כף החיים/אורח חיים/רב

כף החיים ‏ אורח חיים רב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] על כל פירות האילן מברך וכו'. כתב מהרח"ו ז"ל בשער רוה"ק דף ט' ע"ב וז"ל אמר לי מורי ז"ל כי עיקר השגת האדם אל רוה"ק תלויה ע"י כוונת האדם וזהירות בכל ברכות הנהנין לפי שעל ידם מתבטל כח אותם הקליפות הנאחזות במאכלים החומריים ומתדבקים בהם באדם האוכל אותם וע"י הברכות שעליהם הנאמרות בכוונה הוא מסיר מהם הקלי' ההם ומזכך החומר שלו ונעשה זך ומוכן לקבל קדושה והזהירנו מאד לזה עכ"ל וכ"כ בשה"מ פ' עקב יעו"ש. ועיין עוד לקמן אות כ"ד:

ב

ב) שם על כל פירות האילן מברך וכו'. יזהר לברך על הפרי הנקי והיפה שלא התליע משום זה אלי ואנוהו. אור חדש. בי"מ אות ז' יפ"ל אות ב':

ג

ג) מי שיש לפניו פרי ובירך עליו בורא פרי העץ ולא היה לפניו פרי אחר ואחר שבירך בא לפניו פרי אחר יותר יפה לא יאכל אלא מה שבירך עליו. ס"ח סימן תתמ"ז יפ"ל שם ויש לכוין קודם הברכה כי ע"י ברכה זו מתבטל כח הקלי' הנאחזות בפירות ההם כמ"ש לעיל אות א':

ד

ד) אדם שיש בידו אגוז אחד אל יברך ואח"כ ישבר האגוז שמא התליע הגרעין או נרקב ונמצא מברך לבטלה. ס"ח סימן תתמ"ט. והביאו כנה"ג בהגה"ט. וכתב דה"ה לכל פרי שראוי לחוש שאינו ראוי לאכילה עכ"ל אבל אם הוא יפה ונקי ולית ביה חששא שאינו ראוי לאכילה מצוה לברך עליו כשהוא שלם ואין לחוש לשהייה כשחותכו בין הברכה לאכילה וכמ"ש לקמן סימן ר"ו אות כ"א יעו"ש. ופרי שצריך קליפה יש לקלוף אותו ואח"כ לברך משום הפסק דאף אם הסיר הקליפה אם עדיין הפרי בעצמו לא נשבר נקרא שלם וע"כ יש ליזהר כשקולף הפרי שלא ישבור אותו כדי לברך עליו כשהוא שלם. וכן כשפותח פרי לראות אם יש בו תולעים יש ליזהר לחזור ולסתום אותו אם אפשר כדי שיראה שלם בשעת ברכה. ועיין לקמן סימן ר"ו סעיף ג' ובדברינו לשם בס"ד:

ה

ה) שם מברך וכו'. כל הברכות צריך שיהא משמעותן לשעבר כגון נהיה בדברו ואיכו מברך שהכל יהיה בדברו. וכן בורא פרי משמעותו שברא כמו יוצר הרים ובורא רוח. וכן המוציא לחם מן הארץ שמשמעותו שהוציא. ריא"ז והב"ד בשה"ג סוף פ' כיצד מברכין. כנה"ג בהגה"ט. ועיין לעיל סימן קס"ז אות כ"ב:

ו

ו) שם בורא פרי העץ. פרי הגדל בעה"ק ברבוי גדול עד שעושין ממנו סייג וגדר לגנות ופרדסים ונקרא איגו די אדם (ובלשון ערבי קורין אותו סברא"ס) וקליפת פריו מלאה קוצים וכן העלים ונטיעתו לשום עלה א' בקרקע ומתכסה עלין מכאן ומכאן וכשנוטלין הפירות לשנה אחרת גדל שם עלין ופירות מברכין עליו בפה"ע וזמן דכל שהפרי יוצא מענפים לדברי הגאונים עץ הוא ולר' יונה הכל תלוי באם צריך לזורעו בכל שנה. הרב פרי אדמה ח"א דכ"ד ע"א ודכ"ה ע"א והסכים עמו הרב קרית מלך רב ח"א סימן יו"ד יעו"ש והב"ד הברכ"י אות א' עיקרי הד"ק סימן יו"ד אות ע"א חס"ל אות א' ואם ידוע שלא השלים שני ערלה אסור ד"מ בהגה"ט אות א' וכן על פיניוניס די חברון מברך עליהם בפה"ע ואחריו בנ"ר. פרי האדמה שם חס"ל שם:

ז

ז) שם בורא פרי העץ. ואם במקום בורא פרי אמר יוצר פרי או במקום פרי האדמה אמר פרי הארץ אעפ"י שאינו רשאי יצא ולא אמרינן בזה משום כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות וכו' פתה"ד ועי"ש והביאו שד"ח באס"ד מע' ברכות סימן א' אות ל"ה. א"ח אות ב':

ח

ח) ואם אמר בפה"ע בא"י אמ"ה או שאמר פה"ע בא"י אמ"ה שבראו כתב הבי"ע בחי' כ"י דיצא. והביאו הפתה"ד אות ב' וכתב עליו דאם אמר בפה"ע בא"י אמ"ה פשיטא דלא יצא דאין מובן ואין לקשר לברכה מראשה לסופה ולשון קטוע כזה מלבד דאינו יוצא י"ח קרוב לומר שנושא ש"ש לבטלה אבל באמר פה"ע בא"י אמ"ה שבראו שמובן מהברכה שמברך להקב"ה נראה עיקר דיצא יעו"ש. והביאו השד"ח שם א"ח שם:

ט

ט) ואם על פרי העץ או פרי האדמה בירך בורא מיני מזונות אע"ג דכל מילי איקרו מזון דמזון שם כולל כל דבר מ"מ לענין ברכה לא מהני חוץ מהתמרים ויין דאם בירך עליהם בורא ממ"ז דיצא. כ"כ הבי"ע בכ"י והב"ד הפתה"ד אות י"ב. שד"ח שם אות ל"ו א"ח שם. אבל הרב ח"א כלל נ"ח אות ג' כתב דעל כל דבר אם בירך במ"מ יצא חוץ ממים ומלח יעו"ש. וכ"כ בן א"ח פ' בלק אות י"ג. ועיין לעיל סימן קס"ז אות ע"ה. ויתבאר עוד מזה לקמן סימן ר"ו בס"ד:

י

י) שם חוץ מהיין וכו'. והטעם עיין בדברינו לעיל סימן קס"ז אות כ"ה:

יא

יא) שם. בפה"ג. ולא הבורא. כנה"ג בהגה"ט. מ"א סק"א. וכ"כ לעיל אות ה' יעו"ש. ואם בירך על היין בפה"ע כתב מ"א סי' ר"ח ס"ק כ"ב דלא יצא יעו"ש. אבל הרמ"ע באלפסי זוטא על מס' ברכות פ' כ"מ כתב דאם בירך על היין בפה"ע או בפה"א בדיעבד יצא יעו"ש. וכ"כ לקמן סי' ר"ח אות ע"ז בשם כמה פו' יעו"ש:

יב

יב) שם. בין חי בין מבושל וכו'. כ"כ הטור וכתב ב"י שכ"כ התו' והרא"ש בפ' המוכר פירות ודלא כרש"י והר"ש שכתבו דמברכין עליו שהכל וכן דעת הר"ן בפ' ע"פ כדעת התו' והרא"ש וכן הסכים הסמ"ק. וכתב הרב המגיד בפכ"ט שכן דעת הרמב"ן והרשב"א. וכ"כ המרדכי בפ' כ"מ והגמ"י בפ"ח מה' ברכות. ותה"ד סי' ל' ובתשו' להרמב"ן סי' ק"ץ וכן העלה בשה"ל מאחר שכן מפורש בירושלמי ולא מצינו בתלמוד שלנו שחולק עליו בזה כמבואר כ"ז בב"י יעו"ש. וכ"פ הב"ח וכתב דהכי נהוג. וכן הסכים המחב"ר אות א' והשיג על המו"ק שפסק לברך שהכל כדעת רש"י יעו"ש. וכ"פ הער"ה אות א'. וכתב ודלא כהר' פנים מאירות ח"ג סי' כ"א יעו"ש. מאמ"ר אות ב'. ר"ז סי' ר"ד אות ו'. ח"א כלל נ"ה אות א'. קיצור ש"ע סי' מ"ט אות א'. ונראה דהגם שכתבנו לעיל סימן טו"ב אות ז' דסב"ל אפי' כנגד הרוב ואפילו כנגד מרן ז"ל ס"ד אם המחלוקת בצריך לברך או לא דאמרינן דלא יברך מספק אבל אם לכ"ע צריך לברך אלא דהמחלוקת אם יברך כך או כך אז אזלינן בתר רוב דעות כשאר דינים ובפרט בנידון כזה דהאמת הוא פרי הגפן ואינו משקר בברכתו דיש לילך אחר רוב דעות וכהסכמת האחרונים:

יג

יג) שם. בין מבושל. ואע"ג דלעניין יי"נ לא מתנסיך לענין ברכה אין חילוק. מ"א סק"ב:

יד

יד) שם. בין מבושל. יין המבושל שנתעבה ונעשה אוכל מברכין עליו בפה"ג. בית יהודה חא"ח סי' ס"א. י"א מ"ב בהגה"ט אות א':

טו

טו) על יין צרוף הנקרא אגואה ארדיינטי כתב המו"ק דעדיף מיין מבושל ומברכין עליו בפה"ג ומגע עכו"ם אוסרו יעו"ש. אבל המחב"ר אות ב' השיג עליו וכתב דהרי הרשב"ץ בתשו' ח"ג סי' רצ"א והרדב"ז בראשונות סי' רצ"ט בפה מלא התירו מגע עכו"ם ביין צרוף שלנו. ולענין ברכה הדבר פשוט מאד לברך שהכל כיון שנשתנה בכ"ל ומראה וריח וטעם אחר חדש וכתב שכן מנהג העולם יעו"ש:

טז

טז) על ארופי מברך שהכל ופשוט הוא. ב"י בשם או"ח. וענין הארופי הוא שדורכין הענבים ואחר דריכתן משימין בתירוש עפר לבן ידוע שעה א' או יותר כדי שיציל היין היוצא מהם במהרה ויעמוד במתיקותו ואח"כ מחממין אותו בכדי שהיד סולדת בו. וגם השרביט עושין כן ודעתי מסכמת לברך עליו שהכל וכמדומה שבקושט"א נוהגין כן. כנה"ג בתשו' ח"ב סימן א' י"א שם בהגב"י או' א' וכ"כ הברכ"י או' ב' בשם מהר"א אזולאי דעל ארופי שהוא מי ענבים שנקפא מברך שהכל. וכן הענבים המבושלים הנקרא טראנקופי"ט וכן קאמר"ן די"ן שעושין מהמשמשי"ם מברך שהכל יעו"ש, ועיין לקמן סימן ר"ד או' ס"ג. ודע דיש אנשי מעשה שאין אוכלין הקאמ"ר הדי"ן שמוכרין בשוק משום דידוע דזה שמוכרין בשוק עושין הרבה ביחד ויש בהם מתולעים וגם אפשר שיתהווה בהם יתושים מהפורחים באויר או מן הרומשים באדמה אא"כ שורין אותם במים ומסננין אותם:

יז

טוב) יין תוסס מברך עליו בפה"ג שהרי אמרו סוחט אדם אשכיל של ענבים ואומר עליו קידוש היום ואין מקדשין אלא על היין. ב"י בשם הרשב"א. לבוש עט"ז. ועיין סי' ער"ב סעי' ב' וכן יין הזב מעצמו אפי' בלא דריכה בפה"ג. כ"מ סעי' ח' וכ"כ א"א או' א':

יח

חי) שם. שנותנין בו דבש וכו'. ואפי' שליש דבש ושליש בשמים ושליש יין אפ"ה היין עיקר שהם באים רק להשביחו ולהטעימו. תשב"ץ ח"א סי' פ"ו עמה"ש על קיצור הש"ע סי' מ"ט אות ב' מ"ב אות ו':

יט

יט) שם. שנותנין בו דבש וכו'. ונראה דה"ה מה שקורין ווערמיט וויין שהוא מר. ח"א כלל נ"ה אות א'. קיצור ש"ע סי' מ"ט אות א' מיהו פרמ"ג בא"א או' ב'. כתב דצ"ע ביין וורמיט שלנו דיש בו הרבה וכמעט דאין החיך נהנה ממנו כ"א לרפואה אף שהכל אין ראוי לברך עליו יעו"ש. וע"כ יש לפטור אותו ביין גמור אם אפשר או להרהר הברכה בלבו אם הוא נצרך לו:

כ

כ) שם הגה. ואם נתערב יין בשכר וכו'. והטעם משום דק"ל דכל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ולפיכך יוצא בברכת היין גם על השכר דכיון שהיין הרוב הוא העיקר. עו"ת אות ב'. ולא דמי למ"ש לקמן סימן ר"ד ססע"י ה' בהגה דדי אם יש ביין יותר מאחד מששה חלקים למים יעו"ש דהתם שאני כיון דאין טעם במים כל שנתערב נעשה מין אחד משא"כ בשכר דיש בו טעם וכשמתערב במין אחר נראה טעמו לכך אזלינן אחר הרוב:

כא

כא) שם בהגה. אזלינן אחר הרוב וכו'. משמע דבכל מין שכר בין של תאנים ובין של תמרים או של פירות אחרים אזלינן אחר הרוב וכן מבואר בתשו' תשב"ץ ח"א סימן ט' והביאו הער"ה או' ב' וכ"נ דעת הט"ז סק"א וכמ"ש המש"ז או' א' יעו"ש. מיהו המ"א סק"ג כתב בשם הש"ך (הראה דהש"ך לא ס"ל כתשב"ץ אלא בתאנים ודלא כמ"א וכמ"ש הער"ה שם) דדוקא שכר תאנים דאינו מפסיד טעם היין אבל שאר משקין מיד שנתערב בהן כ"כ עד שנפסד טעם היין מברכין שהכל יעו"ש. והביאו י"א בהגב"י. וכ"כ הר"ז סי' ר"ד אות ח'. ח"א שם אות ג'. ונראה כיון דאיכא פלוגתא בזה כל שנפסד טעם היין אעפ"י דיין הרוב לכתחלה יש לפוטרו ביין גמור אם אפשר ואם לא אפשר יש לברך שהכל משום דק"ל סב"ל וברכת שהכל פוטר הכל:

כב

כב) שם בהגה. אזלינן אחר הרוב וכו'. ואם הוא מחצה על מחצה אזלינן לחומרה לאוסרו במגע עכו"ם ושלא לקדש עליו ולברך עליו שהכל. תשב"ץ שם. ער"ה שם:

כג

כג) שם בהגה. מברך שהכל. וכתב הרד"א נקוט האי כללא בידך כל שתחלקו שהכל סופו בנ"ר יעו"ש. וכ"כ הרמב"ם פ"ח מה"ב דין ח' יעו"ש. והא דלא תקנו שהכל נהיה במאמרו כלשון המשנה בעשרה מאמרות נברא העולם וכן הוא בכתוב ויאמר בכולהו. משום דבראשית נמי מאמר הוא כדכתיב בדבר ה' שמים נעשו. ולהורות על הבריאה שמן האפס הגמור והוא היה בבריאה ביום הראשון כדפרש"י את לרבות שהכל נברא ביום הראשון ולכך תיקנו בדברו. מי"ט. א"ר או' ב' וכתב שם הרד"א הקשה הר' אשר למה בכל הברכות בורא ובזה נהיה יאמר ג"כ בזה שהכל ברא ותירץ כיון שתקנו על בעלי חיים וכיוצא בו אין לומר בהם בורא שעיקר בריאתם לא לכך היתה דהא אדה"ר לא הותר לו בשר לאכילה. ועוד כיון שתיקנו על יין שהחמיץ ופת שעפשה וכו'. שכל אלו אינו תיקון הבריאה אלא השחתה והפסדת הבריאה אין לומר בהם בורא ולפיכך תיקנו לומר נהיה ולא היה והמשכיל יבין עכ"ד. והביאו א"ר שם. ועיין בשה"מ פ' עקב שנתן טעם בסוד לג' תיבות הללו ור"ל שהשפעת היסוד הנקרא כל נגלית ע"י המלכות הנק' דבר והנה בברכה זו יש ט' תיבות כנגד ט' יודין שיש בד' הויו"ת ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שעולים גי' מים ואח"כ כששותה את המים יכוין אל הט' היוד"ן הנז' שהם בגי' מים ואח"כ יברך ברכה אחרונה שהיא בנ"ר וצריך לדייק ולומר על כל מה שבארת להחיות וכו' לנוכח ולא על כל מה שברא דרך נסתר עכ"ל. ועיין עוד לקמן סי' ר"ד אות ל"ח. וסימן ר"ז אות ג'. ומ"ש שם הא"ר בשם חכמת מנוח נהיה סיגול תחת היו"ד יתבאר לקמן סי' ר"ד אות כ"א בס"ד:

כד

כד) וכתב שם בשה"מ כי יש במאכלות כמה מקרים ותערובות איסור כמו חלב או דם או נפל זבוב לתוכו או שאר מינין אסורין לאין קץ כגון טבל וכלאי הכרם וכו'. והנה האדם הנזהר תמיד במאכלו לפשפש בהם שלא יהיה בהם שום איסור מסייעין אותו מן השמים שלא תבא תקלה על ידו ועיקר הדבר תלוי שיכוין האדם כוונת המאכל והמשתה וע"י הכוונה ירחיקוהו מן השמים מכל מיני אסורין יעו"ש:

כה

כה) [סעיף ב'] הבוסר וכו'. פי' ענבים שעדיין לא בשלו כל צורכן. ואם סחט ענבים בעודם בוסר ועשאם יין מברך שהכל. שע"ת אות ד':

כו

כו) שם. מברך עליו בפה"א. והטעם משום דכל דבר שגדל על האילן ואינו עיקר הפרי מברכין עליו בפה"א. טור. עו"ת אות ב'. מ"א סק"ד. וה"ד לכתחלה אבל בדיעבד אם בירך שהכל יצא כמ"ש סי' ר"ו סעי' א'. ואם אינו נאכל אלא ע"י הדחק גם לכתחלה יש לברך שהכל כמ"ש לקמן אות ל"ד יעו"ש:

כז

כז) שם. מברך עליו בפה"א. מיהו הרדב"ז ח"א סי' נ"ו כתב שיברכו על כל מיני בוסר בפה"ע שלא לחלק בברכות יעו"ש. והביאו כנה"ג בהגה"ט. וכ"כ הרב פנים מאירות ח"א סי' נ"ח יעו"ש. ואע"ג דלא ק"ל הכי מ"מ נ"מ אם בדיעבד בירך בפה"ע יצא משום דסב"ל. ובל"ה י"ל כיון שאינו משקר בברכתו דהאמת הוא פרי אילן בדיעבד אם בירך בפה"ע יצא. ואח"כ ראיתי שכ"כ המ"א רס"י ר"ו יעו"ש. ועיין בדברינו לשם אות ג':

כח

כח) שם. מברך עליו בפה"א. ולאחריו בנ"ר. מאמ"ר אות ג':

כט

כט) שם. ומתוך שלא נדע לנו שיעור פול הלבן וכו'. דבימיהם היו הענבים גדולים אבל עכשיו פול גדול מענבה ואפשר דה"ה פול הלבן. מ"א סק"ד:

ל

ל) שם. לעולם מברך בפה"א וכו'. משום דק"ל בירך על פרי האילן בפה"א יצא. כ"כ הרא"ש והטור. וא"ת הא ניחא בברכה ראשונה אבל בברכה אחרונה מאי איכא למימר. וי"ל דס"ל דברכת בנ"ר בדיעבד פוטרת מעין שלש וכמ"ש הכנה"ג בהגה"ט סי' ר"ח וסי' ר"י יעו"ש. וכן הוכיח הגו"ר סי' ט"ו דהרי"ף והר"י ס"פ כ"מ ס"ל דברכת בנ"ר פוטרת מעין ג' יעו"ש. וכ"כ הער"ה בזה הסי' או' ג' ואו' ו' יעו"ש. ויתבאר עוד לקמן או' ע"ט ובסי' ר"ד או' ל"ח יעו"ש:

לא

לא) שם. עד שיהיה גדול ביותר. כלומר שיהיה גדול כ"כ שאף לאחר שיתבשל או קרוב לבישולו לא יהיה גדול יותר ואז אפי' יהיה בוסר שעדיין לא נגמר בישולו מברך עליו בפה"ע אבל כשנתבשל ואינו בוסר אלא נגמר בישולו מברך בפה"ע ואין שיעור לדבר דאפי' הוא קטן ביותר כל שנראה שנגמר בישולו פרי גמור היא ולא שייך למימר בכי הא שאין שאין אנו בקיאין דכל אדם יש לו חיך לטעום אם הוא מתוק וגם נראה וניכר לעין וגם במשמוש היד. מאמ"ר או' ה' ועי"ש במה שהשיג על הב"ח שכתב דבזה"ז אין לברך על הענבים אלא בפה"א משום דאין אנו בקיאין וכתב דכן המנהג פשוט לברך בפה"ע כל היכא דנראה שנגמר בישולו יעו"ש. וכן בתשו' צ"צ חא"ח סי' ו' השיג על הב"ח יעו"ש. וכ"כ בס' דרכי חיים דף צ"ז ע"ב כיון דבזמנינו נשתנו הענבים וכמ"ש המ"א סק"ד ודאי ראוי לברך עליהם בפה"ע ודינם כשאר פירות האילן דנגמרו כל צרכן אף כשהם קטנים מכפול הלבן. יעו"ש. במה שהשיג על הח"א שכתב בכלל נ"א או' ז' דמדינות אלו שלוקחים ענבים בליל ר"ה לברך שהחיינו שלא יברכו אלא בפה"א יעו"ש. וכן המנהג פשוט לברך על הענבים בפה"ע כל שנתבשלו דהיינו שנעשו מתוקים ואין מחלקים בין קטנים לגדולים:

לב

לב) שם. ושאר כל אילן משיוציא פרי וכו'. ואעפ"י שהן קטנים מאד ב"ח בשם הרשב"א והתו' שכנה"ג בהגה"ט או' ד' עו ת או' ב' א"ר או' ג' ר"ז או' ד' מיהו לענין שהחיינו אין לברך עד שיגמר תשלום בישול הפרי לגמרי כמ"ש לקמן סימן רכ"ה סעי' ג' בהגה ובש"ע שם סעי' ז' יעו"ש:

לג

לג) שם. ובלבד שלא יהא מר וכו'. ואם מתקן ע"י האור או דבר אחר מברך עלייהו שהכל כדין גרעינין ל"ח פ' כיצד מברכין או' ט' שכנה"ג שם. עו"ת שם. מ"א סק"ה. א"ר או' ד' ר"ז שם. וכ"כ האחרונים. ולכן אותם תמרים שגודרים אותם קודם בושולם בעודם עפוצים ונותנים אותם בשמש כדי שיכמושו ואח"כ נותנים אותם בכפות תמרים ומזין עליהם מים חמין ונותנים עליהם ריחים או אבנים גדולים ונדרסים ומתחממים ומתבשלים כמו שעושין בעיר בגדאד יע"א וקורין אותם מכאמ"ך מברכין עליהם שהכל ואחריהם בנ"ר. אבל מה שעושין בעיר בצרה שגודרין התמרים קודם גמר בישולם אבל הם מתיקים ונאכלין בלא דחק ומרתיחין המים ומטבילין התמרים בתוכן ואח"כ מסלקין אותן ומנגבין אותם כדי שיעמדו ימים רבים וקורין אותם איברי"ם ובעיר בגדאד קורין אותם בצר על שם עירם מברכין עליהם בפה"ע ואחריהם ממין ג' וכן על צימוקין שעושין בערי אשור ובמקומות אחרים דהיינו שמטבילין הענבים במים רותחין ואח"כ מנגבין אותם כדי שיעמדו ימים רבים מברכין עליהם בפה"ע ואחריהן מעין ג' כיון שנגמר בישולם קודם נתינתן ברותחין. ועיין לקמן סעי' י"ב ובדברינו או' ס"ו:

לד

לד) שם. אפי' ע"י הדחק וכו'. משמע הא אם נאכל ע"י הדחק מברכין עליו בפה"ע אבל הח"א כלל נ"א או' ז' כתב דאין מברכין אלא שהכל אם לא שבשלן או מתקן באור יעו"ש. וכ"כ בס' עוללות אפרים. וכ"פ בן א"ח פ' פנחס או' ב' ולכן אותם פירות שמבשלין בעודם קטנים אם ברור להם שנאכלין ע"י הדחק מברכין עליהם בפה"ע ואם הם מרים ועפוצים ביותר שאינם נאכלין אפי' ע"י הדחק ובשל אותם מברכין עליהם שהכל כמ"ש באו' הקודם. ואם הם ספק אם נאכלין ע"י הדחק אם לא ובישל אותם כתב בן א"ח שם דמברך עליהם שהכל:

לה

לה) שם הגה. וי"א דעל חרובין וכו'. מיהו דעת הש"ע משמע דאין חילוק בין חרובין וזיתים לשאר פירות וכמ"ש בבד"ה דאין ללמוד מדין שביעית לזיתים וחרובין לענין ברכה דהא חרובין אפי' אחר ששרשרו מרים הם ואינם ראוין לאכילה עכ"ל וכ"כ בב"י דהרי"ף והרמב"ם לא הזכירו חילוק זה יעו"ש. ור"ל דגם על חרובין אחר ששרשו אם הם מרים ועפוצים אין לברך עליהם כלל ואם ראוין לאכילה מברך בפה"ע כמו שאר פירות. ועיין א"א או' ו' שכתב דמור"ם ז"ל לא ראה ס' בד"ה של הרב ב"י והבין שהב"י סובר חרובין נמי משיוציאו וכ"כ המאמ"ר או' ו' יעו"ש. ולענין דינא כבר כתבנו באו' הקודם דאם אין נאכלין אלא ע"י הדחק מברך שהכל ואם נגמר בישולם בפה"ע יעו"ש. ובענין הזיתים בלא"ה אין מברכין עליהם עד אחר כבישה כיון שהם מרים ואחר כבישה מברכין עליהם בפה"ע כיון שדרכם בהכי:

לו

לו) [סעיף ג'] גרעיני פירות וכו'. פי' כל מיני גרעינין של פירות בין של גודגדניות או אפרסקין ותפוחין, ב"י בשם תו':

לז

לז) שם מברך עליהם בפה"ע. כ"כ הטור בשם הר"י והרא"ש משום דלענין ערלה חשיבי כפרי וכ"כ ב"י בשם התו' והמרדכי ועו"ש. אבל הרשב"א חולק וכתב דאין לברך עליהם בפה"ע דלא חשיבו כפרי לענין ערלה אלא טפל לפרי. והביאו ג"כ הטור יעו"ש. וכתב הדרישה או' ב' דלדעת הרשב"א יש לברך עליהם בפה"א יעו"ש. וכ"כ באה"ע. וכ"כ הגו"ר בס' גן המלך סי' ל' מיהו בס' פנים מאירות סי' ס"ה כתב דמברך שהכל או בפה"א כדעת הרשב"א יעו"ש. וכ"פ הפר"ח או' ג' דבכל גוונא לא יברך על הגרעינין אלא שהכל יעו"ש. וכ"כ הברכ"י או' ג' דאף שבס' גן המלך ואה"ע כתבו דיברך בפה"א מאחר דבאנו לחוש לחולקין ראוי לברך שהכל עכ"ל. וכ"פ בספרו יוסף אומץ סי' כ"ד יעו"ש. וכ"פ הנו"ש סי' רס"ט או' א' שע"ת או' ו' ואו' ז' חס"ל או' ד' יפ"ל או' ג' ומ"מ אם בדיעבד בירך בפה"ע או בפה"א יצא כיון דאיכא דסברי הכי וק"ל סב"ל. וכ"כ השע"ת או' ז' בשם היא"פ. וה"ה אם רוצה לאכול הפרי ואח"כ הגרעין שלו בסמוך א"צ לברך על הגרעין שהכל דנפטר בברכות הפרי. וכ"כ החס"ל שם. וכן העלה הרב הפרד"ס בספר אות היא לעולם ח"א דף מ"ד ע"ב יעו"ש. והב"ד השד"ח אס"ד מע' ברכות סי' א' או' כ"א. וכתב שם השד"ח ומ"מ מהיות טוב יברך על דבר אחר שהכל ויכוין על הגרעין יעו"ש:

לח

לח) שם. מברך עליהם שהכל. והטעם משום דלאו אדעתא דידהו נטעי לאילן. ב"י בשם הרשב"א עו"ת או' ג':

לט

טל) שם. מברך עליהם שהכל מיהו הדרישה אות ב' כתב דלדעת הרא"ש גם כשהם מרים וממתיקם ע"י האש מברך עליהם בפה"ע יעו"ש. וכ"כ הרד"א בה"ב שער ה' וכ"כ א"ר או' ז' מיהו המ"א סק"ז כתב דכשהן מרים לאו פירי נינהו. ור"ל דגם להרא"ש יש לברך שהכל יעו"ש. ומ"מ כיון דאיכא דס"ל דלהרא"ש מברך בפה"ע אם היו לפניו גרעיני פירות מרים ממותקים וגם פירות שברכתן כמו פרי של אותו הגרעין א"צ לברך על הגרעין שהכל שנפטרין בברכת הפרי אלא דאם אפשר יש לפוטרן בדבר שברכתו שהכל וכמ"ש לעיל בסוף אות ל"ז יעו"ש:

מ

מ) [סעיף ד'] אינו מברך עליו כלל וכו'. מיהו הרמב"ם כתב דמברך עליו שהכל. והביאו הטור. ועיין ב"ח שנתן טעם לדבריו. ואע"ג דלא ק"ל הכי משום דסב"ל מ"מ יש לפוטרו בדבר אחר אם אפשר כדי לצאת אליבא דכ"ע ואם אין לו דבר אחר והוא צריך לו לשתות אז יש להרהר הברכה בלבו:

מא

מא) שם. ואם אכלו עם פת אינו מברך עליו וכו'. ואפילו בשמן הרבה ופת מועט ואפי' חושש בגרונו. כן היכיח הב"ח והסכים עמו א"ר אות ח' יעו"ש. אבל המ"א סק"ח כתב דאם מתכוין לרפואה ואוכל רק מעט פת שלא יזיקנו בגרונו מברך על השמן וכדלקמן סי' רי"ב יעו"ש. וכ"כ העו"ת אות ד'. ר"ז אות יו"ד. וע"כ כיון דאיכא פלוגתא בזה נראה לענין דינא דאם הוא אוכל כזית פת דיש עליו ברכה אחרינה אז י"ל דפת עיקר ויטול ידיו תחלה ויברך המוציא ויכוין לפטור את השמן ואח"כ יאכל עמו את השמן אבל אם אינו אוכל כ"א פחות מכזית פת אז יש לברך על השמן תחלה ויכוין לפטור את הפת. ועיין לעיל סי' קס"ז אות ע"ו ולקמן סימן רי"ב ודוק:

מב

מב) שם. ואם אכלו עם פת אינו מברך עליו וכו'. וכן המערב שמן בשאר משקין לרפואה והוא צמא ותאב לשתות לד"ה המשקין עיקר אם הם הרוב ומברך רק ברכת המשקין. ר"ז שם. ח"א כלל נ"א אות ט"ז. קיצור ש"ע סי' נ"ד אות ח'. ועיין לקמן אות ק"י:

מג

מג) שם. הוה ליה שמן עיקר וכו'. ואפי' השמן הוא מועט. ב"ח. מ"א סק"ט. סו"ב אות ה'. ר"ז שם. ח"א שם. קיצור ש"ע שם. ועיין ט"ז סק"ב שכתב דבעינן שמן הרבה יעו"ש. ומ"מ לענין דינא יש לפסוק כהב"ח כיון שכן הסכימו האחרונים:

מד

מד) שם. ומברך עליו בפה"ע. וכן אם שותהו עם שאר משקין לרפואה כגון עם שכר או יין שרף דמברך בפה"ע. מ"א סק"ח. סו"ב שם. ר"ז שם. ח"א שם. קיצור ש"ע שם:

מה

מה) שם. בפה"ע. כוס שחציו יין וחציו שמן לרפואה ושניהם שקולין ברפואה יברך בפה"ג דהוא חשוב בכ"מ. ואם השמן הוא העיקר ברפואה או שמדת השמן מרובה יברך בפה"ע על השמן כברכת אינגרון. בית יהודה סי' כ' פת"ת:

מו

מו) שם. בפה"ע. ולענין ברכה שלאחריו כתב במעשה רוקח פ"ח מה"ב הלכה ב' דאין לברך מעין ג' אלא בנ"ר שלא קבעו ממין ג' אלא על היין מפני חשיבותו דאשתני למעליותה וסעיד ומשמח משא"כ בשמן יעו"ש. אמנם הנה"ש או' ו' כתב דצריך לברך אחריו מעין ג' וחלק על דברי מעשה רוקח הנז' יעו"ש. וכ"כ דב"מ בהגה"ט או' ה' שהרב בן ידיד בדף צ"ה ע"ב פשיטא ליה דמברך אחריו מעין ג' יעו"ש. והב"ד השד"ח באס"ד מע' ברכות סי' א' או' ל"ב. א"ח או' ו' והיינו אם שתה רביעית שמן חוץ ממשקה המעורב בו אבל אם הוא רביעית בצירוף המשקה אין לברך אחריו אלא בנ"ר ולא דמי ליין שמצטרף עמו המים שמעורב בו דשאני התם שמתערב בטוב לא כן השמן שהוא צף למעלה. ועיין לעיל סי' ק"ץ סעי' ג' ובדברנו לשם בס"ד:

מז

מז) שם. הוה ליה אינגרון עיקר וכו'. ואפי' נתן שם הרבה שמן מברך על האינגרון. עו"ת סוף או' ד' וכ"כ המ"א סק"י. סו"ב או' ה' מיהו הר"ז או' יו"ד כתב דאם השמן הוא הרוב י"א דאין לברך עליו כלום מפני שמזיק לגוף ואינו נהנה בשתיה זו וכתב וסב"ל יעו"ש. וע"כ כיון דיש פלוגתא בזה באם השמן הוא הרוב יש לפטור בדבר אחר ואם א"א לו יש להרהר הברכה בלבו:

מח

מח) שם. ואינו מברך אלא על האניגרון שהכל. כ"כ הרמב"ם פ"ח מה"ב דין ב' והביאו הטור וב"י. וכ"כ הלבוש. והגם דבגמ' דף ט"ל ע"א איתא בהדיא דעל מי סילקא מברך בפה"א וכ"ה לקמן בש"ע סי' ר"ה ס"ב נ"ל הטעם משום דהכא נשתנה טעמו ע"י השמן ולכך מברך שהכל אעפ"י שהאניגרון הוא הרוב. ועיין מ"א סקי"א ודוק מיהו הבה"ג כתב לברך בפה"א וכ"כ הרד"א בשער ה' דמברך בפה"א טל האניגרון ופוטר השמן והב"ד המאמ"ר אות יו"ד יעו"ש. ומ"מ כיון דאיכא פלוגתא בזה וק"ל סב"ל יש לברך שהכל כיון דעל הכל אם אמר שהכל יצא:

מט

מט) [סעיף ה'] שקדים המרים כשהם קטנים וכו'. דכיון שהם ראוים לאכילה יותר כשהם קטנים נטעי להו אינשי אדעתא דהכי. הר' יונה והרא"ש בפ' כ"מ. מ"א ס"ק י"ב. מיהו הרד"א בה' ברכות שער ג' כתב די"א לברך עליהם שהכל מפני שאין נוטעין האילן על דעת לאכול הקליפה בקוטנן אלא על דעת השקדים לרפואה יעו"ש. וכ"כ הרב צל"ד במאמר הראשון כלל ג' פי"ז יעו"ש. והב"ד הא"ר אות יו"ד וכתב כיון שגדולים אחרונים לא הכריעו ראוי לברך מספיקא שהכל אלא שאח"כ הכריע לומר לברך בפה"א יעו"ש. ועוד עיין ביו"ד סי' של"א סעי' ע"ד שכתב לענין מעשר דפטורים לפי שאינן אוכל וכתב במעדני יו"ט על הרא"ש פ' כ"מ אות ד' דלבה"ג אין לחלק בין מעשר לברכה יעו"ש. וע"כ נראה כיון דדין זה לא נפיק מפלוגתא יש לברך שהכל. ועיין לעיל סי' ח"י אות ז' ודוק:

נ

נ) שם. ואם מתקן ע"י האור וכו'. מברך בפה"ע. דהו"ל כמו מתוקים מתחלת ברייתם. הר' יונה והרא"ש שם. מ"א ס"ק י"ג. מיהו הרב צל"ד שם כתב דעל שקדים המרים בין גדולים בין קטנים י"א שהכל יעו"ש. ור"ל דאפילו מתקם מברך שהכל דאם לא מתקם אין ראוים לברכה כלל. וכ"מ לפי טעם הרד"א שכתבנו באות הקודם שכתב דאין נוטעין אותם אלא על דעת השקדים לרפואה יעו"ש. וכ"מ לפי מ"ש שם ביו"ד לענין מעשר דבין גדולים בין קטנים אינם אוכל יעו"ש. וע"כ כיון דבזה נמי איכא פלוגתא יש לברך שהכל. וכן בשקדים המתוקים כשאוכלין אותם בעודם רכים אין לברך אלא שהכל כמ"ש לקמן סי' ר"ד סעי' א' יעו"ש:

נא

נא) [סעיף ו'] צלף פי' מין אילן וכו'. הצלף בזמנינו ישתנה דינו. והנה הקפריסין כשהם קטנים הם סגורים והאביונות בתוכם אינם נראות וכשהקפריסין גדלים נפתחים ונעשים פרחים גדולים ובתוך הפרח נראה גיד ובראש אותן הגידין הנראין בתוך הפרחים האביונות וגדלין אותן הגידין ובראש האביונות גדלין והולכין עד שגדלין כמו זית וכשמלקטין הקפריסין מלקטין אותם ומה שמיצאין שנעשו אביונות ובוררים הקפריסין הקטנים מן הגדולים שכל מה שהם קטנים הם החשובים וקורין אותם קאפ"ר סולטאנ"י ובזה"ז אין עיקר הפרי אלא הקפריסין ושני להם האביונות וצריך לברך על הקפריסין בפה"ע והעלין והתמרות אין מי שיאכל אותם ולא נטעי הצלף אדעתא דעלין ותמרות וצריך לברך לפי הזמן שהכל מידי דהוה אקורה והוא ראש הדקל כשהוא רך דמטעם זה דלא נטעי אותו מברך שהכל. מהר"י פראג"י מהמה בתשו' כ"י סימן פ"ה. ברכ"י אות ה' וכן הסכים הנו"ש סימן רס"ט אות ג':

נב

נב) שם על העלין דנטעי להו אינשי גם אדעתא לאכול מן העלין. מ"א ס"ק י"ד:

נג

נג) שם ועל הקפרסין בפה"א. בטור הביא פלוגתא בקפרסין דלבה"ג והרי"ף בפה"א ולהראב"ד והרא"ש בפה"ע וכתב כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא טוב לברך בפה"א לצאת ידי ספק דהא אם בירך על פרי העץ בפה"א יצא יעו"ש. ונמשך אחריו מרן ז"ל בש"ע. וכן הסכים הב"ח. וכ"כ האחרונים. מיהו בדיעבד אם בירך בפה"ע יצא כיון די"א דמברכין עליו בפה"ע וסב"ל. וכ"כ הר"ז אות ט' ונראה דגם על העלין ותמרות אם בדיעבד בירך בפה"ע יצא דהא עכ"פ יוצאין מן העץ נינהו וסב"ל וכ"כ בס' דרכי חיים דף ס"ב ע"א יעו"ש. והביאו הא"ח אות ח':

נד

נד) שם. ועל הקפרסין בפה"א. הט"ז בסי' ר"ד ס"ק ט"י הוכיח מכאן דעל קליפת מרנצי"ן (דהיינו נארנגד"א) שמרקחין בדבש לברך עליה בפה"א וכתב רה"ה לכל הקליפות יעו"ש וכ"כ הר"ז בסימן זה אות ט' וכ"כ בס' אגורה באהלך סימן י"ז. מיהו המ"א בסימן זה ס"ק י"ז חולק וכתב דמברכין עליהן בפה"ע יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל נ"ג אות ו'. וכ' כ בתשו' פנים מאירות סימן ס"ה יעו"ש. אמנם העו"ת בססי' ר"ג כתב דיש לברך עליהם שהכל. וכן הסכים א"ר שם אות ב' יעו"ש א"א בזה הסי' אות י"ז. וכ"כ הבאה"ט בסימן זה ס"ק י"ג דבכל מדינות ישמעאל נוהגין לברך שהכל יעו"ש וכ"כ הזכ"ל ח"ג אות כ"ב כיון דאיכא פלוגתא בזה הדין נותן לברך שהכל וכמ"ש הרדב"ם ח"ג דט"ו דאם יש מחלוקת די"א לברך העץ או אדמה וי"א שהכל דאז ודאי צריך לברך שהכל יעו"ש. וכ"פ דה"ח אות ה' מיהו בדיעבד אם בירך בפה"א או בפה"ע יצא. וכ"פ דה"ח שם. ונראה דכ"ז אם אין דרך אותו מקום ליטע האילן משום רקוח הקליפות אלא בשביל הפרי ואגב יש איזי בני אדם שמרקחין הקליפות אבל אם דרך אותו מקום ליטע האילן העיקר משום ריקוח הקליפות והפרי הוא טפל לקליפה לכ"ע יש לברך על הקליפה פרי העץ וכמ"ש באות שאח"ז:

נה

נה) אתרוג המטוגן בדבש וכן כל דבר שגדל על העץ ועושין מהן מרקחת יש לברך בפה"ע. ט"ז סימן ר"ה סק"ג. וכ"כ בס' מנחת פתים דף מ"ה ע"א דבאתרוג ודאי יש לברך על הקליפה בפה"ע שהוא עיקר הפרי ומה"ט חשיב עציו ופריו שוה משום דעיקרו הוא הקליפה והקליפה שוה בטעמו להעץ יעו"ש. וכ"כ בחי' הר"ן על מס' שבת דף ק"ה דאתרוג וצנון קליפתן חשוב יותר מגוף הפרי יעו"ש. וכ"כ בתשו' ח"ס חא"ח סימן ר"ז יעו"ש. וכ"כ בשו"ת גא"י חא"ח סימן ק"ו דאתרוג המרוקח בדבש וצוקר אפילו לא נגמר הפרי יש לברך בפה"ע וכתב ודלא כדעת גדול א' שפסק לברך שהכל יעו"ש והב"ד א"ח בזה הסי' אות ט' וכ"כ בתשו' פנים מאירות ח"א סימן ס"ה יעו"ש. קיצור ש"ע סימן נ"ב אות י"ב. אמנם המו"ק בסימן ר"ה לחלק יצא דאתרוגים הראוים לאכילה שלא ע"י ריקוח גם אם ריקחו מברך בפה"ע אבל אם אינם ראוים לאכילה בלא ריקוח אם ריקחו יברך בפה"ע ואם לא ריקחו בפה"א יעו"ש. והב"ד עיקרי הד"ט סימן יו"ד אות ט' ועוד עיין בדברינו לעיל אות ל"ד ודוק. וכן בלימון טרונג"ו שנאכל חי וגם מטוגן בדבש דאדעתא דהכי נטעי להו כמו אתרוג וטרונג"ה הנקרא בלשון יוני טראפי"ס פשיטא דמברך עלייהו בפה"ע בין חיין בין מבושלין דרקחינהו בסוקר. יפ"ל אות ה':

נו

נו) וכ"ז הוא בקליפה העבה של האתרוג אבל אם קלפו את האתרוג קליפה דקה והוא קליפה החיצונה הירוקה וריקחו אותה בדבש אין לברך אלא שהכל כדין שאר קליפות כמ"ש לעיל אות ד"ן יעו"ש:

נז

נז) [סעיף ז'] תמרים שמיעכן ביד וכו'. זהו דעת הרמב"ם ור"י כמ"ש בטור אלא שכתב עוד שם הטור וז"ל תמרים שכתשן קצת ואינם מרוסקין לגמרי בפה"ע עכ"ל וכן פרש"י ז"ל בברכות ל"ח ע"א והביאו ב"י וכתכ ומשמע מדבריו שאם היה מרוסק לגמרי אין מברכין עליו בפה"ע וכ"נ מדברי הטור וכ"כ בתה"ד סימן כ"ט יעו"ש אלא שהיא ז"ל פסק בש"ע כדברי הרמב"ם ור"י אבל מור"ם ז"ל בהגה פסק כדברי התה"ד דאם הוא מרוסק לגמרי מברך שהכל וכ"כ שכנה"ג בהגב"י אות ט' דהאי וי"א שכתב מור"ם ז"ל קאי אתמרים שמעכן יעו"ש וכ"כ העו"ת אות ה וכתב הב"ח דכן נוהגין העולם אלא שהוא ז"ל דעתו לברך לכתחלה בפה"א יעו"ש. ועיין ט"ז ומ"א ושאר האחרונים מ"ש לחלק בדעת הטור וב"י וע"כ כיון דדין זה לא נפיק מרליגתא לכן לכתחלה על כל דבר שנתרסק לגמרי ואין צורת הפרי נכרת בין שהוא מין עץ או אדמה אין לברך לפניו אלא שהכל ולאחריו בנ"ר רק בדיעבד אם בירך עליו ברכה הראויה לו יצא. וכ"כ לקמן סימן ר"ד אות ד"ן יעו"ש. אך אם אפשר יש להביא מאותו המין שאינו מרוסק ולברך עליו ולפטור את זה בין בברכה ראשונה בין בברכה אחרונה. ועיין לעיל אות ל' ובסימן ח"י אות ז' ודוק:

נח

נח) המרקחת שעושין מן הקר"א אחר שליקה שמרקחין אותו בסיק"ר מברך עליהם שהכל מפני שנמחית צורתה לגמרי כמ"ש המ"א סימן ר"ד ס"ק כ"ב אבל אם כותשין הקרא במורג שהוא הכלי שיש בו שינים יש להסתפק אי מיקרי נימוח לגמרי או עדיין צורתו נכרת דלא הוי אלא ריסוק ובכגון זה כתב המ"א ס"ק ח"י וז"ל ואעפ"י שאין החילוקים ברורים מ"מ לא יהיה אלא ספק ומברך שהכל יעו"ש ומדבריו יש ללמוד לנ"ד שיברך שהכל מספק. נו"ש סימן רס"ט אות ט':

נט

נט) [סעיף ח'] דבש הזב מהתמרים וכו'. כלומר דאפילו בזב מברך שהכל וכ"ש ביוצא ע"י כתישה. ב"י. וכ"כ הט"ז סק"ה ובסימן ר"ד ס"ק י"ג דאין חילוק בין כתישה לזיבה יעו"ש:

ס

ס) שם מברך שהכל. ובה"ג כתב דוקא שעירב בו מים אבל אם הוא בעיניה בפה"ע. והטעם כתב ב"י בשם הרא"ש משום דבקרא כתיב ודבש ולא כתיב תמרים וא"כ קרא איירי בדבש הזב מאליו מן התמרים ובכלל ז' המינין הוא ומברך עליו בפה"ע וברכה אחת מעין ג' ולא דמי ליוצא מן הרמונים ומן התאנים וליין תפוחים דהני יוצאין ע"י כתישה וסחיטה אבל הזב מאליו מן התמרים היינו דבש האמור בפסוק עכ"ל ובהגהת אשר"י כתב די"א שמברך על דבש תמרים בפה"א. מיהו כל הפו' חולקים על זה כמ"ש בטור וב"י אלא דנ"מ אם בדיעבד בירך עץ או אדמה י"ל דיצא:

סא

סא) שם מברך שהכל דזיעה בעלמא הוא דאין נקרא משקה אלא היוצא מזיתים וענבים בלבד ברכות ל"ח ע"א ופרש"י שם ב"י. מ"א ס"ק י"ט:

סב

סב) שם מברך שהכל אבטיחים שחוקקים בתוכו והיו למים אם המים צלולין שירד העכור למטה מברך שהכל. הלק"ט ח"א סימן ס"ג. אבל הגו"ר כלל א' סימן כ"ו חלק עליו וכתב דמברך בפה"א יעו"ש. והב"ד י"א בהגה"ט. וע"כ כיון דאיכא פלוגתא יש לברך שהכל וכ"כ בן א"ח פ' פנחס אות ט' דמים הנמצאים באבטחים אם שותה המים לבדו מברך שהכל אבל אם אוכל מן הפרי ג"כ א"צ לברך עליהם דברכת הפרי פוטרתן וה"ה לאגוזים הבאים מערי הנדייא דימצא בתוכם מים אם שותהו לבדו יברך שהכל ואם אוכל מן הפרי א"צ לברך על אותם המים יעו"ש:

סג

סג) שם מברך שהכל. ומיהו המוצץ משקה מן הפרי חשוב אוכל ומברך ברכתו הראויה לו ושיעורו בכזית לברך ברכה אחרונה. פר"ח בספרו מים חיים סימן ז' חס"ל אות י"ד. והיינו דוקא במוצצם ע"י לעיסה שנותנם בפיו דכיון שצריך היא ללעוס בשיניו דיינינן ליה כאוכל ושיעורו בכזית אבל מציצה שאין בה לעיסה שתופס הפרי בידו ומוצצו הרי זה דינו כשתייה ואפילו אם מצץ שיעור רביעית לא יברך ברכה אחרונה יען כי בשתיה בעינן שלא ישהה מתחלה ועד סוף שיעור שתיית רביעית והמוצץ א"א שימצוץ שיעור רביעית ולא ישהה יותר מכדי שתיית רביעית וע"כ כל פרי שאין מוצצו ע"י לעיסה אין מברך ברכה אחרונה אפילו אם מוצץ הרבה בן א"ח פ' מסעי אות ח' ועיין קול אליהו סימן ז' ולעיל סימן ק"ץ סעיף ג' ובדברינו לשם בס"ד:

סד

סד) [סעיף ט'] סופי ענבים וכו'. היינו ענבים הנמצאים בגפנים בימות החורף שאין מתבשלין לעולם ועושין מהן חומץ רש"י חולין ק"ך ע"ב. ולא דמי לבוסר בסעיף ב' שמברכין עליו בפה"א דבוסר עומד לעשות ממנו משקה דאשתני לעילויא דהוא יין ומברך עליו בפה"ג א"כ בעודו בוסר מורידין אותו מעלה אחת לברך עליו בפה"א ולא ב' מעלות לברך שהכל אבל סופי ענבים שעומד לעשות ממנו חומץ שברכתו שהכל ודאי דגם עליו שהכל דלא עדיף ממשקה שעומד לצאת ממנו. ב"ח. מ"א סק"ך. וכתב שם הב"ח דהכי נקטינן ודלא כהטור שכתב לברך עליו בפה"א יעו"ש. וכן דעת הע"ז סק"י. וכ"כ האחרונים:

סה

סה) שם הנובלות שהם תמרים וכו'. כן פרש"י ז"ל בברכות דף מ' ע"ב. והרמב"ם ור"י וברטנורה פירשו שהם הפירות אשר נפלו מן האילן פגום קודם שנתבשלו ונראה דשניהם אמת. וכ"מ בכלבו דצ"ח שכתב פירות שנשרפו ונפלו קודם בישולם מברך שהכל עכ"ל כלומר או נשרפו או נפלו. א"ר אות י"ג. ועיין לקמן סימן ר"ד אות ד':

סו

סו) כתב בס' לחם משנה פכ"מ דפירות שנפלו קודם בישולם אחר שהניחו במחלצת בעפר ונתבשלו והם טובים וראוים לאכול מברך בפה"ע יעו"ש. והביאו א"ר שם. אבל הפרישה סימן ר"ד כתב דמברך שהכל והביאו א"ר שם אות א' יעו"ש. וכ"כ לעיל אות ל"ג יעו"ש:

סז

סז) מיני פירות שדרכן בכך שאינם מתבשלות לעולם על האילן אלא אחר שנוטלן מן האילן מניחין אותם בתוך קש ותבן וכדומה וע"י כך מתבשלין כגון האגסים הקטנים (אשריצן) כיון שדרכן בכך מברכין עליהם בפה"ע. קיצור ש"ע סימן נ"ב אות י"ד. מיהו מדברי הטור סימן ר"ד משמע דמברכין עליהם שהכל וכ"פ הר" בזה הסימן אות ו' ועיין לעיל אות ל"ג:

סח

סח) שם מברך שהכל ואחריו בנ"ר. הרמב"ם פ"ח מה"ב דין ח' וכ"כ לעיל אות כ"ג:

סט

סט) [סעיף יוד'] פירות ששראן וכו'. ולא דמי למיא דשלקי (בסימן ר"ה ס"ב) ומיא דשיבתא דהנהו כיון דרוב אכילתן הוא ע"י שליקה מי שליקתן כמותן הא כל מידי דלית דרכיה למשלקיה ולא למסחטי אלא למיכליה בעיניה בהנהו לא אמרינן שיהא מימיהן כמותן. ב"י בשם הרשב"א. ב"ח. וכתב הב"ח מיהו פירות יבשים כגון תפוחים אגסים אפרסקין וגודגדניות ופלוימן יבשים וכיוצא בהן אף הרשב"א מודה דמברך אמימיהן בפה"ע דהא טעמיה הוי כיון דלית דרכיה למשלקיה וכו' והכי פירות יבישים לית דרכייהו למיכלנהו בעינייהו אלא למשלקינהו הלכך לד"ה מברך אמימיהן בפה"ע וכך אני נוהג ועיקר עכ"ל. וכ"כ הט"ז סק"ה. אבל המ"א ס"ק כ"ב כתב משמע דטעם הרשב"א משום דדרכן למשלקנהו מעיקרא נטעי להו אדעתא דהכי למשלקינהו וא"כ פירות דלא נטעו להו אדעתא דהכי אע"פ שיבשו אח"כ לא מהני. וכ"כ הלבוש דדוקא פירות שרוב אכילתן ע"י בישול מברך בפה"ע וכן מ"כ בשם רש"ל עכ"ל מ"א וכ"כ א"ר אות ט"ו וכתב דכ"נ מאחרונים וכן הסכים המאמ"ר אות י"ז. ר"ז אות י"א. ועיין עוד לקמן סימן ר"ה סעיף ב' ובדברינו לשם אות י"א:

ע

ע) שם פירות ששראן או בשלן וכו'. ועל קאוו'י וטיי'ע מברך שהכל. פרח מטה אהרן ח"א סימן מ' וכ"פ בתשו' שבו"י ח"ב סימן ה' מיהו בהלק"ט ח"א סימן ט' ובתשו' פנים מאירות סימן צ"ה כתבו דמדינא יש לברך בפה"א אלא שנהגו לברך שהכל יעו"ש. אבל המו"ק בסימן ר"ד תמה על הלק"ט שכתב דראוי לברך בפה"א דהא פרי אילן הוא ואי ס"ד דמימיו כמוהו בפה"ע הו"ל לברוכי ואיך שיהיה כתב ודאי דיש לברך שהכל יעו"ש. וכן הרב פחד יצחק או' ק' ערך קיקולאטי והזר"א סי' ל' פסקו לברך שהכל. והב"ד עיקרי הד"ט סי' יו"ד אות נ"ז וכ"כ המש"ז אות י"ג. וכ"כ הברכ"י אות ט' דבמשקה הקאב"י והט"י אף שנחלקו קצת אחרונים פשט המנהג לברך שהכל וגם בגיקולאט"י פסק בשי"ת דברי יוסף סי' י"ד לברך שהכל וכן עמא דבר עכ"ד. והביאו שע"ת אות י"ט ולענין ברכה אחרונה יתבאר לקמן סי' ר"ד אות מ' בס"ד:

עא

עא) ודוקא בשתיית הקאב"י מבושלת במים מברך שהכל אבל כשאוכל הקאב"י בלא בישול כ"א קלוי באש בפ"ע במעט סוקאר מברך בפה"ע והסוקאר בטל ברוב. ס' אדמת קודש חא"ח סי' ב'. והביאו י"א מ"ב בהגב"י סי' ר"ד אות א' זכ"ל ח"ג אות י"ט. אמנם בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' קמ"ב כתב דהאוכל גרעיני הקאב"י אחר שקולין אותם יברך בפה"א יעו"ש. והביאו המחב"ר סי' ר"ד אות ג' זכ"ל ח"א אות ב' מע' ק' שע"ת בזה הסי' אות ז'. וכ"כ הנו"ש סי' רס"ט אות ה'. וכן הכוסס שעקאלדי' חי לאחר שהוסר קליפתו כתב בשאילת יעב"ץ שם דמברך פה"א יעו"ש. אבל הפחד יצחק שם כתב לברך שהכל יעו"ש. והב"ד עיקרי הד"ט שם אות מ"א. ואם אוכל הקאו"י אחר שקולין אותה וכותשין אותם דק דק אפי' קודם בישולה במים יש לברך שהכל כמ"ש לעיל אות נ"ז יעו"ש. וי"א גם אם אכלה קלויה בעודה גרעין יברך שהכל. בן א"ח פ' פנחס אות יו"ד. ואם יש בקאו"י אסור בשולי גוים עיין ברכ"י ביו"ד סי' קי"ג אות ג'. ובס' זבחי צדק שם אות ט"ז שהביאו פלוגתא בזה וכתב שם בס' זבחי צדק דירא שמים יחמיר לעצמו יעו"ש. וכ"כ בן א"ח פ' חקת אות ט"ז יעו"ש:

עב

עב) שם. והרא"ש כתב וכו'. ולא דמי למי פירות דאמרינן לעיל דזיעה בעלמא הוא לפי שמשקה אין לו טעם פרי. ב"י בשם הרא"ש. ור"ל דיותר נכנס טעם הפרי במים ע"י בישול מאילו סחט הפרי עצמו וכמ"ש מ"א ס"ק כ"ג. וזהו לדעת הרא"ש אבל לדעת הרשב"א אין חילוק בין סחיטה לבישול אא"כ אורחיה למשלקיה וכמ"ש אות ס"ט. ועיין עוד לקמן סימן ר"ה סעיף ב' ובדברינו לשם אות י"א ודוק:

עג

עג) שם והרא"ש כתב וכו'. ולענין הלכה נראה דמספיקא יש לברך לפניו שהכל ולאחריו אין לו תקנה אא"כ ישתה מהן בתוך הסעודה אי נמי יאכל פרי מז' המינים וישתה ג"כ מים ויברך לאחריהם מעין ג' ובנ"ר כמ"ש בסעיף שאח"ז. ב"ח שכנה"ג בהגב"י אות י"א וה"ד אם הם מי פירות של ז' המינים אבל אם אינם של ז' מינים א"צ לכל זה אלא ישתה רביעית בבת אחת ויברך בנ"ר. דהא גם ברכת הפרי בעצמו לאחריו בנ"ר כמ"ש לקמן סימן ר"ז. מיהו אם שתה מי פירות שאינם ממין ז' ואכל ג"כ פירות שהם מין ז' דלהרא"ש דס"ל מי פרי כפרי נפטרין בברכת מעין ג' כמ"ש לקמן סימן ר"ח סעיף י"ג ולהרשב"א שאינם כפרי אין נפטרין אז יש לברך תחלה בנ"ר על מי הפירות ואח"כ מעין ג' על הפירות. ואם שכח ובירך מעין ג' תחלה אז לא יוכל לברך את"כ בנ"ר כיון דלהרא"ש כבר נפטר אלא יש לשתות מים אם צמא או לאכול דבר שברכתו אחרונה בנ"ר ויכוין לפטור את זה ואם א"א לו אז יש לברך בנ"ר כלבו:

עד

עד) שם. שאם נכנס טעם הפרי במים וכו'. משמע דכל שנכנס טעם הפרי במים אע"ג שלא נשרה מעת לעת לדעת הרא"ש מברך בפה"ע מיהו העו"ת אות ט' כתב דאם לא נשרה מעת לעת אין לברך רק שהכל לכ"ע והביאו א"ר אות י"ד ונראה שמסכים לדבריו יעו"ש. והביאו המש"ז סק"י וכתב הלכך פירות שדרכן בכך ומעל"ע לית ספק דבפה"ע. ואם כבוש בחומץ כשיעור שיתן על האש וירתיח אפילו דרכן בכך שהכל דשמא חומץ לא הוי כבוש כשיעור זה ושמא הולכין אחר הרוב אבל כביש בציר מליח הרבה כשיעור על האש ובדרכן בכך בפה"ע ואין ספק. ובאין דרכן בכך היינו פלוגתא דרשב"א והרא"ש. ובארש"ט שעושין מסובין וקמח שהכל דהא קמחא דחטי שהכל בסי' ר"ח סעיף ה' ואותן שעושין מרוט"י ריבי"ן השותה כן מבושל ראוי לברך בפה"א וכבוש יש לברך שהכל וה"ה פלומ"ן יבשים אם מפריד המשקה י"ל לכ"ע שהכל יעו"ש:

עה

עה) שם. שאם נכנס טעם הפרי וכו'. ואע"ג דלדעת הרא"ש מרק הזה דין הפרי להם מ"מ האוכל הפירות שבהם בלא סעודה צריך נט"י כדין כל דבר שטיבולו במשקה אע"ג דמי פירות אינם בכלל ז' משקין המכשירין מ"מ המרק הזה כיון שעיקרו הוא ממים דין מים יש לו ואפילו נשתנה הצורה כגון מרק של פלוימ"ן של"ה דצ"ג ע"א ובהגהה שם. עו"ת אות יו"ד. סו"ב אות ו':

עו

עו) [סעיף יא'] מי שיירת צמוקים וכו'. מברך עליהם שהכל ויוצא גם להרא"ש. דהא תנן על כולם אם אמר שהכל יצא. ב"י. מ"א ס"ק כ"ד. מיהו אם אכל תחלה הפרי ובירך בפה"ע צ"ע אם יברך שנית על המרק שהכל ולכן ישתה ד"א תחלה לברך שהכל. מ"א שם. ור"ל דלדעת הרא"ש דס"ל מברך על המרק בפה"ע כבר נפטר בברכת הפרי אבל לדעת הרשב"א דס"ל דברכת המרק שהכל יש לשתות ד"א שברכתו שהכל ויכוין לפטור המרק. וכ"פ המאמ"ר אות י"ט א"א אות כ"ד ר"ז אות י"א ונראה דה"ד אם עיקר כוונתו לשתות המרק אלא דרך אגב אכל גם מן הפרי ובירך עליו אבל אם עיקר כוונתו לאכול הפרי ואגב רוצה לשתות המרק לכ"ע נפטר המרק בברכת הפרי משום דהו"ל הפרי עיקר והמרק טפל ור"ל כל שהוא עיקר פוטר הטפילה כמ"ש לקמן סימן ר"ד סעיף י"ב יעו"ש והיינו אם עדיין הפרי בתקפו וטעמו כמ"ש לקמן אות פ"א יעו"ש:

עז

עז) שם מברך עליהם שהכל וכו'. וציר של פירות שנכבשו כגון קשואין שקורין אוגורקס או קומפ"ש אין לברך רק שהכל דהא לא נכבשו להוציא מימיהן. ט"ז ססק"י א"ר אות ט"ו:

עח

עח) שם. יש להסתפק וכו'. פי' דבצמוקים ותאנים יש ברכה לאחריהם מעין ג' ויש ספק במימיהן אם נפסיק כהרשב"א ולברך אחריהם בנ"ר כי מימיהם אינם כמותם או נפסוק כהרא"ש דכל שיש בו טעם הפרי הוה כמו הפרי ולברך מעין ג' אחריהם ולזה כתב ירא שמים לא ישתה אלא בתוך הסעודה או יאכל פרי מז' מינים וכו':

עט

עט) שם לא ישתה אלא בתוך הסעודה. ואם שתה שלא בתוך הסעודה מברך בנ"ר כמ"ש הכנה"ג סימן ר"ח ואע"ג דהא"ר שם לא הסכים עמו כבר הגו"ר כלל א' סימן ט"ו הוכיח דהרי"ף והר"י ס"פ כ"מ ס"ל דברכת בנ"ר פוטרת מעין ג' יעו"ש והאגור סימן רצ"ד הביא מחלוקת הרשב"א והרא"ש וכתב דהולכים אחר המקל כיון דברכת שהכל פוטרת יעו"ש. ער"ה אות ו' מיהו המ"א סס"ק כ"ו כתב על דברי כנה"ג הנז' וצ"ע וטעם הצ"ע פי' המחה"ש משום כיון דלהרא"ש אינו יוצא בברכת בנ"ר איך יכניס את עצמו בספק ברכה לבטלה עכ"ל וכ"מ מדברי מ"א ססי' ר"ח יעו"ש. אמנם מסתברא דלא שייך בכה"ג ברכה לבטלה שהרי ברכת בנ"ר היא ברכה כוללת שפיטרת כל מידי הן פרי עץ שאינו מז' מינים הן פרי אדמה הן משקין והויא כמו שהכל שפוטרת את הכל ואיך שייך לומר אם בירך אותה במקום מעין ג' דהויא לבטלה ולמה יגרעו ז' המינים משאר דברים דפוטרת אותם אלא דוקא לכתחלה אין לברך אותה על ז' המינים משום דאית להו עילוייא וצריך לברך עליהם ברכה הראויה להם אבל היכא דלא אפשר לברך מעין ג' כמי בנידון דידן דמשום די"א בנ"ר מברך בנ"ר ויוצא כדי שלא ליהנות מעה"ז בלא ברכה. ועיין עוד לקמן סימן ר"ד אות ל"ח מ"ש בשם האר"י ז"ל וסימן ר"ח אות כ"ט ומחה"ש רסי' ר"י ודוק:

פ

פ) שם. אלא בתוך הסעודה. דבהמ"ז פוטרת ברכה של אחריהם בין שתהיה מעין ג' בין שתהיה בנ"ר. ב"י ולבוש. וצריך לשתות ממנו מעט פחות מכזית קודם שיטול ידיו לברך שהכל ולכוין לפטור כל מה ששותה בתוך הסעודה משום דיש ספק אם יברך עליו ברכה ראשונה בתוך הסעודה כמ"ש נעיל סי' קע"ד סעי' ז' ובדברינו לשם בס"ד:

פא

פא) שם. או יאכל פרי וכו'. אבל אין תקנה ע"י שישתה יין ויברך אחריו מעין ג' ויוסיף בה על העץ ועל פרי העץ שאעפ"י שבתוספת זה אינו מזכיר שם ומלכות אין לו לעשות כן וכמ"ש בתה"ד סי' ל' ב"י ולבוש. ועיין לקמן סי' ר"ח סעי' ח"י והא דלא אמר דיאכל מאותם הפירות השרויים משום דלפעמים שוהין במים הרבה והולך מהם טעמם ונשארו כמו שמרים שאין ראוים לברכה אבל אין ה"נ דאם עדיין הם בתקפם וטעמם דיאכל מהם:

פב

פב) שם וגם ישתה מים וכו'. דמי תאנים לא פטר להו ברכת הפרי מברכה אחרונה דלאו פרי נינהו. מהרא"י בשם סמ"ק. מ"א ס"ק כ"ה. ור"ל לדעת הרשב"א דלא חשיב להו למי פרי כפרי הו"ל כמו מים או בשר ודגים שאין נפטרים בברכת מעין ג' כמ"ש לקמן סימן ר"ח סעיף י"ג וע"כ צריך לשתות מים ולפוטרם בברכה אחרונה של מים:

פג

פג) שם. ובורא נפשות. ובאגודה סימן קמ"ט כתב לברך תחלה בנ"ר ואח"כ מעין ג' ומיהו אפשר דדוקא התם שאכל פרי ומעשה קדרה ונסתפק אם מעין ג' פוטרת בנ"ר לכן יברך בנ"ר תחלה משא'"כ הכא דשתה מים פשיטא דאין מעין ג' פוטרתן. מ"א ס"ק כ"ו. ועיין לקמן סימן ר"ח סעיף ד':

פד

פד) שם. ואם משך המים וכו'. משמע מהכא דדעת מרן ז"ל דבצמוקים נמי בעי משיכה וכ"ז שלא משך אותו מן הצמוקים אינו חשוב יין. וכ"כ בכ"מ הלכות מאכלות אסורות פי"ז דין י"א יעו"ש. וכ"כ הלבוש. וכ"כ הרדב"ז בתשו' ח"א סי' קפ"ד והש"ד הכנה"ג ביו"ד סי' קכ"ג בהגה"ט אות ל"ה. מיהו מהרלנ"ח בתשו' סי' מ"א כתב דבצמוקים לא בעינן המשכה כשאר יין יעו"ש. והביאו מור"ם ז"ל ביו"ד סי' קכ"ג סעי' י"א בהגה יעו"ש. וכן דעת הט"ז בסי' זה סק"י ומ"א ס"ק כ"ז ונמשכו אחריהם קצת מאחרונים. אבל הברכ"י ביו"ד סי' קכ"ג אות י"ב הביא כמה פו' דסברי כמרן ז"ל והשיג על דברי מהרלנ"ח הנז' והסכים להלכה כדברי מרן ז"ל יעו"ש. וכ"פ במחב"ר סי' ער"ב אות ב' יעו"ש. והכי נקטינן דאין לברך עליהם בפה"ג כ"א דוקא משך אותם מהצמוקין כיון דהכי דעת מרן ז"ל ושאר אחרונים. וכ"ש בפלוגתא דברכות דאיכא עוד משום סב"ל:

פה

פה) שם. הוה ליה יין וכו'. ושיעור שריית הצמוקים שיקרא יין כתבו הט"ז ומ"א שם בשם מהרלנ"ח עד שישתהו הצמוקים במים ג' ימים ותוסס יעו"ש. וכ"כ הר"ז בסי' ער"ב אות ז' קיצור ש"ע סי' נ"ג אות ו'. אמנם בס' חכמת אדם כלל ע"ה אות ח' כתב ע"ז צ"ע דלמה צריך ג' ימים שהרי כבוש כמבושל מעת לעת ולכן הסכים דלאחר מעת לעת הוי דינו כיין יעו"ש. ועיין בהגהות יד שאול על יו"ד סי' קכ"ג שכתב דאין ראיה מהרלנ"ח דבסי' קל"ח צדד דכבוש צ"ל ג' ימים להיות דינו כמבושל רק בשל תורה אזיל מספיקא לחומרא דאף ביים א' דינו כמבושל אבל ביין נסך דרבנן צריך ג' ימים מעל"ע. אבל לדידן דכבוש הוי במעל"ע גם לענין יין הדין כן הן לענין לנסכי והן לענין ברכת בפה"ג יעו"ש:

פו

פו) שם. וברכה א' מעין ג'. ואפי' לא רמי תלתא ואתא ארבעה. כנה"ג סי' ער"ב בהגב"י. מ"א בזה הסי' אות כ"ח. ועיין לקמן סי' ר"ד סעי' ה'. ובדברינו לשם אות ל"ג:

פז

פז) שם. שום לחלוחית לא. לא הוו כיין אלא כמים ומברכין שהכל. ואעפ"י שנמתקו קצת המים אינו אלא זיעה בעלמא לכ"ע. לבוש:

פח

פח) [סעיף יב'] כל הפירות שטובים חיים וכו'. ואפי' אותן שהם טובים יותר כשהן מבושלים אלא כשהן חיים הם ג"כ טובים כגון חבושים וערמונים שלנו מברכין עליהם בפה"ע אפי' חיים כיון שהרבה בני אדם אוכלין אותם חיים ואין מקפידים להעלותם בבישול. לבוש. עט"ז אות ה'. מ"א סי' ר"ה סק"ג:

פט

פט) שם. שטובים חיים וכו'. מצאתי בגיליון בס' אגודה בפ' במה טומנין וז"ל תפוחי יער אין נאכלין חיים וצריך לצלותן מבעוד יום ע"כ. ולפ"ז אם אוכלן חיים מברך שהכל. מט"מ סי' שנ"ז. שכנה"ג בהגה"ט אות יו"ד. עו"ת אות י"ב. א"ר אות ח"י:

צ

צ) שם. כגון תפוחין וכו'. והמרק שלהם אין מברך עליהם אלא שהכל אעפ"י שהשמן מעורב הרבה בתוכו כמ"ש מרן ז"ל לענין אניגרון דאם אינו מכוין לרפואה אניגרון עיקר ה"נ המרק היא עיקר. נו"ש סי' רס"ט אות ב' והיינו אם כוונותו לשתות המרק אבל אם כוונתו לאכול הפרי ואגב שותה המרק הו"ל הפרי עיקר ומברך על הפרי ומכוין לפטור המרק כמ"ש לעיל אות ע"ו יעו"ש:

צא

צא) שם. ואגסים. שקורין בירי"ן בל"א. א"ר שם בשם א"ח. ובלשון ערב נקראים עגו"ץ. הרמב"ם פ"א דכלאים מ"ד:

צב

צב) שם. ואם אם אין דרך וכו'. עיין ח"א ונ"א כלל נ"א שהאריך להוכיח דהעיקר תלוי אם דרך רוב בני אדם של אותו המקום לאוכלם חיים ומביא בשם הרבה פו' דכתבו לשון דרך ולא מהני מה שראוים לאוכלם חיים אם אין דרך בני אדם לאוכלם חיים יעו"ש. ועיין בדרכי חיים דף ק"א ע"ב שכתב דמ"ש בנ"א הנ"ל דתלוי בדרך של רוב בנ"א מאותו המקום לא נהירא אלא דוקא שדרך של רוב בנ"א של אותה מדינה ג"כ לאוכלם חיים יעו"ש. א"ח אות י"ט. ועיין לקמן סימן ר"ה:

צג

צג) שם כשהם חיים מברך שהכל. ואע"ג דכוסס חטה ואורז וקמחא דחטי אף דאין דרכן בכך מברך בפה"א י"ל דמיני זרעי חשיבי אף שאין דרכן בכך ומברך בפה"א אבל הני לא חשיבי ואין דרכן בכך מברך שהכל ר' ישעיה הראשון בפסקיו כ"י. ברכ"י בשיו"ב אות ד' ועיין לקמן בש"ע סימן ר"ח סעיף ה' שפסק על קמח חטים מברך שהכל יעו"ש:

צד

צד) שם כשהם חיים מברך שהכל. והיינו אם ראוים לאכול ע"י הדחק דאי לאו הכי אין לברך עליהם כלל כמ"ש לעיל סעיף ב' יעו"ש:

צה

צה) שם כשהם מבושלים בפה"ע ואם דרכן להאכל רק חיים ובשלם או שלקם מברך עליהם בתחלה שהכל ולבסוף בנ"ר. הרמב"ם פ"ח מה"ב דין ג':

צו

צו) [סעיף יג'] אגוז גמור וכו'. לפי שהאגוז עיקר ולא הדבש דהדבש אינו בא רק למתקו. ט"ז ס"ק י"א. מ"א סימן ר"ה סק"ה. ר"ז אות ח"י. וכן בכל מיני פירות מרוקחים בין פירות האילן בין פירות הארץ ואפילו פירות שאינם ראוים לאכילה כלל בלא טיגון בדבש כגון ורדים וכיוצא בהם אין הדבש חשוב עיקר אלא טפל ומברכין עליהם ברכה הראויה להם. ר"ז שם. ועיין לקמן סימן ר"ד סעיף י"א:

צז

צז) שם אגוז גמור וכו'. נראה דהכא איירי באגוז שנגמרה בשולה שפוצעים אותה וזורקין הקליפה שהיא כעץ ולוקחים המאכל שבתוכה ומטגנין אותה בדבש ונקרא בל"א נואי"ט אבל אגוזים שלא נגמר בישולם ועדיין הוא רך ולוקחין אותה למרקחת בקליפתה העליונה והתחתונה ומטגנין אותה בדבש ואז עדיין היא מרה מאד וא"א לאוכלה בלא דבש אין מברכין עליה אלא שהכל. פרישה אות כ"ב:

צח

צח) ואגוזים המטוגנים בדבש שקורין בל"א נאו"ט מברכין ג"כ בפה"ע אעפ"י שהוא כתוש ביותר וכן מבואר בהדיא בס' עמק ברכה כלל ז' די"ח ע"ב יעו"ש. ונראה דבעינן מיהא שיהא ניכר קצת דבמעוך לגמרי שאין ניכר צורתו לגמרי מברכין לכתחלה שהכל וכמ"ש הרב בהגה ססעי' ז' עו"ת אות י"ב. א"ר אות י"ט:

צט

צט) נאוי"ט שעושין מזרעוני שומשמין עם דבש בפה"א דשומשמין עיקר והוה כמו אגוז גמור בדבש. מש"ז אות י"ד. וכ"כ פנים מאירות ססי' ס"ה. י"א בהגב"י ססי' ר"ד. נו"ש סימן רס"ט אות ז' ואין בה משום בשולי עכו"ם שהרי השומשמין והדבש נאכלין כמו שהן. אבל החלווא שיש בה תבלין שאינם נאכלין כמו שהם חיים יש בה משום בשולי עכי"ם כיון שהתבלין הם עיקר כ"כ העו"ת סימן ר"ג בשם הב"ח. וזה שהתרנו היינו אם מצאה אצל הגוי מזומנת אבל לצוותו לעשותה אסיר משום געולי עכו"ם דהוי כלכתחלה. נו"ש שם:

ק

ק) ואותם שמרקחין נאוי"ט שומשמין עם אגוזים מעורבין בתוכו צ"ע ואפשר שהולכין אחר הרוב וכללא הוא חוץ מה' מינים דגן הולכים בתר רובא מש"ז שם. ואם הם שוים יש לברך פה"א. שע"ת סימן ר"ג אות ד'. ונראה דאם אפשר יש להפריד מעט מן האגוזים ולברך עליו פה"ע ואח"כ מפריד מעט שומשמין ולברך עליו פה"א ואח"כ יאכל הנאוי"ט כולם ביחד. ומה שמדבקים בקמח השומשמין כל לדבק בטל הוא כבסי' ר"ח סעי' ג' מש"ז שם. שע"ת שם. ועיין לקמן סי' ר"ח אות ח':

ק) וכן אותם שמערבין זרע שומשמין עם אזוב או עם דבר חמוץ שקורין בערבי סומאק מברכין עליהם פה"א דהשומשמין הם עיקר. והוא דאיכא רובא שומשמין כנז' וא"ל יש לברך שהכל:

קא

קא) שם. אגוז גמור וכו'. ועשב שקורין טטיר זעלי ואין זורעין אותו רק גדל במים ועליו ארוכין והשורש יש לו ריח טוב וחותכין חתיכות ומיבשין ורוקחין בדבש מברך שהכל. מש"ז אות י"ב. וכ"כ הישי"ע והביאו פת"ע אות ל'. מיהו עיין בתשו' משיבת נפש סי' ו' שכתב לברך פה"א וגם אין בהם משום בשולי עכו"ם מפני שמבשלים אותם במים קודם ואז אינו עולה על שלחן מלכים ואין בישול אחר בישול יעו"ש. וכ"כ א"א סי' ר"ד אות יו"ד דלפי דברי האר"י ז"ל יש לברך פה"א יעו"ש. ובדברינו לסי' ר"ג אות ט"ו:

קב

קב) שם. מברך עליו בפה"ע. וי"א כיון שאם בשלו בלא דבש משתנה לגריעותא א"כ הו"ל דבש עיקר ומברך שהכל. ולא נהירא. טור. מ"א ס"ק ל"א. וכן המנהג פשוט לברך על המרקחת בדבש ברכה הראויה להם כדעת הטור והש"ע וכבר כתבנו לעיל סי' טו"ב אות ב' דבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל יעו"ש:

קג

קג) [סעיף יד'] אגוז רך וכו'. מברך עליו שהכל. שהרי קודם שיטגנו אותו בדבש אינו ראוי לאכילה כלל דמר הוא ואזוקי מזיק וא"כ הו"ל דבש עיקר דלא נטעי להו אנשי אדעתא דהכי אלא כדי שיתבשלו ויתקשו. ב"י ולבוש. ט"ז ס"ק י"ב ועיין מ"ש לעיל אות צ"ז בשם הפרישה ודוק:

קד

קד) שם. וכן אותם אגוזים וכו'. הט"ז ס"ק י"ב תמה על דין זה שכתב מור"ם ז"ל וכן אותם אגוזים וכו' דגם אגוז רך שכתב הש"ע מיירי בענין זה וכדמשמע בב"י סי' ר"ד יעו"ש. והמ"א ס"ק ל"א הגיה דצ"ל והן אותם וכו' ועיין מאמ"ר אות כ"ב מ"ש בזה:

קה

קה) [סעיף טו'] על הסוקאר מברך שהכל. וז"ל הרמב"ם פ"ח מה"ב דין ה' הקנים המתוקים שסוחטין אותם ומבשלין מימיהן עד שיקפה וידמה למלח כל הגאונים אומרים שמברכין עליו בפה"א ומקצתן אומרים בפה"ע. וכן אמרו שהמוצץ אותם קנים מברך בפה"א ואני אומר שאין זה פרי ואין מברכין עליו אלא שהכל שלא יהיה דבש אלו הקנים שנשתנה ע"י אור גדול מדבש תמרים שלא נשתנה ע"י האור ומברכים עליו שהכל עכ"ל. והביאו הטור וכתב אפשר דיש להשיב על דבריו ונטה דעתו לברך בפה"ע יעו"ש. מיהו מרן ז"ל בכ"מ שם כתב על דברי הטור אילו היו הקנים הללו נמצאים בארצות הטור לא היה טוען כן יעו"ש. אבל בב"י כתב על דברי הטור דדברי טעם הם ואעפ"כ כתב כיון דפלוגתא היא לברך שהכל עדיף דעל כולם אם אמר שהכל יצא עכ"ד. וכך הם דבריו כאן בש"ע. וכ"פ הלבוש. וכ"כ הב"ח דנהגו לברך שהכל כהרמב"ם כיון דהסמ"ק כתב עליו ורואה אני את דבריו וכ"פ בש"ע עכ"ל. וכ"פ האחרונים. מיהו בדיעבד אם בירך עץ או אדמה יצא כיון דאיכא דסברי הכי וק"ל סב"ל:

קו

קו) וכתב הט"ז ס"ק י"ג נראה פשוט שאם יש לפניו פרי אחר שיברך עליו ויצא גם אסוק"ר דדעת הטור עיקר עכ"ל. אבל הא"ר אות כ' כתב על דברי הט"ז הנז' דאין להקל בזה לכתחלה אלא טוב שיברך בתחלה אסוק"ר שהכל ואח"כ אפרי יעו"ש וכ"כ החס"ל אות י"ב. בן א"ח פ' פנחס אות ט"ז ולכן כשיושבין במסיבה ומביאין לפניהם מיני פירות עץ ואדמה ושהכל אם יש שם דבר שברכתו שהכל בלי ספק כגון בשר ודגים וכדומה אז יברך על הסדר עץ ואדמה ושהכל על הדגים ויכיון לפטור הסוק"ר אבל אם לא יש כ"א עץ ואדמה וסוק"ר אז יברך על הסוק"ר תחלה שהכל ואח"כ עץ ואדמה. ואם לא בירך על הסוק"ר תחלה יש לברך אח"כ עליו שהכל כיון שלא כיון עליו לפוטרו. וכ"כ בן א"ח שם. ועיין לקמן סי' רי"א סעיף ג' ודוק:

קז

קז) [סעיף טז'] על פלפל וזנגביל וכו'. וזנגבילא הוא שקורין אינגב"ר והוא השורש שתחת הקרקע ולכן אעפ"י שהיא ראויה לאכילה (ר"ל כשהיא רטיבתא) כיון שאינה עיקר הפרי מברך פה"א. ב"ח. עט"ז:

קח

קח) שם. על פלפל וזנגביל וכו'. וה"ה לגלג"ן וציטב"ר וכל מיני בשמים יבשים שאין דרכם לאכול בלא תערובת אין מברכין לא לפניהם ולא לאחריהם. ב"ח בשם ברכות מהר"ם. ועיין לקמן סי' ר"ג סעי' ו' וסעיף ז':

קט

קט) שם. ועל הקלאוו וכו'. ובלשון ערב קורין אותו קרנפ"ל:

קי

קי) [סעיף יז'] על אגוז מושק"ט וכו'. שנוהגים לאוכלו ביובש. ב"י בשם תו' מ"א ס"ק ל"ד. ומי שיש לו שלשול ונותן המושקא"ט לתוך השכר כדי שיעצור דמי לשמן כמ"ש סעי' ד' ומיהו דכששותה לצמאו אעפ"י שנתן ג"כ מושקא"ט לתוכו לרפואה מ"מ מברך על השכר. וה"ה גבי שמן. מ"א שם. אבל הא"ר אות כ"א כתב דהנותן מושקא"ט לתוך השכר כדי שיעצור מברך על השכר ופוטרו דמיעוט הוא נגד השכר ול"ד לשמן דלעיל וכ"ש כששותה השכר לצמאו ודלא כמ"א עכ"ל. ועיין לעיל אות מ"ב ואות מ"ג:

קיא

קיא) שם. ועל קנילא וכו'. והוא עץ של קנמון ומברכין עליו בפה"א מפני שרגילין לאוכלו ביובש וגם הוא גדל על הארץ כמו קנים. ב"י בשם התו' אבל השה"ל כתב דעל הכופרא וגירופלין וקנמון ושאר מיני בשמים אין לברך אלא שהכל אפילו כשהוא לח יעו"ש:

קיב

קיב) [סעיף חי'] כשהם רטובים בפה"א. ואע"ג דפלפלין מין אילן הוא כיון שאין נוטעין אותו אלא על דעת שיתיבשו ויאכלו רובן שחוקין כתבלין ואינם נאכלין בפ"ע אלא מיעוטן לפעמים אין מברכין עליהם בפה"ע אלא בפה"א. ב"י בשם הרשב"א. מ"א ס"ק ל"ה א"ר אות כ"א. מיהו י"א דמברכין עליהם בפה"ע כמ"ש בטור וב"י וע"כ אם בדיעבד בירך בפה"ע יצא:

קיג

קיג) שם. כשהם רטובים בפה"א. וה"ה בעץ שקורין לאקרי"ץ. עט"ז אות ו'. ואם כוסס הלאקרי"ץ או הצמרינ"ד ומבליע רק הטעם ופולט נראה דמברכין רק שהכל. ח"א כלל נ"א אות ט"ו. ועיין לעיל אות ס"ג:

קיד

קיד) שם הגה. ואם הוא מסופק וכו'. היינו אחר שלמד אבל מי שלא למד לא יאכל עד שילך אצל חכם ללמדו ברכות. כ"ה בגמ' ברכות ל"ה ע"א. מ"א ס"ק ל"ו. סו"ב אות י"ב. ר"ז אות כ"ד:

קטו

קטו) שם בהגה. ואם הוא מסופק וכו'. ומ"מ אם הוא דבר שיכול לפוטרו תוך הסעודה עדיף טפי דאז אין ספק כלל כמ"ש סי' קס"ח. סו"ב שם. ר"ז שם. שע"ת אות כ"ח:

קטז

קטז) שם בהגה ואם הוא מסופק וכו'. בפה"א שהאדמה כולל ג"כ פה"ע כמ"ש לקמן רס"י ר"ו:

קיז

קיז) שם בהגה. מברך שהכל. והא דאמרינן בגמ' (ברכות ל"ה ע"א) כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה מעל כתב הר' יונה שאפילו לא ידע אלא ברכת שהכל יצא בה מידי מעילה יעו"ש. והביאו שע"ת אות כ"ח:

קיח

קיח) איתא בתנא דב"א סא"ז פט"ז עיר שאין בה כל מיני פירות אין ת"ח רשאי לישב בתוכה שכל מיני פירות מאירין את העינים ע"כ. וגם שהן מרגילות לשון תורה כדאיתא במדרש רות על פסוק ויאכל בעז וכו' ויטב לבו שאכל מיני מתיקה אחר המזון שהיא מרגלת לשון תורה יעו"ש. ור"ל שאכל פירות שהן מתיקות. יפ"ל ח"ב בקו"א אות א':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---