כף החיים/אורח חיים/יא

כף החיים ‏ אורח חיים יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] החוטין צריך שיהיו טווין לשמן. הגה, ויש מחמירין אפילו לנפצן לשמן והמנהג להקל בניפוץ. ובאגור כתב דבעלי הנפש שבאשכנז נוהגים כדברי המחמירין והביאו ד"מ אות א':

ב

ב) שם שיאמר בתחלת הטוויה וכו'. ואם לא אמר בשעת הטוויה בפיו שהוא טווה לשם מצות ציצית רק חשב בלבו כן יש להכשיר בדיעבד כמ"ש בסה"ק קול יעקב על עיבוד העורות סי' ער"א אות ה' יעו"ש. וה"ה כאן דבגמרא מנחוח דף מ"ב ע"ב מדמי לה להדדי עי"ש. ועיין בס' הנז' סי' ער"ד אות א':

ג

ג) ולענין דיעבד אימתי מיקרי י"א כיון שנעשה הדבר ההוא מיקרי דיעבד כגון הכא כיון שנטווה הוי דיעבד ומותר להטילו בבגד וי"א דלא מיקרי דיעבד אלא אם כן נגמר הדבר ההוא כגון הכא שהטיל הציצית בבגד כמ"ש בס' הגז' על עניין יריעה בת ב' דפין סי' ער"ב אות ז' יעו"ש וה"ה כאן. על כן שומר נפשו יתרחק מזה ולא יקח ציצית כזה אלא בשעת הדחק:

ד

ד) שם ואם לא היו טיוין לשמן פסולין. רתב החס"ל אות ב' צריך ליזהר מאד שלא ליקח ציציות מכל אדם אלא מאותם שיודע בהם שבקיאים לעשותם לשמם כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה ולא יבטל מצות ציצית:

ה

ה) [סעיף ב'] טוואן עכו"ם וישראל עע"ג וכו'. אבל אם טוואן עכו"ם ואין ישראל עומד על גבו פסולין ואין מועיל להם אם שוזרין לשמה, ב"י בשם הרא"ש דלא כבעל העיטור:

ו

ו) שם להרמב"ם פסול ולהרא"ש כשר. כתב השו"ג או' ד' וז"ל ומן הכלל די"א וי"א הלכה כבתרא כמ"ש בכללי הש"ע הכא דעת רבינו נוטה לדעת הרא"ש דמכשיר עכ"ל. ועיין לקמן סי' י"ג אות ז' ובאות שאח"ז:

ז

ז) שם בהגה. ונוהגים שיסייע הישראל מעט וכו'. ואם לא סייע הישראל רק אמר לעכו"ם שיעשה לשמה אם יש להכשיר בדעבד עיין בסה"ק קול יעקב סי' ער"א אות יו"ד בענין העיבוד דיש פלוגתא בזה ומרן ז"ל דין זה למדו מעיבוד, עיין ב"י וסברת מרן ז"ל שם בב"י יו"ד סי' ער"א אם לא סייע הישראל פסול. וכן דעת השו"ג שם אות י"א. ר"ז כאן או' ד'. ועיין א"ר או' א' וכתב ר"ז בקו"א אות א' דאפילו להב"ח דס"ל שם לדעת הרא"ש אפילו אם לא סייע כלל הישראל כשר גבי טווית ציצית דכל הטוויה צ"ל לשמה הוי דומיא דכתיבת הגט דמודי ביה הרא"ש דגוי אדעתא דנפשיה עביד ומפני כך פסק הב"ח בסי' י"ד כאן דלא מועיל אפילו בדיעבד בלי סיוע הישראל עי"ש. (ובזה נסתלקה קושיית הא"ר שם על הב"ח וקושיית דגול מרבבה על מרן ז"ל);

ח

ח) שם בהגה. ונוהגים שייסע הישראל מעט וכו'. וז"ל ח"א כלל י"א אות י"ג ובשעת הדחק שאין לו מי שיטים לשמן יאמר לעכי"ם שיטוה לו חוטין לשם ציצית והישראל יסייע ג"כ קצת בטוויה וגם יעמוד אצל הטייה ויכוין לשם ציצית עכ"ל. וכ"כ בסה"ק קול יעקב שם אות י"א לענין העיבוד דאין לעשות כן אלא א"כ אין עבדנין ישראל עי"ש:

ט

ט) ואם טוואן חש"ו וגדול עומד על גבו. כתב מ"א סק"ב תליא בפלוגתא שכתוב בסי' ת"ס בב"י אבל הא"ר סק"א כתב דכאן יש להקל יותר דהא התם פסק הש"ע בסתם דפסול בעיבוד עכו"ם וישראל עע"ג והכא כתב ב' דעות. וכך מיכח דעת רמ"א עכ"ל, וכ"כ ר"ז אות ד' להכשיר, ועיין בקו"א אות ב' ונראה דאין להכשיר אלא בשעת הדחק וגדול עע"ג ומסייעי כמ"ש ח"א גבי עכו"ם דהא מרן ז"ל התם מדמי אותם להדדי:

י

י) שם וצריכין שזירה. כתב הבאר עסק סי' נ"א והביאו שע"ת אות ב' מי שעושה חוטי הציצית מעשה עבות דהיינו בתחלה שזור ב' חוטין ואח"כ עשוי מעשה עבות מארבעה שהם שמונה חוטין דקין בכל חוט שהם ס"ד בכל כנף אין מוחין בידו אבל הרוקח כתב דמצוה מן המובחר לעשות כל חוט שזור משמונה, והביאו עמודי השלחן על קי' הש"ע סי' ע' אות י"ז וכ"כ הרמ"ע הביאו קשל"ה בה' ציצית. וכתב קשל"ה דמדברי קבלה נמי שפיר למעבד הכי וכ"כ שמש צדקה בא"ח סי' כ"ב. וכ"כ הברכ"י בשיו"ב אות ד' בשם אחד קדוש. וכ"כ לב חיים ח"א סי' פ"ו וז"ל מצוה מן המובחר לעשות כל חוט הציצית טווי בתחלה חוט א' ואח"כ לשזור ב' חוטין כאחד ואח"כ לשזור הב' לד' וד' לח' או לפחוח יקח ד' חוטין טיוים ושזורים לב' שהם ח' ואין בזה פיקפוק כלל ועיקר, ומ"מ אם לא מצא כ"א שזירין לב' או לד' יוצא י"ח וזה ברור עכ"ל וכ"כ בן א"ח פ' נח אות יו"ד:

יא

יא) שם ושיהיו שזורין לשמן. ואם לא היו שזורין לשמן אפילו בדיעבד פסולין, מ"א סק"ג. וכ"מ מעו"ת אות ג'. ר"ז אות ג', ח"א כלל י"א אות י"ד חס"ל אות ב'. אמנה המו"ק כתב דאפילו אם לא היו שזורין כלל בשעת הדחק כשרין ומברך עליהם עי"ש. וכ"פ הנ"ץ הביאו א"ר אות ב' וכן הסכים הא"ר שם, וכתב המחב"ר אות ב' דיש לסמוך עליהם בשאינו מוצא אחרים והיא שעת הדחק והביאו שע"ת אות ב'. אבל הלב חיים ח"א סי' פ"ה האריך בזה וסיים וז"ל ולכן נראה לע"ד להלכה ולמעשה דאם לא היו שזורין לא ילבש טלית כזה כיון דהוא פסול לדעת הרנ"י והסכמת האחרונים הרב עי"ת והמ"א והפ"ץ ודעמייהו ואם כן הרי הוא עובר על מ"ע מד"ת משא"כ אם אינו לובשו דאינו עיבר כלל דקיי"ל דציצית הוא חובת גברא דהיינו אם לובש בת ד' כנפות צריך שיהיה מצוייצת כהלכתו ודלא כמ"ש המחב"ר דיש נסמוך על המקילין בשעת הדחק אם אינו מוצא אחר יעו"ש. ואחרי המ"ר אין נראה להקל בזה וכמ"ש מילתא בטעמא והה"נ אם לא היו שזורין לשמן כס' המג"א והעו"ת והפ"ץ וכאמור עכ"ל:

יב

יב) [סעיף ג'] אם נתפרקו משזירתן וכו'. והיא שישתייר בשיזור כדי עניבה. ואם לא נשתייר כדי עניבה פסול אפילו בדיעבד, עו"ת אות ג', וכ"כ קיצור ש"ע סי' ט' אות י"ג דאם איזה חוט נפרד משזירתו אזי כל הפרוד נחשב כאלי נקצץ ואינו:

יב) והא דסגי בכדי עניבה דוקא אם נשתייר אבל לכתחלה צריך שיהיו שזורין כדי שיעיר שיתבאר בסמוך ואם לא עשה כן ומתחלה לא עשה שזור רק כדי עניבה יש לפסול בדאיכא טלית אחר ובדליכא טלית אחר יניח זה בל"ב, וה"ה בשלא לשמה בטוויה או בשזירה דהיינו אם עשה לשמה בכדי עניבה והשאר שלא לשמה או בסתם יש לפסול בדאיכא אחר, עו"ת שם:

יג

יג) שם בהגה, טוב לקשור החוטין למטה וכו'. כתב מ"א ס"ק כ"ג שמעתי דהוי כמוסיף על הקשרים וכו' עי"ש אבל מוהרח"ו ז"ל בשער הכוו' בדרוש וא"ו של הציצית כתב וז"ל ראיתי למורי ז"ל שלא היה מוחה בזה אף כי יש בזה מפקפקין ואדרבא נ"ל שהיה חפץ בקשירת ראשיהם עכ"ל, וכן העיד רבינו שמואל בן מוהרח"ו ז"ל על אביו שהיה עושה כן, וכ"כ הברכ"י אות ו'. סי' בי"ע בדיני תליית הציצית אות ט"ז. כף החיים סי' יו ד אות ד', וכ"כ בן א"ח פ' נח אות י"ד:

יד

יד) [סעיף ד'] אורך החוטין השמונה אין פחות מד' גודלין צריך לשער במקום רוחב הגודל ולא מראשו שהוא קצר. ב"י בשם המרדכי, וכ"כ עו"ת אות ד', ט"ז סק"ח, מ"א ס"ק ה', א"ר ס"ק ה', ר"ז אות ה', ח"א כלל י"א אות כ"ג בן א"ח שם אות י"ב, ועיין בדברינו לקמן אות כ"ז:

טו

טו) שיעור גודל של אדם בינוני הוא כרוחב ז' שערות זו בצד זו בדוחק וכן באורך ב' שערות ברוחב, הרמב"ם פ"י מהל' ס"ת דין ט', והביאו מ"א שם, ש"כ ביו"ד סי' ער"ב סק"א, ברכ"י שם או' א', שו"ג שם אות ג', א"ר שם ר"ז אות ו' ועיין לקמן סי' ק"ץ אות ט"ז:

טז

טז) שם וי"א י"ב גודלין וכן נוהגים ובדיעבד אם הוא פחות מזה השיעור וכ"ש אם היה בתחלה כשיעור ואח"כ נתמעט כשר, לב חיים ח"א סי' ע"ט. וכ"כ בספרו רו"ח וע"ש שהביא סברת החולקים ע"ז, והם המאמ"ר אות ה', ופרמ"ג א"א אות ח' ודחה אותם יעו"ש באורך, ועיין לקמן סי' י"ב אות י"ז, וכ"כ בן א"ח נר"ו שם. מיהו כל אדם יש ליזהר בשעת הקנייה לראות החוטין אם יש בהן שיעור זה כדי לקיים מצוה מ"ה:

יז

יז) שם בהגה. ואם עשאו ארוך וכו' יכול לקצרו וכו'. ואל יחתוך החוטין בסכין משום לא תניף עליהם ברזל רק יפסיקם בשיניים דל"ב שיניים הם נגד ל"ב חוטין. קשל"ה דג"ן ע"ב. כף החיים סי' יו"ד אות י"ב, מזמור לאסף דכ"ט ע"א, בן א"ח נר"ו פ' לך לך אות ד', ובס' דרך ישרה כתב דסגולת הציצית הלא היא שלא יהא לו כאב שנים יעו"ש והביאו כף החיים שם:

יח

יח) שם אחד מהחוטין יהיה יותר ארוך וכו'. ואם האחד אינו ארוך כ"כ לכרוך בו הכל יכרוך בו קצת כריכות מחוט א' וקצת כריכות מהחוט השני כי בזמן התכלת היו עושין קצת כריכות מהתכלת וקצת כריכות מלבן, מג"א סק"ז. א"ר סק"ו, ר"ז אות ח' ח"א שם אות ט"ז, חס"ל אות י"ג, ומ"מ צריך שישתיירו בכל החוטין ארכן י"ב גודלין אחר הכריכה כמ"ש רמ"א, ושיעור זה לאחר שנקשר וגם נאחר שנכרך החוט הארוך יהיה יב"ג. פרמ"ג א"א אות ז':

יט

יט) שם בהגה. ושיעור הנזכר יהיה בציצית לאחר שנקשר וכו' כתב ב"י בשם מהרי"א וכדי שלא ימעיטו הקשרים בזאת המדה יאריכו אצבע יותר דהיינו י"ג גודלים מלבד מה שמונח על הבגד, מ"א סק"ח, ר"ז אות ז', וכתב ר"ז שם וז"ל ולכן צריך שיהיה אורך כל חוט מהד' חוטין שלושים גידלון דכשתכפלם יהיה כל חוט מהח' חוטין ט"ו גודלין ב' גודלין מנקב הטלית שבו תוחבין הציצית עד שפת הכנף דהיינו שיעור קשר גודל וגודל אחד להקשרים וי"ב גודלים יהיו תלויים להכשר ציצית עכ"ל:

כ

כ) [סעיף ה'] ולא משיורי שתי וכו'. א"ל דבלא"ה יש פיסול משום דלא נטוה לשם ציצית די"ל דמתחלה ארג החוטין לשם ציצית ואח"כ ארג מהה בגד. ט"ז סק"ד, א"ר סק"ז:

כא

כא) שם והטעם משום בזוי מצוה. לכאורה משמע דבדיעבד כשר אבל הט"ז שם והנ"ץ כתבו דאפי' בדיעבד פסול, א"ר סק"ח:

כב

כב) שם והטעם משום ביזוי מציה. ובספר המאור כתב הטעם משום דבעינן הכנף מין כנף ואין מינים הללו ראוים לעשות מהם בגד שהם פסילת הצמר ואין בגד נעשה מכמותן עכ"ל, וא"כ כל מיני צמר שהן גרועין שאין בגד נעשה מהן פסולין לציצית, מ"א סק"ט, א"ר שם, ר"ז אות יוד, ח"א כלל י"א אות ט"ו, ועיין ער"ה אות ד':

כג

כג) [סעיף ו'] אם עשאן מצמר גזול פסולין וכו'. וה"ה גזל טלית והניח בו ציצית שלו דבגדיהם שלהם בעינן. פרמ"ג בא"א אות יו"ד והביאו פתחי עולם אות ך' מיהו באות י"ט כתב פתתי עולם בשם מהר"ם מברטונבורג אחרונים סי' ג' דבטלית לא בעינן משלהם יעו"ש, ומ"מ יש להחמיר ובפרט למ"ש האר"י ז"ל בשער הכוו' דרוש ב' דציצית דגדולה מעלת הטלית יותר מציצית יעו"ש:

כג) ואם גזל ציצית והניחו בבגד ואח"כ שלם דמיו לנגזל צריך להתירו ולחזור ולקושרו אחר ששילם דמיו שהרי כשהניחו בבגד תחילה היה פסול משום גזול ואח"כ כששלם הדמים היה שלו והיאך נכשר מאליו והא בעינן תעשה ולא מן העשוי בפיסול כמ"ש סעי' י"ג:

כג) שם בהגהה. ודוקא שגזל החוטין אבל אם אם גזל צמר ועשאן חוטין כשרין וכו', ויש אומרים דאפי' בדיעבד פסולין דהו"ל שינוי החוזר לברייתי. לבוש, וכ"כ הט"ז סק"ה אבל לאו מטעמיה אלא מטעמא אחרינא משום דהו"ל מצוה הבאה בעבירה יעו"ש והסכים לדבריו א"ר אות ט' יעו"ש ועיין זר"א סי' ג' ויד אהרן בהגב"י מה"ק ומ"ב, ומש"ז ונה"ש מ"ש על דברי הט"ז הנ"ל. ועיין לקמן סי' כ"ה אות פ"ו:

כד

כד) [סעיף ט'] יעשה נקב וכו', כתב ב"י בסס"י זה בשם ב"ה די"א דיעשה ב' נקבים ויטיל ציצית בתוכם ויוציא אותן לצד א' וכו' והבא להחמיר על עצמו בכיוצא בזה אינו מן המחמירים אלא מן המתמיהים דמחזי כיוהרא עכ"ל ב"י, וכתב הב"ח דבטלית קטן יעשה ב' נקבים דבזה לא מחזי כיוהרא כיון שאינו נראה לכל עי"ש, וכתבו האחרונים שגם רבינו האר"י זצ"ל נהג כן בטלית קטן וכן הוא בשער הכוו' בדרושי הציצית דרוש ו' אך מהר"ש ויטל בנו של מהרח"ו העיד שם בס' הכוו' בהגהתו שמר אביו מהרח"ו לא נהג לעשות כן אפי' בטלית קטן ולכן גם הוא מהר"ש הנז' לא רצה לנהוג כן וכתב הרב בן א"ח נר"ו בפ' נח אות ט"ו דבודאי רבינו מהרח"ו ז"ל הבין מרבינו האר"י ז"ל שאין דבר זה מעכב ורק רבינו האר"י ז"ל אחר שנהג כך בילדותו כמנהג האשכנזים לא שינה ולכך גם רבינו מהרח"ו לא שינה מנהגו עכ"ל וכן חסידי בית אל יכב"ץ שבעה"ק ירושת"ו אין נוהגים לעשות שני נקבים לא בטלית גדול ולא בטלית קטן:

כה

כה) שם לא למעלה מג' אצבעות, ואם עשה הנקב למעלה מג' אצבעות אע"פ כשקשר הציצית עשה חוטין שעל הבגד קצרים ונתכפלו הכנפות והוא למטה מג' פסול, וה"ה אפכא בקשר גודל כשר, מ"א ס"ק י"ד. א"ר ס"ק י"ג. י"א בהגה"מ. פרמ"ג א"א ס"ק י"ד. ר"ז אות י"ד ח"א כלל י"א אות כ"ה ש"צ דף כ"ט ע"א בי"ע בדיני תליית הציצית אות נ' חס"ל אות ו' קיצור ש"ע סי' ט' אות נ' ועיין לקמן אות כ"ח, ומיהו אם קיפל ויש ביוצא י"ב גודלים אע"פ שאם היה הכנף מתוח לא היה יוצא י"ב גודלין וכסעי' ד' מלבד מה שמונח על הקרן מ"מ ציצית יוצא והא יוצא י"ב גודלין. פרמ"ג שם:

כו

כו) ואם עשה הנקב למעלה מג' גודלין ואחר שהטיל הציצית בנקב חתך בנקב כדי שיתלו הציצית למטה מג' גודלין פסול משום תעשה ולא מן העשוי, מ"א ס"ק ט"ו, א"ר שם, ר"ז אות ט"ו ח"א שם, חס"ל שם, קיצור ש"ע שם, וה"ה איפכא כשתלאן תוך קשרי אגודל וחתך למעלה בבגד והעלה הציצית למעלה מקשר אגודל ותפר למטה או תלה מטלית על הכנף הוה תולמ"ה ופשוט הוא, א"א ס"ק ט"ו:

כז

כז) שם לא למעלה מג' אצבעות וכי' ולא למטה מכשיעור שיש מקשר גודל עד סוף הצפורן, הברכ"י בשיו"ב אות ב' הביא משם רבינו ישעיה ז"ל דג' אצבעות ומלא קשר גודל חדא היא וקשר גודל הוי קשר שני של גודל והוא שיעור מכוון תחת שלוש וסיים עלה הרב ז"ל דכפ"ז יש להחמיר שלא יהא רחוק למעלה מג' אצבעות פשוטים ולא גודלין, ובמחב"ר הביא משם האר"י ז"ל בס' הכוו' שאלו הג' אצבעות הם אמה קמיצה זרת, וחזק דברי האר"י ז"ל מסברת רבינו ישעיה ז"ל שהביא בשיו"ב דג"א הם פשוטים, וכתב אך רבינו ישעיה ס"ל דמלא קשר גודל הוא קשר שני, ומהאר"י ז"ל לא משמע כן, וכבר כתבתי בשיו"ב דיש להחמיר כדעת ר"י, ומה גם עתה שראיתי שהאר"י ז"ל סבר נמי שאינם גודלין עכ"ל, והר"א חאיון בס' ש"ץ דף כ"ז תמה על דברי הברכ"י הנ"ל שכתב בשם ר"י ז"ל ועי"ש מה שהאריך בזה וסיים וז"ל המורם מכל האמור הלכה למעשה כי אע"ג שהמרדכי ס"ל דמשערינן במקום הרחב של גודל, כעת לא מצינו אחרים כוותיה שיאמרו כן בפי' זולתי דברי הרמב"ם ז"ל בה' ס"ת שמטין לסברת המרדכי, ואדרבא התוס' ז"ל נסתפקו בדבר ודי בזה למיחש לספק בטול מצית ציצית וגם ליכנס בספק ברכה לבטלה, כ"ש לפי מה שהוכחנו וביררנו שרבינו ישעיה והכלבו ומהריב"ח ורבינו האר"י ז"ל כולם שוים לשער בצד הקצר, ועל הרוב כך הם מטים ג"כ דברי החינוך. ומעתה קם דינא דיש ליזהר שלא להרחיק יותר מג"א שהם אמה קמיצה זרת, וכדברי האר"י ז"ל וכן הוא הסכמת גאון עוזנו בס' מחזיק ברכה ובק"א שיו"ב וכ"כ בס' מאמ"ר עכ"ל, וכ"כ יד אפרים. שע"ת אות י"ב קמח סלת בה' ציצית, קי' ש"ע סי' ט' אות ג'.

כח

כח) [סעיף יוד'] אם היה רחוק מהכנף מלא קשר גודל ונתקו מחוטי הערב וכו'. כשר משמע דאם עשאו בתחלה שלא כדין פסול, וכ"כ הב"ח דבין עושה בפחות מקשר גודל בין יותר מג' אצבעות פסול, א"ר ס"ק י"ג, וכ"כ הלבוש סעי' יו"ד ח"א כלל י"א אות כ"ג ודלא כמהר"י פאדאנא בת' כ"י והביאו כנה"ג בהגה"ט דצדד לומר דבדיעבד כשר, א"ר שם:

כט

כט) שם ונתקו מחוטי הערב וכו' כשר, בין אם ניתקו בסביב הנקב ונתרחב הנקב וירדו הציצית למטה מקשר גודל בין אם ניתקו משפת הבגד מלמטה ולא נשאר משפת הבגד עד הנקב שיעור קש"ג, ב"י, מאמ"ר אות י"ב, ר"ז אות י"ח, קיצור ש"ע שם אות ד', ועיין לקמן סי' ט"ו סטי' ה' ובדברינו לשם:

ל

ל) שם י"א וכו' וי"א שדין רוחב הבגד כדין האורך ונראין דבריהם. וכן פסק הלבוש, וכ"כ האחרונים. ר"ז אות י"ז, ח"א כלל י"א אות כ"ג, חס"ל אות ה', קי' ש"ע שם אות ג', ובפרט לדידן דאתכא דמרן סמכינן ודעתו ז"ל כדיעה שניה כמ"ש ונראין הדברים, ועיין שו"ג בכללי הש"ע אות ט"ו ואות ך', ולקמן בדברינו לסי' י"ג אות ז':

לא

לא) [סעיף יא'] אם הגדול שקורין אוריליי"ז היינו שמניחין קצת חוטי שתי בלא ערב ובסוף אורגין. עיין ט"ז ס"ק י"ב לב"ש, ובס' בני חיי כתב שזה האוריליי"ז הוא אותו צבע כעין גוון מאב"י שעושין בטליתות שלנו ונסתפק דדוקא שחור שמגנה הבגד אבל אם מיפה את הבגד לא א"ד כל שאינו לבן כולו מגונה מקרי, וכתב דעל הספק מודדין מלבד זאת השפה להחמיר אבל הדבר משה ח"א סי' ו' הרבה להשיג עליו וכתב שימדוד מכנף הטלית ובכלל הגוון מאב"י וכ"כ יד אהרן בהגה"ט ברכ"י אות ח' ובמחב"ר אות ז' בשם מו"ק, ש"ץ דף כ"ט ע"א, זכ"ל ח"א אות ט', בי"ע אות ז':

לב

לב) שם לא יטיל בו הציצית וכו'. ואין חילוק בין מן הצדדין בין למטה בשפת הבגד, ב"י לבוש, א"ר ס"ק ט"ז:

לג

לג) שם בהגה. וטוב שימדוד שיעור קשר גודל וכו' וכ"כ האחרונים:

לד

לד) שם וטוב שימדוד וכו' בלא הגדיל וכו'. ואם הגדיל רחב ב' אצבעות או ג' יחתוך מקצתו, מ"א ס"ק י"ז, ר"ז אות כ"א, ועיין דבר משה שם:

לה

לה) ואם חוטי השתי בולטין בלא ערב או ערב בלא שתי, כתב מ"א שם דמסתפק במרדכי וסמ"ק אם עולין למנין, וכתב מחצית השקל ומהאי טעמא באותן הטליתין הנקראים פולישי שיוצא מהן משני צדדין חוטי שתי או ערב יש לחתכן במקום הטלת הציצית. וכ"כ חס"ל אות ח', וכ"כ פרמ"ג א"א ס"ק י"ז דסגי אם חתך כנגד הכנף וא"צ לחתוך כל השתי שבבגד:

לה) ואם אינו חותך צריך ליזהר שלא יהיה הנקב למעלה מג' גודלין משפת החוטין הללו שמא הן נחשבין בכלל הבגד ואם משך החוטין הוא רחב הרבה יחתוך קצתו, וגם יזהר למדוד מלא קשר גודל לבד מאלו החוטין שמא אין נחשבין בכלל הבגד, ר"ז אות כ"ב:

לו

לו) [סעיף יב'] מנין חוטי הציצית בכל כנף ארבעה כפולים שהם שמונה. ואם הארבעה היו ג' מצד זה וה' מצד זה כתב מי"ט בשם דרשות מהר"ש דכשר א"ר ס"ק י"ז, מחב"ר אות יו"ד, זכ"ל אות צ', ש"ת אות ט', ונראה דהיינו אחר שתלאן בטלית אלא דקודם הקשירה או הכריכה נעשו ה' בצד זה וג' בצד זה אבל אם בשעת התנייה היו ג' בצד זה וה' בצד זה הוא פסול דהא לא נתלה בבגד אלא ג' חוטין והאחד תלוי בחוטין, ועיין ב"י סי' י"ב:

לז

לז) שם ואם הוסיף פסול. וכן אם פחת מד' פסול, ח"א כלל י"א אות י"ז, לב חיים ח"א סי' פ"ב. וכן משמע בלבוש סעי' י"ג, ר"ז אות א':

לח

לח) שם יחתוך ראשי החוטין הד' ויתחבם בכנף וכו'. היינו לכתחלה יחתוך קודם שיתחבם, מ"א ס"ק י"ח, א"ר שם, ר"ז אות כ"ג, ח"א שם אות י"ח, בי"ע אות ט', ואם תחב ואח"כ חתך וכן הטיל לב' קרנות ואח"כ חתכם קודם שקשרם כשר, פתחי עולם אות ל"ו:

לט

לט) שם יחתוך ראשי החוטין וכו', כתב בשל"ה ומט"מ שאל יחתוך בסכין אלח ינשכם בשיניו, מ"א שם, א"ר שם, מחב"ר או' ט', ועיין בדברינו לעיל או' י"ז:

מ

מ) שם ויתחבם בכנף ויכפלם וכו'. יש לספק דנצריך שיתחוב כל החוטין ביחד דאם תחבן בזה אחר זה א"כ תחיבת החוטין הראשונים היו בפיסול ומה שיתכשרו בהוספת החוטין האחרונים הו"ל תעשה ולא מן העשוי, ונראה דבדיעבד ודאי כשר, ואפילו לדעת מהרי"א שהביא ב"י דבתחבן קודם הקשירה פסול מההיא דמנחות ל"ח דקאמר שם למ"ד תכלת מעכב הלבן הא קדימה אינו מעכב, פתחי עולם שם:

מא

מא) [סעיף יג'] יזהר לחתוך וכו'. שאם כרך אפי' חוליא אחד וקשר אפילו קשר אחד ואח"כ חתכן פסול, ר"ל שקשר אחר הכריכה דכריכה בלא קשר לא כלום הוא, וקשר הראשון תכף אחר התחיבה אינו בחשבון כלל ולא מיקרי עשיה כלל אלא דוקא הכריכה עם הקשר שעושה אחר הכריכה, ט"ז ס"ק י"ד, וכן פי' מחה"ש דברי המ"א ס"ק י"ט. וכ"כ א"ר ס"ק י"ח, ר"ז אות כ"ג, מש"ז ס"ק י"ד, אבל בעו"ת ס"ק ח' כתב דאו או קתני או כרך או קשר של קיימא שני קשרים זה על זה וכן משמע בלבוש, ועיין באות שאח"ז:

מב

מב) [סעיף יד'] יקח ד' חוטין מצד זה וד' מצד זה ויקשור ב' פעמים זה על גב זה. והטעם כתב בב"י כי האחד לא יתקיים ולא חשיב קשר, וכ"כ הלבוש א"ר שם, ח"א כלל י"א אות י"ט, וכתב הלבוש וז"ל מיהו מן התורה סגי בקשר אחד של קיימא, וקשר זה י"א שהיא התחתון הסמוך לענף המקום את כל הגדיל עמו וי"א שהוא העליון הסמוך לבגד שבי תלוי עיקר הקיום שלא יפול עכ"ל, מיהו הא"ר ס"ק י"ט כתב וז"ל ואני אומר דאף לי"א אלו אינו הקשר שסמוך לכנף הבגד ממש קודם שכרך החוליא אלא הקשר שאחר כריכה הראשונה כמבואר בב"י עכ"ל עי"ש, אבל מדברי הח"א כלל י"א משמע כדברי הלבוש שכתב באות י"ח וז"ל ואם היו ב' החיברים והטילם כך בבגד יחתכם קודם שיקשור ואם לא חתך וקשר אפילו קשר אחד פסול עכ"ל, משמע דקשירה לחוד בלא כריכה חושש שמא היא דאורייתא ובשביל כך פוסל וכ"כ באות י"ט וז"ל מה"ת אין שיעור כמה יהיה כל אחד אלא אפילו קשר רק שני קשרים למעלה סמוך לכנף דבפחות מב' קשרים לא מיקרי קשר ויכרוך אפי' רק ג' כריכות ויחזור ויקשור ב' קשרים זה ע"ג זה כשר וע"ז יש לסמוך כשאין לו פנאי לעשות כתיקונו ומותר לצאת בו בשבת ולברך עכ"ל, משמע שחושש לב' הסברות שהביא הלבוש ואזיל הכא לחומרא והכא לחומרא דאם לא חתך הציציות אפי' לא כרך אלא קשר לחוד פוסל, ולגבי לצאת בו בשבת ולברך עליו בעי קשירה וכריכה וקשירה, וא"כ הוו להו תלתא כחדא דפסלי אם תחב החוטין וקשר לחוד ואח"כ חתך, לבוש בסוף סעי' זה ועו"ת וחיי"א ויש לחוש לדבריהם, וכן בשעת הדחק דאין לו פנאי אין להכשיר אלא אם כן קשר וכרך וחזר וקשר כהוראת ח"א הנז', ועיין מאמ"ר אות ט"ו:

מב) ואם יש לו פנאי אינו רשאי לפחות ואם פוחת עובר על דעת חכמים, ב"י בשם מהרא"י. וכן מה שהכשרנו בשעת הדחק לכשיהיה לי פנאי חייבח להשלים ואם לא השלים עובר ע"ד רבנן, עמודי השלחן על קי' הש"ע סי' ט' אות ח' בשם ריעב"ץ:

מב) ואם קשר פ"א וקודם שקשר הפעם השנית כדי שיהא קשר של קיימא פסקן ואח"כ קשר שנית כשרה כיון שאין הקשר נקרא קשר אלא כשהוא של קיימא. לבוש. והמחמיר גם בזה תע"ב:

מג

מג) שם וכן יעשה עד שישלים לחמש קשרים כפולים, וארבעה אוירים ביניהם מלאים כריכות, והטעם כתב ב"י בשם רש"י ותוספות משום דשקילה מצות ציצית כנגד כל המצות כלומר דציצית עולה ת"ר וח' חוטין וה' קשרים הרי תרי"ג, ובכוו' דרוש א' דציצית כתב דה' קשרים הם כנגד ה' אותיות מילוי הוי"ה דב"ן וד' אוירים כנגד ד' אותיות הפשיטות דשם ב"ן יח' חוטין שבכל כנף הם כנגד ד' אותיות הפשיטית וד' המילויים יעו"ש, ויש לכוין זה בשעת עשיית הציצית. ועוד עיין לקמן אות מ"ז:

מד

מד) שם אין שיעור לכריכות וכו'. אפילו כרך רובה או לא כרך בה אלא חוליא אחת כשרה, ואם כרך כולה פסולה ב"י. מ"א סק"ך, ר"ז אות כ"ה ואות כ"ו. ח"א שם, מחה"ש, בי"ע אות י"א, ואף אם חזר אחר כך והתיר קצת שיהיה ענף מ"מ הוי תעשה ולא מן העשוי. פתחי עולם אות ט"ל בשם הגהות רע"א:

מד) ואם הניח ענף ובסופו גדול פסול, ב"י בשם נמ"י שאמר בשם רש"י, פתחי עולם שם:

מה

מה) שם רק שיהיה כל הכרוך והקשרים רוחב ארבעה גודלים וכו'. כתב הרא"ש שיהיו כל החוליות בשוה שזהו נוי לציצית, וכתב מג"א ס"ק כ"א וא"כ באויר ראשון יעשו הכריכות רחוקים זה מזה ואח"כ בכל איור יותר עכ"ל, וכ"כ א"ר ס"ק ב' בשם ל"ח, אבל סיים הל"ח והביאו א"ר שם שראה ציצית של רבינו שלמה מולכו שאינם שווים לגמרי, וכן הרב בשער הכוונות לא כתב זה, וכן מ"ש המ"א שם בשם ר"מ שיהיה בין קשר לקשר כמלא גודל, הרב בדרושי הציצית לא כתבו:

מו

מו) שם בהגה, ואם האריך הציצית יראה כשלישיתו יהיה גדיל וב' חלקים ענף ע"כ. וכ"כ ע"ז ס"ק ט"ו, ר"ז אות כ"ט, חס"ל אות י"ג, בי"ע שם, קי' ש"ע סי' ט' אות ה', בן א"ח נר"ו פ' נח אות י"ג וכתב שיש טעם בזה ע"פ הסוד, ועיין שער הכוונות בדרושי הציצית דרוש ו' ובדברינו באות שאחר זה. או יחתוך המותר על שני שלישים, חס"ל שם. ופשוט שאינו מעכב בדיעבד, ט"ז שם:

מו) ואם עשה פחות משליש אחד גדיל יחתוך מן הענף:

מז

מז) שם נוהגים לכרוך באויר ראשון ז' כריכות ובשני ט' וכו'. ובשל"ה כתב לעשות בשני ח' ואז הוא מכוון כמנין ה' אחד, וכ"כ הלבוש, וכ"כ בכוונית מ"א ס"ק כ"ב. וכ"כ ט"ז ס"ק ט"ז, עו"ת אות י"א, א"ר אות כ', וכתב דיכוין דשבעה ושמונה הוא נגד שם של י"ה ואח"כ י"א שהוא כנגד ו"ה ואח"כ י"ג בגימט' אחד, וזהו ה' אחד עכ"ל, ובל"ח סי' מ"ח כתב שבציצית של רבינו שלמה מולכו היה באויר ראשון יו"ד כריכית ואח"כ ה' ואח"כ ו' ואח"כ ה' כשם הוי"ה, והביאו מ"א שם, א"ר שם, וכ"כ ברכ"י אות ט' בשם מהרי"קש וכתב דכן נוהגים רוב העולם, אבל המדקדקים נוהגים לעשות ט"ל כריכות כמ"ש האר"י זצ"ל, וכ"כ האחרונים עכ"ל, ואין חילוק בין טלית קטן לטלית גדול דבכולם יעשה ט"ל כריכות דכ"מ מלשון סתמיות שער הכוונות ודלא כמ"ש כס"א והביאו הרח"פ בס' כף החיים סי' יו"ד אות ד' דבטלית גדול יעשה ט"ל כריכות ובטלית קטן כ"ו אלא שניהם שוים:

מז) וז"ל שער הכוונות בדרושי הציצית דרוש ו' הנה צריך הציצית לעשותו שליש אחד גדיל וב' שלישי ענף וכו' ואמנם הגדיל יעשהו חוליות חוליות כל חוליא מג' כריכות ובתחלה יקשור שני קשרים סמוך לכנף ויכרוך ז' כריכות ויקשור שני קשרים אחרים ויכרוך ח' כריכות ויקשור שני קשרים אחרים ויכרוך י"א כריכות ואח"כ יקשור שני קשרים אחרים ויכרוך י"ג כריכות ויקשור שני קשרים אחרים והרי הם ט"ל כריכות כמנין ט"ל אותיות אהיה דההין [בפשוט ומלוי ומלוי המלוי לפי שסוד הציצית הוא באהיה דההין העולה כנף] וכמספר הוי"ה אחד עכ"ל, והביאו ברכ"י אות ט' וכתב וכן היה מנהג הרמב"ם כמ"ש פ"א, אבל מנהג העולם שלא לעשות חוליות כמ"ש הגמ"י בשם ר"י, וגם הרמב"ם כתב שם אם רצה לכרוך בלא מנון חוליות עושה וכ"כ באורחות חיים עכ"ל. והביאו הש"ץ דף ל"ד ע"ד, בי"ע או' י"ג. שע"ת או' יו"ד אמנם המדקדקים עושים ט"ל כריכות וגם עושים אותם חוליות חוליות כמ"ש האר"י זצ"ל, ויש לכוין ג"כ בשעת הכריכות בשם אהיה דההין בפשוט ומלא ומלא דמלא כזה אהיה אלף הה יוד הה אלף למד פה הה הה יוד ואו דלת הה הה ויכוין אות אחת בכל כריכה, וזהו בפרטות, ובכללית יכוין ז' כרוכות וח' כנגד י"ה שבשם הוי"ה וכו' כנז"ל, ועיין עוד מש"ל אות מ"ג:

מז) וסדר כריכות החוליות הוא כך, בתחלה יקשור שני קשרים סמוך לכנף ויכרוך שלשה פעמים וירחיק מעט ויחזור ויכרוך ג"פ וירחיק מעט ויכרוך כריכה אחת ויקשור שני קשרים אחרים ויכרוך שני כריכות וירחק מעט כדי שיצטרפו עם כריכה הראשונה ויהיו שלשה שהם חוליא אחת ויחזור ויכרוך שלשה פעמים וירחיק מעט ויכרוך ג' פעמים ויקשור ב' קשרים ויכרוך ג' כריכות וירחיק מעט ויכרוך ג"פ וירחיק מעט ויכרוך ג"פ וירחיק מעט ויכרוך שני כריכות ויקשור ב' קשרים ויכרוך אחת וירחיק מעט כדי שתצטרף עם השנים ויהיו שלשה, ואח"כ יעשה ד' חוליות על זה הדרך שהם שנים עשר כריכית ויהיו י"ג וקושר ב"פ והרי נשלמו ט"ל כריכות שהם י"ג חוליות וה' קשרים וד' אוירים, ר"ז אות ל"א, חס"ל אות ט' עם הרחבת לשון:

מח

מח) שם כמנין ה' אחד וכו'. יש מי שרצה לומר שאסור להתיר כריכות הצלצית שהרי הם בשם הויה והוי כמוחק את השם אבל במהר"י עייאש בס' בית יהודה ח"א חלק או"ח סי' כ"ה כתב דאין לחוש, יד אהרן במה"ת בהגב"י אוח ז', ברכ"י אות ט', שע"ת אוח יו"ד, ש"ץ שה זכ"ל אות צ' בי"ע אות ט':

מט

מט) שם נהגו לעשות בסוף כל חוט קשר וכו'. עיין בדברינו לעיל אות י"ג:

נ

נ) [סעיף טו'] י"א שצריך לדקדק שיתלה הציצית לאורך הטלית דבעינן שתהא נוטפת על הקרן וכו'. יש כנף שהוא תולה בו לאורך הטלית ויש ברחבו הכל לפי מה שמתעטפים בו, ברכ"י אות ז' ועי"ש. ר"ז אות ל"ד, חס"ל אות י"א, שע"ת אות י"א, וראיתי מדקדקים שלא לעשות כן בשבת ואין לחוש, גן המלך ס' ס"ו, י"ד אהרן בהגב"י, שע"ת שם:

נא

נא) שם שתהא נוטפת על הקרן וכו', אבל אין קפידא כ"כ לפוסלי. ועכ"פ זהר מאד שלא יהיו הציציות תלוין באלכסון על קרן זוית, ב"י, ולבוש כתב הטעם דאסור מפני שנראה שצריך ח' ציציות, ומפני כך עושה באלכסון כדי לצאת בזה לב' צדדין עי"ש, ומ"א ס"ק כ"ד כתב דאסור מפני שהוא מנהג הקראים שעושין כן באלכסון. א"ר אות כ"ב:

נב

נב) שם י"א שאין לתת שום בגד בנקבי הטלית וכו' ויש מתירין וכן נהגו, ולפ"ז אפילו של עיר מותר ב"י, לבוש, עו"ת אות י"ג, מ"א ס"ק כ"ה, א"ר אות כ"ג ועיין בדברינו לעיל סי' יו"ד אות יו"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---