקנין מדרגה תחתונה תחלה דהיינו אחר עשרה מלכיות תוקעין תשר"ת תש"ת תר"ת והם בבחי' חב"ד חג"ת נה"י דפנימיות דחיציניות ולכן הם עשרה פסוקים שהם ג"כ נגד חב"ד חג"ת נה"י דבחי' פנימיות דחיציניות. וכן אחר עשרה זכרונות תוקעין תשר"ת תש"ת תר"ת והם בבחי' פנימיות דחיציניות וכן עשרה פסוקים דזכרונות הם בבחי' הנז' וכן אחר השופרות תוקעין תשר"ת תש"ת תר"ת בבחי' פנימיות דפנימיות וכן הפסוקים דשופרות הם בבחי' הנז' וכ"ה הסדר בבחי' חזרה דמוסף כמבואר כ"ז בסידור הכוו' של הרש"ש ז"ל וכ"ה מנהג חסידי בית אל יכב"ץ אשר בעיר קדשנו ירושת"ו ההולכים ע"פ דברי האר"י ז"ל וע"פ סידור הרש"ש ז"ל כנודט ליח"ן. ובכללות ל' קולות דמיושב שבהם ר"ע טרמיטין תכוין לבטל ע"י את יצה"ר דע"ז. ור"ע טרמוטין שיש בל' קולות במוסף דלחש תכוין לבטל ע"י יצה"ר של גלוי עריות. ור"ע טרמוטין שיש בל' קולות דחזרת מוסף תכוין לבטל ע"י יצה"ר של ש"ד. ועשר קולות אחרונות שבקדיש תתקבל תכוין לבטל ע"י את יצה"ר של לשה"ר. וכל המספר הטרמוטים שבק' קולות הנז' הם תת"ק וכן שם שדי במילואו כזה שין דלת יוד היא בגי' תתי"ד ושם אלהים פשוט הוא גי' פ"ו הרי הכל בגי' תת"ק ויכוין לשדד כוחות הדין של אלהים ע"י שם שדי הנז' והמאה קולות לבדם הם הוי"ה דס"ג ומילואו ל"ז. שער הכוו' ופע"ח שם. וכ"ה הסדר בבחי' יום שני. ולקמן סי' תר"א סעי' ב' ית' הטעם בסוד למה גם בא"י עושין בזה"ז שני יו"ט של ר"ה יעו"ש ולא אוכל לבאר עוד יותר בסדר הכוו' בס' הזה מן הטעם הכמום ורק מעט מזער להראות כי תורתינו הקדושה ומצותיה כולם הם רומזים אל בחי' אירות עליונים אשר לא יוכל להשיגם שכל אנושי ונתנם השי"ת לישראל כדי לזכותם ולתת להם לעת"ל מטיבו הגדול שכבר הזמין לצדיקים טוב שאין לו תכלית כמ"ש מה רב טובך אשר צפנת וכו'.

כט

כט) שם הגה. וטוב לתקוע בצד ימין שבפיו. שהרי השופר הוא כדי לערבב השטן והשטן עומד על ימין של אדם דכתיב והשטן עומד על ימינו לשטנו. לבוש. ובשל"ה כתב שכן נכון ע"פ הקבלה דלא כלבוש שכתב ע"פ הקבלה יותר טוב להעמידו על שמאל של פיו יעו"ש. ובהג"מ כתב ולא בשמאל מפני שהתפילין של יד מגינה. אגודה. וא"כ איטר יש לתקוע בימין דידיה. מ"א סק"ד. א"ר או' ט' מט"א או' ד'. מיהו החמ"מ אד ג' כתב דלאו דוקא תפילין של התוקע אלא תפילין דעלמא מגינים על מדת שמאל שהוא הדין וא"כ אין חילוק בין איטר לאחר וכתב וכ"נ מהכוונות יעו"ש. וכ"נ דעת שאר האחרונים שלא העתיקו דברי המ"א הנז' ובלא"ם הא כתב מור"ם ז"ל אם אפשר לתקוע בכך ור"ל דאם אינו מורגל בכך אינו מעכב ויתקע באיזה צד שנוח לו. וכ"כ האחרונים.

ל

ל) שם בהגה. וכן יהפוך השופר למעלה וכו'. פי השופר למעלה. לשון מהרי"ל. ונראה כוונתו שיעמיד הפה למעלה ולא לצדדין. מ"א סק"ה. ור"ל שאינו ממעט כ"א שלא יהיה פה השופר לצדדין אבל א"צ להגביה צד הרחב של השופר קצת יותר למעלה מן הפה דהיינו להעמיד השופר באלכסון למעלה. מחה"ש. ובלבוש כתב יהפוך השופר מעט למעלה משמע שר"ל שיגביה הפה מעט למעלה. מ"א שם. ור"ל שיהיה פי השופר בצד הרחב למעלה מפה של התוקע. יא"פ. מיהו בשער הכוו' דף צ"ח ע"א כתב שפיו הקצר יהיה למעלה בפיו של התוקע ופה הרחב יהיה למטה יעו"ש. וכ"כ בפע"ח שער כ"ו פ"א.

לא

לא) שם בהגה. וכן יהפוך השופר למעלה וכו'. מיהו אין קפידא בזה שאם אינו מהפכו למעלה וגם אין מעמידו על צד ימין שבפיו אין להקפיד. לבוש. מט"א או' ד'.

לב

לב) [סעיף ג'] ישלים אחר וכו'. ולא דמי לתורה שצריך לחזור לראש כמ"ש רסי' ק"מ דהתם כתיב תורת ה' תמימה. ב"ח. מ"א סק"ו.

לג

לג) שם. ודי בברכה שבירך הראשון. ול"ד לתורה שצריך לחזור לברך דהכא הראשון עשה הברכה שיצאו כל הקהל. מ"א סק"ז. מ"ב או' יו"ד.

לד

לד) שם. והוא שיהיו שם התוקעים וכו'. פי' שאם לא היו שם בשעת ברכה צריכין לברך להוציא עצמן שלא שמעו הברכה אבל אם כבר יצאו י"ח דבר ברור הוא שא"צ לחזור ולברך אעפ"י שלא שמעו הברכה. פר"ח דלא כשכנה"ג שנתפסק בזה. וכ"כ העו"ש או' ב' א"ר או' י"ב. שו"ג או' ה' ער"ה או' ד' מאמ"ר או' ל' בגדי ישע. ר"ז או' ח' ואו' ט' דה"ח או' ד' מט"א או' ח' מ"ב או' י"א. וזה שלא היה שם בשעת ברכה שצריך לברך להוציא עצמו יברך בלחש. וכ"כ בסידור עמודי שמים. וכ"כ ח"א כלל קמ"א או' ח' מ"ב שם.

לה

לה) ואם נכנס באמצע התקיעות זה שלא יצא עדיין י"ח דצריך לברך בשכנה"ג מסתפק אם מתחיל בראש כיון שלא. יצא ושמע כבר או יתחיל ממקום שפסק זה ואח"כ ישלים התקיעות לעצמו ונראה דיש להחמיר ולהתחיל מראש. א"ר שם. ח"א שם. מט"א שם. ואם התחיל באמצע ממקום שפסק הראשון ואח"כ השלים לעצמו ג"כ יצא. מט"א שם. ולפי סודם של תקיעות שכתבנו לעיל או' כ"ח צ"ל על הסדר תחלה תשר"ת ואח"כ תש"ת וכו'.

לו

לו) ואם התחיל לתקוע בלא ברכה אם נשאר לו עדיין שום תקיעה שלא תקע צריך לברך. פר"ח. והיינו משום דאין הברכה חשיבה הפסק בין תקיעה לתרועה כדמוכח לקמן סי' תקפ"ח סעי' ב' דלא חשיב הפסק רק אם שמע קול אחר בנתיים יעו"ש. והא דמברך אם נשאר לו שום תקיעה היינו אם נשאר לו מן החיוב שהם ג"פ תשר"ת וכו' אבל אם כבר שמע ג"פ תשר"ת וג"פ תש"ת וגיפ תר"ת שהם רק חובה מן הדין כמ"ש לקמן סי' תק"ץ סעי' ב' אינו יכול לברך עוד כיון שכבר יצא י"ח וק"ל ברכות אין מעכבות. ועיין לקמן או' ט"ל.

לז

לז) אם התחיל לתקוע בשופר כשר ונפסל א"צ לחזור ולברך. ויתקע שאר התקיעות בשופר כשר אבל אם היה סבור שהוא כשר ונמצא פסול צריך לחזור ולברך ולתקוע מתחלת התקיעות. פר"ח. ואפשר שטעמו משום דאלו התקיעות הפסולות הוו הפסק בין הברכה ובין התקיעות הכשרות שצריך לחזור ולתקוע אבל אם תכף אחר הברכה קודם שיתחיל לתקוע הרגיש בו שהוא פסול והביא אחר דא"צ לחזור ולברך כיון דאין הברכה על זה השופר עצמו כמו לולב ופרי אלא לשמוע קול שופר. יהיה איזה שופר שיהיה זה או אחר. ועוד עיין לקמן סי' תקפ"ו בדיני פסולי שופר ודבר שיש בו פלוגתא אם הוא פסול אין לחזור ולברך מספק משום דק"ל סב"ל.

לח

לח) שם. ולא הויא ברכה לבטלה. כיון שהשני יוצא בברכתו וכיון שהשני יוצא בברכתו אעפ"י שלא יצא הוא בתקיעת השני כגון שיצא והלך לו או שסתם אזנו ולא שמע התקיעה לא היתה ברכתו לבטלה. ב"י לבוש. ועיין ט"ז סק"ג שכתב אבל לכתחלה לא יברך זה ע"ד שיתקע אחר יעו"ש.

לט

טל) מי שבא לבהכ"נ אחר שבירך התוקע על השופר ושמע התקיעות לא מיבעיא לדעת הג"א דס"ל דבכל מצות אם לא בירך עובר לעשיה יכול לברך אחר עשייתן אפי' לכתחלה דפשיטא דה"נ יברך אלא אפי' לדעת התו' והרא"ש דס"ל גבי לולב דיכול לברך אחר נטילתן משום דעדיין יש לו לנענע ומיקרי עובר לעשייתן ה"נ כיון דעדיין יש לפניו תקיעות דמעומד אינה ברכה שא"צ והדברים ק"ו מהתם דהנענוע אינו אלא הכשר מצוה כל דהוא וכ"ש הכא. פרי הארץ סי' ט' והב"ד עיקרי הד"ט סי' ל' או' א' ומיהו עיין ש"כ יו"ד סי' י"ט סק"ב מ"ש לדחות סברת הג"א מהלכה וגם על סברת התו' והרא"ש כתב הטעם משום דעדיין לא גמר המצוה לגמרי אבל אם כבר גמר המצוה לגמרי אינו מברך יעו"ש. וא"כ הכא שכבר שמע ל' קולות דמיושב ויצא מידי כל הספיקות כמ"ש בסי' תק"ץ סעי ב' היאך יכול לברך אח"כ והגם שכתבנו לעיל או' ב' דעיקר תקיעות דמוסף היינו משום שהם על סדר הברכות ומעומד יש בהם חשיבות אבל לענין לצאת י"ח ודאי כבר יצא שהרי שמע החיוב וגם כל הספיקות השייכים למצוה זו וכ"כ מ"א סק"ט. ועוד הרי לך סברת הריא"ז דס"ל דעוקר תקיעות דמיושב כיעו"ש וא"כ כיון דדבר זה לא נפיק מפלוגתא וק"ל סב"ל אפי' כנגד הרוב אם אירע כזה יש לברך בין סי' לסימן דמיושב ואם לא בירך עד ששמע כל הל' קולות יש לברך אח"כ במחשבה כיון די"א דיוצא בזה כמ"ש לעיל סי' ר"ט או' ט"ו יעו"ש. וית' עוד מזה לקמן סי' תרנ"א סעי' ה' יעו"ש.

מ

מ) [סעיף ד'] כדי שלא יתבלבל. אבל הפסק לא הוי מאחר שהם עיקר התקיעות. ב"י. מ"א סק"ח ולב"ש. א"א או' ח' והמחה"ש סק"ח כתב כיון שצריך לתקוע על סדר הברכות הוי צורך תפלה. וכ"כ ח"א כלל קמ"א או' יו"ד. מ"ב או' י"ג.

מא

מא) שם. ואם הוא מובטח וכו'. ואי ליכא אחר יש לתקוע אפי' במקום שאין מובטח דמן השמים יסייעוהו לעשות כהוגן. ט"ז סק"ה וכ"כ בשה"ל ובס' התניא וכן הסכים א"ר או' י"ד. והב"ד הברכ"י או' ט' והמ"א סק"ט כתב דאם אינו מובטח אעפ"י שאין שם אחר לא יתקע עד אחר התפלה וכ"ש שכבר יצא בתקיעות שמיושב דהא אפי' נשיאת כפים מבטלים כשאינו מובטח (כמ"ש לעיל הי' קכ"ח סעי' ך') וכ"ש זה ומ"מ כשמתפלל מתוך הסידור בודאי מובטח עכ"ל. וכ"ה דעת החמ"מ או' ו' ומיהו אם מתפלל מתוך הסידור גם הא"ר מודה לזה שהוא מובטח. וכ"ה דעת הא"א או' ט' מאמ"ר או' ה' ח"א שם. מ"ב או' י"ד.

מב

מב) שם. ואם הוא מובטח וכו'. רשאי לתקוע. והיכא דאיכא אחר אפי' הוא מובטח לא סמכינן עליה כמ"ש לעיל סי' קכ"ח סעי' ך' לגבי נשיאות כפים. ב"ח בשם רש"ל וכ"כ הפר"ח. אבל המ"א הק"י כתב דמשמע בטור בשם בה"ע דאפי' איכא אחר רשאי לתקוע אם הוא מובטח וכתב לחלק בין שם לכאן יעו"ש. וכ"כ הברכ"י או' ח' לחלק בין שם לכאן וכתב דהכא כ"ע מודו דאף אם יש תוקעים אחרים אם הוא בטוח הש"ץ מצי תקע יעו"ש. וכ"כ הכס"א או' ד' ער"ה או' ה' מט"א או' י"א. מ"ב או' ט"ו.

מג

מג) שם הגה. ודוקא תקיעות שעל סדר התפלה וכו'. דשם חיישינן שמא יתבלבל ולא יכול לחזור לתפלתו משא"כ תקיעות דמיושב.

מד

מד) שם בהגה. כי המתחיל במצוה אומרים לו גמור. והמנהג בהרבה קהלות לחלקם ואפי' בתקיעות של הסדרים עצמם ויש ללמד עליהם זכות שמחבבין המצות. ט"ז סק"ו. מט"א או' י"ב.

מה

מה) שם בהגה. אומרים לו גמור. הכוונה בזה שאם בא אחר לגמור אין מניחין אותו מפני שכבר זכה הראשון אבל אין נראה לפרש אם אין רוצה הראשון לגמור אומרים לו גמור ואי אתה רשאי ליפטר כפשט הלשון דאין לזה טעם. מט"י.

מו

מו) שם בהגה. נוהגין להקרות לפני התוקע וכו'. ולא הוי הפסק. תשו' הרא"ש כלל ד' סי' ח"י. כנה"ג בהגה"ט. פר"ח. וגם תקיעה ראשונה יאמר המקרה. של"ה דף רי"ד ע"א. מ"א ס"ק י"א. א"ר או' ט"ו. מט"א או' ה' ומיהו דעת מ"ב בשה"צ או' ל"א דיותר טוב שלא להקרות תקיעה ראשונה כדי שלא יהיה הפסק להמקרה יעו"ש. ועיין לעיל סי' תקפ"א או' ט"ל.

מז

מז) שם בהגה. נוהגין להקרות וכו'. נוהגין שהחזן המתפלל שחרית מקרא לפני התוקע מלה במלה סדר התקיעות. ד"מ. מ"א שם. ר"ז או' יו"ד. ובמקום שיש מו"ץ הוא מקרא. והש"ץ בתפלה לא יפסיק להקרות. מש"ז או' ז' מ"ב או' י"ח.

מח

מח) פעם א' לא היו יכולין לתקוע וצוה מהר"ר מעכלין ז"ל להפך השופר ולקרות בו ויהי נועם וכן עשה ואז היה תוקע ואמר הרב הנז' שהשטן היה שם ועכבן מלתקוע. מט"מ סי' תת"ח. מ"א שם. ונראה שזה היה בתקיעות מעומד אבל בתקיעות מיושב לדעתי זה הפסק גמור בין ברכה לתקיעה ולומר שזה מקרי לצורך התקיעה קשה הדבר כי אין הסגולה זו בדוקה. דג"מ. והב"ד השע"ת או' ז' וכתב בע"כ כיון שלא היו יכולין לתקוע היה הפסק גדול ללכת להביא שופר אחר וכיוצא ובלא"ה היה צריך ברכה אחרת וקראו ויהי נועם קודם ברכה האחרת יעו"ש ונראה דאם אירע כן בין סימן לסימן דמיושב יכול לומר ויהי נועם ולא הוי הפסק כמו שמותר להתודות וכמ"ש לעיל סי' תקפ"ד או' ו' אבל אם אירע כן בין הברכה לתקיעה או בתפילת לחש דאסור להפסיק י"ל ויהי נועם על פי השופר רק במחשבה בלב. וכ"ז אם התוקע אומן והשופר טוב דאל"כ לא נכנס בסוג זה ואין להפסיק לא בדיבור ולא במחשבה.

מט

מט) [סעיף ה'] הנוטל שכר לתקוע וכו'. בטור כתב בשם אחיו הר' יחיאל שמנהג באשכנז שגדולי העיר מקדימין לתקוע כל מי שזריז בו יותר משא"כ בספרד שבורחין מן המצוה עד שצריכין לשכור אחד מן השוק לתקוע להם ולא ידעתי מאין מצאו היתר זה כי נ"ל שאסור ליטול שכר אלא ע"י הבלעה יעו"ש אלא שבב"י כתב להוכיח כיון שאין שוכר אותו בשבת עצמה אלא מע"ש אין איסור בדבר ורק שאינו רואה סי' ברכה יעו"ש וזהו שכתב כאן בש"ע דאינו רואה מאותו שכר סי' ברכה דמשמע אבל איסורא ליכא. וכ"כ מ"א ס"ק י"ב. א"ר או' י"ז. בית מאיר. ועיין לעיל סי' ש"ו סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד.

נ

נ) א"ר יצחק (ר"ה ט"ז ע"א) למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין וחוזרין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן. פי' למה תוקעין מיושב קודם מוסף וחוזרין ותוקעין על סדר הברכות כדי לערבב השטן. פי' כדי שיתערבב מיד בתקיעה ראשונה שלפני התפלה ולא יקטרג בשעת התפלה. וי"מ שמכח תקיעה ראשונה מתערבב בשניה. והכי איתא בירוש' בלע המות לנצח וכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול כד שמע קול שופר חדא זימנא בהיל ולא בהיל אומר שמא ההיא זימנא דשופר גדול כד שמע תניינא אומר ודאי מטא זמניה ומירתת ומתערבב ולית ליה פנאי למיעבד קטיגוריא. טור. והלבוש כתב דמן הדין היה לנו לתקוע ולסדר הברכות הללו בעת תפלת השחר ולתקוע משום זריזין מקדימין למצות אלא שיש לחוש למעשה שהיה שידעו האוייבים שמתאספים לתקוע תרועת מלחמה ויעמדו עלינו להרגנו רי"ו שכן היה מעשה בשעת הגזרה לכך תקנו תקיעות וברכות במוסף דכי חזו דקראו בק"ש ומתפללין וקורין בתורה וחוזרין ומתפללין ותוקעין אומרים האויבים בחקותיהם ובתורותיהם הם עוסקים וזה מצותן לתקוע ואין זה תרועת מלחמה. ומ"מ תקנו חז"ל לתקוע קודם מוסף כשהן יושבין כדי לערבב השטן וכו' ומה שתוקעין יותר מן החיוב אין בזה משום בל תוסיף משום דאין שייך בל תוסיף בעשיית מצוה אחת ב' פעמים כמ"ש התו' בר"ה דף ט"ז ע"ב ד"ה ותוקעין וכו' יעו"ש.

נא

נא) וא"ר יצחק (ר"ה שם ע"ב) כל שנה שאין תוקעין בה בתחלתה מריעין לה בסופה. מ"ט משום דלא מיערבב שטן. ומפרש בה"ג דלא דאקלע בשבתא אלא דאיתיליד אונסא ולא תקעו. רמז לדבר אין שטן ואין פגע רע ר"ת שופר פי' כשיש שופר אין פגע רע. טור. ועיין ע"ז סק"ז מ"ש ע"ז ושכנה"ג בהגה"ט או' י"ד.

נב

בנ) אעפ"י שאין שופר מפורש בתקיעות ר"ה אנו לומדים אותו מיובל דכתיב ביה והעברת שופר תרועה בחדש השביעי. עור. והוא מגמ' ר"ה ל"ג ע"ב.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---