יד אפרים/אורח חיים/יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ אורח חיים יא

סעיף ד' ברמ"א היינו החלק) נראה דר"ל דלא תימא דכאן נמי פירוש גדיל כמו בעלמא דהיינו שמתחלה גודל ואורג סביב החוטין בחוט אחר מבחוץ מלבד השמונה ואח"כ כורך בחוט הארוך על אותו הגדיל אלא כאן ר"ל החלק מהציצית כו' דהיינו כמות שהוא חלק בלא גדיל וארוגה לסביביו וקרי ליה גדיל על שם סופו דאחר שיכרוך עליו הוא קרי גדיל ובש"ע הנדפס עם ספר עולת התמיד ליתא להא כלל ע"ש נראה שאינו מהרמ"א ואפשר שהוא מבעל מג"א וכן משמע לקמן ס"ק י"ט ע"ש ומשם משמע דלא כמו שכתבתי לקרות החלק בקמץ כ"א בפשטות בצירי ולכן יותר נראה להגיה החלק מהציצית שאינו ארוך וצ"ע:

(במגן אברהם ס"ק ה') והבדק הבית כתב והתוספות פרק התכלת כצ"ל:

(מגן אברהם ס"ק ח') משום הקשירה כו' רצה לומר לפי שעושין קשרים בגדיל הגדיל מתקצר קצת:

(בט"ז ס"ק ה') היה קודם הגזיל' שטוה כצ"ל:

(במגן אברהם ס"ק י"ג) אפי' בקשר א' הוי חיבור כו' והא דבעינן קשר אחד עכ"פ משום דאל"כ אינו מתקיים כדפריך בשבת פרק כלל גדול והו"ל כתוכף תכיפה אחת שאינו חיבור משום שאינו מתקיים כך ולפיכך א"ש הא דפריך במנחות דהא קי"ל התוכף תכיפה אחת אינו חיבור כיון שאינו מתקיים עד שיקשור ומוכח מכ"ש דקשר אחד עכ"פ מדאורייתא ולא בעי לאקשוי בסתם כמ"ש המג"א מקודם דהא קי"ל דאינו חיבור עד שיקשור דזה אינו דהא אין מפורש בשום מקום במשנה דבב' תכיפות צריך שיקשור רק דמסברא אמרינן הכי כיון דבתכיפה אחת כיון שאינו מתקיים כך לא הוי חיבור ה"ה בב' תכיפות ולא קשר כלל. אבל התי"ט בריש פרק כלל גדול כתב להוכיח מגמרא כהברטנורה. דבתופר שני תפירות שצריך שיקשור חייב גם משום קושר בשבת וא"כ מוכח דגם בב' תכיפות צריך קשר גמור וא"כ מתניתין דכלאים דמחלק בין תכיפה אחת לב' תכיפות מיושבת כדעת הרא"ש ע"כ לומר דתכיפה אחת אף אם קושר ב' קשרים אין איסור כלאים וא"כ קשה על הש"ס דקאמר נ"מ דקשר העליון כו' הא קי"ל דתכיפה אחת אינו חיבור דלמאי דנקיט תכיפה אחת אף קשר לא מהני וע"כ דכוונתו דאי קשר העליון דאורייתא א"ש דעושה ב' נקבים דהיינו ב' תכיפות ומהני הקשר. א"כ לאיזה ענין נקט כלל הא דקי"ל התוכף כו' הכי הוי ליה למימר הא דקי"ל דאין חיבור בכלאים אף בב' תכיפות עד שיקשור אבל תכיפה אחת מאן דכר שמי' דאם לא היה רק תכיפה אחת אף אם קשר עליון דאורייתא לא א"ש להתוי"ט דבתכיפה אחת לא מהני אלא ע"כ דלהתוי"ט לא ילפינן כלאים משבת כלל דאף דבשבת צריך שיקשור אף בב' תכיפות מ"מ בכלאים לא צריך קשירה כלל כדעת הרמב"ם ועכ"פ בקשר אחד סגי כדעת הרא"ש לדינא ולא מטעמי'. דהרא"ש יליף משבת ואיהו לא ס"ל הכי ועכ"פ בב' תכיפות אין צריך יותר מקשר אחד לכ"ע וזה שכתב המג"א ויוצא לנו מזה דלכ"ע בב' נקבים וכו'. ואפשר עוד שמן אבל בתוי"ט עד ויוצא לנו מזה צריך לרשום בו ב' חצאי עיגולין ומ"ש ויוצא לנו מזה דלכ"ע בב' נקבי' כו' ר"ל בין דלדעת הרמב"ם ובין לדעת הרא"ש והתוי"ט י"ל דס"ל ג"כ כהרמב"ם דלא ילפינן כלאים משבת וע' בט"ז בי"ד סי' שי"ן ס"ק ג' דלהרמב"ם צריך לחלק בין כלאי' ובין שבת ע"ש וע"ש בס"ק ד' שכתב לחלק להרא"ש דהתם שקושר שני בגדיו ביחד לא מהני קשירה לחוד. משא"כ שקושר חוטין בבגד ע"ש. אלא שלא הזכיר דברי הגמרא שמביא המג"א בזה:

סעיף י"ד (בש"ע שם ברמ"א) במ"ש הרמ"א היינו גודלין לכאורה לפי מ"ש המ"א לעיל ס"ק ה' שהתו' נסתפקו בדבר אם יש למדוד במקום הרחב או במקום הקצר א"כ כאן יש למדוד המקום הקצר ולחומרא. ומצאתי בספר מחזיק ברכה בשם האר"י ז"ל דהאי ג' אצבעות הם אמה קמיצה זרת והביא סמך לדבריו מדברי רבינו ישעיה כ"י ובספר שלמי ציבור כתב שדברי רבינו ישעיה מובאים בדברי השלטי גבורים. וכתב דאינהו ס"ל דיש למדוד במקום הקצר וג' אצבעות באגודל במקום הקצר הוא חד שיעורא עם ג' אצבעות הנ"ל ע"ש באורך:

ט"ז ס"ק י"א סמוך לארץ כו' לכאורה משמע שמפרש להיפוך ממ"ש המג"א ס"ק ט"ז ועיין במשבצות זהב שנ"ל להגיה בט"ז ע"ש וצ"ע:

ס"ק ט"ז אורך הבגד קרוי מה שנתעטף בו. ר"ל דבסי' ח' סעיף ג' איתא שיניח רוחב הטלית לקומתו של האיש ע"ש בטור וא"כ השפה שמתעטף בו הוא שפת האורך מן הטלית והשפה שכלפי הארץ הוא שפת רחבו של בגד בזה ס"ל לי"א שאין צריך שיעור שאפילו עושה סמוך לשפה שכלפי הארץ לית לן בה רק שיהיה רחוק מן השפה שהוא מעוטף בו כמלא קשר אגודל והט"ז ס"ל דאע"ג דדרך עטיפה לעטף רוחב הטלית לקומתו מ"מ כאן קרוי אורך הבגד ורוחב כפי מה שהוא מעוטף בו שאז האורך נקרא לקומתו של האיש והרוחב היינו מה שמתעטף בו ועיקר מה שצריך לדקדק הוא שלא יהיה סמוך לשפה התחתונה שכלפי הארץ שהיא קרוי עכשיו שפת רחבו של בגד. אלא צריך להגביה משם כמלא קשר אגודל מן השפה הסמוכה להארץ לפי שצריך שיעור בתוך אורך הבגד משא"כ בשפה של אורך הבגד כו' יש לומר שירחיק מן השפה שבארכו להלן לצד רוחב הבגד שהוא מעוטף בו זה אינו צריך נמצא שדברי הט"ז הם להיפוך מהמג"א ועיין לקמן בטו"ז י"ז:

(במגן אברהם ס"ק ך) אפילו כרך כו' רק שיהיה כל הכרוך ד' גודלין היינו לכתחלה. אבל בדיעבד אפילו כרך על רוב החוטין כו' כשר ועיין בב"י שהנימוקי יוסף כתב בשם רש"י שיהיה ענף אחר הגדיל ולא שיעשה הגדיל בסוף החוטין:

(בש"ע סעיף טו) שצריך לדקדק שיתלה הציצית כו' לפי דעת הט"ז מתפרש לשון תלוי אחר עשי' בבגד והן יוצאין בשפת הבגד והיו תלוין על שפתו לאורך הטלית על הקרקע כלפי הקרקע כמ"ש בס"ק י"ז ולפי דעת המג"א לעיל ס"ק י"ז מתפרש ל' תלוין בשעת עשיית הציצית. כמו שמצינו בגמרא תלאן ואח"כ פסק ראשי החוטין כו' וכיוצא בזה דהיינו שיעשה הציצית לצד אורך הטלית דהיינו צדדי העטיפה ולא רחבו דהיינו שלא יעשה הציצית לצד השפה שהוא כלפי ארץ ששם הוא רוחב הטלית וכמ"ש לעיל לכאורה נראה שאף בציצית יעשה אותם באורך הטלית כי כשמגביה הציצית על גבי היד הם נוטפת על הקרן. ומ"מ נראה כיון שמצות העטיפה הוא בגוף וכמבואר בסי' ח' וכשהוא עומד כך מעוטף בלא הגבהת היד אז אם יעשה באורך הטלית אינו נוטף על הקרן לכך מוטב יעשה העליונים לרוחב הטלית אע"פ שהתחתונים צריכים להיות לאורך אין קפידא בזה וע"ש בב"י בשם מהר"ם וי"ל שזה תלוי בפירוש אורך הבגד שנחלקו הט"ז והמ"א שלפי דעת הט"ז שמפרש אורך הבגד היינו אחר שלובשו ומטיל ב' ציצית לאחריו נקרא אורך הבגד מראשו לרגליו נמצאו בין לפניו ובין לאחריו יש לתלות מה זה שיוצא מן הבגד לרחבו שיהיו תלוין לאורך הטלית ולית לן למיזל בתר הפסקת היד כיון דבלא הפסקת היד הוא נוטף על הקרן לאורך הטלית משא"כ לפי פי' המג"א באורך הבגד הוא קודם העטיפה ופירושו אורך הטלית ממש ואחר שמתעטף רחבו לקומתו אז השפה שמתעטף בו הוא שפת האורך ושפה של מטה שהוא כלפי אורך הוא שפת הרוחב א"כ א"א לומר שיעשה העליונים לרוחב הטלית שיהיו נוטפות על הקרן כשהוא מעוטף בלא הפסקת היד דא"כ למה נקט שיתלה לאורך הטלית. דמאי פסקא למנקט לענין ציצית התחתונים של אחריו הו"ל למנקט שיעשה לרוחב לענין הציצית שלפניו אלא ע"כ דגם שלפניו עושה אותם לאורך הטלית שע"י הפסקת היד הם נוטפות על הקרן ומ"מ שמעתי ממ"ו דודי הגאון מוה' סענדר ז"ל שהיא היה נוהג גם כן לעשות הציצית שלפניו לרוחב הטלית דהיינו שתחלת עשייתן יהיו לצד השפה שמתעטף בו והם נוטפות על הקרן והיינו כשהוא מעוטף בו בלא הפסקת הטלית ע"י היד ואעפ"י שמפשיטות לשון הטור וב"י משמע כפי דעת המג"א וא"כ ראוי שיעשה הכל לאורך הטלית וכמו שכתבתי מ"מ כבר כתב הב"י בשם מהר"מ דהכל לפי מה שמתעטף בו פעמים צריך להיות לאורך ופעמים לרוחב. ואע"ג שקצתו לאורך וקצתו לרוחב לית לן בה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.