יד אפרים/יורה דעה/צב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ יורה דעה צב

ואם לא נפסק הוי כעירוי. וכתב בשו"ת תשואת חן סי' י"א דבעירוי שלא נפסק הקילוח שאסור מדינא אין להקל וצריך ס' נגד הקליפה ובנפסק הקילוח יש לסמוך להתיר וכ"כ בספר חמד משה בשם אורח מישור ומכ"ש בב"ח שבלא בישול הוא דרבנן ובשאר איסורים יש להחמיר כשאין הפסד וקדירה שבלעה ע"י עירוי שנפסק הקילוח יש להתירה אחר שהיית מעל"ע: וכתב בשו"ת חינוך ב"י סימן ל"ז סכין חולבת ב"י שנתחב בקדירה של בשר אצל האש לתוך חתיכה בשר והעלה החתיכה מן הקדירה ונתנו לקדירה אחרת ונגד חתיכת הסכין שנתחב היה ס' בקדירה הראשונה וכנגד החתיכת בשר הנתחב אין ס' לא בראשונה ולא בשניה והעלה להתיר הקדירה הראשונה אע"פ שלכאורה תלוי בפלוגתת רש"י ור"י דלרש"י לפי מ"ש הט"ז שחלק התחתון נאסר ואוסר וכאן בשעת הוצאה הוה סכין כטיפה שנפלה על חתיכה שמקצתה ברוטב שאוסר השאר שבקדרה אבל מ"מ יש להתיר דהסכין אינו איסור המפעפע ואינו אוסר רק כדי נטילה וכ"ש שלא יאסור השאר וקדרה שניה אם היתה חמה או אחר נתינת הבשר חזר ונתנוה אצל האש אם היה בה ס' נגד כדי נטילה במקום חתיכת הסכין מותרת ואם לאו אסורה והסכין פשיטא שאסור עכ"ד (ומ"ש שהסכין אינו כאיסור המפעפע הוא תמוה דהא מבואר בסי' צ"ד בבשר שחתך בסכין חולבת צריך ס' מטעם דוחקא דסכינא או שבלע דבר המפעפע כגון חמאה או שהבשר שמן עיין בש"ך שם ומ"מ נראה דבזה שבלא"ה יש להקל במקום הפסד להתיר מה שבתוך הרוטב כמו שכתבתי לעיל סי' צ"ב לכן אם לא בלע הסכין ב"י דבר המפעפע יש להקל ואם בלע דבר המפעפע אין להקל כ"א במקום הפסד). ועיין בשו"ת תשואות חן מסי' א' עד סי' י"א בדין כלי ראשון ועירוי ועיין שם ג"כ בדין כ"ש מסי' י"ב עד סימן ט"ו. ועיין בתשובת חב"ו סימן ס"ב שתבשיל שנאסר מחמת ריח גם הקדרה אסורה ואין ראיה מהש"ך ס"ק י"א עיין שם. ועי' בשו"ת חב"י סי' ל"ג אם משערין ס' במדידה או במשקל ועיין שו"ת עה"ג ועיין פר"ח. וכתב בשו"ת בית יהודה סי' מ"ה בתבשיל שעירו המרק לתוך קערה ומקערה לקדרה אחרת ושוב נמצא בתבשיל ביצה שיש בה אפרוח ואין ס' בתבשיל החמיר כהט"ז דאף שהוא כ"ח וא"א לקלוף הקערה צריך ס' נגד קליפת הקערה אם נשתמש בה ברותחין אם לא שהיתה מלאה כולה תבשיל מסתמא יש ס' נגד קליפתה כמ"ש הפר"ח סי' ס"ט ע"ש וצ"ע בקערה שמערה בתוכה רותחין קמא קמא דמטי נאסר ומה מועיל שהיא לבסוף מליאה דאפילו אם ניתוסף היתר אסור כנ"ל בסי' צ"ט ועיין בסי' ק"ד לענין עכבר שנמצא בשומן ואף אם לא הפסיק באמצע העירוי והוא מחובר מתחילה ועד סוף ע"י ניצוק נראה שאין מועיל ניצוק להקל להתיר ע"י חיבור התבשיל שבקדרה שמערין ממנה כיון דא"א שטעם האיסור יתחלק לשם והוא פשוט וגם נראה אם מערין מרק מקדרה לקערה של איסור דרך הוא שבתחילת העירוי כשעדיין מעט בשולי הקערה הרחבה מתפשט בכל פעם מעט משולי הקערה ממש מתגלין פני שולי הקדרה ממש והעירוי נוגע בקערה עצמה ונאסר מקליפת הקערה עצמה והוי דומיא דעכבר שבכל פעם ששופך שומן נימס השומן שמכבר והעירוי מחדש נוגע בעכבר ונאסר כמבואר בסי' ק"ד גם מ"ש בשם פר"ח אגב שיטפא כ"כ שבפר"ח שם הביא דברי הש"ך דאף דבשאר כלים מסתמא יש ס' נגד קליפתה מ"מ בקערה שהיא רחבה מסתמא אין ס' נגד קליפתה ובדין הקדרה השנייה שעירו מן הקערה לתוכה כתב בבית יהודה שם להתיר דאפילו להפר"ח בסי' ס"ח דכל שהיס"ב בכ"ש אסור מ"מ כאן דהקערה קר אפילו קליפה לא בעי ועוד שאינו ברור אם היה היד סולדת בו דחום כ"ש אינו אלא מדרבנן ואזלינן לקולא ושוב גמגם לפי שהפר"ח כתב דסתם כ"ש יס"ב ע"ש ולענ"ד יש להתיר בפשיטות באם עירה מכ"ש לתוך כלי קר ובפרט אם הכ"ש קערה שהיא רחבה ורגילות שיתקרר בתוכה ומכ"ש אם שהה קצת בתוכה טרם שעירו ממנה שיש לתלות שלא היה היס"ב ובסי' ק"ה אבאר בזה אי"ה. וכתב בשו"ת בית יהודה בקדרה גדולה של נחושת שבשלו בה תבשיל ושלש ביצים ונתנו על פיה כלי נקוב שקורין בסכאס בלשון ערבי ואחר שנתבשל המאכל שבכלי העליון והסיכוהו עירו מהמרק רותח לתוך האוכל כנהוג ונשאר בקדירה הבשר וירקות ושוב הוציאו ביצה אחת ונמצא בה אפרוח ולפי שהיה בדעתו ששיעור ששים הוא כפי מילוי הקדרה בראשונה לכן אכלו כל התבשיל ושוב שאלו למורה ואמר להם שהשערת ס' כפי הנשאר בקדירה ויש ספק אם היה ס' בקדרה וכתב בשם רבו שאמר שאין לדון בזה דין סילק מינו כמו שאינו דביצה שיש בה אפרוח בריה הוא ואין לדון בזה דין סלק כו' וגם שדעת אחרונים דביצה שיש בה אפרוח לא חשיב מין במינו עם ביצה וגם שאין לדמות נאכל לנשפך והמחבר גמגם בזה ע"ש ולענ"ד דטעם הראשון עולה יפה אבל מ"ש שיש לחלק בין נאכל לנשפך הדין עם המחבר דמה בכך שנאכל דמכל מקום אינו לפנינו וספיקא הוי וקצרתי. וכתב בשו"ת בית יהודה בקדרה שבשלו בה תבשיל ובתוכו ג"כ ביצה ונאכל התבשיל ובישלו בקדרה עוד שתי פעמים ואח"כ כשבאו לאכול הביצה מצאו בתוכו דם ויש ספק בתבשיל הראשון אם היה בו ס' נגד הביצה השיב דמה שנתבשל אח"כ וידוע שיש ס' נגד הביצה שהוא האוסר מותר דומיא דכף חדשה סי' צ"ח ס"ה אבל הקדרה אסורה אף שיש ספק שמא לא היה הדם במקום האוסר דמבושלת אין ניכר וספק שמא היה ס' הוי ספק אחד בגופו כו' כיון דליכא אלא חד ספיקא הוי לחומרא דקי"ל כמ"ד דם ביצים דאורייתא ול"ד למ"ש הש"ך בנתערב עם ביצים אחרות כו' דהתם הוי מב"מ ובטל מה"ת ע"ש ומ"ש להתיר התבשיל כיון שיש ס' נגד הביצה האוסר הוא תמוה דמה ענין זה לכף חדשה שבלעה כזית חלב שא"צ לשער אח"כ רק נגד הכף (צ"ל הכזית) דהכלי אין נ"נ אבל אם היה כזית חלב מבושל במים ואין ס' שהמים נאסרו ונ"נ ותחב כף לתוכו פשיטא שצריך ס' נגד הכף ולא מהני ס' נגד הכזית חלב דהכף בלע הרבה מן המים ג"כ שנ"נ וה"ה כאן שבקדרה נתבשל תבשיל ובתוכו ביצה אם לא היה ס' כל התבשיל נ"נ וכל הנבלע ממנו בקדירה הוא בליעת איסור ופולט לתבשיל שמבשלין אח"כ ואין מועיל ס' נגד הביצה כלל וע"ש שכתב שאין להקל מטעם דאף אם היה במקום האוסר דם שבשלו דרבנן דז"א דבתחילת נפילתה עדיין לא נתבשל ובשעה שהתחיל להתבשל עדיין אסור מה"ת וכבר נאסר הקדרה מספק והוא תמוה דבתחילת הבישול אין כאן נ"ט ומיד שנתבשל בכדי נ"ט דין דם שבישלו יש לו ואמנם הפמ"ג בפתיחה להלכות מליחה הביא מתשובת בית יעקב סי' ע"א דבתחילת בישולו היה ד"ת והביא ראיה מהתוס' והפמ"ג כתב דהעיקר כהד"מ והש"ך דמיד שפולט בכ"ר דין דם שבשלו יש לו ואף שהביא ממ"ה להרשב"א שכתב שמא בתחלת חומו קודם בישול הוה ד"ת מ"מ לא כתב כן אלא בלשון שמא ונקטינן עיקר דכל שפולט מחמת בישול הוה דרבנן ומכ"ש בזה שניחוש לפליטת טעם הדם שבתוך הביצה שמבשלת בקליפתה פשיטא דאינה פולטת רק מחמת בישול ומכ"ש ביצת תרנגולת שקלה להתבשל אמרי' שהפליטה והבישול באים כאחד ואף הרשב"א יודה בזה שאין להסתפק כלל דהוי דרבנן ואמנם בגוף הדבר שכתב צד קולא בזה אפי' למ"ד דם ביצים דאורייתא מ"מ דם שבשל דרבנן צ"ע שאע"פ שבכנה"ג סימן ס"ו כתב כן בשם ספר שארית יהודה בהגהותיו והביאו בפ"מ והסכים לדבריו וכן ראיתי בפלתי שכ"כ וכן במח"ב הזכיר מזה מ"מ צ"ע לענ"ד דלפ"ז אין לחוש כאן לאיסור דאורייתא רק הדם עצמו אבל מה ששאר הביצה אסורה משום דשדי תיכלא בכוליה דבזה אין שייכות איסור דם רק מחמת הריקום אסרינן ליה ואיסור הריקום אינו אלא דרבנן ואין זה במשמע מדברי הרמ"א בסי' ס"ו ובת"ח כלל כ"ב והט"ז והש"ך שהאריכו בחשש ביטול למ"ד דם ביצים דאוריי' אין החשש רק על טיפת דם הנמצא הרי פשיטא שנתבטל טעמו באלף וע"כ דעל ביטול גוף הביצה איירי כמבואר בדבריהם א"כ אין כאן איסור דאורייתא לכ"ע ופשיטא דלא מיסתבר לומר דהא אמרינן דשדי תיכלא בכולא וחייב משום שרץ השורץ כו' ע"ש והב"י הביאו וכתב שחולק על הרמב"ם ולפ"ז א"ש מה שחששו הרבה לביטול גוף הביצה למ"ד דם ביצים דאורייתא וגם לפ"ז א"ש מה שלא הזכירו כאן הא דדם שבשלו דרבנן דאינו ענין לכאן כיון דאין דינינו על הדם רק משום דאי הדם דאורייתא דמיקרי דם בשר הריקום ג"כ אסור מדאורייתא דהא חזינן דשדי תיכלא בכולא אך באמת בש"ס לא משמע הכי רק בביצת עוף טמא שריקמה אסור משום שרץ ופריך אפי' טהורה נמי מדראב"י ומשני מדרבנן כו' מבואר שהריקום של ביצת עוף טהור אין בו איסור שרץ וכן מבואר בחידושי הרשב"א גופיה בחולין שם דקודם שיצא לאויר העולם אף שריקמה אין איסור רק מדרבנן וראיתי בלחם חמודות דף קע"ט ע"ב שכתב שהב"י סי' ס"ו כתב שהרשב"א חולק על הרמב"ם שכ' בתשובה דכל שנתרקמה כו' ואף הביצה כולה אסורה משום ביצת השרץ דשדי תיכלא בכולא ע"כ ונ"ל דלהרשב"א שדם משום ריקום אסור מה"ת ולפיכך גם כל הביצה אסורה ולהרמב"ם אין איסור דאוריי' כו' וא"כ מ"ש ב"י סי' ס"ו דהרשב"א כהרמב"ם ס"ל סותרים דברים אלו ע"ש והנה מ"ש הב"י בסי' ס"ט שדעת הרשב"א כהרמב"ם לא נמצא שם רק מה שהביא ה"ה שהרשב"א הקשה על הרמב"ם בדין ביצת עוף טמא משמע ליה דבעוף טהור מודה ליה ואין זה דיוק כלל לענ"ד אך האמת כן הוא דבחידושי רשב"א דעתו כן דכל שלא יצא לאויר העולם אין איסור דאורייתא ודבריו שבתשו' סותרין זה כמ"ש וביש"ש פ' א"ט סי' ק"ך ראיתי שכתב וז"ל וא"ל מה יש לחוש לנו בתערובות אפי' היה הדם מן הקשר חוצה לו דאסור לכ"ע מ"מ שאר הביצה מותרת מה"ת אלא שמדרבנן אסורה ולמה לנו למיחש כולי האי וי"ל דמאחר דאנו אוסרים הדם משום ריקום אין לעמוד על הדבר עד כמה היה הריקום ואיכא למיחש בכל הביצה עכ"ל וסתם הדברים למאי איכא למיחש בכל הביצה לריקום אי משום דם הרי אין כאן דם כלל ואף שניחוש לריקום ריקום בשר הוא ועיין בט"ז ר"ס ס"ו ובש"ך ס"ס פ"ו מ"ש בשם הפרישה והב"ח ועיין בתשובת הרא"ש דמשמע דכיון דשדי תיכלא בכול' איכא איסורא דאורייתא בביצה עצמה וכעת לאפס הפנאי לא יכולתי לעמוד על בירור הדברים ואחר כתבי מצאתי שאא"ז בת"ש סי' ט"ו האריך בזה וכתב שם לענין מחלוקת סה"ת והרשב"א דסה"ת ס"ל דביצה שיש בה אפרוח אסור מדאורייתא משום נבלה והרשב"א סובר שאינו אלא מדרבנן ואסמכוה על איסור דשרץ השורץ על הארץ וכתב דהסמ"ג שכתב בדין מערה ביצים המבואר בסי' ק"ז מחמיר במצא אפרוח באחד מהם שמא נשארה בסוף ואם היה סובר שהוא דרבנן הו"ל סד"ר לקולא וכתב דאיכא למידחי דמ"מ דמו אסור מדאורייתא ואי משום דם שבישלו החמיר בספיקו כמ"ש לקמן ולקמן שם כתב על דברי הר"ן שצריך לשער בכל הביצה משום דם דאף על גב דהר"ן ס"ל דם שבישלו הוא דרבנן הא כתבו התוס' דף קי"א ד"ה דמא דחמיר משאר דרבנן כו'. ולענ"ד צ"ע בזה דאף שהתוס' פירשו הא דאמרינן דם דאורייתא היינו דבתחלת הפליטה היה בו איסור תורה ועיין בחידושי הרשב"א שפירש דאיכא דם האסור מדאורייתא דהיינו ע"י סחיטה בלא בישול מ"מ היינו לענין לצלות כבדא ע"ג בשרא שהספק נוטה להחמיר דלמא דאיב כבדא ובלע בשרא ואע"ג דבכחלא מקילינן בחשש זה לפי דחלב שחוטה דרבנן ולעולם אין שם חשש דאורייתא כלל ובהא מחלקינן ואמרינן דם דאורייתא דהיינו דזימנין דהוי דאורייתא כשאינו מתבשל אבל בכל ספיקא דעלמא מחמת שנתבשל הדם למה לא נאמר בו ספק דרבנן לקולא כמו בכל ספק דרבנן ואמנם ראיתי במשמרת הבית דף ע"ה שכתב וז"ל וא"נ את"ל דכל שבשלו מותר לגמרי מדאורייתא דכיון דעיקר דם דאורייתא החמירו בו כדאורייתא ואפי' בספיקותיו וכדחיישינן בבי דוגי דאמרינן ודלמא עילאה מטא תתאה לא מטא ולא אמרינן כיון דבשלו הוה ספיקא דרבנן להקל עכ"ל וכ"כ שם אח"כ בההיא דרישא בכבשא וז"ל ומה שאמר דדם שבשלו דרבנן כבר כתבתי כו' וא"נ דרבנן פעמים חוששין אפי' בספיקותיו כשל תורה לפי שהוא קרוב לאיסור תורה כו' ועוד שמעינן לה מדרב דימי דאמר כבדא עלוי בשרא אסור מ"ט דם דאורייתא עכ"ל הנה מתוך לשונות המ"ה בזה מבואר דאף אי דם שבשלו דרבנן יש להחמיר בספיקו ומ"מ אין נראה לענ"ד שיהיה דעת הסמ"ג להחמיר בספק שמא נשאר בסוף הקדרה מחמת חומר זה וגם לענ"ד דאף שבמ"ה כ"כ דרך דחיה ממש איהו גופיה לא ס"ל להחמיר בספיקא שמבואר בתה"א שם דף ע"ז ע"ב גבי ככר שחתך עליה בשר וגבי הא דבי דוגי שכתב דמנא לא מיתסר דספיקא דרבנן הוא דדם שבשלו דרבנן ע"ש וכ"כ הרשב"א בחידושיו שם. ואמנם בעיני יפלא מ"ש אא"ז שם על דברי הר"ן שכתב ביצה שיש בה אפרוח כלומר שיש עליו קורט דם דאיכא למיחש לריקום דאפשר דס"ל כהרשב"א דאפרוח דרבנן ואין סברא להחמיר כ"כ לכן פירש בקורט דם דמודה הרשב"א כמ"ש הפר"ח סי' פ"ו ואי התחיל להתרקם שדי תיכלא בכול' וכולה יש בה כח דם זה כמ"ש הב"י ר"ס ס"ו בשם הרשב"א ובעינן מדאורייתא לשעורי בכל הביצה ואע"ג דדם שבשלו כו' עכ"ל ואני תמה דמ"ש דכולה יש בה כח דם זה כמ"ש הב"י בשם הרשב"א וזה תמוה דליתא שם משום כח הדם רק משום שרץ השורץ וכמש"ל מדבריו בתשובה וכח דם מאן דכר שמיה והכי מיסתבר דלא שייך כלל לפרש שדי תיכלא בכולה היינו שנאסר כאלו היה דם וא"כ לפי מה שכתב דהר"ן סובר כהרשב"א בתה"א בחידושיו דאפרוח אינו אסור רק מדרבנן מכ"ש דהריקום אינו אסור רק מדרבנן דאסמכוהו אקרא דשרץ השורץ ולמה החמירו בו וגם שהרי הרשב"א דס"ל דביצת אפרוח דרבנן ומפרש בדף ק"ח ע"ב כתב הדין בפשיטות בביצת אפרוח ממש שהרי בסוף דבריו שם בדף ק"ט כתב וביצה שנמצא עליה קורט דם דינה כיש בה אפרוח ועיין בתוס' והרא"ש שם שכתבו ג"כ דה"ה בקורט דם וכ"כ בסה"ת ומשני ר"נ איירי דאית בה אפרוח דחשיב כבשר וה"ה אם יש בה דם דסופו להיות אפרוח (אלא שי"ל דסה"ת לטעמיה דס"ל דאפרוח אסור מה"ת) וכ"כ בחידושי הריטב"א חולין שם אפרוח ממש או שיש בה טיפת דם ולפענ"ד דגם בהר"ן יש חיסור לשון וצ"ל כלומר אפרוח ממש או שיש בה קורט דם דאיכא למיחש לריקום ממש ודבריו עולים בסיגנון אחד עם כל שאר המפרשים שהבאתי ואף שאא"ז מפרש בדוחק הנוסחא שלפנינו מ"מ סיים בה שהדברים סתומים ובאמת קשה מאד לומר שידחוק לפרש ביצת אפרוח היינו קורט דם דווקא בלא אפרוח וגם יהיה מחולק בפירושו עם כל המפרשים ויסתום הדברים והנלע"ד כתבתי:

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.