רלב"ג/שמות/לא
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
יח[עריכה]
ויתן אל משה ככלותו עד ראה אתה אומ' אלי.
אמר רבי לוי ראיתי לזכור קצת ספקו' יקרו בזה הספור קודם שאתחיל בביאורו כדי שיובן לנו הביאור אשר בו נצא מהספקות ההם. והנה הספק האחד הוא שהוא בלי ראוי שיאמן שיעשה הנביא ע"ז חלילה לו מרשע ואם אמרנו שהוא אהרן אחר ר"ל שאיננו אחי משה הנה היה ראוי שיתבא' זה התורה לכבוד אהרן וכדי שלא יקלו האנשים בעשיית ע"ז מפני חשבם שאהרן אחי משה עשה אותה עם מה שהתפרסם משלמותו. והספק השני שאנחנו לא מצאנו בזה עונש לאהרן אשר עשאה והיה ראוי שישיגהו עונש נפלא אבל מצאנו שעשאו השם יתע' כהן גדול לעבוד לפניו. והספר השלישי הוא שכבר יראה מדברי אהרן למשה. שהוא התנצל על ענין המעשה ההוא ולא נראה ממאמרו התנצלות לו אם לא נאמר שהוא במה שאמר ויצא העגל הזה רוצה לומר מעצמו ואם היה הדבר כן הנה התנצל בדברי שקר כי הוא צר אותו בחוט וזה בלתי ראוי שיאמן ועוד שאם היה הענין כן היה ראוי שיכחישהו משה כי הוא היה נביא וידע איך היה הענין וזה הפך מה שנראה מזה המאמר כי לא ראינו שהשיב משה דבר על דברי אהרן. והנה אלו הספקות יותרו לפי מה שאומר והוא כי הנביא כאשר ראה את העם שהוא ברע ויודע שאם יוכיחם על זה לא יקבלו דבריו אבל ימיתוהו ויבאו להריסה נפלאה באופן שיאבדו כלם חשב שאין לו המלט מזה הרע ולא יצילם ממנו אלא כשיראה עצמו שהוא מסכים עמהם והתחכם להאריך הענין כפי מה שיוכל עד אשר יבא משה ואז ינצלו בו לחוזק מדרגתו לא יוכלו לעשות דבר כנגדו ושאל מהם תחלה הנזמי' אשר באזני נשיהם בניהם ובנותיהם להרחיק הענין כפי היכולת כי הנשים והקטנים יקשה להם לעזוב תכשיטיהם ולא יפותו בזה אלא בזמן ארוך וכאשר ראה שהם הסכימו על זה עשה מהזהב ההוא תמונת עגל ולא עשה ממנו תמונת טלה לשמרם שלא ישובו אל האמונה הנפסדת שיצאו ממנה כי במעט מניע יתכן שישובו אל האמונה ההיא אשר התחכם הש"י להעתיקם ממנה בענין פסח מצרים כמו שביארנו שם ולפי שהמזל העולה אחר טלה הוא שור התחכם אהרן לעשות תמונת שור כדי שיבטחו בו יותר ויאמינו שהוא מסכים להם כאלו יאמר שהטעות היה למצרים נתתם הממשלה למזל טלה כי היא למזל הבא אחריו והוא שור וכאשר ראה שעדיין לא בא משה צר אותו בחרט כדי שתתעכב המלאכה זמן ארוך באופן שיבא משה קודם השלמה וידמה שהוא אמר להם שזאת המלאכה אין ראוי שתעשה כי אם ע"י השלם שבאומה כי היא מלאכה נכבדת מאד וכאשר ראה שכבר נשלמה המלאכה ועדין לא בא משה אז התחכם להאריך הענין עוד ובנה מזבח לפני הגל וכאשר נשלמה מלאכתו ועדין לא בא משה התחכם להאריך העניין עד מחרת היום ההוא ולזה אמרו חג ליי' מחר והשם השכימו בבקר והעלו עולות וזבחו שלמים ועשו מן העגל אלוה וידמה שאנשים מעטי המספר טעו אחריו שכבר תראה שלא נפל מהעם כי אם כשלשת אלפי איש כאשר דנו התועים אחריו להריגה וסבת מיעוט התועים אחריו היתה ראותם כלם העשות העגל על יד אהרן והיותו צר אותו בחרט זמן ארוך וזה ממה שייסד בלב המבינים מהם שאי אפשר שיהיה לתמונה ההיא כח אלהי כי היא עשויה בים אדם והוא אשר צייר אותה בחוט והפריד ממנה קצת המתכת כדי שתשלם לצורה ההיא צורה שרצה. ואולם אפשר שיטעה בזה מי שלא יראה העשות הצורה על ידי אדם ולזה אמר ישעיה לגנות עובדי הפסילים המסוכן תרומה עץ לא ירקב יבחר וגו'. ואמר עוד למעשה ידיו ישתחוו לאשר עשו אצבעותיו כי הוא רחוק שיטעה האדם ויתן אלהות למה שראה שהוא נעשה ע"י אדם כי האדם הוא קודם במעלה למלאכה הנעשת על ידו. ואחשוב כי אחר שבא משה בתוך הענן ועמד שם שני ימים או שלשה פחד העם שיהיה משה מת ובקשו מאהרן מה שבקשו כי לא היה ידוע להם שיעמוד שם ארבעים יום וידמה שגם אהרן לא ידע כמה יעמוד שם משה ואולם היה יודע כי הוא היה עומד שם לקבל מצות התורה ולזה התחכם להשבית המלאכה בזה האופן כפי היכולת ולא היה בידו להתרשל מהמלאכה כדי שתתעכב זמן ארוך שאם יראו זה יכירו שהוא אינו מסכים עמהם ויפול במה שהיה בורח ממנו ולזה התנצל אהרן ואמר למשה אתה ידעת את העם כי ברע הוא ואומר להם למי זהב התפרקו רוצה לומר שיתפרקו הנזמים אשר באזניהם כדי שיקשה זה בעיני רובם ותשבות המלאכה כי הנשים והקטנים יקשה להם לעזוב תכשיטיהם. ואשליכהו באש להתיכו ולא עשיתי דפוס להשליך בו הנתך אבל ציירתי אותו במלאכה ויצא העגל הזה באורך הזמן שלא היה באופן שיהיה ראוי לטעות אחריו. ואולם מה שזכר במשנה תורה שכבר התאנף יי' על אהרן הנה הסבה בזה מפני שהיה סבה מה להחטיאם ואע"פ שהיתה כוונתו טובה והנה זהו מה שנראה לנו בהתחת אלו הספקות והוא נפלא מאד ומעיד לעצמו מכל צד ומכל פנה ואחר שנשלם לנו זה נבאר המלות וקצת הדברים אשר כאן בזאת הפרשה כתובים באצבע אלהים ר"ל שעשרת הדברי' נכתבו באלו רוחות ע"ד מופת והנה מציאות הכתיבה איננו נמנע בעצמותו ואולם מה שהוא נמנע מצד הטבע הוא שתהיה כתיבה בזולת מלאכת האדם ובזה האופן יבואו כל המופתים כמו שבארנו בשישי מספר מ"י וזכרנוה במה שקדם:
ביאור דברי הפרשה
ואולם התועלות המגיעים מזה הספור הנה הראשון הוא בדעות והוא לפרסם ענין המופתים אשר יעשה אותן השם יתעלה ע"י נביאו עד שכבר עמד הנביא מ' יום וארבעים לילה בזולת אכילה ושתיה והיה שם לוחות בלתי נעשו' ע"י אדם והיו עשרת הדברות כתובים בהם לא על יד אדם אבל היה מציאותם ע"ד מופת וזה כלו היה מוסיף להם אמות בענין התורה שהיא מהשם יתעלה:
התועלת השני הוא לפרסם רוע תכונת ישראל ושהם לא היו מצד עצמם ראויים אל שתדבק בהם ההשגחה האלהית בזה האופן שדבקה בהם אבל היתה ההשגחה בהם מצד האבות כמו שאמר במה שקדם ולזה אמר משה עליהם בהתפלל לשם יתעלה זכור לאברהם וליצחק ולישראל עבדיך וזה כלו. ממה שיורה שההשגחה שתדבק בטובים תמשך לזרעם באופן כולל כמו שבארנו בששי מספר מלחמות יי':
התועלת הג' הוא במדות. והוא כי האדם כשיראה כוונת האשים לעשות רע וידע שאם יוכיחם על זה לא יקבלו ממנו הנה ראוי לו שיראה להם שהוא מסכים עמהם ואז יוכל להתחכם למנוע הרע ההוא בכל פנים שאפשר כי הם יבטחו בו ויחשבו שהוא מסכים עמהם וזה מהתחבולות הטובות שיעשו האנשים למנוע הרע מאוהביהם וזה שהם יראו שהם מסכימים להרע להם עם האנשים הקמים עליהם ובזה האופן יצילם ולזה תמצא כי אהרן כשידע שלא ישמעו לו ישראל אם יוכיח על עשותם האלהים שבקשו ממנו הראה עצמו שהוא מסכים עמהם והתחכם בכל הפנים שאפשר למנוע מהם הפועל ההוא כמו שביארנו ואמנם כעס עליו השם יתע' ואמר להשמידו עם ישראל לעוצם החטא בזה כי ראוי שימסר האדם עצמו בו להריגה ולזה היה ראוי שיוכיחם ויהיה מה שיהיה כי אין ראוי שיראה האדם שיסכים בזה הפועל המגונה בשום פנים עם שהוא היה סבה מה להחטיאם ולפי שכונתו היתה טובה נתן ה' שכרו ושמהו כהן גדול:
התועלת הד' הוא בדעות. והוא להודיע שכבר ימלטו מהרע אוהבי האיש הטוב כדי שלא יקרה לו צער וכאב לב ולה ניחם יי' על הרע אשר דבר לעשות לעמו כשראה שהיה הדבר קשה למשה ומפני זה הראה ג"כ משה לשם יתעלה שיקשה בעיניו מאד אם לא ישא חטא ישראל עד שהוא יבחר מותו מחייו:
התועלת הה' הוא במדות. והוא שאין ראוי לאדם שיבקש מחילת העון בעוד שבעל העון מחזיק בו לזה לא בקש משה מהשם יתעלה שישא חטאת ישראל אם לא אחר השחתת העגל והריגת הטועים אחריו ולפי שלא נשלמה אז חריגת הטועים אחריו קבל השם יתעלה דבריו אך אמר שהוא ימחה מספרו מי אשר חטא לו ונגף הנשארים מהתועים אחרי העגל והבטיח משה שלא תעדר מהם מפני זה העון ירושת הארץ וזה הוא האופן אשר ישא בו חטאתם אך לא תדבק בהם השגחתו הפרטית פן יכלם כאשר יחטאו לו כי יי' יביא רע על אשר יאהב על צד התוכחת כמו שביארנו בד' ממ"י ובביאורנו לספר איוב והם ימלטו מזה הרע כמו שבקש משה אך הרע שיקרה מצד המערכת יבואם כמו שאמר וביום פקדי ופקדי עליהם חטאתם ולזה לא נתפייס משה בזה היעוד ולהיות בלתי ראוי האדם שיבקש מחילת העון בעוד שמחזיק בו בעל העון לא בקש משה שתדבק השגחת יי' בישראל בעוד שהיה לבם רחוק ממנו אבל נהג עמם בנזיפה להרחיק אהלו מהם עד נכנע לבם ושבו אל יי' ואחר זה בקש שתדבק השגחת ה' בהם כמו שנזכר במה שאחר זה:
התועלת הו' הוא במדות. והוא שראוי לאדם כשישוב מחטאו שיזכיר החטא וידע מה שבו מהקושי והגנות כי זה יביאהו אל שיתחרט ממנו באופן שלם. ולזה אמר משה כשבקש שישא יי' ית' חטאת ישראל אנא חטא העם הזה וגו'. וזה כי משה היה אומר אלו הדברים בעבור ישראל והיה שליח בין הש' וביניהם להיותו קרוב אל השם יותר מהם:
התועלת הז' הוא להודיע כי העדר ההשגחה האלהית הפרטית הוא רע נפלא ולזה יהיה הדבקותה באדם טוב נפלא ולזה אמר וישמע העם את הדבר הרע הזה ר"ל מה שאמר כי לא אעלה בקרבך:
התועלת השמיני הוא להודיע עוצם מדרגת משה בנבואה עד שהיה מדבר עליו יי' פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו ולזאת הסבה היה אפשר שישלם נתינת התורה על ידו כי היה הוא מתנבא בכל עת שירצה ובמה שירצה ולזה נשלמה ע"י נתינת התורה בנבואה כמו שישלם לחכם בהתבוננות חדוש חכמה מהחכמות בכללותה בחקרו על כל חלקיה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |