לבושי שרד/אורח חיים/רב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לבושי שרד ‏ אורח חיים רב

מג"א סק"א ולא הבורא עיין מ"א סי' קס"ז ס"ח:

סק"ג בשכר תאנים כ"ה במקור הדין ברשב"א ורמ"א שהשמיטו דס"ל דלאו דוקא. והש"ך הגיה בגליון תיבת תאנים ס"ל דדוקא הוא משום דשאר משקין מפסידין הטעם וכדמצינו בסי' ר"ד לענין מים אם יש ששה חלקים אע"פ שנרגש טעם יין אינו טעם גמור ובטל ה"נ בכל משקין אזלינן בתר כוחו לקלקל ולהפסיד טעם היין ואף ע"פ שנרגש אינו טעם גמור ומיושב קושית הט"ז סק"א:

שם דאינו מפסיד טעם היין אבל שאר משקין כצ"ל:

סק"ד ואינו עיקר הפרי. דלא נטעי אדעתא לאכול הפרי בקטנותן משא"כ בשקדים המרים במ"א סקי"ב:

סק"ה מברך שהכל. דכל דלא נטעי אדעתא דהכי אע"פ שמתקן ע"י האור מברך רק שהכל כמבואר בס"ק ו' סי"ד.

(הגה ס"ב) וי"א דעל חרובין. משמע ליה לרמ"א דהמחבר שהשמיט זה ס"ל דבחרובין וזיתים נמי משיוציאו מש"ה הביא פלוגתא דדוקא משישרשרו כו' ולא ראה רמ"א ספר בדק הבית שכ' בהיפך דחרובין משישרשרו אע"פ שנוהג בהם שביעית ונחשב פרי לענין שביעית מ"מ אין ללמוד לענין ברכה שהרי אנו רואין חרובין אף ששרשרו מרים הם ולכן סתם כאן בש"ע כל האילנות משיוציא ובלבד שלא יהיו מר כו' ממילא נכלל גם חרובין וזיתים בכל הדברים שמברכין האדמה עד עת שאנו רואין בו בבירור שכבר ראוי לאכילה ונטעו ליה אדעתא דהכי אז מברכין העץ וכל זמן שהוא ספק מברכין בפה"א וכן בחרובין אף שישרשרו זהו כוונת המ"א סק"ו:

ש"ע ס"ג גרעיני הפירות כו'. דנטעי אינשי גם אדעתא דגרעינין זהו דעת הרא"ש אבל הרשב"א בטור חולק וס"ל דלא נטעי אדעתא דגרעינין. ובזה תבין דברי המ"א סק"ז וכמו שכתבתי אות ד'

ט"ז סק"ב אבל בה"ג מיירי שצריך ברכה על האניגרון ג"כ כצ"ל:

שם שמביא ב"י דאזלינן בתר כוונתו דאם כוונתו לרפואה אז ה"ל שמן עיקר משא"כ כשאינו חושש בגרונו:

סק"ג ועמ"ש סי' ר"ד סי"ד כצ"ל:

מ"א ס"ק יב אדעתא דהכי פי' גם אדעתא דקטנים. וגם אדעתא דגדולים למתקן ע"י האור ולכן מברכין העץ אם מיתקן וכמו בסי"ב שדרך לאוכלן מבושלין וזהו שהראה המ"א לסי"ב ומשא"כ בס"ב סק"ה ע"ש:

ס"ק יד גם אדעתא עיקר הנטיעה הוא רק על האביונות אלא דבשעת הנטיעה אינו מקפיד נמי אאכילת העלין כי אינו מתקלקל האילן בכך מש"ה בפה"א משא"כ קורא בר"ס ור"ד דמקפיד על אכילת הקורא שמקלקל האילן מברך שהכל כן מבואר שם בגמ' ורש"י. ובוסר במ"א סק"ד דמי לעלין דצלף ובפה"א אבל העץ לא שאינו עיקר הפרי. ושקדים בס"ק י"ב עדיפי דעיקר הנטיעה על שניהם ובפה"ע וק"ל:

ס"ק יז אי שקלת ליה לפירא. שאין הקליפה שומר לפרי ואין מתקלקל הפרי אם נוטלין הקליפה ממנה:

שם משום דלא חזי לאכילה פי' קליפ' של מראנצין:

ט"ז סק"ד לעשות מהן טרימא. דאסור להפסיד את התרומה אבל טרימא לא מיקריא הפסד דבמילת' קמייתא קאי אבל כשעושה שכר (פי' י"ש שעושין מתמרים) ה"ל הפסד וע"ש בגמ' דמה שלא הוי הפסד בתרומה מברכין עליהם בפה"ע דבמילתא קמייתא קיימא:

שם ותו דגם בנדרים בי"ד סי' רי"ז אמרינן כצ"ל:

שם עוד ראיה ממ"ש בסי' ר"ג בשמים כצ"ל:

שם הרי דאפילו שחוקים ולא רצה בחילוק שבמ"א כי הת"ה בעצמו סיים שאין החילוקים ברורים:

מ"א ס"ק יח ונימוחו לגמרי מחלק בין נתמעך לנמוח לגמרי שאז נפסדת מהותו ואינו ניכר כלל משא"כ בנתמעך ניכר עכ"פ מהות התמדים וע' מ"א סי' ר"ד סקס"ב:

שם וכ"מ סי' ר"ד סעיף י"א שכתב אפילו כצ"ל:

שם גם בגודגדניות שנתבשלו פי' אף בנימוחו לגמרי דהיינו ע"י בישול סיים שאין החילוקים ברורים ממילא בנתמעך שניכר צורתו מודה:

שם ובשמים שחוקים בסי' ר"ג ס"י כצ"ל:

ט"ז סק"ה דטעם הגאון דפסק לברך בפה"ע על דבש תמרים:

מ"א ס"ק כא משום דאישתנו לגריעותא דבשלם החום הוי כבישול באור וירקות שדדך לאוכלן חיין בר"ס ר"ה דהוי אשתני לגריעותא ומברך שהכל ה"נ בפרי העץ שדרכן לאכול חיין ובשלם ואישתני לגריעותא נחית ב' דרגא ומברך שהכל ולפי שבסי' ב בפירו' לא כ' בבא זו בהדיא דאם דרכן לאכול חיין כו' לכן מוכיח המ"א מכאן ועיין ט"ז סי' ר"ה סק"ג אפשר דבההוא מודה המ"א כיון שנשבח ועיין ודו"ק:

ט"ז רסק"ט ז"ל הרא"ש אע"פ כ"כ הרא"ש אהא דאמרינן בש"ס מיא דכולהו שלקי (ששולקין ירקות בהן) כשלקי ומברכין בפה"א והקשה ממי פירות שבס"ח ומחלק דמשקה היוצא מהפירות אין לו טעם פרי ואפשר דע"י בישול דין הפירות כדין הירקות נמצא דלשון אפשר שכ' הרא"ש אינו בפירות משום דנוכל לומר דפירות גרוע להא מילתא מירקות אפי' ע"י בישול אין מברכים בפה"ע ולכן מה שסיים הט"ז וקשה דהטור בסי' ר"ה כו' אין לו ביאור דודאי בירקות ליכא ספיקא דהוא דין פשוט בש"ס וחילוק של הרשב"א בט"ז ס"ק הקודם לא ס"ל להרא"ש כלל ודברי הט"ז צ"ע:

שם דלא אזלינן בתר טעמא היינו בט"ז סק"א וה"נ כאן ניזל בתר המים שהוא רוב וטעם הפרי הוא מיעוט:

מ"א ס"ק כ"ד צ"ע אם יברך שנית. דהא להרא"ש כבר נפטר בפה"ע ולהרשב"א לא יצא והוי ספק ברכות:

ס"ק כה דלאו פרי נינהו. פי' להרשב"א דלאו פרי נינהו לא מיפטרי בברכת על העץ ועל פרי העץ דדוקא תפוחים בסי' ר"ח נפטר בברכה זו כיון דהוא פרי משא"כ בנ"ר של מים לכן צריך לשתות גם מים:

ס"ק כו פוטרת בנ"ר נסתפק שם שמא כמו דברכת העץ פוטרת בנ"ר של פרי ה"נ ברכת על התמרים פוטרתה:

שם ואם שתה הוא ענין בפ"ע דאם שתה מי תאנים לבד ולא עשה כמ"ש בש"ע יברך בנ"ר לבד וסיים וצ"ע דשמא ברכה מעין ג' הוי דאורייתא והוי ספק דאורייתא:

טורי זהב סק"י דרכם לשתות'. אזיל לשיטתיה באות ח' בפלומי"ן יבשי' אבל לפי מ"ש המ"א שם לק"מ דלא אסיק אדעתא ליבש:

ש"ע סי"א ומברך עליו בפה"ג עיין בכור שור ב"ב דצ"ז ועיין ט"ז כאן סק"ה ודוק היטב:

מ"א ס"ק כח אפילו לא רמיא והוא כ"ש מתמד של חרצנים בסי' ר"ד ס"ו שהמים נבלעים בזגין וה"ה שנבלעים בצמוקין:

ס"ק כט ועמ"ש סי' ר"ה. שאם טובים חיין אף ע"פ שיותר טובים ממבושלים לא הפסיד ברכתו:

ס"ק ל' משתני לגריעות' והוי ברכתו שהכל כמו שביארתי באות כ"ג:

סקל"א אבל מושקט נו"ס משום די"ל דגרסינן שפיר וכן המחבר מיירי ממושקט נו"ס והם אינם פירי אפילו כבר אינם ירוקים לכן כתב דז"א דמושקט פרי גמור היא במג"א ס"ק ל"ד דאוכלין לרפואה וכן בסימן ר"ג במג"א ס"ק ד' דנאכל ג"כ לרפואה ומיקרי פירי ע"ש אע"כ דהמחבר מיירי מהך שכתב רמ"א ונקרא מושקד"ה ואין זה המושק"ט וק"ל:

(עט"ז ס"ק יד ע"כ יברך שהכל. הי' ראוי לברך שהכל אלא כיון דלפעמים נטעי נמי אדעתא לאוכלן רטובי' מברך עכ"פ בפה"א כ"ה בב"י בשם הרשב"א:

שם לאוכלן בפ"ע וצ"ע. כמדומה שהמג"א ס"ק ל"ד מתרץ קושיא זו דמיירי באמת שאכלו ע"י תערובת ואפ"ה מברכין עליו ולא אזלינן אחר הרוב משום שהוא לרפואה הוא עיקר כמו שמן זית דסעיף ד':

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.