ביאור הגר"א/אורח חיים/רב

ביאור הגר"א ‏ אורח חיים רב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ס"א בין כו'. ירושלמי פ' בתרא דפסחים ובשקלים וש"מ דמבושל וקונדיטין יין גמור הוא ויוצאין בו ידי ד' כוסות ומקדשין עליו ועיין תוס' דב"ב צ"ז א' ד"ה אלימא כו' ובפסחים ק"ט ב' ד"ה ארבעה כו' ועמ"ש בסי' ער"ב ס"א:

דהיינו כו'. כמ"ש בפסיקתא פ' יתרו בפ' בחודש השלישי:

ואם נתערב כו'. מתניתין מ"ד א' כל שהוא עיקר כו' ועסי' ר"ד סי"ב אבל לא נראה דהא קי"ל כל חמרא דלא דארי עלי' תלת מיא לאו חמרא הוא והרי הוא רוב מים ואפ"ה מברכין בפה"ג אלמא דלא אזלינן בזה אחר רובו וממתני' אין ראיה דמתני' לא איירי כלל בנתערב אלא שאוכל כ"א בפ"ע ואינו אוכל הטפל אלא בשביל העיקר:

ב

ס"ב הבוסר כו'. ספ"ז דכלאים מאימתי תבואה כו' ועבפ"ב דעירובין כ"ח ב' ועתוס' דברכות ל"ו ב' ד"ה שיעורו כו' וכמש"ש למימרא דאביונות כו' ר"נ ס"ל כר"י כו' ובשאר כו':

ומתוך כו'. כמ"ש מ' א' בירך על פירות כו'. הרא"ש ועיין תוס' שם ד"ה ר"י כו' ועס"ח בהג"ה:

ובלבד כו'. כמש"ש בפלפלי וזנגבילא:

וי"א כו'. שם ובה"א כו' אבל הרא"ש כ' וכל האילן משיוציאו וכ' בד"ה הטעם דאין ללמוד לענין זה משביעית לענין ברכה דהא חרובין אף משישרשרו מרים הן ואינן ראוין לאכילה וז"ש בש"ע ובלבד כו'. ודבריו דחוין דא"כ כ"ש משיוציאו אינו אוכ' עדיין שהוא קודם שיעורא דמשישרשרו ונראה שגם הרא"ש ס"ל כן שחרובין משישרשרו אלא דלא הזכיר רק שארי אילנות כמו סיום דברי ב"ה ושאר האילנות משיוציאו ע"ש ברא"ש פ"ו דברכות ס"ה אבל צ"ע על עיקר הדין דמה ענין זה לשביעית דהא אפי' בשביעית אסור לאכול עד שיעשה אוכל דהיינו שיבואו לעונת המעשרות דאז הוי פרי אבל *שביעית אינו תלוי בפרי ויותר נראה שתלוי בזמן חיוב מעשר דהוי פרי אף לענין ברכה:

גרעיני כו'. עתו' שם ד"ה קליפי כו':

ג

ס"ג ואם כו'. הרא"ש שם וכנ"ל אבל הרשב"א חולק על תוס' וכ' אדרבה לא חשיבי פירי מדהוצרך לרבות מאת הטפל כמו קליפין וכ' ואגרעינין מרים לא מברך כלל ולאו אדעתא דידהו נטעי להו ואי מתקן כו' כמ"ש בש"ע וצ"ע דהרכיב דעת התוס' והרשב"א ועמ"א ודאי דמ"ש ואם מתקן כו' הוא דעת הרשב"א דפליג על התוס' והעיקר נראה כדעת הרשב"א דכן סתם מתני' דפי"א דתרומות ובבכורים ובעוקצין דגרעינין אינן פרי כלל ועוד ראיה דהא ברבעי וע"כ הא דאסור בערלה מכח ריבויא דקרא את כו' וכן עיקר:

ד

ס"ד אינו כו'. רש"י שם והרי"ף וש"פ:

אם הוא חושש כו' ערש"י שם ד"ה החושש כו' וכ"ד הר"ר יוסף והטור שאינו תלוי בחושש בגרונו אלא אם נותן בו שמן הרבה או לא אבל דעת בה"ג והרמב"ם והרשב"א וש"ע דלא תליא בהרבה אלא בחושש או לא כפשטא דגמ':

שהכל. אע"ג דשם ל"ט א' אמרינן מין דסילקא כסילקא מ"מ כיון דלשתי' מברך שהכל כמ"ש תוס' שם ל"ח א' סד"ה האי ובד"ה יהא כו':

ה

ס"ה שקדים כו' כשהם כו'. כמו בפוגלא ל"ו א' ואע"ג דלענין מעש' קי"ל כמ"ד דז"וז פטורים כמ"ש בספ"ק דחולין מ"מ יש לחלק לענין ברכה הרא"ש ע"ש ודבריו צ"ע וע' מע"מ ומ"מ הדין אמת כמו בפוגלא:

גדולים כו'. וכמ"ש לענין מעש' לד"ה וכנ"ל ס"ב:

ואם מתקן כו'. כמ"ש בעירובין כ"ח ב' מי איכא למ"ד כו' וכ"ז לענין ברכה ועתוס' שם ד"ה א"ב כו' אבל ראוי למתקן לאו כלום הוא לענין ברכה ועיין רש"י שם ד"ה ויכול כו' אבל כו' וכן לענין ברכה כנ"ל:

ו

ס"ו צלף כו'. עיין תוס' שם ד"ה והלכתא כו' והיה כו' וכן הקשה הרא"ש. ולי נראה דלכאורה י"ל מאי פריך שם וליעבד מר כב"ש כו' הא אמר שם קמ"ל כל המיקל כו' משא"כ לב"ש דאינו מיקל אלא בח"ל וצ"ל דלכך לא אמר אלא כר"ע דמיקל ודעתו סתם כדברי המיקל ולא משום המיקל בארץ וז"ש והלכתא כמר בר רב אשי ולא כרב יהודה ועי"ד סי' רצ"ד ס"ג. ול"ח פי' לתרץ קושיית תוס' דה"ק מדלגבי ערלה כו' ר"ל כיון דמספקא לן ואזלינן לחומרא בא"י ולקולא בח"ל דלכן המיקל בארץ כו' משום דספקו בח"ל מותר וה"ה לענין ברכה דקי"ל כדברי המיקל דספק ברכות להקל וכמש"ל דז"ש כר"ע דמיקל:

ז

ס"ז וי"א כו'. כפירש"י שם סד"ה טרימא כו' ואינו מרוסק וכ"כ הטור וחולקין על הרמב"ם וש"ע שכ' ועשה מהן עיסה:

ח

ס"ח הזב. דלא כה"ג ועיין רא"ש שם ואפשר דטעמא דגאון כו' אבל תוס' כתב בפשיטות שלא כה"ג וכ"ד הרמב"ם ולכן כתב הטור הזב. ב"י:

וכן כו'. שם כמאן כו' וז"פ חוץ כו' כמ"ש במתני' שם יעיין תוס' שם ד"ה האי כו':

ט

סופי כו'. טור בשם רמ"מ ואף שהטור חלק עליו ודעתו לברך בפה"א כמו בבוסר דעת הש"ע כרמ"מ ועמ"א וכ"כ הב"ח וכ' דלא עדיפי מנובלות וכמש"שו:

וכן כו'. מתני' שם מ' ב':

שהם כו'. גמרא שם א"ד בשלמא כו' אלא בנובלות כו':

שבשלו כו'. רש"י שם אבל הרמב"ם ותר"י והר"ש בפ"א דערלה ובפ"א דדמאי והרא"ש שם וכל המפרשים פירשו שאינן מתבשלין באילן וכ"כ הטור בר"ס ר"ד ואשתמיטתיה להב"י שהשיג בר"ס זה על הרי"ו וזהו דעת הרמ"מ בסופי ענבים וכ"ד הרמב"ם וע' סט"ו וכן פירש הערוך פגין שאינן נכשרין לאכילה וכומרין אותן בעפר להתבשל וב"ח בסי' ר"ד והביאו מ"א שם ס"ק ב' שגה בזה שסובר שרמב"ם וטור פי' תמרי דזיקא והוא טעות גדול דבגמרא אמרינן דלכ"ע בפה"ע ואם איתא לימא כה"ג קוד' בישולו אלא כמש"ל וכמ"ש בב"מ ע"ד א' מחוסר מכמר כו' ושם פ"ט ב' לא יכמור באדמה כו' והב"י בי"ד סי' רצ"ד ס"א כ' והתמרים כו' וזה אינו בשום מקום וע"ש ומש"ש:

י

ס"י פירות כו'. והרא"ש כו'. כמש"א ל"ט א' מיא דכולהו כו' ול"ד למ"ש בס"ח על כו' דשם אין טעם הפרי במשקה וזיעה בעלמא הוא משא"כ בבשלן וז"ש ומיא כו' אבל הרשב"א כ' דשם אין דרכן למשלקנהו ולא למסחטנהו משא"כ בירקות דרוב אכילתן ע"י שליקה ועמ"א:

מי שריית כו'. ע' תוס' מ' ב' ד"ה ור"י כו':

יא

ס"יא אבל בברכה כו'. לפי שהרא"ש מסתפק בזה שכ' ואפשר שאם כו' כמ"ש בס"י וה"ה בשרייה דהא כבוש כמבושל:

ואם כו'. דאז נקרא יין לענין יי"נ כמ"ש בע"ז נ"ה ועי"ד סי' קכ"ג סי' ז' ועמ"א:

יב

סי"ב כל כו'. עתוס' ל"ח ב' ד"ה משכחת כו' ועמ"ש בסי' ר"ה ס"א:

אגוז כו'. ע"ש:

יד

סי"ד אגוז רך כו'. כ"כ ב"י דמ"ש תוס' שם וש"פ ואגוז שמטוגן כו' היינו אגוז גמור כמ"ש בסי"ג אבל זה דמיא לקורא שם ל"ו א' ושקדים הרכים שכ' התוס' שם ד"ה לא כו' וז"ש וכן כו':

טו

ס"טו על הסוקאר כו'. אבל תוס' שם ל"ו ב' ד"ה ברטיבא כו' כתבו ועל צוקרו כו' בפה"ע וכ"כ הרא"ש וש"פ והגאונים ובעל הלכות גדולות ומרדכי לברך על הצוקר בפה"ע והרמב"ם השיב עליהן מדבש תמרים וכ"ש הוא שהרי נשתנה ע"י האור ודעתו כדע' הרשב"א דס"י אבל הטור דחה דבריו והשיב עליו דתמרים פירא הן ונטעי להו אדעת' לאוכלם הלכך כשנשתנו נשתנית ברכתן וכן כל הפירות חוץ יין ושמן אבל משא"כ אלו שאינן ראוין לאכילתן ועיקר נטיעתן ע"ד הצוקר וזה פריין ובכ"מ דחה דברי הטור ודבריו תמוהין וגם הט"ז הקשה עליו גם הג"מ בשם מהר"מ השיג עליו ודעת הגאונים עיקר:

וכן המוצץ קנים כו'. שם ברמב"ם ותלוי ג"כ בפלוגתא הנ"ל דלהגאונים יברך בפה"א. שם:

טז

ס"טז על פלפל כו'. כ"כ הרי"ף והרמב"ם ורה"ג אבל הרא"ש והרשב"א והראב"ד כ' בפה"ע וכן עיקר:

ועל כו'. תוס' ד"ה הנ"ל ונלמד מהנ"ל:

יח

סי"ח כל הפירות כו'. כמ"ש בצלף כו':

ואם כו' כנ"ל:

בפה"א. כיון שיוצא בדיעבד וז"ש ל"ז א' א"ל ר"ג עקיבא כו' ולכאורה תמוה דלטעמיך יכניס עצמו במחלוקת החכמים אלא דר"ל כמ"ש בספ"א דאפי' בירך בדנהמא יצא וכמ"ש ס"י והשיב לו יחיד ורבים כו' והוי ודאי מעין ג':

ואם כו'. כנ"ל סי"א:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.