כף החיים/אורח חיים/תקפב

כף החיים ‏ אורח חיים תקפב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] בעשי"ת אומר המלך וכו'. עיין בזוהר פ' נח דס"ט ע"ב שכתב דההוא יומא יו"ט ר"ה הוה וקב"ה דאין עלמא וכדין אמר לה אלישע היש לדבר לך אל המלך דא קב"ה דכדין איקרי מלך. מלך הקדוש מלך המשפט יעו"ש. וכ"כ הלבוש הטעם שאו' המלך הקדוש משום שעכשיו הם ימי דין שהקב"ה יושב ודן כל העולם ומראה מלכותו וממשלתו שהוא בכל משלה.

ב

ב) שם. אומר המלך הקדוש המלך המשפט ואם טעה וכו'. כבר נתבאר כ"ז לעיל סי' קי"ח אם טעה ואמר מלך אוהב צדקה ומשפט או אם אמר מלך המשפט בלא ה"א או אם בשאר ימות הכנה טעה ואמר המלך הקדוש המלך המשפט או האל המשפט יעו"ש.

ג

ג) שם. ואם טעה או שהוא מסופק וכו'. ונראה דהכא לא מהני שיאמר צ' פעמים כמו בסי' קי"ד סעי' ע' דהכא אינו רשאי לומר בא"י דהוי ברכה לבטלה ואם יאמר בלא שם א"כ בתפלה כשיאמר בשם יחזור ללימודו לומר בא"י האל הקדוש הלכך לית ליה תקנתא. מ"א סק"א. והפר"ח כתב דמהני. וכ"כ הברכ"י או' ג' דאין דברי מ"א מוכרחים דאם יאמר בא"י אף דיאמר השם במקום אזכרה מהני יעו"ש אבל הש"ץ בש"ח דף ש"ו חלק עליהם והסכים לדברי מ"א יעו"ש. והב"ד השעות או' א' וכן הא"ר או' ד' הביא דברי מ"א. וכ"פ הר"ז או' ג' ח"א כלל כ"ד או' יו"ד. מ"ב או' ג' והמט"א או' ז' כתב שאם אמר צ' פעמים ברוך אתה השם המלך הקדוש ועכשיו מסופק יתפלל שנית דרך נדבה. וע"כ נראה כיון דיש בזה מחלוקת הפו' אין לומר צ"פ כדי שלא יכנס אח"כ במחלוקת אם נסתפק. ומיהו מ"ש שם ח"א בשם מהר"א פאסוועליר שאם טעה בליל ר"ה ולא אמר המלך הקדוש שא"צ לחזור כדין יעלה ויבא יעו"ש כבר השיגו עליו האחרונים תשו' מים חיים סי' כ"ב. קיצור ש"ע סי' קכ"ט בפאת השלחן. מ"ב בשה"צ או' ד' יעו"ש. ועיין עוד לקמן או' ו' ואו' כ"ט.

ד

ד) שם. ואם טעה או שהוא מסופק וכו'. חוזר לראש. דחזקה מה שלמוד הוא מזכיר. ב"י. לבוש. מ"ב או' ג'.

ה

ה) שם. חוזר לראש. דג' ראשונות חשובות כאחת. לבוש. וכ"ה לעיל סי' קי"ד סעי' ו' בהגה יעו"ש. וש"ץ שטעה בהמלך הקדוש בחוזר לראש חוזר ואומר קדושה ג"כ. זקן אהרן סי' ר"ו בסוף התשו' ש"ץ בש"ח דף ש"ו ע"ג. זכ"ל או' ש' שע"ת או' א' מע"א או' ח' בן א"ח פ' נצבים או' ח"י.

ו

ו) שם. חוזר לראש. ואם בר"ה או ביוה"כ נודע לו שהתפלל על הסדר לומר ובכן תן פחדך וכו' רק שמסופק בגמר הברכה אם סיים המלך הקדוש אפשר דא"צ לחזור דאולי לא שייך לומר בזה כהרגל לשונו בכל השנה מחמת התו' שמוסיף לומר קודם סיום הברכה. תשו' מים חיים חא"ח סי' כ"ב. ח"א כלל כ"ח או' ח' מ"ב או' ד' ועוד שמסתמא מתפלל בסידור ואומר המלך הקדוש כמו שכתוב בסידור. ועוד עיין זכ"ל ח"א או' ש' וח"ג מע' ר' או' קל"ח שהביא ד' פו' גדולים והם ראבי"ה והאגור בשם ריא"ז והרב המאור והראב"ד דסברי דמעיקר הדין אם אמר האל הקדוש ומלך אוהב צדקה ומשפט דא"צ לחזור ועו"ש והגם דאין המנהג כן מ"מ היכא דאיכא עוד ספק י"ל דא"צ לחזור משום ספק ברכות.

ז

ז) שם. ואם לא נזכר עד שעקר רגליו וכו'. עיין לעיל סי' קי"ז וסי' תכ"ב דמבואר שם דדוקא כשרגיל לומר תחנונים אחר תפלה אבל אם אינו רגיל אם השלים תפלתו אע"פ שעדיין לא עקר רגליו כעקר רגליו דמי ולפי מה שנוהנין לומר אלהי נצור וכו' אחר תפלה ואחריו יהיו לרצון וכו' לא חשבינן גמר תפלה עד שיאמר יהיו לרצון וכו' השנית שקודם מושה שלום מיהו משגמר יהיו לרצון וכו' השנית אעפ"י שעדיין לא אמר עושה שלום במרומיו חשיב גמר תפלה ובמ"ש לעיל סי' קי"ז או' מ' יעו"ש.

ח

ח) שם הגה. ועיין לעיל סי' קי"ח. ר"ל דשם כתב דאם טעה ואמר מלך אוהב צדקה ומשפט דא"צ לחזור יעו"ש. ועיין בדברינו לשם שכתבנו דכ"ה דעת האחרונים דא"צ לחזור משום דק"ל סב"ל יעו"ש.

ט

ט) [סעיף ב'] אם אמר האל הקדוש ותוך כדי דיבור נזכר וכו'. היינו שלא שהה משאמר האל הקדוש עד שאמר המלך הקדוש כדי דיבור ושיעור כדי דיבור עיין לעיל סי' ר"ו או' ט"ו. ואם שהה יותר משיעור כדי דיבור לא מהני עוד שיאמר המלך הקדוש וצריך לחזור לראש. מט"י. ומיהו עיין לעיל סי' ר"ו או' ט"ז וסי' תפ"ז או' י"ב וסי' זה סוף או' ו' וע"כ נראה דבדיעבד אם שהה יותר מכדי דיבור יכול לומר המלך הקדוש כל זמן שעדיין לא התחיל בברכה שלאחריה משום ספק ברכות אבל אם לא נזכר עד שהתחיל בברכה שלאחריה אפי' תיבה אחת צריך לחזור לראש וכמ"ש באו' שאח"ז.

י

י) שם. ותוך כדי דיבור נזכר וכו'. א"צ לחזור. ומיירי בלא התחיל עדיין הברכה שלאחריה דאם התחיל ונזכר אפי' בתוך ברי דיבור חוזר לראש. מט"י. שע"ת או' ב' מט"א או' ט' מ"ב או' ז' וכ"כ למיל סי' ר"ו או' טו"ב וסי' תפ"ז או' י"ג יעו"ש.

יא

יא) שם. א"צ לחזור. ואפי' לא נזכר שהוא ימי תשו' ובעת שאמר בא"י היה בדעתו ג"כ לסיים האל הקדוש אפ"ה כיון שבלסוף נזכר ואמר המלך הקדוש מהני. מ"א סק"ב, א"א או ב' ביאורי הגר"א. מט"א או' ע' מ"ב או' ח' ועיין לעיל סי' ריט.

יב

יב) שם. וכן הדין בהמלך המשפט. לשיטתיה אזיל שכתב בסעי' הקודם אבל לדעת מור"ם ז"ל ושאר האחרונים אם טעה ואמר מלך אוהב צדקה ומשפט א"צ לחזור וכמ"ש לעיל או' ח'.

יג

יג) בכל עשי"ת אומרים ה' הוא האלהים וכו' שתי פעמים קודם שאומרים ה' מלך ה' מלך וכו' אשר קודם ברוך שאמר. כ"כ בסידור הכוו' להרש"ש ז"ל ועי"ש שכתב בו מעם בסוד. אכן בדברי האר"י ז"ל לא נזכר זה שצ"ל כאן ה' הוא האלהים וכו' וגם לא בדברי הפו' אך ראיתי בס' עבודת התמיד פי' על התפלה שכתב זה בשם ס' ד"י ונתן טעם לדבר לפי שהם ימי כפרה לכפר על מעשה העגל דוגמת ימי אליהו שהודיע לכל שה' דוקא הוא האלהים וכו' ועי"ש עוד שכתב טעמים אחרים לפי שהם ימי הדין ולמתק הדינין יעו"ש. וכ"כ בסידור בי"ע לומר זה בעשי"ת.

יד

יד) בכל עשי"ת טוב ונכון מאד לומר בין ישתבח ליוצר מזמור מעמקים קראתיך ה' וכו' כי בכל יום מאלו העשרה ימים מתעוררים א' מיו"ד עוקמים הנז' בס' יצירה שהם עומק ראשית ועומק אחרית וכו' כי כולם הם בחי' רי"ו שהם גבורות כי רי"ו הם בגי' גבורה וכן עומק גי' רי"ו. שער הכוו' דף ץ' ע"א. פע"ח שער כ"ה פ"ז. ועיין לעיל סי' נ"ד אד' ח'.

יד) וזה סדרם יום א' וב' עומק ראשית (כתר חכמה) יום ג' עומק אחרית (בינה) יום ד' עומק טוב ורע (דעת) יום ה' עומק רום (חסד) יום ו' עומק צפון (גבורה) יום ז' עומק מזרח (תפארת) יום ח' עומק רום ותחת (נצח הוד) יום ט' ויו"ד עומק מערב (יסוד ומלכות) פע"ח שם בשם הרמ"ע. ור"ל כי בכל יום כשאומר תיבת ממעמקים יכוין כי עומק גי' גבורה ולמתק הגבורה השייכה לזה היום ואם הוא ביום ח' יכוין עומק ראשית גבורה דכתר וביום ב' עומק ראשית גבורה דחכמה וכו' ואם אינו יודע הסדר בעל פה יכוין רק כי עומק גי' גבורה ולמתק הגבורה השייכה לזה היום.

טו

טו) בכל עשי"ת צ"ל אחר העמידה עושה השלום במרומיו בה"א יתירה ולכוין כי השלו"ם הוא בגי' ספריא"ל המלאך שהוא הסופר הכותב בס' החיים את כל בני האדם בעשי"ת משא"כ בשאר תפלות השנה שאין אומר אלא עושה שלום במרומיו חסר ה' שער הכוו' שם. פע"ח שם. ועיין לעיל סי' נ"ו או' ל"ח.

טז

טז) ובענין א"מ שאומרים בעשי"ת אחר העמידה מוז"ל לא רצה שיאמרו בשבת שבין ר"ה ליוה"כ ולא בב' יו"ט של ר"ה א"מ חטאנו לפניך א"מ מחול וסלח לכל עונותינו וכיוצא בזה בשאר א"מ שנזכר בהם בחי' רטאות ועונות וודדיים וכנראה מלשון ס' הזוהר שאין להזכיר שום חעא בר"ה. שער הכוו' שם. פע"ח שם. ומשמע הא שאר א"מ אומרים גם בשבת וכ"ה מנהג בית אל יכב"ץ ההולכים ע"פ דברי האר"י ז"ל לומר א"מ גם בשבת. ועיין לקמן סי' תקפ"ד סעי' א' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

יז

טוב) בליל ר"ה ויוה"כ קודם קדיש בתרא תקרא פעם אחת מזמור לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה וכו' ותכוין באמרך ליְהָוְהָ נקודו נ"א יְהֶוׁה ולא יחסרו כל מזונותיו כל השנה ואם הוא בביתו יאמר אותו אחר קריאת התרנגול בלילות הנ"ל. וזה נקרא שם הפרנסה. פע"ח שם. והמנהג לאומרו גם ביום קודם קדיש בתרא. בין בר"ה ובין ביוה"כ.

יח

חי) [סעיף ג'] בשבת בנתיים ערבית יאמר בברכת מעין ז' המלך הקדוש. ואם טעה ואמר האל הקדוש במקום המלך הקדוש בברכת מעק ז' חוזר כמו שחוזר אם טעה ש"ץ בחזרת התפלה שאמר האל הקדוש במקום המלך הקדוש. ולהיכן הוא חוזר אם לא חתם הברכה חוזר להמלך הקדוש שאין כמוהו ואם כבר חתם מקדש השבת חוזר לראש. שכנה"ג בהגב"י או' ה' א"ר או' ב'. וכ"ה דעת המט"י. מיהו הפר"ח חלק על דברי שכנה"ג הנז' וכתב כיון דבדין לא צריך אלא רבנן הוא דתקון משום סכנה כדאיתא בפ' במה מדליקין ולהכי אין מזכירין ענין היום נהי שבתוך כדי דיבור גוערין בו ומחזירין אותו מ"מ אם בדיעבד בירך אותה ולא הזכיר המלך הקדוש אין מחזירין אותו וכיכ מהר"ש גארמיזאן ז"ל עכ"ל. וכ"כ בס' גן המלך סי' קמ"ט דאינו חוזר. י"א בהגב"י. ישי"ע. א"א או' ב' דהיח. וכ"פ בתשו' דברי דוד סי' נ"ה. קיצור ש"ע סי' קכ"ט או' ד'. אמנם המחב"ר או' ג' כתב דכל הרבנים הנז' שכתבו דאינו חוזר הוא ע"פ הפשט אמנם לפי מ"ש רבינו האר"י ז"ל דברכת מעין ז' חובה היא ורז"ל שאמרו מפני עם שבשדות סו"ד שתו בדברי קודשם וכו' נראה דחוזר. ומה גם דכן דעת השכנה"ג יעו"ש. והב"ד הש"ץ בש"ח דף קצ"ז ע"ד. זכ"ל ח"ג או' קמ"ג. שע"ת או' ג' וכ"פ מט"א או' ה' בן א"ח פ' נצבים או' ח"י. ועיין לעיל סי' רס"ח או' ל"ח. ואפשר כיון דאיכא פלוגתא בזה ויש סוברים דמעיקר הדין אם אמר האל הקדוש דא"צ לחזור כמ"ש לעיל סוף או' ו' אם כבר סיים הברכה ולא נזכר ורוצה לסמוך על דעת הסוברים דא"צ לחזור אין למחות.

יט

יט) שם הגה. וה"ה אם חל ר"ה בשבת. ר"ל שיאמר ג"כ בברכת מעין ז' שבליל שבת המלך הקדוש.

כ

ך) שם בהגה. וחותם בשל שבת לבד. ככל יו"ט שחל להיות בשבת שאין מזכיר בה של יו"ט כמ"ש לעיל סי' רס"ח סעי' ט' יעו"ש.

כא

כא) [סעיף ד'] יש נוהגין להתפלל בר"ה ויוה"כ בכריעה. לפי שאנו תלויים בדין לפיכך יכוין להתפלל באימה וביראה טור. לבוש. ומשמע דלכ"ע כיון שאנו תלויין בדין צריך להתפלל בכריעה על ברכיו כשלמה ודניאל אבל אין נוהגין כן אלא יתפלל בכריעת ראשו עם גופו בלבד. ב"ח. מ"ב או' י"ג.

כב

כב) שם. יש נוהגין וכו'. זהו מדברו הטור ובטור כתב נוהגין באשכנז להתפלל וכו' וע"כ כתב בש"ע יש נוהגין להתפלל וכו' לומר דלאו כ"ט נוהגין הן.

כג

כג) שם. וצריכין הם לזקוף בסוף הברכה. פי' כשמגיע למלך עוזר יזקוף אף דבאבות כורע בסוף הברכה מ"מ כדי שיהא נראה שחוזר וכורע משום חיוב. ובתחלא ברכה של אתה גבור ישאר זקוף דאין בתחלת הברכה. ואח"כ יכפוף עד שמגיע לברוך וישאר זקוף עד אחר התחלת אתה קדוש. ומזה תלמוד לשאר ברכות. א"ר או' ז' ור"ל צריך לזקוף בסוף כל ברכה קודם שאומר ברוך ובתחלת כל ברכה והטעם כמ"ש לעיל סי' קי"ג סעי' א' ועי"ש גם בסעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד. ואמנם מאחר שירדה חולשה לעולם יותר טוב להתפלל באיברים זקופים ולב כפוף ובכוונה רצויה כי אין חפץ לה' לכוף כאגמון ולבו בל עמו. ח"א כלל קל"ע סוף או' א' קיצור ש"ע סי' קכ"ט או' ב'.

כד

כד) שם. וצריכים הם לזקוף וכו'. ונראה אף כשזוקף לא יהיה בקומה זקופה רק בכובד ראש ובכפיפה ואין זה בכלל השתחויה אף כשהראש כפוף, וגם בכל ימות השנה ראוי לנהוג כן מכ"ש בימים נוראים. של"ה דף רי"ג ע"ב. א"ר שם. מט"א או' י"א.

כה

כה) ובתפלת ערבית של ר"ה נוהגין למר מזמור פ"א למנצח על הגתית לאסף הרנינו וכו' ככתוב בסידורים ויש בו מטעמים שנאמר תקעו בחדש שופר וכו' ואמרינן בש"ס איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה וכתיב כי חק לישראל הוא משפט וכו' שבו דן מלך המשפט את כל העולם כדתנן ריש פ"ק דר"ה בר"ה כל באי עונם עוברים לפניו וכו' יפ"ל ח"ה או' א'.

כו

כו) וכל אדם יחזור וילמוד התפלה וקרוב"ץ שיהיו שגירים בפיו בר"ה וכן ילמד לבניו סדר התפלה כדי שלא יצטרך להפסיק. מהרי"ו. ועיין לעיל סי' ק' ובדברינו לשם בס"ד.

כז

כז) [סעיף ה'] אם לא אמר זכרנו וכו'. ודעת התו' בברכות י"ב ע"ב דחוזר כמו המלך הקדוש אלא שהרא"ש סיף פ"ק דברכות חלק על דברי התו' הנז' וכתב כיון דזכרנו ומי כמוך וכתוב ובספר הוא תקנת הגאונים ולא נזכר בש"ס א"צ לחזור יעו"ש. והב"ד הטור וכתב וכ"כ הרמב"ן בשם הגאונים שאין מחזירין אותו בין יחיד בין ש"ץ עכ"ל. וכתב ב"י שכ"ה דעת הר"ן בר"פ בתרא דר"ה כדעת הרא"ש וכ"נ מדברי הרמב"ם בפ"ב ופ"י דה' תפלה וכ"כ התה"ד סי" קמ"ד דאונו חוזר ואפי' לא עקר רגליו יעו"ש. וע"כ פסק כן בש"ע. וכ"פ הלבוש. וכן הסכים הב"ח. וכ"ה דעת האחרונים. ומ"מ אם נזכר קודם שעקר רגליו יאמר אותו אחר סיום תפלה דהיינו אחר אלהי נצור קודם והיו לרצון השנית אשר קודם עושה שלום במרומיו. וכ"ה דעת האחרונים. ועיין לקמן או' ל"ב.

כח

כח) שם. אין מחזירין אותו. ואפי' אם אחד רוצה לחזור לא יחזור. ד"מ או' ה' מ"א סק"ד. ואפי' אם רוצה לחזור ולהתפלל בתורת נדבה אינו רשאי. מחה"ש. ועיין לעיל סי' ק"ז סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד.

כט

כט) שם. אין מחזירין אותו. וכתב הפר"ח דה"ה נמי אם לא הזכיר ובכן ודילג הכל ולא הזכיר אלא קדושת היום אין מחזירין אותו דכל הני לא הוו אלא מנהג בעלמא אבל אם עעה ולא הזכיר קדושת היום פשיטא דמחזירין אותו ור"ל אפי' בערבית דק"ל בערבית דר"ח אין מחזירין הכא דהוי יו"ט מחזירין ודלא כסברת הר' יונה שהעתיק מרן ב"י יעו"ש. מט"י. ועיין לקמן או' מ"ב. וכ"כ המאמ"ר או' ו' דאם לא אמר התוספת ובכן שאומרים בברכה ג' אין מחזירין אותו. וכ"כ הש"ץ דף ש"ה ע"א. זכ"ל או' ר' ח"א כלל כ"ח או' י"ז. מט"א או' א"י. קיצור ש"ע סי' קכ"ט או' ה' מ"ב או' י"ז. ואם טעה וסיים בא"י מקדש ישראל ויום הזכרון ולא אמר עלך על כל הארץ כתב מע"א שם דלא יצא וצריך לחזור אבל ח"א שם כתב דא"צ לחזור. וכ"כ הש"ץ דף ש"ח ע"ב. ועיין עוד לקמן או' ע"ד.

ל

ל) שם הגה. ואפי' לא עקר רגליו עדיין רק שסיים אותה ברכה. אף שלא התחיל השנייה. וכ"כ מי"ט דאף למ"ד בסי' רצ"ד דוקא כשהתחיל השנייה הכא שאני שאינו אלא מתקנת הגאונים. א"ר או' י"א. ועיין לעיל סי' רצ"ד סעי' ד' ובדברינו לשם או' טו"ב.

לא

לא) שם בהגה. רק שסיים אותה ברכה. וכל זמן שלא סיים הברכה שלא אמר ברוך אתה ה' יכול לחזור אעפ"י שיש כמה שעות. א"א או' ד' ע"ב או' ט"ז. וכל זמן שלא הזכיר את השם אפי' נזכר בין אתה להשם חוזר כמ"ש לקמן סי' תרפ"ב סעי' א' יעו"ש. אבל אם כבר ברך והזכיר השם אפי' לג' סיים הברכה אין לחזור בתיקון שיאמר למדני חקך כיון שאין מחזירין אותו מן הדין. רו"ח או' ב' בן א"ח פ' נצבים או' ך'.

לב

לב) וכתב שם בן א"ח בשם ס' תורה לשמה דזכרנו כיון שהיא בקשת רחמים אם לא אמרה במקומה יאמר אותה בש"ת ובשבת ובר"ה יאמר אותה קודם שיעקור רגליו משא"כ מי כמוך אין לה תשלומין דאינה בקשת רחמים. וכתוב ובספר אם שכח יאמר אותם קודם שיעקור רגליו דהם בקשת רחמים יעו"ש. מיהו משאר דברי האחרונים משמע דאין חילוק ובכולם אם שכח יאמר אותם קודם שיעקור רגליו. ועיון לעיל סוף או' כ"ז.

לג

לג) ויאמר זכרנו וכן כתבנו בחטף קמ"ץ שהוא לשון בקשם ולא יאמר זכרנו או כתבנו בחול"ם שהוא אינו לשון בקשה אלא שם התואר זוכר שלנו או כותב שלנו. לבוש. מט"ט סי' תשצ"ו. מ"א סק"ד. וכתב הטור דהר"ם מרוטנבורג היה אומר לחיים בשו"א ולא לחיים בפתח כי לחיים משמע לא חיים כדאיתא בנדרים (י"א ע"א) לחולין כמו לא חולין עכ"ל וכ"כ הלבוש. מע"מ שם. מ"א שם. ודוקא בר"ה קפדינן אבל בכל השנה אומרים השכיבנו לחיים בפתח תחת הלמד ע"פ הדקדוק דהיכא שנחסר הה"א ידיעה שהיתה ראוי לכתב אחר אותיות בכל"ם ונחסר בא הפת"ח מהה"א הידיעה תחת אותיות בכל"ם כמו בַשָמַיִם ראוי להיות בְהַשָמַיִם אלא שנחסר הה"א הידיעה בא הפת"ח תחת הבי"ת להורות על הה"א הידיעה וכן כולם. ועיין רש"י פ' בשלח ע"פ לנחותם וב"ח ומ"א שם ובאה"ע סק"ד. ויש בזכרנו לחיים י"א תיבות וזה סדרם זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים כתבנו בספר חיים למענך אלהים חיים. ולא יאמר אל מלך וגם לא יאמר אל חי וכ"כ בעל הטורים ז"ל. שער הכוו' דף צ"ו ועיין לקמן או' ל"ח. ויש בזה מ"ח אותיות כמנין אהי"ה הוי"ה עם הכולל. שער הכוו' שם. והם כנגד י"א ספירות כתר חכמה בינה דעת חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות כמבואר בסידור הכוו' להרש"ש ז"ל. וכשיאמר מלך חפץ בחיים יכוין להמשיך חיים נצחיים לנשמותינו. וכשיאמר כתבנו בספר חיים יכוין להמשיך חיים טובים ארוכים לגופינו כמ"ש בסידור הנו'.

לד

לד) מי כמוך אב הרחמן וכו' והם ח' תיבות ואלו הם מי כמוך אב הרחמן זוכר יצוריו ברחמים לחיים. ויש בין התפילות שינוי שבתפלת שחרית ומנחה וערבית תאמר אב הרחמן ובתפלת המוספין דר"ה ויוה"כ ושבת צ"ל הרחמים וכן במנחת שבת ונעילה דיוה"כ צ"ל אב הרחמים. שער הכוו' דף צ"ו ע"ב ויעו"ש בזה טעם בסוד.

לד) ואמנם כוונת ברכה זו היא כי ביום ר"ה נידונין כל הנשמות העתידות לחזור בגלגול בעוה"ז וזה מ"ש זוכר יצוריו ברחמים לחיים ולא אמר זוכר אותנו ע"ד מ"ש זכרנו לחיים אלא זוכר יצוריו הם הנשמות הנז' שזוכר אותם ברחמיו ית' להחזורם לחיים ולהחיותם בעוה"ז בסוד חזרתם בגלגול. וגם לסיבה זו נתקן תיקון מי כמוך וכו' בברכת תחיית המתים. שער הכוו' דף צ"ז ע"א.

לה

לה) ובכן יתקדש שמך וכו' דע כי ד"פ נזכרו בכאן מלות ובכן שלא כדברי הפוחתים מענין זה וגורעים ומשנים כפי העולה בדעתם. ואמנם ענין ד' ובכן אלו הם ד' הויו"ת ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן באופן זה כי הוי"ה דע"ב הרי היא נודעת (במילוי יודי"ן) כי גם היא כמספר ג' אותיות בכ"ן. גם הוי"ה דס"ג עם יו"ד אותיותיההם ע"ג כמנון בכ"ן ע"ה. גם הוי"ה דמ"ה עם חשבון ד' אותיותיה הפשוטות הם כמנין ע"א ומ"ה הרי ע"ב. אמנם הוי"ה דב"ן היא בבחינת ריבוע כזה י' י"ה יה"ו יהו"ה שהיא בגי' ע"ב. שער הכוו' שם. ור"ל כי בכל ובכן יכוין בהוי"ה דע"ב אחד מהנז' על סדר הנז' וכ"ה בסידור הכוו' של הרש"ש ז"ל.

לו

לו) היום הרת עולם וכו' הוא ענין התקבצות הדינין והגבורות ביסוד המלכות שהם דינין דכורין ודינין נוקבין והם שכ"ה ניצוצין ופ"ר דמנצפ"ך וכולם בגי' הר"ת ולכן יום זה הוא יום הדין. והיום יעמיד במשפט כל יצורי עולם וכו' שער הכוו' שם ע"ג. וכ"כ בפע"ח שער כ"ו פ"ה. ור"ל באומרו תיבת הרת יכוין למתק הדינין שכ"ה ניצוצין וה' אותיות מנצפ"ך שהם גי' הר"ת שביסוד המלכות. אם כבנים. מי שזכה לנר"ן מבחי' האצילות שהם בחי' בנים. אם כעבדים. מי שנר"ן שלו באים מבי"ע הנק' שפחה. סידור הכוו' של הרש"ש ז"ל. וכ"ה בסוף ע"ח יעו"ש. והוא מהקדמת התיקו'

לז

לז) ובכן תן פחדך וכו' מסורת בידונו מאבותינו לקרוא ויעשו כולם אגודה אחת האלף בסגול כלשון הכתוב ויתקבצו בני בנימין ויהיו לאגודה אחת אבל בדרשות מהרי"ל סדר תפלות ר"ה כתוב אחת באלף פתח ולא סגול ולא ידעתי למה נשנה מלשון הפסוק ומ"מ חזרתי לקראות כדברי מהרי"ל. שכנה"ג בהגה"ט או' ב' והב"ד הפר"ח וכתב וכך אנחנו נוהגין אעפ"י שמי שקורא האלף בסגול נמי לא מישתבש עכ"ל וכ"כ המט"י דכך אנו נוהגין לקראות האלף בפתח וכמ"ש הפר"ח. והרב ב"ד סי' שע"ב ושע"ג כתב טעם לדברי מהרי"ל הנז' ע"פ הדקדוק דבקרא שהוא באתנח או סוף פסוק שצ"ל החית קמוצה האלף בסגול אבל כאן בתפלה דליכא לא אתנח ולא סוף פסוק צ"ל הכל בפתח האלף והחי"ת יעו"ש והב"ד המט"י שם וכתב והוא טעם מספיק. ש"ץ דף ש"ה ע"ב. ויאמר שהשלטן בחטף קמ"ץ תחת השי"ן השנייה שפירושו הממשלה ולא יאמר בחירי"ק שהשולטן שאז פירושו שם התואר כאילו אמר שהמושל לפניך ואין זה כוונת האומר. לבוש. מט"מ סי' תשצ"ו. והפר"ח כתב ואנו נוהגין לקרות בחירי"ק. אבל סט"ז סק"ב ומ"א סק"ד כתבו כדברי הלבושן ומשמע ט' בחולם מביא וא"ו אבל בסידור שערי תפלה שי'. שניה בקמץ קטון ואחריה שוה נח וט' בקמ"ץ גדול בלא וא"ו וכתיב בדניאל ז' ושלטן יהב לה בקמ"ץ. א"א או' ד' כר"ש. וכ"כ השכנה"ג בהגה"ט או' ג' ואני קורא שהשולטן לפניך כלומר שהשלטנות לפניך. וכתב הש"ץ דף ש"ה ע"ג שכך היא הגירסא הנכונה בעיני.

לז) ובכן תן פחדך וכו' צריך להגיה מלת כמו שידענו ולהסיר מלת כמו כנודע ואז יהיה מספר תיבות סדר ובכן הזה (חוץ מתיבת ובכן) מ"ב תיבות כנגד שם בן מ"ב כנודע שהוא בגבורה ובפחד יצחק. שער הכוו' דף צ"ז ע"ב. פע"ח שער כ"ה פ"ז.

לז) ובכן תן כבוד לעמך וכו' צריך להגיה ולומר ותקוה טובה לדורשיך וכמו שחז"ל בס"ה בפ' וישלח ע"פ הצילני נא מיד אחי מיד עשו וכו' כי צריך האדם לפרש ולבאר בלשון שאלתו בתכלית הביאור עד שלא יהא בה גמגום כלל פן ח"ו יתן מקום אל המקטרג לקטרג בלכון שאלתו ולכן צ"ל ותקוה טובה לדורשיך ולא תקות סתם. שער הכוו' שם. פע"ח שם.

לז) ובכן צדיקים יראו וישמחו וכו' אין לומר כי כל הרשעה רק וכל הרשעה. לבוש. מט"מ סי' תשצ"ו. וכ"כ מט"א או' י"ד ואנחנו נוהגין לומר וכל הרשעה כולה וכו' מיהו השכנה"ג בהגה"ט או' הי כתב ומנהגינו לומר והרשעה כולה. וכ"ה בפר"ח. ש"ץ דף ש"ה ע"ג. וכ"ה בסידור הכוו' של הרש"ש ז"ל. הרשעה בחירי"ק שפירושו מעשה הרשעות בעצמה תכלר. ומטעם זה אין לומר מלת מהרה שאינו לשון תפלת אלא כשעולתה תקפוץ פיה אז הרשעה ממילא תכלה. ולא יאמר הרשעה הרי"ש בשב"א והשי"ן בקמ"ץ שפי' האומה הרשעה שאין כוונא התפלה בכאן. לבוש. וכ"כ מט"מ שם הרשעה בחירי"ק. וכתב הט"ז סק"ד דהחירי"ק תחת השי"ן אבל השכנה"ג שם או' ו' כתב דהרי"ש בחירי"ק. וכ"כ הפר"ח. וכ"כ מט"א שם הרי"ש בחירי"ק והשי"ן בשב"א. ויש מגיהין והרשעה כלה בשני קמצי"ן תחת הכ"ף ותחת הלמ"ד ואין נוהגין כן אלא אומרים כולה במלאפום הכ"ף. מט"א שם.

לז) כעשן תכלה בכ"ף ולא בעשן בבי"ת. דרשות מהרי"ל בה' תפלת ר"ה. וכ"כ במט"מ שם. וכתב בשכנה"ג שם או' ד' דנוהגין היינו לקרות והרשעה כולה בעשן תכלה בבי"ת ולא כעשן בכ"ף כלשון הכתוב כלו בעשן כלו וכך קבלנו מאבותינו אלא אחר שראה דברי מהרי"ל ומט"מ הנז' חזר לומר כעשן תכלה בכיף ימו"ש. אבל הפר"ח כתב דבמקומי אני עומד לומר והרשעה כולה בעשן תכלה בבי"ת כלשון הפסוק יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל קל"ט או' ג'. וכתב המט"י שלזה הסכים בעל ח"י ופי' דהכוונה היא לעתור ולרצות ועולתה תקפוץ פיה על פלוני"ת בנוקבא דתהומא רבא והרשעה כולה בכללותה עם עשן שהוא סמא"ל תכלה עכ"ל. והביאו הש"ץ שם. וכתב הרו"ח או' ד' שכ"מ מלשון התיקונים תיקון כ"א יעו"ש. וכ"ה בסידור הכוו' של הרש"ש ז"ל והרשעה כולה בעשן תכלה בבי"ת.

לז) כי תעביר ממשלת זדון הכוונה על ס"מ ונוק' כ"ה בסידור הרש"ש הנז'.

לח

לח) וכתב המט"י בסי' זה דף ל"ו ע"א דאע"ג דכתיבנא לעיל דהעיקר הוא כפי קבלת האר"י ז"ל שלא לומר אל חי (עיין לעיל או' ל"ג ד"ה ויש בזכרנו וכו') מ"מ במקום שנהגו לאומרו וכו' אין לעייער עליהם ו"ה דרכי תמיד שלא לשנות מהמנהגים כלל וכלל וכו'. וכל המשנה ידו על התחתונה וכו' יעו"ש. אמנם הנו"ש בסי' זה הרבה לתמוה על דברי המט"י הס' שהרי מצינו כמה רבני וגאוני עולם ששינו כמה מנהגים כשראו שמנהגם אינו הגון ואינם נמנעים אלא כשיש מחלוקת בקהל עדתם על השינוי הא לא"ה היו משתדלים לשנות וכמ"ש הרב דברי יוסף דף ט"ז דיכולין לשנות המנהג אם המנהג האחר הגון ויפה מן הראשון אם אין מחלוקת ותביא ראיות מכמה גאונים ורבנים ששינו כמה מנהגים במנהג אחר יפה הימנו ולא חשו למנהג שנתפשט בכל העולם ע"פ חכמי הגמ' או ע"פ גאונים שקדמו להם וע"כ כתב דכ"ש בנידון זה שגדולי הפו' והאר"י ז"ל מסכים לדעתם שאון לזוז מנוסח זה ואין לחוש לשינוי המנהג יעו"ש. ועיין ברכ"י או' ו' שתביא ג"כ הדברי יוסף הנז' וכתב שהסכימו עמו כמה רבנים. ועיין עוד לקמן סי' תרי"ט או' כ"ט.

לט

טל) וכתב הלבוש סעי' ח' דכופלים לעילא לעילא בכל הקדישים בתפילות ר"ה ויוה"כ יעו"ש והב"ד מ"א סק"ד. אמנם לפי דברי האר"י ז"ל שכתבנו לעיל סי' נ"ו או' כ"ט דיש טעם בסוד בכ"ח אותיות שעונין באמירת הקדיש יעו"ש משמע דאין חילוק בין ר"ה ויוה"כ לשאר הימים ואין להוסיף על הכ"ח.

מ

מ) [סעיף ו'] אומר בתפלה ותתן לנו וכו'. עיין לעיל סי' תפ"ז או' ב' וסי' רס"ז או' טו"ב מה שי"ל בליל ר"ה קודם העמידה יעו"ש.

מא

מא) שם. אומר בתפלה ותתן לנו את יום הזכרון וכו'. משמע דאין אומרים באהבה ותתן לנו ה"א באהבה וכו' וכ"כ לעיל בסי' תפ"ז לגבי שאר מועדים וכ"ה הנוסח בהרמב"ם בסדר התפלות. וכ"ה בכלבו סי' ס"ד. וכ"כ הלבוש. אבל באבודרהם דף צ"ח ע"א כתוב לאמר ותתן לנו ה' אלהינו באהבה את יום הזכרון וכו' ואם חל ר"ה בשבת גם הלבוש כתב בסעי' ז' שיאמר ותתן לנו ה' אלהינו באהבה וכו' וכתב עו"ש הלבוש ואין נוהגין לומר זכרון תרועה באהבה מקרא קודש כמו בשאר מועדים משום דלשון תרועה מורה על הדין לכך לא רצו לסמוך אחריה מלת באהבה שאין מקבלין הדין באהבה עכ"ל. והב"ד הט"ז סק"ג והמע"י. אבל בהרמב"ם שם כתוב לאמר זכרון תרועה באהבה וכו' וכ"ה בכלבו שם. וכ"כ א"א או' ד' דבמ"א משמע כשחל בחול אומר ותתן לנו באהבה את יום הזכרון וכו' יום תרועה מקרא קודש ובשבת י"ל פעם שנית זכרון תרועה באהבה מקרא קודש יעו"ש. נמצא דלדעת הרמב"ם והכלבו וכ"נ דעת הש"ע דלא יש חילוק בין שבת לחול ובתחלה אין אומרים באהבה ובסוף אומרים. ולדעת אבודרהם אומרים בתחלה ואפשר דגם בסוף. ולדעת הלבוש בחול לא בתחלה ולא בסוף ובשבת רק בתחלה. ולדעת המ"א בחול בתחלה ולא בסוף ובשבת בתחלה ובסוף. וכן ראיתי באיזה סידורים כדברי מ"א. והרו"ח או' יו"ד כתב דנוהג לומר שתי פעמים באהבה בתחלה ובסוף ומשמע אפי' כשחל ר"ה בחול יעו"ש. וכ"ה דעת הנו"ש או' ב' ועיין לעיל סי' תפ"ז. או' ד' ודוק.

מב

מב) שם. אומר בתפלה ותתן לנו וכו'. כתב הר' יונה בפ' תפלת השחר שי"א דיו"ט של ר"ה כיון שתלוי בר"ח אם טעה ולא הזכיר של יו"ע בערבית אין מחזירין אותו דכר"ח דיינינן להו. ונוכל לומר שאעפ"י שתלוי בר"ח כיון שהוא יו"ט ומצות יו"ט אלימא טפי שיש בה איסור מלאכה משא"כ בר"ח ובתפלה ג"כ אין אנו מזכירין ענין ר"ח כלל אלא ענין יו"ט יותר יש לנו לדון אותו כמו יו"ט מלדון אותו כמו ר"ח ואם לא הזכיר בערבית מעין יו"ט מחזירין אותו עכ"ל והב"ד ב"י. וכ"מ מסתמיות דברי הש"ע דאין חילוק בין ערבית לשחרית. וכ"כ המחב"ר או' ד' להוכיח מכמה מקומות דאף בערבית של ר"ת אם טעה ולא הזכיר מענין יו"ט דחוזר יעו"ש. והב"ד השע"ת שם. וכ"כ לעיל או' כ"ט. וכ"מ מסתמיות דברי האחרונים.

מג

מג) ואם אחד אחר שהתפלל ערבית של ר"ה נזכר וברור לו שאמר ברכת רביעית כולה כתקנה רק שחתם ברוך מקדש ישראל והזמנים אע"ג דר"ה בכלל זמנים הוא אפ"ה צריך לחזור. מחב"ר או' ה' ועי"ש הטעם. והב"ד השע"ת. ש"ץ דף ש"ח ע"ב. ועיין לעיל סי' שפ"ז או' ט"ו.

מד

מד) אבל אם טעה וחתם בא"י מקדש ישראל ויום הזכרון ולא אמר מלך על כל הארץ א"צ לחזור כמ"ש לעיל סוף או' כ"ע. ובמוסף שאומר פסוקי מלכיות צ"ע ונ"ל דא"צ לחזור. ח"א כלל כ"ח או' י"ז. וכ"י דעת הש"ץ שם ע"ד יעו"ש.

מה

מה) שם. ואינו מזכיר ר"ח. דק"ל זכרון אחד עולה לכאן ולכאן וכשאומר את יום הזכרון הזה גם ר"ח בכלל דכתיב וביום שמחתכם ובמועדיכים ובראשי חדשיכם וכו' וכתיב והיו לכם לזכרון ואכלוהו קאי. טור. והוא מגמ' עירובין מ' ע"א כמ"ש ב"י. והטעם שכתב הלבוש שלא להזכיר ר"ח מפני ערבוב השטן שיש להעלים ר"ח ממנו וכו' כתב עליו המט"י שאינו טעם של עיקר כי אין לנו אלא דברי הגמ' ותו לאמידי. ועיין לקמן סי' תקס"א סעי' ב' בהגה ודוק.

מו

מו) [סעיף ז'] אם חל בחול אומר יום תרועה וכו'. אפי' בתפלת ערבית ובקידוש משום דההוא יומא זמן תרועה הוא למחר. ב"י בשם תה"ד לבוש סעי' ח'. מ"א סק"ו. א"א או' ו' מ"ב או' ו"ט.

מז

מז) שם. אומר יום תרועה וכו'. ואם אמר זכרון תרועה או בשבת אמר יום תרועה אין מחזירין אותו. פר"ח. מט"י. כס"א או' ז' נו"ש או' ד' מש"ז או' ג' מחה"ש סק"ו. ש"ץ דף ש"ז ע"ב. זכ"ל או' ר' שע"ת או' ה' ח"א כלל קל"ט או' ד' מט"א או' ע"ו. מ"ב שם.

מח

מח) שם. ואם חל בשבת וכו'. בשבת אומרים או"א רצה במנוחתנו קדשנו וכו' אבל ביוה"כ שחל בשבת א"צ לומר רצת במנוחתנו. לבוש סעי' ח' מ"א סק"ו ומחה"ש. מט"א או' י"ז. מ"ב או' ך' ויש שגם בר"ה א"א רצה במנוחתנו שג"כ אין מנוחה גמורה מפחד הדין. מט"א שם. ודעת הרב בגדו ישע סק"ו דגם ביוה"כ י"ל או"א רצה במנוחתנו יעו"ש הטעם. ועיין לקמן סי' תרי"ט או' ל"ב ולעיל סי' תפ"ז או' ל"ד. ודוק.

מט

מט) שם. ואם חל בשבת וכו'. ואם חל במו"ש עיין לקמן סי' תקצ"ט ובדברינו לשם בס"ד.

נ

נ) מלוך על כל העולם כולו וכו'. כתב הלבוש סעי' ח' דא"צ לומר כל שהרי אומר אח"כ כולו אבל הט"ז סק"ג כתב דבכל הספרים כתוב כן יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ט"ז דיש לאומרו שראה בכל הפו' ראשונים שכתבו לאומרו. ועיין מחב"ר או' ו' שהאריך הרחיב בענין זה וסיים שנסחת מלוך על כל העולם כולו היא מאושרת ומקויימת וכו' אי בעית אימא קרא אי בעית אימא גמרא אי בעית אימא סברא יעו"ש.

נא

נא) [סעיף ח'] אינו אומר מועדים לשמחה וכו'. לא בר"ה ולא ביוה"כ. טור. לבוש. ור"ל דלא כאיזה דיעות שהוזכרו בטור דס"ל שיש לאומרם. והטעם שלא לאומרם כתב הב"ח משום דלשון זה משמעו שנתינת ר"ה ויוה"כ היא לשמחה ולששון כשאר חגים ומועדים דזמנים וזה ודאי אינו אלא לדון לברואי עולם ניתנו ולשוב בתשו' לכך אין אומרים אותו יעו"ש. והב"ד המט"י וכתב והוא טעם נכין והשיג על טעם הלבוש יעו"ש.

נב

בנ) שם. וכן אינו אומר והשיאנו. לפו שברכת מועדיך לא שייך אלא בג' רגלים דכתיב שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וסמיך ליה איש כמתנת ידו כברכת וכו' ומטעם זה אין לומר במוסף ואין אנו יכולין לעלות ולראות וכו' טור.

נג

גנ) שם. אלא ואין אנחנו יכולין לעשות חובותינו לפניך. וקאי על הקרבת הקרבנות של יום. לבוש.

נד

דנ) שם הגה. וחותמין ודברך אמת. בין בהפטרה בין בקידוש. מ"א סק"ז. ר"ז או' י"א. ועיין באו' שאח"ז.

נה

הנ) שם הגה. וחותמין ודברך אמת. כן נסחת הרמב"ם בסדר תפלה ופכ"ט דשבת וכ"כ הרשב"ץ ומט"מ. וכ"כ תר"ז או' י"א. ח"א כלל קל"ט או' ג' אבל מנהגינו לומר ודברך מלכנו אמת וכו' ונראה שכך נסחת האר"י זצ"ל. ברכ"י או' י"א. וכ"כ בס"ח סי' רנ"ח דבר"ה ויוה"כ חותמין ודברך מלכינו אמת וקיים לעד ויעו"ש שם הטעם. והב"ד היפ"ל ח"ב או' ה' וכ"כ מט"א או' ח"י דהרבה נוהגין לומר ודברך מלכנו אמת. והאומרים בתפלה ודברך מלכנו אמת וכו' יאמר כן בקידוש ג"כ. מט"א או' כ"ה. וה"ה בהפטרה.

נו

ונ) ונוהגין בספרד לומר את יום חג פלוני הזה את יו"ט מקרא קודש הזה ובחו"ה לומר את יום חג פלוני הזה את יום מקרא קודש הזה. והכי איתא במ"ם בין בתפלה בין בכוס צריך להזכיר יו"ט מקרא קודש הזה יום חג פלוני הזה ובר"ה ביו"ט מקרא קודש הזה וכו' ובאשכנז אין נוהגין לאומרו והכי מסתבר דכיון שאומר את יום חג פלוני הזה הכל בכלל וכו' טור. וכתב הב"ח מיהו עכשיו נשתנה המנהג באשכנז שאומרים מקרא קודש ביו"ט ובחו"ה יעו"ש. ועיין לעיל סי' ת"ץ סעי' ג' בהגה ובדברינו לשם או' ט"ז ודוק.

נז

זנ) [סעיף ט'] בר"ה ויוה"כ נוהגין לומר בקול רם. מפני שיוכלו לתתפללל יותר בכוונה. לבוש. ומ"מ יזהרו שלא יגביהו קולם יותר מדאי. של"ה דף רי"ד ע"א. א"ר או' ך' אלא שכתב שם השל"ה ומי שמתפלל בלחש משובח ביותר. וכ"כ א"ר שם. וכ"כ הפר"ח דע"פ הזוהר אין ראוי לעשות כן אלא להתפלל בלחש. וכ"כ המחב"ר או' א' דלפי טעם הזוהר והאר"י זצ"ל כ"ש שצריך ליזהר בר"ה ויוה"כ דדינא יתיב עכ"ל וכ"כ ח"א כלל קל"ט או' ב' אע"ג שכתבו הפו' דבר"ה ויוה"כ מותר לתתפלל בקול רם מ"מ כל ירא לדבר ה' יתפלל בלחש כמו בכל השנה יעו"ש. וכ"כ לעיל סי' ק"א או' ט"ו יעו"ש. ועי"ש במחב"ר או' ז' מ"ש להשיג על המע"י וכתכ להוכיח מדברי הזוהר והאר"י ז"ל דצריך ליזהר שלא ישמיע אפי' לאזניו יעו"ש וכ"כ אנן לעיל סי' ק"א או' ח' יעו"ש. וכ"כ מט"א בס"י זה או" כ"ז. ומיהו אם אינו יכול לכוין בענין אחר שרי כמ"ש לעיל סי' ק"א או' ט' יעו"ש. וכ"כ השע"ת בסי' זה או' ח'.

נח

חנ) ומי שיכול להנהיג בעירו להתפלל בלחש ולמחות באותם המרימים קולם מוטב ואם אין בידו למחות שבוודאי לא יקבלו ממנו מוטב שיהיו שוגגין וכו' מט"א שם.

נט

טנ) וכתב הרב ב"ד סי' שע"א ושע"ח דמה שנוהגין לומר כל הצבור כל החזרה של עמידה ומוסף עם הצבור אע"ג דנתבאר בסי' קכ"ד דצריכין הצבור לשתוק משום דמיחזי קלות ראש י"ל דאין איסור אלא כשאומרים כן כל השנה אבל הכא כיון דכל יומא לא עבדי הכי והשתא הוא דעבדי לית לן בה אבל מה שנוהגין להרים קול יותר מן הש"ץ זה ודאי דבר שאינו הגון וראוי לגעור בהם יעו"ש. והב"ד הש"ץ דף ש"ט ע"ג. שע"ת או' ח' וכתב שם השע"ת דבמדינתנו לא ראיתי מנהג זה רק הצביר שותקים ושומעים לדבר"י הש"ץ אך בפסוקי מלכיות זכרונות ושופרות יש אומרים עם הש"ץ בלחש ואף שמזכיר ג"כ שמות הקדושים כיון שהם פסוקי תנ"ך הוה כקורא בתורה וכ"כ הט"ז סי' תרכ"א סק"ב וכ"כ הר"י לענין אמירת אוחילה שאומרים הצבור עם הש"ץ מותר ודלא כקיצור של"ה יעו"ש אך י"ל בלחש שלא יבעל הש"ץ מתפלתו וגם יזהר כשירצה לומר עם הש"ץ גם משאר נוסח התפלה כדי לכוין לבו בהתעוררות תפלה ותחנונים מ"מ לא יזכור שום שם וכשיתחיל הש"ץ לומר או"א מלוך וכו' יתחיל הוא מתיבת ימלוך וגם בשאר הנוסח ידלג כשיבא להזכרת השם ואפשר שגם זה יכול לומר דרך בקשה כמו שאומרים בשחרית לפני פ' עקידה דרך תפלם ותחנונים ומ"מ עכ"פ יזהר שלא יסיים הברכה וגם אין לעשות כן כ"א כשמרגיש בנפשו שיתעורר ע"ז לכוין לבו לאביו שבשמים עכ"ל השע"ת.

ס

ס) וכתב בשער הכוו' דף צ' ע"א גם היה נוהג מורי (האר"י) ז"ל לבכות הרבה בתפלת ר"ה אפי' שהוא יו"ט ומכ"ש בתפלת יוה"כ. והית אומר מוז"ל כי מי שאין בכיה נופלת עליו' בימים האלו הוא הוראה שאין נשמתו הגונה ושלימה. גם היה אומר כי יש בני אדם נידונים ביום א' ואז הם דינא קשיא ויש נידונים ביום ב' שהוא דינא רפיא ורוצה הקב"ה לרחם עליהם ודן אותם ביום הב' ואמר כי האדם הנופלת עליו בכיה רבה מאליו בימים האלו בתפלה הוא הוראה שנידון באותה שעה למעלה אם ביום א' ואם ביום ב' עכ"ל. וכ"כ בפע"ח שער כ"ו פ"ה. מט"א או' כ"ח. וכתב שם מט"א דנוהגין לבכות בתפלה אפי' כשחל ר"ה ויוה"כ בשבת. וכ"מ מדברי שער הכוו' הנז' ומיהו עיין במעשה רב או ר' שכתב דאין לבכות בר"ה כאמור בעזרא אל תבכו וכו' אבל המנהג כדברי האר"י ז"ל. וטוב להעביר הדמעות על מצחו כי במצח נכתמים העונות. תוצאות חיים. וכ"כ בראשית חכמה פ"ט שער היראה. ועיין לעיל סי' א' או' כ"ו.

סא

סא) שם הגה. לשנה טובה תכתב. ולא יאמר תכתב לשנה טובה או תכתב לחיים טובים לפי שהוא ר"ת תל"ט לשון קללה מידי דהוה אמשז"ל שלא לומר אכיל בשמחה לחמך שהוא ר"ת אבל. מהר"א אזולאי ז"ל בהגה כ"י משם ס' זכרון משה. ולפי מ"ש לעיל סי' ר"ך בשם מהר"י צמח גם כאן י"ל דאדרבא מה שהוא קללה בר"ת יהפך במילוי ובסדר ליכתב לשנה טובה. ברכ"י או' י"ג. ועיין בדברינו לעיל סי' ר"ך או' י"א. אמנם לפי מ"ש לעיל או' ל"ג דבר"ה מקפידין יותר משאר ימי השנה בכאן נכון ליזהר. ולכן בנוסח ואתם הדבקים וכו' לא יאמר היום תפקדנו לחיים טובים אלא ותפקדנו לחיים טובים ולשלום וכן בסוף לא יאמר היום תכתבנו לחיים טובים אלא ותכתבנו לחיים טובים ולשלום וכ"כ הרו"ח או' י"ב ועיין לקמן סי' תקפ"ד או' יו"ד.

סב

סב) שם בהגה. לשנה טובה תכתב. ולנקבה יאמר לשנה טובה תכתבו. א"א או' ח' רו"ח שם. מט"א או' כ"ו. מ"ב או' כ"ה.

סג

סג) שם בהגה. לשנה טובה תכתב. ותחתם. מיצ וכן נכון שיחזיקו לצדיק שנחתם לאלתר לחיים. מ"א סק"ח. אלא שבסוף הסי' הביא עוד מ"א מס' עשרה מאמרות ח"ב מתה"מ פ"י שגם הצדוקים אין נחתמים אלא ביוה"כ רק שנכתבים בר"ה יעו"ש ולפ"ז אין לומר רק ותכתב וכמ"ש הלב"ש. וכ"ה דעת הגר"א. וכ"כ הר"ז או' י"ז. ומיהו עיין במס' ר"ה דף ט"ז ע"ב דמשמע מפשט הגמ' דצדיקים גמורים נכתבים ונחתמים מיד הוא על חיי העוה"ז וכ"כ הר"ן. ואפי' לדעת הסוברים דלא לענין חיי עוה"ז קאמר ואין נחתמים עד יוה"כ מ"מ ג"כ טוב אם מבקש עליו רחמים מעתה וע"כ נראה דנכון לומר לשנה טובה תכתב ותחתם וכמ"ש המ"צ. וכ"כ ח"א כלל קל"ט או' ה' לומר תכתב ותחתם. וכ"כ מט"א שם. ועיין לעיל סי' תקפ"א או' ח"י.

סד

סד) וכתב הלבוש בסי' תקצ"ו שביום הראשון אחר התפלה אין לומר לשנה טובה תכתב כי בג' שעות הראשונות היא הכתיבה לצדיקים ואין ראוי שיאמר לחבירו לשון המורה שאינו צדיק אלא בינוני ואעפ"י שכל א' מחזיק עצמו לבינוני ומתפללים וכתבנו לחיים ואפי' ביוה"כ יעו"ש. והמ"א סק"ח כתב דיכול לאומרו עד חצות יעו"ש. והט"ז סק"ד כתב דיש לאומרו בליל ב' ג"כ דהא ביום ב' אומרים זמן מטעם שעיקר מיום ב' לפעמים יעו"ש. מיהו הא"ר בסי' תקצ"ו או' ב' כתב כיון דבקיאין בקביעא דירחא עיקר הוא יום ראשון ואין לומר כן לחבירו ביום שני יעו"ש אבל מדברי הר"ז או' י"ז משמע דיכול לומר עד חצות היום דיום ב' ועיין מש"ז או' ד' ונהרא נהרא ופשטיה.

סה

סה) ויש לומר ביום אחר חצות לשנה טובה תחתם. א"א או' ח' ולפי מ"ש לעיל או' ס"ג דיש מפרשים הגמ' כפשטה וצדיקים גמורים נכתבים ונחתמים מיד לחיי עוה"ז אין ראוי לומר לחבירו אחר חצות תחתה דיש להחזיקו לצדיק וכבר נחתם לחיים טובים ולשלום.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---