טעמא דקרא/בראשית/מז

טעמא דקרא בראשית מז

ח, ט

ויאמר פרעה אל יעקב כמה ימי שני חייך ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה מעט ורעים היו ימי שני חיי וגו'. צ"ב מדוע אמר יעקב דבר שלא נשאל עליו דהלא נשאל רק כמה ימי שני חייו ולמה הוסיף מעט ורעים היו ימי שני חיי. ונראה ע"פ מה דאיתא במדרש (הובא בס' צאינה וראינה) דמה ששאל פרעה ליעקב כמה ימי שני חייך זהו משום שאצל פרעה היה המשקוף של ביתו נמוך שהיה כנגד הפתח ע"ז ופרעה רצה שכל מי שיכנס אליו יתכופף וישתחוה להע"ז וכשבא אברהם אבינו אצל פרעה נעשה נס ונתרומם המשקוף וכך הי' גם עתה אצל יעקב וטעה פרעה וחשב אולי הוא אברהם וע"כ שאלו כמה ימי שני חייך שהתפלא שהוא זקן כ"כ וע"ז ענה לו שהוא יעקב ואינו כ"כ זקן רק בן ק"ל שנה ומה שאני נראה כ"כ זקן הוא משום שמעט ורעים היו ימי שני חיי.

יז

ויתן להם יוסף לחם בסוסים ובמקנה הצאן ובמקנה הבקר ובחמורים. נשאלתי למה לא חשיב הגמלים ובפ' וארא (שמות ט' ג') כתיב הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן. ונראה דגמלים שאכילתן שוהה במעיהן ג' ימים והולכין בדרך רחוקה כמו שמצינו גבי אליעזר הי' מסור במצרים למלך ולא הי' רשות לאחרים להשתמש בהן לכך לא הביאו כאן כי הי' שייך לפרעה, אבל בפ' וארא שדברו לפרעה אמרו הגמלים שלך.

טו, כ

ויתם הכסף מארץ מצרים ומארץ כנען וגו' ויקן יוסף את כל אדמת מצרים. ומה עם ארץ כנען, ונ' דארץ כנען הי' להם די בהמות ששילמו בהן עד סוף הרעב אבל ארץ מצרים לא הי' להם בהמות כי תועבת מצרים כל רעה צאן ולא הי' להם רק בקר וזה נגמר מהר.

יל"ע למה הוצרך יוסף את כל מקניהם ואת כל קרקעותיהם ולקנות אותם לעבדים. ואפשר שחשש משום לא תחנם ליתן להם מתנת חנם, וי"ל דכ"ז הי' מן השמים שאח"כ כשהי' המכות על כל עפר הארץ ונהפך לכנים וכן שמתו מקניהם וכן השחין וכו' שלא יוכלו המצרים להתרעם ולומר אם פרעה אין רוצה לשלוח ישראל אנו מה חטאנו (כמו שמוזכר טענה זו בשמו"ר פ"ה אצל ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקושש קש ע"ש) אבל השתא שכל המקנה והקרקעות לפרעה וגם הם עבדים לפרעה אין להם שום טענה שכ"ז בכלל העונש על פרעה.

הפטרת ויגש

הפטרת ויגש עי' ביחזקאל פל"ז.

פרשת ויחי

כח

ויחי יעקב וגו' ויהי ימי יעקב וגו' שבע שנים וארבעים ומאת שנה. וגבי שרה כתוב ג"פ שנה והטעם כדפירש"י ריש חיי שרה בת ק' כבת כ' לחטא ובת כ' כבת ז' ליופי וגבי יעקב לא שייך אלא חד היקש לחטא דנוי אין שבח אלא בנשים כמ"ש בכתובות נ"ט לכך נכתב רק ב' פעמים ופשוט [וצ"ע אצל אברהם (לעיל כ"ה ז') כתיב ג"כ ג"פ ורש"י פי' שם רק לחטא].

כט

ויקרא לבנו ליוסף. לכאו' הול"ל לבנו יוסף, ונ' שבקש ממנו מצד ב' דברים, א' שהוא בנו וחייב בכבודו, ב' שהוא יוסף והוא הביאו לכאן ומוטל עליו להחזירו, שמצד כאו"א קי"ל דדוקא משל אב ולא משל בן וכאן בודאי יהי' ליוסף הוצאה מרובה, לכן בקש ג"כ מצד שהוא יוסף. ולפי שידע שפרעה לא יתן לו לכך חיזק זה בשבועה (שו"ר בפי' הגאון מלבי"ם ז"ל כעין זה).

שים נא ידך תחת ירכי. הק' רא"ם דהא רש"י פי' גבי אברהם משום שזה מצוה ראשונה שלו ובעי לאנקוטי חפצא דמצוה בידו א"כ יעק"א שנולד מהול כדאי' באדר"נ פ"ב ולמ"ד א"צ הטפת דם ברית שאין כאן ערלה כבושה למה נתן ידו תחת ירכו. וי"ל דגם נולד מהול נקרא שמל שהקב"ה הסיר ממנו את הערלה והוי כמהול.

ל

ונשאתני ממצרים. ממצרים טול עמי (נזיר ס"ה א'), היינו שיעור תפוסה ג' אצבעות וטעם שיעור תפוסה כדמפרש שם משום מוהל המת שיורד עד ג' אצבעות. וקשה שהרי אמרו בתענית ה' ב' יעקב אבינו לא מת והא דחנטו חנטיא וקברו קבריא שסבורים היו שמת כדפירש"י וקשה א"כ למה צריך תפוסה הרי אין כאן מוהל המת. וי"ל דיעק"א לא ידע שלא ימות והי' סבור שימות ככולם וכמש"כ הנה אנכי מת משמע שסבר שימות ולכך צוה ליטול ג' אצבעות, ומינה ילפינן דכל מת צריך ג' אצבעות אבל האמת הי' שלא מת כלל רק נדמה להם שמת ולא הוצרך לכ"ז.

לא

וישתחו ישראל על ראש המטה. מפרש"י ד"א על ראש המטה על שהיתה מטתו שלימה ולא היה בה רשע שהרי יוסף מלך הוא ועוד שנשבה לבין הגוים והרי הוא עומד בצדקו. וקשה למה דוקא עתה הודה להקב"ה על כך והלא כבר הי' י"ז שנה במצרים וראה שיוסף עומד בצדקו. וי"ל עפ"מ דאיתא בפסיקתא (סי' ג') שבכל השנים לא הי' יוסף רגיל לבוא לאביו כי לא רצה להתייחד עמו שמא ישאלנו יעקב היאך הורד למצרים ויצטרך לספר לו שאחיו מכרוהו ויקללם יעקב, ורק עתה שנפגש עמו בארוכה וביחידות עמד יעקב על כך וראה לנכון את התנהגותו וצדקתו ואז הודה להשי"ת, והוא כעין ברכת הראיה שרק כשרואה מברך.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)