מגן אברהם/אורח חיים/יא
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
פרי מגדים ♦ מחצית השקל טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) החוטין. ל' הרמב"ם המוצא חוטי ציצית בשוק אפי' פסוקים ושזורים פסולים דטרח אינש לעשות חוטין כעין ציצית ועי' [בב"י] סי' ש"א סמ"ב דהמ"מ חולק וגם בכ"מ כתב דהרמב"ם בתשו' חזר בו ועב"י סי' ב': ומ"כ דתפילין לא חיישי' בזמנינו לקמיע:
(ב) עכו"ם. ולענין אם טוואן חש"ו וגדול עע"ג תליא בפלוגתא שכתוב בסי' ת"ס בב"י:
(ג) לשמן. ואפילו בדיעבד פסולים אם לא היו שזורין לשמן:
(ד) כדי עניבה. ואף על גב דיש פוסלים אם נפסקו כולן אפי' נשתייר בו כדי עניבה כמ"ש סי' י"ב, מ"מ בשזירה מודו דכשר דהא להרמב"ם לא בעי כלל שזורין:
(ה) מארבע גודלים. ומודדין במקום הרחב [מרדכי ד"מ] וב"ה כתב והתו' פ' התכלת נסתפקו בדבר, שיעור גודל של אדם בינוני והוא כרוחב ז' שעורות זו בצד זו בדוחק והן באורך ב' שעורות בריוח [רמב"ם פ"ט מס"ת]:
(ו) אין להם שיעור. ור"י הי' עושה ארוכין משום גרדומין [מרדכי]:
(ז) יהיה יותר ארוך. נ"ל דאם א' אינו ארוך כ"כ לכרוך בו הכל יכרוך בו קצת כריכו' מחוט אחד וקצת כריכו' מהחוט השני כי בזמן התכלת הי' עושין קצת הכריכות מתכלת וקצת הכריכות מלבן:
(ח) לאחר שנקשר. כתב ב"י משום הקשירה בעי אצבע יתירה דהיינו י"ג מלבד מה שמונח על הבגד:
(ט) בזוי מצוה. זה כתב הרב"י מדעתו ולא ראה ספר המאור שכתב בפ"ק דסוכה הטעם דבעינן הכנף מין כנף ואין מינים הללו ראוים לעשות מהם בגד שהם פסולת הצמר ואין בגד נעשה מכמותן עכ"ל, ואם כן כל מיני צמר שהן גרועין שאין בגד נעשה מהם פסולים לציצית:
(י) כשרים. משמע דקנאן בשינוי מעשה ומדסתם רמ"א משמע דס"ל דאפילו קודם יאוש כשר וכ"ה ר"ס תרמ"ט, אבל בנ"י כתוב דקני' ביאוש ושינוי הגוף ואפשר דס"ל דהוי שינוי החוזר לברייתו וכמ"ש ב"י ולהכי לא קנה אלא עם יאוש וכמ"ש בח"מ סי' שנ"ג ס"ב דקני בכה"ג וע"ש סי' ש"ס ס"ו דהוי שינוי גמור, והע"ת לא ע"ש לכן כתב בסק"ז ג"כ שלא כהוגן, ואם מכר הגזלן הציצית לאחר ערסי' תרמ"ט:
(יא) וכדידיה דמי. משמע דאם שאל לו ציצית שיחזירם לו בעין אין מברכין עליהם דלא הוי משלהם וצ"ע דבסי' י"ד פסק כהרא"ש דשאל טלית עם ציצית מברך עליהם וי"ל דשאני התם דע"מ כן השאילן לו שיברך משא"כ הכא אם השאילן לו שיחזירן לו בעין לא ה"ל להניחן בבגדו, וצ"ע דלמאי נ"מ השאילן לו אלא להניחן בבגד א"כ הוי כמתנ' ע"מ להחזיר ועמש"ש וי"ל דהי' סבר שיעש' בו מלאכ' אחרת להכי נקט חוטים אבל ציצית מתוקנת אה"נ דשרי ועמ"ש סי' תרמ"ט:
(יב) פסול. ואף על גב דנשתנה דמעיקרא צמר והשתא חוטין מ"מ עדיין חזותיה עליו ונראה שהוא צמר משא"כ בפשתן נטועה דהוי כעץ בעלמא ונקרא עץ וכיון שעשאו חוטין מראיהו הראשון חלף והלך לו ובהכי מתיישב קושיות התוס' בע"א דף מ"ז בד"ה היינו בעיא דר"ל כנ"ל לדעת הרמב"ם ועסי' תקפ"ו ס"ג ותרמ"ט ס"ג:
(יג) נקב. כתב ב"י בס"ס בשם ב"ה די"א דיעשה ב' נקבים ויטיל ציצית בתוכם ויוציא אותן לצד א' כו' והבא להחמיר על עצמו בכיוצ' בזה אינו מן המחמירים אלא מן המתמיהים דמיחזי כיוהרא עכ"ל ב"י, והב"ח כתב דבטלית קטן יעשה ב' נקבים דבזה לא מיחזי כיוהרא כיון שאינו נראה לכל וכ"כ בכוונות שהאר"י נהג כן, ולי צ"ע דאמרינן בגמ' ש"מ קשר העליון דאורייתא דאי ס"ד לאו דאורייתא כלאים בציצית דשרי רחמנא היכי משכחת לה הא ק"ל התוכף תכיפה א' אינו חיבור ע"כ, ואי ס"ד דעושין ב' נקבים ה"ל שתי תכיפות כדאיתא סוף כלאים וכ"כ הרמב"ם ואפילו לדעת הטור בי"ד סי' ש' דב' תכיפות אין חיבור עד שיקשור מ"מ היאך קאמר תלמודא הא קי"ל התוכף תכיפה א' אין חיבור הכי הל"ל הא קי"ל דאינו חיבור עד שיקשור וע"ק לדעת הטור שפי' שם אם אינו מעביר המחט אלא פעם א' אף על פי שקושר ב' ראשי החוטין על שפת הבגד אינו חבור עכ"ל, א"כ כלאים בציצית היכי משכחת לה דהא הוא פוסק שעושה נקב אחד וצ"ל דכשקושר ב' קשרים אפילו תוחב המחט פ"א הוי חיבור בב' תכיפות אפילו בקשר א' הוי חיבור וכ"מ מהראיה שמביא הרא"ש משבת דבתוכף ב' תכיפות לא חייב אא"כ קושר וכתב הר"ן שם דמיירי בקשר א' ע"ש אבל בתי"ט כתב דמוכח בגמ' כפי' הברטנורא דדוקא ב' קשרים חייב ע"ש ויוצא לנו זה דלכ"ע בב' נקבים לא בעי אלא קשר א' ולא ב' קשרים זה על זה וא"כ העושי' ב' נקבים וב' קשרים זה עג"ז סתרי אהדדי ומ"מ י"ל אף על גב דדי בקשר א' אם רצה לעשות ב' קשרים רשאי:
(יד) לא למעלה. נ"ל דאם עשה הנקב למעלה מג' אף על פי שכשקשר הציצית עשה חוטין שעל הבגד קצרים ונתכפלו הכנפות והוא למטה מג' פסול וה"ה איפכא בקשר גודל כשר:
(טו) שאינו נקרא כנף. ואם לאחר שעשה בו ציצית חתך בנקב שיתלו הציצית למטה פסול משום תעשה ולמ"ה:
(טז) האורך. אורך הבגד קרוי מה שמתעטף בו ורחבו היינו קומתו מראשו לרגליו:
(יז) בלא הגדיל. ואם הגדיל רוחב ב' אצבעות או ג' יחתוך מקצתו וה"ה אם חוטי השתי בולטין בלא ערב או ערב בלא שתי מסתפק במרדכי וסמ"ק אם עולין למנין:
(יח) ויתחבם. כלומר לכתחלה יחתוך קודם שיתחבם, כ' בשל"ה ומט"מ שאל יחתוך בסכין אלא ינשכם בשיניו ע"ש:
(יט) קשר א'. פי' שאם עשה חוליא וקשר אחד יצא י"ח מדאוריית' ואם כן הוי תעשה וכו' דלא כע"ת דפשוט דכריכה בלא קשר לא מהני עמ"ש ס"ק י"ג, וכב"י בשם מהרי"א דאם אין לו פנאי כגון בע"ש עם חשיכה די בחוליא וקשר א' עמ"ש סי' שי"ז [חוליא היינו החלק מהציצית שבין קשר לקשר]:
(כ) אין שיעור. אפי' כרך רובה או לא כרך בה אלא חוליא אחת כשירה [רמב"ם] ואם כרך כולה פסולה [ב"י]:
(כא) ארבעה גודלי'. עם הקשרים [הרא"ש] ובר"מ פ' פנחס ע' תי"ט כתב שיהיה בין קשר לקשר כמלא אגודל, כ' הרא"ש שיהיו כל החוליות בשוה שזהו נוי לציצית ואם כן באויר ראשון יעשו הכריכות רחוקים זה מזה ואחר כך בכל אויר יותר מקורב עסי' ל"ב סי"ד:
(כב) ובשני ט'. ובשל"ה כתב לעשות בשני ח' ואז הוא מכוון כמנין ה' אחד וכ"כ הלבוש וכ"כ בכוונות ובלחם חמודות סי' מ"ח כתב שבציצית של ר"ש מלכו היה באויר ראשון י' כריכות ואח"כ ה' וכו' כשם ההוי"ה וכתוב בכתבים שצריך לעשות הגדיל חוליות ובכל חוליות ג' כריכות כלומר שלאחר שעשה ג' כריכות ירחיק מעט וכמ"ש הרמב"ם:
(כג) קשר כו'. ובלבוש כתוב שאין נוהגין כן באלו הארצות וכן שמעתי דהוי כמוסיף על הקשרי' ובפרט אם הם שזורי' יפה דלא שכיח שיתפרקו:
(כד) לאורך. אבל אין קפידא כ"כ לפוסלו בכך מ"מ עכ"פ יזהר מאוד שלא יהו הציצית תלוין באלכסון על קרן זוית [ב"י] ולבוש כתב הטעם דאסור מפני שנראה שצריך ח' ציצית מפני זה עושה באלכסון כדי לצאת בזה לב' צדדים ע"ש ול"נ דאסור מפני שהוא מנהג הקראים שעושין כן באלכסון וק"ל:
(כה) שאין לתת וכו'. ויש מתירין ולפ"ז אפי' של עור מותר ועיין סי' י' ס"ד ומש"ש ובב"י כאן:
(כו) וכן נהגו. הטעם עסי' ט"ו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |