הכתב והקבלה/בראשית/מז

הכתב והקבלה בראשית מז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ו

ואם ידעת. אם נחברנו עם ויש בם אנשי חיל, הוא למותר, כי הי' די לומר, ואם יש בם אנשי חיל וגו', לכן נ"ל דמלת ידעת ענינו חפץ ורצון, כרגיל בדברי רבותינו דעתו לחזור, כלומר רצונו, וכן בלשון הכתוב מה אדם ותדעהו (תהילים קמ״ד:ג׳) תחפוץ ותרצה בו, ומזה להמפרשים עץ הדעת טוב ורע, כי פרי אילן זה מוליד באוכליו החפץ והרצון אל דבר והפוכו, וטעם ואם ידעת, אם תחפוץ ותרצה (ווענן דוא עס וויללסט) כשיש בם אנשי חיל הרשות בידך למנות אותם לשרים על אשר לי, אין אני גוזר להיות כן, כי אולי התמנות כזה פחיתות הוא לפי מעלתם, לכן הדבר תלוי ברצונך ולזה לא הוטעם ידעת בנגינה מחוברת לויש בם כ"א ברביע שהוא מפסיק:

ט

מעט ורעים. על מה שאמרת כמה ימי שני חייך, אני אומר כי שני חיי ר"ל שנים שהם של חיים בלא צער, היו מעט ורעים ברוב טרדות מזונות ודאגות הקורות, כי הימים אשר בם יהיה האדם בצרה לא יקראו שני חיים, כאמרם שנים של צער אינם של חיים, אבל ימי שני מגורי היו בין הכל ק"ל שנה, ולא השיגו ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם, כי אבותי אע"פ שהיו גם הם גרים בארץ לא להם, מ"מ היו להם ימי חיים רבים בלתי צרות, אבל שני חיי לא השיגו לשני חיי אבותי שהיו להם בימי מגוריהם (רע"ם). ומ"מ מלת רעים קשה כיון דמימים של שמחה הוא מדבר, ויתכן כי מלת רעים כאן אינו הפך הטובה כ"א הפזור והפירוד הפך ההתאחדות והתדבקות, כמו ורעו דליותיו (ירמיהו י״א:ט״ז) שיתפרדו ויתחלקו חלקיו ע"י שבירה (צערברעכען) כל רועיך תרעה רוח (שם כ"ב) תרגומו יתבדרון לכל רוח (צערשטרייען) תרועם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם, ר"ל שיתפרדו זה מזה ולא יהיה להם אחדות לעמוד נגדך להלחם, רעה התרעעה הארץ פור התפוררה (ישעיהו כ״ד:י״ט) התפרדות והתחלקות בין אנשים להיות נבדלים זה מזה כפירורין, ומזה עושה שלום ובורא רע (ישעיהו מ״ה:ז׳) מלת רע כאן ענין פירוד החלקים פיזור האחדות שאין זה מסכים עם זה, והוא הפך הלשון, שענינו אחדות והסכמה שבין החלקים, וטעם רע (אונאייניגקייט) ואין רע זה הפך הטוב שהשלום קדם אליו, וטעם מעט ורעים ימי שמחה שלי היו מעטים בכמותם, וגם אותו המעט היה מפוזר ומפורד, ולא היה מעולם שמחה הנמשכת כמות זמן מה לומר שנה זו או חודש זה היה לי לשמחה, כי ימי שמחה המעוטים היו מפוזרים ומרוחקים זה מזה, ויום אחד של שמחה נתבטל ברוב ימי תוגה שקדמו לו וברוב אנחות שבאו אחריו, ותרגום מעט ורעים (וועניג אונד אונטערבראָכען) - והנה לכל המפרשים לשון שני מגורי טעמו גירות טלטול וצער, ולא ידעתי לכוין כל זה בלשון מגורי, כי כל הצרות שהיו לו ליעקב מעשו ולבן דינה ויוסף אינם מצד הגירות, גם דרכו של צדיק להיות שמח ביסורין לא להזכירם תמיד, שנראה כמתלונן, ועוד מה ראה הכתוב להודיענו בספור זה, והם דברים של מה בכך ואין יוצא מהם תועלת למודי, לכן יתכן שיש בדברים אלה למוד יקר רב התועלת. וזה, יש לכל בן דעת המשתדל אחר שלמות הנפשי, שני דרכים לעבוד בהם את הש"י, אם בדרך הכובש, אם בדרך הישר, דרך הכובש הוא, שתאוות נפשו הטבעית הבהמית במקומה עומדת, והיא תעשה את שלה להתעורר בו בכל יום, אמנם מצד נפשו המשכלת הרוחנית, כובש אותם ומכניעם לעבודת הש"י, ואף שאינו רוצה בבחירת רצון התאוה הגשמית ויודע שהוא עברה ועון, מ"מ הלב מטבעו יחמוד שלא מרצונו והוא נגד בחירתו, הנה העובד את השם בדרך זה הוא במלחמה תמידית בנפשו, כי התאוות הבהמיות יחרחרו תמיד ריב ומדון בנפשו עם התאוה הנפשית הרוחנית, וחיי איש העובד את השם בדרך זה קראו יעקב כאן שני מגורי, כלומר שנים שישנם בחרחור ריב ומדון בנפש (קאמפפיאהרע) מגורי מלשון איש חמה וגרה מדון, והתגר בו מלחמה, מתגרת ידך אני כליתי, ומורגל ברבותינו לשון תגרא על הריב והמדון (האי תגרא דמי' לבדקא דמיא) ומזה (איכה ב׳:כ״ב) תקרא כיום מועד מגורי מסביב, כלומר מחרחרי ריב ומדון להלחם בי. ומצאתי במכדרשב"י (וארא כ"ו א') וגם הקמותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ מגוריהם מאי מגוריהם, כד"א גורו לכם מפני חרב, בגין דאיהו אתר דאשדי מגור' בעלמא וכו' אשר גרו בה, מיומא דאתקריבו לגבי קב"ה דחילו בה דחילו ודחילא עלאה בה למיטר פקודוי. - ועבודת השם בדרך הישר, היא כשהיא תמימה באין ריב ומדון בנפש פנימה, אם הלב מלא באהבת השם ולא נשאר בלב מקום פנוי לשכון שם תאוה בהמית, כענין ולבי חלל בקרבי. שהתאוה הבהמית היא כמת וכחלל, ואינה מתנגדת אל התאוות הנפשיות הרוחניות (וכבר הוסכם מגדולי המחברים שהעובד בדרך הישר הוא מעולה מן העובד בדרך הכובש, דלא כדעת הרמב"ם בששי לשמונה פרקיו שמחלק בין החוקים למפורסמות) והזוכה למדרגה זו נקרא חי באמת, כי כל כחות נפשו משתדלים להשגת החיים הנצחיים. וגם כח אחד מכל כחות הנפשיות לא נעדר מלהשתלם באמצעיים המביאים אל הנצחיות, והנה אין ספק כי יעקב בחיר האבות היה עובד כל ימיו בדרך הישר וכל יום היה חי חיי השלמות האמתי, ככתוב ויהי ימי יעקב שני חייו, כי כולם היו שנים של חיים, אמנם בדברו אל פרעה היה מקטין עצמו כדרך הצדיקים, לכן אמר ימי שני מגורי, כאילו רוב שנותיו לא היה עובד רק בדרך הכובש, שהוא בריב ומדון בנפש פנימה, והיה צריך ללחום נגד יצרי תאות הלב ולנצחם, אמנם שנים של חיים, שהוא בדרך הישר בלתי מלחמת היצר, היה בעיניו מעטים, וגם אותו המעט הי' בלתי הצטרפות, ורק בזמנים נפרדים זכה לימים הראויים להקרא חיים באמת, ע"ז אמר מעט ורעים, ונגד מה שהקטין מעשי עצמו הגדיל מעשי אבותיו, לאמר שרוב שנותיהם היו שנים של חיים, בימי מגוריהם, ר"ל בימים שמצד טבע אנושית להיות בהם בריב ומדון פנימי מצד נפש הבהמית, היה להם שנים של חיים, כולם היו שוים להשגת שלמות הנפשי האמתי ללכת באור החיים, לכן נאמר באבותיו בימי מגוריהם, ימים ולא שנים, להמעיט זמן מלחמתם הפנימי, כי רובי דרובם היה שלום הפנימי בנפשם. והתכוין יעקב בתשובתו זאת אל פרעה לעורר את דעתו, שאין מה שנקרא בפי ההמון בשם חיים הוא החיים באמת, כי הרודפים אחר בולמס התאוות הזמניות, חייהם אינם חיים אבל הוא מיתתם, כי הרשעים בחייהם קרואים מתים, כי אמנם אינו ראוי לקרוא בשם חיים, רק להמשעבד כל תאוות נפשו לשמים לעבוד בם עבודת השם:

יב

לחם לפי הטף. לפי הצריך לכל בני ביתם (רש"י) פירש הטף לכל בני ביתם, מפני שהטף מורה על הקטנים בלבד, וכל בני ביתם מורה על כל הנמצאים בביתם וזהו הרמוז במלות ואת כל בית אחיו, והכתוב שאמר לפי הטף במקום כל בני ביתם הוא מפני שדרך הטף לפרר הלחם שלא לצורך, אומר שאף לפי צורך הטף שדרכו לפרר ולהשליך שהוא יותר מכדי צרכו כלכל כש"כ לפי הצריך להם (הרא"ם) לפי"ז אין צורך לפרש מלת הטף על הקטנים כ"א לשון רבוי ותוספת כמורגל בארמי וברבותינו, ליקנסי' טפי חד (בכורות ג') דמרגיל טפי (תמורה כ"ד) וכן בהרבה מקומות, וטעם לחם לפי שיעור המרובה (אים איבערפלוסס) אמנם יותר יתכן לפרש מלת הטף מלשון טפופה שבארמי ורבותינו (כביומא מ"ח) מדה טפופה, לשון קו המדה ביושר לא גדוש ולא מחוק, וכן אלף טפף גינאות (ב"ב ע"ה ב') ר"ל אלף גנות טפופות, שבנויות בנין שוה בלא תוספת ובלא גרעון, וכן בלשון הכתוב הלוך וטפף תלכנה (ישעיהו ג׳:ט״ז) ע"ש בתוס' ובערוך טפף. וכן לחם לפי הטף טעמו לפי שיעור הראוי בלא תוספת ובלא גרעון (צור געניגע) ולא נתן להם רק כדי ספוקם לא למותרות, לפי שהיתה שנת רעבון כבתענית י"א א' כל המרעיב עצמו בשני רעבון וכו' בזמן שהצבור בצער אל יאמר אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עליך נפשי:

יג

ולחם אין. חוזר לענין הראשון לתחלת שני רעב (רש"י), דאי לאו חזרה לענין הראשון אלא ספור דברים זא"ז, דגם אחר שבא יעקב למצרים היה רעב, הל"ל ולא היה לחם בארץ, ומדכתיב "ולחם אין" נודענו שאין זה ספור דברים זא"ז, אלא חוזר על הראשונות, לפי שהפסיק בספור אחי יוסף וביאת יעקב, ומלישנא דקרא גלוי לדעת רבותינו בזה דמשבא יעקב למצרים פסק הרעב, מדאמר ולחם אין, להורות שאינו אלא חזרה לספור ראשון, וכן מדאמר ויבואו אליו בשנה השנית ולא אמר בשנה האחרת, משמעותו שלא היה רק שתי שנים בלבד (רד"פ), דומה למ"ש רש"י בפ' ויוסף הורד מצרימה, ועל וה' פקד את שרה, ועל והאדם ידע כמש"ש:

יז

וינהלם. שלשה לשונות משמשים לשון הנהגה, נהג, נחה, נהל, נהג הונח על פעל ההנהגה כלומר הטלטול התנועה שנותן המנהיג למתנהג והולכתו אותו, עפ"י דרכיו ורצונו של המנהיג (דאס פיהרען) ולשון נחה ונהל על תקון ההנהגה כלומר ההערכה הסדרית ואופן המועיל בה כדי להצמיח למתנהג איזו תועלת וטובה ע"י ההנהגה (דיא פפלעגע), וההבדל שבין נחה לנהל לרש"פ נחה ישמש על ההנהגה שעל ידו המתנהג נצול מן ההפסד שלא יקדמנו שטן ופגע רע ומכל נזק אף שהי' במקום הסכנה, ונהל ישמש על ההנהגה שעל ידה יצמיח תוספת טובה למתנהל כמו על מי מנוחות ינהלני, תנחיני ותנהלני, וענינם תת רחבה וקורת רוח למתנהג מה שלא היו בזולת ההנהגה (בעקוועמליכקייט) ומזה הענין כאן וינהלם בלחם. ואונקלס שתרגם וזנינון אינו לפי המלה רק לפי המכוון:

יח

כי אם תם. רש"י פי' אם כמו אשר, ורע"ס פי' אם כמו אמת. ושמעתי לפרש כי אם לשון תנאי כברוב מקומות, כי אף שנתנו כספם ובהמתם ליוסף כדי לתת להם לחם עבורם, מ"מ לא ידעו קצב דמי מחיר הלחם שנתן להם עד הנה, ואולי אחר חשבון הראוי יעלה סכום הכסף והבהמה יותר משיווי הלחם שקבלו, לכן אמרו בלשון תנאי, אם כבר תם הכסף והבהמה עד שאין לנו לייחל עוד לחם עבורם:

יט

למה נמות. לשון מיתה נופל גם ע"ד שאין בו רוח חיים. כמו בעפר ימות גזעו, כי בטול כחי הצמיחה מן הצומח זהו מיתתו. וזהו גם אנחנו גם אדמתנו:

כב

אדמת הכהנים. לא ביארו המפרשים מה התועלת בהודעה זו, ולא עוד אלא שהחזירו הכתוב עוד הפעם בסוף הענין, ונ"ל שהתכוין בזה תועלת גדולה לבית אביו, כי בהעברת העם לערים עד שלא נשאר אחד בחזקת ארצו, הוציא גם תושבי ארץ גשן לארץ אחרת והושיב שם כל בית אביו, ועדיין היו בית אביו דומים לשאר תושבי המדינה לתת החמישית לפרעה, לכן המציא תחבולה זו שיאכלו הכהנים את חוקם הניתן להם ואדמתם לא תהיה מכורה לפרעה ואין עליהם עול נתינת החמישית, ובזה גם אחיו יהיו חפשים ממס החומש, כי להיותם רועי צאן החשוב מאד בעיני מצרים, להיותם מגדלים הבהמות שהם אלהות שלהם, כמבואר במה שקדם, הם דומים בזה לכהניהם משרתי אלהותם, וכמו שאלו פטורים מתשלומי החומש ככה אלה המקיימים אותם, לכן אמר (פכ"ז) ויאחזו בה, שהיתה ארץ גשן להם לאחוזה, שאין מוטל עליה שום מס, הפך שאר תושבי הארץ שלא היתה להם אחוזה, לכן התחייבו למס החומש. ויב"ע אמר בתרגומו ארעא דכומרניא לא זבן מן בגלל דחמון ליה זכותא בזמן דבעא רבוניה למקטלי' ושיזבוהי מן דין קטול:

לא

על ראש המטה. להמפרשים אין להשתחוויה זאת התיחסות עם ענין הפרשה (ע' רא"ם), ונ"ל כמו ששמות מטה ומשכב הונח על הערש שהאדם נטוי עליה לשכב ולישן, כמו מטה כסא ושלחן (מלכים ב ד׳:י׳) ירננו על משכבותם (תהילים קמ״ט:ה׳) תרגמו על דמכיהון (שלאפשטעללע), ככה הונח, שניהם על מקום מנוחת המת בקברו. כמו ינוחו על משכבותם (ישעיהו נ״ז:ב׳) וילך דוד אחר המטה (לייכענבארע), ומזה בדברי רז"ל נושאי המטה, המספר אחר מטתן של ת"ח (ברכות ר"פ מי שמתו) כי הצדיקים גם אחר מיתתם קרואים חיים ושכיבתם בקבריהם אינה כ"א כחי השוכב ישן על מטתו ע"ד ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו (עי"ש מהרש"א), מזה הענין אמר כאן שהשתחוה על "ראש המטה" אחרי שהבטיחו יוסף וקבל עליו בשבועה להשכיבו במערה עם אבותיו, הנה על גודל חשיבות משכבו זה נתן תודה בהשתחויתו, מלת "ראש" יורה ענין יקר וחשוב, כמו בשמים ראש, ומלת "על" ענין סבה כמו על בית ישראל ועל עם ה', וטעם וישתחו על ראש המטה שהשתחוה לתת תודה על מעלת שכיבתו (דער ווירדיגען לאגערשטעללע וועגען). וקרוב לזה אמר במכדרשב"י (דף רכ"ו ב') אר"א וישתחו ישראל על ראש המטה וגו' כיון דידע יעקב דהא בדרגא עילאה אשתלם ודרגא דילי' הוא לעילא עם אבהתא וכו' עיין שם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.