כף החיים/אורח חיים/רא

כף החיים ‏ אורח חיים רא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] גדול מברך וכו'. וגדול היינו שגדול בחכמה כמ"ש לעיל סימן קס"ז אות צ"ז יעו"ש וכ"כ הר"ז בזה הסימן אות א' והא דגדול מברך כגון שכולם אוכלים משלהם דאל"כ יתן לאורח או לאחד מבני ביתו דהוא כאורח. א"ר אות א'. א"א אות א'. ואם הגדול מוציא לחה שקורין הושט"ן יברך אחר כי אין זה נכון שיפסיק הרבה פעמים ויהיה רוקק והאחרים ימתינו. הגה בברכת מהר"ם. מ"א סק"א. א"ר שם סו"ב אות א' בי"מ אות א' וכן אין ליתן לכתחלה לברך בהמ"ז לקטוע אצבע או למוכה שחין. כמ"ש לעיל סימן קפ"א אות כ"ח יעו"ש:

ב

ב) שם גדול מברך וכו'. ומזה סמך למה שנהגו שאבל מברך כיון דמסב בראש אלא שהרחיבו גדול המנהג הרבה שיברך האבל כל י"ב חדש. ואין מקום למנהג זה אלא בשניהם שווים אבל אם בעה"ב אבל ויש לו אורח או אם האורח אבל בכל גוונא אם בעה"ב רוצה לברך הרשות בידו. שאלת יעבץ סימן ע"ד. ברכ"י אות א"ב. שע"ת אות א' בי"מ אות ד' ואות ה':

ג

ג) שם גדול מברך וכו'. והאדנא אין מקפידין בכל זה דלא לייתו לאינצויי עם בעה"ב לומר לו זה הוא גדול והגון והבעה"ב נותן לברך למי שירצה במקרה בעלמא בלי שום הקפדת גדול או קטן או הגון או אינו הגון לבוש. שכנה"ג בהגה"ט אות א' עו"ת אות א' סו"ב שם. אבל בני ספרד גם האדנא נהיגו מנהג זה דגדול מברך ויש קפידא אם בעה"ב יתן לברך למי שירצה בי"מ אות ו' והיינו בברכת הזימון דאי בבהמ"ז המנהג לברך כל אחד בפ"ע כמ"ש סימן קפ"ג אות ל"ח יעו"ש:

ד

ד) מרגלא בפומא דאינשי שהמכבד לחבירו לברך בהמ"ז שמכבד בארבעים זהובים. ברכ"י אות ד'. בי"מ אות י"א. ועיין מ"ש הש"כ בחו"מ סס"י שפ"ב:

ה

ה) שם. ואם רצה ליתן רשות לקטן וכו'. היינו קטן במעלה כמ"ש התו' בברכות מ"ז ע"א ממה דאמר ליה רבי לרב קום משי ידך ומביאו ב"י יעו"ש. אבל לא קטן בשנים עיין לעיל סימן קפ"ו סעיף ב' ודברינו לסימן קצ"ט אות ל"ג ודוק:

ו

ו) שם והני מילי כשאין שם אורח וכו'. ובליל פסח בעה"ב מברך אע"ג דאיכא אורח כמ"ש לקמן סימן תפ"ט בהגה ובח"י שם סק"ז יעו"ש:

ז

ז) שם כשאין שם אורח וכו'. וי"א היכא דליכא אורח מי שבצע יברך אז ואע"ג דלענין בציעה נמי דינא הכי שהגדול בוצע מ"מ אם נתן הגדול רשות לאחד לבצוע יברך ג"כ בהמ"ז. עט"ז אות א' ועיין לעיל סימן קס"ז אות צ"ז:

ח

ח) שם אם יש אורח הוא מברך וכו'. אורח שהוא נזיר אין לו לברך משום לך לך וכו' וגם אינו יכול להיות המברך והמזמן ושאחר יקבל הכוס ח"צ סימן קס"ח וס' פרי הארץ סימן ה' י"א בהגה"ט. שע"ת בזה הסימן אות ב' ולעיל סימן ק"ץ ועיין בדברינו לשם אות כ"א:

ט

ט) שם אם יש אורח וכו'. והא דאירח מברך ה"מ כשהוא הגון בעיני בעה"ב אבל אם אינו הגון בעה"ב מעביר ממנו הברכה. ב"י בשם אוהל מועד ועיין בזוה"ק פ' בלק דקפ"ז ע"ב דמשמע שם דמי שהוא אומר ד"ת על השלחן הוא צריך ליקח הכוס ולברך יעו"ש:

י

י) שם אם יש אורח וכו'. ואם יש שם הרבה אורחים כגון בסעודת מצוה וכדומה אז יתנו לגדול שבהם או למי שאמר ד"ת על השלחן כנז' באות הקודם:

יא

יא) שם כדי שיברך וכו'. ובדרשות מהר"ש וברכת את ה' אלהיך את לרבות בעה"ב. מי"ט. א"ר אות ב' סו"ב אות ב' והא דאורח מברך לבה"מ כגון שאוכל בחנם אבל אם משלם לו מעות א"צ לברכו כמ"ש לקמן אות ט"ז יעו"ש:

יב

יב) שם כדי שיברך וכו'. בברכה שמברך האורח לבה"ב אחר שיאמר הרחמן הוא יברך את השלחן הזה וכו' וכל צמא ממנו ישתה אז תכף יאמר והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. ואחרי אמרו הרחמן הוא יברך את הבעה"ב הזה וכו' יאמר בנוסח זה בבנים שיחיו ובנכסים שירבו ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלהי ישעו. לא יבוש בעוה"ז ולא יכלם לעוה"ב. ויהיו נכסיו מוצלחים וקרובים לעיר ואל ישלוט שטן ויצה"ר ועין הרע לא במעשה ידיו ולא במעשה ידינו ואל יזדקק לא לפניו ולא לפנינו שום דבר חטא ועון והרהור רע מעתה ועד עולם ובכל אשר יפנה ישכיל ובכל אשר יפנה יצליח אכי"ר. ואם הבה"ב ב' או ג' אז יזדקק בלשונו לומר הנוסח בלשון רבים והטעם שצריך לסמוך אחר אומרו קרובים לעיר שלא ישלוט עין הרע כדי שתהא ברכה שלימה כדדרש רב בב"מ דק"ז. ובנישואין יוסיף לומר הרחמן היא יברך את החתן והכלה וכשם שזכו לחופה כך יזכו לבנים זכרים ושאר מצות ומ"ט ובילד הנולד יאמר בליל השמירה כשם שזכה לצאת לאויר העולם כך יזכה למחר וכו' וביום המילה יאמר כשם שזכה למילה כך יזכה וכו' ואם הוא בכור יאמר ולפדיון. ובכלל הברכה כתב הא"ח דלא יזכיר המסובין והכלבו כתב שיזכיר. כף החיים להרח"פ סימן כ"ה אות מ"ג ועיין בדברינו לסימן קפ"ט אות יו"ד:

יג

יג) שם כדי שיברך וכו'. וגם הבן מברך לאביו ברכת האורח כמ"ש לעיל אות א' ולקמן אות ט"ז יעו"ש. וכ"כ הבי"מ וכשמברך הבן לאביו אומר הרחמן היא יברך את אבי מורי בעה"ב הזה ואת אמי מורתי בעלת הבית הזה וכו' בי"מ שם. ועיין בדברינו לעיל סס"י קפ"ו:

יד

יד) שם כדי שיברך וכו'. והמביאין מיני מתיקה לפני האורח והדרך לברך את בעה"ב יש לברך תחלה ולאכול ואח"כ לברך את בעה"ב כמ"ש לעיל סימן קע"ד אות ה"ן יעו"ש וכן עמא דבר:

טו

טו) שם יה"ר שלא יבוש וכו'. ואנחנו מברכין בנוסח אחר כמ"ש בסידורים. ועיין ל"ח פ"ג שאכלו א' כ"ג שתמה ע"ז יעי"ש. והביאו המחה"ש סק"ב:

טז

טז) שם הגה למי שירצה ויש ליזהר ליתן הכוס של בהמ"ז למי שיודע בו שבקי לברך ואין מגמגם בלישניה כדי שתהא השמחה בשלימות ולא יבוש המברך והמתברך. ס' אור חדש קטן על דיני ברכות דכ"ט סוף ע"ג. בי"מ אות ג':

יז

טוב) שם הגה. למי שירצה. קשה ממ"נ אם נותן לברך לאחד מב"ב פשיטא דגם הם אורחים לענין זה שמברכין לבה"ב ונראה לפרש דאם אחד סמוך על שלחנו ומשלם לו דמי מזונו ואותו א"צ לברך לבה"ב רשאי ליתן לו לברך. מ"א סק"ב. בי"מ אות ח':

יח

חי) ואם שנים איכלים בבית אחד ואחד יש לו אורח על שלחנו יכול הוא ליתן לברך למי שירצה דמן הדין יש לאוח לברך. ואם אותו בעה"ב רוצה לומר על ברכתו יכול ליתן לברך למי שירצה. מ"א שם. בי"מ אות ע'. ואם הם ב' בעלי בתים וכל אחד יש לו אורח ורוצה לברך האורח שלו אז הגדול שבהם מברך או האומר ד"ת כמ"ש לעיל אות יו"ד ואם לא יפילו גורל ונראה לדידן שכל אחד מבדך לעצמו א"צ לזה דהא כל אחד ואחד יכול לברך לבעה"ב שלי ועיין באות שאח"ז ואות כ"ו ודוק:

יט

יט) והא דאורח מברך דוקא בימיהם שהיה אחד מברך והאחרים יוצאים בברכת המברך דשייך האי טעמא כדי שיברך לבעה"ב משא"כ האידנא דנהוג עלמא להחזיק עצמן כל ישראל חבירים ומברך כל אחד בהמ"ז לעצמו ואין. מתכוונים לצאת בברכת המברך על הכוס א"כ מאי מפסיד בעה"ב בכך אם יברך בעצמו הרי מקיים המצוה החביבה ולא הפסיד ברכה. וכיון שכל אחד מברך לעצמו ובעה"ב ממילא מתברך יש לו לבעה"ב עצמו לברך ונזכות במצוה. וכן נאה למדקדקים יראי ה' וחרדים אל דברו שלא להניח מצוה הבאה לידם לעשותה ע"י אחרים ולא עוד אלא שכחו של בעה"ב יפה ליתנה לכל מי שירצה וא"צ לחוש לאורח אפילו האורח אבל ב"מ. שו"ת הרב יעב"ץ סימן ע"ד. בי"מ אות י"א:

כ

ך) מלמד שאוכל אצל בעה"ב יתר על שכר לימודו אין לו זכות בכוס של בהמ"ז. וכן פועל שאוכל אצל בעה"ב יתר על שכרו אין לו דין בעה"ב וא"צ לומר שאינו אומר כל נוסחי הרחמן בלי דעת בעה"ב הרב הנז' שם. והביאו הבי"מ אות י"ב וכתב כיון דהאידנא אין דרך להקפיד ומסתמא אדעתא דהכי שוכרין פועלים שיברכו כל הד' ברכות כתיקונן כמ"ש סימן קצ"א א"כ ה"ה לנוסחי הרחמן כיון שכבר נתקנו בבהמ"ז ואומרים כ"ע אמרינן אדעתא דהכי שוכרין עכשיו פועלין שיאמרו כל נוסחי בהמ"ז כתיקונו כדנהיגי כ"ע עכ"ל. וכ"כ אנן אנן לעיל סימן קצ"א אות ב' יעו"ש:

כא

כא) [סעיף ב'] לא יקדים חכם וכו'. דאיתא במגילה דכ"ח ע"א. כל ת"ח שמברך לפניו אפילו כ"ג ע"ה אותו ת"ח חייב מיתה שנאמר כל משנאי אהבו מות אל תקרי משנאי אלא משניאי ופרש"י ז"ל שגורמין לבני אדם לשנאותו שהרואה ת"ח שפל לפני ע"ה אומר אין נחת רוח בתורה עכ"ל וכתב שם המרדכי בפ' בני העיר דדוקא אם החכם ישראל מקדים את הכהן ע"ה לפניו דרך חק ומשפט כהונה ע"ז נאמר כל משנאי וכו' אבל אם החכם נתן רשות לכהן ע"ה לברך המוציא או בהמ"ז אין כאן בית מיחוש דהא חכם יכול ליתן רשות אפילו לישראל הפחות ממנו כדאיתא בברכות דרבי א"ל לרב קום משי ידך וכו' עכ"ל והביאו ב"י וכך הם דבריו כאן בש"ע. מיהו הב"ח כתב דיש להחמיר שלא ליתן רשות לכהן ע"ה לברך לפניו בסעודה יעו"ש ועיין לעיל סימן קס"ז סעיף י"ד ובדברינו לשם בס"ד:

כב

כב) שם אבל כהן ת"ח מצוה להקדימו וכו'. כדאיתא בגיטין נ"ט ע"ב. וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון. ופרש"י ז"ל לפתוח ראשון בכל דבר כבוד בין בתורה בין בישיבה הוא ידבר בראש. ולברך ראשין בסעודה. וליטול מנה ראשון אם בא לחלוק עם ישראל בכל דבר לאחר שיחלקו בשוה אומר לו ברור וטול איזה שתרצה עכ"ל וכ"כ התו' בסוף מס' מו"ק בפי' השני יעו"ש אבל התו' בגיטין שם כתבו ליטול מנה יפה ראשון כגון במעשר עני או בצדקה אם הוא עני או בחברים המסובין בסעודה אבל במידי דשותפות לא דאמרינן בפסחים נ' ע"ב הנותן עינו בחלק יפה אינו רואה סימן ברכה לעולם עכ"ל והב"ד מ"א בזה הסימן סק"ד וגם הביא פלוגתא בזה די"א מדרבנן וקרא אסמכתא וי"א דאורייתא יעו"ש. ועיין בטורי אבן מגלה כ"ח שכתב דת"ח דינו גם לענין זה ככהן יעו"ש:

כג

כג) שם מצוה להקדימו וכו'. אפילו כשישראל גדול ממנו אבל חיובא מדאורייתא ליכא אלא בשוין. ב"ח. שכנה"ג בהגה"ט אות ב' ומכאן סמך למנהג שננו שנוטלין רשות מהכהנים בבהמ"ז ואפילו במקום שיש ת"ח גדולים. ל"ח פ"ג שאכלו אות. מ"ז. שכנה"ג בהגב"י אות ד' ועיין לעיל סימן קס"ז אות ק"ד:

כד

כד) שם מצוה להקדימו וכו'. ואם ירצה ליתן רשות לישראל לברך רשאי. טור. וכתב ב"י בשם סמ"ג דהיינו במקום דאין שם עם רב יעו"ש וכ"כ הל"ח שם אות מ"ח דבסעודה גדולה שיש בה עם רב אינו רשאי ליתן רשות יעו"ש. והביאו שכנה"ג שם אות ב' ועיין לעיל סימן קס"ז אות ק':

כה

כה) שם מצוה להקדימו וכו'. ואם לא יש שם כהן ויש לוי אעפ"י שאינו ת"ח כמו הישראל יש להקדימו כמ"ש לעיל סימן קס"ז אות ק"א יעו"ש. וכ"ז שהחכם קודם לכהן וכהן ללוי ולוי לישראל בשכל המשובים הם בעלי בתים ואין שם אורח או שכולם אורחים ואין בעה"ב מיסב עמהם אבל אורח ובעה"ב אפילו בעה"ב הוא כהן וגדול בחכמה האורח מברך כדי שיברך לבעה"ב. ר"ז אות ד' ועיין לעיל אות י"ט:

כו

כו) [סעיף ג'] מי שנותנין לו לברך ואינו מברך וכו'. כדאיתא בברכות נ"ה ע"א ג' מקצרין ימיו של אדם וחד מנייהו מי שנותנין לו כוס של ברכה לברך ואינו מברך דכתיב ואברכה מברכיך. ופרש"י ז"ל והמברך בהמ"ז מברך לבעה"ב עכ"ל. והביאו מ"א סק"ד וכתב וא"כ דוקא באורח הדברים אמורים ובכוס בהמ"ז עכ"ל. ונראה דלדידן דגם באיכא כוס כל אחד מברך לעצמו כמ"ש סימן קפ"ג אות ל"ז ליכא חששא דהא גם אם יקח אחר הכוס יכול הוא ג"כ לברך את בעה"ב. וכ"כ החס"ל אות י"ז. ועיין לעיל אות י"ט:

כז

כז) המזומן לברכה וקדם חבירו ובירך חייב ליתן לו מ' זהובים ונראה בעיני שאין דנין קנסות הללו בזה"ז. ש"ג על הרי"ף פ"ג שאכלו בשם הריא"ז. ועיין בחו"מ סימן שפ"ב ובש"כ שם:

כח

כח) [סעיף ד'] צריך לחזור וכו'. כדאיתא בברכות ג"ן ע"ב. א"ל רב לחייא בריה ברי חטוף ובריך וכן א"ר הונא לרבה בריה חטוף ובריך. ופרש"י ז"ל כשמושיטין כוס של ברכה הוי מחזר שיתנוהו לך ותברך עכ"ל והקשו שם בגמ' והתניא ר"י אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך ותירצו תנאי היא ואית תנא סבר דממהרין ליתן שכר למברך יותר מן העונה אמן יעו"ש ועיין בדברינו לעיל סימן קכ"ד אות ל"א שכתבנו דגם לס' האו' גדול העונה דהמברך בכונה גדולה ועצומה הוא יותר גדול מהעונה יעו"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---