מזרחי/שמות/ה

מזרחי שמות ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אבל הזקנים נשמטו אחד אחד. דאל"כ היה להם ללכת עמו שהרי גם הם בכלל הצווי הם שיבואו אל פרעה דכתיב ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרי' ואמרת' כו':

ובסיני נפרע להם ונגש משה לבדו והם לא יגשו החזירם לאחיריהם. תימה דמהכא משמע דהאי קרא דוה' לא יגשו אזקנים לחודיהו קאי ואין זה אמת שהרי לעיל מיניה כתיב עלה אל יי' אתה ואהרן נדב ואביהו וע' מזקני ישראל והשתחויתם מרחוק ואחר זה כתוב ונגש משה לבדו אל יי' והם לא יגשו משמע דאכלהו קאי ואם היה זה בעבור הפרעון אהרן מה חטא וכן נדב ואביהו שאינה מכלל הזקנים ועוד שזה המאמר לקוח מש"ר ושם אמרו אמר להן הקב"ה כך עשית' חייכם שאני פורע לכם אימתי בשעה שעלה משה ואהרן עם הזקנים להר סיני לקבל התורה החזירן הב"ה שנ' ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה והאי קרא לאחר הדברות נאמר שהרי לעיל מיניה כתב ויאמר יי' אל משה עלה אלי ההרה ואתנה לך את לוחות האבן וכו' וכן פרש"י שם וקרא דויגש משה לבדו אל יי' נאמר קודם הדברות כמו שפרש"י שם בהדיא שבד' בסיון נאמר לו עלה קודם י' הדברות ואיך הביא קרא דונגש משה לבדו במקום קרא דואל הזקנים אמר ועוד דקרא דואל הזקנים אמר לאו בחזרתן קמיירי אלא בעכובן במחנה כדכתב רש"י שם ואל הזקנים אמר בצאתו מן המחנה שבו לנו בזה התעכבו כאן עם שאר העם במחנה להיות נכונים לשפוט לכל איש ריב כדכתיב והנה אהרן וחור עמכם מי בעל דברים יגש אליהם ולא שעלו על הר סיני לקבל התורה והחזירן משם כמו שדרשו באגדה דלעיל ואם היה מה שפירש שם על פי פשוטו של מקרא היה לו להביא אחריו גם האגדה מאחר שהיא מהאגדות שמביא בפרושיו. ושמא י"ל שבנוסחא שהיה בידו מש"ר היה כתוב בו שנאמר ונגש משה לבדו אל יי' והם לא יגשו במקום ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה אך מ"מ השאלה ששאלנו אהרן נדב ואביהו מה חטאו במקומה עומדת וצ"ע:

ד

ששומעין לכם וסבורין לנח מן המלאכה. שלא מצינו שירחיקו אותם ממלאכתם ולא שנצטוו להרחיקם:

למלאכתם שיש לכם לעשות בבתיכם. אמר למלאכתם במקום לסבלותיכם להודיע שפיר' סבלותיכם פה על מלאכתם ונקראת סבלותם מפני שהיא כמו משא מוטל עליהם ואמר שיש לכם לעשות להורות שהכנוי הזה מורה על הפועל כמו ואני נסכתי מלכי ואמר בבתיכם להורות שאין המלאכה הזאת שאמר להם לכו לסבלותיכם ממלאכת פרעה המשותפת לכל ישראל כמו וירא בסבלותם כי משה ואהרן לא היו משועבדום במלאכת פרעה להיותם משבט לוי רק פירוש לסבלותיכם למלאכת בתיכם והראיה על שילכו לסבלותיכם מורה על מלאכת בתיה' ולא על מלאכת פרעה שאלו היה פי' לסבלותיכם על מלאכת פרעה המוטלת עליהם מדוע לא כללם פרעה במלת ממעשיו כמו שכלל אותם במלת לסבלותיכם היה לו לומר למה תפריעו את העם ממעשיכ' לכו לסבלותיכם או למה תפריע את העם ממעשיו ילכו לסבלותם:

ו

הנוגשים מצרים היו והשוטרים היו ישראלים. בש"ר דאל"כ למה היו השוטרים צועקים אל פרעה ולא הנוגשים ולמה היו השוטרים מוכים ולא הנוגשים:

ז

כתמול שלשום כאשר הייתם עושים עד הנה. לא כתמול שלשום בלבד כי אלו היה כן מזכיר הכתוב סבת נתינת התבן בימים ההם ועוד למה היו צועקים עכשיו תבן אין נתן לעבדיך אחר שכבר היו נהוגים בכך קודם תמול שלשום ואם כן יהיה פי' כתמול שלשום כמו כי תמול אנחנו ולא נדע אבל לא היה לו לומר שלשום אחר שכל הזמן העובר נכלל במלת תמול:

וקששו ולקטו. וכך פי' לקושש קש לתבן ללקוט לצור' תבן הטיט כי לא יתכן שיהיה פי' קש מתבן ולא מעניין לקט והראיה ממקושש עצים ועוד אם פירוש קש מעניין תבן מה טעם לתבן ואל יקשה עליך מלת יאכלמו כקש והיה בית עשו לקש כקש לפני רוח שהם מעניין תבן כי מפני שהתבן הדק מדרכו שיתפזר תמיד ויצטרך לקוט נקרא התבן הדק והעצים הדקים לקט כמו שפירש הרד"ק ז"ל גם הרב ז"ל בפסוק לקושש קש לתבן:

ט

ואי אפשר לפרש אל ישעו אל יפנו. אבל בפסוק וישע יי' אל הבל כתב וישע ויפן וכן לא שעה לא פנה וכן אל ישעו אל יפנו ונ"ל שהוא טעות סופר וכבר מצאתי בקצת ספרי' שלא היה כתוב בהן וכן אל ישעו אל יפנו:

יא

וצריכים אתם לילך בזריזות כי אין נגרע דבר מכל סכום לבנים וכו'. הוצרך להוסיף קודם כי אין נגרע מעבודתכם דבר מאמר וצריכי' אתם לילך בזריזות מפני שאין מאמר כי אין נגרע מעבודתכם דבר נקשר עם מאמר אתם לכו קחו לכם תבן שאין העדר הגרעון סבה שילכו לבקש אלא אדרבה להעדר הליכתם לבקש התבן מפני שאם ילכו לבקש תבן לא יוכלו להספיק הסך שלהן אבל עם תוספת וצריכין אתם לילך בזריזות יהיה מאמר כי אין נגרע סבת הזריזות:

יג

דבר יום ביומו חשבון של כל יום. פי' דבר מענין חשבון כי לא יתכן לפרשו פה לא מענין דבור ולא מעניין סבה כמו על דבר אשר לא קדמו אתכם ומפני שיום מורה על יום אחד בלבד הוצרך להוסיף על יום מלת כל להורות על כל יום ויום ואמר חשבון של כל יום:

כאשר עשיתם בהיות התבן מוכן. הוסיף מלת מוכן מפני שממאמר כאשר בהיות התבן משמע שעכשו יהיו בלא תבן ועם מלת מוכן משמע שעכשו יהיו בתבן בלתי מוכן גם הוסיף מלת עשית' אחר כאשר מפני שמלת כאשר לעולם דבקה עם פועל:

יד

לאמר מדוע כו' למה ויוכו שהיו אומרים להם מדוע לא כליתם. הוצרך לפרש פה מלת לאמר מפני שכל לאמר ואמירה הבאים אחר דבור הן ביאור הדבור הכללי על הפרטות כמו וידבר לאמר דבר ואמרת אבל כשלא יבואו אחר דבור דרשו בם רז"ל איני זז מכאן עד שתאמר לו אם אתה עושה רצוני ופה שאי אפשר לפרשו כן הוכרח לפרש למה ויוכו שהיו אומרים כו':

חק הקצוב עליכם ללבון. לא החוק שיש להם מצד עצמם אלא החוק הקצוב עליהם מן המלכות:

כתמול השלישי שהוא יום שלפני אתמול. לא אתמול ממש דאם כן קשיא גם תמול:

ויוכו לשון ויופעלו הוכו מיד אחרים הנוגשים הכום. הוצרך לפר' זה פה אחר מה שפירש לעיל למה ויוכו כו' מפני שהטעם של מדו' לא כליתם הוא טעם המכי' למה הכו' מפני שהיו אומרים להם מדוע לא כליתם כו' לא טעם המוכים כי טעם המוכים הוא מפני שלא כלו חקם ללבון כו' לא מדוע לא כליתם חקכ' שהם דברי המכים לפיכך הוצרך לפרש שמלת ויוכו הוא לשון ויופעלו שהוא מיד אחרים ובאמרו למה ויוכו הוא כאילו אמר למה הכום:

טז

ולבנים אומרים לנו הנוגשים עשו כמניין הראשון. מפני שבזולת התוספת הזה יהיה המובן ממנו שמאחר שאומרים להם שהם עצמם ילכו להביא תבן אין ראוי לעשות גם לבני' אלא או זה או זה וזה לא יתכן דאם כן מאי ותוכן לבנים תתנו דמשמע שהיו מרוצי' להביא התבן וגם לעשות לבנים רק שיהיו פחות מהסך הקדום ולכן אמר להם פרעה ותוכן לבנים תתנו כבראשונה לא שתפחתו מהסך הקדום ועוד למה היו מתרעמים על עשיית הלבנים אם בעבור שאמרו להם להכין גם התבן ולא יספיקו לעשות שניהם יחד ה"ה להם למעט החוק הקצוב להם בהיות התבן מוכן לא שלא יעשו לבנים כלל הלכך עכ"ל דה"ק ולבנים אומרים לנו עשו כמניין הראשון כשלא היינו אנחנו מביאין את התבן.

וחטאת עמך אלו היה נקוד פת"ח הייתי אומר שהוא דבוק ודב' זה חטאת עמך הוא עכשיו שהוא קמ"ץ שם דבר הוא. נראה מדברי הרב שלא יקרה שם דבר אל השם המוכרח שהוא אינו סמו' לזולתו אבל השם הסמוך לזולתו מאח' שאינו משמש לעצמו אלא עם הנסמך אליו לא יקרא שם דבר ולכן וחטאת עמך אילו היה חטאת נקוד פת"ח שאז הוא סמוך אל עמך לא יקרא אז החטאת שם דבר מאחר שחטאת עם עמך הם דבר א' לא כל א' לעצמו אבל מאחר שהחטא' נקוד קמ"ץ יחוייב שלא יהיה סמוך ופירושו חטאת לעמך ויהיה א"כ חטאת שם דבר:

יט

ויראו שוטרי בני ישראל את חביריהם הנרדין על ידם שהם בני ישראל שהוכו השוטרים בעבורם על שהי' חסים עליהם לדחקם וכנוי אותם מורה עליהם אע"פ שלא הוזכרו בכתוב וכמוהו ויבא יוסף את דבתם על בני לאה לבדם אף על פי שלא הוזכרו בכתוב אלא אחיו סתם ובני בלהה ובני זלפה לבדם:

ברע ראו אותם ברעה וצרה המוצאת אותם בהכבידם העבודה עליהם לאמר לא תגרעו כו'. לא שהיו רואים את חביריהם המוכי' בעין רעה שמה חטאו להם אלא שראו אותם עומדים בצרה גדולה וברעה רבה בהכבידם העבודה עליהם לאמר לא תגרעו:

כ

ויפגעו אנשים מישראל. לא השוטרים כי שוטרו בני ישראל אנשים כשרים היו כדלעיל:

כב

למה הרעות לעם הזה וא"ת מאי איכפת לך קובל אני על ששלחתני. בש"ר אמרו מהו למה הרעות בנוהג שבעולם בשר ודם האומר לחברו מה אתה עושה כן הוא כועס עליו ומשה אמר לפני הקב"ה למה הרעות לעם הזה אלא כך אמר לפני הב"ה נטלתי ספר בראשי' וקראתי בו וראיתי מעשי ה' של דור המבול היאך נדונו ומדת הדין היתה ומעש' דור הפלגה ושל סדומיי' היאך נדונו ומדת הדין היתה העם הזה מה עשו שנשתעבדו מכל הדורות שעברו אם בשביל שאמרה אברה' אבינו במה אדע כי אירשנה ואמ' לו הב"ה ידוע תדע כי גר יהיה זרעך אם כן הרי עשו וישמעאל מבניו והם צריכין להשתעבד כמוהם וא"כ היה לו להשתעבד דורו של יצחק או דורו של יעקב לא העם הזה שהיה בדורו ואם תאמר מה איכפת לך אם הם משועבדים כדין או שלא כדין קובל אני ששלחתני שתבא תקלה ע"י כי מאז באתי הרע לעם כו' דבשלמא אי איכפת לי על צערו דין היה שתשלחני אע"פ שתב' תקלה על ידי מאחר שנצולין באחרונה ויש לי הנאה בזה אלא אי אמרת לא איכפת לי למה זה שלחתני שתבא להם תקלה על ידי אף על פי שינצלו באחרונה והוצרכו רז"ל לומר שמאמר למה זה שלחתני הוא דרך קבילה ולא דרך שאלה מפני שאם היתה שאלה היה לו להזכיר' קודם למה הרעות שאז היה פירושו לאיזה כוונה שלחתני אם תאמר כדי להצילו מתחת סבלות מצרים אם כן למה הרעות ועוד מה טעם לשאלת למה זה שלחתני והלא כבר נאמר לו ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה ושלחתי את ידי ובלכתו לשוב מצרימה נאמר לו ואני אחזק את לבו ולא ישלת את העם ואם כן לא היה לו לשאול למה שלחו ועוד אם היה מאמר למה זה שלחתני דרך שאלה למה נכנסה בין למה הרעות ובין ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה שהם מעניין אחד:

כג

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.