כף החיים/אורח חיים/יב

כף החיים ‏ אורח חיים יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אם נפסקו כל חוטי הכנף ונשתייר בהם כדי עניבת כל החוטין הפסוקים ביחד כשר. לכאורה נראה דאם נפסקו כל הח' ראשים די בעניבת ארבע חוטין הפסוקים בהדדי ולא בעינן כדי עניבת ח' חוטין אהדדי כיון דלא בעינן רק ד' חוטין שיש בהם כדי עניבה כמבואר בש"ע, מיהו י"ל אע"ג דסגי בד' חוטין דיש בהם כדי עניבה מ"מ שיעור העניבה הוא על שמנה חוטין בהדדי, לב"ש יעו"ש, וכ"כ הזכ"ל ח"ג אות צ' דשיעור עניבה הוא כדי לענב כל שמנה חוטין ביחד שהוא יותר מלענב כל א' וא' בפ"ע, ואפילו כשנפסק חוט אחד צריך לשער כן בכדי שיוכל לענב כל ח' חוטין ביחד עכ"ל, והמ"א סק"ב כתב בשם המרדכי שצריך לענב חוט א' הנפסק על כל א' מהחוטין הנפסקין בפ"ע וזהוא שיעור ארוך מלענב כל החוטין הפסוקים יחד, וכתב ולכן יש להחמיר, וכ"כ ר"ז אות א', וכן נראה דעת יד אהרן בהגב"י והפרמ"ג בא"א אות ב', וכתב שם ר"ז ואפילו אם לא נפסקו אלא ז' חוטין צ"ל בחוט הנפסק מד' חוטין הארוכין ג"פ כדי עניבה על חוט. ואם יש בו כשיעור הזה כשר עכ"ל, [ועיין בי"ד סי' ו' וחס"ל אות א'], והח"א כלל י"א אות ך' כתב דשיעור עניבח כדי ארבעה גודלין ואע"ג דמן הגמרא ופוס' משמע דהוא פחות מד' גודלין שהרי לר"י שיעור כ"ע מן הגדיל וכל הגדיל אינו אלא ד"ג לפי שאין אנחנו בקיאין בכ"ע נ"ל דדי בד גודלין מן הענף אפילו לרש"י עכ"ל, וכ"כ קיצור ש"ע סי' ט' אות י"ג, אבל לע"ד נראה דאין כדי עניבה יותר משני אצבעות ושני שלישים שהרי כתב הרמב"ם פ"א מהלכות ציצית הלכה ו' והביאו מר לעיל סי' י"א סעי' ד אור החוטין הח' אין פחות מארבע אצבעות ובהלכה ט' כתב וז"ל כללו של דבר יתכוין להיות הכרוך שליש והענף שני שלישים עכ"ל וא"כ כיון שכל אורך החוטין ארבע אצבעות כשעושה ממנו שליש גדיל בשאר הענף שני אצבעות ושני שלישים ואע"ג דהביא מרן שם י"א שצריך להיות החוטין י"ב גודלין זהוא דוקא לעניין אורך החוטין אבל לא לענין שיעור עניבה דאין סברא שיחלקו בזה והוא פשוט, וא"כ אף לדידן שאין בקיאין בשיעור עניבה א"צ לשער יותר מזה, ועיין פתחי עולם אות ג' שכתב בשם ב"ה דאין להחמיר יותר מב' גודלין. ועיין ב"י ומאמ"ר אות א' ובישי"ע אות א':

ב

ב) שם ואם לא נשאר כדי עניבה אפילו בחוט אחד שנפסק כולו פסול. פי' בין שנפסק חוט אחד במקום חבירו בכנף דלא נשארו כ"א ג' חוטין, בין שנפסקו ב' ראשי החוט ולא נשאר באחד מהם כדי עניבה. ב"י, ועיין מחב"ר אות א' ובדברינו לעיל סי' ח' אות ל"ז:

ג

ג) ואם נפסקו ב' ראשי החוט ולא נשאר באחד מהם כדי עניבה, אבל כשנצרף שיור שני הראשין יש כדי עניבה. הב"י נסתפק בזה וכתב דאיכא למימר דכל שלא נשאר כדי עניבה במקום א' לא מינכר ולא חשוב כלל דכמאן דליתיה דמי, וכ"כ הלבוש שהוא פסול, א"ר סק"ב, וכ"כ הפרמ"ג על דברי המ"א ס"ק ג' שהוא פסול מספק, וכ"כ ר"ז אות ב', שתילי זתים אות ה' בשם א"ז, וכ"כ הזכ"ל ח"ג או' צ', וכתב הא"ר שם דאפי' יש ס"ס שמא לא חוט א' הוא ושמא מצטרפין ג"כ פסול יעו"ש, וכתב הפרמ"ג שם ומשמע נמי בנשתייר כדי עניבה כל חוט בפ"ע נמי הכין הוא, והטעם שהחמירו כ"כ כתב שם הפרמ"ג מפני שציצית מצויין, וכ"כ השתילי זתים שם דלא אמרינן כאן ס"ס ודלא כתשובת בית יעקב, וכ"כ הא"ר שם על תשו' בית יעקב דאין דבריו מוכרחין:

ד

ד) אם נפסקו חוטי הציצית ונשאר בהם כדי עניבה דכשר בדעבד, מ"מ אסור ליתנו בטלית אחר, עיין לקמן סי' ט"ו אות ה', ואם ירצה לקשור בו חוט עד שיהיה י"ב גודלין רשאי, עיין לקמן סוף אות ו':

ה

ה) אם נפסק מקצת החוט חצי שזירה ומקצת השני קיים ולא נשאר כדי עניבה מהשזור אם מתכשר עיין שם במש"ז שנסתפק בזה ועיין בדברנו לעיל סי' י"א אות י"ב:

ו

ו) אם נפסל החוט לא מהני לקשור בו חוט להשלימו, הכי מסיק הט"ז, והא"ר נראה דמסכים עמו. וכן הסכים המור וקציעה ודלא כמ"ש באה"ט על שם הט"ז. מחב"ר אות ב', זכ"ל ח"ג אות צ', וכ"כ שע"ת אות ג' וז"ל מ"ש הבאה"ע בשם הט"ז דאם היה קשור וכו' כשר אם חזר וקשרו, במחכ"ת לא כיון יפה בדעת הט"ז שאעפ"י שנשא ונתן בזה מ"מ במסקנת דבריו אינו מכשיר במקום שבא לידי פסול רק אם נשאר כד"ע שעדיין כשר הוא מהני הקשירה, ונ"מ אם נפסק גם מצד השני אח"כ וכ"כ המש"ז עכ"ל, ור"ל ראש חוט הזה שנפסק ולא נשאר בו כדי עניבה וקשרו מהני לראש השני שהיה בו כד"ע אם נפסק אחר כך. ועיין במש"ז אות ג':

ו) אבל קודם שעשה הציצית אם נפסק חוט וקשרו ועשה ממנו ציצית כשר, ט"ז שם וא"ר. מו"ק. מחב"ר שם זכ"ל שם, וכ"כ המ"א סי' ט"ו ס"ק א', יד אהרן בהגה"ט ח"א שם, סידור בית עובד אות ז' שתולי זתים אות ז' ר"ז סי' ט"ו אות ג':

ז

ז) שם ולפי מה שאנחנו נוהגים לדקדק בעת עשיית הציצית לתת סי' בד' ראשים וכו', עיין מ"א סק"ה [הב"ד אות ט'] ועיין פתח הדבור אות ב' שהאריך בעניין מה שנוהגים בסי' זה שתכף שתוחבין החוטין בנקב הבגד תופסין הד' ראשין שמצד האחד שאין החוט הארוך עמהן ועונבין אותם ביחד כדי שבעת שעושין הכריכות והקשרים שלא יתערבו החוטין שבצד זה עם הצד האחר וכשגומרין עשיית הציצית מתירין העניבה, וסיים וז"ל ומ"מ טפי עדיף לעשות הסי' שכתב המ"א ז"ל לאפוקי נפשיה מכל ערעור עכ"ל, ואנחנו מנהגינו לעשות הסי' בזה האופן, והוא לאחר שהכניס הד' ראשון בנקב וקשר אותם זעג"ז קושר הד' ראשין של החוטין כל אחד לבדו, והג' ראשין עם חוט הארוך ישארו בלא קשירה ובכל עת שקושר תופס הד' ראשין הקשורין לבד והד' שאין קשורין לבד וקושר ובזה יהיו לעולם הד' ראשין מצד אחד של הקשר והד' ראשים מצד האחר ולא יתערבו, ועיין לקמן אות ט':

ח

ח) שם ולפי מה שאנחנו נוהגים לדקדק וכו', אם נפסקו שני ראשים מצד אחד כשר. ה"ה אם נפסקו ד' ראשים שמצד א' כשר לפי שנשתיירו כל הראשים השניים שיש בהם יותר מכדי עניבה ואפילו לא נשתייר מהראשים השניים רק כדי עניבה שהוא כדי עניבת שמונה חוטין ביחד כשר, פרי צדיק דף פ"א ע"ב, ברכ"י אות א', זכ"ל ח"א וח"ג אות צ' סי' בי"ע אות ב' ועיין לקמן אות י"א:

ט

ט) שם אם נפסקו שני ראשים מצד אחד כשר. אבל אם הם מב' צדדים פסולה דחיישינן שמא חוט אחד הם, לבוש סעי' א' מ"א סק"ה, ר"ז אות ב', זכ"ל שם בח"ג. ח"א שם. שת"ז אות יוד קיצור ש"ע סי' ע' אות י"ג, ומיהו יש ג"כ תקנה לזה לעשות סי' בעת עשיית הציצית להיות ניכר השני ראשים שהם מחוט א' על ידי הקשרים שעושין בסוף כל חוט, מ"א שם, דרך משל חוט א' יעשה בשני ראשיו בכל ראש קשר א' ובחוט השני יעשה בשני ראשיו בכל ראש ב' קשרים ובחוט הג' יעשה בשני ראשיו בכל ראש ג' קשרים ובחוט ד' יעשה בשני ראשיו בכל ראש ד' קשרים, מחה"ש ועיין א"א שעשה אופן אחר:

י

י) שם ולר"ת לא מכשירין אלא בנשתיירו שני חוטין שלימים וכו' ארוך י"ב גודלין, אעפ"י שבשעת עשייה הוסיף בארכה, ב"י בשם נ"י:

יא

יא) שם והלכה כסברא ראשונה, מיהו היכא דאפשר טוב לחוש לסברת רבינו תם ע"כ. והח"א כתב בכלל י"א אות ך' דאם לא נשארו שני חוטין שלמים שהם ד' ראשים שכל א' אורך י"ב גודלין אין ללובשו כ"א אין מזומנים לפניו ציצית אחרים אז שיתבטל על ידי זה מתפלה וכיוצא בו ואפ"ה לא יברך אבל בלא"ה אסור ללובשו ופשיטא לברך יעו"ש:

יב

יב) שם מיהו היכא דאפשר טוב לחוש לסברת רבינו תם. והטוב יותר לחוש ולהחליף הציצית היכא דאפשר אפילו לא נפסק אלא ראש אחד מהח' דודאי דמנין הל"ב חוטין אית בהו רזין עילאין וראשן מגיע השמימה. חס"ל אות א':

יג

יג) אם מצא פיסול בציצית שבטליתו לא יתקן הציצית בעוד הטלית עליו אלא פושטו ומתקנו, א"ר סק"ז. [ומ"ש וכ"מ במ"א סי' יו"ד ט"ס הוא וצ"ל סי' י"ט סק"א] ח"א כלל י"א אות ל"ו. חס"ל אות ב' פתה"ד אות ג'. ועיין מ"ש פתה"ד סי' י"ט אות א':

יד

יד) [סעיף ב'] היכא דצריך כדי עניבה וכו'. ואלו היו דקים היה בהם כדי עניבה כשר. הגהה ומשערין בחוטין בינונים ע"כ. עיין מ"א סק"ו, ועיין מאמ"ר אות ג' שכתב דמב"י משמע דדי לני לשער ביותר קטנים שנמצא וכן משמעות לשין הש"ע יעו"ש, אבל הש"ץ דף כ"ט ע"ג כתב דיש לשער בחוטין בינונים יעו"ש. וכן כתב הזכ"ל ח"ג אות צ' וכ"כ ר"ז אות ה':

טו

טו) טוב לעשות החוטין בינונים משום זה אלי ואנוהו. מ"א שם. שתילי זתים אות י"ב, פתחי עולם אות יו"ד:

טז

טז) [סעיף ג'] כדי עניבה לרש"י מן הענף ולר"י וכו'. מן הגדיל כשר וכו' והיכא דלא אפשר יש לסמוך על ר"י ע"כ. כתב מ"א סק"ז ומ"מ לא יברך עליהם וגם אסור לצאת בו בשבת לר"ה, וכ"כ א"ר סק"ז. ח"א כלל י"א אות כ' ר"ז אות ו' ש"ץ שם. [וכתב שם הש"ץ דה"ה לכרמלית אסור ועיין א"א] שתילי זתים אות ט"ו ואע"ג דהרב יד אהרן בהגב"י כתב דדעת מרן לברך וכ"כ הברכ"י או' ב' ומאמ"ר או' ד', מ"מ נקטינן דסב"ל אפי' כנגד מרן ואפי' נגד הרוב כמ"ש הזכ"ל בה"ב ח"א אות ס' וח"ג, וכ"כ הרב דברי מנחם בהגב"י בשם מר זקנו דדעתו שלא לברך משום סב"ל, ועיין בדברינו לעיל סי' ז' או' ה' ודלא כסי' בי"ע או' ד':

יז

יז) מי שנפסק לו חוט הגדיל ואין לו חוטין אחרים, יתיר ג' חוליות עם שלשה קשרים העליונים ויניח קשר התחתון עם חוליתו כדי שיהא פתיל וגדיל עד שימצא אחרים ואין בזה משום תומ"ה כיון שנעשה בכשרות. הלק"ט ח"ב סי' קי"ח והביאו יד אהרן בהגה"ט, סי' בי"ע אות ה', ר"ז אות ו'. אמנם הפרמ"ג במש"ז סי' י"א אות ג' כתב דצריך להתיר כל הגדיל ואחר כך יעשה קצת גדיל וקצת ענף, דאל"כ הו"ל תעשה ולא מן העשוי יעו"ש, וכן כתב פתחי עולם אות י"א בשם ב"ה. ועיין לקמן סי' י"ג, אות י"ג. ולענין ברכה כתב שם הפרמ"ג דיש ספק וכ"כ הפת"ע בשם ב"ה וכ"מ מר"ז שם. וזהיא לפי סברת הפרמ"ג ומאמ"ר דס"ל מ"ש מרן ז"ל סי' י"א סעי' ד' יש אומרים שיעור הציצית י"ב גודלים הוא לעיכובא עיין א"א שם או' ח' ומאמ"ר או' ה' אבל לפי מ"ש לב חיים שהביא כל דברי הראשינים והאחרונים ומאמ"ר והפרמ"ג ובירר דיש אומרים אלו שהביא מרן ז"ל לא פליגי אלא לכתחילה יש לברך ג"כ דאין כאן סב"ל, ועיין בדברינו לעיל סי' י"א אות ט"ז ודו"ק. ואם לא נשאר ד' גודלין בין הכל גדיל ענף פשיטא שאין לברך:

יח

יח) אם עשה ציצית בחוליא אתת וקשר א' ואח"כ נפסק אחד מהחוטין ויש כדי עניבה מן הענף ואם ישלים שאר הכריכות לא יהיה כ"ע טוב שיניח הציצית כמו שהן דכריכות אינן מעכבות. פת"ע שם משם אה"ח:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---